דמוקרטיה כשלטון עצמי משותף

 

חיבור זה מתמודד עם שתי סוגיות מרכזיות בהבנת הרעיון הדמוקרטי והצדקתו, ואגב כך עם האתגרים המרכזיים הרובצים לפתחה של הדמוקרטיה הישראלית. הסוגיה הראשונה עניינה אפיון מהותו של הרעיון הדמוקרטי ככזה, כלומר ברמת הפשטה גבוהה מהֶקשר חברתי כזה או אחר שבו רעיון זה יכול להופיע. בעניין זה החיבור מפתח את הטענה שהרעיון הדמוקרטי מבטא בבסיסו הכרה במעמד, בבחינת status, של חבר הקבוצה הרלוונטית כשותף בהליך קבלת החלטות משותף על הנורמות המחייבות אותו עצמו כחלק מהשתייכותו לאותה קבוצה. הסוגיה השנייה מתמקדת בהצדקת הדמוקרטיה בהקשרה המדינתי — הטענה שעומדת במרכז הדיון היא שהסמכות הלגיטימית של ההליך הדמוקרטי ליצור החלטות מחייבות יכולה להימצא, אם בכלל, בעובדה שחברי הקהילה הפוליטית יוצרים במשותף החלטות אלו. על רקע האפיון וההצדקה האלה החיבור מגן על התפיסה שהבנה ראויה של הדמוקרטיה מחייבת את ראיית זכויות היסוד, או לפחות חלק חשוב מהן, כרכיב הכרחי במשטר הדמוקרטי ולא כהיבט חיצוני או זר לו. תפיסה זו של הַקשר בין דמוקרטיה לזכויות יסוד מכירה בכך ששמירה על כבוד האדם של האזרח מתחייבת מן ההכרה בסמכותו הלגיטימית של ההליך הדמוקרטי. טענות נוספות הנובעות מתפיסה זו הן שדמוקרטיה מחייבת הכרה, פיתוח וחיזוק של אתיקה ואתוס של אחריות אזרחית בקרב כל חברי הקהילה הפוליטית, וכן שלביקורת שיפוטית של בית המשפט על מעשי חקיקה ומינהל יש הצדקה דמוקרטית חשובה. לבסוף החיבור עובר מהדיון הכללי לדיון קונקרטי בשני קשיים הרובצים לפתחה של הדמוקרטיה הישראלית ומאיימים על האפשרות לראות בה ביטוי מוסדי לרעיון השלטון העצמי המשותף: בעיית המיעוט הקבוע ושלטון צבאי. הקושי הראשון משליך על האפשרות של חברי המיעוט הקבוע לזהות את עצמם כשותפי אמת בשלטון העצמי המשותף; הקושי השני עניינו בסתירה המעשית והרעיונית בין תפיסת השלטון העצמי שלו שותפים כל הכפופים לו לבין שליטה על עם אחר שנשללת ממנו הזכות השווה לשלטון עצמי משותף.