השתגעתי בגללה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השתגעתי בגללה
הוספה למועדפים

השתגעתי בגללה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

נושאים

תקציר

"השתגעתי בגללה – סיפור על אהבה וכדורגל" מאת אשר הלפרין בהוצאת "דני ספרים", הוא סיפור על חברות אמת, אהבה והגשמת חלומות. דרך עיניהם של גיבורי הסיפור נפרש בפני הקוראים סיפור האליפות ההיסטורית של קבוצת הפועל באר-שבע בכדורגל, שהוא גם סיפור מסע מופלא של עיר שלמה.
 
"שבת, שש אחר-הצהריים. הגענו למחזור הליגה האחרון, כשניצחון שלנו במשחק יבטיח אליפות. אנחנו צועדים לכיוון אצטדיון טרנר. בעוד כמה שעות נהיה על גג העולם, או נתפוס את ראשינו בייאוש וננגב דמעה..."
 
רוני בן-אברהם הוא נהג אוטובוס שחולם להיות מדריך טיולים. הוא בן 40, נשוי באושר לקרן ואב גאה לאלון, נעמה וגל. אה, והוא גם מאוהב. זאת אהבה חסרת גבולות וחסרת היגיון, אהבה שגורמת לך לעשות דברים שאתה לא תמיד יודע להסביר אותם - אהבה של אוהד לקבוצת הכדורגל שלו. סיפורם של רוני, משפחתו וחבריו שזור בסיפורה של קבוצתו האהובה, שמפלסת את דרכה להצלחה לאחר 40 שנה במדבר, ומשפיעה על חייו, בדרכים מצחיקות ומרגשות גם יחד.
 
זהו ספרו הראשון של אשר הלפרין, בן 47, נשוי פלוס שלושה, אשר שימש עד לאחרונה בתפקיד הסנגור הצבאי הראשי וסיים בימים אלה 25 שנות שירות בצה"ל. הלפרין, בדומה לאוהדים רבים, בטוח שהוא כישרון מבוזבז, ושרק חוסר מזל משווע הוביל אותו ממגרש הכדורגל למגרש המשפטי ומנע ממנו להפוך לשחקן נערץ. משחלום זה לא התגשם, הוא החליט לממש את אהבתו לכדורגל בדרך שונה מעט...
 
"הספר הזה מזכיר לנו שוב את קסמו של הכדורגל, ולא צריך להרחיק עד אנגליה כדי לראות איך קבוצה יכולה לשנות חיים לעיר שלמה, למשפחה שלמה וגם לאוהד אחד, בין אם הוא ילד או מבוגר." – מירי נבו
 
"לא פעם יוצא לי לנסות להסביר את העונה המופלאה שהסתיימה באליפות של הפועל באר-שבע, ולנסות להבהיר מדוע כל כך הרבה אנשים הזילו דמעה בסופה. אני אומר להם שזה לא רק ספורט, שזו ילדות באחת משכונות העולים של באר-שבע של שנות השבעים, שזה אבא שלקח אותך אז למשחקים, שזו המשפחה שלך והזיכרונות שלך, וכן - לעיתים גם התסכול שלך מהיחס של המדינה לאזור הזה, בארבעים שנות הנצח שעברו מאז האליפות הקודמת. אשר הלפרין מתאר את העונה המופלאה שעברנו משחק אחרי משחק, כשהוא מחבר את זה לרוטינה היומיומית של החיים עצמם. כי הקבוצה שלך היא חלק ממה שגדלת להיות, היא חלק ממך." – דני קושמרו

פרק ראשון

90 דקות מהחלום
 
 
שבת, שש אחר־הצהריים. אנחנו צועדים במורד רחוב יהודה הלוי לכיוון אצטדיון טרנר. נעמה ואלון, הילדים שבחבורה, מאושרים, שרים שירי עידוד.
בעוד כמה שעות הם יהיו על גג העולם, או יתפסו את ראשיהם בייאוש וינגבו דמעה. אנחנו, המבוגרים, הולכים בשתיקה מהוססת.
הגענו למחזור הליגה האחרון, במצב שבו ניצחון שלנו במשחק יבטיח אליפות. תיקו או הפסד - ואנחנו תלויים בתוצאה של מכבי תל־אביב. כדי לא לסבך, אפשר פשוט לומר שאם לא ננצח, האליפות תחמוק לנו בין האצבעות, ואת זה אני מסרב לדמיין.
״אבא, תחייך. אנחנו ננצח. האליפות הזאת תהיה שלנו!״ אני שומע את נעמה בתי, שהולכת לצידי, מנתחת את המצב ומעודדת אותי באותה נשימה.
ואני? אני עוד לא החלטתי עם עצמי האם אנחנו צועדים לעבר סוף טראגי שלא יישכח שנים על שנים, או שהחוויה של העונה הזו תתברר כחלום שהפך למציאות.
אני מתנער מהמחשבות הטורדניות על אכזבות העבר, ומזכיר לעצמי את העונה האדירה שעברנו עם הקבוצה. ואז, כשהאצטדיון נגלה לעינינו, אני גם נזכר באנרגיות המדהימות שאי אפשר שלא לחוש בהן בכל משחק בית, הלב מתחיל להתרחב וחיוך קטן מצליח להתגנב לו מבעד לכל ענני הפחדים.
אבל לפני שאני מספר על מה שאירע במשחק עצמו ובימים שאחריו, אני חייב לחזור אחורה ולספר את הסיפור שלי מראשיתו.

עוד על הספר

נושאים

השתגעתי בגללה אשר הלפרין
90 דקות מהחלום
 
 
שבת, שש אחר־הצהריים. אנחנו צועדים במורד רחוב יהודה הלוי לכיוון אצטדיון טרנר. נעמה ואלון, הילדים שבחבורה, מאושרים, שרים שירי עידוד.
בעוד כמה שעות הם יהיו על גג העולם, או יתפסו את ראשיהם בייאוש וינגבו דמעה. אנחנו, המבוגרים, הולכים בשתיקה מהוססת.
הגענו למחזור הליגה האחרון, במצב שבו ניצחון שלנו במשחק יבטיח אליפות. תיקו או הפסד - ואנחנו תלויים בתוצאה של מכבי תל־אביב. כדי לא לסבך, אפשר פשוט לומר שאם לא ננצח, האליפות תחמוק לנו בין האצבעות, ואת זה אני מסרב לדמיין.
״אבא, תחייך. אנחנו ננצח. האליפות הזאת תהיה שלנו!״ אני שומע את נעמה בתי, שהולכת לצידי, מנתחת את המצב ומעודדת אותי באותה נשימה.
ואני? אני עוד לא החלטתי עם עצמי האם אנחנו צועדים לעבר סוף טראגי שלא יישכח שנים על שנים, או שהחוויה של העונה הזו תתברר כחלום שהפך למציאות.
אני מתנער מהמחשבות הטורדניות על אכזבות העבר, ומזכיר לעצמי את העונה האדירה שעברנו עם הקבוצה. ואז, כשהאצטדיון נגלה לעינינו, אני גם נזכר באנרגיות המדהימות שאי אפשר שלא לחוש בהן בכל משחק בית, הלב מתחיל להתרחב וחיוך קטן מצליח להתגנב לו מבעד לכל ענני הפחדים.
אבל לפני שאני מספר על מה שאירע במשחק עצמו ובימים שאחריו, אני חייב לחזור אחורה ולספר את הסיפור שלי מראשיתו.