בשבחי האופורטוניזם

על ההזדמנות שלא זכתה להזדמנות

 

משחר נעורי נלחמתי בגורל והאמנתי שאפשר להילחם בתכתיביו. נדרתי שלעולם לא אעמוד עם הגב אל הקיר. גם אם אחשוב שגורלי נחרץ, אתייצב מולו, אתגרה בו, אפרוץ את דרכי. מעולם לא האמנתי שההצלחה תלויה במזל, שהיא פרי הגורל, שהמקרה מזמן הזדמנויות נדירות לבני מזל. חתרתי לייצר לעצמי מרחב אפשרויות, שבמסגרתו ניסיתי לזהות צירופים של פרמטרים למיניהם וגם ליצרם במו ידי, אלה שמעצם הווייתם יתפתחו לתוצאה שמאוד חשקתי בה - קרי ההזדמנות שלי. בזו רציתי לאחוז, לעצב מתוכה את השונה והלא־צפוי, ולמצות את יכולותי. אני סבור שרבים מסוגלים לכך. תמיד האמנתי שאפשר לעשות את העולם טוב יותר.

בחלוף השנים התנפצו חלומות רבים. אידיאולוגיות שהבטיחו שפע למיליוני בני אדם התגלו כמתעתעות. הסוציאליזם הסובייטי הכזיב וקרס. הקפיטליזם אמנם העלה את פריון העבודה והייצור לרמות בלתי צפויות, אך כשל במיגור העוני ולא מנע את שתי מלחמות העולם. מדינת הרווחה המערבית, שלפני מחצית המאה נראתה בוטחת ופורחת, מצאה עצמה בראשית המאה ה־21 מתמודדת עם קשיים כלכליים ופיננסיים, נדרשת לאפולוגטיקה מול האשמות שהיא מעודדת בטלה ותלות, וחסרת מענה לגידול בקיטוב הכלכלי ובהעמקת העוני. הגלובליזציה פתחה הזדמנויות אדירות, הגדילה את העושר העולמי, אך הותירה את רוב האנושות להתבוסס בעוני ובבערות.

האידיאולוגיות הגדולות של המאה ה־20 איבדו מקסמן. אנשים חדלו להאמין באוטופיות. למרות זאת רבים מאמינים גם היום שאסור להשלים עם הקיטוב והעוני, ושיש למצוא דרך לשתף חלק גדול יותר מהאנושות בעושר הגלובלי, ולאפשר ליותר בני אדם השכלה, בריאות וחיים טובים. גם ההגות הפילוסופית החברתית והכלכלית חוזרת לעסוק בנושא, בניסיון לתת מענה לתסכול, נוכח הפער הגדל בין הצמיחה העצומה ביכולת הטכנולוגית־כלכלית ובעושר הגלובלי, לבין העובדה שחלק ניכר מהאנושות מודר מהישגים אלו וחי בעוני מחפיר. מרתקת במיוחד היא ההגות המעצימה את ה"רצון החופשי", זה החותר למימושו באמצעות היצירתיות, המעצבת את הגורל ויוצרת את המזל.

בספר שלפניכם אנסה לקעקע את הדטרמיניזם האידיאולוגי ולהאדיר את האופורטוניזם, שלעתים קרובות מתויג כבזוי ומוצג באור שלילי. האופורטוניזם הוא הדיסציפלינה של חקר ההזדמנות, תחומי התפשטותה, מהותה ופיתוחה. ההזדמנות היא מִצרף לא־צפוי של נסיבות ואירועים, יכולות ויתרונות, היוצרים אפשרות, מצב שהוא כשלעצמו הישג חיובי או אמצעי להשגת מטרה חיובית.

נקודת המוצא היא שהעולם הגלובלי מציע שפע הזדמנויות. צמח בעולם מעמד יצירתי, שמרחב ההזדמנויות הגלובלי פתוח לפניו והוא תורם לחלק הולך וגדל של העושר העולמי ומניע את גלגלי הצמיחה. בעבור רוב האנושות, הדרך להזדמנות חסומה. שוויון ההזדמנויות היה לסיסמה שדופה, תחליף עלוב לפעולה ממשית לצמצום העוני ואי־השוויון. כדי להעניק להזדמנות תוכן של ממש, יש לצייד את בני האדם בתשתית מתאימה, לספק להם צרכים בסיסיים, לרבות השכלה איכותית. באופן מעשי צריך להעמיד לרשותם נכסים, לצייד אותם בהון פיזי ובהון אנושי, להקנות להם קניינים. כל זה לא ייעשה באמצעות חלוקה מחדש של העושר המנוכס הישן, דהיינו באמצעות נטילת נכסים ממי שיש להם הרבה והעברתם למי שאין להם. בדור שהיה עד לקריסת הכלכלות הסוציאליסטיות ואינו מאמין במהפכות, זו אינה אפשרות ריאלית. אבל יש דרך אחרת, פוליטית, משפטית וכלכלית, לחלק עושר לא מחולק; בעיקר עושר חדש שמייצר העולם הגלובלי, אך גם עושר ישן לסוגיו, שכיום אינו מנוכס. התוצאה תהיה לא רק חילוץ העניים מעוניים אלא גם מיצוי ההזדמנויות ליצירת עושר חדש, לצמיחה ולפיתוח. מטרתו של ספר זה היא לפתח את הרעיון, להוכיח את היתכנותו, לסקור את ההגות הפילוסופית, המשפטית והכלכלית התומכת בו ולהתוות מִתווה רעיוני ופרקטי ליישומו. מושג מרכזי שאעשה בו שימוש הוא אופורטוניזם, שאת עלבונו אני מבקש לתבוע.

זה כמאתיים שנה מוכתם האופורטוניזם ומתויג כשלילי. אף על פי כן זוהי תפיסה חיובית ואופטימית במהותה, שמאפשרת לאדם הפעיל, המוסרי והיצירתי לצבור אפשרויות ולמצות יכולות. מקורה האטימולוגי של המילה הוא בלטינית, opportunus (ob portunus), שמשמעה "אל הנמל" - בלשון ספנים ציינה מילה זו רוח נוחה הנושבת לכיוון הנמל. אופורטוניסטים היו ספנים בספינות מפרש שלא בחרו יעד מחייב, אלא הפליגו מהנמל ליעד נוח מבחינת כיוון הרוח. מאוחר יותר קיבל האופורטוניזם מובן כללי שמשמעו - נוח מבחינת מקום, זמן ונסיבות. ממנו נגזרו מילים לציון הזדמנות: opportunity, opportunite, opportunidad.1

1. שפיגל, תשנ"ג, עמ' 22.

במאה ה־19 קיבל המושג אופורטוניזם קונוטציה שלילית ושימש לתיאור התנהגות סתגלנית, ניצול הזדמנויות מרבי תוך ויתור על עקרונות מוסריים ועל אידיאולוגיה. בספר זה אנסה להחזיר למושג אופורטוניזם את משמעותו המקורית, החיובית. אשתמש במושג אופורטוניזם חיובי במשמעותו ההומניסטית, האתית והמוסרית. כן אדון בהזדמנות כיוצרת ערך, ואטען כי מן הדין שעם איתורה היא תזכה להגנות הראויות בדומה לקניין רוחני. האופורטוניזם הוא תיאוריה של ההזדמנויות, שיכולות לייצר קִדמה ושפע ממשיים, לא רק במרחב הכלכלי והפוליטי, אלא במרחב הפעילות האנושית כולו, ללא הגבלות פוליטיות ותיאולוגיות קודמות. האופורטוניזם כתיאוריה של ההזדמנויות, הכוללת הבחנות פילוסופיות וכלכליות ומבנים משפטיים, משמש נדבך לטיעונים בספר.

מעולם לא נבחנו ההזדמנות והאופורטוניזם כשלעצמם. הם נדונו במסגרת התיאולוגיה והאסכולות הדטרמיניסטיות בפילוסופיה. גם חלק ממדעי החברה התייחסו אליהם, אגב הדיון במחשבה המדינית של מקיאוולי, ובהגות הכלכלית, אבל לא כסוגיות עצמאיות. לכן, אפשר לומר כי ההזדמנות מעולם לא זכתה להזדמנות. הוגי הדעות טרם הציגו מצע מעשי לתיעול ההזדמנות לשיפור מצב האנושות. עניינו המרכזי של ספר זה הוא לחקור את ההזדמנות כשלעצמה וכתופעה היסטורית, לאפיינה נוכח המציאות החברתית, המוסדית, הפוליטית והכלכלית כיום, להציע את תורת ההזדמנויות כמושג, כאידיאולוגיה, כקניין וכמכשיר לדמוקרטיזציה של העושר. הספר מבקש להעלות את האופורטוניזם החיובי כתורת הזדמנויות שבאה להציג את האפשרויות הטמונות בניצול ההזדמנויות, לא כאמצעי, אלא כמטרה כלכלית, חברתית ופוליטית.

מהו אפוא אופורטוניזם? היש התאמה בינו לבין ההזדמנות? האם ההזדמנות היא רעיון או תיאוריה בעלת היסטוריה? האם תפיסת ההזדמנות היא אוניברסלית, או שמא רק רכיב המשתנה בהתאם לנסיבות ממשיות מזמן לזמן? האם ההזדמנות, המקרה, העיתוי, מגדירים מצבים אובייקטיביים שיש ביניהם מהמשותף? האם להזדמנות כתופעה יש מִתווים חוזרים ונשנים? מהם היחסים בין תיאוריות של ניצול לבין תיאוריית ההזדמנויות? האם הגישה להזדמנות יכולה לייצר קניין חדש? האם ההזדמנות תוביל להצבר הון נוסף? מהי מהות ההזדמנות בעידן הגלובלי, עידן מהפכת המידע? האם ההזדמנות ניתנת לייצור ולשיצור גם יחד? נבחן ונפתח שאלות אלה בהמשך.

האופורטוניזם הוא דיסציפלינה שבאה לחקור ולהגדיר את ההזדמנות ולפתח את המתודולוגיה לאבחונה ולמימושה, כדי לקדם את הצבר הערך המוסף במרחבים חדשים. הדמוקרטיזציה של ההזדמנות היא האתגר החשוב. לשם כך יש להבחין בין ההזדמנות היצירתית לזו הבנאלית, הנקרית בדרכו של אדם, לעמוד על אפיוניה האתיים ולהעניק לה משמעות הומניסטית ואוניברסלית, כראוי לה. ספר זה מבקש להציג את ההזדמנות כתופעה יצירתית, חדשנית, דמוקרטית ומוסרית, לשחרר את האופורטוניזם מהסטיגמה שדבקה בו ולהפריך את הדעה שההזדמנות היא מנת חלקם של בני מזל, נחלת יחידים. תפיסה זו אינה באה לערער על פרצי הגאונות ותרומתם לקִדמה האנושית. ביצירתו החד־פעמית מגלם הגאון את ההזדמנות בשיאה. אבל הגאונות כשלעצמה, בהיותה אימננטית לגאון, אינה בגדר ההזדמנות.

האם הגלובליזציה ומהפכת המידע מאפשרות נגישות להזדמנות מכל מקום בזמן אמת, והופכות את תקופתנו לעידן ההזדמנויות? היש היום יותר הזדמנויות מבעבר? האם גם תקופת המהפכה התעשייתית, מאמצע המאה ה־19, התאפיינה בהתפרצות דומה של הזדמנויות? האם ההזדמנות היא יצירה אנושית או שהיא קיימת גם במערכות הפועלות באורגניזמים בטבע? האם הזדמנות נוצרת ונעלמת כהרף עין אם לא מאתרים ומממשים אותה? האם אפשר להחיות הזדמנויות שהוחמצו? האם ניתן לשחזר נסיבות של הזדמנות מוחמצת וליצור מהן הזדמנות חדשה? האם אפשר לייצר תשתית מתודולוגית ומודלים מתמטיים שיאפשרו לחזות ולאתר הזדמנויות? האם זיהוי הזדמנות ומימושה דורש חשיבה רציונלית, או שכל כולו פרי דמיון ואינטואיציה?

בתחילת המאה שעברה, נבע רוב העושר מהון ומרכוש. כיום רוב העלייה בהכנסות הגדולות הוא פרי כלכלת המידע. ככל שהנגישות למידע עולה, ככל שגדל שיעורם של עובדים משכילים וחשופים למידע, ככל שהנגישות להזדמנויות הופכת כלל־עולמית, כך הופך ייצור ההזדמנויות למקור עיקרי להכנסה ולעושר. נבקש להראות כי ככל שהנגישות למידע רחבה יותר, ככל שהתקשורת זולה יותר, כן גדלה האפשרות לאתר הזדמנויות ולהתחבר אליהן. הזדמנויות היו קיימות גם במאה ה־19 ועוד יותר במאה ה־20. אולם מהפכת המידע, המִחשוב ורשת האינטרנט לצד תהליכי עיור, שהעבירו עד היום למעלה ממחצית אוכלוסיית העולם לערים, העצימו את הנגישות להשכלה, למידע ולאינטראקציה כלכלית גלובלית.2 ככל שגדלה הנגישות הכלכלית, כך התרחבה בימת ההזדמנויות מהמקומי והארצי אל המרחב הגלובלי. האפשרות לנצל את ההזדמנויות פרצה את גבולות המקום והפכה להזדמנות גלובלית. ככל שהמוסדות הפוליטיים והמשפטיים מאפשרים פיתוח יוזמה אישית ברמה לאומית ובין־לאומית, באמצעות הסרת חסמים ומגבלות, כך מתרחבת האפשרות לניצול הזדמנויות במרחב הגלובלי.

2 . Global Environment Outlook 3, 2002, p. 241.

ההגנה שנותנים מוסדות הקניין הפרטי להזדמנות שנוכסה, בעיקר באמצעות בחינת רכיבי הקניין הרוחני בה, מאפשרת להפוך את ההזדמנות לנכס, לעושר בידי בעליו. הגנה זו אינה אוניברסלית והפעלתה בארצות שונות אינה מלאה. מוסדות הקניין הפרטי והרוחני יכולים עם זאת להוות מסגרת משפטית להגנה זו. מגמות של הפרטת הפעילות הכלכלית, התרחבות המעמד היצירתי - הכולל מדענים, מהנדסים, ארכיטקטים, מעצבים, סופרים, מוזיקאים וכל אדם המשתמש ביצירתיות שלו כרכיב מרכזי בעבודתו - ועליית משקלו של ההון האנושי, מצמיחים עושר מלמטה, משכבות רחבות יותר של בני אדם, שפועלים במסגרות לא־קשיחות כמסגרות העבודה האחידות. חלקו של העושר האנושי הלא־מוחשי בעושר האומות, תרומת ההכנסה משכר להצבר העושר, גידול הקניין הרוחני, גידול רכיב הטכנולוגיות החדשות בתוצר של הארצות המפותחות והמתפתחות - כל אלה מצביעים על הגידול האדיר בהזדמנויות.

ההזדמנות נוצרת ברוחו של האדם החופשי, הרשאי והיכול ליזום, ותקוות ההישגים מניעה אותו לפעול וליצור. הזדמנות לא נוצרת מעצמה, והיא צירוף של יכולת האדם לאתרה, לייצרה, לנכס אותה ולהגן עליה כפרי עמלו. יצירת ההזדמנות מתאפשרת בסביבה פלורליסטית, הנפתחת לשונה וללא־ייאמן. היא נוצרת באינטראקציה בין אנשים הפועלים על בסיס של פתיחות והדדיות, חופש מידע, דמוקרטיזציה של ההשכלה והעדפת החדש והחדשני. להיות אופורטוניסט משמעו להיות בעל יכולת לנצל הזדמנויות חיוביות ולממשן כדרך חיים. לעליית ההזדמנות בחזית הידע בתקופתנו, ולתנאים שאפשרו את יצירתה, הועילו גם ירידת האידיאולוגיות הגדולות והשתלטות כלכלת השוק החופשי והקניין הפרטי על העולם. אלה שחררו את האדם ממגבלות אידיאולוגיות, מוסריות וחוקיות, שמנעו ממנו קודם לכן לממש את עצמו.

להזדמנות כשלעצמה, כתופעה טבעית וחברתית, ששבה ופורחת בתקופה זו ולדיון באפשרות לדמוקרטיזציה של ההזדמנות ולשוויון הזדמנויות ריאלי, כדרך ליישב בין תפיסות צדק חברתי, שוויון וחופש, מוקדש הפרק הראשון בספר. נסקור בו את ההיסטוריה של המאמץ להכתים את האופורטוניזם ולהפוך אותו למילה נרדפת לניצול ולעוול. האופורטוניזם ייבחן לא כגחמה אינטלקטואלית, אלא כביטוי ממשי במרחב החברתי, הפוליטי והכלכלי. נראה שההזדמנות כיום אינה אקראית ושאפשר לייצר תבנית פוליטית לשוויון הזדמנויות ממשי. לשם כך נשתמש במונח מרכזי בתיאוריה החדשה של ההזדמנות - אופורטוניזם חיובי כרעיון מוסרי, דינמי ויצירתי. נוכח כישלון הניסיון לצמצם פערים באמצעות שוויון פורמלי, נציג את האופורטוניזם החיובי ככלי יעיל לפיתוח אישי וחברתי ולקידום שוויון חברתי־כלכלי, ונציע להפוך את ההזדמנות לנגישה לרבים ואת יצירת ההזדמנות לבת לוויה קבועה של האדם.

בעבר היה מחסום אתי ופסיכולוגי מפני אימוץ האופורטוניזם, שזוהה עם ניצול האדם מכוח שליטת מעטים באמצעי הייצור וכוח העבודה של הרוב. בתקופתנו, תקופת המהפכה הכלכלית השנייה, אמצעי הייצור העיקריים אינם נכסים חומריים, אלא נכסים כידע, תזמון וכישרון, שבאמצעותם ניתן לנצל מצבים. ניצול בני אדם נחשב בלתי מוסרי, מוביל לחוסר שוויון ופוגע בצדק. השאלה אם גם ניצול מצבים הוא בלתי מוסרי ופוגעני, מעסיקה הוגים רבים, בהם אנדרו ריב, רוברט גודין, הלל שטיינר, שטפן מונצק, ג'רמי וולדרון ואחרים, המרחיבים את הדיון בסוגיית הניצול מעבר לתחום הקניין הפרטי, לשוק העבודה או לשוק החליפין. בעידן שבו גדל חלקם של הקניין החדש והיצירתיות, ניצול המצב מחליף בהדרגה את ניצול האדם.

*

הצמיחה העצומה בעושר העולמי מאפשרת לספק את צורכי האנושות. למרות זאת, העוני הוא מנת חלקה של רוב אוכלוסיית העולם ואילו השפע נתון בידי מעטים. הפרק השני יבקש לבחון דרך אפשרית להנחיל שפע לרבים. הוא מתמקד בנושא הקניין החדש ובדרכים לחלק עושר בלתי מנוכס. גם ההזדמנות היא סוג של קניין, ומאידך, קניין פרטי הוא תשתית הכרחית לייצור הזדמנות. הגלובליזציה ומהפכת המידע פתחו אפשרות להפוך את ההזדמנות לאופציה ריאלית, לנכס אותה ולהופכה לסוג של קניין פרטי מוגן. קניין זה כלול בקטגוריה של נכס שטרם זכה לקנוניזציה, ולפיכך תָחום במסגרת המושג של הקניין החדש. הקניין החדש מתייחס לנכסים שלא נוכסו, שנמצאים בבעלות המדינה או במרחבי הרגולציה שלה, פרי יוזמה ופיתוח קניין רוחני, או נכסים המוחזקים בידי משתמשים שמערכת המשפט אינה מוכנה להכיר בהם כבעלי זכות בנכס. נכסים אלה יכולים להפוך לקניין פרטי חדש באמצעות המערכת הפוליטית והמשפטית. התעצמות המעמד היצירתי החדש מגדילה את הסיכויים שפוליטיקאים ייענו לאתגר.

בעשורים החולפים אנו עדים לניסיונות להרחיב את המטרייה של מוסד הקניין הפרטי על מערכות יחסים לא־פורמליות האמורות להעניק לצדדים החלשים בהן הגנה וזכויות קניין. יש תופעות היכולות לייצר קניין חדש ולהרחיב את תוכנו. הפרגמנטציה של הקניין, ההכרה ביחסי הסתמכות ובמקורות לא־פורמליים והדינמיקה של הקניין הפרטי והפרטיות, יוצרות חלל לכניסת קניין חדש שיהיה מוגן בידי המערכת המשפטית והפוליטית. ההשלכות הפוליטיות, המשפטיות והכלכליות של השינוי במשמעות הקניין הפרטי מעסיקות הוגים כגון צ'ארלס רייך, יוזף זינגר, הרננדו דה־סוטי, תומס גריי, קרופורד מקפירסון ואחרים. הגותם תשמש בסיס לבחינת השתלבות האג'נדה המוצגת בספר זה בהגות העכשווית בנושא הקניין החדש. מימושה דורש יצירת שוויון הזדמנויות ממשי והצמחת כוח פוליטי שיקדם את ההכרה בזכויות הקניין החדש, הנמצאות כיום בידי המדינה, בידי גופים מונופוליסטיים מטעמה, או בשליטתה כרגולטור. יצירת קניין פרטי חדש אפשרית באמצעות "הפרטה חברתית". זוהי הפרטה של הקניין העצום הנמצא בידי המדינה כבעלים או בשליטתה כרגולטור, והיא מהווה מהלך הפותח את הדרך לחלוקת העושר החדש לאלה שעדיין אינם נהנים מהקניין. הפרטה חברתית עשויה להוביל להקטנת אי־השוויון ולהתפשטות ההזדמנות.

הפרטה חברתית ויצירת קניין חדש לאלה שאין להם, עשויות ליצור את התשתית הנכסית להתמודדות האדם היצירתי על יצירת ההזדמנות. ראשית, החתירה לעושר היא אחת המוטיבציות לחיפוש אחר הזדמנויות. שנית, הצבר מסוים של קניין מועיל ואף חיוני למימוש הזדמנויות. שלישית, ההזדמנות עצמה היא סוג של קניין. תפיסות הקניין וזכויות הקניין מייצרות את התשתית לפעילות ההזדמנויות. התופעות המתרחשות במסגרת המהפכה הכלכלית השנייה הן פלטפורמה ליצירת עושר חדש, ויש להן השלכות מרחיקות לכת על תיאוריית ההזדמנויות. חלוקת העושר החדש שטרם נוכס תתממש במסגרת רפורמות מבניות, שיכירו במגוון רכיבי הקניין החדש כזכויות קניין, הניתנות לחלוקה חדשה, תוך אפליה מתקנת לטובת אלה שהם חסרי כול.

*

רעיון האופורטוניזם החיובי מבוסס על חשיבה אנטי־דטרמיניסטית, פרגמטית ופלורליסטית. הוא מנוגד אפוא לאידיאולוגיות כוליות המתיימרות להציע פתרונות לבעיות יסוד של האנושות והדוחות את מימוש ההבטחות לעתיד לא נראה לעין. יתרה מזו, אי־אפשר לדון בתפיסת האופורטוניזם החיובי בלי להתייחס לפיתוח כבסיס לצמיחה ולצמצום העוני. אחד המכשולים לצמיחה ולפיתוח הוא האקולוגיזם הקיצוני. הפרק השלישי בספר עוסק באקולוגיזם, גרסה פוליטית רדיקלית של הסביבתנות (environmentalism). האקולוגיזם אינו רואה באדם את מרכז היקום; האינטרס האנושי אינו משמש לו קריטריון להתנהגות מוסרית. נדון באקולוגיזם כמקרה בוחן של כוחות חברתיים המחמיצים הזדמנויות במקום לנצל אותן, והנותנים פירוש שגוי לרעיונות של צמיחה כלכלית, פיתוח, קניין ושפע. האקולוגיזם הירוק־עמוק הפך לגורם משפיע ביותר בפוליטיקה החדשה, ומדבר ללבם של צעירים. הגלובליזציה חשפה את אוכלוסיית העולם הראשון לעוני של העולם השלישי. כיום ברור כי הבעיה החמורה של העולם אינה פיצוץ אוכלוסין או פגיעה בטבע, אלא רעב ופערים כלכליים. דרישת האקולוגיסטים לשימור מוחלט של הטבע והקהילות המסורתיות במדינות מתפתחות, והתנגדותם לפיתוח, דנות רבים לעוני ולרעב. כדי להפריך את התוקף המוסרי של האקולוגיזם נציג בפרק זה את מקורותיו ההיסטוריים, את השימוש הפופוליסטי שהוא עושה במונח קיימות (sustainability) ואת תפקידה של הרגולציה התכנונית ביצירת מקור חשוב של עושר חדש ובהענקת זכויות דווקא לחסרי הזכויות בחצרות האחוריות של הערים, המדינות והעולם.

במקום התפיסה האקולוגיסטית הקיצונית נפתח את רעיון איכות הסביבה החברתית, הרואה באדם רכיב בלתי נפרד מהטבע ואת איכות הסביבה כאמצעי לקידום האדם. העיקרון המנחה בתפיסת איכות הסביבה החברתית הוא סדר קדימויות הומניסטי, פיתוח מושכל שישלב ויאזן בין צורכי החברה לנזק הסביבתי, בהינתן קדימות לשיפור מצב האדם. ניתן לגשר על הפערים בין העולם העשיר לעני, ולהבטיח איכות סביבה חברתית באמצעות תכנון חברתי, הפרטה חברתית וויסות בין־לאומי במיסוי. במסגרת זו יש לדאוג לצורכי הדורות בהווה ולא לצרכים הלא־ידועים של הדורות העתידיים.

ההתמודדות האפשרית עם אי־השוויון ועם הפערים החברתיים הגדלים בחברות מערביות ולא־מערביות כיום, דרך עדשת האופורטוניזם החיובי ובאמצעות תיאוריית ההזדמנויות, מעלה לדיון את הקניין החדש, ההפרטה החברתית ואיכות הסביבה החברתית. מדיניות הסביבה, המוסדות הגלובליים החדשים והסוכנים הפוליטיים הכירו בכך שפופוליזם ירוק אינו מקדם פיתוח, צמיחה ומלחמה בעוני. כתוצאה מכך התגבשה מגמה חדשה של אקולוגיה. מגמה זו מבוטאת בתפיסת ה־modern environmentalism המשתלבת היטב ברעיון איכות הסביבה החברתית שאני מנסה לקדם בפרק זה.

ההזדמנות טמונה בהווה. אך היא מחייבת לצפות את הלא־צפוי בעולם כאוטי ומסובך, לנתח סיכונים ולפעול. עניינו של ספר זה הוא בזיהוי הדרכים להוצאת ההזדמנות מתחום המזל והגורל אל תחום המעשה הפעיל והיצירתי, בעידן זה של הזדמנויות.