מבוא
במחצית השנייה של המאה העשרים היה המזרח התיכון מוקד מרכזי למתיחות ולמאבקים של כוחות שונים מהעולם כולו. כאן התערבבו אינטרסים גלובליים עם מניעים לאומיים ודתיים שהביאו לסכסוכים רבים, שבליבם המאבק המתמשך על ארץ־ישראל.
מאבק זה, שראשיתו בכוונה הערבית לסכל את בנייתו של הבית הלאומי לעם היהודי בארץ־ישראל, נמשך לכל אורכה של המחצית השנייה של המאה העשרים. שיאיו של המאבק היו סיבובי המלחמה בין הצבאות מעת לעת. זה היה צה״ל, מצד אחד, ומולו ״מעבר לגבעה״ ולאורך הגבולות, צבאות ערב.
ייעודם העיקרי של צבאות ערב היה לשרת את המטרות ואת האינטרסים של המדינות הערביות, שגם הן עשו באותה עת את צעדיהן העצמאיים הראשונים. במוקד העשייה הצבאית עמדו הצרכים השונים: לשמור על היציבות מבית וליצור לכידות לאומית ובאותה עת לפעול בזירה הבין־ערבית והבינלאומית. הצבאות הערביים מילאו תפקיד נכבד במדיניות החוץ של המדינות הערביות, ותהליכי בנייתם והצטיידותם הושפעו מהשינויים המקיפים שחלו במאזני הכוחות העולמיים משנות החמישים ואילך.
צבא מעצם בריאתו, וצבאות ערב במזרח התיכון בפרט, מהווה מוקד מרכזי של העשייה השלטונית במדינה. הצבא נועד לקיים את הביטחון, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. הביטחון החיצוני כולל את השמירה על הביטחון בגבולות, ואילו הביטחון הפנימי של המשטר כולל את רצף השליטה ואת העמידה בפני גורמים מתנגדים מקרב האזרחים, המיעוטים ומוקדי הדתות השונות בתוכם.
איום על יציבותו של המשטר ואף על חייהם של השליטים עלול להתפתח גם בצבא עצמו, והצבא אמור להיות מסוגל להתמודד גם עם איום זה. מעמדו של הצבא במדינות ערב והשפעתו על יציבותן נבחנים בימים אלו מול עינינו במסגרת ״האביב הערבי״.
הלחימה נגד מדינת ישראל היתה מוקד העימות החשוב ביותר במרחב המזרח התיכון במרבית התקופה הנדונה בספר זה - שנות העשרים עד שלהי שנות השמונים של המאה ה-20. במרכזו של מוקד לחימה זה עמד צה״ל וסביבו, ב״מעגל קרוב״, צבאות ערב ובהם בעיקר צבאות המדינות בעלות הגבול המשותף - סוריה, לבנון, ירדן ומצרים - וכן צבא עיראק שמיהר לקחת חלק כמעט בכל אחד מה״סיבובים״.
הגורם הפלסטיני, שהוא הגורם המרכזי במאבק נגד ישראל בעשורים האחרונים, היה הראשון שנלחם ביישוב היהודי עוד לפני הקמת מדינת ישראל, בגלי האלימות הקרויים ״מאורעות״ (בראשית המאה העשרים) וב״מרד הערבי״ (בשנים 1936-1939). לאחר התבוסה ב-1948 ובמשך השנים שקדמו למערכת סיני (1956), הופעל גורם זה על ידי צבאות ערב כ״פדאיון״, ומשנת 1965 ועד היום הוא פועל בשיטות של לוחמת גרילה וטרור. לאחר שחדלו המלחמות עם צבאות מדינות ערב (האחרונה שבהן היתה נגד הצבא הסורי בלבנון ב-1982), ממשיכים רק ארגונים שאינם מייצגים מדינות של ממש, להילחם נגד ישראל.
הספר מבוסס על הקורס ״המעגל הקרוב - צבאות ערב במאה העשרים״ שהעברתי במסגרת האוניברסיטה המשודרת בגלי צה״ל בשיתוף עם המכללה לביטחון לאומי. פרקי הספר עוסקים במעשה המורכב של בנייתם, הכנתם לעמידה במבחנים והפעלתם של צבאות ערב בסיבובי המלחמה השונים.
הרעיון המרכזי שהנחה אותי הוא הניסיון להוכיח שבניית הצבאות הערביים והפעלתם נעשו בהתאם לצרכים הביטחוניים ולאינטרסים של הכוחות השולטים בכל אחת מהמדינות, כחלק מה״אסטרטגיה רבתי״ שלהן. אמנה את הגורמים שהשפיעו על בנייתם וביניהם מאגרי כוח האדם וכן היכולת הכלכלית של המדינה הבונה. לצידם אתאר את המצב המדיני באזור ובעולם, את הבריתות ואת ההסכמים וכן את מקורות הרכש של אמצעי הלחימה. כמו כן אעסוק גם בגורמים אחרים, מדיניים וכלכליים, שהשפיעו על בניית הכוח, על אימונו ועל הכשרתו לתפקידיו.
בפרקי הספר אתייחס גם לתחום שבו התמחיתי במיוחד - תורת הלחימה של צבאות ערב השונים ומערכת ההכנות והאימונים לקראת סיבובי הלחימה השונים. אפרט את עיקריה שהתבססו על פי רוב על ניסיונם ותורתם של צבאות אחרים אשר הותאמו לצורכיהם הייחודיים של הצבאות הערביים בזירות הלחימה השונות.
הספר עוסק ברובו בתיאור ובניתוח ממצה של התוכניות ודרך הביצוע של מהלכי הצבאות הערביים, בכל אחד מסיבובי המלחמה שבין השנים 1948 ועד לשנת 1982. הפרק האחרון מתייחס באופן תמציתי לתקופה מ-1982 ואילך, הכוללת גם את העשור הראשון של המאה ה-21. אולם תקופה זו נושאת אופי שונה מזו שקדמה לה. לפיכך אני מתעתד לעסוק בה בהרחבה בקורס אחר.
הרצאות אלו הולדתן בכוונה ליצור קורס מקיף שיעסוק בבניין הכוח של צבאות ערב, במסגרת המכללה לפיקוד טקטי בחצר המכללות של צה״ל. איסוף המקורות והחומרים להכנתו של הקורס הצביע על מחסור בספר יסוד שיתאר את השלבים השונים בבניין הכוח הצבאי של צבאות ערב. קיים צורך לחקור את כל המשתנים המשפיעים על התהליך ועל תוצאותיו ובכלל זה המדיניות, הצרכים, היכולות, הדרך שנבחרה והמבחנים שבהם עמדו הכוחות השונים. כששיתפתי את מפקד המכללות החדש, האלוף יוסי ביידץ, בכוונה להעלות את הקורס לשידור, הוא האיץ בי ואמר, על רקע הזעזועים בעולם הערבי: ״תעשה זאת מהר - עוד מעט לא יהיה לך על מה לדבר״. נוכח פני המציאות נראה כי עוד נכונו לנו שנים רבות אל מול צבאות אלה.
