גלי בשמלה ירוקה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי בשמלה ירוקה
הוספה למועדפים

גלי בשמלה ירוקה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
 

נושאים

תקציר

בְּעֶרֶב סֻכּוֹת, כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ בַּמִּטְבָּח וְהֵכַנּוּ קִשּׁוּטִים לַסֻּכָּה, אִמָּא בִּשְּׂרָה לָנוּ שֶׁהַשָּׁנָה לֹא נִבְנֶה סֻכָּה בֶּחָצֵר מִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְחֻפְשָׁה. יֵשׁ! אֲבָל דַּפְנָה, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, הִתְנַגְּדָה. הִיא רָצְתָה לְאַרְגֵּן מְסִבָּה בַּסֻּכָּה וְרַק כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ בִּקַּשְׁתִּי מֵאִמָּא לְקַצֵּר אֶת הַחֻפְשָׁה. גַּם כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְעֵין גֶּדִי, וְהַנּוֹף הַצָּהֹב עָשָׂה לָנוּ טוֹב, דַּפְנָה הִמְשִׁיכָה לִהְיוֹת חֲמוּצָה. אֲנִי, לְעֻמָּתָהּ, פָּגַשְׁתִּי אֶת בַּרְבָּרָה הָאֶקוֹלוֹגִית, הָלַכְתִּי בְּעִקְּבוֹתֶיהָ לְמַמְלֶכֶת הַחֲלוֹמוֹת הַיְּרֻקָּה וְהֵבַנְתִּי לָמָּה כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהָנִיף אֶת הַדֶּגֶל הַיָּרֹק שֶׁל אֵיכוּת הַסְּבִיבָה. רַק בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, כְּשֶׁהָיִיתִי עֲצוּבָה בִּגְלַל הַחֻפְשָׁה שֶׁקֻצְּרָה, גִּלִּיתִי שֶׁסִּבָּה שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין עָמְדָה מֵאֲחוֹרֵי הַבִּלּוּי הַמִּשְׁפַּחְתִּי. מֶה הָיְתָה הַסִּבָּה? הַפְ תָּ עָה

פרק ראשון

1
עֲלִילָה שֶׁמַּתְחִילָה

בְּלָה-לָה-לָה

 

 

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתְחִילָה אֶת הַסֵּפֶר וְנִסְחֶפֶת לְתוֹךְ הָעֲלִילָה עָלַי לְהַצִּיג לָכֶם שְׁאֵלָה, שֶׁאוּלַי תֵּרָאֶה בְּעֵינֵיכֶם כִּקְטַנָּה וְלֹא חֲשׁוּבָה, אֲבָל בְּעֵינַי הִיא מַשְׁמָעוּתִית וּגְדוֹלָה:
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אוֹתִי, אֵי פַּעַם, בְּשִׂמְלָה?

*

לְמַעַן הָאֱמֶת, בִּכְלָל לֹא תִּכְנַנְתִּי שֶׁפֶּרֶק הַהַקְדָּמָה הַזֶּה יִכָּתֵב בַּחֲרוּזִים, וּכְשֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי מוּל הַמַּחְשֵׁב לֹא שָׁבַרְתִּי אֶת הָרֹאשׁ בְּחִפּוּשׂ אַחֲרֵי חָרוּז מַתְאִים, אֲבָל זֶה מַה שֶּׁיָּצָא. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אֶת הַשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֲנִי דֵּי מְרֻצָּה. נָכוֹן שֶׁזֶּה נֶחְמָד לַחְרֹג מֵהַשִּׁגְרָה וּלְחַבֵּר בֵּין הַמִּשְׁפָּטִים בְּעֶזְרַת סִיֹּמֶת זֵהָה?
אַתֶּם לֹא עוֹנִים, אַתֶּם לֹא זוֹרְקִים אֵלַי אַף מִלָּה, לֹא לְחִיּוּב וְלֹא לִשְׁלִילָה, אֲבָל בְּעֵינַי זֶה מַדְלִיק עַד מַדְהִים. אָז אִם לֹא אִכְפַּת לָכֶם, אַמְשִׁיךְ בַּחֲרוּזִים.

*

כֵּן, כֵּן, זוֹ הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה:
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אוֹתִי, אֵי פַּעַם, בְּשִׂמְלָה?
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם יָכוֹל לְהָרִים אֶת יַד יָמִין וּלְהִשָּׁבַע שֶׁהוּא רָאָה אוֹתִי מִסְתּוֹבֶבֶת בְּשִׂמְלָה בְּרַחֲבֵי בֵּית הַסֵּפֶר, בִּמְסִבָּה אוֹ בְּקַנְיוֹן?
לֹא, אֲפִלּוּ אִם מִישֶׁהוּ יִשָּׁבַע אֲנִי אֶטְעַן שֶׁזֶּה לֹא נָכוֹן. אֵין לִי אַף שִׂמְלָה בָּאָרוֹן.
אוּלַי זֶה לֹא חָרוּז מֻשְׁלָם, אֲבָל זֹאת עֻבְדָּה.
בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל אֲנִי מַעֲדִיפָה לִלְבֹּשׁ מִכְנָסַיִם קְצָרִים אוֹ אֲרֻכִּים, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִרְאוּ לִי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים בְּכָל פַּעַם שֶׁאֶקְפֹּץ, אֲטַפֵּס אוֹ אֶתְכּוֹפֵף. וּכְשֶׁפַּעַם בְּיוֹבֵל מַכְרִיחִים אוֹתִי לִלְבֹּשׁ שִׂמְלָה יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁפּוּרִים הִגִּיעַ וְשֶׁשּׁוּב הִתְחַפַּשְׂתִּי לְאֵיזוֹ נְסִיכָה מֵהָאַגָּדָה.

*

הַפְסָקָה. אֲנִי מְפַצַּחַת שְׁנֵי גַּרְעִינִים וְלוֹקַחַת שְׁלוּק מֵהַמַּיִם הַקָּרִים. אֵיזֶה מַזָּל שֶׁאֲנִי לֹא מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁחַיֶּבֶת לִדְאֹג כָּל הַזְּמַן לַחֲרוּזִים. זֶה לֹא קַל לַחְרֹז. זֶה אֲפִלּוּ מְסֻבָּךְ. רֶוַח גָּדוֹל נִפְתָּח בֵּין "עֻבְדָּה" לְבֵין "אַגָּדָה" מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָאתִי שׁוּם חָרוּז מֻצְלָח. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אֶת מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי, הַלֵּב שֶׁלִּי נֶאֱנָח.
לֹא, לֹא, הַלֵּב שֶׁלִּי נֶאֱנָח. סְתָם כָּתַבְתִּי אֶת זֶה. בְּעֶצֶם, לֹא סְתָם. כָּתַבְתִּי אֶת זֶה כְּדֵי שֶׁ"נֶּאֱנָח" יִתְחָרֵז עִם "מְסֻבָּךְ" וְעִם "מֻצְלָח".
וּמַה הָלְאָה? אֲנִי תּוֹהָה. לְהַמְשִׁיךְ בַּחֲרוּזִים אוֹ לַחְזֹר לִכְתִיבָה חָפְשִׁית? מַה דַּעְתְּכֶם?
אַתֶּם עֲדַיִן לֹא עוֹנִים וְלֹא מַבִּיעִים שׁוּם עֶמְדָּה. יֹפִי, גַּם הַמִּלָּה "עֶמְדָּה" מִתְחָרֶזֶת עִם "עֻבְדָּה" וְ"אַגָּדָה", אֲבָל מַה יּוֹצֵא לִי מִזֶּה שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בָּהּ רַק עַכְשָׁו?
אוּלַי אֶמְחַק וְאַתְחִיל מֵחָדָשׁ?
לֹא, אֵין טַעַם לִבְכּוֹת עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ.
יֹפִי, הַלֵּב שֶׁלִּי שׁוּב נֶאֱנָח, גַּם "נִשְׁפַּךְ" מִתְחָרֵז עִם "מְסֻבָּךְ" וְ"מֻצְלָח".
אָז מָה? שֶׁאַמְשִׁיךְ בַּחֲרוּזִים אוֹ שֶׁאֶלְחַץ עַל מַקַּשׁ הַמְּחִיקָה וְאַתְחִיל מֵהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה?
לֹא, אֲנִי מְעוֹדֶדֶת אֶת עַצְמִי. אָז מָה אִם אַתְּ לֹא מְשׁוֹרֶרֶת? תְּנִי לְעַצְמֵךְ הִזְדַּמְּנוּת לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וּלְהִתְנַסּוֹת בִּכְתִיבָה קְצָת שׁוֹנָה.
וְזֶה מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשָׂה. מַמְשִׁיכָה.

*
כְּבָר הִצַּגְתִּי לָכֶם פַּעֲמַיִם אֶת הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה:
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אוֹתִי, אֵי פַּעַם, בְּשִׂמְלָה?
אֲנִי מְקַוָּה שֶׁהַתְּשׁוּבָה
לֹא תִּגְרֹם לָכֶם לְאַכְזָבָה,
אֲבָל זוֹ הַמְּצִיאוּת, אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת.
מִטְּעָמִים שֶׁל נוֹחִיּוּת, שְׂמָלוֹת אֲנִי לֹא לוֹבֶשֶׁת.
וְלַמְרוֹת שֶׁלֹּא הֱשַׁבְתֶּם עַל שְׁאֵלָתִי הָרִאשׁוֹנָה, בְּעִנְיַן הַשִּׂמְלָה, עָלַי לְהַצִּיג לָכֶם שְׁאֵלָה נוֹסֶפֶת, לֹא פָּחוֹת חֲשׁוּבָה, וְאֶשְׂמַח מְאֹד אִם לֹא תָּגִיבוּ עָלֶיהָ בִּצְחוֹק:
אִם הִגִּיעַ יוֹם מְיֻחָד, שֶׁבּוֹ אֲנִי חוֹרֶגֶת מִמִּנְהָגִי וּמַחְלִיפָה אֶת הַמִּכְנָסַיִם בְּשִׂמְלָה, נִרְאֶה לָכֶם שֶׁמִּכָּל הַצְּבָעִים שֶׁבָּעוֹלָם אֶבְחַר דַּוְקָא בְּיָרֹק?

*

זֶהוּ. נִשְׁבַּרְתִּי. מַסְפִּיק עִם הַחֲרוּזִים. הֵם מְעַכְּבִים אוֹתִי. הֵם לֹא מְאַפְשְׁרִים לִי לִזְרֹם עִם הָעֲלִילָה. בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי לִכְתֹּב פֶּרֶק קָצָר שֶׁל הַקְדָּמָה וּבְנִגּוּד לִרְצוֹנִי הִסְתַּבַּכְתִּי עִם מִשְׁפָּטִים שֶׁכֵּן אוֹ לֹא מִתְחָרְזִים וּבִמְקוֹם לְהִתְקַדֵּם נִתְקַעְתִּי בַּהַתְחָלָה לָה לָה.
אָז שָׁלוֹם לָכֶם, חֲרוּזִים יְקָרִים, נֶהֱנֵיתִי לְבַלּוֹת בְּחֶבְרַתְכֶם, אֲבָל בְּרֶגַע זֶה אֲנִי נִפְרֶדֶת מִכֶּם בְּ"בַּי בַּי וְלֹא לְהִתְרָאוֹת" כְּדֵי שֶׁסּוֹף סוֹף אוּכַל לְסַפֵּר לַקּוֹרְאִים הַחֲבִיבִים שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
 

עוד על הספר

נושאים

גלי בשמלה ירוקה סמדר שיר

1
עֲלִילָה שֶׁמַּתְחִילָה

בְּלָה-לָה-לָה

 

 

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתְחִילָה אֶת הַסֵּפֶר וְנִסְחֶפֶת לְתוֹךְ הָעֲלִילָה עָלַי לְהַצִּיג לָכֶם שְׁאֵלָה, שֶׁאוּלַי תֵּרָאֶה בְּעֵינֵיכֶם כִּקְטַנָּה וְלֹא חֲשׁוּבָה, אֲבָל בְּעֵינַי הִיא מַשְׁמָעוּתִית וּגְדוֹלָה:
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אוֹתִי, אֵי פַּעַם, בְּשִׂמְלָה?

*

לְמַעַן הָאֱמֶת, בִּכְלָל לֹא תִּכְנַנְתִּי שֶׁפֶּרֶק הַהַקְדָּמָה הַזֶּה יִכָּתֵב בַּחֲרוּזִים, וּכְשֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי מוּל הַמַּחְשֵׁב לֹא שָׁבַרְתִּי אֶת הָרֹאשׁ בְּחִפּוּשׂ אַחֲרֵי חָרוּז מַתְאִים, אֲבָל זֶה מַה שֶּׁיָּצָא. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אֶת הַשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֲנִי דֵּי מְרֻצָּה. נָכוֹן שֶׁזֶּה נֶחְמָד לַחְרֹג מֵהַשִּׁגְרָה וּלְחַבֵּר בֵּין הַמִּשְׁפָּטִים בְּעֶזְרַת סִיֹּמֶת זֵהָה?
אַתֶּם לֹא עוֹנִים, אַתֶּם לֹא זוֹרְקִים אֵלַי אַף מִלָּה, לֹא לְחִיּוּב וְלֹא לִשְׁלִילָה, אֲבָל בְּעֵינַי זֶה מַדְלִיק עַד מַדְהִים. אָז אִם לֹא אִכְפַּת לָכֶם, אַמְשִׁיךְ בַּחֲרוּזִים.

*

כֵּן, כֵּן, זוֹ הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה:
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אוֹתִי, אֵי פַּעַם, בְּשִׂמְלָה?
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם יָכוֹל לְהָרִים אֶת יַד יָמִין וּלְהִשָּׁבַע שֶׁהוּא רָאָה אוֹתִי מִסְתּוֹבֶבֶת בְּשִׂמְלָה בְּרַחֲבֵי בֵּית הַסֵּפֶר, בִּמְסִבָּה אוֹ בְּקַנְיוֹן?
לֹא, אֲפִלּוּ אִם מִישֶׁהוּ יִשָּׁבַע אֲנִי אֶטְעַן שֶׁזֶּה לֹא נָכוֹן. אֵין לִי אַף שִׂמְלָה בָּאָרוֹן.
אוּלַי זֶה לֹא חָרוּז מֻשְׁלָם, אֲבָל זֹאת עֻבְדָּה.
בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל אֲנִי מַעֲדִיפָה לִלְבֹּשׁ מִכְנָסַיִם קְצָרִים אוֹ אֲרֻכִּים, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִרְאוּ לִי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים בְּכָל פַּעַם שֶׁאֶקְפֹּץ, אֲטַפֵּס אוֹ אֶתְכּוֹפֵף. וּכְשֶׁפַּעַם בְּיוֹבֵל מַכְרִיחִים אוֹתִי לִלְבֹּשׁ שִׂמְלָה יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁפּוּרִים הִגִּיעַ וְשֶׁשּׁוּב הִתְחַפַּשְׂתִּי לְאֵיזוֹ נְסִיכָה מֵהָאַגָּדָה.

*

הַפְסָקָה. אֲנִי מְפַצַּחַת שְׁנֵי גַּרְעִינִים וְלוֹקַחַת שְׁלוּק מֵהַמַּיִם הַקָּרִים. אֵיזֶה מַזָּל שֶׁאֲנִי לֹא מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁחַיֶּבֶת לִדְאֹג כָּל הַזְּמַן לַחֲרוּזִים. זֶה לֹא קַל לַחְרֹז. זֶה אֲפִלּוּ מְסֻבָּךְ. רֶוַח גָּדוֹל נִפְתָּח בֵּין "עֻבְדָּה" לְבֵין "אַגָּדָה" מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָאתִי שׁוּם חָרוּז מֻצְלָח. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת אֶת מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי, הַלֵּב שֶׁלִּי נֶאֱנָח.
לֹא, לֹא, הַלֵּב שֶׁלִּי נֶאֱנָח. סְתָם כָּתַבְתִּי אֶת זֶה. בְּעֶצֶם, לֹא סְתָם. כָּתַבְתִּי אֶת זֶה כְּדֵי שֶׁ"נֶּאֱנָח" יִתְחָרֵז עִם "מְסֻבָּךְ" וְעִם "מֻצְלָח".
וּמַה הָלְאָה? אֲנִי תּוֹהָה. לְהַמְשִׁיךְ בַּחֲרוּזִים אוֹ לַחְזֹר לִכְתִיבָה חָפְשִׁית? מַה דַּעְתְּכֶם?
אַתֶּם עֲדַיִן לֹא עוֹנִים וְלֹא מַבִּיעִים שׁוּם עֶמְדָּה. יֹפִי, גַּם הַמִּלָּה "עֶמְדָּה" מִתְחָרֶזֶת עִם "עֻבְדָּה" וְ"אַגָּדָה", אֲבָל מַה יּוֹצֵא לִי מִזֶּה שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בָּהּ רַק עַכְשָׁו?
אוּלַי אֶמְחַק וְאַתְחִיל מֵחָדָשׁ?
לֹא, אֵין טַעַם לִבְכּוֹת עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ.
יֹפִי, הַלֵּב שֶׁלִּי שׁוּב נֶאֱנָח, גַּם "נִשְׁפַּךְ" מִתְחָרֵז עִם "מְסֻבָּךְ" וְ"מֻצְלָח".
אָז מָה? שֶׁאַמְשִׁיךְ בַּחֲרוּזִים אוֹ שֶׁאֶלְחַץ עַל מַקַּשׁ הַמְּחִיקָה וְאַתְחִיל מֵהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה?
לֹא, אֲנִי מְעוֹדֶדֶת אֶת עַצְמִי. אָז מָה אִם אַתְּ לֹא מְשׁוֹרֶרֶת? תְּנִי לְעַצְמֵךְ הִזְדַּמְּנוּת לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וּלְהִתְנַסּוֹת בִּכְתִיבָה קְצָת שׁוֹנָה.
וְזֶה מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשָׂה. מַמְשִׁיכָה.

*
כְּבָר הִצַּגְתִּי לָכֶם פַּעֲמַיִם אֶת הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה:
הַאִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם רָאָה אוֹתִי, אֵי פַּעַם, בְּשִׂמְלָה?
אֲנִי מְקַוָּה שֶׁהַתְּשׁוּבָה
לֹא תִּגְרֹם לָכֶם לְאַכְזָבָה,
אֲבָל זוֹ הַמְּצִיאוּת, אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת.
מִטְּעָמִים שֶׁל נוֹחִיּוּת, שְׂמָלוֹת אֲנִי לֹא לוֹבֶשֶׁת.
וְלַמְרוֹת שֶׁלֹּא הֱשַׁבְתֶּם עַל שְׁאֵלָתִי הָרִאשׁוֹנָה, בְּעִנְיַן הַשִּׂמְלָה, עָלַי לְהַצִּיג לָכֶם שְׁאֵלָה נוֹסֶפֶת, לֹא פָּחוֹת חֲשׁוּבָה, וְאֶשְׂמַח מְאֹד אִם לֹא תָּגִיבוּ עָלֶיהָ בִּצְחוֹק:
אִם הִגִּיעַ יוֹם מְיֻחָד, שֶׁבּוֹ אֲנִי חוֹרֶגֶת מִמִּנְהָגִי וּמַחְלִיפָה אֶת הַמִּכְנָסַיִם בְּשִׂמְלָה, נִרְאֶה לָכֶם שֶׁמִּכָּל הַצְּבָעִים שֶׁבָּעוֹלָם אֶבְחַר דַּוְקָא בְּיָרֹק?

*

זֶהוּ. נִשְׁבַּרְתִּי. מַסְפִּיק עִם הַחֲרוּזִים. הֵם מְעַכְּבִים אוֹתִי. הֵם לֹא מְאַפְשְׁרִים לִי לִזְרֹם עִם הָעֲלִילָה. בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי לִכְתֹּב פֶּרֶק קָצָר שֶׁל הַקְדָּמָה וּבְנִגּוּד לִרְצוֹנִי הִסְתַּבַּכְתִּי עִם מִשְׁפָּטִים שֶׁכֵּן אוֹ לֹא מִתְחָרְזִים וּבִמְקוֹם לְהִתְקַדֵּם נִתְקַעְתִּי בַּהַתְחָלָה לָה לָה.
אָז שָׁלוֹם לָכֶם, חֲרוּזִים יְקָרִים, נֶהֱנֵיתִי לְבַלּוֹת בְּחֶבְרַתְכֶם, אֲבָל בְּרֶגַע זֶה אֲנִי נִפְרֶדֶת מִכֶּם בְּ"בַּי בַּי וְלֹא לְהִתְרָאוֹת" כְּדֵי שֶׁסּוֹף סוֹף אוּכַל לְסַפֵּר לַקּוֹרְאִים הַחֲבִיבִים שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי