הקדמה
הקמתה של הסתדרות ‘בני בנימין׳ בתחילת שנות העשרים הייתה, לכאורה, מאורע חריג לאותה תקופה. היא ביקשה להציב עצמה במרכז העשייה הציונית ובניית היישוב היהודי בארץ ישראל המתחדשת על בסיס תפיסת עולמה הליברלית, ולהקים מושבות חדשות כחידוש ההתיישבות הציונית של בני מושבות העלייה הראשונה. ניתן גם לראות במפעל ההתיישבותי המתחדש של בני המושבות את התעוררותה והמשכיותה של ההתיישבות הציונית הפרטית, שהתרחב בשנות התשעים של המאה התשע עשרה ובשנים הראשונות של המאה העשרים. הרחבת ההתיישבות הציונית, על גווניה השונים, עם סיום השלטון העותומני והמעבר לחסות המנדט הבריטי, דרבן והמריץ את מנהיגי ‘בני בנימין׳ ליטול חלק במאמץ ההתיישבותי הלאומי.
הם יצאו להתיישבות ללא עזרת ההסתדרות הציונית והקימו ארבעה יישובים: המושב בהרצליה, כפר אהרון, נתניה ואבן יהודה, שני היישובים הראשונים הוקמו ישירות ע׳׳י ‘בני בנימין׳, בעוד שני האחרונים הוקמו בשיתוף פעולה עם ‘הנוטע׳, בעזרה כספית של פילנטרופים יהודים מחו׳׳ל. הקמת יישובי ‘בני בנימין׳ יצרה מערך כלכלי, חקלאי וחברתי קטן אך מיוחד, בתוך השינויים הדינמיים שחלו בנוף הסביבתי והאנושי בכל האזור.1
מטרת הספר ושאלותיו
מטרת הספר
פעילותם של ‘בני בנימין׳, כארגון התיישבותי וכחלק מההתיישבות הפרטית נשמט כמעט לחלוטין מהתודעה הלאומית ואין היא משובצת בפסיפס ההתיישבותי של שנות העשרים והשלושים.2 אני מבקש למלא את החסר במחקר איכותני מקיף שיסביר את יעדיה ומטרותיה של הסתדרות ‘בני בנימין׳, ינתח את דרכה ההתיישבותית ע״י הקמת ארבעת יישוביה החדשים, ופעילות סניפיה שנפרשו במושבות הראשונות.
חלק אינטגרלי וחשוב של תנועת האם (הסתדרות ‘בני בנימין׳), שהשפיע רבות על הפעילות ההתיישבותית, היה בנק ‘בני בנימין׳, הזרוע הפיננסית מחד גיסא, ו׳הנוטע׳, הזרוע המבצעית מאידך גיסא. תרומתם החיובית ומגרעותיהם נקשרות היטב להבנת הנושא כולו, ופעילותם על כל היבטיה ינותחו בעבודה זו.
אחת השאלות המסקרנות שאני מבקש לחקור ולהציג בעבודה זו היא שאלת הפער הגדול בין הקונספציה התיאורטית של תכנית ראב (נחלות של 150 דונם), שעליה התבססו ‘בני בנימין׳ בתחילת הדרך3, לעומת היישום החלופי והחדשני במושבות החדשות על שישית מגודלה של הנחלה המתוכננת (25 דונם). התיישבות זו התבססה על עבודה עצמית של בני הזוג.4 בנוסף, תיעשה השוואה בין תכנון הקמת המושבות החדשות על בסיס השינוי הקונצפטואלי והתכנון ההתיישבותי של יפה להקמת מושבי עובדים. כמו כן ניגע בקצרה בהתיישבות היוונית בצפון יוון, בהשלכות של פעילות אגודת ה'גדעונים' בזכרון יעקב ומנגד קריסתם של ארגוני 'האזרח' ו'האיכר הצעיר'.5 ההשוואה בין הגורמים ההתיישבותיים שציינתי מאפשרת פרספקטיבה רחבה של מפעל ההתיישבות של ‘בני בנימין׳ והתאמתו למחסור בקרקע ובעזרה כספית.
המחקר יעסוק באחד הפרמטרים החשובים שהיה בין הגורמים העיקריים להקמת התנועה ונדבך חשוב ביותר בהתפתחות היישובים שהקימה, כלומר ההון האנושי, שרובו בא מחוג בני האיכרים במושבות הראשונות, ואותו אחלק לשלושה: 1. מנהיגי ‘בני בנימין׳. 2. חברי התנועה. 3. הנשים במושבות החדשות וחברות הסניפים בתנועה.
כל שלושת מרכיבי ההון האנושי שציינתי ייבדקו לעומק, ינותחו במהלך המחקר ויוסברו על כל היבטיהם.6 לתכונותיהם, תפקודם ופעילותם של מרכיבים אלה בתנועה וביישובים שהוקמו היה תפקיד מכריע בעיצוב פני התנועה. אולם חוסר רגולציה נאותה במוסדותיה שחרר את חרצובות מנהיגיה הבולטים לעשות ככל העולה על רוחם, שבהתנהלותם גרמו לתנועה נזקים בלתי הפיכים.7 לעומת זאת, לחשיפת התנועה לפעילות הנשים היה חלק מכריע בחותם שהטביעו ‘בני בנימין׳ על הנוף ההתיישבותי בשנות העשרים והשלושים. שאלת מעמדן השוויוני של הנשים במושבות ‘בני בנימין׳ מול מעמד הנשים בעליות השנייה והשלישית ייחשף ויגלה יתרון לנשות ‘בני בנימין׳, מכיוון שהן תפקדו באופן מלא לצד בעליהן בנחלות המשפחתיות. ארבעת היישובים שהוקמו היו שיאו של תהליך שהחל עם הקמתה של התנועה והיו לחלק מהפסיפס ההתיישבותי באזור.
הגמישות בתפיסה המבנית ההתיישבותית אפשרה להם לשרוד את משבר ההדרים ולעבור למשקי בקר ולולים, שהנשים תרמו רבות להצלחתו.8 הפתיחות הרבה לזרום עם השינויים המתבקשים הייתה אחד ממרכיבי היוזמה האישית שהביאה לימים להתפתחות מהירה של שניים מיישובי ‘בני בנימין׳, הרצליה ונתניה, לקליטת עולים רבים ולשינוי פיזי ואנושי גדול בסביבתן. הקשר בין נושאים אלה ותרומתם החשובה של ‘בני בנימין׳ להתיישבות בשרון בשנות העשרים והשלושים ייחקר ויובא בהמשך. על כן, בהתייחס לכל מה שציינתי לעיל, אבקש להשיב על השאלה הראשית ועל שאלות המשנה בפרק הבא.
השאלה הראשית
איזה חותם הטביעה הסתדרות ‘בני בנימין׳ בנוף ההתיישבותי בארץ בשנות העשרים והשלושים?
שאלות המשנה
מה הם המטרות והיעדים שהציבה לעצמה הסתדרות ‘בני בנימין׳, ובאיזו מידה הם הוגשמו?
מה היו השקפותיהם של ראשי הסתדרות ‘בני בנימין׳ אודות ההתיישבות, וכיצד הן השפיעו על כיוונם ועל דרכם?
מה הייתה תרומת הנשים להתיישבות ‘בני בנימין׳?
איך השפיעו תכניות אחרות באותו זמן בדבר הקמת יישובים חדשים של ארגונים נבחרים בארץ ובחו״ל על יישובי ‘בני בנימין׳?
מה הייתה פעילותם של ‘הנוטע׳ ושל בנק ‘בני בנימין׳ בתוך המערכת ההתיישבותית של הסתדרות ‘בני בנימין׳, ומה הייתה תרומתם?
מה חלקם ומעורבותם של ‘בני בנימין׳ וזרועותיו בהקמתם ובהתבססותם של היישובים שכוננו, ומהו החותם היחסי שהשאירו יישובים אלה בנוף ההתיישבותי בארץ?
1. עיקרון היוזמה החופשית כבסיס לפעילות המשקית, ואי-תלות במוסדות סקטוריאליים, כפי שהתרחש במושבי השמאל, האיץ את התפתחותם של מושבות הרצליה ונתניה, שהפכו ליישובים עירוניים בשלבים מוקדמים של קיומם.
2. שלום רייכמן בספרו ממאחז לארץ מושב, יד בן צבי, ירושלים 1979, (להלן: רייכמן-ממאחז), המתאר את יצירת המפה היישובית היהודית בארץ ישראל 1918–1948, אינו מתייחס כלל לתרומת ‘בני בנימין׳ למאמץ ההתיישבותי בתקופה זו.
3. תכנית ראב הוכנה ע׳׳י ברוך ראב, אחד ממנהיגי ‘בני בנימין׳, והוגשה בינואר 1921 כפרוגרמה התיישבותית של ‘בני בנימין׳ להסתדרות הציונית במטרה להכיר בהם כארגון התיישבותי.
4. הסבר על תכנון מבנה הנחלה המצומצמת במושבות ‘בני בנימין׳, ראו פרק ראשון עמ׳ 73.
5. ראו הקדמה, מטרת הספר עמ׳ 10 ופרק רביעי עמ׳ 120.
6. ראו הרחבה בפרק החמישי, עמ׳ 195-183.
7. הכוונה לניתוקו של אהרנסון מהתנועה, והקמת ‘הנוטע׳ ע׳׳י בן עמ׳׳י כחברה מסחרית על חשבונה של בני בנימין׳.
8. ראו הרחבה, שם, פרק חמישי, עמ׳ 195-183.
