חופשה מבוטלת
שעת צהריים, היום האחרון ללימודים. הילדים ישבו בכיתה, ספרו את הדקות עד לצלצול הגואל שיכריז על תחילת החופש הגדול.
נדב כבר ראה את עצמו יושב על חוף הים כשבידיו מה אם לא כריך עסיסי, הננגס על ידו בלהיטות.
הוא שכח כנראה שהוא יושב עדיין בכיתה ושחרר אנחה של סיפוק למראה הים הכחול, הנשקף בדמיונו, ולמראה הכריך ההולך ומתחסל לנגד עיניו ובין שיניו. את טעמו הערב הוא ממש חש באותו רגע.
עיני כל תלמידי הכיתה נישאו אליו. הוא התעורר מחלומו על החופש לקול צחוקם הרועם של החברים.
המורה נעמי, שהכירה את נדב ואת מעלליו, כאילו קראה את מחשבותיו. היא פנתה אליו בשאלה, כשחיוך של עונג נסוך על שפתיה. "נו, אדון נדב, אני מבינה שאתה כבר מדמיין את החופש? שכחת שאתה רחוק ממנו רק כמה דקות?" שאלה בחיוך.
"אני מציע שנדב יספר לנו על מה בדיוק הוא חלם עכשיו", אמר אלי.
"אני מוכנה להתערב עם כל אחד שלתוך ההזיה הרטובה של נדב באמצע השיעור נכנס מרכיב מזון, אחרת נדב לא היה נאנח בכזה סיפוק", הוסיפה מיכל.
"נדב, מהי תגובתך להאשמות המוטחות כלפיך?" קירב אליו אריק עיפרון כעומד לראיין אותו.
"אני חושב שמלפפון ישכנע אותו לענות הרבה יותר מהר, מאשר העיפרון הלעוס שקירבת לפיו", העיר רועי לאריק.
"ילדי חבורת 9.9, השתלטתם לי על השיעור, תרגיעו ומהר!" ניסתה המורה לעצור את הפולמוס המילולי, בעודה מנסה ללא הצלחה להסיר את החיוך מעל שפתיה.
"ואם כבר דיברנו על החבורה שלכם, אלעד, אתם מתכוונים לנוח בחופש סוף-סוף ככל הילדים בגילכם?" שאלה המורה נעמי.
"המורה, את יודעת את האמת, התוכניות שלי לחופש כוללות שינה עד לשעה מאוחרת, הרבה טלוויזיה, סרטים, ים, בריכה, משחקים במחשב ובסוני פלייסטיישן, ללכת מכות עם אחי האהוב רועי, ועוד כל מיני דברים שאני מתכנן לחופש. אבל! אם יקראו לנו למשימה, את יודעת שלא נוכל לסרב", השיב אלעד ביושר.
הצלצול הגואל נשמע לפתע, וילדי הכיתה ניגשו להיפרד מהמורה. מיכל ורונית עוד נשארו חבוקות עם המורה, כשהן מזילות כמה דמעות של התרגשות.
"מיכל, שטפת את הכיתה בדמעות. בפעם הבאה תשתי חומר ניקוי, צריך רק להעביר סמרטוט", העיר נדב למיכל כנקמה על הערתה לגבי מרכיבי המזון בחלומו.
"ואתה בטח שתית וקס לרצפות, כי אתה מאוד מבריק היום, חבר נדב", הגנה רונית על מיכל והשליכה לעברו טוש מחיק.
המורה, בחוכמתה, נפרדה מהבנות ושלחה את נדב, לפני שתתחולל מלחמת עולם בתוך הכיתה.
*
החופשה החלה, ילדי חבורת 9.9 נפגשו הרבה. את כל שעות היום הם בילו יחד, בעיקר במנוחה, בכיף. אלעד לא פסח על אף אחת מהתוכניות שלו לחופשה, שעליהן סיפר בכיתה: השינה, הרחצה בים ובבריכה, המשחקים ובעיקר הקרבות האהובים עליו ועל אחיו רועי.
נחמה, אמם, כבר לא ידעה מה לעשות. היא הרגישה שהחופש הזה יוציא אותה מדעתה, אולם ייסוריה לא נמשכו זמן רב.
צלצול הטלפון הגואל מיוחאי הביא קץ לשבוע הארוך שבו התישו אותה בניה.
"אני מקווה שאני לא מפריע!" התנצל יוחאי, "הבנים ערים?"
"השתגעת? בשעה תשע בבוקר הם רק מתהפכים במיטה, היום אצלם מתחיל בשעה שתים עשרה, שזו השעה שאני מרגישה כי הבית עומד בכוננות ספיגה מהמעללים של רועי ואלעד. תגיד לי שיש לך משימה עבורם. אהיה חייבת לך הרבה", צחקה נחמה.
"איש בשורות אני, תעירי אותם, יש משהו", סיפר יוחאי, "את החשבון על זה שדאגתי לך לכמה שבועות של שקט בחופש אגיש לך בסוף".
נחמה עלתה לחדרם של אלעד ורועי וניסתה להעיר אותם.
"אמא, מה קורה איתך? השמש עדיין לא זורחת בשעות כאלו", מלמל אלעד.
"היא זרחה כבר לפני ארבע שעות, אדון, ויוחאי ממתין לכם על קו הטלפון", אמרה נחמה ויצאה מהחדר.
נחמה יצאה מהחדר כי ידעה שברגע שהבנים יֵדעו כי יוחאי ממתין להם, היא לא תצטרך לבזבז את זמנה לשווא בניסיונות להעיר את שני דובי הקיץ הרדומים, הנקראים אלעד ורועי.
מובן שאלעד ורועי זינקו מהמיטה, ולחצו על כפתור הדיבורית של הטלפון.
"בוקר טוב המפקד!" צעק אלעד.
"ספר לנו שיש איזו משימה, ותציל אותנו מחודשיים של שיגעון בבית", אמר רועי.
"עדיין לא נקבתי בסכום הכסף שאותו אגבה מאמכם, על שהצלתי אותה משני פראי אדם שכמותכם", צחק יוחאי.
"הלו, דבר יפה בן אדם, שלא נעלים אותך חס וחלילה", הזהיר אלעד את יוחאי, כשהוא מחקה קול של עבריין.
"אפילו גדי הממושקף מצליח לחקות עבריין יותר טוב ממך. על מה עצרו אותך, פושע קטן? על גניבת ביצי קינדר?" שאל יוחאי ופרץ בצחוק.
"צודק מאה אחוז, האלעד הזה כולו רוח וצלצולים", אמר רועי, וזכה לסטירה מצלצלת מאחיו באותו הרגע.
"לפני שאתם הולכים מכות, תודיעו לכל החבר'ה על פגישה בשעה אחת עשרה בבית שעל הגבעה", ביקש יוחאי.
"מה המשימה? ספר", התפרץ אלעד.
"רק על עצם הבקשה שלך, לספר על משימה סודית בטלפון, מגיע לך מכות, ואת המשימה הזו אני מטיל על אחיך", העיר יוחאי.
"אין בעיה המפקד. בשעה אחת עשרה כולם יהיו שם", השיב רועי ולחץ את ידו של אחיו, לחיצה של שלום ופיוס, עד שהיה אפשר לשמוע את עצמות אצבעותיו של אלעד צועקות הצילו. השיחה נותקה.
"עכשיו אין לי אצבעות בשביל לחייג לחבר'ה ולהודיע להם על המפגש, תודיע להם אתה, אני יורד לארוחת בוקר", אמר אלעד בקול בוכים מעושה והקדים בריצה לצאת מהחדר, לפני שפגעה בו הנעל שהשליך לעברו רועי.
רועי העביר את הקשר בין החברים, שכמובן התמלאו באושר רב מעצם העובדה כי השבוע המשעמם הראשון של החופש תם ונשלם, ושמעתה יתמלאו ימיהם בדברים חשובים יותר לעשות.
רועי התרחץ וירד למטבח לארוחת הבוקר. באותו הרגע העביר אלעד לצלחתו חביתה מהבילה, שטרח להכין קודם לכן.
"תכין גם לעצמך חביתה", אמר רועי, לקח את הצלחת מידיו של אלעד והתחיל לאכול.
"ידעתי שתעשה את זה, החביתה הזו מורעלת, שיהיה לך לבריאות, אחי היקר!" חייך אלעד והתחיל להכין לעצמו עוד חביתה.
"תגיד, לפי דעתך, מה המשימה שיטילו עלינו?" שאל רועי בעודו פורס לעצמו לחם.
"לא יודע, אני מנחש שזה יהיה משהו מחוץ לגבולות המדינה", השיב אלעד.
"אני מתערב איתך שהפעם המשימה שלנו תהיה בארץ", השיב רועי לאלעד.
"מי שמפסיד בהתערבות מכין מחר ארוחת בוקר לשנינו", הציע אלעד.
"לפי הצורה של החביתה העקומה שהכנת, אני מעדיף להכין לעצמי את ארוחת הבוקר", העיר רועי בעוקצנות.
"עקומה אבל טעימה, אח שלי. אתה אוכל אותה ומתלונן. מי עוד מקפיץ חביתות כמוני?" שאל אלעד והפך את החביתה בעודו מקפיץ אותה באוויר.
"תראה, החביתה כמעט הגיעה לתקרה", נחנק רועי מצחוק.
הבנים אכלו את ארוחת הבוקר, ניקו אחריהם ולאחר מכן עלו להתכונן לפגישה.
*
בשעה 11:00 היו כל ילדי חבורת 9.9 בבית שעל הגבעה. יוחאי כבר המתין להם.
"נו יוחאי, ספר לנו מה קורה, אני מתפוצץ מסקרנות", האיץ נדב ביוחאי.
"נדב מתוק, אל תתפוצץ, אתה עלול לגרום לאסון אקולוגי", השיב יוחאי והוסיף: "בעוד זמן קצר צריך להגיע איש שטח של השב"כ (שירות הביטחון הכללי), והוא יציג לפנינו את המשימה".
"לפחות ספר לנו אם המשימה בארץ או בחו"ל", התעקש רועי וחייך לעבר אלעד כדי להזכיר לו את ההתערבות מהבוקר.
"המשימה היא בתחום הרשות הפלסטינית", סיפר יוחאי.
"ארוחת בוקר! אח שלי, הפסדת בהתערבות", אמר רועי וחיבק את אלעד.
"ארוחת בוקר לכולנו, תלמד לא להתערב יותר עם אנשים חכמים ממך", התערב נדב.
"נדב, אתה לא מוזמן לארוחה, המטבח אצלנו לא תעשייתי, חבל שתצא רעב", העיר אלעד לנדב באירוניה, לקול צחוקם של החברים.
"נעלבתי מאוד", אמר נדב, קם וחיבק את אלעד חיבוק שגרם לעיניו לצאת מחוריהן כמעט.
