את אהבה בטרנס כתבה גילי צוק במהלך השנתיים המטלטלות ביותר בחיינו הזוגיים והמשפחתיים.
בילדותי המילה "טרנסקסואלית" נאמרה בנשימה אחת עם שמות של דמויות צבעוניות שנרדפות על ידי המשטרה והציבור. מעולם לא הרגשתי שאני דומה להן או רוצה להיות כמותן. הן נראו לי אז דמויות בוגרות ומוחצנות כל כך, ושם התואר שנצמד לשמן, "קוקסינל", זעזע אותי בכל פעם מחדש. רק שנים מאוחר יותר קראתי על אמנית הבמה הטרנסקסואלית הצרפתייה, קוקסינל, שקיבלה את שמה משום שעטתה על עצמה בהופעותיה גלימה אדומה מנוקדת בנקודות שחורות, וקוקסינל בצרפתית פירושו פרת משה רבנו. בתשעה בינואר 2015, אחרי ארבעים שנים במדבר, יצאתי מהארון. הרגשתי שאין עוד טעם בחיי וכבר אין לי מה להפסיד. חייתי כבן, כחבר, כגבר, כמאהב וכבעל, וניסיתי ככל יכולתי להיפטר מהחיידק האלים שתקף אותי בגיל הילדות, התעצם בגיל ההתבגרות ואיים לגדוע את חיי השגרתיים והמוכרים כל כך. השנים חלפו ולא יכולתי עוד להתכחש לתחושותיי. הבנתי בתוכי שאני אישה הכלואה בגוף גברי, ולא הייתה לי דרך להיחלץ מהמבוך שלתוכו נקלעתי בלי לאבד הכול, את אשתי ואת ארבעת ילדיי, את העסק שבניתי לאורך השנים ואת בני המשפחה והחברים. כשלא יכולתי עוד להסתיר את זהותי המגדרית, יצאתי מהארון בפני אשתי גילי. לשמחתי היא לא איבדה את העשתונות ואפשרה לי להתקדם בתהליך ללא הפרעות מיוחדות, ואף לקחה חלק פעיל בתהליך השינוי שלי. דאגה שהילדים יקבלו את התהליך וידברו אליי בלשון נקבה, ליוותה אותי באהבה ובגאווה ברחוב כשהיא מעודדת ומשכנעת אותי לא להתבייש בעצמי, עזרה לי ברכישת בגדים ותכשיטים, עזרה לי לצאת מהארון בפני משפחה וחברים, ליוותה אותי להסרת שיער, לפסיכיאטר, לקבלת הורמונים. גילי הופיעה עמי ברחבי הארץ בהרצאות ההסברה שלנו ובמערכונים שכתבה, ארגנה איתי אירועים לקהילה הלהט"בית, הקימה עמותה בשם "גאווה ישראלית" ואף כתבה את ספר הילדים הטרנסי הראשון, "אני רק רוצה להיות אני". וכחודש לאחר חזרתי מהניתוח בתאילנד, התחתנה איתי שוב בטקס חידוש נדרים לצד ילדינו.
תהליך השינוי היה קשה, קשה מאוד. נוסף להתמודדויות הנפשיות הכרוכות בשינוי מיני, חוויתי מלחמה ביולוגית בגוף. נשברתי לפרקים, סבלתי מחרדת נטישה והרגשתי שהזמן שלי עם אשתי שאול.
אף שגילי נשברה גם היא לעתים קרובות, היא מיהרה להתרומם, בשבילי, בשביל הילדים, בשביל העסק ובשביל המשפחה, והתמודדה בכל יום עם האתגרים החדשים שנתגלו בפניה. היא נהגה להרגיע אותי ולומר שאם לא עזבה בתחילת התהליך, אז כבר לא תעזוב. כשסיפרתי לה שנדרתי נדר לשמור על משפחתנו עד יום מותי ושכעת אני מרגישה כי איני עומדת בהבטחתי, היא ענתה לי שהיא לוקחת על עצמה את הנדר לעשרים השנים הבאות.
אם חשבנו תחילה שמדובר בתהליך טרנספורמציה שבו עיקר השינוי הוא במראה החיצוני, נוכחנו מהר מאוד לדעת שגלי ההדף של התהליך לשינוי מין השפיעו על כל נדבך בחיינו, והאתגרים לא איחרו להגיע בזה אחר זה: אתגרים עסקיים ומשפחתיים, אתגרים זוגיים ומיניים, אתגרים דתיים וחברתיים ואתגרים מחיי החברה של הילדים. נראה היה שכל יום מביא איתו עוד אתגרים חדשים שמעולם לא שיערנו כי נעמוד בהם.
ההכרה במגדר הטרנסקסואלי גברה בתקופה האחרונה, ובכל זאת רוב אנשי המיינסטרים אינם מודעים לתהליכים המורכבים הכרוכים בשינוי מין. הסטיגמות החברתיות והחששות קשים מאוד, וההסברה סביב הנושא שואפת לצערי לאפס.
כאן ראוי לציין שכל מקרה נבחן לגופו וכל תהליך הוא יחיד ומיוחד, לכן אין להסיק מסיפורנו מסקנות או להכליל הכללות לגבי תהליכים שעוברות נשים טרנסקסואליות אחרות.
הספר מביא את סיפורנו האישי מנקודת מבטה של גילי, ואף שהוא מבוסס על סיפור חיינו האמיתי, חלקים ממנו הם פרי דמיונה. חלומות מתערבבים במציאות, הזיות שזורות בהתקפי חרדה, ופנטזיות איומות כמעט מתגשמות.
לאורך כל התקופה הזאת רצינו רק להגיע לימים שקטים ורגועים יותר, אבל למדנו על בשרנו כי המציאות עולה על כל דמיון. וכשכבר הגיעו ימים שלווים ורגועים יותר עבורי, רק אז גילי שלי הרשתה לעצמה להישבר ולהתפרק בהתמודדות עם השלכות התהליך ועם הזוגיות הלא שגרתית שלנו.
היום אני מבינה עד כמה החיים דינמיים ואלסטיים. רגע אחד אינו דומה לקודמו, ואין לדעת מה יקרה ברגע הבא. רק היום אני יודעת שאין נצח, שהנצח הוא כאן ועכשיו ועלול להיגמר בכל רגע נתון.
הספר חושף את הרגעים הקשים והמורכבים ביותר בחיינו. פתחנו לפניכם, הקוראים, כל חלקה טובה בלבנו, בגופנו ובנפשנו. ורק בקשה אחת לי אליכם - לגלות סובלנות חברתית כלפי חברי הקהילה הטרנסית בישראל. הלא אין דבר שהייתי מייחלת לעצמי יותר מלהיוולד בגוף הנכון. מי מבקש לעצמו חיים שכאלה? מי היה בוחר מרצונו לשים את נפשו בכפו של מנתח תאילנדי שיכול לגזור את חייו ברגע אחד לכאן או לכאן? אף אדם.
הלוואי שיגיע היום ובו כולנו נהיה שווים, כל אחד עם המיוחדוּת והייחודיות שלו. בלִבי תקווה שמילותיה של גילי יחדרו אל לבבכם ותדעו לכבד ולהכיל אותנו, כי כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו.
עמית צוק,
אישה טרנסקסואלית גאה
