השועלה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השועלה
מכר
מאות
עותקים
השועלה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

השועלה

3.2 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

קן ברואן (נולד בשנת 1951) הוא סופר אירי מסוגת הפשע הבדיוני השחור והקשה.

נולד בגולוויי, הוא למד במכללת גורמנסטון במחוז מיט', ולאחר מכן באוניברסיטת טריניטי בדבלין, בה רכש תואר פרופסור במטאפיזיקה. הוא היה עשרים וחמש שנים מורה לאנגלית באפריקה, יפן, דרום מזרח אסיה ודרום אמריקה. מסעותיו היו מסוכנים לעתים, ובין היתר ישב פרק זמן בכלא הברזילאי.
ספריו שראו אור בעברית, כולם בהוצאת סלע ספרים בעריכתו של זיו כהן.

תקציר

שורה של פיצוצים מסתוריים מרעידה את דרום-מזרח לונדון ועל החקירה מופקד רוברטס, שטרם התאושש ממותה של אשתו. הוא מוצא עצמו בין שוטרים ושוטרות שהאמביציה מהם והלאה, ומפקד שעסוק יותר בתקשורת ובטקס שתיית התה שלו מאשר בתפיסת החבר´ה הרעים. אם לא די בכל אלה, לצידו נמצא ברנט, בלש אלים, שיכור ופתיין, שעבודה על פי נהלים היא לא הצד החזק שלו. 
 
את הכאוס המוחלט בשיטור הלונדוני מנצלת אנג´י, צעירה יפהפייה מלאה בחיוכים מקסימים ונטולת רגשות אנושיים. בדרכה אל הפשע המושלם היא לא מתכוונת להתחשב באף אחד: לא בשני האחים שאיתם היא חולקת את יצועה, ובטח שלא בשוטרים שמנסים לתפוס אותה. 
 
כמו ברבי המכר הקודמים שלו "לונדון בולווארד" ו"בליץ", גם הפעם מתאר קן ברואן את הצד האפל של לונדון מתחנות האנדרגראונד, דרך מועדוני החשפנות ועד לפאבים הנאלחים ביותר. הדמויות הפגועות שלו – שוטרים ופושעים כאחד – נכנסות מתחת לעורו של הקורא ומסרבות לצאת משם עד המילה האחרונה. 
 
"השועלה" הוא פרק נוסף בעלילותיהם של הבלש ברנט וחבריו השוטרים רוברטס, פולס, מקדונלד ופורטר, שנוטים להסתבך בכל משימה אליה הם נשלחים. כמו בספריו הקודמים, שראו אור בעברית בסלע ספרים, גם הפעם מצליח קן ברואן ליצור עלילה מרתקת, מקורית, מצחיקה ומפחידה, תוך שהוא משאיר את הקוראים במתח עד הסוף המפתיע.
 
 
  

פרק ראשון

הסמל דויל הרים את הרגליים שלו והניח אותן על שרפרף. תחנת המשטרה בדרום־מזרח לונדון הייתה שקטה לגמרי, ואף אחד לא ציפה לצרות. בטלוויזיה שידרו משחק כדורגל חשוב, והנחת העבודה המשטרתית הייתה שכל החוליגנים בטח יושבים בבית או בפאב צמודים למקלטים ומרוקנים לגרונותיהם ליטרים של בירה. למשך 90 דקות הובטח שקט. מה יקרה לאחר מכן איש לא יכול היה לצפות. הכול היה תלוי בתוצאת הסיום של המשחק.
מוקדם יותר הסמל דויל לקח קרואסון מהקפיטריה, ומאז ציפה לרגע של שקט שבו יוכל לאכול אותו. הוא פתח את עיתון 'הסאן', התכוון לתת ביס ראשון מהקרואסון ואז הטלפון צלצל.
דויל לא ויתר על הביס המתוכנן - הוא ידע טוב מכולם שמי שמטלפן לתחנת המשטרה יתעקש עד שיקבל מענה - בלע אותו במהירות ורק אז הרים את השפופרת.
קול של גבר אמר לו, ״האם יורשה לי להציע שתקליט את השיחה הזאת?״.
״כל השיחות מוקלטות, זה עניין של נוהל״.
חתיכה של מאפה נתקעה בשן האחורית והרקובה של דויל, והוא השתמש באצבע המורה כדי להוציא אותה.
הגבר אמר, ״אני לא מרגיש כאילו אתה מקדיש לי את כל תשומת הלב שלך״.
דויל נאנח ואמר, ״אני מרותק לדבריך, תאמין לי״.
״תכף באמת תהיה״, הגבר אמר והשתהה עם המשך דבריו. הוא ציפה לתגובה למשפט שאמר ומשזו לא הגיעה הוסיף, ״פצצה עומדת להתפוצץ בעוד שלוש דקות. זאת לא באמת אזהרה, יותר כמו שעון מעורר. אתה יודע איפה נמצא קולנוע פרדייז?״.
״ברחוב ווטרלו. שם הפצצה?״.
במקום תשובה דויל שמע לפתע פיצוץ אדיר ובצורה אינסטינקטיבית הרחיק מאוזנו את השפופרת. כשהרעש נרגע קצת הוא שאל, ״מה זה היה?״.
הוא שמע כחכוח חלש בצד השני ואז, ״אופס, התזמון כנראה לא היה מאוד מוצלח, אבל אנחנו עובדים על זה״.
דויל צעק, ״עובדים על מה?״.
״להיות יותר מדויקים בפעם הבאה״. הגבר שוב המתין לתגובה וכשהיא שוב לא הגיעה הוסיף, ״אתה גם צריך לעבוד, ולמצוא לנו שלוש מאות אלף פאונד, כדי לוודא ששום פצצה לא תתפוצץ שוב. כאילו, זה לא המון כסף, נכון? אז כדאי שתתחיל, ואנחנו נשתדל לא לפוצץ כלום בינתיים. נרים טלפון מחר ונראה איך אתה מתקדם״.
דויל נותר המום מכדי להגיב והגבר המשיך, ״למקרה שתהית, הסרט שהקרינו עכשיו ב'פרדייז' היה איזה חרא עם טום קרוז, אז כמו שאני רואה את זה, בעצם עשינו שירות לציבור. תהיה ילד טוב״.
הסמל השאיר את השפופרת ליד האוזן שלו גם אחרי שהשיחה נותקה, והתכוון להתקשר למחלקות הרלוונטיות. המאפה שנדבק כבר התחיל להכאיב לשן שלו, והוא אמר בקול רם, ״פאק״.

קן ברואן (נולד בשנת 1951) הוא סופר אירי מסוגת הפשע הבדיוני השחור והקשה.

נולד בגולוויי, הוא למד במכללת גורמנסטון במחוז מיט', ולאחר מכן באוניברסיטת טריניטי בדבלין, בה רכש תואר פרופסור במטאפיזיקה. הוא היה עשרים וחמש שנים מורה לאנגלית באפריקה, יפן, דרום מזרח אסיה ודרום אמריקה. מסעותיו היו מסוכנים לעתים, ובין היתר ישב פרק זמן בכלא הברזילאי.
ספריו שראו אור בעברית, כולם בהוצאת סלע ספרים בעריכתו של זיו כהן.

עוד על הספר

השועלה קן ברואן
הסמל דויל הרים את הרגליים שלו והניח אותן על שרפרף. תחנת המשטרה בדרום־מזרח לונדון הייתה שקטה לגמרי, ואף אחד לא ציפה לצרות. בטלוויזיה שידרו משחק כדורגל חשוב, והנחת העבודה המשטרתית הייתה שכל החוליגנים בטח יושבים בבית או בפאב צמודים למקלטים ומרוקנים לגרונותיהם ליטרים של בירה. למשך 90 דקות הובטח שקט. מה יקרה לאחר מכן איש לא יכול היה לצפות. הכול היה תלוי בתוצאת הסיום של המשחק.
מוקדם יותר הסמל דויל לקח קרואסון מהקפיטריה, ומאז ציפה לרגע של שקט שבו יוכל לאכול אותו. הוא פתח את עיתון 'הסאן', התכוון לתת ביס ראשון מהקרואסון ואז הטלפון צלצל.
דויל לא ויתר על הביס המתוכנן - הוא ידע טוב מכולם שמי שמטלפן לתחנת המשטרה יתעקש עד שיקבל מענה - בלע אותו במהירות ורק אז הרים את השפופרת.
קול של גבר אמר לו, ״האם יורשה לי להציע שתקליט את השיחה הזאת?״.
״כל השיחות מוקלטות, זה עניין של נוהל״.
חתיכה של מאפה נתקעה בשן האחורית והרקובה של דויל, והוא השתמש באצבע המורה כדי להוציא אותה.
הגבר אמר, ״אני לא מרגיש כאילו אתה מקדיש לי את כל תשומת הלב שלך״.
דויל נאנח ואמר, ״אני מרותק לדבריך, תאמין לי״.
״תכף באמת תהיה״, הגבר אמר והשתהה עם המשך דבריו. הוא ציפה לתגובה למשפט שאמר ומשזו לא הגיעה הוסיף, ״פצצה עומדת להתפוצץ בעוד שלוש דקות. זאת לא באמת אזהרה, יותר כמו שעון מעורר. אתה יודע איפה נמצא קולנוע פרדייז?״.
״ברחוב ווטרלו. שם הפצצה?״.
במקום תשובה דויל שמע לפתע פיצוץ אדיר ובצורה אינסטינקטיבית הרחיק מאוזנו את השפופרת. כשהרעש נרגע קצת הוא שאל, ״מה זה היה?״.
הוא שמע כחכוח חלש בצד השני ואז, ״אופס, התזמון כנראה לא היה מאוד מוצלח, אבל אנחנו עובדים על זה״.
דויל צעק, ״עובדים על מה?״.
״להיות יותר מדויקים בפעם הבאה״. הגבר שוב המתין לתגובה וכשהיא שוב לא הגיעה הוסיף, ״אתה גם צריך לעבוד, ולמצוא לנו שלוש מאות אלף פאונד, כדי לוודא ששום פצצה לא תתפוצץ שוב. כאילו, זה לא המון כסף, נכון? אז כדאי שתתחיל, ואנחנו נשתדל לא לפוצץ כלום בינתיים. נרים טלפון מחר ונראה איך אתה מתקדם״.
דויל נותר המום מכדי להגיב והגבר המשיך, ״למקרה שתהית, הסרט שהקרינו עכשיו ב'פרדייז' היה איזה חרא עם טום קרוז, אז כמו שאני רואה את זה, בעצם עשינו שירות לציבור. תהיה ילד טוב״.
הסמל השאיר את השפופרת ליד האוזן שלו גם אחרי שהשיחה נותקה, והתכוון להתקשר למחלקות הרלוונטיות. המאפה שנדבק כבר התחיל להכאיב לשן שלו, והוא אמר בקול רם, ״פאק״.