שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד
הוספה למועדפים

שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

פרופסור אמנון רובינשטיין (נולד ב-5 בספטמבר 1931 בתל אביב) הוא משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי. בעבר פוליטיקאי, שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס"ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010. כיום (2014) פרופ' רובינשטיין הוא מרצה וחוקר בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

תקציר

"לקראת סופו של העשור השני של המאה ה־21, הופכת מדינת ישראל למדינת כל שבטיה: החרדים והחילונים, הערבים והדתיים הלאומיים, גדלים — בהכללה — בתוך מערכות חיים וחינוך נפרדות, תוך שהם נבנים ומבנים אתוס ותמונת עתיד שונים זה מזה ומנוגדים זה לזה...
 החברה הישראלית כמהה ליחד, לביסוסה של רקמת חיים משותפת. זוהי חובתנו, לנהל את השיח ואת הדיון הזה, גם באופן מעשי, בכדי לחזק את היסודות עליהם יכולה וצריכה השותפות הזו לעמוד...
 הדיון המהותי להמשך קיומה של החברה הישראלית חייב להתקיים עם ובין נציגי השבטים כולם. עליו לכלול עיסוק אמיץ בכלל תחומי החיים שלנו, מתוך מחויבות של כלל הצדדים המתדיינים, שכן שותפות מטילה אחריות... אין לי ספק כי עמדתו של פרופ´ רובינשטיין תהיה משמעותית בתוך דיון זה..."
מתוך הקדמת הנשיא ראובן (רובי) ריבלין לספר.
 
אמנון רובינשטיין — חתן פרס ישראל לחקר המשפט, שר החינוך לשעבר, פרופ´ למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. בתקופת כהונתו כשר חינוך חולל רפורמות רבות, ביניהן פתיחת מכללות אקדמיות, אזוריות ולא מתקצבות, אשר שינו את פני ההשכלה הגבוהה בישראל. פרופ´ רובינשטיין יזם והעביר את שני חוקי היסוד בנושאי זכויות האדם - כבוד האדם וחירותו וכן חופש העיסוק, שהפכו ברבות השנים לחוקה בזעיר אנפין של ישראל.

פרק ראשון

 הקדמה

 
ואלה שמות שבטי מדינת ישראל בימינו:
יהודים לשבטיהם, שיפורטו להלן.
ערבים־מוסלמים — המיעוט הלאומי הגדול בישראל, אשר רובו סוני ומיעוטו שיעי.
דרוזים — האוחזים בדתם המיוחדת ובמנהגי עדתם הניכרים גם בלבושם הדתי וגם במדי צה"ל.
בדואים — ניכרים בלבושם המסורתי ובאורח חיים ייחודי, רובם בנגב ומיעוטם בצפון הארץ.
צ'רקסים — שבט קטן, מוסלמי־קווקזי, שריד להתיישבות צ'רקסית גדולה במזרח התיכון.
נוצרים־ערבים הנחלקים לעדות דתיות שונות וכן תתי־שבטים כמו:
ארמים — בני לאום נוצרי־מרוני מובהק המבקש להזדהות ולהשתלב באוכלוסייה הכללית.
נוצרים לא ערבים — מיעוט קטן של ישראלים בעלי אמונה נוצרית.
בהאים — מספרם קטן ומקדשיהם גדולים ומרהיבים.
ואלה שמות שבטי ישראל היהודיים:
החרדים — הנבדלים בלבושם ובמגוריהם הנפרדים.
הדתיים־ציוניים — הניכרים בכיפות הסרוגות שלראשם.
המסורתיים — שאינם נבדלים מהכלל אלא באירועים דתיים שהם משתתפים בהם ובחלק מהמצוות הדתיות שהם מקיימים.
הלא דתיים לקבוצותיהם — הכוללים חילונים במודע ויהודים אחרים הרואים עצמם יהודים מבחינה לאומית ותרבותית.
המשיחיים — חלק מהמתנחלים הדתיים והחרדים, הדוגלים בעליונות הצו האלוהי המחייב את יישוב ארץ ישראל השלמה ומבכרים אותו על פני חוקי הכנסת והחלטות הממשלה ועל כל שיקול אחר.
זכאי חוק השבות — שעלו וקיבלו אזרחות מכוח שבות, אך אינם מוכרים כיהודים על ידי הרבנות ההלכתית ועל ידי החוק הישראלי.
עדות דתיות שונות המונות אלפים בודדים של בני אדם ששורשיהם בארץ ישראל חזקים ביותר, בהן הארמנים, הבהאים, הקופטים, השומרונים, הפרוטסטנטים ואחרים.
בנוסף לכל שבטי מדינת ישראל, מצויים שוהים בלתי חוקיים, מבקשי מקלט, מהגרים לא חוקיים ובני אדם נוספים המבקשים להצטרף לשבטים היהודיים, ששער הכניסה לשבטם נעול למחצה.

פרופסור אמנון רובינשטיין (נולד ב-5 בספטמבר 1931 בתל אביב) הוא משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי. בעבר פוליטיקאי, שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס"ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010. כיום (2014) פרופ' רובינשטיין הוא מרצה וחוקר בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד אמנון רובינשטיין

 הקדמה

 
ואלה שמות שבטי מדינת ישראל בימינו:
יהודים לשבטיהם, שיפורטו להלן.
ערבים־מוסלמים — המיעוט הלאומי הגדול בישראל, אשר רובו סוני ומיעוטו שיעי.
דרוזים — האוחזים בדתם המיוחדת ובמנהגי עדתם הניכרים גם בלבושם הדתי וגם במדי צה"ל.
בדואים — ניכרים בלבושם המסורתי ובאורח חיים ייחודי, רובם בנגב ומיעוטם בצפון הארץ.
צ'רקסים — שבט קטן, מוסלמי־קווקזי, שריד להתיישבות צ'רקסית גדולה במזרח התיכון.
נוצרים־ערבים הנחלקים לעדות דתיות שונות וכן תתי־שבטים כמו:
ארמים — בני לאום נוצרי־מרוני מובהק המבקש להזדהות ולהשתלב באוכלוסייה הכללית.
נוצרים לא ערבים — מיעוט קטן של ישראלים בעלי אמונה נוצרית.
בהאים — מספרם קטן ומקדשיהם גדולים ומרהיבים.
ואלה שמות שבטי ישראל היהודיים:
החרדים — הנבדלים בלבושם ובמגוריהם הנפרדים.
הדתיים־ציוניים — הניכרים בכיפות הסרוגות שלראשם.
המסורתיים — שאינם נבדלים מהכלל אלא באירועים דתיים שהם משתתפים בהם ובחלק מהמצוות הדתיות שהם מקיימים.
הלא דתיים לקבוצותיהם — הכוללים חילונים במודע ויהודים אחרים הרואים עצמם יהודים מבחינה לאומית ותרבותית.
המשיחיים — חלק מהמתנחלים הדתיים והחרדים, הדוגלים בעליונות הצו האלוהי המחייב את יישוב ארץ ישראל השלמה ומבכרים אותו על פני חוקי הכנסת והחלטות הממשלה ועל כל שיקול אחר.
זכאי חוק השבות — שעלו וקיבלו אזרחות מכוח שבות, אך אינם מוכרים כיהודים על ידי הרבנות ההלכתית ועל ידי החוק הישראלי.
עדות דתיות שונות המונות אלפים בודדים של בני אדם ששורשיהם בארץ ישראל חזקים ביותר, בהן הארמנים, הבהאים, הקופטים, השומרונים, הפרוטסטנטים ואחרים.
בנוסף לכל שבטי מדינת ישראל, מצויים שוהים בלתי חוקיים, מבקשי מקלט, מהגרים לא חוקיים ובני אדם נוספים המבקשים להצטרף לשבטים היהודיים, ששער הכניסה לשבטם נעול למחצה.