מִן היום הראשון לחייה אהבה חמוטל בעלי־חיים. היא גם חשבה שקנו אותה בחנות מפני שראתה איך אמא קונה דברים בחנויות. היא חשבה שגם אבא ואמא נקנו בחנות, אבל היא לא יכלה לשער מי היה יכול לקנות אותם. אמא אמרה לחמוטל שהיא נולדה בבית־חולים. חמוטל הצטערה מפני שחשבה שבבית־חולים שוכבים רק זקנים וחולים. היא לא הבינה מדוע ילדה בריאה כמוה היתה צריכה לבוא מבית־חולים.
אבל חמוטל אהבה בעלי־חיים. כל בעל־חיים, יהיה אשר שיהיה, היה אהוב עליה. במחשבותיה היא הִתְרוֹעֲעָה עם אֲרָיוֹת, רעתה עֶדְרֵי פילים, אפילו נחשים עוררו בה סקרנות. כשהיתה בת שבוע כבר ישבה על ידה בעריסה תַנחוּם החתול. תַנחוּם היתה חתולה בריאה. קראו לה תַנחוּם מפני שכאשר הגיעה הביתה עוד לא ידענו להבחין בין זכר לנקבה, ואחר כך לא רצינו להעליב את תַנחוּם שכבר נקראה תַנחוּם, וליקקה כמו תַנחוּם, ולכן המשכנו לקרוא לה תַנחוּם אף על פי שהיתה חתולה אפורה יפהפייה שהמליטה גורים חמודים. לַגורים קראו תַנחוּם אחת, תַנחוּם שתיים ותַנחוּם שלוש. תַנחוּם ארבע נקרא אַדְריאַנָה אִילָנוֹבָה וגר בפתח־תקווה. תַנחוּם שלוש ישבה על חמוטל הקטנה וליקקה את ידה. חמוטל חייכה בלי שיניים כי לא היו לה עדיין שיניים לחייך בהן.
אַחַר כך גדלה פתאום חמוטל והיתה בת שלוש וָרֶבַע. אז כבר רצתה שיהיה לה גם חמוֹר. אמא פגשה חמור בשדה. החמור היה צעיר ולא ידע למי הוא שייך. הוא הלך אחרי אמא עד הבית. אחרי כן פירסמנו מודעה בעיתון ושאלנו למי אבד חמור ואיש לא בא. וכך נעשה החמור חמוֹרהּ של חמוטל.
לחמור קראו טֶמְפּוֹ. אף אחד לא זוכר עוד מדוע קראו לו טֶמְפּוֹ אבל הוא נָעַר בכל פעם שאמרו, "טֶמְפּוֹ בוא הֵנָּה." כשטֶמְפּוֹ היה נוֹעֵר הוא היה זוקף ראש ומעניק לָעולם סִלסוּל אדיר של חִנְחוּנֵי צלילים שהיו מדהימים ורַכִּים כאחד. היו לו פרווה רכה, פְּלוּמָה נעימה למגע ועיניים ענקיות.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
