הבית שבו מתים הג'וקים בשיבה טובה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבית שבו מתים הג'וקים בשיבה טובה

הבית שבו מתים הג'וקים בשיבה טובה

4.8 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

יורם קניוק

יורם קניוק (2 במאי 1930 – 8 ביוני 2013) היה סופר, צייר ופובליציסט ישראלי.

על אף שמבחינת גילו שייך קניוק לדור הפלמ"ח, הרי שמבחינה ספרותית נהוג לזהותו עם ספרות דור המדינה שראשיתה בשנות ה-60 של המאה ה-20, השנים שבהן החלה יצירתו לפרוח. ספריו על-פי רוב כתובים בטכניקה של זרם התודעה. לעתים קרובות כתיבתו נעה בין הממשי להזוי, בין המיתוס לבין החוויה. לצד זאת, ניתן לזהות בכתיבתו ערבוב מתמיד בין רומנים בדיוניים ובין כתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. בראשית דרכו הספרותית פרסם קניוק סיפורים קצרים, וב-1963 הוציא את ספרו הראשון בעברית, קובץ הסיפורים "היורד למעלה" (ספר זה פורסם עוד קודם לכן באנגלית).
את כתיבתו של קניוק ניתן לחלק לשלוש סוגות עיקריות: רומנים בדיוניים ארוכים, נובלות וסיפורים קצרים, וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. עם זאת, אין החלוקה ברורה, בעיקר בגלל סגנון כתיבתו של קניוק ששובר בהתמדה את ההבחנה בין דמיון ומציאות. ספריו של קניוק, שזכו בפרסי ספרות רבים, תורגמו לעשרים שפות. בעבר עסק קניוק גם בכתיבת מאמרים פובליציסטיים.
ראיון "ראש בראש"

תקציר

בבית של חמוטל כולם אוהבים חיות – חוץ מאבא. כשחמוטל רק בת שבוע כבר יושבת לידה תנחום החתולה, שממלאת את הבית בגורים. אחר כך פוגשת אמא בשדה חמור אבוד, שמצטרף למשפחה. כל זה מרגיז את אבא מאד. אבל כשחמוטל מוצאת כלבלב נטוש בפח האשפה ומביאה אותו הביתה, אבא מתייאש לגמרי. הוא אורז מזוודה ועוזב את הבית (אבל בערב חוזר). בינתיים מצטרפות לבית חיות נוספות (כולל סוס), ואבא מתקרב אל נקודת הרתיחה שלו... אלא שכל זה משתנה יום אחד, כשהאיש מהטלוויזיה בא ומבקש לראיין את המשפחה המיוחדת הזאת, שבה אפילו הג`וקים מתים בשיבה טובה. מהדורה מחודשת של ספר הילדים האהוב של יורם קניוק (שגם מבוגרים ישמחו בו), מלווה באיוריה המיוחדים של רות גווילי.

פרק ראשון

פרק א
מתרועעת עם אריות

מִן היום הראשון לחייה אהבה חמוטל בעלי־חיים. היא גם חשבה שקנו אותה בחנות מפני שראתה איך אמא קונה דברים בחנויות. היא חשבה שגם אבא ואמא נקנו בחנות, אבל היא לא יכלה לשער מי היה יכול לקנות אותם. אמא אמרה לחמוטל שהיא נולדה בבית־חולים. חמוטל הצטערה מפני שחשבה שבבית־חולים שוכבים רק זקנים וחולים. היא לא הבינה מדוע ילדה בריאה כמוה היתה צריכה לבוא מבית־חולים.
אבל חמוטל אהבה בעלי־חיים. כל בעל־חיים, יהיה אשר שיהיה, היה אהוב עליה. במחשבותיה היא הִתְרוֹעֲעָה עם אֲרָיוֹת, רעתה עֶדְרֵי פילים, אפילו נחשים עוררו בה סקרנות. כשהיתה בת שבוע כבר ישבה על ידה בעריסה תַנחוּם החתול. תַנחוּם היתה חתולה בריאה. קראו לה תַנחוּם מפני שכאשר הגיעה הביתה עוד לא ידענו להבחין בין זכר לנקבה, ואחר כך לא רצינו להעליב את תַנחוּם שכבר נקראה תַנחוּם, וליקקה כמו תַנחוּם, ולכן המשכנו לקרוא לה תַנחוּם אף על פי שהיתה חתולה אפורה יפהפייה שהמליטה גורים חמודים. לַגורים קראו תַנחוּם אחת, תַנחוּם שתיים ותַנחוּם שלוש. תַנחוּם ארבע נקרא אַדְריאַנָה אִילָנוֹבָה וגר בפתח־תקווה. תַנחוּם שלוש ישבה על חמוטל הקטנה וליקקה את ידה. חמוטל חייכה בלי שיניים כי לא היו לה עדיין שיניים לחייך בהן.

אַחַר כך גדלה פתאום חמוטל והיתה בת שלוש וָרֶבַע. אז כבר רצתה שיהיה לה גם חמוֹר. אמא פגשה חמור בשדה. החמור היה צעיר ולא ידע למי הוא שייך. הוא הלך אחרי אמא עד הבית. אחרי כן פירסמנו מודעה בעיתון ושאלנו למי אבד חמור ואיש לא בא. וכך נעשה החמור חמוֹרהּ של חמוטל.
לחמור קראו טֶמְפּוֹ. אף אחד לא זוכר עוד מדוע קראו לו טֶמְפּוֹ אבל הוא נָעַר בכל פעם שאמרו, "טֶמְפּוֹ בוא הֵנָּה." כשטֶמְפּוֹ היה נוֹעֵר הוא היה זוקף ראש ומעניק לָעולם סִלסוּל אדיר של חִנְחוּנֵי צלילים שהיו מדהימים ורַכִּים כאחד. היו לו פרווה רכה, פְּלוּמָה נעימה למגע ועיניים ענקיות.

יורם קניוק

יורם קניוק (2 במאי 1930 – 8 ביוני 2013) היה סופר, צייר ופובליציסט ישראלי.

על אף שמבחינת גילו שייך קניוק לדור הפלמ"ח, הרי שמבחינה ספרותית נהוג לזהותו עם ספרות דור המדינה שראשיתה בשנות ה-60 של המאה ה-20, השנים שבהן החלה יצירתו לפרוח. ספריו על-פי רוב כתובים בטכניקה של זרם התודעה. לעתים קרובות כתיבתו נעה בין הממשי להזוי, בין המיתוס לבין החוויה. לצד זאת, ניתן לזהות בכתיבתו ערבוב מתמיד בין רומנים בדיוניים ובין כתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. בראשית דרכו הספרותית פרסם קניוק סיפורים קצרים, וב-1963 הוציא את ספרו הראשון בעברית, קובץ הסיפורים "היורד למעלה" (ספר זה פורסם עוד קודם לכן באנגלית).
את כתיבתו של קניוק ניתן לחלק לשלוש סוגות עיקריות: רומנים בדיוניים ארוכים, נובלות וסיפורים קצרים, וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. עם זאת, אין החלוקה ברורה, בעיקר בגלל סגנון כתיבתו של קניוק ששובר בהתמדה את ההבחנה בין דמיון ומציאות. ספריו של קניוק, שזכו בפרסי ספרות רבים, תורגמו לעשרים שפות. בעבר עסק קניוק גם בכתיבת מאמרים פובליציסטיים.
ראיון "ראש בראש"
הבית שבו מתים הג'וקים בשיבה טובה יורם קניוק

פרק א
מתרועעת עם אריות

מִן היום הראשון לחייה אהבה חמוטל בעלי־חיים. היא גם חשבה שקנו אותה בחנות מפני שראתה איך אמא קונה דברים בחנויות. היא חשבה שגם אבא ואמא נקנו בחנות, אבל היא לא יכלה לשער מי היה יכול לקנות אותם. אמא אמרה לחמוטל שהיא נולדה בבית־חולים. חמוטל הצטערה מפני שחשבה שבבית־חולים שוכבים רק זקנים וחולים. היא לא הבינה מדוע ילדה בריאה כמוה היתה צריכה לבוא מבית־חולים.
אבל חמוטל אהבה בעלי־חיים. כל בעל־חיים, יהיה אשר שיהיה, היה אהוב עליה. במחשבותיה היא הִתְרוֹעֲעָה עם אֲרָיוֹת, רעתה עֶדְרֵי פילים, אפילו נחשים עוררו בה סקרנות. כשהיתה בת שבוע כבר ישבה על ידה בעריסה תַנחוּם החתול. תַנחוּם היתה חתולה בריאה. קראו לה תַנחוּם מפני שכאשר הגיעה הביתה עוד לא ידענו להבחין בין זכר לנקבה, ואחר כך לא רצינו להעליב את תַנחוּם שכבר נקראה תַנחוּם, וליקקה כמו תַנחוּם, ולכן המשכנו לקרוא לה תַנחוּם אף על פי שהיתה חתולה אפורה יפהפייה שהמליטה גורים חמודים. לַגורים קראו תַנחוּם אחת, תַנחוּם שתיים ותַנחוּם שלוש. תַנחוּם ארבע נקרא אַדְריאַנָה אִילָנוֹבָה וגר בפתח־תקווה. תַנחוּם שלוש ישבה על חמוטל הקטנה וליקקה את ידה. חמוטל חייכה בלי שיניים כי לא היו לה עדיין שיניים לחייך בהן.

אַחַר כך גדלה פתאום חמוטל והיתה בת שלוש וָרֶבַע. אז כבר רצתה שיהיה לה גם חמוֹר. אמא פגשה חמור בשדה. החמור היה צעיר ולא ידע למי הוא שייך. הוא הלך אחרי אמא עד הבית. אחרי כן פירסמנו מודעה בעיתון ושאלנו למי אבד חמור ואיש לא בא. וכך נעשה החמור חמוֹרהּ של חמוטל.
לחמור קראו טֶמְפּוֹ. אף אחד לא זוכר עוד מדוע קראו לו טֶמְפּוֹ אבל הוא נָעַר בכל פעם שאמרו, "טֶמְפּוֹ בוא הֵנָּה." כשטֶמְפּוֹ היה נוֹעֵר הוא היה זוקף ראש ומעניק לָעולם סִלסוּל אדיר של חִנְחוּנֵי צלילים שהיו מדהימים ורַכִּים כאחד. היו לו פרווה רכה, פְּלוּמָה נעימה למגע ועיניים ענקיות.