המיטה עברה דירה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המיטה עברה דירה
מכר
מאות
עותקים
המיטה עברה דירה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

המיטה עברה דירה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: דנה אלעזר הלוי
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: מאי 2017
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים

תקציר

"המיטה עברה דירה" הוא קובץ סיפורים ראשון של סופרת נועזת ומצחיקה להפליא, שניחנה בשנינות חדה כתער בשילוב רכוּת מפתיעה. הסיפורים מעוררים מחשבות רעננות על גיל ההתבגרות, על מוות, על סקס; על החיים כיהודים בארצות הברית; על נשים צעירות המפלסות את דרכן בעולם.
בחורה ניו יורקית בורחת מן השעמום ויוצאת עם מְגדל קנאביס תפרן לביקור במעיינות חמים "סובלניים לעירום" בקליפורניה. תלמידת תיכון חנונית חוֹוה את החוויה המינית הראשונה שלה בקייטנת גיאולוגיה. וסטודנטית יושבת בחדרה, ביום הלוויה של אביה, וצופה בסרטון הווידיאו מהבת-מצווה שלה, מהופנטת מדמותה כילדה.
סיפוריה הכנים ושלוחי הרסן של רבּקה שיף מציעים נקודת מבט ייחודית על נשים שמתבגרות (או לא) ומוצאות אהבה (או לא) בעידן שהולך ונעשה חסר ביטחון. הקובץ המיטה עברה דירה מצטיין בהומור ציני, באבחנות דקות וביכולת מופלאה לשים את האצבע על הרגעים החושפניים ביותר בקשרים שבין אנשים, ומציג לקוראים סופרת חדשה ורבת כישרון.
"קובץ מזהיר... שיף כותבת סיפורים רזים ונוקבים על מין ומוות ונסיעות ליליות במונית, ומשחיזה אותם בהומור ובכנות יוצאת דופן."   הניו יורק טיימס בוק רוויו
"השנינות האפלה של שיף מעניקה לסיפוריה עוצמה אמיתית... היא צוללת לעומק חוכמתה המופלאה ושואבת ממנה עוד ועוד כאילו מדובר בחשבון חיסכון בלתי נדלה... התעוזה וצלילות הניסוח של שיף משתווים כמעט לאלה של נבוקוב." 
  הניו יורק טיימס
"אתם תצחקו, אתם תבכו, אתם תתכווצו מבושה. שיף מבינה את המאבק הבלתי פוסק של נשים צעירות שמתחבטות בנושאים כמו אהבה, דייטים ואֵבל, ולא חדלה למצוא בכל זה את הצד המצחיק, ולפעמים האפל."   מארי קלייר

פרק ראשון

המיטה עברה דירה 
 
היו במיטה שלי בוגרי חוגים לקולנוע — הם דיברו על קולנוע. היו משוררים, חברים בנבחרות חתירה, בחורים שניסו לגדל זקן.
“ילדים ממש פוחדים כשאבא שלהם מגדל זקן," אמרתי.
ובעיקר, היה לי קהל. עזרתי לשחקן בייסבול להבין את ההשלכות של טקסי החניכה המשפילים של הקבוצה שלו. עודדתי סטודנטים שהתקשו להכריע בין מחול לבין אנתרופולוגיה לבחור במסלול דו־ חוגי. כשבחור התנצל על זה שהוא מזיע, נתתי לו מגבת קטנה. עזרתי לאנשים להרגיש טוב.
ואז החלטתי לעשות הפסקה. ואז שכחתי שהחלטתי לעשות הפסקה. האביב הגיע. ג'ייק הגיע. וגם ג'וש. אחד הסטודנטים למחול ואנתרופולוגיה הפסיק עם האנתרופולוגיה ונשאר רק עם המחול. הוא סיים מחול בהצטיינות.
“מזל טוב," אמרתי.
המיטה עברה דירה. המובילים העבירו אותה. המובילים שאלו מה אבא שלי עושה, למה הוא לא מעביר את המיטה.
בחורים חדשים הגיעו למיטה. בחורים חדשים נלחמו פעם במלחמת המפרץ, נלחמו בעקירות שיניים, היו ביסקסואלים, פרסמו מודעות בעיתון. מוזיקאים מתחילים השאירו דיסקים שעליהם מִרקרו את שמם — היתה לי ערמה שלמה של דיסקים כאלה. נזהרתי לא ללכלך אותם, לא לשרוט אותם. (סתם, לא נזהרתי בכלל.)
“אז יש הרבה מוזיקאים כאן בעיר," ציינתי, בלי חולצה.
תחתוני בוקסר נראו כמו כביסה אפילו כשהם עדיין לבשו אותם. בחורים ירדו מתחת לשמיכה לזמן קצר מדי ואז הגיחו שוב וחייכו.
יש לי משהו? יש לי את מה שצריך?
היה לי.
המשהו, המשהו שצריך, נזרק תמיד לפח, חוץ מאחד שלא. האחד הזה לא נלבש מלכתחילה.
אחרי זה התחילו טלפונים ניידים לצלצל: בי־בופ, מריאצ'י, ריקוד הציפורים, “ ."Die Alone
פחדתי, ממש פחדתי. מוזיקת מריאצ'י נשמעה ברכבות, או שהיה רק בחור אחד שניגן את “לה במבה". נכנסתי בריקוד סלואו אל חדרי המתנה במרפאות. פקידות קבלה אמרו לי להירגע ולנסות ליהנות מסוף השבוע, כי לא נדע שום דבר לפני יום שני. ביום ראשון התחרפנתי לגמרי ודפקתי את הפנים במיטה.
תירגעי, חברה, חשבתי לעצמי. אין ספק, משהו לא בסדר איתי — אף פעם לא קראתי לעצמי “חברה". השמעתי דיסקים, אבל דיסקים של אמנים שכבר זכו להצלחה. והם זכו להצלחה לא סתם. הם לא בזבזו את הזמן שלהם אצלי במיטה. אחד דווקא כן עבר במיטה, כדי להשוויץ. הוא היה גרוש, ופגש פעם את מדונה.
הוא שאל, “אז ככה נשים מתנהגות בימינו?"

סקירות וביקורות

השדולה היהודית קובץ הסיפורים הכאילו־נועז של רבקה שיף מחדד את מעמדה של הספרות העכשווית כמי שמזדנבת חלושות אחר סדרות טלוויזיה "אני יהודייה במובן שזה נוזל ממני בלי שליטה‭,"‬ הסבירה הקומיקאית שרה סילברמן בראיון בסי-אן-אן. נראה שלאן שלא תזפזפו בעת האחרונה, תיתקלו ביהודייה האמריקאית ניצבת בחזית הדרמה הקומית, ויש לה מה להגיד על גברים, על יהדות, על כסף, ובעיקר על עצמה. אבל ברבות השנים קרה משהו לדמותה, והיא מתנערת מתדמית ‭ ,JAP-ה‬הג'ואיש אמריקן פרינסס, המזוהה כסנובית מנותקת, נודניקית מאנפפת ומפונקת חסרת תקנה, תלויה בממונו של אביה העשיר ותרה אחר בעל עשיר לא פחות, מכורה לקניות אבל סולדת ממין. האמריקאית-היהודייה העכשווית עדיין מרוכזת בעצמה, אבל בניגוד לג'ואיש פרינסס, הרי שהאנה ‭ ,'הורבת‬גיבורת הסדרה '‭,'בנות‬ סובלת ממחסור כרוני בכסף והוריה מסרבים להושיע; אילנה וקסלר מ'ברוד סיטי' מסתובבת עם כתם מחזור מופגן במכנסיה המרופטים; והאחיות אלי ושרה פפרמן מ'טרנספרנט' מפנות עורף לגברים ומגלות את מיניותן מחדש עם נשים יצריות ‭ .BDSM-ו‬

מתוך האקלים הטלוויזיוני הזה צמח 'המיטה עברה ‭ ,'דירה‬קובץ הסיפורים של רבקה שיף - צעירה יהודייה-אמריקאית המתגוררת בברוקלין, בוגרת התוכנית לכתיבה באוניברסיטת קולומביה. לאמנות הסיפור הקצר האמריקאי - כפי שהיא משתקפת ביצירותיהם המחוספסות של המינגוויי, פלאנרי או'קונור, ג'ון צ'יבר, ריימונד קארבר, דונלד בארתלמי וגרייס פיילי - אין עקבות רבות בקובץ הזה, שסיפוריו קצרצרים כאפיזודות טלוויזיוניות ונוטים לשימוש בפאנצ'ים, עד שכמעט אפשר לשמוע את הדהוד הצחוק של הקהל השבוי באולפן.

רוב הסיפורים מגוללים את קורותיה של אותה גיבורה כמדומה: פעם היא ילדה, בת יחידה להוריה האמידים; פעם נערה מתבגרת שהתייתמה מאביה וחשה כבעלה החדש של אמה האלמנה; ופעם היא צעירה שמתעניינת בבחורים ובפורנו ביתי. כמו אחיותיה הטלוויזיוניות, גם שיף דוחה מעליה את הסממנים הקלאסיים של הג'ואיש פרינסס. אביה מת בנעוריה ואבדה לה חסותו הכלכלית, אך אין בדעתה למהר ולמצוא לה חתן שיספק לה חסות כלכלית חלופית. אין לה עניין רב בקניות ובביגוד, ואין בה כל סלידה ממין. להפך. כמעט ואין בקובץ סיפורים שאינם מגדירים את הדימוי העצמי דרך המין, בין שמדובר בגילויים הראשונים שלו במחנה הקיץ, ובין שהוא הולך ונשחק מרוב פרטנרים ללילה אחד. אבל אם בסדרות האמריקאיות העכשוויות בולט שימוש רענן ונועז במין, כזה שמבטא שבירת מוסכמות של מסורת שמרנית ארוכת שנים ואידיאל נשיות מצומצם ופלקטי, המין בסיפוריה של שיף הוא אדולסנטי ‭ ")‬הם רוצים חנוניות שאוהבות שקושרים אותן, ציצים בצורה מסוימת. האם לציצים שלי יש את הצורה המבוקשת? מעניין‭("‬ וכולו מראית עין של תעוזה וקריאת תיגר, עד שנדמה שאם ייטלו מהספר הזה את אזכורי המין שלו, לא יישאר ממנו אלא חיבור של שיעור חברה בכיתה ‭ .'ד‬

בדומה לתפיסת עולמה של ילדה בבית ספר יסודי, בעיניה של שיף שווים כל אירועי העולם בחשיבותם, ואין לה הרצון והיכולת להביט בהם מעבר לפריזמה האירונית, ה"הומוריסטית‭:"‬ "אם היינו בתקופה של הקמת איגודי העובדים לא היה לנו בית, ולא היו לנו מתאבני ארטישוק שהיינו מגישים לשאר האנשים הכועסים‭;"‬ "בכל יום שישי האחרון בחודש אנחנו מתבקשים להצטופף על הספסלים באולם כדי להביע חוסר כבוד כלפי רקדנים ממדינות שסובלות מאי-יציבות פוליטית‭."‬

הריק המוסרי הזה חודר גם אל תוך תוכה של המספרת, שמביעה נתק רגשי עקבי מכל גבר או בן משפחה המוזכר בסיפוריה, וכן כלפי זהותה היהודית, שכמו אצל סילברמן, אינה אלא מסמן מלאכותי של איזו "אחרת" מופשטת: "אני לא מכירה אסלות מרופדות. יהודים מתבוללים לא מחזיקים אסלות מרופדות. הם לא תולים דגל. הם לוקחים לעצמם עץ חג מולד קטן בתוספת אירוניה‭."‬

יש משהו כל כך מובס בספר הזה, שסיפורים מתוכו התפרסמו בכתבי עת מרכזיים, ב'גרדיאן' ובבלוג של לנה דנהאם. יותר מאי פעם, הוא מחדד את מעמדה של הספרות העכשווית כמי שאיבדה את בכורתה ולא נותר לה אלא להזדנב חלושות אחר סדרות טלוויזיה נועזות, שהשפעתן על התרבות מעוררת דיון ומחלוקת.

האירוניה החלולה של שיף פועלת לטובתה בסיפור אחד בלבד. 'דייט הסחר העולמי' מתאר בריחוק קטלוגי את עולם הדייטים ביום שאחרי נפילת התאומים. רק שם, על רקע חורבות האסון הקולוסלי, בולטות פתאום הריקנות והיומרנות ההיפסטרית כמניע אנושי הישרדותי, כחולשה נוגעת ללב. ייתכן, אם כן, שאין לספרות האמריקאית בשורה טובה יותר מעלייתו של טראמפ לשלטון. אולי תצמיח המכה הכואבת הזאת ספרות אמריקאית קצת יותר רעבה וערנית, קצת פחות אירונית.

עוד 3 ספרים של יהודיות ניו־יורקיות:
צרבת > נורה אפרון
לא כזאת > לנה דנהאם
תולדות האהבה > ניקול קראוס

בתמונה: מתוך הסדרה 'בנות'
ענת עינהר 7 לילות 26/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
"המיטה עברה דירה": כביכול סרקסטי, אבל בעצם פסיבי־אגרסיבי עלית קרפ הארץ ספרים 11/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • תרגום: דנה אלעזר הלוי
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: מאי 2017
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים

סקירות וביקורות

השדולה היהודית קובץ הסיפורים הכאילו־נועז של רבקה שיף מחדד את מעמדה של הספרות העכשווית כמי שמזדנבת חלושות אחר סדרות טלוויזיה "אני יהודייה במובן שזה נוזל ממני בלי שליטה‭,"‬ הסבירה הקומיקאית שרה סילברמן בראיון בסי-אן-אן. נראה שלאן שלא תזפזפו בעת האחרונה, תיתקלו ביהודייה האמריקאית ניצבת בחזית הדרמה הקומית, ויש לה מה להגיד על גברים, על יהדות, על כסף, ובעיקר על עצמה. אבל ברבות השנים קרה משהו לדמותה, והיא מתנערת מתדמית ‭ ,JAP-ה‬הג'ואיש אמריקן פרינסס, המזוהה כסנובית מנותקת, נודניקית מאנפפת ומפונקת חסרת תקנה, תלויה בממונו של אביה העשיר ותרה אחר בעל עשיר לא פחות, מכורה לקניות אבל סולדת ממין. האמריקאית-היהודייה העכשווית עדיין מרוכזת בעצמה, אבל בניגוד לג'ואיש פרינסס, הרי שהאנה ‭ ,'הורבת‬גיבורת הסדרה '‭,'בנות‬ סובלת ממחסור כרוני בכסף והוריה מסרבים להושיע; אילנה וקסלר מ'ברוד סיטי' מסתובבת עם כתם מחזור מופגן במכנסיה המרופטים; והאחיות אלי ושרה פפרמן מ'טרנספרנט' מפנות עורף לגברים ומגלות את מיניותן מחדש עם נשים יצריות ‭ .BDSM-ו‬

מתוך האקלים הטלוויזיוני הזה צמח 'המיטה עברה ‭ ,'דירה‬קובץ הסיפורים של רבקה שיף - צעירה יהודייה-אמריקאית המתגוררת בברוקלין, בוגרת התוכנית לכתיבה באוניברסיטת קולומביה. לאמנות הסיפור הקצר האמריקאי - כפי שהיא משתקפת ביצירותיהם המחוספסות של המינגוויי, פלאנרי או'קונור, ג'ון צ'יבר, ריימונד קארבר, דונלד בארתלמי וגרייס פיילי - אין עקבות רבות בקובץ הזה, שסיפוריו קצרצרים כאפיזודות טלוויזיוניות ונוטים לשימוש בפאנצ'ים, עד שכמעט אפשר לשמוע את הדהוד הצחוק של הקהל השבוי באולפן.

רוב הסיפורים מגוללים את קורותיה של אותה גיבורה כמדומה: פעם היא ילדה, בת יחידה להוריה האמידים; פעם נערה מתבגרת שהתייתמה מאביה וחשה כבעלה החדש של אמה האלמנה; ופעם היא צעירה שמתעניינת בבחורים ובפורנו ביתי. כמו אחיותיה הטלוויזיוניות, גם שיף דוחה מעליה את הסממנים הקלאסיים של הג'ואיש פרינסס. אביה מת בנעוריה ואבדה לה חסותו הכלכלית, אך אין בדעתה למהר ולמצוא לה חתן שיספק לה חסות כלכלית חלופית. אין לה עניין רב בקניות ובביגוד, ואין בה כל סלידה ממין. להפך. כמעט ואין בקובץ סיפורים שאינם מגדירים את הדימוי העצמי דרך המין, בין שמדובר בגילויים הראשונים שלו במחנה הקיץ, ובין שהוא הולך ונשחק מרוב פרטנרים ללילה אחד. אבל אם בסדרות האמריקאיות העכשוויות בולט שימוש רענן ונועז במין, כזה שמבטא שבירת מוסכמות של מסורת שמרנית ארוכת שנים ואידיאל נשיות מצומצם ופלקטי, המין בסיפוריה של שיף הוא אדולסנטי ‭ ")‬הם רוצים חנוניות שאוהבות שקושרים אותן, ציצים בצורה מסוימת. האם לציצים שלי יש את הצורה המבוקשת? מעניין‭("‬ וכולו מראית עין של תעוזה וקריאת תיגר, עד שנדמה שאם ייטלו מהספר הזה את אזכורי המין שלו, לא יישאר ממנו אלא חיבור של שיעור חברה בכיתה ‭ .'ד‬

בדומה לתפיסת עולמה של ילדה בבית ספר יסודי, בעיניה של שיף שווים כל אירועי העולם בחשיבותם, ואין לה הרצון והיכולת להביט בהם מעבר לפריזמה האירונית, ה"הומוריסטית‭:"‬ "אם היינו בתקופה של הקמת איגודי העובדים לא היה לנו בית, ולא היו לנו מתאבני ארטישוק שהיינו מגישים לשאר האנשים הכועסים‭;"‬ "בכל יום שישי האחרון בחודש אנחנו מתבקשים להצטופף על הספסלים באולם כדי להביע חוסר כבוד כלפי רקדנים ממדינות שסובלות מאי-יציבות פוליטית‭."‬

הריק המוסרי הזה חודר גם אל תוך תוכה של המספרת, שמביעה נתק רגשי עקבי מכל גבר או בן משפחה המוזכר בסיפוריה, וכן כלפי זהותה היהודית, שכמו אצל סילברמן, אינה אלא מסמן מלאכותי של איזו "אחרת" מופשטת: "אני לא מכירה אסלות מרופדות. יהודים מתבוללים לא מחזיקים אסלות מרופדות. הם לא תולים דגל. הם לוקחים לעצמם עץ חג מולד קטן בתוספת אירוניה‭."‬

יש משהו כל כך מובס בספר הזה, שסיפורים מתוכו התפרסמו בכתבי עת מרכזיים, ב'גרדיאן' ובבלוג של לנה דנהאם. יותר מאי פעם, הוא מחדד את מעמדה של הספרות העכשווית כמי שאיבדה את בכורתה ולא נותר לה אלא להזדנב חלושות אחר סדרות טלוויזיה נועזות, שהשפעתן על התרבות מעוררת דיון ומחלוקת.

האירוניה החלולה של שיף פועלת לטובתה בסיפור אחד בלבד. 'דייט הסחר העולמי' מתאר בריחוק קטלוגי את עולם הדייטים ביום שאחרי נפילת התאומים. רק שם, על רקע חורבות האסון הקולוסלי, בולטות פתאום הריקנות והיומרנות ההיפסטרית כמניע אנושי הישרדותי, כחולשה נוגעת ללב. ייתכן, אם כן, שאין לספרות האמריקאית בשורה טובה יותר מעלייתו של טראמפ לשלטון. אולי תצמיח המכה הכואבת הזאת ספרות אמריקאית קצת יותר רעבה וערנית, קצת פחות אירונית.

עוד 3 ספרים של יהודיות ניו־יורקיות:
צרבת > נורה אפרון
לא כזאת > לנה דנהאם
תולדות האהבה > ניקול קראוס

בתמונה: מתוך הסדרה 'בנות'
ענת עינהר 7 לילות 26/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
"המיטה עברה דירה": כביכול סרקסטי, אבל בעצם פסיבי־אגרסיבי עלית קרפ הארץ ספרים 11/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
המיטה עברה דירה רבקה שיף
המיטה עברה דירה 
 
היו במיטה שלי בוגרי חוגים לקולנוע — הם דיברו על קולנוע. היו משוררים, חברים בנבחרות חתירה, בחורים שניסו לגדל זקן.
“ילדים ממש פוחדים כשאבא שלהם מגדל זקן," אמרתי.
ובעיקר, היה לי קהל. עזרתי לשחקן בייסבול להבין את ההשלכות של טקסי החניכה המשפילים של הקבוצה שלו. עודדתי סטודנטים שהתקשו להכריע בין מחול לבין אנתרופולוגיה לבחור במסלול דו־ חוגי. כשבחור התנצל על זה שהוא מזיע, נתתי לו מגבת קטנה. עזרתי לאנשים להרגיש טוב.
ואז החלטתי לעשות הפסקה. ואז שכחתי שהחלטתי לעשות הפסקה. האביב הגיע. ג'ייק הגיע. וגם ג'וש. אחד הסטודנטים למחול ואנתרופולוגיה הפסיק עם האנתרופולוגיה ונשאר רק עם המחול. הוא סיים מחול בהצטיינות.
“מזל טוב," אמרתי.
המיטה עברה דירה. המובילים העבירו אותה. המובילים שאלו מה אבא שלי עושה, למה הוא לא מעביר את המיטה.
בחורים חדשים הגיעו למיטה. בחורים חדשים נלחמו פעם במלחמת המפרץ, נלחמו בעקירות שיניים, היו ביסקסואלים, פרסמו מודעות בעיתון. מוזיקאים מתחילים השאירו דיסקים שעליהם מִרקרו את שמם — היתה לי ערמה שלמה של דיסקים כאלה. נזהרתי לא ללכלך אותם, לא לשרוט אותם. (סתם, לא נזהרתי בכלל.)
“אז יש הרבה מוזיקאים כאן בעיר," ציינתי, בלי חולצה.
תחתוני בוקסר נראו כמו כביסה אפילו כשהם עדיין לבשו אותם. בחורים ירדו מתחת לשמיכה לזמן קצר מדי ואז הגיחו שוב וחייכו.
יש לי משהו? יש לי את מה שצריך?
היה לי.
המשהו, המשהו שצריך, נזרק תמיד לפח, חוץ מאחד שלא. האחד הזה לא נלבש מלכתחילה.
אחרי זה התחילו טלפונים ניידים לצלצל: בי־בופ, מריאצ'י, ריקוד הציפורים, “ ."Die Alone
פחדתי, ממש פחדתי. מוזיקת מריאצ'י נשמעה ברכבות, או שהיה רק בחור אחד שניגן את “לה במבה". נכנסתי בריקוד סלואו אל חדרי המתנה במרפאות. פקידות קבלה אמרו לי להירגע ולנסות ליהנות מסוף השבוע, כי לא נדע שום דבר לפני יום שני. ביום ראשון התחרפנתי לגמרי ודפקתי את הפנים במיטה.
תירגעי, חברה, חשבתי לעצמי. אין ספק, משהו לא בסדר איתי — אף פעם לא קראתי לעצמי “חברה". השמעתי דיסקים, אבל דיסקים של אמנים שכבר זכו להצלחה. והם זכו להצלחה לא סתם. הם לא בזבזו את הזמן שלהם אצלי במיטה. אחד דווקא כן עבר במיטה, כדי להשוויץ. הוא היה גרוש, ופגש פעם את מדונה.
הוא שאל, “אז ככה נשים מתנהגות בימינו?"