בין עולמות

מדע ואמונה בעיני איש מדע אמוני

 

אתה פרופ' קוה פיזיקאי בעל שם עולמי, איש מדע העוסק במחקר ובכתיבה שנים רבות, נשיא אוניברסיטת בר־אילן בשמונה־עשרה השנים האחרונות ואיש שומר מצוות - שילוב זה מעלה את השאלה הקלאסית של המפגש בין מדע ואמונה.

 

שאלה: האם איש המדע האמוני כבר אינו עומד מול השאלה המפורסמת: האם העולם קדמון או שהוא נברא?

פרופ' קוה: כל מדען כיום יודע שהעולם אכן נברא והוא מקבל את תחילתו של הפסוק הראשון בתורה: ״בראשית״, היינו שהיתה ראשית. עדיין נשארה דרך ארוכה בקבלה של המשך הפסוק: ״ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״, היינו המדען האתיאיסט רואה בכל הסובב אותו ״מקריות״ ואילו האדם הדתי מייחס לכול את ה״אלוהים״.

במאבק אינטלקטואלי זה בשאלה אם היקום וכל הקיים בו הוא ללא תכלית וללא סיבה או שהכול נעשה על ידי תכנון של האלוקים - לא ניתן להכריע על ידי הוכחה מתמטית או במעבדה. האמונה היא הכרעה אישית של האדם. אבל כאשר מביאים בחשבון גורמים הסתברותיים, הרי שעמדתו של איש המדע האמוני נראית סבירה יותר ומעולם לא היתה טובה ממנה, עם שלל התגליות המדעיות המיוחדות שנתגלו במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת.

 

שאלה: מה זאת אומרת?

פרופ' קוה: אתן לך דוגמאות המופיעות בספרו המצוין של המנחה שלי לדוקטורט וידידי פרופ' נתן אביעזר, In The Beginning.1 החיים על פני כדור הארץ לא היו מתאפשרים ללא קיום השמש. על השאלה הפשוטה שכל ילד בגן יכול לשאול - מדוע השמש אינה נשרפת? - קיבל הנס בטה פרס נובל בשנת 1967. האנרגיה הבאה מהשמש, הדרושה לחיים על כדור הארץ, נובעת מריאקציות גרעיניות ולא מבעירתו של חומר כלשהו. מתברר שאם נשנה באחוז אחד בלבד את חוקי הכוחות הגרעיניים, השמש תתפוצץ. על כן, החוקים הגרעיניים הם כפי שהם כדי שהשמש תהיה יציבה.

איש המדע החילוני יאמר שזה מקרי, אבל איש המדע האמוני יכול לזקוף לאמונתו את העובדה שחוקי הפיזיקה הגרעינית הם בדיוק כאלה המתאימים לפסוקי התורה המתארים את תוכנית הבריאה האלוקית של החי, שהתאפשרה רק בזכות החוקים המיוחדים המאפשרים זאת.

ועוד דוגמה: החיים על פני כדור הארץ דורשים את קיומם של מים. אילו מסלול כדור הארץ היה קרוב יותר לשמש באחוזים בודדים, היו כל המים מתאדים, ואילו היה מעט רחוק יותר, היו כל המים קופאים. על כן, העובדה שמכל המסלולים האפשריים אנו חגים סביב השמש במסלול מיוחד המאפשר קיומם של מים, נותנת לנו תחושה של חוסר מקריות, תחושה כי המסלול ״נבחר״ כדי לאפשר חיים על פני כדור הארץ.

 

שאלה: כדי שייווצרו חיים על פני כדור הארץ דרוש פחמן, שהוא יסוד כבד, ונשאלת השאלה: איך התאפשר הפלא הגדול הזה? מהיכן נוצר הפחמן?

פרופ' קוה: הריאקציות הגרעיניות הופכות את היסוד הקל מימן להליום, אך כיצד מקבלים פחמן שהוא המרכיב היסודי לחיים? התשובה לכך מפתיעה: במרחק של מיליוני שנות אור מאיתנו (שנת אור היא המרחק שעוברת קרן אור במשך שנה) מתפוצצים כוכבים רחוקים. בפיצוץ זה נוצר היתוך גרעיני שבו נהפכים היסודות הקלים ליסודות כבדים כמו פחמן. יסוד זה נודד בחלל ומגיע לכדור הארץ, והוא היווה את הסיבה להיווצרות החי. צירוף המקרים הנדיר של פיצוץ הכוכבים, ודווקא אלו הרחוקים (כדי שלא ניפגע כאן על כדור הארץ), נותן לנו שוב תחושה של חוסר מקריות.

 

שאלה: תן לי לשאול שאלת הדיוט שכל ילד שואל: מדוע השמים אפלים בלילה? הרי יש אינסוף כוכבים, ואפילו אם כל כוכב מאיר מעט - חייב להיות אור בלילה!

פרופ' קוה: שאלה זו, שנראית לכאורה נאיבית, נקראת במדע פרדוקס הולברס, על שם רופא בן המאה השמונה־עשרה. במשך מאתיים שנה לא נמצאה תשובה לשאלה זו, והפתרון בא רק לאחר שהבנו את תיאוריית המפץ הגדול, היינו הבנו שאין אינסוף כוכבים. אבל זה לבדו אינו פותר את הפרדוקס, כי עדיין ישנם כוכבים רבים מאוד. אז מדוע אין אור בלילה? מפני שכתוצאה מהמפץ הגדול, הכוכבים נעים כלפי חוץ, וככל שכוכב נע כלפי חוץ הוא מאיר פחות. כדי להבין את העניין, אפשר לחשוב על רכבת שמתקרבת וצופרת ורעש הצפירה נשמע חזק, ואילו כאשר הרכבת מתרחקת וצופרת שומעים צפירה חלשה. אפקט זה, שלפיו הקול או האור היוצא מגוף שהולך ומתרחק הוא חלש יותר, נקרא אפקט דופלר. לאור זאת, הכוכבים בשכבות החיצוניות לא מאירים בגלל תנועתם החוצה. אם כן, עצם קיומו של הלילה מוכיח כי העולם מתפשט כתוצאה מהמפץ הגדול - היינו, בריאה. כך ניתן לאמץ ולהבין את דברי דוד המלך: ״להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות״. מדוע האמונה היא בלילות דווקא? כי הלילה מעיד על בריאת העולם! לאור זאת, יש חשיבות רבה לתפילת ערבית בלילה, אשר פתיחתה מודיעה: ״אשר בדברו מעריב ערבים״, היינו העובדה שמתחיל ערב ולילה היא בזכות הקב״ה.

ההחלטה להיות מאמין היא אפוא בבחינת בחירה חופשית של האדם, אבל בדור שלנו החלטה זו סבירה עוד יותר מאשר בדורות הקודמים, שבהם העובדות המדעיות לא היו ברורות. בדורנו הרבה יותר קל להגיע למדרגה זו שמתאר הרמב״ם בשלושה־עשר העיקרים: הנני מאמין ב״אמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים״.

אוניברסיטת בר־אילן מהווה את המרכז הגדול ביותר בעולם של מדענים בעלי אמונה דתית, הנותנים דוגמה אישית של שילוב בין מדע ואמונה. אמנם המדע והאמונה חייבים להיות מפורדים, אך הייחוד של בר־אילן הוא בכך שיש בה הרמוניה בין המדע והאמונה.

 

שאלה: האם הממשק בין דת לרפואה אכן מושג בישראל?

פרופ' קוה: לא אשכח את הסוגיה בעלת הרקע המדעי שהתעוררה במהלך הבחירות לנשיאות בארצות הברית, באמצע הקדנציה של ג'ורג' בוש. חברי בית הנבחרים ושליש מהסנטורים יכולים בהצבעה על פי עמדותיהם לקבוע גורלו של אחד מהתחומים החדשניים ביותר במחקר הביולוגי - ניסויים בתאי גזע אנושיים. מצב כזה בלתי־אפשרי בדת היהודית בזכות אחד המאפיינים המובהקים של מחשבת ישראל, שלפיה הצלת חיי אדם היא בראש סדר העדיפויות וכל מחקר לקידום נושא זה הוא מבורך.

הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש, לעומת זאת, כנוצרי המאמין שצריך להציב גבול לתהייה האינטלקטואלית על סודות החיים, השתמש לראשונה מאז היבחרו בזכות הווטו שלו, פסל את החלטת הסנאט להרחיב את המחקר האמור ואת המימון הציבורי שלו, ועשה זאת מנימוקים דתיים. תחת שלטונו של בוש, במסגרת ההפרדה המפורסמת בארצות הברית בין דת למדינה, נאסר על חוקרים לעסוק בתאי גזע במעבדות באוניברסיטאות שאינן פרטיות. אפילו הפוטנציאל הרפואי האדיר של תאי הגזע אינו עומד לאקדמיה האמריקאית במאבק הזה נגד הפונדמנטליסטים.

בישראל, שלא הצהירה מעולם על הפרדת הדת מהמדינה, אין סייג חוקי שמקורו בדת למחקר בתאי גזע. הדבר נובע כאמור מגישתה הליברלית של היהדות להגדרה של ראשית החיים העובריים (דבר המאפשר בין היתר להתיר הפלות בשלב מוקדם של ההיריון, בניגוד לנצרות). אין סייג חוקי שמקורו בדת גם לשום מחקר אחר במדעי הטבע, וכל מדען יהודי יכול להיות גאה בתפיסת היהדות בנושא. באוניברסיטת בר־אילן מובילה את המחקר בתחום זה פרופ' שולה מיכאלי מהפקולטה למדעי החיים.

 

שאלה: על מה נשענת המסורת היהודית בנושא?

פרופ' קוה: המסורת נשענת על גדולי הפוסקים היהודים בממשק בין דת ורפואה לגבי הצלת חיי אדם. בנושא הכללי של דת ומדע, התפיסה הזו מתחילה עם הרמב״ם, שכתב לפני יותר משמונה מאות שנה: ״ולא יושג אותו מדע אלוקי אלא לאחר מדעי הטבע.״ במילים אחרות, ובשונה ממה שמייחסים לא אחת למחשבה היהודית המסורתית, מבחינתו של היהודי המאמין אין סתירה בין דת ומדע. רק ״לאחר מדעי הטבע״, רק בהסתמך על האמיתות שמתגלמות בחוקים של מדעי הטבע, יכול היהודי להתקרב לאלוהיו. הבנת המדע וחוקיו נתפסת ביהדות כרצונות האלוהים המחייבים את כולנו.

 

שאלה: אין שום סתירה בין היות היהודי שומר מצוות, דבק בעיקרי האמונה שניסח הרמב״ם, ובין היותו מדען האמון על הדיסציפלינה המדעית המודרנית?

פרופ' קוה: האמונה היא שבורא עולם ״אין לו גוף ואין לו דמות הגוף״, כלשון התפילה, ולכן אינו בר־תיאור או בר־מידה. המדען בודק את סודות הטבע בסגולות שניתנו לו. יהודי המחבר בין יהדות למדע אסור שיהיה כקראי, שמפרש את הכתוב בתורה באופן מילולי מצומצם. חייבים ללכת בעקבות המסורת של גדולים שלא דרשו ״שן תחת שן״ ו״עין תחת עין״ כפשוטם. אני מוצא בדפי התלמוד הסברים די הצורך לכך שכל אחד מששת ימי הבריאה לא הצטמצם ל־24 שעות. והראיה הראשונית לכך היא שביום הראשון כבר נאמר: ״ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד״, וזאת עוד לפני שנבראה השמש; על כן לא ניתן לראות ב״יום״ המופיע כאן 24 שעות אלא תקופת זמן כלשהי.

אין אפוא כל קושי לקבל את הממצאים הקושרים את ראשית היקום המוכר לנו ב״מפץ הגדול״ ומעמידים את גילו על 14 מיליארד שנים בקירוב, ואת גילו של כדור הארץ על 4.5 מיליארד שנים. בעיני הרוח היהודית, חוק מדעי הוא גילוי רצונו של אלוהים. כל ניגוד בינו ובין האמונה הדתית הוא מדומה, תולדה של חסר בידע האנושי שסופו להתמלא. לשיטתה של היהדות, צריך לדקדק בניצולו וביישומו של הידע הזה, ואסור לחסום את התפתחותו של הידע האנושי. אסור להתעלם ממנו ולקדש את הבורות.

בראשית

 

שאלה: בשנת 2014 התבשרנו על הגילוי האחרון בסוגיית המפץ הגדול, שמחזק למעשה את ההבנה שהיוונים ועולם המדע טעו, ואילו הפסוק הראשון בספר בראשית לא רק שאינו אלגוריה אלא הוא עובדה מדעית החופפת באופן מופלא לתיאוריה שהציג המדע על היווצרות העולם. מה זה אומר לגבי שאלת הדת והמדע?

פרופ' קוה: כדי להבין את שורש העניין, כדאי לחזור אחורה. בשנת 1946 הציג ג'ורג' גאמוב תיאוריה קוסמולוגית מהפכנית שלה קרא המפץ הגדול. לפי תיאוריה זו, היקום נוצר ממפץ אדיר שהתפתח לכדור אש קדום, והוא הופיע בפתאומיות, משמע יש מאין. התיאוריה של גאמוב התקבלה בעולם המדעי בספקנות רבה, ממש כמו הספקנות והביקורת ששלטו בעולם המדעי ביחס לפסוק הראשון של התורה. פריצת הדרך המדעית אירעה בשנת 1964, כאשר המדענים פנזיאס ווילסון מדדו קרינה קוסמית חלשה שנותרה ביקום מאז המפץ הגדול. הגילוי הזה זיכה את שני המדענים בפרס נובל בשנת 1978. לפי תיאוריית המפץ הגדול, ראשית היקום היתה נקודה בעלת נפח אפס, ומכאן נלמד שהדבר נכון גם לגבי המקום והזמן, כפי שהסביר איינשטיין. במילים אחרות, כל ה״יש״ המדעי ראשיתו במפץ הגדול, ובכלל זה - הזמן. אין פלא אפוא שהמילה הראשונה בתורה היא ״בראשית״, שפירושה תחילת הזמן.

הבעיה המדעית, שלא נפתרה עד לפני שנתיים, גם לאחר ניסויים רבים שאיששו את תיאוריית המפץ הגדול, היתה באשר לזהות הגורם שהעניק מסה לחומר. הפיזיקה של החלקיקים מלמדת שהחומר עשוי מחלקיקים יסודיים, אבל גם היא עד לאחרונה לא מצאה מענה לשאלה מי אחראי להענקת המסה. בשנת 1964 הציע המדען היגס תיאוריה שלפיה אכן יש ״חלקיק״ העשוי לשאת באחריות להיווצרות המסה - אותו חלקיק, המוכר לנו בשם החלקיק האלוהי, שנוצר בשברירי השנייה הראשונה לאחר הבריאה.

הגילוי הזה זיכה את היגס בפרס נובל. הימצאות החלקיק נתנה הסבר חדש לפסוק הראשון: ״בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ״, ולפיו בתחילת הזמן היה מפץ גדול שגרם להיווצרות החלקיק האלוהי, זהו החלקיק האחראי למסה של השמים ושל הארץ.

 

שאלה: אבל עדיין נותרה פתוחה לאורך זמן השאלה מהו אותו ״תוהו ובוהו״, וכן מהי ההוכחה המדעית לתקופת ה״תוהו ובוהו״?

פרופ' קוה: זמן קצר אחר כך, מדענים הצליחו למדוד אותות שנוצרו בשברירי השנייה הראשונים להיווצרותו של היקום הקדום. הגילוי הזה מספק לראשונה הסבר לפסוק השני בתורה, שעד כה היה סתום: ״והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום״. מיד לאחר המפץ הגדול שררה טמפרטורה גבוהה מאוד, והחומר שנוצר היה מעורבב בתוהו ובוהו (פלזמה) באופן כזה שלא ניתן היה להוציא מתוכו אנרגיה. ההסבר הזה מתאים לתיאור המקראי של יקום חשוך. האנרגיה יכלה לבקוע מהיקום רק כשהטמפרטורה ירדה והחומר הפך להיות מורכב מאטומים.

כל זה קרה כ־380 אלף שנה לאחר הבריאה, וזוהי האנרגיה הקוסמית, האור, שמדדו פנזיאס ווילסון. גם הגילוי הזה מתאים לפסוקי התורה שקובעים כי מיד לאחר התוהו ובוהו: ״ויאמר אלוהים יהי אור - ויהי אור״. דהיינו, עם האטומיזציה של החומר המעורבב התאפשר לאור לבקוע. התיאור המדעי חופף גם את הפסוקים הבאים: ״וירא אלוקים את האור כי טוב, ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך״.

 

שאלה: האומנם כל זה פותר את הסתירות לכאורה בין אמונה למדע?

פרופ' קוה: כן. לפי מדע הקוסמולוגיה המודרני, העולם נוצר בעבר הרחוק - לפני כ־14 מיליארד שנים. ראשית האמונה היהודית מקורה במעמד של מתן התורה בהר סיני, לפני כ־3,300 שנה. מאז ועד היום זרם המדע קדימה והגיע להבנה דרמטית חדשה במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת - ולשיא חדש ב־2014, עם הגילוי האחרון - במדידת אותות מהיקום הבראשיתי, בשברירי השנייה שלאחר היווצרו. חוקי התורה שבכתב, שהתקבלה בהר סיני, זכו לפרשנויות רבות במרוצת הדורות, על פי סמכותה של התורה שבעל־פה לפסוק לגבי מצבים חדשים שנוצרים. מכאן שיש אנלוגיה מרתקת בין התפתחות המדע, שנותן פרשנות להיווצרות היקום על פי תיאוריות מדעיות כדי להסביר ממצאים חדשים, לבין התפתחות התורה שבעל־פה, שהעניקה פרשנות רחבה יותר לתורה שבכתב, שניתנה בסיני, כדי לפסוק על פי התפתחות החיים.

עד אמצע המאה הקודמת האמינו כל המדענים שהעולם הוא קדמון, היינו היה קיים מאז ומתמיד. כיצד ניתן היה אז להתייחס לפסוק הראשון בתורה, ״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״? לכאורה מדובר בסתירה. כנגד הסברה הרווחת באותה תקופה, שדיברה על קדמוניות העולם, ניצבה התפיסה של סיפור הבריאה, שדיבר על ״ראשית״, על תחילתו של העולם.

גדול המאמינים שעמד נגד הסברות של מדעני תקופתו, וצדק, היה הרמב״ם. התשובה לסתירות כביכול בין הטקסט התורני לתפיסת המדע, אכן ניתנה על ידי הרמב״ם, שגילם בדמותו את השילוב של איש המדע עם איש האמונה. הרמב״ם הציג בתקופתו עמדה חדשה שהתמודדה עם התפיסות היווניות של אנשי המדע והפילוסופיה בתקופתו, שטענו שהעולם הוא קדמון ולא נברא. בספרו מורה נבוכים כתב הרמב״ם כי הוא מאמין שהעולם אכן נברא, כפי שנכתב בפסוק הראשון בתורה, אבל הוסיף כי אם יוכיח המדע שהעולם הוא קדמון, הוא יקבל זאת כעובדה מדעית. במקרה זה, אמר הרמב״ם, נפרש את הפסוק הראשון של התורה לא כפשוטו ואת מעשה הבריאה המתואר בו נראה כאלגוריה, כמשל בלבד.

זוהי גישה נועזת ביותר. התגליות האחרונות שתיארנו מראות שהתפיסות של היוונים והמדענים עד המאה העשרים היו מוטעות, ושאכן היתה בריאה.

 

המאורות הגדולים

 

שאלה: פרשת בראשית מדווחת על יצירת המאורות, השמש והירח: ״ויעש אלקים את שני המאֹרֹת הגדֹלים...״ האם ההשקפה היהודית, שהיתה בבחינת ״תורת החיים״, מתייחסת גם לתופעות כמו ליקוי חמה?

פרופ' קוה: רש״י בפירושו על בראשית א, יד: ״ויאמר אלקים ויהי המארת ברקיע השמים״, מתייחס לחלק מהשאלות, דוגמת ליקוי חמה. הוא מביא ציטוט ממסכת חולין (ס, ע״ב) שם מובאים דבריו של ר' שמעון בן־פזי: ״כתוב 'ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, כתיב, את המאור הגדול ואת המאור הקטן'. אמרה ירח לפני הקב״ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד? אמר לה לכי ומעטי עצמך.״

שאלה: גם אם לאגדה זו יש מוסר השכל הנכון לדורות, איזה קשר יש בינה לבין המדע או לפחות המדע הקדום?

פרופ' קוה: כדי לענות על כך, כדאי קודם כול לסקור בקצרה את תולדות התפתחות היקום ואת ההסבר המדעי המקובל ליצירת השמש והירח. על פי הידע הקוסמולוגי כיום, היקום נוצר לפני כ־14 מיליארד שנים בעקבות המפץ הגדול. מיד לאחר המפץ התמלא היקום בקרינה. חלק מן הקרינה הפך לחלקיקים יסודיים (כגון קווארקים, אלקטרונים ופוזיטרונים), ולאחר שנייה בלבד (!) נוצרו הנויטרונים והפרוטונים. לאחר שלוש דקות מהמפץ הגדול נוצרו גרעיני ההליום, והטמפרטורה היתה אז כמה מיליארדי מעלות! דרמה מוחלטת! הפיזיקה של גלים אלקטרומגנטיים, הפיזיקה של חלקיקים אלמנטריים והפיזיקה הגרעינית, המהווים כ־75 אחוזים מתוכנית הלימודים לתואר ראשון בפיזיקה בכל אוניברסיטה טובה, נוצרו תוך שלוש דקות בלבד!

מכאן ואילך הואט הקצב באופן דרמטי. הטמפרטורות ירדו קמעה־קמעה וכשהגיעו לכ־6,000 מעלות, כ־300,000 שנים לאחר המפץ הגדול, התחיל היקום ״להתעורר״. כאן מתחילות ״התנודות הראשונות״ של מבנה היקום (המורכב מחומר). תגלית זו עוררה סערה גדולה כאשר החללית קובי, שנשלחה לחלל ב־1989 (עם ציוד משוכלל לגילוי קרינה), הצליחה למדוד קרינה שהגיעה ממרחק של 500 מיליון שנות אור מאיתנו (שנת אור היא מרחק שקרן אור עוברת בשנה במהירות של 300,000 ק״מ בשנייה). הצילום של קובי העניק מראה מרהיב של ראשית צמיחת היקום, כ־300,000 שנים לאחר היווצרו. כמה זמן צריך היה לחכות עד להיווצרות הפיזיקה האטומית המהווה את 25 האחוזים הנותרים מתוכנית הלימודים לתואר ראשון בפיזיקה? ובכן, האטום הראשון נוצר כ־10 מיליון שנים לאחר המפץ הגדול (עדיין זמן ״זעיר״ לעומת 14 מיליארד שנות קיומו של היקום).

 

שאלה: מתי נוצרו השמש, כדור הארץ והירח?

פרופ' קוה: הפיזיקאים מאמינים כיום שמערכת השמש נוצרה כ־9 מיליארד שנים לאחר המפץ הגדול. כלומר, לפני כ־5 מיליארד שנים נוצרו השמש, מערכת השמש וכדור הארץ, והירח נוצר כ־50 מיליון שנים לאחר היווצרות השמש. אלו תולדות השמים והארץ מבחינת המדע.

מהאופן שבו נוצרו השמש וכדור הארץ (כאחד מכוכבי הלכת), ברור היום למדענים שהשמש נוצרה לפני כדור הארץ. כיצד זה מסתדר, אם כן, עם הסדר הכרונולוגי של ספר בראשית, שבו תיאור יצירת השמש נמצא ביום הרביעי ותיאור יצירת העשב (על פני כדור הארץ) נמצא לפני כן, ביום השלישי? הרי ברור לכולם שלא תיתכן צמחייה ללא פוטוסינתזה הנוצרת מהשמש. רש״י התייחס לבעיה זו, ובאופן מפתיע הוא מפקיע את הסדר הכרונולוגי של יצירת השמש. על הפסוק בבראשית (א, יד): ״ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים״, מביא רש״י את דברי הגמרא בחגיגה (יב, ע״א): ״מיום ראשון נבראו וברביעי ציוה עליהם להתלות ברקיע.״2 לפיכך, בדיוק כפי שקובעים המדענים, השמש נוצרה לפני ״היום השלישי״, שבו נוצר העשב. רש״י מסביר שהשמש נוצרה ביום הראשון ורק נקבעה ביום הרביעי בפסוקי התורה.

 

שאלה: אבל בתחילת ״היום הרביעי״ מדברת התורה על ״מארת ברקיע השמים״, ופתאום היא עוברת ל״ויעש אלקים את שני המארת״. יש הבדל בין הדברים?

פרופ' קוה: בהחלט כן! השמש שלנו אינה השמש היחידה בגלקסיה שלנו, ויש הרבה מאורות מרוחקים מאיתנו שהם שמש. כמה שמשות יש בגלקסיה שלנו? ובכן, ישנה הערכה מבוססת למדי שיש כ־100 מיליארד כוכבים שהם שמשות! על כן, לעניות דעתי, יש הבדל בין פסוק יד בפרק א ״ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים״ לבין ״ויעש אלקים את שני המארת״ בפסוק טז. בפסוק יד מדובר על 100 מיליארד השמשות, ואילו בפסוק טז על שני המאורות ״שלנו״ - השמש והירח. פירוש זה מתאים להפליא לדברי הזמר של דוד המלך בתהלים קמח: ״הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור״; היינו, יש הפרדה בין ״שני המארת״, השמש והירח, לבין ״כל כוכבי האור״, שהם יתר השמשות. גם בתהלים קלו יש הפרדה מוחלטת בין ״האורים הגדולים״ ובין השמש והירח, כנאמר בתפילת שחרית: ״טובים מאורות שברא אלוהינו״ וההמשך ״קרא לשמש ויזרח אור״ וכן ״לעשה אורים גדלים, כי לעולם חסדו״; ״את השמש לממשלת ביום, כי לעולם חסדו״; ולבסוף, ״את הירח וכוכבים לממשלות בלילה, כי לעולם חסדו״. כל פזמון ״כי לעולם חסדו״ מצביע על עניין אחר.

מעניין גם לציין את הפעלים היוצאים של ״כל כוכבי האור״: כוכבים שגודלם גדול ממסת השמש נוטים להתפוצץ ואינם יציבים, וכוכבים קטנים ממסת השמש שלנו (כ־0.6 ממסת השמש) נוטים להשיל את המעטפת שלהם ולהיהפך ל״ננסים לבנים״ שאינם מוציאים אור. לכן סידר הבורא את היקום כך שהכוכבים הגדולים יהיו רחוקים מאיתנו וכך יגיע אלינו רק הפחמן שנזרק לחלל כתוצאה מהפיצוץ שלהם, פחמן שבלעדיו לא היו חיים על פני האדמה. לעומת זאת סידר הקב״ה שרק כוכב בגודל של השמש שלנו הוא יציב.

 

שאלה: בוא נחזור לשאלה הבסיסית ששואל כל ילד בגן הילדים: מדוע השמש צהובה?

פרופ' קוה: התשובה לשאלה זו, מתברר, אינה כה פשוטה! עד כדי כך לא היתה ברורה מאליה שמי שהצליח לענות עליה זכה בפרס נובל! כדי לענות על כך צריך להבין את מקור האנרגיה של השמש. דורות רבים התלבטו בשאלה: מה נשרף בשמש? הפיזיקאי הנס בתה (Bethe) חישב שאילו היתה השמש מורכבת מחומר בעירה כמו נפט, היא היתה נשרפת לאחר 10,000 שנים, ובימינו כבר היה צריך לשרור חושך מוחלט... עם ההתקדמות בהבנת הפיזיקה הגרעינית, קבע הנס בתה שמקור האנרגיה של השמש הוא ריאקציה תרמו־גרעינית, ריאקציה שבה השמש ״שורפת״ את המימן ויוצרת הליום.

הטמפרטורה במעטפת השמש כתוצאה מהתהליכים התרמו־גרעיניים היא כ־6,000 מעלות. האנרגיה הנפלטת בצורה של גלים אלקטרומגנטיים היא באורך גל המתאים לצבע הצהוב בתוך קשת הצבעים. וזהו האור שעין האדם מסוגלת לראות. אם כן, הקב״ה סידר את הטמפרטורה בשמש כך שתתאים בדיוק לעין האדם, כדי שיוכל ליהנות מן האור. אילו הטמפרטורה שעל פני השמש היתה גבוהה פי חמישה למשל, מרבית הקרינה היתה נופלת בתחום האולטרה־סגול, והשמש כמעט שלא היתה נראית לעין האדם!

בורא העולם סידר את חוקי הפיזיקה הגרעינית, כך ש״ויהי אור״ פירושו הטמפרטורה המתאימה של השמש שלנו לטווח האור הנראה.

 

שאלה: עוד שאלת המשך ״פשוטה״, גם היא מז'אנר גני הילדים: כיצד נוצר הירח?

פרופ' קוה: עד שנת 1970 היו שלוש תיאוריות להיווצרות הירח:

1. הירח ״נקרע״ מעל כדור הארץ בגלל שסבב מהר מדי סביב צירו (היינו, בעטיו של הסיבוב נקרעה מעטפת כדור הארץ וזו הפכה אחר כך לכוכב שהוא הירח).

2. הארץ והירח נוצרו יחד מ״תת־ערפילית״ של הערפילית הבראשיתית, שממנה נוצרו השמש וכל שאר הכוכבים.

3. הירח ״נלכד״ על ידי כדור הארץ כשחלף בקרבתו.

באמצע שנות השבעים העלו פיזיקאים אמריקאים תיאוריה שכבשה לה מעמד כתיאוריה המובילה בהסבר היווצרות הירח. לפני כ־4.5 מיליארד שנים התנגש בכדור הארץ גוף ענק בגודל של כוכב מאדים. כתוצאה מההתנגשות הענקית הזו השתחררה אנרגיה עצומה, הכוכב שהתנגש בנו התפרק, מעטפת כדור הארץ התאיידה, וכשהחומר המותך הגיע לחלל הוא התקרר והתמצק במשך כמאה שנים, וממנו נוצר הירח.

 

שאלה: בחינה של התיאוריות שקדמו ל-1970 ושל התיאוריה הנוכחית מעלה את השאלה הנוקבת: כיצד כל זה מסתדר עם המסורת, כפי שהובאה במסכת חגיגה על מיעוט הלבנה? האומנם היתה הלבנה בתחילה שמש נוספת?

פרופ' קוה: לשם כך צריך להבין כיצד נוצרת שמש באופן כללי ואחר כך להבין כיצד נוצרה השמש שלנו. שמש נוצרת מענן אבק עצום המכיל גזים שנמשכים זה לזה. ענן זה נקרא ערפילית השמש. זו מסתובבת סביב עצמה ומתחילה להתמצק בגלל כוח המשיכה של גרגירי האבק. ההתמצקות ממשיכה עד שהערפילית קורסת ונוצרת ״שמש״ מוצקה.

כאשר יש תנועה סיבובית של חומר, הוא אינו יכול להיעלם פתאום. תכונה זו של התנועה הסיבובית נקראת בפיזיקה תנע זוויתי, והוא חייב להישמר לאורך הקריסה של הערפילית (ועל כן התנועה הסיבובית גדלה ככל שהערפילית מצטמקת גם לאחר הקריסה המוחלטת). לפיכך, השמש הנוצרת חייבת להסתובב סביב צירה. אבל אין בכך כדי ״לבלוע״ את כל התנועה הסיבובית. אם כן, מה קורה? כדי לשמור על כמות התנועה הסיבובית (תנע זוויתי) נוצרת שמש כפולה! שתי השמשות מסתובבות זו סביב זו. גם בכך לעתים אין די, וכך נוצרים כוכבי הלכת המסתובבים סביב שתי השמשות, כאשר מספר כוכבי הלכת הנוצרים מתאים על מנת לשמור על התנועה הסיבובית הראשונית.

 

שאלה: האם יש הוכחה ניסיונית לתיאוריית השמש הכפולה?

פרופ' קוה: רק בשנים האחרונות הושגה הוכחה ניסיונית מרתקת. חוקרים מארצות הברית ומאוסטרליה השתמשו בטלסקופ רב־עוצמה במרומי הר סטרומלו שבאוסטרליה ומצאו לראשונה בתולדות המחקר הקוסמולוגי כוכב לכת גדול, בממדיו של הכוכב צדק, החג במסלול קבוע סביב שתי שמשות. המרחק בין שתי השמשות הוא כ־250 מיליון ק״מ וכוכב הלכת מרוחק מהשמשות כמיליארד ק״מ. שתי השמשות מסתובבות זו סביב זו. על תגלית זו ניתן רק לומר: ״מה רבו מעשיך ה'״.

שאלה: כמה שמשות כפולות יש ביקום?

פרופ' קוה: מתברר שמתוך מאה מיליארד שמשות בגלקסיה, הרוב (כ־60 אחוזים) הן שמשות כפולות. על כן הרעיון של ר' שמעון בן־פזי על שמש כפולה אינו דמיוני. להפך, ישנה סבירות גבוהה יותר שכאשר נוצרת מערכת שמש תהיה בה שמש כפולה! יתרה מזאת, את דברי הגמרא בחולין על הדו־שיח המתנהל בין הקב״ה והירח ניתן להבין כך: תוך כדי סיבוב ערפילית השמש ביקש הירח מהקב״ה, ״אנא, אל תיצור שתי שמשות, כפי שאתה עושה בדרך כלל, כי אי־אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד״. ואכן, מהערפילית יצר הקב״ה שמש אחת ותשעה כוכבי לכת (כדי לשמר את הסיבוב). בהתאם לפירוש זה, כלל לא היה מקום לירח כ״מאור קטן״ במערכת השמש. הקב״ה זימן מטאור ענק שפגע בכדור הארץ כדי ליצור את המאור הקטן לממשלת הלילה...

הפיזיקה מתאימה גם לתפילה הנפלאה הנאמרת מדי שבת ״אל אדון על כל המעשים״, שבה נאמר: ״קרא לשמש ויזרח אור, ראה והתקין צורת הלבנה״. היינו השמש והירח לא נוצרו יחד, אלא קודם נוצרה השמש ואחר כך ״קרא לשמש [מתוך הערפילית] ויזרח אור״ ואז ראה הקב״ה שבלילה חשוך מדי ו״התקין צורת לבנה״ (מהתנגשות מטאור בכדור הארץ).

שאלה: כיצד ניתן להבין אפוא את ליקוי החמה המלא שאנו חוזים בו מפעם לפעם (בתדירות של אחת למאה שנה לערך)? הרי השמש גדולה הרבה יותר מן הירח ש״הותקן״ מאוחר יותר!

פרופ' קוה: כאן מתווסף פלא נוסף במעשה הבריאה. המטאור שפגע בכדור הארץ יצר את הירח ש״התמעט״ 400 פעם יחסית לשמש. הירח נוצר במרחק מכדור הארץ שהוא... בדיוק 400 פעם קרוב אלינו יותר מאשר השמש. ״מקריות״ נדירה זו גורמת לכך שיחסית לצופה על כדור הארץ, הירח נראה בדיוק בגודלה של השמש, דבר המאפשר ליקוי חמה מלא! כל אדם באשר הוא המתבונן ביקום אינו יכול שלא להתרגש מההרמוניה המופלאה בחוקי הטבע, המקבלת ביטוי הולם בתפילת השבת במזמור ״אל אדון על כל המעשים״, במילים ״פאר וכבוד נותנים לשמו״ ואנו מצטרפים ל״שבח נותנים לו כל צבא מרום״.

האם הכול מדע?

 

שאלה: האם ״מישהו״, ישות עליונה כלשהי, תכננה שנהיה פה? איך אתה, כאיש מאמין, רואה את הדברים?

פרופ' קוה: התשובה שלי היא בוודאי! בורא העולם קבע את החוקים שבזכותם התפתחו המים והשמים, השמש והכוכבים, הצמחים ובעלי החיים - וגם האדם. דווקא ההרצאות בגני הילדים לימדו אותי דבר חשוב: אם נראה לך שאתה מבין משהו, נסה להסביר אותו לילד בן חמש. את המבוגרים קל להוליך שולל בעזרת תארים מכובדים ומילים גבוהות, וכשהם אינם מבינים - לעתים קרובות הם מתביישים להפגין את בורותם ולשאול. לעומתם, זאטוט בגן לא יוותר. אם ההסבר אינו מובן לו, הוא יאמר ״אני לא מבין על מה אתה מדבר״ או ״מה אתה מקשקש?״, וכך, בעזרתם של ילדים בני חמש ושש הצלחתי לחבר סדרת מאמרים3 המתייחסים לשלוש שאלות מדעיות פשוטות:

1. מדוע השמש צהובה? כשהנכדים שלי באים לבקר, כל הבית מתמלא בשמשות בצורות שונות, ומעניין שכולן צהובות.

2. למה השמים כחולים? בהסבר של פחות מדקה, בלי הרצאה על אורכי גל ומשוואת שרדינגר.

3. ושאלה שכבר דיברנו עליה: למה הלילה חשוך? הרי ישנם המון כוכבים שמאירים בשמים, וכל אחד מהם הוא מעין פנס קטן. אם מכפילים את כמות האור שמפיק כל פנס כזה במספר הכוכבים, אור גדול אמור להציף את השמים ולהטביע את חשכת הלילה.

שאלה: שאלות אלה, שנראות טריוויאליות אולי, מובילות אותנו דווקא אל השאלות המהותיות. אנחנו חיים בסביבה של אינפורמציה מתקדמת. פיסות אינפורמציה משודרות אלינו בשלל דרכים וצורות ומשפיעות על עמדתנו - אך לעתים קרובות העמדה הזו אינה מבוססת. האם הכול מדע?

פרופ' קוה: ודאי שלא! הדברים שהמדע מסוגל לפרש ולפענח הם רק חלק קטן מן המציאות. מצד שני, האמונה היא החלטה של האדם להאמין בבורא עולם, בכוח עליון, באלוקים. גם באמונה יש למוח תפקיד עצום: לתת לרגש את הלגיטימציה לאשר שהמחשבה סבירה. למעשה, האמונה היא המענה לשאלה מהו מותר האדם מן הבהמה. אין חיה שיכולה להגיע לתובנות של הרמב״ם או של איינשטיין ולערוך יצירות כמו מוצרט ובטהובן, למשל; על כן, הצורך הבסיסי של האדם הוא להגדיר מהו אדם ומהי רוח האדם.

כל דור מתלבט בשאלות הללו. ימינו קצובים, וכל אחד שואל את עצמו: מהי מהות האדם? מה אני עושה פה? למה באתי? אלה שאלות קריטיות שאדם חייב לקבל עליהן תשובה, ולא יעזרו לו כל חוקי הגרביטציה שבעולם המדע. למרבה הצער, לא ניתן להיכנס למעבדה, לבצע ניסוי ולצאת עם נוסחה מסוג A+B2־C/2 = אדם טוב.

 

שאלה: בחזרה לשאלת היסוד שבה פתחנו, מה עולה מעמדתך? האם המפגש בין אמונה ודת לבין מדע אינו התנגשות בין כוחות מנוגדים?

פרופ' קוה: הממשק הזה עבר תהפוכות רבות במרוצת ההיסטוריה ועורר אינספור לבטים, אך דווקא משום כך הוא מהווה חיבור. לא אתייחס גם למילה תבונה, שכן צריכה היא להיות נוכחת גם באמונה וגם במדע. תבונה היא הגורמת לנו להחליט גם בנושא האמוני וגם בנושא המדעי.

הנזיר והפילוסוף האנגלי ויליאם איש אוקאם היה בין הראשונים לצאת נגד החלת כללים מכוננים משותפים לחוקי הטבע ולחוקי התיאולוגיה. אלה שני עולמות נפרדים, כתב לפני קרוב לשמונה מאות שנים: ״הקריאה בטקסטים הקדומים הקדושים היא הכשרה להאמין בקדושתו של האל. המדע אינו עוסק בידיעת מהות הדברים שאינם מן האפשר.״ כאחד הראשונים שהעזו לומר את הדברים הללו, ויליאם איש אוקאם הושמץ והוחרם, אבל עדיין עמד באומץ על דעתו.

התיאולוג הפרוטסטנטי מרטין לותר הפריד גם הוא בין המדע לבין האמונה. ״עיקרי האמונה אינם מנוגדים לאמת הדיאלקטית אלא נמצאים מחוצה לה,״ כתב במאה השש־עשרה, בתזה מס' 49 שלו. ״במקום שמיושם בו היגיון אנו עוסקים בידע, לא באמונה.״ או במילים אחרות, למדע אין כלים להוכיח אמונה.

 

שאלה: כמה עשרות שנים מאוחר יותר הושלך לכלא גלילאו גליליי בגלל קונפליקטים בין מדע לאמונה.

פרופ' קוה: גלילאו, הראשון שהסביר את תנועות הכוכבים בשמים, אמר: ״כתבי הקודש נועדו ללמד אותנו לנוע לעבר השמים ולא כיצד השמים נעים.״ כלומר, גם אם תהיה מומחה גדול באסטרונומיה, לא תגיע אל מעבר לכוכבים ולא תפגוש את המלאך גבריאל. לא תוכל לחדור לכבשונו של עולם.

בתחילת המאה העשרים כתב זיגמונד פרויד: ״ניתן לשאול עתה מדוע אין הדת שמה קץ לפולמוס חסר התכלית בהכריזה בגלוי: אכן, עובדה היא כי איני יכולה לספק לכם מה שמכונה בפי כול 'אמת'. והכוונה כמובן לאמת מדעית... אם אכן אותה אתם מבקשים, עליכם לפנות למדע! אולם מה שביכולתי אני להציע לכם יפה לאין שיעור יותר מכל מה שביכולתכם לקבל מן המדע. וכיוון שכך, מה שאני מציע לכם הוא אמיתי, במובן אחר ונעלה יותר של המילה.״ פרויד מכוון אל הנפש. פרויד, ולא הרבי מלובביץ'!

 

שאלה: יש תהליכים רוחניים שמקורם פיזיקלי?

פרופ' קוה: יש הנאה של הנוירונים ויש הנאה מסוג אחר, שהנוירונים לבדם אינם יכולים להסביר - הנאה שנובעת ממשהו רוחני, שאין לו הגדרה מדעית. מדען נהנה כשהוא מגלה תגלית חדשה, אבל זו הנאה שונה מהנאה רוחנית, שאי־אפשר להיכנס למעבדה ולמצוא לה נוסחה. הרמב״ם, גדול הפילוסופים שהצמיחה היהדות, כבר אמר: ״בשכל יבדיל האדם בין אמת ושקר... אבל המגונה והנאה אינו במושכלות אלא במפורסמות. יכול אדם לומר 'אילן זה נאה', ויכול אחר להגיד 'אילן זה מכוער', ואין בהכרחי טוב ורע כלל, אבל אמת ושקר.״

בצעירותי זכיתי ללמוד אצל פרופ' ישעיהו ליבוביץ והייתי נוסע אליו מדי פעם ומתווכח עמו. הפולמוס תם כאשר פרופ' ליבוביץ אמר שהוא דוגל באמונה ושאין לה הסבר. הוא חזר והדגיש בכל הרצאותיו: ״החלטתי להאמין כי ככה החלטתי.״ הכול דוגמטי, ואם אתה מסביר מדוע הנך מאמין או למה אתה עושה את מה שאתה עושה - אתה מחליש את האמונה. ההסבר תמיד יהיה קטן יותר מן המתחולל בתוכך. לי עצמי הוא אמר באחד המפגשים שלנו: ״כשאתה מתפלל, אל תחשוב על משמעות המילים, התפלל משום שזה ציווי האל. באותה מידה אתה יכול לדקלם את לוח הכפל.״

 

שאלה: פרופ' ליבוביץ טען שחומה סינית מפרידה בין מדע לאמונה, כי אצלו הכול היה חד וחלק, ומה שלא חד - לא קיים.

פרופ' קוה: בתפיסתו של פרופ' ליבוביץ הדברים תמיד חדים, אבל בחיים הרי אין זה כך. בחוג המשפחה ידוע כי בוויכוח עם רעייתך או עם ילדיך, לא רלוונטי מי צודק. יש להגיע לנוסחה שמקובלת עליכם. גם כנשיא אוניברסיטה לא היה רלוונטי אם אתה צודק: יש לך ציבור אקדמי, אתה משרת אותו, ועליך להשתדל להגיע להסכמות כדי שיצליחו במחקרם ובהרצאות לסטודנטים.

פרופ' ליבוביץ אמר: ״אין יחס של שייכות או תלות הדדית בין ההכרה המדעית לבין ההכרעה הערכית, ואין ביניהן לא מגע ולא עימות. אין ההכרה המדעית מבססת ערכים, ועולם הערכים אוטונומי הוא, אינו יונק מן המדע ואינו זקוק לו, אך הוא גם אינו תורם להכרה המדעית ואינו מכוון אותה. נמצא שהתכוונותו של האדם - המתגלמת במעשיו - אינה נובעת מידיעותיו אלא מרציותיו.״ איני בטוח שאני מסכים איתו במאת האחוזים; כפיזיקאי, איני חושב שאני מצויד בהכרה מדעית אלא בהבנה מדעית. ההכרה המדעית אינה מבססת ערכים כמובן, כפי שטוען ליבוביץ, אבל הכלים שהמדע מספק מאפשרים לי להתמודד עם בעיות רגשיות וערכיות טוב יותר. הכלים הללו חשובים בכל תחום.

 

שאלה: אם כן, העולמות תמיד מחוברים?

פרופ' קוה: בוא נחשוב על מושג אחד ביהדות: ״אני מאמין״. מה פירוש ״אני מאמין״? אני מאמין משום שאני רובוט? משום שאבא אמר לי? משום שהמורה ציווה עלי? גישה כזו עשויה להחזיק מעמד שנים אחדות, אבל לאחר מכן חייב אדם להתמודד עם ההחלטה בעצמו. כמה וכמה סטודנטים שלי, שהם היום פרופסורים מכובדים, לא הכירו כלל את הנושא האמוני אלא כאשר ראו במעבדה איך תולעת נוצרת ואיך חיים מתחילים. ההתרגשות של הגילוי גרמה להם להבין דווקא את הממשק הזה.

אדם אינו יכול לומר שהוא כימאי טוב ולכן אמונתו של האחר טיפשית. אלה דברי הבל, ואם הוציא אותם מפיו מן הסתם הוא אינו כימאי טוב. מצד שני, איני יכול להגיד כי משום שאני איש מאמין, אני פיזיקאי טוב יותר. אני משתדל להיות אדם מאמין בצורה הנכונה, להיות מדען בצורה הנכונה ולחבר בין הדברים. אדם יכול להיות אבא וגם בעל וגם חבר. אלה פונקציות שונות, אבל הוא ישתדל שכולן יתחברו אצלו. לכן אומר פרופ' ליבוביץ לסיכום: ״נמצא שהתכוונותו של האדם המתגלמת במעשיו אינה נובעת מידיעותיו אלא מרציותיו,״ כלומר מהחלטותיו. בסופו של דבר, האדם הוא שמחליט ונוטל את ההכרעה. הוא לא בבחינת כפתור אוטומטי.

 

שאלה: הממשקים שאנו עוסקים בהם כאן עברו תהליכים רבים בהיסטוריה, ויעברו עוד בעתיד, אבל האם העוצמה שלהם קטנה יותר?

פרופ' קוה: ככל שלמדנו והבנו יותר, השכלנו לדעת גם עד כמה מוגבלים הידע שלנו וכוח ההבנה שלנו. אם אתה צנוע, תהיה פתוח להקשיב ולא תהיה כה החלטי. כאשר אתה נפתח ומקשיב, הממשקים הופכים להיות הרבה יותר רכים.

אלברט איינשטיין אמר: ״בלי דת - המדע צולע. בלי מדע - הדת עיוורת.״ ועל כך אני מוסיף: אין טעם להתווכח בשאלה איזה פגם גרוע יותר; מי שאינו רוצה לצלוע ומי שאינו רוצה להתעוור, אסור לו לוותר - לא על הדת ולא על המדע. לפני כשמונה מאות שנים כתב גדול המאמינים, הרמב״ם, ב״מורה נבוכים״: ״ולא יושג אותו המדע האלוקי אלא לאחר מדעי הטבע.״ את האמונה הוא מגדיר כמדע אלוקי וקובע כי על אדם להבין הן את האקסיומות האמוניות והן את אלה המדעיות - ואל לו להחליף ביניהן. המשמעות היא שהממשק בין מדע לאמונה כמעט הכרחי, כך שאין האדם יכול להאמין באלוהים מבלי להכיר את חוקי המדע שהם ״רצונותיו״.

שאלה: איזו משמעות מייחס הרמב״ם לעיקר ״אני מאמין באמונה שלמה״?

פרופ' קוה: כשאדם אומר ״באמונה שלמה״, הפירוש ברור: איני מסוגל להוכיח את זה. הרי לו ניתן היה להוכיח את הדבר, לא היה מקום לדבר על אמונה שלמה. אין מקום לאדם שיאמר: ״אם אעזוב את הכוס אני מאמין באמונה שלמה שהיא תיפול״. אם אעזוב את הכוס היא חייבת ליפול על הרצפה כי אלה חוקי הגרביטציה. פסגת האמונה, כפי שכתב הרמב״ם בעיקר התשיעי, היא: ״אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת, ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.״ כלומר, מה שניתן לעם ישראל הוא האקסיומטיקה של האמונה - אקסיומת אמונה אולטימטיבית, שאינה תלויה בדור ובמציאות שבהם אתה חי או בחוקי הטבע הידועים באותה תקופה.

תיאוריית האמונה הסופית הזאת, כפי שניסחה הרמב״ם, היא נועזת בצורה בלתי־רגילה כיוון שבמדע אין כמעט חוק, כולל חוקיו של ניוטון, שלא השתנה. ככל שאנחנו יודעים יותר, ככל שאנחנו מביאים בחשבון יותר פרמטרים - חוקי המדע משתנים. האמונה, לעומת זאת, אינה תלויה בשום משתנה. לדידה, כל מה שקורה ביקום - קורה על פי תוכנית אלוקית. אלמלא האקסיומה הנועזת הזו יכולנו - כמו בפוליטיקה - לשנות כיוון באמונה בהתאם למצב.

 

שאלה: איך מתמודדים עם גישת המדענים הסבורים - ויש הוכחות לכך - שהיקום נוצר לפני כ-14 מיליארד שנים בעוד המדע המודרני קיים לכל היותר 300 שנים? כלומר, ב-99.999 אחוזים מהזמן התקיים העולם ללא מדע רציני, והנה, אותו מדע ״צעיר״ מסוגל להוכיח במעבדה מתי נוצר העולם.

פרופ' קוה: המדע של המאה התשע־עשרה, בימי ניוטון, נקרא בזמנו המדע המודרני, אבל הוא השתנה כולו והתברר כלא נכון. במאה העשרים הכול זרם לכיוון של איינשטיין ותורת הקוונטים, והמפץ הגדול הכריע סופית כי העולם אינו קדמון. כך, למן המאה השבע־עשרה עד המאה העשרים השתנה באופן דרמטי כל עולם המושגים המדעי.

מה אנחנו למדים מזה? שהאמת המדעית זורמת לכיוון העתיד. לאיינשטיין היתה אינפורמציה רבה יותר. הוא ידע את מה שידע ניוטון - אבל ידע עוד. יתר על כן, אנו ממש מכירים את איינשטיין א' ואיינשטיין ב', כמו שמואל א' ושמואל ב'. האמת המדעית עשתה קפיצה גדולה גם בזמן חייו של אלברט איינשטיין, והוא עצמו התקדם בהבנה עד שקיבע את החוקים הקרויים על שמו, שהתקבלו על ידי הקהילה המדעית והוכחו בניסויים.

 

שאלה: איך אתה משווה את התפתחות האמונה לעומת התפתחות המדע?

פרופ' קוה: האדם הבראשיתי חי על כדור הארץ לפני כעשרת אלפים שנים. האדם התרבותי הוא בן כששת אלפים שנים. אקסיומת האמונה באה לעולם לפני כ־3,300 שנים במעמד הר סיני. זה היה המעמד המכונן האולטימטיבי שבו ניתנו אקסיומות האמונה שלנו. ממנו צמחו התורה שבכתב והתורה שבעל־פה וממנו יונקת כול החוכמה היהודית. הווה אומר, האמת האמונית זורמת אל המקור. האינפורמציה האמונית נעוצה בעבר. לעומת זאת, האמת המדעית מצויה בעתיד. המדע זורם קדימה. לפיכך, לא יכולה להיות סתירה בין השניים, משום שהם נמצאים על שני צירי זמן שונים.

שאלה: האם אקסיומת האמונה שניתנה אי-אז בעבר והאמת המדעית שנמצאת אי-שם בעתיד תתלכדנה?

פרופ' קוה: לכאורה, אין סתירה בין השתיים. בפועל, מתח עצום שרר לאורך הדורות בין אמונה לבין מדע, במיוחד בעולם הנוצרי. המדע והיהדות מתקדמים באותה לוגיקה ובאותה צורה, משום שהפסיקה הקובעת את משמעות ההלכה גם היא זורמת קדימה. החיים מתקדמים מהר יותר מן הפסיקה הזו, אך גם מהר יותר מהמדע. מיליארדי דולרים מושקעים במחקרים רפואיים, ועדיין אנשים מתים ממחלות. וכך, באותו האופן שבו מדענים פותרים בעיות בקצב שלהם, גם הרבנים ואנשי האמונה היהודית פותרים בעיות בקצב שלהם ובכפוף ליכולות שלהם.

גלילאו היה המדען הראשון שהבין כי כדור הארץ נע סביב השמש יחד עם יתר כוכבי הלכת. התפיסה האמונית של הכנסייה היתה שהאדם הוא מרכז העולם, נזר הבריאה, והכול מסתובב סביבו. כך גם פורש המשפט ״שמש בגבעון דום״ מספר יהושע. כשבא לפתע מדען ״חצוף״ וטען: ״ראיתי בטלסקופ שלי שאנחנו מסתובבים סביב השמש״, הוא הביא לשבר עמוק בכנסייה. יש ביקום מיליארד כוכבים, ואנחנו בסך הכול עוד כוכב אחד? לא יעלה על הדעת!

 

שאלה: איך פתרו את הדילמה?

פרופ' קוה: פשוט - המורד הושלך לבית הסוהר והפך למדען הראשון שישב בכלא בגלל ממצא מדעי. אבל האנשים שגזרו עליו מאסר נמוגו בחלוף השנים, ואילו גלילאו נחשב עד היום לאבי המדע המודרני. כל ילד יודע שכדור הארץ נע סביב השמש, ואיש לא לקה עקב כך בתסביך נחיתות. רק במאה העשרים ואחת התנצל האפיפיור פאולוס השישי בשם הכנסייה על העוול הנורא שנעשה לאיש. אבל כידוע גלילאו לא היה היחיד שהוקע בנסיבות כאלו.

מצד שני, יכול אדם להיות מדען דגול וגם לפלוט שטויות. אייזק ניוטון העלה בסוף המאה השבע־עשרה את השאלה שכל דור המדענים שאל בזמנו: מדוע מערכת השמש אינה קורסת לתוך השמש אם קיים חוק גרביטציה? ניוטון עצמו גם הציע תשובה מדהימה: ״אלוהים משגיח על מערכת השמש שלא תקרוס.״ על סמך מה הוא נתן את התשובה הטעונה הזו? כדובר של אלוהים? בתפיסתו של ניוטון, אין מדען שלא חולם בסתר לבו על התיאוריה הסופית על אקסיומת המדע שלא תיסתר ולא תשתנה לעד. וכך, אחרי שנתן לאנושות את הגרביטציה והסביר את כוח המשיכה של הכוכבים לשמש, טאטא ניוטון הצִדה את כל מה שהמדע לא יכול היה אז להסביר, כאילו לא יוכל להסבירו גם בעתיד. הוא יצר בכך את התקופה הקרויה ״The god of the gaps״ - אלוהי פערי הבערות. משמע, בכל מה שאנחנו מבינים מבחינה מדעית כביכול איננו זקוקים לאלוהים, אך במקומות שבהם איננו מסוגלים להסביר את המציאות - שם אנחנו ״מגייסים״ את ההשגחה. העובדה שכוכבי הלכת מסתובבים סביב השמש היא מדע, בעוד העובדה שהמערכת לא קורסת היא פעולה אלוקית, כך לפי ניוטון, משום שבתקופתו לא היה אפשר להסבירה מדעית.

 

שאלה: היהירות היא אפוא אבן בוחן גם כאן?

פרופ' קוה: ניוטון לא היה המדען היהיר היחיד. כשהייתי סטודנט הערצתי את חוכמתו של המתמטיקאי פייר סימון לפלס, שהיה מדען דגול אך לא צנוע, ואשר מצא שניוטון התעלם מכוחות המשיכה בין הכוכבים לבין עצמם וחישב רק את כוח המשיכה בין השמש לכוכבים. לפלס מצא שאם מביאים בחשבון גם את קשרי הגומלין בין הכוכבים, מערכת השמש היא יציבה, וכתב בספרו: ״הכול מושלם״; המדע מסביר הכול. במפגש היסטורי שאל נפוליאון את לפלס: ״והיכן אלוהים במשוואות שלך?״ ולפלס ענה: ״אין צורך בהיפותזה שנקראת אלוהים.״

כאן בעצם מתחילה התקופה הדטרמיניסטית, שאני מכנה ״דטרמיניסטית ארוגנטית״. המוטו היה ״המדע מבין ויודע הכול״ והאמונה הדתית נדחקה לפינה. אם הכול קבוע ומוחלט, מהי אפוא משמעותה של הדת? אם ידיעת ההווה מנבאת את העתיד באופן חד־ערכי, מהי המשמעות של ההשגחה הפרטית של אלוקים עלינו? אם הכול נקבע מראש, מהי המשמעות של בחירה חופשית ושל שכר ועונש?

 

שאלה: כאן כמובן אנו מגיעים למכה שהנחית צ'ארלס דרווין, שהיתה הרבה יותר קשה. זו היתה מהלומה לא רק לדתיים, משום שגם למי שאינו אדם מאמין קשה לקבל שמוצאנו התגלגל במשך הדורות בין בעלי חיים שונים. תורת האבולוציה הכניסה אפוא למבוכה רבה. איך ממקק התפתחו בטהובן ויצירותיו או איינשטיין ותגליותיו?

פרופ' קוה: כאדם דתי, לא משנה מבחינתי אם נוצרתי מן האדמה, כמו שכתוב בתורה, או ממקק. לא משנה לי ממה נוצרתי ואיך התפתחו האיברים שלי. אלוקים קבע חוקים, בזכותם כולנו חיים ונושמים ובזכותם יש לנו שמש ורקיע, ולכן יש חיים על האדמה וגם במים. ברגע שהמדע מוכיח שאלה החוקים - בשבילי הם חוקי אלוקים. אם החוק המדעי קובע שמוצאי ממקק, מקוף או מפיל - טוב הדבר בעיני באותה מידה.

נבין כאן את עומק משפטו של הרמב״ם שכבר ציינתי: ״ולא יושג אותו המדע האלוקי אלא לאחר מדעי הטבע.״ כדי לדעת מהו האלוקים עליך ללמוד מדע ולהבין שהוא אינו נמצא באטומים או במולקולות. לאחר שהתרחש המפץ הגדול, תפקיד המדען להסביר את ה״יש״. היש הוא המציאות, שמתנהלת על פי חוקי פיזיקה, כימיה וביולוגיה, על פי המשוואות שנתן אלוקים כדי להסביר את המדע. לכן אומר הרמב״ם: אתה חייב ללמוד מדע כדי לדעת מה אלוקים אינו. כי בכל מה שנאמר שהוא אלוקים - הוא לא! ברגע שאני מגדיר אותו, אני הופך אותו לישות שניתנת לבחינה מדעית - והוא אינו כזה. אלוקים הוא לא זמן והוא לא אש. העולם האמוני, על פי היהדות, מאמין בישות אלוקית אבסטרקטית, שאי־אפשר לתאר אותה בשום מושג מדעי. המדע פועל אך ורק בכלים מדעיים, ולכן לא תיתכן סתירה בממשק שבין אמונה למדע, או כמו שהאמריקנים אומרים ״by definition״: בהגדרה לא יכולה להיות סתירה ביניהם. מבחינת האדם הדתי בראשית ברא אלוקים את העולם, ואחרי שהוא ברא אותו ״ויהי אור״: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, צמחים, ולבסוף האדם.

 

שאלה: תרשה לי לחזור לערך הצניעות שהזכרת קודם לכן בהקשר של המדע. האם נכון שהמאה העשרים הטמיעה צניעות במדע?

פרופ' קוה: כן. העיקרון המדעי החשוב ביותר היום הוא עקרון אי־הוודאות של ורנר הייזנברג. מההנחה של הדטרמיניזם, שלפיו הכול מוחלט וידיעת ההווה קובעת באופן חד־ערכי את העתיד, הגענו אל העיקרון הזה, שלפיו לא ניתן לקבוע בוודאות בו־זמנית שני פרמטרים שונים של חלקיק, כגון מהירות ומיקום.

זוהי מהפכה, לא פחות. כיניתי אותה בעבר: ״המדע חזר בתשובה״. בניגוד לאקסיומה ששלטה בקרב המדענים בין המאה השש־עשרה למאה התשע־עשרה, ולפיה העתיד קבוע, היום קובעת תורת הקוונטים שהכול הסתברותי ושבלתי־אפשרי לנבא את העתיד מתוך מצב מסוים בהווה. לא מפני שאין מחשב מספיק חזק, אלא משום שמנקודה ספציפית בהווה אפשר להגיע למספר רב של התפתחויות שונות בעתיד. הדבר הכניס למדע צניעות רבה ומבורכת, שעמה חזרה גם הבחירה החופשית והאחריות של האדם למעשיו ולמילותיו, כי אלה אינן נקבעות מראש על ידי ההרכב המולקולרי שלו.

בין הכיפה למעבדה - סתירה או בניין

 

שאלה: ביסוד אמונת היהדות מצויה ההנחה שהתורה, תורת חיים, ״מלוא כל הארץ כבודה״. האם המחקר המדעי, על הדיסציפלינות השונות שלו, הוא חלק ממנה? האם אין כאן סתירה מיניה וביה?

פרופ' קוה: לכאורה אתה צודק. לא תיתכן נקודת מפגש בין התורה ובין המדע בגלל אקסיומות המוצא השונות. יסוד האמונה שניסח הרמב״ם קובע: ״וזאת התורה לא תהא מוחלפת.״4 על פי אקסיומה נועזת זו, על אף העובדה שהתורה ניתנה בעבר, היא בבחינת אמת מוחלטת ולא ייתכן אירוע כלשהו שיסתור אפילו חלק ממנה. כל התפתחות היסטורית מדעית, פילוסופית או תיאולוגית אינה יכולה לערער את אמיתות התורה שניתנה בסיני. לעומת זאת, כפי שכבר הדגשתי, המדע מניח שהעתיד עדיף על העבר, שהוא מכיל אינפורמציה נוספת. העתיד עולה אפוא על ההווה והעבר, בהיותו קרוב יותר לאמת המדעית המושלמת. מכאן נובע לכאורה שתפיסת העולם התורנית ותפיסת העולם המדעית הפוכות זו לזו. האמת המדעית אינה מושגת לעולם בשלמותה אך ככל שעובר הזמן מתקרבים אליה, ואילו האמת האמונית והתורנית ניתנה בעבר במעמד הר סיני והיא אמת, כך שככל שיעבור זמן יתרחבו ויתעמקו החפיפה וההבנה בין שתי האמיתות.

 

שאלה: מה אומרות הגישות התיאולוגיות והפילוסופיות בשאלה זו?

פרופ' קוה: האוריינטציה הפשוטה ביותר היא גישת הניתוק, שלפיה אין כל אפשרות לקשור בין אמת התורה ובין האמת המדעית, בין תורה ובין מדע. התורה היא תורת הנהגת האדם, דהיינו ספר חוקים שניתנו מאלוקים לבני האדם, ואילו המדע עוסק בהבנת המציאות שבמרכזה נמצא האדם.

המדע הוא הניסיון להבין את המציאות על פי קריטריונים אמפיריים מוגדרים. מכאן שתגלית מדעית אינה יכולה לאשש את האמונה בתורה או להפריכה, משום שהתורה כלל אינה עוסקת בקביעת עובדות אמפיריות מדעיות. גישה זו מבטלת באופן מיידי את המתח הקיים במשך דורות רבים בין המדע לתורה.

למרות פשטותה של גישה זו, מתגלות בה כמה עובדות יסוד בעייתיות. לדוגמה, האם נתעלם מבריאת היקום וכל אשר בו כפי שמתואר בספר בראשית? כדי לדבוק בגישת הניתוק חייבים להניח שאין לפרש את דברי התורה שבספר בראשית באופן מילולי, כאילו מטרתם היא רק להעניק הקדמה כללית ולקבוע כי אלוקים ברא את העולם, ולא לקבוע את החוקים שעל פיהם העולם מתקיים. גישה זו מעלה קשיים: הרי יש ערך לכל מילה הכתובה בתורה, והלכות רבות נלמדות ממילים מיותרות לכאורה.5 מלבד זאת, סכנה גדולה טמונה בגישה זו שהמחקר המדעי יהפוך לעיסוק מבודד ומנותק מיעדים מוסריים. דוגמה לכך היא הפעלתה של פצצת האטום על ידי שימוש מזוויע בתגלית של איינשטיין על הקשר בין החומר לאנרגיה, לשם השמדת המונים, וכך אף יכול להיווצר מצב בעתיד של שכפול גנטי של אדם, דבר שכל נורמה דתית חייבת לשלול אותו. גם הסכנות הצפויות לתורה ולדת חמורות לא פחות. היהדות תימצא עוסקת בחקר העבר בעוד המדע יעסוק בחקר העתיד, וכך יתחולל תהליך של התנוונות אינטלקטואלית בקרב הנוער אשר יעסוק רק בתורה.

 

שאלה: אם כך, חשיבות העיסוק בתורה בדורות הבאים היא בקישור שייעשה בין האינפורמציה המדעית ובין תפיסות העולם האמוניות והפרשנות התורנית?

פרופ' קוה: טמון בכך אתגר עצום, שיש בו כדי לרתק את הלומדים תורה ואת העוסקים במחקר מדעי בכל דור מחדש. בכל דור ודור יהיו תגליות מדעיות חדשות, וגדולי התורה יהיו חייבים להתחשב בהן ולהכניס אותן אל הקונטקסט היהודי־תורני. גדולי תורה אלו יוכלו לעשות זאת רק אם יהיה להם רקע מדעי מתאים, ולשם כך יש לחנך ללימוד תורה ולמחקר מדעי על פי גישה אחרת, שיטת הסינתזה.

זוהי תפיסת עולם נועזת ומתוחכמת, הבנויה על העיקרון הבא: התורה ניתנה לנו כאמת מוחלטת, והמדע הרי שואף בכל דור ודור לגלות את האמת המדעית. על כן, ככל שעובר הזמן נוצרים כלים מדעיים נכונים יותר, שמסייעים להבין את האמיתות הנצחיות שנקבעו בתורה. גם אם יהיו בעתיד תגליות מדעיות אשר יגרמו למתח בין קביעות התורה ובין הידוע במחקר המדעי, תפיסת עולם זו עדיפה! זהו מתח בונה שיפרה בסופו של דבר את לומדי התורה, ואין בכוחו להחליש את האמונה הדתית.

לפי גישה זו, התקדמות המדע תביא אותנו בסופו של דבר לגילוי האמת המדעית, שזהה לאמת המתוארת בתורה. מכאן שעל סתירות מדומות בין תורה ובין מדע ניתן לומר שסיבתן היא אי־ידיעת האמת המדעית בשלמותה בהווה.

שאלה: האם ההבנה המדעית הדרמטית, כפי שהושגה בדור האחרון לגבי יצירת היקום והתפתחותו, תומכת בגישה זו? האם ההתקדמות המהפכנית במדע במאה העשרים תומכת יותר בתיאור התורני של בריאת העולם, כפי שהוא מובא בתורה?

פרופ' קוה: על רקע שאלה זו מתגלה עכשיו במלוא עוצמתה גדולתו של הרמב״ם, הכותב בהקדמה ל״מורה נבוכים״: ״ולא יושג אותו מדע אלוקי אלא לאחר מדעי הטבע.״ האופן שבו תופס הרמב״ם את התורה והמדע הוא נועז ביותר. לא רק שאינו מנתק בין התורה ובין המדע, אלא שהרמב״ם מקדים את כתר המדע לכתר התורה. הרי חוקי הטבע הם רצונות האלוקים, ואם מטרת התורה במצוותיה היא לקרב את האדם לאלוקים, נלמד מכך כי על האדם להתאמץ להבין את רצונות האלוקים, היינו להבין את חוקי הטבע. יתרה מזו, הרמב״ם טוען כי לא ניתן להתקרב כראוי לאלוקים על ידי לימוד התורה בלבד. לדעתו, מדעי הטבע הם מבוא המזכך את מוחו של האדם לעבודת הבורא. משיתגלה לאדם מלוא פשרו של הפסוק ״מה רבו מעשיך ה'״ (תהלים קד, כד), הוא יוכל גם להתעלות ולהגביר את דבקותו באלוהים.

 

שאלה: היהדות היא הדת הקדומה ביותר שהביאה לעולם את האמונה באל אחד. האם ניתן לומר כי זוהי המהפכה המחשבתית הגדולה ביותר שעבר העולם?

פרופ' קוה: המעבר הזה, מתפיסה אלילית אל אלוקים, אל שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף, הוא דרמטי ומהפכני יותר מאשר המעבר מהפיזיקה הקלאסית לפיזיקה המודרנית. אֵל שאינו ניתן להגדרה על פי המציאות האנושית עומד מעל המדע המתאר את חוקי המציאות. לפי תפיסה זו, לא יכולה להיות סתירה בין האמונה באלוקים לבין המדע, כי המדע מביא רק את המציאות שאין בה דבר היכול לתאר את האלוקים. בנוסף הכניסה היהדות שני עקרונות נוספים לבסיס האמונה - הראשון, בורא העולם; והשני, האל המשגיח על העולם (השגחה פרטית) - שני עקרונות שאומצו גם על ידי הנצרות והאסלאם.

שאלה: אבל שתי ההנחות הללו, הנותנות לאל פונקציה ספציפית של בורא עולם המתערב בעולמו, עמדו בפני מתקפות קשות מצד עולם המדע בתקופה הקלאסית שלו, במאה השמונה-עשרה והתשע-עשרה.

פרופ' קוה: עקרונות אלה שרדו את התקופה הקלאסית וקיבלו חיזוק בתקופה המודרנית של המאה העשרים. אם נגדיר את חוקי המדע כרצונות האלוקים, הרי שלא יכולה להיות סתירה בין הדת למדע. חוקי המדע אמנם שייכים לעולם המדע, אך כל חוק טבע המתברר כנכון ועומד בקריטריונים המדעיים לאורך זמן - חייב להיות מאומץ על ידי הדת כחוק אלוקי שבא מאת בורא העולם. למרות זאת, במרוצת הדורות ניתכו ביקורות קשות מצד אנשי דת על חלק מחוקי הטבע מחד גיסא, ומאידך גיסא גם אנשי המדע יצאו מדי פעם בהתקפות כלפי הדת. למרות ההפרדה הקונספטואלית בין דת ומדע, שאמורה היתה להביא לדו־קיום ביניהם - מתברר שההיסטוריה מורכבת בהרבה.

 

שאלה: נראה שהמאה העשרים הפכה את שני המחנות לסבלניים יותר.

פרופ' קוה: מספרם של הקתדרות והמרכזים לדת ולמדע באוניברסיטאות השונות בעולם מאשש את ההנחה שלך. המאה העשרים מתאפיינת בשני חוקים מפתיעים שהורידו את המדע מן הרמה האלוקית לרמה האנושית. אל המדע הקלאסי הכול־יכול, המנבא מראש, הכניסה המאה העשרים את אלמנט הצניעות. חלק מאנשי הדת טוענים שהמדע של המאה העשרים חזר בתשובה. על פי הפיזיקה המודרנית, שום דבר אינו מוחלט והכול יחסי, אפילו הזמן. זאת תורת היחסות של איינשטיין. על פי תורת הקוונטים, שום דבר אינו ודאי והעיקרון הבסיסי הוא עקרון אי־הוודאות של אייזנברג. לפי עיקרון זה לא ניתן לנבא את מקומו ואת מהירותו של חלקיק בו־זמנית. שתי תורות אלה אינן אינטואיטיביות ותיאור העולם על פיהן אינו מה שאנחנו רואים או מרגישים. המעבר מעולם דטרמיניסטי לעולם הסתברותי, על פי תורת הקוונטים, זכה דווקא להערה לא מחמיאה מגדול המדענים של כל הזמנים, אלברט איינשטיין, שאמר כי ״לא ייתכן שאלוהים משחק בקוביות מזל.״

אם כל זה לא הספיק, הרי שכמעט הגיעו ״ימות המשיח״ לעולם המדע כשזה גילה את הבריאה. המאה העשרים מסתיימת בהכרה ובהבנה שרגע לידתו של היקום אירע במפץ הגדול. על פי איינשטיין, המרחב והזמן תמיד באים יחד. לפני היקום לא היה דבר, כלומר זוהי בריאה של יש מאין. בריאת העולם, על פי תורת היחסות, היא אפוא גם ״בריאת״ הזמן. וכמה מופלא שהתורה פותחת במילה ״בראשית״ לתיאור תחילת היקום.

היהדות הגדירה את האלוקים כישות אבסטרקטית. לא רק שאין לה גוף, אין לה אפילו ״דמות הגוף״. אי־אפשר לייחס לה מרחב, ולכן גם אי־אפשר לייחס לה זמן. שמו של הקב״ה מעיד עליו שהוא עבר, הווה ויהיה: ״והוא היה והוא הווה והוא יהיה בתפארה״, היינו שאין הוא תלוי במושג הזמן. כך גם מסביר הרמב״ם את הפרדוקס בין ידיעת ה' - המתפרשת על העבר, ההווה והעתיד - לבין הבחירה החופשית. על כן, אלוקים ביהדות אינו קשור ביש פיזי כלשהו, שהיעדרו לפני המפץ או בריאתו לאחר המפץ שינו את המציאות. על כך יעידו דברי התפילה הנפלאים: ״קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו״.

 

שאלה: מה יש למאה העשרים לומר על הרעיון של בריאת האדם ושל אלוהים המשגיח עליו?

פרופ' קוה: הידע החדש של הבנת הבריאה לא פתר את בעיית האמונה. המדע לעולם לא יוכל להוכיח את עקרונות הדת, ואסור שעקרונות הדת ישללו את חוקי הטבע. כך, אף על פי ששוררת אחדות דעים בין המדענים בנוגע לכך שהעולם נברא, מתגלעת עדיין מחלוקת בשאלה מי ברא את העולם. התגובה הדתית הטבעית היא שהאלוקים ברא את העולם, אבל יש אנשי מדע הטוענים כי אין צורך להגיע למסקנה זו בהכרח. ייתכן גם שהעולם ברא את עצמו באופן ספונטני (על ידי שינוי קוונטי, למשל).

פרופ' סטיב ויינברג, חתן פרס נובל לפיזיקה, קבע את האמירה האתיאיסטית: ״The Universe Seems Pointless״ - היקום נראה חסר תכלית. לפי השקפה זו אין השגחה פרטית, וכוחה של ההשקפה הזו נשען על אי־הוודאות של סוף היקום. אם יתברר שכוחות המשיכה הגרביטציוניים חזקים דיים כדי לעצור את היקום המתפשט, אזי סביר שהוא יקרוס בעתיד אל תוך נקודה גיאומטרית! אם יתברר שהכוחות הגרביטציוניים אינם מספיק חזקים, הרי שהיקום ימשיך להתפשט עוד ועוד ולבסוף ימות מחוסר ״דלק גרעיני״. היינו, השמש וכל הכוכבים המאירים כתוצאה מריאקציות תרמו־גרעיניות יפסיקו את פעולתם בעוד כמה מיליארדי שנים. לפי תיאוריה זו, ביום מן הימים נגיע ליקום שכילה את כל האנרגיה שלו והפך ליקום מת. זו גישה פסימית של עתיד היקום. לעומתה ישנה גישה אופטימית, הנקראת החוק האנטרופי, הגורסת כי חלק גדול מחוקי היקום נקבעו לטובתו ולרווחתו של האדם; ממש השגחה פרטית. המילה ״אנטרופוס״ מגיעה מן המילה היוונית שמשמעותה ״אדם״.

 

שאלה: לפי גישה זו ניתן לטעון שיצירת האדם כרוכה באירועים נדירים רבים כל כך, שהסבירות להתרחשותם כה נמוכה - שרק נס הוא שהאדם נוצר?

פרופ' קוה: אמירת המפתח בנושא זה שייכת לפרופ' דייסון, האומר: ״נראה שהיקום ידע שאנו באים...״ היינו, היקום תוכנן כך שיאפשר את היווצרות האדם. לפי החוק האנטרופי ניתן להוכיח כי יקום שבו יתנהלו חיי אדם לא היה מתאפשר לו חלו שינויים זעירים בפרמטרים של חוקי היקום - כגון הכוח הגרעיני, הכוח הגרביטציוני, רדיוס מסלול כדור הארץ סביב השמש וההתנגשות של המטאור בכדור הארץ (שעוצמתו הייתה כזו שהעלימה את הדינוזאורים אך לא את היונקים). על כך נסובה מסקנת החוקר המפורסם פרד הויל כי ״היקום תוכנן באופן מאוד אינטליגנטי.״

מדענים מנסים לנבא חוקים חדשים שיתאימו לחוק האנטרופי, מתוך חשיבה על החוקים המאפשרים, בסופו של דבר, את קיומו של האדם. והנה, בשנת 1990, במסגרת מחקרו של פרופ' הויל על הריאקציות הגרעיניות בכוכבים בעלי טמפרטורות גבוהות מאוד, הוא הגיע למסקנה כי מוכרח שלפחמן תהיה רמת אנרגיה של 7.7 מיליון אלקטרון־וולט, אחרת לא ייווצרו חיים על פני כדור הארץ (הבנויים משרשראות פחמן). על פי העיקרון האנטרופי, אכן הוכח בניסויים שלגרעין הפחמן יש רמת אנרגיה כזו בדיוק, אנרגיה שמוגדרת היום כ״אנרגיית התהודה של הפחמן״. על התגלית הזו אמר אחד מגדולי הפיזיקאים של המאה העשרים, חתן פרס הנובל פרופ' ריצ'רד פיינמן: ״אם אתה מסוגל לנבא באופן כה מוצלח, סימן שאתה מתחיל להבין את היקום.״

החוק האנטרופי מחזק כמובן את הגישה הדתית, המאמינה בהשגחה העליונה. הגישה האתיאיסטית, לעומתה, טוענת שייתכן שנוצרו כמעט אינסוף יקומים, אך כולם לא יכלו להתקיים ורק היקום שלנו שרד. תזה זו מקורה מיסטי יותר מאשר מדעי, והיא לוקה בחיסרון שלפיה נדרשת כמעט אינסוף אנרגיה כדי לברוא יקום אחד מוצלח. כל זאת כדי לעקוף את ההכרה בכך שיש בורא עולם שתכנן את היקום המוצלח ביותר מלכתחילה.

יתרה מכך, גם אם נקבל את הגישה של יצירת יקומים רבים, אין היא שוללת כמובן את קיומו של האלוקים שבמקרה זה ברא אותם. רעיון זה תואם להפליא למדרש הידוע שלפיו הקב״ה ברא עולמות והחריבם, עד שהגיע לעולמנו. חלק גדול מן הקהילה המדעית ומאנשי הדת בעולם אימצו את החוק האנטרופי, אימוץ המצביע על הקִרבה המדהימה שבין המדע והדת - כאשר במרכזה של התפיסה הדתית עומדת ההשגחה העליונה, ואילו במדע זה החוק האנטרופי. במובן זה, ניתן לומר כי ההשגחה העליונה היא כיום נחלתם של מדענים רבים, במודע או שלא במודע.

 

שאלה: ניתן לומר אפוא שהאמונה היהודית הנכנסת לאלף השלישי איתנה מאי-פעם?

פרופ' קוה: אין ספק שיש מקום לגאווה. המדע התחלף לא פעם, התרבויות התחלפו, תפיסות העולם השתנו, ואילו האמונה היהודית עומדת איתנה ומוכנה להתמודדויות של האלף השלישי. אין ספק שהמדע יחפש את מה שמכונה התיאוריה הסופית בכל דור ודור, ואם חוקי הטבע הם רצונות האלוקים הרי שתפקיד המדענים הוא להתאמץ ולגלות אותם. חוקים אלה יכניסו סדר בחשיבה הדתית ויש להם ערך סגולי לדת, כדברי הרמב״ם: ״ולא יושג אותו מדע אלוקי אלא לאחר מדעי הטבע.״ היינו, הבנת חוקי הטבע מביאה להכרת ה', וגם התהליך ההפוך קיים.

מה מתאים יותר לתפיסה זו מאשר התוספת לתפילת שמונה־עשרה שאנו מוסיפים במוצ״ש: ״אתה חוננתנו למדע תורתך. ותלמדנו לעשות חוקי רצונך״. כלומר, מדובר כאן על השילוב של מדע ותורה לפי העיקרון של הרמב״ם, שמקדים את המדע לתורה כדי להגיע להבנת התורה דרך לימוד רצונותיו המתגלים בחוקי המדע, כנאמר ״ותלמדנו חוקי רצונך״.

רעיון זה מקבל חיזוק ממדרש מרתק במדרש רבה: האות א' התלוננה לפני הקב״ה על כך שהתורה פותחת באות השנייה ב' ולא באות הראשונה א'. לפי המדרש משיב הקב״ה שרצה לפתוח במסר אוניברסלי לכל העולם כדי שיכירו כולם מי ברא את העולם, ולכן פתח ב״בראשית ברא״, ואילו לאות א' נתן קדימות במתן תורה בעשרת הדיברות: ״אנכי ה' אלוקיך״. ללמדנו שהבריאה והמדע הם רצונות האלוקים שצריך להבינם כדי לקבל בלב שלם את התורה. הרעיון הזה דומה לרש״י הראשון, שתוהה מדוע מתחילה התורה במעשי הבריאה ולא במצווה הראשונה, ועונה: כדי שכל העולם יֵדע למי שייך היקום ומאחר שהקב״ה בחר בישראל ונתן להם את ארץ ישראל - לא יבואו בטענות.

באלף השלישי, המדע יזדקק לדת יותר מאי־פעם. שאלות מוסריות כתוצאה מפענוח הצופן הגנטי, מהעיסוק בהנדסה גנטית ומאפשרות ההבנה של תחילת החיים וסופם, יכולות לשוב ולהביא את המדע למצב של ארוגנטיות יתר, כשזה יבקש לשחק את האלוקים, אבל לדת יהיה תפקיד נכבד בוויסות העדין של הזרימה שבין המדע ״הכול־יכול״ לבין ״המדע המוסרי״.

סדר ואי-סדר

 

שאלה: הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, פותחת בשלושים ואחד פסוקים המתארים את בריאת העולם על כל מערכות הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה שלו. ברצוני להתעכב על פסוק שנראה מנותק מהשטף התיאורי של הבריאה: ״והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים״. מה משמעותו של פסוק זה ומה הוא בא ללמד? מה הקשר בין ה״תהו ובהו״ ובין ״רוח אלוקים מרחפת״? ובמילים אחרות, מדוע לא נברא העולם מסודר?

פרופ' קוה: נראה לי, ודיברתי על כך דווקא במחנה המוות אושוויץ, כי בכך מוסרת התורה לעם היהודי מסר ייחודי שגלומה בו חוכמה רבה, אשר במדע העכשווי הולכת ונעשית מוכרת לאחר שנות מחקר רבות. פולמוסים רבים ניטשו במרוצת הדורות לגבי פסוקי הבריאה העמוקים הללו. אחת המסקנות העולות ממקצועות המחקר השונים של הטבע היא שרוב המערכות בעולם אינן מסודרות. דהיינו, בכל חלקיה של כל מערכת בטבע מתרחשים תהליכים שבלתי־ניתן לנבאם. תהליכים אלו נקראים תהליכים סטוכסטיים, שמשמעם היא שידיעת העבר וההווה לא מספקת אינפורמציה על עתידו של תהליך זה. אך למרבה הפלא, במקרו, המערכת הכוללת היא יעילה להפליא ופועלת לפי חוקי יעילות, כגון חיסכון גלובלי באנרגיה (בפיזיקה) או זיכרון גנטי (שהשכפול התאי שלו במיקרו הוא תהליך סטוכסטי). מתברר אפוא שהיעילות הגלובלית במערכות פיזיקליות או ביולוגיות לא נשפטת מנקודת המבט של המערכת במיקרו, משום שמנקודת מבט זו המערכת פועלת לעתים קרובות באופן אקראי ולא מסודר.

 

שאלה: מהי המשמעות הפרקטית שיכולה להיות לחקר האי-סדר?

פרופ' קוה: ניקח למשל דוגמה מתחום הטכנולוגיה הצבאית - טיל משוגר לעבר מדינת ישראל, נקלט על ידי רדאר ומיורט קודם שהוא מגיע ליעדו. אבל מה קורה אם הטיל משוגר ביום מעונן, והעננות הכבדה הזו אינה מאפשרת לרדאר לזהות את הטיל בזמן? רק לאחרונה ראינו דוגמה של מטוס החמקן ״אדיר״ שנקלט בחיל האוויר הישראלי, מטוס מן הטובים בעולם, שמתקשה להמריא בשל מזג אוויר ערפילי או עננות. העננות היא בעצם מצב של אי־סדר הגורם לעיוות האינפורמציה או לאובדנה. פענוח אי־הסדר הזה מסייע לייצר מכשור המאפשר שחזור של האינפורמציה הרלוונטית והתחקות אחר מסלולו של הטיל, גם כשהוא נמצא בתוך עננים.

המשמעויות הפרקטיות אינן מצטמצמות כמובן רק לתחום הצבאי. ניקח דוגמה אחרת מתחום הרפואה - אדם הסובל מנגעים בעור המפוזרים על פני הגוף בכל מיני צורות. הנגע כשלעצמו הוא תופעה של אי־סדר, שאפשר לבחון אותו אם נקרין עליו אור ונבדוק את הקרינה המוחזרת ממנו - מכשירים דיאגנוסטיים (אבחוניים) שיפותחו בהתאם לכך יסבירו את המצב ויאפשרו למצוא דרכים לטיפול במחלה.

 

שאלה: לוּ היית יכול להיות עד לכל ניסוי חשוב אשר התחולל בהיסטוריה האנושית, בתקופה של איזה ניסוי היית בוחר לחיות?

פרופ' קוה: היו פריצות דרך רבות בהיסטוריה האנושית שהן מרתקות. 1905, שנת הפלאות של איינשטיין, היתה ללא ספק שנה מרתקת, אבל אני שמח להיות אחריה. גם תקופתו של ניוטון, מגדולי המדענים אי־פעם, היתה מרתקת, אבל גם כאן אני שמח להיות אחריה. אני מרותק מהתקופה שבה אני חי.

המאה העשרים הוכיחה כי המאה התשע־עשרה טעתה בגדול בכל דבר שרק אפשר. במאה התשע־עשרה שלטה התפיסה הדטרמיניסטית, אשר לפיה מדענים הניחו שבהינתן מספיק ידע והבנה אפשר יהיה לצפות את העתיד, ממש לחזותו במדויק. לא רק שהם הניחו שהעתיד משעמם כי הוא צפוי, הם גם חשבו שלעולם אין נקודת התחלה אלא שהעבר הוא אינסופי. המאה העשרים הוכיחה שבניגוד לעולם הפוליטי, העולם המדעי אינו משוחד - כל התיאוריות של המאה התשע־עשרה הופרכו ובמקומן נולדו תיאוריות חדשות. פותחה תיאוריית המפץ הגדול, שלפיה יש ליקום נקודת התחלה, ונולדה תורת הקוונטים, שלפיה העולם הוא הסתברותי, הווה אומר העתיד אינו משעמם כלל!

 

שאלה: דוגמאות בבקשה.

פרופ' קוה: הדוגמה המאלפת ביותר היא מוח האדם. מוח האדם הוא ה״מכשיר״ המתוחכם ביותר הקיים היום. אף מחשב, יהא המשוכלל ביותר, אינו מצליח לחקות ולו במעט את יכולת הפעולה של המוח. והנה, מתברר כי המוח בנוי כמערכת לא־מסודרת. כל נוירון במערכת פועל באופן אקראי, אבל המערכת במקרו היא מתוחכמת ויעילה מאוד. ממצא מדעי זה התגלה רק בעשרים השנים האחרונות. העולם נברא אפוא במצב בלתי־מסודר (״תהו ובהו״). מתברר שיש חוכמה רבה בבריאת העולם במצב זה, ויתרה מזו, היעילות במקרו גדולה בהרבה במצב זה של בריאת העולם. והנה הפסוק מלמדנו שאין בכך פגם או חוסר השגחה, אלא שלמרות מוגבלותו של האדם, ששנים רבות פירש את אי־הסדר כחוסר השגחה אלוקית, הפסוק מדגיש שמעל ל״תהו ובהו״ יש סדר גלובלי כלל־עולמי וכי ״רוח אלקים מרחפת״.

המסר הרוחני פה הוא שבצמתים רבים ראה עם ישראל את התוהו ובוהו, והדרך להתמודד עם זה - כפי שאכן עשו - היתה לזכור שתמיד בסוף ״רוח אלוהים מרחפת״. יש בחייו של כל אדם תקופות של תוהו ובוהו, ועליו לחפש בהן את רוח אלוקים.

סבירותה של האמונה הדתית 

במאה העשרים ואחת

 

שאלה: ועדיין, האם המאה העשרים פתרה סתירות שעולות לפרקים בין תורה ובין מדע? למשל, כיצד ייתכן שהעולם נברא יש מאין? ועוד קושי ידוע: על פי הדיסציפלינה של המדע, העולם הקדום נברא לפני כ-14 מיליארד שנים, בעוד התורה מדברת על שישה ימי בריאה לפני 5,777 שנים.

פרופ' קוה: הפתרון לפרדוקס הראשון נמצא בתיאוריית המפץ הגדול שכבר הזכרתי. לפי תיאוריה זו, העולם החל את קיומו הפיזי מפיצוץ של כדור מיקרוסקופי. הפיזיקה מצליחה להסביר את כל מה שקיים ביקום החל מאותו פיצוץ, אך אינה יכולה להשיב על השאלה מה היה לפני כן. נמצא שהמדע המודרני מאמין בבריאה! ועוד: אין זו אמונה אלא עובדה אמפירית. בריאת העולם נמדדה על ידי פנזיאס ווילסון כ־14 מיליארד שנים לאחר המפץ הגדול בעזרת הקרינה השיורית שנותרה בעולם. תגלית זו זיכתה אותם בפרס נובל ב־1978.

ואשר לבעיה השנייה, ניתנו לה תשובות רבות במרוצת הדורות. חלק מהמשיבים נטו לומר שהמושג ״יום״ בתורה אינו בהכרח 24 שעות, כי ביום הראשון נאמר ״ויהי ערב ויהי בוקר״ ואין לזה מובן באשר השמש טרם נבראה. על כן מדובר על פרקי זמן אחרים במקום 24 השעות המסורתיות שהן אורכה של יממה. אך כל התשובות תוחמו לאקלים הפרשני־תורני. עם זאת, כמה מגדולי ישראל, במעין הברקה יהודית טיפוסית, טענו כי הקב״ה, בהיותו כול־יכול, מסוגל לברוא את העולם בשישה ימים, תופעה המתפרשת במחקר המדעי, על פי תפיסת האדם, על פני מיליארדי שנים. רעיון זה מתבסס על הנאמר בתהלים (צ, ד): ״כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור״, ורש״י מסביר כי אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב״ה.

מתברר שלאמירה שנונה זו נמצא בסיס מדעי! ידוע לנו שסמוך לרגע הבריאה לפני 14 מיליארד שנים (המפץ הגדול), היקום היה מרוכז בצורה דרמטית בנפח קטן. על פי תורת היחסות הכללית של איינשטיין, כאשר ריכוז החומר גדול במיוחד הרי התהליכים מואצים בצורה דרמטית, ותהליך שאורך בימינו פרק זמן של מיליארד שנה יכול להתבצע בתוך דקות או שעות בלבד. באחרונה ערך פרופ' שרדר חשבון מדוקדק, שפורסם בספר שכתב בנושא.6 הוא חישב את התהליכים ביצירת היקום בעזרת יסודות בתורת היחסות של איינשטיין, והגיע למסקנה ש־14 מיליארד שנים הנמדדות כיום על ידי המדענים, בהנחה שצפיפות היקום לא השתנתה, אכן נדחסות לכדי שישה ימי בריאה (החישוב נעשה בזרימת הזמן קדימה מהבריאה עד בריאת האדם ביום השישי). גם אם יימצא בעתיד שהסבר זה אינו מלא (לדוגמה, נוכל לומר כי תורת היחסות של איינשטיין היא תיאוריה קלאסית שאינה מביאה בחשבון את תורת הקוונטים), הרי המסקנה תהיה, על כל פנים, שמושגי היסוד של מקום וזמן השתנו במאה העשרים, וששאלות קדומות עשויות לקבל מענה במסגרת זו של הבנה מדעית חדשה.

 

שאלה: אתה חותר למסקנה שככל שעובר הזמן, המדע רק יחזק את האמת הנצחית של התורה. האומנם הסבירות של האמונה היהודית כי אלוקים ברא את העולם, גבוהה יותר במאה העשרים ואחת משהיתה במאות שקדמו לה? במאה העשרים הוכרעה השאלה על בריאת העולם, כך שכולם סבורים כיום כי העולם נברא, אולם עדיין לא מסתדר במחשבתי הפסוק הראשון בספר בראשית. הרי המאמין יטען כי ״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״, ולעומתו יטען האתיאיסט כי אמנם העולם נברא, אבל זוהי עובדה אקראית.

פרופ' קוה: במאה העשרים ואחת המאמין כבר אינו נמצא בעמדה של התגוננות אפולוגטית בפני המחקר המדעי. נהפוך הוא, סבירות אמונתו גבוהה יותר מסבירות האמונה בחוסר השגחה ובאקראיות של אירוע הבריאה! דוגמה טובה לכך היא התופעה הידועה זה מכבר, הנקראת אנומליה של המים. היינו, עם הפיכת המים לקרח צפיפות הקרח קטנה (במקום לגדול), ועל כן הוא צף על פני המים, דבר שמאפשר לדגים לשרוד במים מתחתיו בחורף. יתרה מזו, צפיפות המים מגיעה לשיאה בארבע מעלות צלזיוס ופוחתת עם ירידת הטמפרטורה עד לאפס מעלות צלזיוס. כתוצאה מכך, יכולים להתקיים חיים אורגניים במעמקי הים גם בחורף הקר ביותר, משום ששכבות המים החמות יותר הן גם בעלות צפיפות גבוהה יותר ולכן הן שוקעות לקרקעית.

 

שאלה: יש לך עוד דוגמאות?

פרופ' קוה: ספרו המצוין שכבר הזכרתי לעיל של עמיתי פרופ' נתן אביעזר, איש בר־אילן, מציג כמה דוגמאות המחזקות את אמונתנו בהשגחה. הנה לדוגמה, לחיים על פני כדור הארץ דרושים מים. בלעדיהם אין יכולים להיות חיים. לא ייתכנו חיים בכוכבי הלכת השכנים לנו - כוכב ונוס, הקרוב יותר לשמש, שהמים התאדו בו, או מאדים, הרחוק יותר מן השמש, שבו המים הפכו לקרח המתמקד בקטבים. כיצד קרה אפוא שמכל המסלולים האפשריים של כדור הארץ סביב השמש נבחר המסלול הספציפי הזה, המאפשר מים נוזלים הנותנים חיים לכל חי? האם סביר להניח כי עניין זה מקרי?

ועוד: כיצד אירע שחוקי הכוחות הגרעיניים מאפשרים בעירה גרעינית בשמש שמאפשרת חיים על פני כדור הארץ. לו השתנו חוקי הכוחות הגרעיניים באחוזים מעטים בלבד, היתה השמש מתפוצצת!

הנה עוד דוגמה: כיצד קרה שכוכבים רחוקים מאיתנו שנות אור מתפוצצים וגורמים לפחמן להגיע לכדור הארץ כדי לאפשר יצירת חיים על פני כדור הארץ, אך לא הכוכבים הקרובים? אילו היו הכוכבים הקרובים מתפוצצים, הקרינה הנפלטת לא היתה מאפשרת כלל חיים על פני כדור הארץ!

קיימות עוד דוגמאות רבות להשגחה האלוקית, המצביעות על סבירותה הגבוהה של האמונה. מכאן, ככל שחולף הזמן, ובעקבות הגילויים המדעיים, מתחזקת אמונתנו בבורא ה״משגיח״ על העולם.

 

שאלה: איך משתלבת אוניברסיטת בר-אילן בממשק הזה שבין תורה ומדע?

פרופ' קוה: אין ספק שאוניברסיטת בר־אילן היא נושאת הדגל העיקרית, ובעולם כולו אין כדוגמתה מוסד המשלב תורה ומדע. באוניברסיטת בר־אילן מצוי הריכוז הגדול ביותר של מדענים בעלי שם בינלאומי בכל תחומי המדע, שעם זאת הם גם אנשי תורה, תלמידי חכמים. מדעני בר־אילן מקדשים שם שמים ברבים כאשר הם מוזמנים לכנסים בינלאומיים כשליחים של הרעיון הנשגב של שילוב תורה ומדע.

בר־אילן חייבת לשאוף לכך שמדעניה יצטיינו בשני השטחים, במדע ובתורה, וזאת תהיה תרומתה החשובה לאומה היהודית. נוסף לכך, האוניברסיטה נושאת על גבה את המשימה החשובה של חינוך הדורות הבאים לתורה ולמדע. סטודנט הלומד באחת מארבעים המחלקות שבאוניברסיטה מקדיש כרבע משעות הלימוד שלו ללימודי יסוד ביהדות. כידוע, באוניברסיטת בר־אילן ובשלוחותיה לומדים עשרות אלפי סטודנטים לימודי יהדות בשילוב עם אחד מתחומי המדע. אין להיקף רחב זה של שילוב תורה ומדע אח ורע בהיסטוריה היהודית! מי ייתן והרמב״ם הבא של עם ישראל יצמח מתוך קבוצת תלמידים ענפה זו של אוניברסיטת בר־אילן.

כל זה מתקשר לי עם המדרש שהזכרתי קודם: מדוע הקדים הקב״ה את האות ב' בפתיחת ספר התנ״ך ״בראשית ברא״, לאות א'? כדי ללמדנו את האמרה של הרמב״ם ש״לא יושג אותו מדע אלוהי אלא לאחר מדעי הטבע.״ והנה, הפלא ופלא, האותיות הפותחות של בר־אילן הן ב' המקדימה את א'.

 

 

התפתחות דרמטית בהבנת הבריאה: 

הרמב״ם והחלקיק האלוהי

 

קודם לכן עסקנו בשאלת הבריאה. דומני שבמחשבה מודרנית אי־אפשר שלא להתייחס לפן הפילוסופי שהעלה הרמב״ם, שיצר את הקודקס של נדבכי האמונה בעולם היהדות. עתה נבקש לעמוד על תפיסתו של מי שניזון גם מן העולם היווני ועל התלבטותו בין היותו של העולם ״נברא״ ובין היותו ״קדמון״.

 

שאלה: תוכל לסכם את המהפכה המחשבתית של הרמב״ם בנושא מדע ואמונה?

פרופ' קוה: הרמב״ם היה איש אשכולות וסמל לחיבור בין מדע ואמונה, פוסק אדיר ואיש מדע בכל נימי נפשו. הוא חי בין השנים 1138 ל־1204 והשפיע רבות על הפילוסופיה הכללית. ההערכה הרבה שזכה לקבל, כפי שרק מעטים זכו, מתבטאת בכינוי הייחודי שבו כינוהו: ״הנשר הגדול״ וכן באמרה: ״ממשה עד משה לא קם כמשה״. פרופ' ישעיהו ליבוביץ כינה אותו ״גדול המאמינים״.7 לאור העימותים הקשים שנתגלעו בין מדע ואמונה, שאת חלקם נסקור כאן, חשוב להתמקד באופן שבו הגדיר הרמב״ם את האמונה באלוהים. ניתן להראות שלוּ היו הגדרותיו של הרמב״ם נלמדות בכל תקופה, כמעט כל העימותים היו מתייתרים כיוון שהתבססו על תפיסה לא נכונה ולעתים מעוותת של האמונה, ובחלק מהעימותים יתברר גם שתפיסת המדע בתקופות שונות היתה מוטעית.

הרמב״ם פותח את ספרו ביסוד האמונה במציאות ה':8 ״יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתות הימצאו.״ במשחק המילים המיוחד של הרמב״ם הוא מדגיש שמה שאנו מכנים ״מציאות״, ה' הוא זה שהמציא אותו, כלומר כל הנמצאים וכל מה שנמצא במציאות נובע מהימצאותו של ה'. עומק משפט זה נמצא שזור בעיקרים של הרמב״ם, שהם אקסיומות האמונה.

הרמב״ם הקדיש רבות מכתיבתו על מנת להראות שישנו אל אחד. השקפה זו של היהדות, שיש אל אחד בלבד, היא המהפכה המחשבתית הגדולה ביותר בתולדות האנושות. מבחינת האנושות שהתבוססה בעבודת אלילים ובאמונה שיש כוחות עליונים רבים, המעבר לתפיסה של אל אחד שהוא מופשט היא כמעט בלתי־נתפסת.

גם במדע ידועים כוחות שונים שפועלים; למשל, כוח המשיכה בין שני גופים, הכוח החשמלי בין מטענים, הכוח האלקטרומגנטי הפועל על חלקיקים בעלי מטען והכוחות הגרעיניים. מדענים מובילים רבים ניסו ועדיין מנסים, ללא הצלחה, לאחד את כל הכוחות לכדי כוח אחד שפועל ומתגלה באפשרויות שונות. איינשטיין השקיע שנים רבות במציאת גורם מאחד בין הכוחות ונפטר במפח נפש משלא הצליח.

לאור זאת, גוברת עוד יותר הערכתנו לעקרון האמונה של הרמב״ם הבא לידי ביטוי בעיקר הראשון שלו: ״אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוהינו היה הווה ויהיה.״ ובאמת חז״ל קבעו שהמשפט המכונן של האמונה נמצא בקריאת שמע: ״שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד״. כך מתייחד עם ישראל עם ה' פעמיים ביום, בשחרית ובערבית, ובנוסף לפני השינה בקריאת שמע על המיטה.

בימינו, כשמונה מאות שנים אחרי הרמב״ם, ניתן לומר שתפיסת האל המופשט של הרמב״ם היא מהפכה גדולה אף יותר מהמעבר מהפיזיקה הקלאסית לפיזיקה המודרנית של תורת הקוונטים, המתארת את המדע באופן המנותק מהחושים שלנו. הדוגמה הידועה היא החלקיק שנע לכיוון מחסום: בפיזיקה הקלאסית ברור שהחלקיק ייתקל במחסום ולא יוכל לעבור אותו, והנה נמצא שהחלקיק בסוף נמדד מעבר למחסום. אי־אפשר לתפוס זאת בחושים שלנו, אבל כפי שנראה בהמשך, בתורת הקוונטים החלקיק אינו רק חלקיק אלא יכול להיות גם גל, וישנה הסתברות כי יימצא בעת ובעונה אחת במקומות רבים ועל כן הוא יכול להימצא גם מאחורי המחסום. התפיסה החדשה של תורת הקוונטים מצליחה לתאר את כל התופעות בסקלות אטומיות, וכך כמו הופכת את המדע לעל־חושי. האקסיומות שלו הן נכונות כי הן מתארות את המציאות, כפי שזו נמדדת בניסויים הרבים השונים, אף על פי שהחושים של האדם אינם מסוגלים להבין את המציאות בסקלות אורך אטומיות כאלה. אילו נתגלתה תפיסה מדעית זו לפני כמה מאות שנים, הרי היו נמנעים כמעט כל העימותים המדעיים הגדולים מהמאה השבע־עשרה עד המאה התשע־עשרה!

שאלה: ״בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ״ (בראשית א, א). האם משפט פתיחה ענק זה של התורה מכיל גם חלק מן המדע המודרני, והאם הוא עומד בסתירה לתפיסות קדומות של כל עולם המדע שלפיהן העולם הוא קדמון ולא נברא?

פרופ' קוה: הרמב״ם, שנתן לנו את עיקרי האמונה והיה בעצמו איש מדע בכל נימי נפשו, עמד מול תפיסות יווניות של אנשי המדע בתקופתו, שטענו שהעולם קדמון. תפיסתו של הרמב״ם בממשק שבין מדע לאמונה היא מרתקת; הוא מאמין שהעולם נברא כפי שכתוב בפסוק הראשון בתורה, אבל אם יוכיח המדע מעל כל צל של ספק שאכן העולם קדמון - הוא יקבל זאת כעובדה. במקרה זה, אומר הרמב״ם, נפרש את הפסוק הראשון של התורה לא כפשוטו. כלומר, בממשק שבין מדע לטקסט של פסוקי התורה, כל זמן שניתן ליישב את העובדות המדעיות עם הפשט של הפסוקים - מה טוב, אבל במקרה שהממצא המדעי אינו מתיישב עם הפשט, הרי אי־אפשר לדבוק בטקסט של הפסוק וללמוד ממנו מהי העובדה המדעית המתוארת על ידיו אלא יש צורך לראות בתיאור המקראי של הפסוק אלגוריה. והנה, יותר משמונה מאות שנים מאוחר יותר, ברור לכל מדען בן ימינו שהיוונים טעו ושהפסוק הראשון של התורה אינו אלגוריה אלא מתאר את המדע תיאור מופלא.

כפי שהסברנו לעיל, פריצת הדרך אירעה במאה העשרים כשהמדענים פנזיאס ווילסון גילו קרינה מיוחדת המוכיחה את תיאוריית המפץ הגדול, שהוא הכינוי המדעי לבריאתו של היקום. גילוי זה זיכה את פנזיאס ווילסון בפרס נובל בשנת 1978, וסתם את הגולל על הוויכוח אם העולם קדמון או נברא. היום, המדע המודרני קיבל כעובדה מדעית את היווצרותו הפתאומית של העולם, ולאור זאת אישר שאכן היתה בריאה. אולם האם יש כאן קביעה מדעית שהיתה בריאה של יש מאין? הלוא כל מדען שמע על חוק שימור האנרגיה, ואם כן איך נוצר העולם ממצב שלא היה בו כלום? תשובת המדע המודרני היא שאכן היתה בריאה יש מאין. תשובה זו לא היתה אפשרית אילו קדמה התגלית של המפץ הגדול לתקופתו של איינשטיין, שמצא את הקשר הבלתי־ניתן להפרדה בין מקום (המיוצג על ידי אורך, רוחב וגובה) לזמן: כיוון שהעולם נוצר מהמפץ הגדול, הרי ראשיתו מנקודה שנפחה הוא אפס (מבחינת האורך, הרוחב והגובה), ולכן על פי תורת היחסות של איינשטיין הזמן המיוחס לנקודת ההתחלה חייב להיות אפס. כלומר, הבריאה היא תחילתו של הזמן. לא היה דבר ולא זמן לפני הבריאה, כלומר כל ה״יש״ המדעי ראשיתו במפץ הגדול ובכלל זה הזמן.

 

שאלה: אם כן, המילה הראשונה בתורה היא ״בראשית״, שפירושה תחילת הזמן.

פרופ' קוה: נכון. על כן במאה העשרים, בעזרת תורת היחסות של איינשטיין, חיברו את המשפט הראשון של התורה עם המדע, המבשר עתה אף הוא שהיתה בריאה ושהעולם נוצר יש מאין. החידה הגדולה נפתרה: לפני הבריאה לא היה דבר, והמדע מתחיל רק מרגע הבריאה ואילך. אין למדע כלים לומר מה היה ברגע הבריאה ולפניה, ולידת המדע היא בדיוק במילת המפתח שהתורה פותחת בה: ״בראשית״. שתי המילים הראשונות שהתורה פותחת בהן, ״בראשית ברא״, נותנות סיכום לכל המדע המודרני על המפץ הגדול ולידת הזמן המדעי. אבל מיד לאחר מכן, במילה השלישית בפסוק, מופיעה מילת המפתח בעולם האמונה: ״אלוהים״, שאליו מיוחסת הבריאה, שהוא היה מחוללהּ.

אין פלא אפוא שהעיקר הראשון של הרמב״ם מוסב לפסוק הראשון בתורה: ״אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.״ לכאורה, כלל חשוב זה שנכתב לפני למעלה משמונה מאות שנה, זכה לתמיכה בתיאוריית הבריאה ובתיאוריית איינשטיין, שממנה נובע שהבריאה היא יש מאין. היינו יכולים אולי לחשוב לתומנו שבכך הגיעה המחלוקת בין המאמינים ובין הלא מאמינים לידי מיצוי. והנה, המדען הדגול סטיבן הוקינג מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, שמקבל את תיאוריית המפץ הגדול וכמובן את תורת איינשטיין, מערער על המילה השלישית בפסוק - ״אלוהים״. וכך כתב בספרו קיצור תולדות הזמן:9 ״אם הטענה היא שאלוהים ברא את העולם (השמים והארץ), הרי הוא היה חייב להיות לפני המפץ הגדול. אבל כיוון שלא היה זמן לפני המפץ הגדול (הבריאה), הרי לא היה כלום,״ ועל כן הוא שואל: ״אם כן, היכן מקומו של אלוהים לפני הבריאה?״ טענה זו נובעת מחוסר ידע על הגדרת הבורא בתפיסה היהודית.

 

שאלה: כוונתך לכך שביהדות אלוהים הוא מופשט ואינו ניתן כלל לתיאור במושגים מדעיים?

פרופ' קוה: כן. המשפט החשוב של הרמב״ם במורה נבוכים - ״ולא יושג אותו המדע האלוהי אלא לאחר מדעי הטבע״ - פירושו שכדי להבין את האמונה שהרמב״ם מכנה ״מדע אלוהי״ יש להתעמק וללמוד את מדעי הטבע ולהבין שאלוהים הוא מופשט ולא ניתן לתיאור בפרמטרים של מדעי הטבע. כלומר, בריאת העולם יצרה את ה״יש״ ביקום. אלוהים אינו תלוי ב״יש״ ואינו שייך לו ביקום, והוא מחוצה לו. יתרה מזו, לא שייך לייחס לאלוהים את מושג הזמן שנולד בבריאה, והוא מושג ביש המדעי. על כן אי־אפשר לתחום את אלוהים כפי שעושה סטיבן הוקינג, כאילו ״קיומו״ הוא רק לאחר הבריאה. והנה שוב מי גדול לנו כהרמב״ם, שהעיקר השני שלו מדגיש בדיוק נקודה זו: ״אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידוּת כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוהינו היה הווה ויהיה.״ כלומר, אלוהים חסר את ממד הזמן, והוא בעת ובעונה אחת נמצא בעבר, בהווה ובעתיד. לאור זאת, שאלתו של סטיבן הוקינג אינה רלוונטית - אלוהים ״היה״ לפני הבריאה כי אינו חלק מהיש המדעי. הרמב״ם מקדיש לנושא זה גם את העיקר השלישי: ״אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו אינו גוף ולא ישיגהו משיגי הגוף [לרבות מדענים ברמתו של סטיבן הוקינג, שגילה את החורים השחורים ביקום] ואין לו שום דמיון כלל.״

 

שאלה: האם הפיזיקה יודעת להסביר את מבנה החומר ביקום המורכב מאטומים ניטרליים? האם הפיזיקה של חלקיקים אלמנטריים הגיעה להישגים גדולים בהסברת ההתפתחות של היקום למצבו עד היום?

פרופ' קוה: שתי הדיסציפלינות של הפיזיקה אכן יודעות להסביר הן את מבנה החומר ביקום והן את הפיזיקה של החלקיקים. הבעיה המרתקת שלא היתה פתורה היא מי נתן לחומר שבו אנו מצויים את המסה. איינשטיין הציג את הנוסחה המפורסמת E=MC2 ולפיה דרושה אנרגיה עצומה כדי לייצר מסה (שבנוסחת איינשטיין מוכפלת במהירות האור בריבוע). הפיזיקה של החלקיקים מלמדת אותנו שהחומר עשוי מחלקיקים יסודיים שיש ביניהם אינטראקציות ותופעות מרתקות שהועלו בתיאוריה ונצפו בניסויים, אבל הפיזיקה של החלקיקים האלמנטריים לא מצאה מענה לשאלה מהו מקור המסה של החומר.

בשנת 1964 הראו המדען האנגלי פיטר היגס ואחרים שקיים גורם, הנקרא בוזון־היגס, שיכול להיות אחראי להיווצרות המסה. קיומו של בוזון־היגס היה היפותזה שלא נצפתה בשום ניסוי במעבדה. בשל הקושי למצוא את החלקיק האחראי להענקת המסה ביקום, שהשאיפה למצוא אותו היתה אדירה כל כך (עד כדי השקעת מיליארדי דולרים בניסיונות לאתרו), נתנו לו המדענים את השם המרתק החלקיק האלוהי.

לו לא ניתן היה למצוא אותו במעבדה הדבר היה משבש את כל הפיזיקה הידועה. מציאותו של החלקיק האלוהי על פי המדע היא בחלקיקי השנייה שלאחר הבריאה, על כן היה צורך ליצור תנאי מעבדה כמו אלו ששררו בשברירי השנייה שמיד לאחר בריאת העולם במפץ הגדול. לשם גילוי החלקיק האלוהי הקימו במיליארדי דולרים מנהרה תת־קרקעית באורך של 27 ק״מ בשווייץ, שהיא מאיץ חלקיקים ענק. התקווה היתה שבתנאים כה דומים לזמן הבראשיתי, עם ההתנגשויות בין החלקיקים, יצליחו לגלות את החלקיק האלוהי. וכך אכן קרה! בי״ד בתמוז התשע״ב (4 ביולי 2012) דיווחו שתי קבוצות המחקר העיקריות במאיץ החלקיקים בסרן שבשווייץ, כל אחת בנפרד, על הימצאותו של חלקיק אלוהי המתאים לתכונות הבוזון־היגס, שבמאיץ קיבל לראשונה מסה זעירה 25(0.125) ק״ג. זוהי פריצת דרך עצומה שנותנת הסבר להיווצרות היקום המכיל חלקיקים בעלי מסה שהחלקיק האלוהי אחראי להיווצרותם. הדרמה המדעית הגיעה לאחרונה לפסגתה, והיא חותמת את הבנת המדע באשר לפסוק הראשון בתורה. בלי החלקיק האלוהי לא היו נבראים השמים והארץ; כה מיוחד הדבר שהנדבך האחרון בפאזל המדעי הדרמטי הזה הוא החלקיק האלוהי, ובכך נוצרה סימטריה מרתקת בין תורה למדע. כאמור, הרמב״ם מכנה את תורת האמונה בשם ״המדע האלוהי״, ואילו המדע קורא לגורם הבריאה בשם ״החלקיק האלוהי״ - מעולם לא היה שילוב ידיים מוצלח שכזה בין המדע לאמונה.

מכאן המסקנה שהמדע האלוהי והחלקיק האלוהי הם חלק אחד שהאדם צריך ללמוד להבין. זאת ההרמוניה המושלמת בין מדע לאמונה.

בהקשר זה מפליא בדבריו הרמב״ם: ״לפי שהם [מדעי הטבע] דברים שיש בינם לבין מדעי האלוהות קשר גדול, וגם הם סודות מסודות המדע האלוהי. ואל תחשוב שאותם הסודות הגדולים ידועים עד סופם ותכליתם לאחד מבני האדם [...] ולא יושג אותו המדע האלוהי אלא לאחר מדעי הטבע. כי מדע הטבע תוחם את המדע האלוהי וקודם לו בזמן הלימוד [...] ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו במעשה בראשית, שהוא מדע הטבע כמו שבראנו.״10

שאלה: אם כבר מדברים על יהירות, האם לכאן מתחברת גם זו הקשורה לסטיבן הוקינג, אותה ברייה מופלאה הסובלת מניוון שרירים?

פרופ' קוה: פייר סימון לפלס היה מי שקבע, כפי שהזכרתי קודם לכן, שהמדע יכול להסביר הכול ואין צורך באלוהים כי הכול ברור. אך היהיר האולטימטיבי לא היה הוא אלא באמת סטיבן הוקינג. ביליתי איתו שעות רבות בקפיטריה של אוניברסיטת קיימברידג', וניהלנו עשרות שיחות לאורך 25 שנים. מאחר שהייתי המדען היחיד שם החובש כיפה - אני ריתקתי אותו, והוא כמובן ריתק אותי. ספרו של הוקינג, קיצור תולדות הזמן, הפך זה מכבר לאחד הספרים הנמכרים בעולם, בין השאר מפני שעורכי הכתבות המספרות עליו מוסיפים תמיד כותרת לא רלוונטית: ״סטיבן הוקינג מוכיח שאין אלוהים״. כל מי שרוצה להמשיך לחיות בלי אלוהים קונה את הספר, מציב אותו בספרייה ואינו צריך כלל להבין מה כתוב בו, שהרי יש לו הוכחה כתובה. לדברי הוקינג, אם המפץ הגדול אכן החל בנקודה, כמו שטען איינשטיין, הנפח היה אפס ולא היה זמן; אם אלוקים הוא הסיבה לכל דבר, אם הוא סובב ומסובב, הוא היה צריך להיות לפני נקודה אפס. אבל אם הכול התחיל מנקודה אפס, הוא לא יכול להיות לפני כן. לכן, לדעתו, אלוקים לא קיים.

שוב ושוב אמרתי לו: ״סטיב, אתה טועה״. הסברתי לו שהיהודים מתפללים ״אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא״. על מה הוא מלך אם לא היה עולם? על לא כלום. לפי האמונה שלנו האלוהים הוא אבסטרקטי והשאלה מתי התחיל אינה רלוונטית, כי הוא אינו קשור למושג המדעי ״זמן״. על כן ההגדרה העמוקה ביותר של אלוהים היא ״והוא היה והוא הווה והוא יהיה״. וכאן ״היה״, ״הווה״ ו״יהיה״ אינם במובן הפיזי־מדעי הקשור בזמן. במדע אין דבר כזה, אך כיוון שאלוהים הוא אבסטרקטי, הוא אינו תלוי בנקודת הראשית של הזמן. את הזמן ייצר המדע, ואילו God is timeless.

 

שאלה: כיצד הגיב לכך הוקינג?

פרופ' קוה: הראיתי לו תרגום לאנגלית של כתבי הרמב״ם, והוא הבטיח להוסיף בגרסה החדשה של ספרו ציטוט של ר' משה בן־מימון ולציין כי על פי גישת הרמב״ם אין סתירה בין בריאת העולם, תחילת הזמן והעובדה שאלוהים ברא את העולם. את ההערה הזו עם הכוכבית אף אחד כמעט לא יקרא, אבל כמו שנאמר: ״חכמים, היזהרו בדבריכם״.

עמדתו של הרמב״ם לגבי בריאת הזמן, כשמונה מאות שנה לפני איינשטיין, היא מרתקת ממש. במורה נבוכים (חלק שני פרק יג) הוא כותב: ״ההשקפה הראשונה, והיא השקפת כל המאמין בתורת משה רבנו ע״ה, היא שהעולם בכללותו, כלומר כל הנמצא לפרט ה' יתעלה, ה' המציאו אחר ההעדר המוחלט והגמור ['יש מאין'], ושה' יתעלה לבדו היה מצוי, ואין מאומה זולתו [...] והמציא כל הנמצאים הללו כפי שהם בחפצו ורצונו מן האין וגם הזמן עצמו בכלל הנבראים כי הזמן נספח לתנועה והתנועה מקרה בנע ואותו הנע עצמו אשר הזמן נספח לתנועתו מחודש [...] ושזה שאומרים ה' היה קודם שנברא העולם, אשר מילת 'היה' מורה על זמן, וכן כל מה שיתעלה במחשבה מהמשכות מציאותו קודם שנברא העולם, אשר מילת 'היה' מורה על זמן, וכן כל מה שיתעלה במחשבה מהמשכות מציאותו קודם שנברא העולם, המשכות שאין לה סוף - כל זה השערת זמן או דמיון זמן, לא אמיתת זמן, כי הזמן מקרה ללא ספק, והוא לדעתנו מכלל הנבראים.״ זוהי תפיסה גאונית של הרמב״ם, שהבין שהזמן גם הוא חייב היה להיברא עם בריאת העולם.

לסיכום עניין זה אחזור ואדגיש: האמת האמונית נעוצה בעבר ויונקת אחורה. המדע זורם קדימה, אל הגילויים החדשים של העתיד. לא יכולה להיות סתירה בין האמונה והדת לבין המדע, משום שהם נעים בכיוונים הפוכים על ציר הזמן ומייצגים תפיסות שאין ביניהן חפיפה. האלוקים אינו נמצא ב״יש״ של היקום, כי הוא מופשט ואינו תלוי בהתפתחות המדע; ״הוא היה, הוא הווה והוא יהיה״.

חוקי הפיזיקה ונקודת ראשית היקום: 

ראשית חוכמה

 

שאלה: תוכל לתאר מה הן יחידות המידע הקטנות ביותר הידועות למדענים?

פרופ' קוה: זו אחת השאלות המסקרנות ביותר עבור כל מדען. מהי יחידת המידע הקטנה ביותר בשטח מדעי מסוים, שניתן ללמוד ממנה על ידי כללים מדעיים על הדיסציפלינה כולה? על פי ההבנה הפשוטה, ככל שיחידה זו גדולה יותר הרי שההבנה באותה דיסציפלינה מדעית עדיין לקויה. חוכמת המדע היא לקשר בין ה״מיקרו״ הקטן ביותר לבין ה״מקרו״ הגדול ביותר.

מעשה בראשית, על שלושים ואחד הפסוקים שבו, מתאר בתמציתיות דרמטית גם את ראשית היקום וגם את ראשית החיים הקשורים לשלושת המדעים: הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה. אין לדבר אח ורע באף מאמר מדעי באחת הדיסציפלינות האלו, אפילו לא בנושאים פשוטים יותר. אבל מטרתה העיקרית של הפרשה היא להעביר את המסר הנמצא כבר בפסוק הראשון: ״בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ״. יהיו אשר יהיו ההסברים המדעיים על ראשית היקום או על ראשית החיים, התורה מסדירה את יחידת האמונה הבסיסית, שממנה נובעת כל האמונה והיא ״ראשית החוכמה״: אלוקים ברא את העולם, והוא ראשית החוכמה; ממנו נובעות ומשתלשלות כל החוכמות. ואכן, לפי הרמב״ם, לימוד חוקי הטבע שהם חוקי האלוקים יקרבו אליו. ובלשונו: ״ולא יושג אותו מדע אלוקי אלא לאחר מדעי הטבע.״ ההתבוננות והחיפוש אחר ראשית היקום דרך חוקי הפיזיקה, וראשית החיים דרך חוקי הכימיה והביולוגיה, משיקים אותנו מטבע הדברים אל ראשית החוכמה - כנאמר בתחילת התפילה: ״ראשית חוכמה - יראת ה'״. הווה אומר, ההכרה בכך שיש בורא עולם והוא ראשית החוכמה וחוכמתו אינסופית.

 

שאלה: איך מבין המדע כיום את משמעות ״ראשית היקום״ וכן את ״ראשית החיים״?

פרופ' קוה: נראה שיחידת המידע הקטנה ביותר שממנה אנו מבינים כיום את הפיזיקה של היקום כולו - הצטמצמה לכדור מיקרוסקופי זעיר ביותר. לעומת זאת, הביולוגיה עדיין מחפשת את יחידת המידע הקטנה ביותר לראשית החיים.

ראשית היקום, על פי ההבנה הפיזיקלית העכשווית, היא המפץ הגדול, שכבר הזכרנו. העולם כולו היה דחוס בכדור מיקרוסקופי קטנטן שהתפוצץ, והאנרגיה העצומה שהשתחררה בפיצוץ יצרה את כל הגלקסיות ומערכת השמש שלנו. ההישג האדיר של הפיזיקה הוא בזה שחוקיה מתארים את התפתחות היקום, שהחל באותו כדור זעיר והתפשט עד שהגיע לממדים של ימינו. מיד לאחר המפץ הגדול היו רק חלקיקים אלמנטריים (כמו פרוטונים, נויטרונים ואלקטרונים). הריאקציות הגרעיניות התרחשו בטמפרטורות של מיליארדי מעלות. לאחר שנייה בלבד, עם התפשטות היקום, ירדה הטמפרטורה לכמאה מיליון מעלות, ומכאן החלו החלקיקים האלמנטריים ליצור את הגרעינים והחלה הפיזיקה הגרעינית. כשהיקום המשיך להתפשט, והטמפרטורה ירדה לעשרות אלפי מעלות, נוצרו האטומים המתוארים היטב על ידי הפיזיקה האטומית. כשהטמפרטורה ירדה עוד, אל מתחת לכ־2,000 מעלות, נוצרו המולקולות והתרכובות הראשונות של הכימיה. כאשר הטמפרטורה ירדה מתחת ל־100 מעלות צלזיוס נוצרו מולקולות המים, כדור הארץ התמצק ונוצרה הביוכימיה והביולוגיה. זהו קיצור תולדות המדע של היקום מהפיזיקה דרך הכימיה עד לביולוגיה.

אנו מבינים את חוקי הפיזיקה עד לאנרגיות מאוד גבוהות (טמפרטורות של מיליוני מיליארדי מעלות), בגלל המאיצים שגורמים לחלקיקים האלמנטריים להגיע למהירויות גבוהות ביותר. בתוכנית העולמית של המאיץ הגדול ביותר, הנמצא בסרן שבשווייץ, הצליחו לאחרונה לגלות את החלקיקים (+W ו־ ־W) היוצרים בהתנגשות באנרגיות של מיליון מיליארד מעלות את האלקטרונים. התוכנית של סרן היא לבנות מאיץ גדול עוד יותר כדי לבדוק את תיאוריית סימטריית־העל, שמתוכה אמורים לקבל את כל החלקיקים האלמנטריים הידועים. הווה אומר, הפיזיקה יודעת להסביר את העולם הדומם של היקום החל בשבריר קטן של שנייה לאחר המפץ הגדול.

 

שאלה: מה יקרה אם נניח שחוקי הפיזיקה במפץ הגדול תקפים עד למרחקים השואפים לאפס, כלומר אנרגיות השואפות לאינסוף?

פרופ' קוה: נקבל את ראשית היקום, שהיא בריאת העולם. במקרה זה, השאלה הבסיסית כיצד נוצר היקום ״יש מאין״ היא מחוץ לתחום השאלות שהפיזיקה מסוגלת להשיב עליהן; שאלות כמו מה היה לפני בריאת העולם וכיצד נוצרה האנרגיה האינסופית במפץ הגדול. אם נקשה, תיאוריית המפץ הגדול מבוססת על תורת היחסות של איינשטיין, שהיא תיאוריה קלאסית בלבד ואינה מביאה בחשבון את תורת הקוונטים. אך גם לפי הגישה שבריאת העולם נוצרה על ידי שינוי קוונטי פתאומי באנרגיה של היקום, לא יהיה מענה לשאלה מה היה לפני השינוי הקוונטי הזה.

עמדת חז״ל על מה שהיה לפני הבריאה, לעומת זאת, קובעת ש״ראשית החוכמה״ קודמת ל״ראשית הבריאה״. כמאמר הפיוט שבתפילה שאומר יהודי מאמין כל בוקר: ״אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא״. עמדה זו אינה תלויה בבריאה קלאסית או קוונטית. ״אדון העולם״ מלך על העולם לפני הבריאה והוא אחראי לבריאה, כפי שמלמד אותנו הפסוק הראשון. המדע, מצד שני, מתחיל כאמור רק מרגע הבריאה ואינו יכול להתייחס לשאלה מה היה קודם לכן, כי אין מדע לפני הבריאה.

הדברים האלו מסתדרים יפה עם מה שנאמר בתלמוד הבבלי במסכת חגיגה (יג, ע״א): ״עד כאן יש רשות לדבר, מכאן ואילך [הכוונה לפני הבריאה] - אין לך רשות לדבר, שכן כתוב בספר בן סירא: 'במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור.' במה שהורשית [אחרי הבריאה] התבונן, אין לך עסק בנסתרות.״ דברים אלו מתאימים להפליא לדברי אלברט איינשטיין: ״לדעת כי מה שאינו נוח להשגה על ידינו באמת קיים ומגלה עצמו בחוכמה העילאית והיופי הקורן ביותר אשר אמצעינו הדלים מסוגלים לקלוט.״ ידיעה זו היא במרכז הדתיות האמיתית.

 

שאלה: נעבור ברשותך לראשית החיים. מהי המקבילה הביולוגית למפץ הגדול?

פרופ' קוה: ניתן לענות על כך בשתי מילים: יצירת החיים. האם ניתן להבין את המעבר מהכימיה לביולוגיה של התא החי על מגוון הקודים הגנטיים הנמצאים למשל במולקולות הדי־אן־איי? כידוע, גילוי מולקולת הדי־אן־איי המעבירה את הקוד הגנטי מדור לדור, שנחשב לפסגת הביולוגיה המולקולרית, זיכה את הפרופסורים פרנסיס קריק וג'יימס ווטסון בפרס נובל בשנת 1962 (יש הטוענים שלשם גילוי זה של מבנה הדי־אן־איי הסתייעו ווטסון וקריק במחקריה של רוזלינד פרנקלין, שהודלפו להם על ידי מוריס וילקינס, שותפה למעבדה בקינגס קולג' בלונדון). הם הצליחו לענות על השאלה כיצד נוצר הדי־אן־איי. מהי היחידה הקטנה ביותר של אטומים, שממנה התפתחו החיים עד שהגיעו לדי־אן־איי? עם זאת חשוב להזכיר שמכאן עד להבנת ה״מקרו״, לדוגמה תפקוד מוח האדם, הדרך ארוכה מאוד כמובן.

למרבה הפלא, מהגוף החי הקטן ביותר, החיידק, ועד לחיות הגדולות ביותר - צורת השכפול של הדי־אן־איי זהה. עיקרון זה נקרא הזהות של הביוכימיה. לאחר המפץ הגדול, הטמפרטורות בעולם ירדו וכדור הארץ הפך מנוזל צמיג לגוף המוצק המוכר לנו כיום. נמצאו סלעים עתיקים מאותו עידן, והאורגניזמים שבתוכם מלמדים על השכפול הגנטי בתקופות הקדומות, שבהן החלו החיים על פני כדור הארץ. ומדהים להיווכח שהשכפול הגנטי זהה מאז ועד ימינו!

 

שאלה: כיצד אם כן נוצרו החיים הראשוניים?

פרופ' קוה: התורה מספרת לנו שהחיים הראשוניים נוצרו בימים, ואכן דבר זה מתאים להבנה המדעית שנרכשה. הקרינה הקוסמית בעולם עם התמצקות כדור הארץ היתה מפרקת את כל התרכובות הכימיות, ולכן הכימיה יכלה להיווצר אך ורק באזור מוגן מקרינה, כלומר בתוך הים. לכן קדמו החיים הימיים לחיים היבשתיים, שיכלו להיווצר רק בתקופה מאוחרת יותר, עם ירידה משמעותית נוספת בטמפרטורה ביקום. גם בימינו יש עדיין שאריות חלשות של אותה קרינה קוסמית שנותרה מהמפץ הגדול, והיא נמדדה על ידי פנזיאס ווילסון, שזכו כאמור בפרס נובל ב־1978 על התגלית המהפכנית ביותר של מדידת בריאת העולם. מהו אם כן מקור החיים? שתי גישות קיצוניות מנוגדות דנות בכך. מחד גיסא, פרופ' קריק, מגלה מבנה הדי־אן־איי, תגלית המאה בביולוגיה, אומר: ״מקור החיים נראה כמעט כנס, כל כך הרבה תנאים צריכים להתקיים כדי להתחיל אותם...״ ומאידך גיסא, פרופ' מילר אומר: ״אני חושב שלא למדנו עדיין את הטריק הנכון. כאשר נמצא את התשובה, נראה בוודאי שהיא תהיה כה פשוטה שנתהה כיצד לא חשבנו על כך קודם...״

 

שאלה: נדמה לי שבשנת 1953 חשב העולם כולו שמילר, שהיה אז סטודנט מבריק, הצליח לפענח את סוד החיים, לא?

פרופ' קוה: אכן, הוא עשה זאת בעזרת ניסוי מרתק שבו יצר מתקן זכוכית סגור המחקה את האטמוספירה העוטפת את כדור הארץ. הוא הכניס אל המתקן את הגזים מתאן, אמוניה ומימן וכן כמה ליטרים של מים, כחיקוי של האוקיינוסים על פני כדור הארץ. ואז העביר ברק חשמלי דרך המתקן, והצליח לקבל את חומצת הגרעין, שהיא הבסיס לתא החי. כל זה היה חודשים אחדים לפני גילוי הדי־אן־איי, תגליתם של ווטסון וקריק. היום ברור שעל מנת ליצור תא חי המשכפל את עצמו נדרשים בו־זמנית גם חומצת גרעין וגם חלבונים הנמצאים בדי־אן־איי, לכן לא ברור כיצד נוצר הדי־אן־איי מיחידה קטנה יותר שאינה מכילה את חומצת הגרעין והחלבונים בו־זמנית.

מדעני הכימיה והביולוגיה המולקולרית של התא החי נוהגים לכנות זאת ״פרדוקס החיים״. זו שאלת המאה. האם חוקי הביולוגיה, של אוסף מולקולות המשכפל את עצמו ומתרבה כמו בדי־אן־איי, קיימים במרחקים קטנים יותר? כיוון שלא נמצא פתרון המניח את הדעת, יש שהתייאשו מעצם החיפוש ונטו להאמין שהביוכימיה של החיים הראשוניים הונחתה על כדור הארץ מהחלל על ידי מטאורים שהתנגשו בו. אולם גם אם הסבר זה נכון, הוא עדיין אינו פותר את החידה כיצד נוצרה הביוכימיה במטאורים. מחקרים אחרים מנסים למצוא ביוכימיה על פני המאדים הקפוא, מתוך אנלוגיה לאנטארקטיקה הקפואה על פני כדור הארץ, שם נמצאו חיידקים קפואים מהתקופה הקדומה.

 

שאלה: דרמטית לא פחות מסברה זו היתה הודעתם של מדעני סוכנות החלל האמריקאית על האפשרות שהתגלו מאובנים של אורגניזמים מיקרוסקופיים חד-תאיים בתוך סלע מטאוריטי עתיק שנקרע מהמאדים (כתוצאה מהתנגשות עזה עם גוש סלע אסטרואידי שפגע בו) והגיע מתישהו לכדור הארץ. מה המשמעות של גילוי זה?

פרופ' קוה: גם אם יתברר שגילוי זה נכון, לא ברור אם אורגניזמים עתיקים אלו הגיעו למאדים מכדור הארץ או להפך. בכל אופן, גילוי זה אינו פותר את שאלת מקור החיים.

מחקרים מתקדמים הגיעו לאחרונה למסקנה שאף על פי שהכימיה הראשונית נוצרה במים, הרי שהביוכימיה והביולוגיה הראשוניות יכלו להיווצר רק על פני משטח: במים יכולות להיווצר רק שרשרות מולקולריות קצרות, ואילו לשם יצירת החיים נדרשות מולקולות ארוכות. העדויות החדשות שמוצאים החוקרים מראות כי השלבים הקריטיים של ראשית החיים התרחשו בשלוליות בוציות, כנראה על שפת הים של האוקיינוסים שכיסו את כדור הארץ לאחר שהטמפרטורה ביקום ירדה וכדור הארץ התמצק. עובדה מדעית זו מתאימה היטב למה שקבעה התורה, היינו שראשית החיים נוצרה מהאדמה (בראשית ב, יט): ״ויצר ה' אלוקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים״, וכן (בראשית ב, ז): ״וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים״.

 

שאלה: האם יש היום מענה לשאלה אם החיים נוצרו דרך תהליכים כימיים-ביולוגיים הידועים לנו כיום, על סקלות גדולות יותר מהדי-אן-איי?

פרופ' קוה: סוגיה זו נותרה ללא מענה. ראיה לבעייתיות של הנושא היא קיומו של כתב־עת בשם ״מקור החיים והאבולוציה של הביוספירה״, שעורך פרופ' לארי סירף (Sieref); הלוא כאשר מבינים דבר־מה, אין עורכים בעניינו כתב־עת עם מספר עצום של מאמרים כל שנה. משום כך לא נמצא, למשל, כתב־עת על תורות מובנות ומקובלות, כמו תורת ניוטון או תורת היחסות של איינשטיין.

למרות כל זאת, שאלת השאלות היא: מהו החזון המדעי הנועז ביותר? התשובה המפליגה ביותר היא שהפיזיקאים יצליחו לאשש את חוקי הפיזיקה עד לנקודת ראשית היקום, המפץ הגדול, והביוכימאים יצליחו להראות שהביולוגיה נוצרה מהכימיה (שהתפתחה מהפיזיקה) ויצליחו לייצר תא חי במעבדה. אם זה יקרה, נגיע ל״יום הגדול״ של המדע, שבו יאוחדו שלושת המדעים - הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה - למדע אחד! במקרה זה ירשום לעצמו המדע הישג נדיר של הסברת היקום הדומם והחי מיחידת מידע המצטמקת לכדי נקודה גיאומטרית!

 

שאלה: יש סיכוי להגשמתו של חלום זה?

פרופ' קוה: לדעתי הסיכויים לכך שואפים לאפס. אני מציע לשמוע לעצתו של אחד מגדולי הפילוסופים של המדע, תומאס קון (Khun), שמציע ללמד תנ״ך במחלקות לביולוגיה באוניברסיטאות. בכל מקרה, העובדה המדעית נותרת בינתיים בעינה: המעבר מבריאת העולם, היא המפץ הגדול, ליצירת החלקיקים האלמנטריים הוא מחוץ לתחום הפיזיקה הניסויית כיום, והמעבר מהכימיה לביולוגיה של התא החי הוא עניין מסתורי אפילו יותר. המסר של פרשת בראשית הוא אפוא שבאופן בלתי־תלוי בשאלה מהי ראשית היקום ומהי ראשית החיים מבחינה מדעית, הקב״ה הוא ראשית החוכמה והוא ברא את שניהם. לא לחינם קבעו רבותינו בתחילת סידור התפילה את הפסוק המופנה לאדם המחפש את ראשית החוכמה: ״ראשית חכמה - יראת ה'״ (תהלים קיא, י). אל לו ליהודי לתלות את קבלתם של דברי הפסוק הזה בהבנת יתר הדברים הראשיתיים.

דברים אלו מתאימים לדבריו של פרופ' עמנואל קאנט: ״קיים אלוקים, הואיל והטבע אף בתוהו ובוהו אינו יכול אלא לנהוג באופן מסודר כהלכה... כל היצורים קשורים בסיבה אחת, שהיא תבונתו של אלוקים ['ראשית החוכמה'] לכן אין ביכולתנו לגרור תוצאות שונות מאלו המביאות לתפיסת השלמות של אותו מושג אלא אלוהי עצמו.״

 

האלוהים של איינשטיין

 

בפרק הקודם ביררנו את סוגיית המפץ הגדול ואת מהותם של החלקיק האלוהי ושל פרדוקס החיים, וכן נגענו בחזון המדעי המתקשר לעולם האמוני ולהשקפת היהדות. כל אלה מובילים אותנו לדמות בולטת מן הדור האחרון, היא דמותו של אלברט איינשטיין כמובן, אבי תורת היחסות.

 

שאלה: בהקשר של מדע הפיזיקה ושל מדען יהודי, מהו אלברט איינשטיין עבורך?

פרופ' קוה: הוא האדם שהטביע את חותמו על ההיסטוריה האנושית לא בחיל ולא בכוח אלא בעוצמתו האינטלקטואלית. הוא עשה זאת באמצעות הגות מהפכנית, ששינתה את תמונת העולם, הולידה השלכות מפליגות בתחומים רבים והמחישה את חשיבותם של המדע ושל הרוח החופשית היוצרת.

כפיזיקאי, איינשטיין שלי הוא גדול חכמי מדע הפיזיקה במאה העשרים, אם לא בכל הדורות. אני מתבונן בהשתאות בתרומותיו האדירות, שעל פי הגדרתו־שלו נולדו במוחו כתוצאה מניסויי חשיבה ותהייה ועמדו במבחן של ניסויים מבוקרים ומדידות קפדניות. אני חש הערכה שלא תתואר במילים למי שלימד אותנו, בין השאר, כי המרחב הוא ארבעה־ממדי, כי חומר ואנרגיה הם שני פנים של אותה מטבע קוסמית וכי אין שום דבר מוחלט (למעט מהירות האור) ואפילו הזמן יחסי ותלוי בצופה.

 

שאלה: וכיהודי?

פרופ' קוה: כיהודי ציוני, איינשטיין שלי הוא אזרח העולם שמעייניו היו נתונים לסודותיו של היקום, ועם זאת קבע כי ״לאומיות יהודית היום היא הכרח המציאות מפני שרק על ידי גיבוש חיינו הלאומיים נוכל לבער את הסכסוכים שמהם סובלים היהודים בעת הזאת.״ איינשטיין הזה הוא מי שב־1921 יצא לביקורו הראשון בארצות הברית כדי לגייס כספים להקמתה של אוניברסיטה עברית בירושלים, מי שעמד בראש המועצה האקדמית של האוניברסיטה בראשיתה, מי שב־1946 תבע מוועדת החקירה האנגלו־אמריקאית לפעול לאלתר להקמת מדינה יהודית, וגם מי שבנובמבר 1948 הזכיר לאזרחי ישראל כי ״עצמאות מדינית אינה אפשרית בטווח הארוך בלי עצמאות אינטלקטואלית.״

 

שאלה: כיהודי דתי, איך אתה מקבל את אמונתו ב״אלוהי שפינוזה״?

פרופ' קוה: איינשטיין שלי אינו בגדר אורים ותומים לכל דבר ועניין. בדומה למדענים יהודים רבים אחרים, איני מאמין באלוהי שפינוזה.

מבלי להתיימר לערוך את חשבונותיו של הקב״ה, איני סבור ששפינוזה צדק בתפיסתו הפנתיאיסטית ואיני שותף להתלהבותו של איינשטיין מתפיסה זו. אבל מצד שני אני שלם לחלוטין עם תפיסתו היסודית ביחס להרמוניה שיש בין האמונה בבורא עולם לבין הגישה המדעית. אני מקבל את האלגוריה שלו, שלפיה ״אנחנו מצויים במצב שבו נמצא ילד שנכנס לספרייה ענקית, גדושה בספרים בשפות רבות. הילד יודע שמישהו היה צריך לכתוב את הספרים האלה, אך אינו יודע כיצד. הוא אינו מבין את השפות שבהן נכתבו הספרים. הילד חושד במעורפל בקיומו של סדר מסתורי בארגון הספרים, אך אינו יודע מה טיבו.״ דומני שזו עמדה של אדם אינטליגנטי ביותר ביחס לאלוהים, שהרי אנו רואים את היקום מאורגן להפליא ומציית לחוקים מסוימים, אך מבינים את החוקים האלה רק במעורפל.

 

שאלה: אז מה היה יחסו לדת?

פרופ' קוה: איינשטיין שלי הוא מי שאמר: ״מדע בלי דת צולע על ירכו; דת בלי מדע היא עיוורת.״ וממילא הוא ממשיכו של הרמב״ם, שכתב כאמור: ״ולא יושג אותו מדע אלוקי אלא לאחר מדעי הטבע,״ כלומר, בהסתמך על מדעי הטבע. משניהם אני למֵד כי חוק מדעי הוא גילוי רצונו של הבורא, וכי כל ניגוד בינו לבין האמונה הדתית הוא מדומה. איינשטיין שלי הוא גם רציונליסט שלא שכח את חשיבותה של החמלה, שהכריז ״חנון הוא האל״ וקיבל את עמדת היהדות שלפיה האל הוא ״רחום וחנון וארך אפיים״.