ריחוף
״כל מה שיש לך בראש זה אופניים, כמה כבר אפשר לדבר על אופניים?״
״אני בכלל לא מדבר על האופניים.״
״לא מדבר???״
״לא!!!״
״אז על מה אתה מדבר?״
״על תחושות, רגשות, חוויות.״
״וזה לא קשור לאופניים!״
״האופניים הם לא הנושא, הם הנשוא, המושא.״
״יש לך מזל שאני לא מבינה טוב עברית.״
״אנגלית יותר טוב?״
״נסה.״
״נושא זה subject נשוא זה predicate ומושא זה object.״
״עזוב אותי עם השטויות שלך, מה אתה חושב שבאנגלית אני אבין? תסביר בפשטות, למה אתה מתכוון?״
״להסביר לאט?״
״לא המהירות מפריעה לי.״
״אז מה כן מפריע לך?״
״שאתה כל הזמן עסוק באופניים שלך.״
״הם רק נושאים אותי.״
״לאן?״
״לתחושות, לרגשות לחוויות.״
״אז למה כולם מתקשרים אליך ושואלים מתי רוכבים? זה לא אופניים?״
״זה אופניים, כאמצעי.״
״לְמָה?״
״אמרתי לךְ, להיות במקום אחר.״
״איפה?״
״לרחף, לעוף, לטוס.״
״אפשר להיות על הקרקע ולרחף?״
״אפשר! הכל בראש.״
״כשאתה רוכב אתה מרחף?״
״אמת!״
״אז מדוע אתה מספר לי את זה רק עכשיו?״
״כי את שבויה במסגרת ולא בתוכן.״
״תסביר בבקשה.״
״תראי, כבר כשמגיעים לשטח ויוצאים מהרכב, מתחילים להתבונן סביב ולחוש את המקום.״
״אבל תמיד כשאתם מגיעים לאזור הרכיבה השמש עוד לא עלתה.״
״דווקא בגלל שחשוך צריך לאמץ את כל החושים, זה הרבה יותר מרתק.״
״ואז?״
״השחר מתחיל להפציע, ואין כמו המראה המרהיב של הזריחה המעורבת בערפילי הבוקר, ולא משנה אם זה במישור החוף, בהרי ירושלים, בנגב, בכרמל או בכל מקום אחר בארץ.״
״אני מתחילה לקנא.״
״אמרתי לך מזמן, את יכולה להצטרף.״
״אתם רוכבים כמו משוגעים.״
״אנחנו מרחפים כמו משוגעים.״
״במהירות מטורפת.״
״אני מבטיח לרכוב לידך, לרחף איתך.״
״עזוב, ו...״
״בקילומטרים הראשונים של הרכיבה מתחממים, מרגישים את השטח, מתבוננים בנוף, מריחים, בודקים את המכלולים, מתחילים להתמזג.״
״עם מה?״
״עם האופניים ועם השטח.״
״או הא!״
״מי שמצליח להיות מחובר לאופניים, גם פיזית וגם רוחנית יוצא נשכר.״
״אפשר?״
״רצוי. יש משהו בקליק הזה שהחיבור משמיע.״
״איזה קליק?״
״בחיבור בין הדוושות לנעליים.״
״מה הוא עושה לך?״
״בואי נשכב ותרגישי.״
