אגדת פוקר

היסטוריה: דויל, סטו, סלים ומאנימייקר

 

״נו־לימיט טקסס הולדם הוא הקדילק של הפוקר,״ אומר מייקי, כוכב הסרט ״ראונדרס״ (Rounders, 1998) בגילומו של מאט דיימון: ״אין עוד שום משחק שבו גורלות יכולים להשתנות כך בין יד אחת לזו שאחריה. שחקן מבריק יכול להפסיד עם יד חזקה כתוצאה של חוסר מזל, להיכנס לטילט1 ולאבד את שיקול דעתו ואת ערימת הצ'יפים שמונחת לפניו. לכן אליפות העולם מוכרעת במשחק נו־לימיט הולדם. יש שחקנים, ביניהם מקצוענים, שלא מוכנים לשחק נו־לימיט. הם לא יכולים להתמודד עם רכבת ההרים הרגשית הכרוכה בו. יש אחרים, כמו דויל ברונסון, שמחשיבים את הנו־לימיט ל׳משחק הטהור היחידי שנותר׳,״ אומר מייקי בסצנת הפתיחה של הסרט. ״ראונדרס״ הפך לקאלט בקרב חובבי המשחק ונחשב אבן דרך בהיסטוריה של הפוקר ואחד הגורמים שהובילו ל״פוקר בום״ — הצמיחה העצומה בפופולריות של המשחק בתחילת המאה ה־21. זו היתה הפעם הראשונה בה סרט מיינסטרים הוליוודי עם כוכבים מהשורה הראשונה (דיימון, אדוארד נורטון, ג'ון מלקוביץ') עסק כולו במשחק הנו־לימיט טקסס הולדם.

1. מונח מעולם הפוקר המתאר מצב מנטלי של תסכול שפוגע בקבלת ההחלטות של השחקן. במצב שכזה, שחקן עלול לקבל החלטות שבשגרה הוא יודע שהן שגויות, מתוך אימפולסיביות ויצרים לא רציונליים.

 

אבל ״ראונדרס״ היה רק אחד מהגורמים לעלייה בפופולריות של המשחק. בין הגורמים האחרים, חייבים להזכיר את העובדה שרשת הטלוויזיה ESPN החלה לסקר את אליפות העולם בפוקר. עד אז, צפייה בפוקר היתה חוויה די משעממת — חבורה של חובשי כובעי קאובויס מזיזים צ'יפים וקלפים — לצופה מהצד היה די קשה להבין מה מתרחש. כשהנרי אורנסטין, ניצול שואה, המציא את מצלמות הקלפים, הכול השתנה. פתאום ידעת באילו קלפים כל שחקן מחזיק, יכולת להבחין באגלי הזיעה על פניו רגע אחרי שבילף על כל הכסף שלו, יכולת לחוות עם השחקנים את המתח והעצבים האדירים שבמשחק. תוסיפו לכל אלו את תחילתה של תעשיית משחקי הפוקר באינטרנט, את טורנירי הלוויין המשניים, הזולים יותר, שדרכם שחקנים יכלו להגיע לאליפות העולם — שהכניסה אליה כרוכה בתשלום של 10,000$ — וכבר יש לכם לא מעט סיבות לזינוק בפופולריות של המשחק. אבל כנראה לא היינו כותבים בכלל את הספר הזה אילולא בן אדם אחד שהיה יותר מכל דבר אחר הגורם המרכזי ב״פוקר בום״.

 

״זה מעבר לסיפור אגדה, זה בלתי נתפס,״ הכריז פרשן הפוקר הבכיר של ESPN, נורמן צ'אד, רגע לאחר שכריס מאנימייקר — רואה חשבון חביב ומהמר דגנרט ממדינת טנסי — זכה באליפות העולם בפוקר ב־2003 וב־2.5 מיליון דולר, ביום ששינה את פני ענף הפוקר לעד. מאנימייקר (קשה להאמין אך זהו שם משפחתו האמיתי) ואביו נהגו להמר על משחקי ספורט ובלק ג'ק ובדרך כלל הפסידו לא מעט ממשכורתם, אבל אז צפה כריס בסרט ״ראונדרס״ וחשב שאולי בכל זאת יש דרך להרוויח כסף מהתשוקה שלו להימורים.

מאנימייקר נרשם לטורניר לוויין אינטרנטי בשווי $39 וכנגד כל הסיכויים הצליח להרוויח את כרטיס הכניסה הנכסף ל־WSOP, אליפות העולם בפוקר בלאס וגאס. מאנימייקר ידע שאין לו הניסיון והמיומנות הנדרשים כדי לנצח את השחקנים הטובים ביותר בעולם, לכן תיכנן להגיע לווגאס, למכור את הכרטיס ולחזור הביתה מאושר עם 10,000$. אך נראה שהפיתוי של הכסף הגדול באמת גבר עליו, כי בבוקר הטורניר הוא התיישב בכיסאו בתחרות והחל לשחק. הוא שיחק בסבלנות אך גם באגרסיביות רבה. שם משפחתו יחד עם ערמות הצ'יפים שהוא החל לצבור תוך כדי הדחתו של פיל אייווי, שנחשב בזמנו לשחקן הטוב ביותר בעולם, משכו אליו תשומת לב תקשורתית רבה בשלבי הטורניר המתקדמים. אך אף אחד לא דמיין שהחובבן הצעיר ינצח את כל 839 השחקנים בטורניר לייב הראשון ששיחק בחייו ויוכתר לאלוף.

למאנימייקר היה כמובן לא מעט מזל, אך הוא גם הפגין ביצועים מרשימים כשהצליח לבלף את סמי פארחה, המקצוען הלבנוני שהגיע מולו לשלב הראש בראש, ולגרום לו לזרוק את היד הטובה ביותר. ביד האחרונה תפס מאנימייקר זוגיים בפלופ בעוד פארחה פגע בזוג עליון. פארחה הימר, מאנימייקר חזר עליו בהעלאה נוספת. ״אוקיי, אני באול־אין, לט'ס גו,״ הכריז פארחה. מאנימייקר מיד השווה ולאחר שהפכו את הקלפים, פארחה המיואש הכניס סיגריה לפיו וחיכה לשני הקלפים האחרונים שנפתחו ונתנו למאנימייקר פול האוס ואת התואר הבלתי סביר של אלוף העולם.

מאנימייקר גרם למיליוני הצופים באותו רגע לתחושה שאם הוא יכול לעשות את זה, כל אחד יכול. וכך התחיל הפוקר בום. הוא היה בחור חביב ושיחק לא רע אך לא היתה בו שום תכונה שגרמה לאנשים להסתכל עליו אחרת מכל שחקן חובב אחר. ״פוקרסטארס״, אתר הפוקר אונליין הגדול בעולם החתים אותו מיד על חוזה והחל ליצור פרסומות בכיכובו שמראות את מקום עבודתו הקודם ואת הבר שהוא היה שותה בו ואיך כשהוא עדיין בא לבקר לפעמים — הוא מגיח עם למבורגיני, מוקף בחורות ומעיף שטרות באוויר.

 

מספר שחקני הפוקר ששיחקו טורנירים באינטרנט צמח פי שישה עד לסוף אותה שנה. ענקית המלונות והקזינו, ״סיזרס״ רכשה את הזכויות ל־WSOP בדיוק בזמן כדי להעבירו לאולם גדול יותר במלון ״הריו״. באליפות העולם הבאה צמח מספר הנרשמים, ששילמו 10,000$ דמי כניסה, מ־839 ל־2,576. ב־2006 כבר הגיע מספר הנרשמים ל־8,773 והפרס על המקום הראשון עמד על 12 מיליון דולר. אז איך קרה שהמשחק בעל התדמית העבריינית הפך למיינסטרים עולמי ולכזה שאפשר להשוות את הפופולריות שלו באמריקה לזו של הבייסבול?

אין הסכמה על מקור המשחק. יש הטוענים ששורשיו במשחק סיני בן אלף שנה, ויש הטוענים שראשיתו במשחק פרסי עתיק. אך לגבי דבר אחד שוררת הסכמה: הפוקר המודרני הוא צאצא של המשחק הצרפתי Poque בן המאה ה־17, והגיע יחד עם המהגרים לניו אורלינס במאה ה־18. במהלך תקופת הבהלה לזהב במאה ה־19, המשחק התפשט מערבה באמריקה וצבר פופולריות רבה. מסיבה זו הוא מזוהה לעתים קרובות עם המערב הפרוע והטיפוסים שאיכלסו אותו. באותם ימים היה נהוג לשחק ״סטאד״ ו״דרו״, פורמטים פחות פופולריים כיום של המשחק.

 

עד אמצע המאה ה־20 לפוקר היתה תדמית שלילית שזוהתה עם מאפיונרים, אלכוהול, עשן סיגריות סמיך, מרתפים חשוכים ורמאויות. התדמית, אגב, היתה מוצדקת בחלקה. סיפור התפתחות הפוקר ממשחק שזו תדמיתו ועד לפופולריות העצומה שהוא צבר בשנים האחרונות, והמקום שכבש במיינסטרים האמריקאי והעולמי, הוא סיפורו של דויל ברונסון, כותב ההקדמה של ספר זה. דויל ברונסון, המכונה ״הסנדק״ של הפוקר, הוא שחקן הפוקר המפורסם ביותר בעולם. הוא נחשב לאחד האבות המייסדים של המשחק המודרני, כמי שהביא את הטקסס הולדם ללאס וגאס, זכה פעמיים באליפות העולם בפוקר (1976, 1977 — בשני המקרים היד הזוכה שלו היתה 10, 2. לימים זכתה היד הזאת לתואר — ״דויל ברונסון הנד״) ובעשרה מצמידי האליפות היוקרתיים של ה־WSOP.

ברונסון נולד ב־1933, אחד משלושה ילדים בלונגוורת, טקסס, עיירה בת כמאה תושבים שרובם היו בעלי חוות או עסקו בגידול כותנה. כנער הוא היה אצן וכדורסלן מצטיין. במהלך לימודיו באוניברסיטת ״הרדין סימונס״ שבטקסס, קבוצת הכדורסל ״מיניאפוליס לייקרס״ מליגת ה־NBA, הביעה עניין בהחתמתו, אך פציעה בברך קטעה את תקוותיו להיות שחקן כדורסל מקצועי. הוא סיים תואר ראשון ושני במנהל עסקים ובמהלך לימודיו החל לשחק פוקר עם חברים מהאוניברסיטה. כשסיים את לימודיו עבד כאיש מכירות, אך למעט העובדה שהוא שנא את עבודתו, הוא גם הבין שהוא מבזבז את זמנו — שעת פוקר הכניסה לו הרבה יותר כסף משעת עבודה במכירות. כמו רבים לפניו ואחריו, הוא התאהב במשחק והתמלא בתשוקה בלתי נגמרת לשחק.

למרות שגדל כנער מוצלח, אינטליגנטי ופופולרי, העיסוק שלו בפוקר הרחיק ממנו חלק מחבריו שהחלו להתייחס אליו בחשדנות. הפוקר היה עיסוק לא מקובל, רחוק מהמיינסטרים וזוהה עם נוכלים ובריונים, לא עם חנונים שמשחקים כיום באינטרנט. ״הסתכלו עלינו (שחקני פוקר) כאזרחים דרג ב' בשנות החמישים והשישים,״ מספר דויל. ״אנשים זילזלו בנו וחשבו שאנחנו גנגסטרים, כי שיחקנו פוקר.״

דויל חבר לסיילור רוברטס ואמרילו סלים פרסטון, שני שחקני פוקר נהדרים, כריזמטיים וצבעוניים ושלושתם החלו לתור את משחקי טקסס יחד. היתה להם תדמית של אנשים הגונים שנעים לשחק איתם. הם הפכו לסוג של סלבריטאים בסצנת הפוקר הטקסנית וזה הוביל להזמנות למשחקים רבים ברחבי המדינה. הם היו שותפים והתחלקו ברווחים ובהפסדים. הם חברו בעיקר כדי לשמור זה על זה בתקופה שבה עמדו סכנות רבות בפני השחקנים.

דויל מספר שבשביל להיות שחקן פוקר מקצועי באותם ימים היית צריך להיות מספיק טוב כדי להרוויח; לדאוג שלא ירמו אותך במהלך המשחק; שישלמו לך בסוף; ושהמשטרה לא תעצור אותך לפני, בזמן או אחרי המשחק. הם הסתובבו עם שמות בדויים ולאחר שנעצרו בידי החוק שילמו את הקנסות שהוטלו עליהם והמשיכו לשחק. רוברטס ביקש פעם משוטרים שעצרו אותו לחכות לסוף היד שהוא היה באמצעה. ״לא זכיתי ביד כל הערב ואני חושב שעכשיו יש לי סיכוי,״ הוא ביקש. השוטרים הניחו לו לסיים, לאסוף קופה נאה רגע לפני שעצרו אותו והחרימו את כספו.

דויל עצמו מעיד שהיה נוכח בחמישה מקרי שוד תוך כדי משחק. פעם, כששיחק בחווה באוסטין, טקסס, נכנסו שבעה אנשים עם מסכות סקי ורובי ציד, העמידו את כולם מול הקיר ולקחו להם את הכסף. ״בתור הגדול שבחבורה,״ דויל מספר, ״תמיד נטפלו אלי כדי להראות כמה הם קשוחים.״ בחור ענק סובב אותו ושאל, ״מי מנהל את המשחק?״ ״אני לא יודע,״ ענה דויל וספג מיד כת רובה בבטנו. ״מי מנהל את המשחק?״ הוא נשאל שנית ודויל ענה שוב שהוא לא יודע. גם כשהכו בראשו, התעקש דויל שאינו יודע. כשהבחור טען את הרובה והצמיד לדויל את הקנה בין העיניים, דויל כבר נזכר והצביע על בעל הבית וענה, ״בעל הבית הוא הבחור בחולצה הירוקה שם.״

ברונסון מספר על תקופה שבה רבים מאלו שעסקו בהימורים — כולל שחקני פוקר — הסתובבו עם סכינים ועם אקדחים ונאלצו לעתים להשתמש בהם. דויל ראה שני אנשים נהרגים בירייה בראש במהלך משחק פוקר. ״בדיעבד זה נשמע לי טפשי ששיחקתי בתנאים כאלה,״ הוא מספר כיום.

על ספרי לימוד בכלל לא היה מה לדבר באותה תקופה. היום כל אחד יכול לקרוא בכל ספר או באינטרנט את ההסתברויות לכל יד וסיטואציה במשחק. בזמנו היו דויל וחבריו פותחים רצפים של קלפים שוב ושוב במהלך לילה שלם בחדרם במלון בזמן שהיו בדרכים, כדי ללמד את עצמם את ההסתברות לכל תרחיש.

דויל והחבורה נסעו לווגאס כמה פעמים במהלך שנות השישים, ניסו את מזלם על סכומי כסף גדולים מדי וחזרו לטקסס מרוששים. אבל במהלך ביקוריהם שם הם התחברו עם בני ביניון ובנו ג'ק, מאפיונרים מקומיים ובעלים של ה״הוֹרְס־שו קזינו״. היכרות זו עתידה לשנות את ענף הפוקר. הביניונים אהבו פוקר ודויל וחבריו לימדו אותם את משחק ה״טקסס הולדם״ שהחל לצבור פופולריות בווגאס.

ב־1970 החליטו הביניונים לקיים את אליפות העולם הראשונה בפוקר. World Series of Poker הם קראו לאירוע אליו הזמינו כמה משחקני הפוקר הטובים בעולם, לדעתם. כל מהמרי הסבב הטקסני הגיעו יחד עם הקבועים של וגאס: ג'וני מוס, פאגי פירסון, אמרילו סלים, סיילור רוברטס, דויל ברונסון, טיטניק תומפסון הרמאי, ג'ימי ״The Greek״ סניידר ואחרים. כעבור כמה ימים של משחקי היי סטייקס קאש במגוון פורמטים של פוקר, השחקנים היו צריכים להצביע באופן חשאי מי היה השחקן הטוב ביותר. כולם כמובן הצביעו עבור עצמם, אז בני ביניון ביקש שהשחקנים יצביעו שוב, הפעם לשחקן השני הכי טוב. הפעם ג'וני מוס זכה למרב הקולות והוכתר לאלוף העולם הראשון בפוקר. האירוע עוד לא היה מסוקר תקשורתית וכמעט ולא זכה לתשומת לב ציבורית. בשנה שלאחר מכן, שבעה שחקנים שילמו את דמי הכניסה על סך 5,000$ כדי להשתתף בטורניר הפוקר הראשון שיקבע את אלוף העולם. ג'וני מוס זכה שנית ב״אליפות העולם״ ולקח איתו הביתה את כל הקופה.

הזכייה של אמרילו סלים באליפות של 1972 היתה אבן דרך משמעותית בהיסטוריה של הפוקר. למרות שבסך הכול היה צריך להוכיח את עליונותו על 11 משתתפים אחרים כדי לזכות באותה שנה, הוא הצליח להפוך ליחצ״ן המשחק. הטקסני הפטפטן הפך לשגריר הראשון של הפוקר באמריקה. הוא השתתף בתוכניות אירוח רבות, כיכב בסרט וכתב ספר.

בעקבות המסע של סלים, לאליפות של 1973 הגיעה רשת הטלוויזיה CBS כדי לסקר את האירוע שכלל כבר טורנירים מקדימים לאירוע המרכזי: אליפות ה־7 קארד סטאד, אליפות הראזז, אליפות הדוס טו סבן דרו ואירוע נו־לימיט הולדם. דמי הכניסה לטורנירים המקדימים היו נמוכים יותר מדמי הכניסה לאירוע המרכזי. פאגי פירסון זכה בשניים מהאירועים כולל באליפות עצמה. ב־1978 כבר חולקו כספי הטורניר ליותר ממשתתף אחד וחמשת המקומות הראשונים זכו בפרסים בהתאם לדירוגם הסופי בטורניר.

ב־1980 הגיחה בסערה דמות חדשה לעולם הפוקר. סטו ״הילד״ אונגר, בן 26 אז, בן למשפחה יהודית מניו יורק זכה באליפות באותה שנה. אונגר היה אשף משחקי אסטרטגיה עוד בטרם הכיר את הפוקר. האישיות הצבעונית, הכריזמטית והחצופה בצירוף הבייבי־פייס בעולם של גברים מסוקסים וחובשי כובעי קאובוי משך את NBC לבוא ולסקר את האליפות של 1981 שהביאה את הפוקר לבתיהם של מיליוני אמריקאים. אונגר זכה באליפות בשנית והפך לאגדה.

אונגר התמכר בהמשך לסמים וביום השלישי של האליפות של 1990, כשלא הופיע למשחק, מצאו אותו מחוסר הכרה על רצפת חדר המלון שלו. הוא צבר כל כך הרבה צ'יפים עד אותו רגע שלמרות שלא חזר למשחק, הצליח לסיים את הטורניר במקום התשיעי ולגרוף 20,000$.

ב־1997, אף כי היה שקוע בחובות ובמצב פיזי רעוע שכלל לא הזכיר את הילד שזכה בטורניר בשנות השמונים, הוא קיבל מחברו 10,000$ כדי להשתתף שוב באליפות העולם. אונגר שיחק תשוש אחרי לילה של ניסיונות בלתי פוסקים לגייס כסף לטורניר. עם תמונה של בתו מול פניו במהלך כל שעות היום ועם משקפי שמש מיוחדים, עגולים וכחולים, שנועדו להסוות את האף המרוסק בעקבות שימוש רב בקוקאין, הוא הצליח לצבור ערמת צ'יפים עצומה ולהגיע לפיינל טייבל בתור הצ'יפ לידר.2 הוא זכה בסופו של דבר שוב באליפות העולם והפך לשחקן עם מספר הזכיות הרב ביותר אי־פעם באירוע המרכזי של אליפות העולם.

2. הצ׳יפ לידר הוא השחקן עם כמות הצ׳יפים הגדולה ביותר.

 

את כספי הזכייה שלו הוא ביזבז בעיקר על סמים והימורי ספורט ותוך כמה חודשים איבד את הכול שוב. אונגר נעלם מסצינת הפוקר. הוא גר בחדרי מלון ברחבי וגאס, מהם מיעט לצאת, נצפה מדי פעם מקבץ נדבות, אך במקום לחזור לעבוד, הוא רכש קראק וקוקאין. באוקטובר 1998, אחרי שקיבל הצעות למימון מלא כדי שיחזור למשחק, הוא נמצא מת בחדר מלון זול בווגאס בגלל אירוע לב שנבע מהמצב הגופני אליו דירדרו אותו הסמים. סיפור עלייתו ונפילתו של אונגר היה להשראה של יוצרי הסרט ״ראונדרס״. בעקבות ההצלחה של ״ראונדרס״ ב־1998 וזכייתו של מאנימייקר ב־2003, עולם הפוקר סחף המונים מרחבי העולם, ששיחקו לא רק לייב אלא גם אונליין בכל רגע פנוי בביתם. פוקר הפך להיות משחק אסטרטגיה לכל דבר. ספרי לימוד רבים בנושא התפרסמו, ותוכנות מחשב פותחו על מנת לפענח אלמנטים מתמטיים ודילמות אסטרטגיות במשחק. שחקני שח ומשחקי אסטרטגיה אחרים עשו הסבה לפוקר וייצרו לעצמם מקצוע שהניב משכורות יפות ודי יציבות עבור מי שהתנהל בחוכמה ובאחריות. 95% מהשחקנים הפסידו, אבל ההצלחות של חובבנים שהתמזל מזלם וההערצה למקצוענים שהחלו להפוך לסלבריטאים עשו את שלהן ומשכו המונים.