החודש הארוך ביותר

מבוא: 

לחיים או למוות

 

״המבצע הזה,״ אמר הרמטכ״ל יצחק רבין לטייסי חיל האוויר ערב מבצע ״מוקד״ שפתח את מלחמת ששת הימים, ״הוא לחיים או למוות.״

כך גם אמר לחייליו אלוף השריון ישראל טל, ביום תחילת הקרבות. ״יהיה זה קרב לחיים ולמוות,״ והוסיף, ״עד הסוף.״

לחיים או למוות. זאת היתה תחושת עם ישראל וגם תחושת מנהיגיו באותו 5 ביוני 1967 כשיצאה ישראל למלחמה. תושבי המדינה שעקבו בחרדה אחר מעשיו המאיימים של גמאל עבד אל נאצר, ששמעו את הצהרותיו המצמררות, שראו את הרבנים המקדשים גנים ושדרות בתל אביב כבתי קברות המוניים, חששו מפני השמדה טוטלית. בניהם ובנותיהם, תלמידי בתי הספר, חפרו שוחות הגנה ברחבי הערים. כל מהדורת חדשות הביאה להם עוד בשורת איוב: ריכוזי השריון המצרי לאורך גבולם הדרומי; גירוש משקיפי האו״ם; סגירת מיצרי טיראן; חתימת הסכם צבאי בין מצרים, סוריה, ירדן ועיראק; הכרזות מצרים על השמדתה הקרובה של ישראל; גמגום ראש הממשלה בשידור רדיו לאומה... לו ידעו תושבי המדינה שגם מחצית הממשלה מתנגדת למלחמה; שדוד בן־גוריון מתנגד למלחמה; שאלופי צה״ל מתקוממים נגד היסוסי הממשלה; שהבטחות המעצמות הגדולות לבוא לעזרת ישראל התפוגגו - ודאי היו מסכימים להערכת הרמטכ״ל שהמלחמה הצפויה, או מבצע הפתיחה שלה, יגזרו את גורל ישראל לחיים או למוות.

בימי המתיחות שקדמו למלחמה נטשו את הארץ אורחים רמי מעלה ואמנים זרים; יהודים אירופאים ואמריקאים מבוהלים שלחו לקרובי משפחתם בארץ מאות כרטיסי טיסה, כדי שהללו יצילו את נפשם. במסיבה דיפלומטית בוושינגטון חיכך הנספח הצבאי הסובייטי את כפות ידיו בתנועת לחץ סיבובית, תנועה של שחיקה עד דק, והכריז באוזני עמיתיו: ״ישראל - חוסלה!״

בשנים שחלפו מאז ששת הימים נשפכו נחלי דיו וזעם על ״הכיבוש״, על אישים ומפקדים שונים שכביכול תכננו את המלחמה כדי להשתלט על שטחים שייקרעו ממדינות האויב. אין בכך אמת. האמת היא שעם ישראל יצא למלחמה שתחרוץ את גורלו - להישמד או להישרד. רק במהלך הלחימה גילה עם ישראל את כוחו. רק אז הבין שהסיסמה ״לחיים או למוות״ מתאימה דווקא לאלה שרקדו ברחובות קהיר ודמשק ורבת עמון, צרחו סיסמאות שנאה, הניפו כרוזי משטמה וניבאו את חיסולה הקרוב של המדינה שלנו.

ואותו חודש, שהחל עם הופעת הצבא המצרי על גבול ישראל והסתיים למחרת כיבוש רמת הגולן, היה עבור עם ישראל החודש הארוך ביותר בתולדותיו.