מדבר יהודה
הדרך הראשית המובילה מירושלים לים המלח (כביש מספר 1) עוברת דרך מנהרה החצובה תחת הר הזיתים. לרגע עוד רואים את ירושלים ולאחר מספר שניות של חשכה יוצאים מהמנהרה, ומדבר יהודה נפרש לנגד עיניכם. כאשר עומדים בנקודת תצפית על הר הזיתים, רואים מצד אחד עצים ירוקים ומהצד השני את הגבעות החשופות של המדבר.
מדבר יהודה הוא מדבר מקומי, קטן ומפתיע, מדבר בצל גשם. בשונה מאחיו הגדול, הנגב, התופס את חלקה הדרומי של ישראל ומהווה חלק מרצועת המדבריות העולמית, מדבר יהודה נוצר בשל תנאים מקומיים. הרי ירושלים חוסמים את האוויר הלח החודר מהים התיכון ומאלצים אותו לטפס. האוויר העולה מתקרר, מתעבה והופך לעננים המורידים גשם. לאחר שהעננים עוברים את הרי ירושלים הם צונחים מטה, אל עבר המקום הנמוך בעולם, מתחממים והלחות שנותרה בהם מתאדה.
ההגדרה של מדבר היא מקום שבו כמות המשקעים היא מתחת ל-200 מ"מ גשם בשנה. מדוע דווקא 200 מ"מ ולא 150 מ"מ או 250 מ"מ? משום שזו כמות הגשם המינימאלית שמאפשרת גידול חיטה ושעורה ללחם ומספוא למזונם של בעלי החיים. במקום שבו לא יורדים 200 מ"מ יתחלפו יושבי הקבע בנוודים. הבדואים, שאת הפחונים והמבנים הרעועים שלהם נראה בצדי הכביש היו, ועדיין בחלקם, נוודים.
מאפיין נוסף של מדבר יהודה, שהנוסע לרוחבו לא יכול להתעלם ממנו, הוא הפרש הגבהים הדרמטי. רוחבו של המדבר אינו עולה על עשרים וחמישה ק"מ אבל "הנפילה האנכית" מגיעה כאן ל 1200 מטר: במערב, באזור ירושלים, גובה ההרים הוא מעל 800 מטר ובמזרח, בים המלח, 400 מטר מתחת לפני הים – המקום הנמוך ביותר בעולם. המדרון התלול הוא תוצאה של תופעה גיאולוגית מיוחדת הנקראת הבקע הסורי-אפריקני. אנשים רבים נרתעים מגיאולוגיה, תחום עם מילים מסובכות ועידנים גיאולוגים בני מיליוני שנים, אבל במדבר, במקום בו האדמה חשופה, אי אפשר שלא להתפעל מהיופי הקדום ולתהות איך נוצרו המצוקים. הבקע הסורי-אפריקני הוא למעשה תופעה חדשה במונחים גיאולוגים – רק בת עשרים וחמישה מיליון שנה. הבקע הוא רצף של 6,000 ק"מ של שברים מסוריה ועד מרכז אפריקה, המפריד בין שני לוחות גיאולוגים – הלוח הערבי (ירדן) והלוח האפריקני (ישראל). שני הלוחות נעים צפונה, אבל הלוח הערבי נע מהר יותר בכחצי ס"מ לשנה מהלוח האפריקני. סוגי מסלע ונוף, שלפני 25 מליון שנה היו מחוברים, נחצו לשניים ונמצאים במרחק של עד 105 ק"מ אחד מהשני. לבקע יש חשיבות מיוחדת גם מבחינה מדינית, מכיוון שבמרכזו עובר הגבול הארוך ביותר של ישראל ושכנותיה, גבול ישראל-ירדן. הגבול מתחיל דרומית לכנרת וממשיך לאורך הירדן עד ים המלח ומשם דרומה עד אילת ועקבה. אבני הגיר והדולומיט הקשות יוצרות נוף דרמטי ומרשים המאפיין את מדבר יהודה. המסלע החשוף והחום הלוהט של המדבר משכו לכאן לאורך כל ההיסטוריה מבקשי מקלט, מתבודדים ומורדים. את סיפורה של קבוצה קשה וקיצונית שכזו נפגוש במצדה.
יזהר הירשפלד, מחשובי הארכיאולוגים הישראלים כתב ספר בשם "המדבר של העיר הקדושה". זהו התיאור הטוב ביותר של מדבר יהודה. מצד אחד זהו מדבר, מקום חם שקשה לחיות בו ומצד שני הוא קרוב לירושלים, עיר הקודש. הקרבה לירושלים הפכה אותו למקום אליו הגיעו אנשים שהפנו עורף או ברחו מהעיר, אבל רצו להישאר קרובים ולשוב לירושלים כמנצחים: המלך דוד שברח משאול, יוחנן המטביל שחי במדבר, הורדוס והסיקריים.
תוך שאנו חוצים את מדבר יהודה אפשר לראות בצד הכביש אוהלים, פחונים ועדרי צאן השייכים לבדואים. מקור השם "בדואים" הוא במילה באדיה שמשמעותה בערבית היא מדבר. הבדואים הם עם של ערבים נודדים המחולקים לשבטים. רובם המכריע מוסלמים. בישראל חיים כ-260,000 בדואים. בעבר הם ניהלו אורח חיים נוודי, אבל בעקבות קביעת הגבולות בין המדינות במזרח התיכון והתיעוש, הם נאלצו לחדול מאורח חיים זה והם משלמים על כך מחיר. חלקם עוד נודדים עם עדריהם בחודשי הקיץ, אבל זוהי אינה פרנסה מספקת. הבדואים הם הקבוצה החלשה ביותר במדרג הסוציו-אקונומי בישראל.
מספר קילומטרים לפני שמגיעים לעין גדי עוברים מחסום. גם כשיוצאים מירושלים לכיוון ים המלח עוברים מחסום. שני המחסומים מוצבים בכניסה וביציאה מ"הגדה המערבית". מ- 1948 ועד 1967 הייתה הגדה המערבית חלק מירדן. ביוני 1967 ישראל כבשה או שחררה את הגדה המערבית (תלוי בעמדה הפוליטית, זה לא קל לכתוב על ישראל מבלי לדרוך על מוקשים פוליטיים). מאז הסכמי אוסלו מ-1993, הגדה המערבית מחולקת לשלושה אזורים. (בסוף החוברת מצורפת מפה): A, B ו-C. אזור A – אזור תחת שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. כל הערים הפלסטיניות הגדולות נמצאות באזור זה. אזור B – אזור תחת שליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית. אזור C – אזור הנמצא תחת ריבונות ישראלית ובו ממוקמות רוב ההתנחלויות הישראליות.