חכמים - כרך חמישי

פתח דבר

 

נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי.

נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ.

נַעֲנֵיתִי עַד־מְאֹד ה' חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ. (תהילים קיט)

 

למעלה מחמש שנים עברו מאז יצא לאור החלק הרביעי של סדרת חכמים, שפתח את תקופת חכמי התלמוד. עולמם של חכמים בכלל ושל חכמי התלמוד בפרט מהלך עלי קסם כבר עשרות בשנים. קריאה שקטה ואיטית בתוך סוגיה תלמודית מכניסה לחוויה מרתקת הדומה לצלילה בארצות אלמוגים. השנים שזכיתי ללמוד וללמד, ספון בעולמה של תורה, הפכו להיות עבורי סוג של געגוע. המשימות שנקראתי אליהן בשנים האחרונות, ובעיקר מיזם 929 - לקריאת הפרק היומי בתנ״ך, הביאו אותי לעיסוקים רבים וחשובים אך גם למיעוט שקיעה בעולמם של חכמים. לשמחתי נשאר שיעור קבוע של שבתות הקיץ בבית כנסת הרמב״ן, עליו לא ויתרתי. ההכנה לשיעור הזה שמרה על פתיל הקשר העמוק עם הגמרא ולומדיה ועם עולמם הפנימי של חכמים. המגע השבועי עם השפה האינטימית של הגמרא ועם חכמיה הוליד הרבה שיח ביני לבין חברים ותלמידים וכך, במהלך של חמישה קיצים, נוצר הקובץ שלפניכם, המתמקד בתורתם של חכמי הדור השני של חכמי התלמוד - דור המייסדים של הישיבות הגדולות בבבל ובארץ ישראל (סוף המאה השלישית לסה״נ).

שותפים רבים לכרך הזה ואני מבקש להודות להם מעומק לבי על שלא הניחו לי מכתיבה זו.

טליה שרלו, שלמדה איתי בבית מורשה בירושלים, העמיקה לעסוק בדמותם של רב יהודה ורב נחמן וחלק מעמלה מושקע בפרקים אלה. צבי לובושיץ עבר על חלק מהפרקים והוסיף תובנות והערות משלו. הרב ד״ר יהודה ברנדס, הרב אליעזר מלמד, ד״ר שי סקונדה, ד״ר יונתן פיינטוך והרב ד״ר ברוך קהת קראו טיוטה של הספר והעירו עליה הערות שונות, איש איש וסגנונו. כל ההערות שלהם שקועות בתוצר שלפניכם. לאורך כל זמן הכתיבה והעריכה זכיתי לליווי יומיומי, לעיתים בשעות לא שעות, מבכורי, הרב ידידיה, שבתבונתו ובמבטו החודר השפיע השפעה עצומה על הבנתי את עולמם של החכמים ותורתם.

לשלב הגמר נרתמה חנה עמית שבכוחותיה המיוחדים ערכה את הספר בטוב טעם ודעת. משה גרוס תרם את העריכה הלשונית וצוות ״טפר״, בניצוחו של קותי ובעמלה של קרן סיטבון־חמו, שקד, כהרגלו, על סידור הספר והוצאתו לאוויר העולם. לכולם ברכת תודה מעומק הלב.

למעלה מעשר שנים עברו מאז יצא הכרך הראשון של סדרת חכמים, אותו הקדשתי לאבי ואמי, ובו הודיתי לה' על שזכיתי לעלות לירושלים עם נועה אשתי וששת ילדינו ולגור בסמיכות אליהם.

את הכרך הנוכחי אני מקדיש לעילוי נשמת אבי מורי נפתלי לאו לביא, שלפני שנתיים (כסלו תשע״ה) השיב נשמתו לבורא. אבא ז״ל היה שותף מלא לכל סדרות השיעורים שמהם נולדה הסדרה הזו. בכל שבת אחר הצהריים הלכנו יחד עם אמא, שתיבדל לחיים טובים וארוכים, לבית הכנסת לשיעור. בדרך עברנו דרך גינת משחקים גדולה ובה עשרות ילדים משחקים ומסביבם קשישים ישובים על ספסלים ומשענותיהם בידיהם. תמיד עצרנו שם לרגע והתבוננו בתמונה הפשוטה והרכה הזו. כינינו את הגינה הזו ״גינת זכריה״, על שם הפסוק של הנביא זכריה (פרק ח):

עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.

וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.

נועה ואני ממשיכים לחיות בצמוד לאמא, ג'ון, שסוככת בצל עוטף ומחבק את כל המשפחה, ומלווים באהבה את ילדינו ואת נכדותינו ונכדנו, כ״י, הבונים בסמוך לנו את ביתם. הזיכרון של אבא ז״ל עם הצמיחה והלידה של הדור הבא מעמיקים ומגביהים את עולמנו הפיזי והרוחני גם יחד. ברוח נבואתו של זכריה אתפלל גם אני לזכות ולראות בטוב ירושלים ובשכינה השבה לשכון בתוכה:

שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר־הָאֱמֶת וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ.

 

 

ירושלים, שבט תשע״ז

בנימין לאו