חדר למספר שעות
אני כל כך מתלבטת אם ללחוץ על "שלח".
כותבת, מוחקת, כותבת, מוחקת, כותבת, מוחקת ולא מוצאת את האומץ לשלוח לו את הרמז המאוד עבה שלי.
מה זה עבה? החומה הסינית דומה לדף נייר יחסית לעובי הרמז שלי.
כל כך רוצה לשלוח ולא מעזה.
מה יהיה אם יגיד לי לא?
מה יהיה אם לא יסתדר לו?
מה אעשה עם הבושה?
אני לא רגילה ליזום, בחיים לא יזמתי דבר כזה.
כותבת בווטצאפ "דן אכדיה הרצליה", לוקחת אויר ולוחצת על שלח.
לא נושמת.
סופרת את השניות.
ההודעה נשלחה, ההודעה התקבלה, רואה שהוא קרא, השניות עוברות הוא לא מגיב.
מתחילה להצטער ששלחתי.
איזו טיפשה אני, מה חשבתי לעצמי, מה הוא יחשוב עלי, איזו שטות.
מצטערת שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית, לא להרבה זמן לאחור, רק 10 שניות, מקסימום 15.
למה הוא לא מגיב?
בוהה בווצאפ לראות אם הוא מקליד.
רואה שהוא מקליד, איזו הקלה...
"מה דן אכדיה הרצליה"?
הוא אידיוט או מה? אני שולחת לו שם של מלון שאני רוצה להיפגש אתו שם והוא שואל אותי את השאלה הזאת.
"מה נעשה בדן אכדיה הרצליה"? כותב שוב.
"נשחק דוקים".
"בעצם נשחק מונופול".
"אולי נבדוק ליקויי בניה"?
"מה לדעתך עושים בחדר במלון במשך כמה שעות"?
הוא מיתמם או שהוא באמת לא הבין את כוונתי?
אולי הוא עושה ממני צחוק?
"מתי"? שואל
"מחר, 9:00 בבוקר, ניפגש שם. חכה ממני לתשובה סופית מחר בבוקר".
"בסדר" הוא משיב.
זהו, רק בסדר? מה עם סמיילי, מה עם אני מצפה לראות אותך, משהו???
עכשיו פסח והמלון בתפוסה מלאה, רק מחר בבוקר ידעו בוודאות אם יש חדרים פנויים. איך אני יודעת? כי כבר לפני כמה חודשים התקשרתי לשם לברר איך משכירים חדרים לפי שעה.
אני לא מאמינה שעשיתי את זה.
כבר 4 שנים שאנחנו בקשר ברמת אינטנסיביות משתנה.
עובדים באותה חברה אבל לא צמוד וגם לא באותו בניין או אותה עיר.
הקשר שנרקם בינינו הוא קשר בלתי מוסבר.
בשנייה הראשונה שראיתי אותו לפני 4 שנים ידעתי שיהיה משהו בינינו אם כי אז לא העזתי להודות בזה אפילו לא ביני לבין עצמי.
לא יכולתי לדמיין את עצמי בוגדת בבעלי. אני אשה ישרה מאוד, נאמנה כמו כלבת זאב, אמא טובה, עקרת בית למופת, הבית מסודר כל הזמן, חולת סדר וניקיון, תמיד יש אוכל טוב במקרר.
יש לי ילדים נהדרים, משפחה מורחבת נפלאה, הורים תומכים, משכנתא כמו לכולם, חלומות ותוכניות וחששות שמשהו ישתבש.
אבל לחיים יש תוכניות אחרות.
בזמן שאני מתכננת לא לבגוד אני מוצאת את עצמי בקשר עם איתן.
זה התחיל משיחות סתמיות.
ראיתי שגם לו קשה מאוד להיות איתי בקשר למרות שהוא מאוד נמשך אלי.
לאיתן יש 3 ילדים קצת יותר גדולים משלי, בכל זאת, יש בינינו הפרש של 10 שנים לטובתו.
או לטובתי מלמטה, תלוי איך מסתכלים על זה.
אני מאוד אוהבת את איתן, הוא חושב אחרת משאר האנשים בעולם, שונה וגם חתיך הורס. גוף משולש מבילוי קבוע בחדר הכושר, ישבן מעוצב, גבוה 195 לפחות ואני קטנטונת, בקושי 160 ס"מ.
גברים גבוהים עושים לי את זה, זה כמו להתחבק עם קיר או פלדלת, זה כיף.
לאט לאט הפכנו להיות חברים טובים.
הוא מספר לי על אשתו, טוב לו בזוגיות, יש לו אשה מהממת והיא נראית נפלא, בלונדינית הורסת, עיניים חומות גדולות, חזה חמוד והיא פלפלית כזאת עם אש בעיניים.
ראיתי אותה בכמה אירועים של החברה, תמיד הקפדתי לא להיות לידו יותר מדי באירועים כאלה אבל התבוננתי בה מהצד במבט אוהד שיש לה אותו כל הזמן.
איתן טוען שיכולנו אני והיא להיות החברות הכי טובות.
אני מספרת לו על בעלי, על הדברים הטובים, על המריבות התכופות שיש בינינו בגלל עניינים כספיים וחינוך הילדים.
איתן הוא החברה הכי טובה שלי, רק חבל שיש לו זין.
מצד אחד אני מאוד אוהבת אותו, מצד שני אני מאוד לא רוצה להתאהב בו אבל אני מרגישה שאני נמשכת אליו ללא שליטה.
מפטפטת אתו כל היום בווצאפ "בענייני עבודה", זה הרי לגיטימי מקולגות, לא?
בעבודה אף אחד לא יודע עלינו.
יש יותר מדי אנשים שמכירים את בעלי ומכירים את אשתו ומדינת ישראל היא גם ככה קיבוץ אחד ענק. לא מתאים שירכלו עלינו אז אנחנו ממש משתדלים לא לעורר חשד ותשומת לב מיותרת.
איך בעבודה מכירים את בעלי?
כי אני מקפידה לבוא איתו לכל אירוע ואירוע של החברה.
מעבירה את המסר המאוד ברור שאני תפוסה ולא מחפשת שום קשר כי במקום העבודה שלנו הרומנים בין העובדים והעובדות חוגגים.
איך לא? שעות עבודה רבות לתוך הלילה, ישיבות צוות, נסיעות לחו"ל, רואים את האנשים בעבודה יותר ממה שרואים את הילדים או הבעל / האישה.
אך טבעי שיירקמו קשרים חברתיים ורומנטיים בין אנשים.
אני נחשבת קשה להשגה.
אחת שכולם היו שמחים לשים עליה את הידיים ולזיין אותה אבל מושא בלתי אפשרי.
לפעמים אנחנו נפגשים מחוץ למשרדי החברה, במסגרת "פגישה עסקית" אבל גם הפגישות האלה הן בלחץ שלא ייראו ולא ישמעו ולא נעים.
אני חושקת בו מאוד.
עם כל פגישה ופגישה אני נקשרת אליו יותר והוא מתפעל ממני.
חושב שאני אשה נדירה, כוסית על כהגדרתו, סופר סקסית, חכמה, עדינה, אלגנטית, קלאס ואני נהנית שהוא נהנה ממני, משנינותי, מפניני מחשבתי והגיגי.
בעלי רואה בי מובנת מאליה, לא מחמיא לי מספיק כי לדעתו עצם זה שהוא חי איתי זו המחמאה הכי גדולה.
איתן מטפל בתחושות חוסר הביטחון הבסיסיות האלה שיש לי, נותן לי להרגיש בעצם נוכחותו שאני הדבר הכי נעלה עלי אדמות.
מסתכל עלי במבט מעריץ, מקשיב לכל מילה שלי, מאזין ברוב קשב גם למה שאני לא אומרת, מתעניין, שואל, אכפתי, דואג לי.
וזה סקסי, כל כך סקסי שקשה לי להתאפק.
מעולם לא הזדיינו על אמת.
היו מספר פעמים שלא יכולנו להתאפק ונשיקה מרפרפת על השפתיים וחיבוק עם הרבה תשוקה היו שם לפעמים, בחטף, שאף אחד לא ירגיש, מתביישים להודות בינינו לבין עצמנו במשיכה האדירה.
הנאמנות לבעלי הורגת אותי מבפנים.
מי קבע שצריך לאהוב רק גבר אחד כל החיים?
מה קורה אם מתאהבים במישהו אחר תוך כדי?
האם כתובה יכולה לסגור הרמטית כל זוגיות באשר היא ולמנוע כניסה של אהבות חדשות?
מה עושים עם התשוקה הזאת?
מה עושים עם הקונפליקט?
למה אי אפשר שיהיה לגיטימי שיהיו כמה מערכות יחסים?
אדם מתחתן וזהו? בלעדיות עד סוף החיים?
הרי אפשר לאהוב יותר מאדם אחד אז למה לעזאזל מגבילים את כולנו?
כמה קשה לי איתו וכמה קשה לי בלעדיו.
כל יום אני מבטיחה לעצמי שאני שמה סוף לקשר הזה, שאני אפילו מתפטרת ומחליפה עבודה, אבל כמובן שזה לא קורה.
לאיתן יש יכולת בלתי מוסברת להרגיע אותי, לגרום לי לרחף בנוכחותו.
גם הוא מתאפק בכל כוחו לא לחמם יותר מדי את הקשר בינינו. הוא מאוד אוהב את אשתו ובצדק. היא מתוקה אמיתית, ראיתי אותה כמה פעמים באירועים של החברה והיא מקסימה, קשה לי לחשוב שאני פוגעת בה בגלל הקשר שלי עם איתן.
המריבה האחרונה עם בעלי הוציאה אותי מהכלים.
כמה אפשר לריב איתו על הילדים? על הכסף? אני קצת בזבזנית, כמו כל אשה.
אוהבת שופינג, נעליים חדשות, בגדים, לעשות צבע בשיער והוא קפדן בכסף, לחוץ, כל הוצאה נראית לו מיותרת, חרדתי, הישרדותי.
כל פעם כשמגיע החיוב של הויזה במייל מתפתח ויכוח נוסף.
וכבר נמאס לי, אני עובדת קשה, קשה מאוד, מגדלת ילדים, מבשלת, קורעת את עצמי ומותר לי לפנק את עצמי, לא?
רבנו, צעקנו, אפילו בכיתי מעצבים.
כבר שבוע שאנחנו לא מדברים וכל מה שבא לי זה לקבל חיבוק מאיתן.
מה זה חיבוק, בא לי להזדיין עם איתן.
כשאני חושבת עליו אני מרגישה את המתח הזה בבטן התחתונה, את הרטיבות הקטנה הזאת שמרטיבה את החוטיני שלי.
זרמים קטנים ומדגדגים נשלחים לכיוון החלק התחתון שלי ואני מרגישה התרגשות גדולה.
היקום סידר ככה:
בעלי בנסיעת עסקים לחו"ל.
הילדים הולכים אחרי בית הספר לאמא שלי.
אשתו של איתן בסמינר של כמה ימים בים המלח.
הילדים שלו גדולים.
מה שאומר שאנחנו פנויים.
אני תמיד יכולה לקבוע בעבודה "פגישה עם לקוח" אף אחד לא באמת יודע מה אני עושה ואיפה אני מסתובבת.
אז החלטתי להיות קצת נועזת וקצת יותר ישירה.
בחיים לא הצעתי לשום גבר להיפגש איתי בבית מלון לכמה שעות, גם לא הצעתי לפני כן לאיתן.
אבל השתלטה עלי מין תחושה נועזת כזאת, שבא לי לנסות, בא לי ליזום, בא לי לקחת את המושכות ולהוביל, בא לי להיות זאת שקובעת, יום, שעה, מיקום וקובעת שהיא רוצה להזדיין.
"בא לי לקרוע אותך" כתבתי לו בווצאפ.
נותנת לפנתרה השחורה שבי להשתלט קצת על שירלי העדינה והחסודה.
ואחרי 2 שניות מתחרטת.
"אם מכל סיבה שהיא תחליט שלא מתאים לך תגיד לי ואני מבטלת הכל ובאווירה טובה, לא רוצה להרגיש שאני מדיחה אותך לתרבות רעה" קבלתי רגליים קרות, בעצם קרירות, מתפללת בכל ליבי שהוא לא יתחרט.
ואם יתחרט אז אולי עדיף שכך.
מזכירה לעצמי לנשום אפילו שכרגע הצעתי לגבר שאני אוהבת להזדיין איתי בפעם הראשונה בחיי. אז מה זה אומר עלי, שאני בוגדת???
מקבלת ממנו הודעה בווצאפ "בסדר".
שוב פעם הלקוניות הזאת? כאילו המזכירה שלו הודיעה לו שהמייל נשלח.
למה הוא לא מתרגש כמוני?
שעות אחר הצהריים עברו בעצלתיים, לא זזו, מחוג השניות קבל משקולות שהקשו עליו את תנועתו.
ניסיתי להעסיק את עצמי.
אספתי את הבגדים לכביסה, זה לקח הרבה יותר זמן מהרגיל.
ניקיתי אבק אבל הפסקתי באמצע ומצאתי את עצמי עומדת באמצע הסלון עם הסמרטוט ביד, בוהה באוויר וחולמת על מחר.
מסתובבת בבית כמו סהרורית, לא מצליחה להתרכז בשום דבר, מקווה שמחר כבר יגיע.
מתכננת ללכת לישון מוקדם מהצפוי, אולי זה יעביר את הזמן שלי יותר מהר.
הילדים רבים ביניהם ולא אכפת לי.
אמא שלי מתקשרת לספר לי מה עבר עליה היום ואני בכלל לא שומעת אותה.
רק כשבעלי מתקשר מחו"ל לשמוע מה שלומי ואיך עבר עלי היום אני נדרכת, משתדלת להישמע כרגיל, כאילו לא מתרגשת, כאילו לא קבעתי מחר להזדיין עם מישהו אחר.
עונה את התשובות הרגילות, מתאמצת לשוות לעצמי אינטונציה רגילה, מנסה לשכוח את מה שיהיה מחר.
כשבעלי מנתק אני מרגישה הקלה גדולה.
מארגנת ארוחת ערב לילדים, מקלחת אותם, מרדימה.
מתקלחת בעצמי, מורידה שערות מהרגליים, מבית השחי, חופפת את השיער, מגלחת את שיער הערווה ורק אחר כך מבינה שעשיתי טעות.
מה אגיד לבעלי כשיחזור ויראה שאני מגולחת למטה?
שסתם גילחתי? הרי אני אף פעם לא מגלחת סתם, רק הוא מגלח את שערותיי העדינות.
המים החמימים זורמים להם על גופי החטוב, משילים שכבות של סבון ריחני נעים.
מדמיינת את יום המחר... חולמת.
לובשת פיג’מה ונרדמת כמו תינוקת.
מתעוררת למחרת לפני השעון המעורר.
לחוצה מאוד.
מכניסה לשקית חוטיני מהמם, ביריות שחורות, חגורת ביריות וחזייה שחורה שקניתי באחת הנסיעות שלי לרומא.
לא שוכחת לקחת גם שמן לעיסוי.
קונדומים לא צריך, אני לוקחת גלולות.
מארגנת בחיפזון את הילדים לבית הספר וחוזרת ישר הביתה.
מודיעה לסמדר הפקידה בעבודה שאני בפגישה עם לקוח ואגיע מאוחר יותר.
מצלצלת למלון לברר האם יש חדרים פנויים לבוקר זה.
הפקידה בודקת, יש חדרים פנויים, היא מיד תתקשר אלי לבדוק שהם אכן נקיים, אני נותנת לה את מספר הטלפון שלי.
ממתינה ליד הטלפון, הבטן התחתונה שלי מתחילה להתפקע מרוב פחד ועצבים.
ממתינה וממתינה.
אולי שכחה לבדוק, אולי אתקשר אליה שוב, אולי נתתי לה בטעות מספר אחר, סופרת את השניות.
מחליטה שעוד 5 דקות אתקשר אליה שוב אם לא תתקשר אלי.
אחרי 4 דקות 16 שניות היא מתקשרת.
"יש חדר פנוי" ונוקבת במחיר המופקע.
וואו, באמת יקר, אבל לא אכפת לי בכלל. מצידי שיעלה כמה שיעלה, אני רוצה לממש את הפנטזיה כמה שיותר ולא אכפת לי לשלם על זה.
שולחת לאיתן הודעה לקונית "דן אכדיה הרצליה, 9:00 בבוקר, תתייצב".
הוא קורא אבל לא מגיב.
אני מתפללת שזה לא סימן בעייתי ומדמיינת שהוא נרגש בדיוק כמוני.
נכנסת לרכב.
לוקחת את השקית עם הביגוד הסקסי.
לוקחת גם קצת אוכל ובקבוק שתייה.
מרכיבה משקפי שמש ומתפללת שלא אהיה מעורבת בתאונת דרכים בדרך מרוב התרגשות.
משתדלת לא לחשוב על כלום, שמה מוסיקה בגלגלצ, מזמזמת את השירים, כאילו מדובר בעוד יום רגיל.
אבל לא מדובר בעוד יום רגיל.
אלוהים...
איזה פחד.
מגיעה למלון, מחפשת בעיניי את הרכב שלו ולא רואה, חונה כמה שיותר רחוק.
נכנסת ללובי ברגליים רועדות, סוקרת במבטי את הסביבה.
לא מכירה אף אחד, לא רואה את איתן.
בודקת בווצאפ, הוא לא הגיב.
נגשת לפקידה בקבלה.
הליכה בוטחת וגבוהה שבאה לחפות על חשש אדיר.
"היי, דברתי איתך לפני כחצי שעה, הזמנתי חדר לכמה שעות" אני מחייכת חיוך עצבני, זווית הפה הימנית רועדת ללא שליטה.
הפקידה לא מסתכלת עלי במבט מיוחד, כנראה היא רגילה לזה.
מגישה לי כרטיס מגנטי ואומרת לי "קומה חמישית, חדר 515".
אני משלמת במזומן את הסכום הגבוה, לוקחת את המפתח, מודה לה מקרב לב גם על זה שלא שפטה אותי במבטה.
עולה במעלית לקומה 5, נכנסת לחדר, מדליקה את המזגן כי חם לי, אני רותחת מהתרגשות.
מניחה את התיק ומתיישבת על המיטה.
לא מוצאת את עצמי.
מתהלכת כמו פנתרה שחורה בסוגר.
האם ללבוש כבר את הבגדים הסקסיים?
האם להישאר בבגדים הרגילים?
האם לחכות לו למטה?
אולי בחדר?
למה הוא לא מגיב להודעה מהבוקר?
להדליק טלוויזיה?
מה ה WIFI כאן?
נכנסת לווצאפ.
"חדר 515 קומה 5, אני פה", שולחת שוב הודעה לקונית.
"תודה" הוא עונה.
אני לא מוצאת את נפשי.
השעה 9:10, מחליטה ללבוש את הבגדים הסקסיים.
מורידה את הג’ינס וחולצת הטי שירט ומניחה אותם מקופלים על הכיסא.
מתבוננת על עצמי במראה ומאוד מרוצה ממה שאני רואה.
גוף צנום ומחוטב, חזה קטן ונערי, ערמת תלתלים חומים, לחיים אדומות ממבוכה או מחום או משניהם יחד.
גורבת את הביריות, מקפידה שהן יהיו באותו גובה. מחברת אותן לחגורת הביריות.
החזיה הסקסית כבר עלי וגם החוטיני.
לקבל אותו ככה או לשים עלי מגבת?
שמה עלי מגבת.
השעה 9:20, איפה הוא?
מסתכלת בחלון אבל החלון פונה לים ואני חשבתי שפונה לחניה.
מסתכלת על הגולשים בחוף הרצליה, מסתכלת על העוברים ושבים.
כל רעש מהמסדרון מקפיץ אותי.
אולי זה הוא?
9:30, מתחילה לדאוג.
אולי קרה לו משהו?
אולי התחרט?
אולי זו דרך שלו לנקום בי על משהו?
אולי זו סתם מתיחה אכזרית?
אולי אשתו עלתה על התכתובת?
מתחילה לגלוש בנייד.
מבטיחה לעצמי לא להסתכל בשעון אך לא מצליחה.
השניות זוחלות ואני מרגישה מועקה אדירה.
מתחילה להתרגז, החדר מוזמן לפי שעות, חצי שעה בוזבזה על המתנה ואין לי מושג מה קורה איתו בכלל.
אולי אתקשר אליו?
מחליטה שלא.
אם עד 10:00 הוא לא מגיע אני לוקחת את הדברים שלי ועפה מכאן.
אם הוא לא מכבד את הזמן שלי אז לא אכבד את המעמד.
תערובת של תחושות עולה בי: כעס, מתח, עצבנות, התרגשות, חרדה, ציפייה ומעל לכל מרגישה מטומטמת.
9:40 התחושות רק מתגברות.
בודקת כל שניה את הווצאפ, הוא לא מחובר. נראה לאחרונה ב 9:15
כוס אמא שלו.
מה יש לו?
לפחות שיודיע!!!
השפלה מזדחלת מתחת לביריות שלי.
9:50 זהו, עוד 10 דקות אני הולכת ובטח אפגוש אותו במעלית או שלא.
מרגישה בתוך סרט של מישהו אחר, בתסריט לא שלי ואני הגיבורה הראשית, מרגישה מוזר, מאוד מוזר, רוצה לקום וללכת ורוצה להישאר.
תחושת בחילה קלה עולה בגרוני.
כמו בועה שעוטפת אותי ומגנה עלי מהעולם החיצוני, זה שמחוץ לחדר, זה שמחוץ לעצמי, זה שבזוגיות שלי.
9:53 דפיקה חלשה בדלת...
הלב שלי מנתר.
פותחת את הדלת, זה איתן.
נכנס קצת כפוף. חולצה שחורה, תיק יד, ג’ינס נמוך שרואים את התחתונים שלו, ריח של אפטרשייב.
שכחתי שכעסתי, שכחתי אפילו לשאול אותו למה אחר כל כך הרבה, שכחתי שאפילו לא הסביר ולא התנצל.
איתן סקר אותי במבטו, "את יפהפייה".
הסמקתי, ניסיתי לשלב ידיים ולהחביא את עצמי מאחורי זרועותיי הדקיקות.
"אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב מבוכה, בחיים לא עשיתי זאת קודם, אני מאוד שמחה שהגעת" אמרתי.
השתררה שתיקה מביכה.
איתן התיישב על קצה המיטה וגם אני לידו.
לא נוגעת בו והוא לא נוגע בי.
מפתיע בהתחשב בעובדה שברור שיהיה פה סקס עוד מעט וסקס סוער.
"אני מתרגש".
"גם אני" הודיתי כשאני משפילה את מבטי.
"לא חייבים לעשות כלום, אשמח גם אם סתם אשכב לצידך".
איתן הוריד את נעליו ואת מכנסיו, נותר בתחתונים ובחולצת הטי שירט השחורה שלו ונשכב על המיטה.
נשכבתי לידו כשהמגבת כרוכה סביבי, הוא ראה את הגרבונים השחורים והבין שאני לובשת משהו סקסי אך לא בער לו.
נשקתי לו קלות על לחיו המגולחת, הרחתי את ריח האפטר שייב וליטפתי את לחיו השנייה.
הוא מאופק...
איך הוא יכול להיות כל כך מאופק?
למה הוא לא מתנפל עליי?
שוכבת לידו אחת הנשים הסקסיות שיש והוא שומר את ידיו לעצמו?
נשיכות קלות בלסת שלו החליפו את הנשיקות הקלות והמרפרפות ולשוני החמה והרכה נתחבה לתוך אוזנו, מלקקת, מרככת, מחרמנת.
התיישבתי מעליו, מתבוננת בעיניו במבט הישיר שלי מביטה בו מלמעלה למטה.
לאט לאט מורידה מעלי את המגבת הכרוכה.
בהתחלה מתירה רק את הקיפול העליון, אחר כך פותחת את הצלע הימנית ואז את הצלע השמאלית מותירה לו לשזוף עלי את עיניו.
אישוניו מתרחבים בהתפעלות רבה, הוא מלטף בעדינות את כתפי הימנית, כל כך בעדינות כאילו הוא מלטף בובת חרסינה עדינה ושברירית. נוגע לא נוגע. מביט בעדינות ובקשיחות תוך כדי.
אני מתבוננת על מבטו המלטף את לחיי, שיערי, צווארי, המחשוף, הבטן השטוחה שלי, הטליה הנשית שלי, הירכיים המוסתרות בביריות.
הוא באמת מתפעל!!!
ואני מתרשמת ומתמוגגת לאור ההתפעלות שלו.
"אני לא שבירה" קורצת לו במבטי, מותר לך לגעת.
איתן נדלק.
בשנייה אחת ראיתי את הזיק ניצת בעיניו.
השכיב אותי על גבי בתנועה אחת חזקה והחלטית ונשק לי נשיקה רכה ומלאת תשוקה.
מרתק אותי למיטה הרכה תחת כובד משקלו.
"חכי כאן" הוא פוקד עלי.
קם מהמיטה, פותח את התיק, מוציא שקית פשוטה של סופר מרקט. שולף בתוכה חבל ארוך, מלפפון ירוק וג’ל סיכוך....
"בשביל מה זה"? שואלת.
איתן לא עונה. מתבונן בי במבט קשוח.
אני מסתקרנת, אוהבת את זה שהוא קשוח פתאום, מרגישה כמו בתוך משחק תפקידים וזה מחרמן אותי.
מרגישה כמו אשה קטנה, כמו גורה חמודה ליד גלדיאטור ענק וקשוח ונתונה לחסדיו.
איתן פוקד עלי לקום.
אני מצייתת.
לא רגילה שאומרים לי מה לעשות אך מוכנה לשתף פעולה עם המעמד ולו רק מתוך סקרנות לראות מה קורה כשאני בעמדת הנשלטת.
הוא פותח את הקרסים בחגורת הביריות, פותח את הקליפסים, משאיר עלי את הביריות.
בתנועה חדה קורע ממני את החוטיני הדקיק והעדין, מסיר את החזיה שלי.
אני עומדת מולו בביריות בלבד.
לא מעזה לנשום.
מתלבטת מה לעשות.
לקחת אלי את המושכות? לזרום? לתת לו לנהל את העניין?
"תסתובבי" הוא פוקד עלי שוב.
אוחז בפרקי ידי וכורך את החבל סביבם, לא הדוק מדי אבל בהחלט אין לי איך להשתחרר.
זורק אותי על המיטה כשפניי מופנות למזרון.
מפסק את רגליי.
אני מצפה לליטוף.
"אני נרגש לראות את החור של התחת שלך, הוא כל כך יפה, קטן, עדין, מכווץ".
"ובתולי" אני מוסיפה.
"אחרי היום הוא כבר לא יהיה בתולי" אומר.
אני נבהלת.
"איתן, חכה רגע, אני לא רגילה לזה, לא מכירה את החלק הזה בגוף שלי, אני פוחדת שיכאב, פוחדת מאי הוודאות".
"אני יודע מה אני עושה, אלוף בזה, מבטיח שיהיה לך נעים".
אני לא יודעת מה לעשות, הגוף פוחד, הנפש פוחדת ומצד שני אני רוצה לנסות, רוצה לבטוח בו, רוצה להרחיב את הגבולות האישיים שלי.
"תבטיח לעשות את זה בעדינות ואם יכאב לי אז תפסיק".
"מבטיח"....
אני מרגישה את הלשון שלו שם, מלקקת בעדינות בסיבובים קטנטנים, מתענגת, מעלה את האגן שלי כלפי מעלה.
הוא מבין את הכוונה ומלטף את הדגדגן בזמן שלשונו ממשיכה ללקק את פי הטבעת שלי.
אני נאנחת, זה כל כך נעים.
זרמים רכים מתפשטים בכל גופי, אני כמהה להרגיש אותו בתוכי, להרגיש את הזין שלו בפנים.
איתן נעמד ליד המיטה.
מתפשט כולו, אני מסתכלת, מסיר את החולצה ואני רואה את הגוף החלק והשחום שלו, רואה את הכתפיים הרחבות ואת המשולש.
הוא מסיר את תחתוני הבוקסר שלו ואני רואה בפעם הראשונה בחיי את הזין העומד שלו.
הוא ענקקקקקקקקקקקקק.
ממש ענק, ויפה מאוד.
כיפה מבטיחה עינוג מושלם, פועם ורוטט עם פעימות ליבו, עומד ניצב לגופו, זקור, ארוך ורחב.
אלוהים....
אין לי בעיה לקבל אותו בסחלב שלי אבל בתחת... אני אפילו מפחדת לחשוב על זה.
הגודל נראה לי מאיים.
הוא מעלה קצת את האגן שלי בעוד פני על המיטה כמו גם החזה שלי.
מושך אותי לקצה המיטה בעודו עומד על הרצפה יחף, עירום ועם זין זקור.
"לא שם" אני מתחננת.
אני מרגישה איך איתן מחכך את קצה הזין שלו בפתח של הסחלב שלי, מחכך מהדגדגן ועד פי הטבעת וכשמגיע לפתח של הסחלב מחדיר אותו ממש מעט, רק את הכיפה וגם לא את כולה.
אני נאנקת מעונג, מרגישה את הכיפה שלו מרחיבה מעט את הכניסה אלי, רוצה שיחדור אלי כולו, עמוק, חזק.
אני רטובה מנקטר האלים, כמו שמן זית עימו נמשחו מלכים.
מבקשת ממנו שיחדור.
רוצה להרגיש את זכרותו בתוכי, ממלא את החלל הצר שלי, מרחיב אותי.
הוא לא חודר, ממשיך לשחק ואני מרגישה שאני מתעלפת.
"תחדור כבר" מבקשת.
מניעה את האגן שלי כלפי הזין שלו והוא מתנתק קמעה, מתרחק.
מרגישה את הזין שלו ואת הסחלב שלי נמשכים כמו מגנט אחד לשני ואני רוטטת מציפייה.
הוא מקרב שוב את קצה הזין שלו ובתנועה אחת ארוכה, חלקה ואיטית מחדיר את כולו סנטימטר אחר סנטימטר לתוך המחילה החשוכה והצרה שלי עד שהוא ממלא את כולה ואני מרגישה את הלחץ של הכיפה על צוואר הרחם שלי.
נשימתי נעתקת מעונג והפתעה.
הוא לא זז, שנינו רוטטים אחד עם השנייה, לפותים בתענוג עילאי, הוא בתוכי ואני עוטפת אותו באהבה. מרגישה את הלחץ הענוג בפנים.
נושמת בתענוג, לא רוצה שזה ייגמר.
איתן מתחיל לנוע בתוכי, אני מרגישה את הכיפה שלו פולחת אותי בכל פעם מחדש ומתענגת.
איזה כיף...
לפתע הוא יוצא ממני.
תמשיך בבקשה אני מבקשת.
שומעת אותו ניגש לשקית ומוציא משהו.
מרגישה משהו ארוך וקר.
המלפפון.
משחק בפתח שלי עם הקרירות, אני נאנקת, רוצה להרגיש את הקרירות הזאת בתוך גופי הרותח.
האגן שלי רוטט, נעה ללא שליטה.
כולי פתוחה בפניו עם האגן מולו והפנים שלי על המזרון.
בתנועה אחת ארוכה נוספת כמו שהיה עם הזין המפואר שלו הוא מחדיר לתוכי את המלפפון.
אני כל כך נהנית מהקרירות.
"זה כל כך כיף" אני גונחת בקול עמוק, איטי וחושני.
הוא מזיז את המלפפון פנימה והחוצה.
בחר מלפפון טיפה מעוגל המגרה את נקודת הג’י בנרתיק שלי.
אלוהים, זה כל כך נעים.
מרגישה אצבע משומנת מלטפת את פי הטבעת שלי, נתחבת בזהירות, מרחיבה את הפתח הענוג והרגיש.
תחושת הקרירות מהמלפפון מול האצבע המשומנת בפי הטבעת גורמים לי לעונג אדיר.
אני נמסה לתוך אמבטיה של תענוג רך.
אצבעות ידיו מלטפות ומגרות את הדגדגן שלי בו זמנית.
התנועה המונוטונית מטריפה אותי כהוגן.
אני צפה בחלל לא מוסבר.
לפתע האצבע שלו נשלפת בעדינות מתוכי ואני מצפה למה שיגיע.
מרגישה משהו עגול בכניסה לפי הטבעת שלי.
מתכווצת מהפחד, "תרפי" הוא אומר "תרפי" לוחש לאוזני.
אני מרפה את גופי, מתמסרת לקרירות הנעימה של המלפפון ושל אצבעותיו על הדגדגן שלי.
מרימה עוד יותר את האגן שלי.
מרגישה את הלחץ של הזין שלו מנסה לפלח ולבקע את בתוליי, אני משתדלת להרפות את גופי, לנשום עמוק, לקבל אותו באהבה.
הוא אוחז בידו בזין שלו, מכוון אותו אלי, לוחץ בעדינות ודוחף ענוגות.
אני מרגישה כאילו אני מתרחבת, התחושה אינה כואבת אלא יותר לוחצת.
מרגישה כל מילימטר מהראש של הזין שלו, עוד קצת ועוד קצת ולפתע "תק", הכיפה של הזין הצליחה לחדור את השרירים בכניסה.
אני לא נושמת, הוא לא זז, מלטף אותי.
אני מודה לו בליבי שלא זז.
מזהה שאני מכווצת ולא נושמת, מרפה במודעות את גופי ונושמת עמוק.
איתן חודר פנימה מילימטר ועוד אחד.
לאט לאט.
גונח.
"זה חלום, זה כל כך יפה, את נהדרת" נאנק.
חבל שאינני יכולה לראות את פניו באותם רגעים אבל אני בהחלט יכולה לדמיין את תחושות העונג שלו.
הוא מניע בעדינות רבה את איברו בתוכי, מחדיר בכל פעם יותר ויותר עמוק, משתדל בכל כוחו לא להתפוצץ בתוכי.
אוחז במותניים שלי בשתי ידיו ומשחיל אותי על הזין הענק שלו פשוטו כמשמעו.
אני לא יודעת מה לחשוב, מבולבלת.
מרוצה שהצלחתי לעשות זאת בפעם הראשונה בחיי, מופתעת שזה לא כואב אלא רק לוחץ, הגוף שלי לא מבין מה קורה לו, נרגשת ממנו, נרגשת מהמעמד.
מכווצת ועם זאת נינוחה בו זמנית.
הוא מתרגש מאוד, מרגישה את הזין שלו בתוכי.
הוא נע קצת יותר מהר ואני נאנקת מתחושת הלחץ החזקה קצת יותר מדי.
איתן גומר בצעקות רמות של עונג, לא משתלט על עצמו בכלל, משתולל...
אני המומה מעוצמת האורגזמה שלו, מעולם לא שמעתי גבר גומר כך.
ובכלל המומה מכל החוויה.
הוא נשאר בתוכי עוד כמה דקות ולאט לאט שולף בעדינות את הזין שלו שקצת התרפה בינתיים.
אני קורסת על המיטה, עקודה עם הידיים מאחורי הגב והמלפפון עדיין בתוכי, התחמם כבר.
מסתכלת עליו מהצד בעודו עומד לידי ומתנשף...
מבטו מוקיר תודה על העונג.
"הגשמת לי חלום, תודה לך יפה שלי".
אני רגועה, מרוצה וגאה בעצמי.
מתכננת את המשך הסקס בינינו.
את ההמשך תדמיינו בעצמכם...
.jpg)
