דלעת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דלעת
מכר
מאות
עותקים
דלעת
מכר
מאות
עותקים
4.8 כוכבים (26 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

מתי פרידמן

מתי פרידמן הוא עיתונאי. הוא שימש בעבר כתב של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP. במסגרת עבודתו שהה, בין השאר, בלבנון, מרוקו, קהיר, וושינגטון, מוסקבה וגאורגיה. פרידמן נולד בקנדה, עלה לישראל בגיל 17 ומתגורר עם משפחתו בירושלים.
 
ספרו הראשון, תעלומת הכתר, זכה בפרס סמי רוהר לספרות ובפרסים נוספים בארה"ב ובקנדה, ותורגם לשבע שפות. ספרו השני, דלעת, מוצב אחד בלבנון, נבחר ב־2016 לרשימת הספרים הטובים של ה"ניו יורק טיימס" והאתר "אמזון". המהדורה האנגלית של מסתערבים, אגדה ישראלית זכתה בפרס "נתן" לספרות יהודית בארה"ב ובפרסים נוספים.

תקציר

זה סיפור על חיילים בחזית של מלחמה נשכחת. זה סיפור על הר גבוה בקצה רצועת הביטחון של דרום לבנון. זה סיפור על מוצב צבאי, "דלעת", שבו העבירו הלוחמים האלה את מרבית שירותם הצבאי. סביבם נוף עוצר נשימה ושקט פסטוראלי, שנקטע מעת לעת, בלי אזהרה מוקדמת. זה סיפור על חיים צעירים המיטלטלים בין רביצה מכווצת בתעלות לבין יציאה לסיורים בלב לבה של ארץ החיזבאללה.
 
זה סיפור על דור שלם שברדיו שמע דיבורים על מזרח תיכון חדש, אבל בינתיים, עמוק בלבנון, ראה כיצד נולדת מלחמה מסוג חדש. מלחמה של מטענים ושל מצלמות ושל קרב על התודעה. מלחמה שבה החזק לא תמיד מנצח.
 
מתי פרידמן שירת ב"דלעת", והסיפור שהוא מגולל בספר המפתיע והקורע שלפניכם הוא הסיפור שלו ושל חבריו, בני דורו, שהקיזו את דמם במלחמת שמונה־עשרה השנים של כיבוש ישראלי בדרום לבנון. מלחמה שלא קראו לה מלחמה. בדלעת תגלו את הפנים האנושיות שמאחורי אירועים גדולים. בדלעת תגלו ספר מלחמה מופתי, חריג בסגנונו, המותיר את קוראו עם חומר רב למחשבה.
 
המהדורה באנגלית של דלעת נבחרה לרשימת 100 הספרים הטובים של השנה בעיתון "ניו יורק טיימס", ולאחד מ־10 הספרים הטובים של השנה באתר "אמאזון".
 
מתי פרידמן הוא עיתונאי, ושימש כתב של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP ושל המגזין "ג'רוזלם ריפורט". במסגרת עבודתו שהה, בין השאר, בלבנון, מרוקו, קהיר, וושינגטון, מוסקבה וגאורגיה. פרידמן נולד בקנדה, עלה לישראל בגיל 17, ומתגורר עם משפחתו בירושלים.
 
ספרו הראשון של פרידמן, תעלומת הכתר, זכה בפרס סמי רוהר לספרות ובפרסים נוספים בארה"ב ובקנדה. הספר תורגם לשבע שפות.

פרק ראשון

מבוא
 
הספר הזה מתאר את חייהם של אנשים צעירים שסיימו את התיכון ומצאו את עצמם במלחמה — בפינה נידחת ונשכחת של מלחמה קטנה ונשכחת, אך כזו שהידהדה בחיינו ובחיי המדינה והעולם מאז הסתיימה בלילה אחד באביב הראשון של שנות האלפיים. למי שמבקש לאתר את מקורותיהם של אירועי ההווה במזרח התיכון, מומלץ לחקור מקרוב את מה שעבר על האנשים הצעירים הללו.
 
הסיפור מתרחש באזור דמדומים צפונית לגבול ישראל אשר כונה "רצועת הביטחון". הרצועה נוסדה ב־1985 עם סיומה של מלחמת לבנון הראשונה, כשצה"ל נסוג מלב לבנון לחגורה צרה בדרומה. היא נמחקה כעבור עשור וחצי עם נסיגת הצבא לגבול ישראל במאי 2000. ברצועה הזאת, במהלכן של שנות התשעים, ניהלו חיילים ישראלים בשירות סדיר מלחמה הולכת ומתעצמת נגד חיזבאללה, ארגון שהחל את דרכו בראשית אותה תקופה כאוסף של לוחמים לא מיומנים, והגיע לסוף התקופה כאחד הגורמים החשובים ביותר באזור כולו.
 
בשנים שעליהן מסופר כאן רצועת הביטחון היתה מרכז החיים ומבחן הגבורה לדור של ישראלים שעברו בה, במחסה המוצבים ובמסתור השיחים. בשנים שעברו מרגע נעילת השערים בגבול הצפון, הרצועה נמחקה מן התודעה. "לבנון" — כך קראנו למלחמה הקטנה הזו שלא ניתן לה שם, ולרוב לא כונתה בכלל מלחמה — חרתה בנו זיכרונות אישיים עזים אך הותירה זיכרון קולקטיבי קלוש. על "מלחמת לבנון השנייה", מבצע שנמשך חודש בקיץ 2006, נכתב הרבה יותר מכפי שנכתב על 15 השנים של רצועת הביטחון. לתקופה לא הוקדש ולו ספר היסטוריה אחד.
 
הספר הזה לא מתיימר למלא את החלל. הוא מנסה רק לתעד את התמונה מהזווית הצרה והאישית של אותם חיילים שנכנסו בשעריו של מוצב אחד, "דלעת" שמו, ויצאו ממנו שונים — אם יצאו ממנו. האירועים סביב ״דלעת״ הם תמצית מזוקקת של תקופה.
 
אי אפשר להבין את ישראל של היום בלי להבין את רצועת הביטחון בדרום לבנון. הרצועה שינתה את היחס לצבא, למדינות סביבנו ולסיכוי שהסכסוכים שלנו יכולים להיפתר במהלכים צבאיים, או במהלכים פוליטיים, או להיפתר בכלל. אבל החשיבות של התקופה לא נגמרת בגבול ישראל. מי שעוקב אחרי מלחמות ארצות הברית והמערב בארצות האסלאם מאז 2001 יאתר על נקלה את קווי הדמיון: מטעני צד, פיגועים מצולמים בווידיאו, ארגונים אסלאמיים קיצוניים הפועלים במדינות מפורקות, צבאות חזקים שמגבלות כוחם מתבררות בהפתעה. מאיפה כל זה מוכר? מי שחווה את רצועת הביטחון ראה מקרוב את המעבדה שבה מיוצרים רכיביה של המלחמה המודרנית. התקופה שבה שהתה ישראל ברצועת הביטחון — שלא הוגדרה כמלחמה ואירועיה היו ונמחקו — היא המלחמה הראשונה של המאה ה־21. כך מתנהלות המלחמות בעת החדשה.
 
אני הגעתי למוצב שעומד במרכז הסיפור כחייל בתחילת 1998, קצת יותר משנתיים אחרי עלייתי ארצה מקנדה בגיל 17. את תהליך הקליטה שלי בישראל עברתי בלבנון. עבור כל חברי לפלוגת הנ"ט של הנח"ל המציאות בלבנון היתה מוזרה וקיצונית, אבל בעבורי היא היתה קיצונית עוד יותר. אולי זה ההסבר לכך שהאירועים נצרבו עמוק כל כך בתודעה. אולי זו הסיבה לכך שכבר עשרים שנה אני עסוק במה שקרה על ההר היפהפה, המסוכן והמבלבל שבראשו ״דלעת״.
 
הספר הזה נכתב והתפרסם במקור בשפת אמי, אנגלית. הגרסה שלפניכם שונה, ומנסה להעביר את הסיפור לשפה הטבעית שלו, עברית. הספר הוא פרויקט עיתונאי פרי מחקר ארוך. הפרקים מבוססים על עשרות ראיונות, מאות מסמכים, ועל זיכרונות אישיים אשר השכלתי לרשום, למזלי, כשהחוויות עוד היו טריות. לא הוספתי פרטים מדמיוני ולא שיניתי עובדות. ציטוט הלקוח ממסמך או מהקלטה מופיע בתוך מירכאות, וציטוט ששוחזר מזיכרון מרואיינים מופיע ללא מירכאות. בטקסט מופיעים לרוב שמות פרטיים בלבד — השמות המלאים של הדמויות נמצאים ברשימת המקורות בסוף הספר. בתיאור האירועים נאלצתי לבחור בחלק מהמקרים בגרסה אחת ולא באחרת. זה נכון במיוחד בתיאור של קרבות, שמשתתפיהם זוכרים כל אחד קצת, ולפעמים הרבה, אחרת. הבחירה היא על אחריותי בלבד כמובן, ואם ישנן טעויות, הן כולן שלי.
 
הספר מחולק לארבעה חלקים. החלק הראשון מתאר שרשרת של אירועים שהתרחשו במוצב דלעת החל משנת 1994, מנקודת מבטו של אבי, חייל ששירת שם לפני. בחלק השני מככבות שתי אימהות־אזרחיות שהניעו את קריסת האסטרטגיה הצבאית בלבנון. החלק השלישי מתאר את הזמן שביליתי על ההר ואת חוויותיהם של כמה מחברי בימים האחרונים של המוצב. בחלק האחרון אני חוזר ללבנון לאחר סיום האירועים המתוארים, בניסיון להבין אותם טוב יותר.
 
מתי פרידמן
 
ירושלים, 2016

מתי פרידמן

מתי פרידמן הוא עיתונאי. הוא שימש בעבר כתב של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP. במסגרת עבודתו שהה, בין השאר, בלבנון, מרוקו, קהיר, וושינגטון, מוסקבה וגאורגיה. פרידמן נולד בקנדה, עלה לישראל בגיל 17 ומתגורר עם משפחתו בירושלים.
 
ספרו הראשון, תעלומת הכתר, זכה בפרס סמי רוהר לספרות ובפרסים נוספים בארה"ב ובקנדה, ותורגם לשבע שפות. ספרו השני, דלעת, מוצב אחד בלבנון, נבחר ב־2016 לרשימת הספרים הטובים של ה"ניו יורק טיימס" והאתר "אמזון". המהדורה האנגלית של מסתערבים, אגדה ישראלית זכתה בפרס "נתן" לספרות יהודית בארה"ב ובפרסים נוספים.

סקירות וביקורות

עמית סגל, מה תעשה כשתהיה בן ארבעים? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 17/03/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

סקירות וביקורות

עמית סגל, מה תעשה כשתהיה בן ארבעים? [שלושה ספרים - שמואל רוזנר מארח] שמואל רוזנר פודקאסט מדברים עברית 17/03/2022 להאזנה להסכת >
דלעת מתי פרידמן
מבוא
 
הספר הזה מתאר את חייהם של אנשים צעירים שסיימו את התיכון ומצאו את עצמם במלחמה — בפינה נידחת ונשכחת של מלחמה קטנה ונשכחת, אך כזו שהידהדה בחיינו ובחיי המדינה והעולם מאז הסתיימה בלילה אחד באביב הראשון של שנות האלפיים. למי שמבקש לאתר את מקורותיהם של אירועי ההווה במזרח התיכון, מומלץ לחקור מקרוב את מה שעבר על האנשים הצעירים הללו.
 
הסיפור מתרחש באזור דמדומים צפונית לגבול ישראל אשר כונה "רצועת הביטחון". הרצועה נוסדה ב־1985 עם סיומה של מלחמת לבנון הראשונה, כשצה"ל נסוג מלב לבנון לחגורה צרה בדרומה. היא נמחקה כעבור עשור וחצי עם נסיגת הצבא לגבול ישראל במאי 2000. ברצועה הזאת, במהלכן של שנות התשעים, ניהלו חיילים ישראלים בשירות סדיר מלחמה הולכת ומתעצמת נגד חיזבאללה, ארגון שהחל את דרכו בראשית אותה תקופה כאוסף של לוחמים לא מיומנים, והגיע לסוף התקופה כאחד הגורמים החשובים ביותר באזור כולו.
 
בשנים שעליהן מסופר כאן רצועת הביטחון היתה מרכז החיים ומבחן הגבורה לדור של ישראלים שעברו בה, במחסה המוצבים ובמסתור השיחים. בשנים שעברו מרגע נעילת השערים בגבול הצפון, הרצועה נמחקה מן התודעה. "לבנון" — כך קראנו למלחמה הקטנה הזו שלא ניתן לה שם, ולרוב לא כונתה בכלל מלחמה — חרתה בנו זיכרונות אישיים עזים אך הותירה זיכרון קולקטיבי קלוש. על "מלחמת לבנון השנייה", מבצע שנמשך חודש בקיץ 2006, נכתב הרבה יותר מכפי שנכתב על 15 השנים של רצועת הביטחון. לתקופה לא הוקדש ולו ספר היסטוריה אחד.
 
הספר הזה לא מתיימר למלא את החלל. הוא מנסה רק לתעד את התמונה מהזווית הצרה והאישית של אותם חיילים שנכנסו בשעריו של מוצב אחד, "דלעת" שמו, ויצאו ממנו שונים — אם יצאו ממנו. האירועים סביב ״דלעת״ הם תמצית מזוקקת של תקופה.
 
אי אפשר להבין את ישראל של היום בלי להבין את רצועת הביטחון בדרום לבנון. הרצועה שינתה את היחס לצבא, למדינות סביבנו ולסיכוי שהסכסוכים שלנו יכולים להיפתר במהלכים צבאיים, או במהלכים פוליטיים, או להיפתר בכלל. אבל החשיבות של התקופה לא נגמרת בגבול ישראל. מי שעוקב אחרי מלחמות ארצות הברית והמערב בארצות האסלאם מאז 2001 יאתר על נקלה את קווי הדמיון: מטעני צד, פיגועים מצולמים בווידיאו, ארגונים אסלאמיים קיצוניים הפועלים במדינות מפורקות, צבאות חזקים שמגבלות כוחם מתבררות בהפתעה. מאיפה כל זה מוכר? מי שחווה את רצועת הביטחון ראה מקרוב את המעבדה שבה מיוצרים רכיביה של המלחמה המודרנית. התקופה שבה שהתה ישראל ברצועת הביטחון — שלא הוגדרה כמלחמה ואירועיה היו ונמחקו — היא המלחמה הראשונה של המאה ה־21. כך מתנהלות המלחמות בעת החדשה.
 
אני הגעתי למוצב שעומד במרכז הסיפור כחייל בתחילת 1998, קצת יותר משנתיים אחרי עלייתי ארצה מקנדה בגיל 17. את תהליך הקליטה שלי בישראל עברתי בלבנון. עבור כל חברי לפלוגת הנ"ט של הנח"ל המציאות בלבנון היתה מוזרה וקיצונית, אבל בעבורי היא היתה קיצונית עוד יותר. אולי זה ההסבר לכך שהאירועים נצרבו עמוק כל כך בתודעה. אולי זו הסיבה לכך שכבר עשרים שנה אני עסוק במה שקרה על ההר היפהפה, המסוכן והמבלבל שבראשו ״דלעת״.
 
הספר הזה נכתב והתפרסם במקור בשפת אמי, אנגלית. הגרסה שלפניכם שונה, ומנסה להעביר את הסיפור לשפה הטבעית שלו, עברית. הספר הוא פרויקט עיתונאי פרי מחקר ארוך. הפרקים מבוססים על עשרות ראיונות, מאות מסמכים, ועל זיכרונות אישיים אשר השכלתי לרשום, למזלי, כשהחוויות עוד היו טריות. לא הוספתי פרטים מדמיוני ולא שיניתי עובדות. ציטוט הלקוח ממסמך או מהקלטה מופיע בתוך מירכאות, וציטוט ששוחזר מזיכרון מרואיינים מופיע ללא מירכאות. בטקסט מופיעים לרוב שמות פרטיים בלבד — השמות המלאים של הדמויות נמצאים ברשימת המקורות בסוף הספר. בתיאור האירועים נאלצתי לבחור בחלק מהמקרים בגרסה אחת ולא באחרת. זה נכון במיוחד בתיאור של קרבות, שמשתתפיהם זוכרים כל אחד קצת, ולפעמים הרבה, אחרת. הבחירה היא על אחריותי בלבד כמובן, ואם ישנן טעויות, הן כולן שלי.
 
הספר מחולק לארבעה חלקים. החלק הראשון מתאר שרשרת של אירועים שהתרחשו במוצב דלעת החל משנת 1994, מנקודת מבטו של אבי, חייל ששירת שם לפני. בחלק השני מככבות שתי אימהות־אזרחיות שהניעו את קריסת האסטרטגיה הצבאית בלבנון. החלק השלישי מתאר את הזמן שביליתי על ההר ואת חוויותיהם של כמה מחברי בימים האחרונים של המוצב. בחלק האחרון אני חוזר ללבנון לאחר סיום האירועים המתוארים, בניסיון להבין אותם טוב יותר.
 
מתי פרידמן
 
ירושלים, 2016