כניסה
בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה
בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים
בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב -
אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם.1
בני האדם חולמים חלומות מאז ומעולם.
החלום מתרחש לרוב בעת השינה. הוא קורה כמו מאליו, בלי שנזמין אותו לבוא ולהיכנס אלינו. והשינה, כמו החלום, גם היא איננה מעשה אקטיבי שאנו מבצעים, אלא משהו שכמו מבוּצע בנו; תרדמה נופלת עלינו. אי אפשר להכריח אותה, לייצר אותה בכוח, לשכנע אותה להגיע. וכל אדם הרי יודע מלילותיו שלו ׳״כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּכְרִיחַ עַצְמוֹ יוֹתֵר לִישֹׁן, מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר מְנִיעוֹת הַשֵּׁנָה׳״,2 ונותר רק להרים ידיים ולאפשר לה לסחוף אותנו אל תוכה. ובתוך נהר השינה שטה סירת החלומות, היודעת לצלוח את מערכות ההגנה ותחכומי ההסוואה שערמנו על עצמנו במשך היום, לעקוף את חומות עולם התיקון מרובה המילים ולהתקרב אל אשדות התוהו המודחקות והתוססות.
בתרבויות העולם הקדום, ובהן יוון ומצרים העתיקה, נחשבו החלומות לאמצעי תקשורת עם העל-טבעי, שרק יחידי סגולה היו מסוגלים לעמוד על טיבם ומשמעותם. לאורך הדורות תפס החלום מקום מרכזי בתפיסתו העצמית של האדם וביחסיו עם הקרובים לו ועם המעבר לו. בראשית המאה העשרים, מאז שזיגמונד פרויד פרסם את ספרו הקנוני ׳״פירוש החלום׳״, ניתן האות לעיסוק פסיכואנליטי מעמיק ונרחב בחלומות ובמשמעותם ובהמרת התוכן הגלוי של החלום במשמעויות חבויות המלמדות על נבכי נפשו של החולם.
גם יהודים חלמו תמיד.
התנ׳״ך רצוף חלומות מלאי סערה, מחלומות יעקב ויוסף ועד חלומות שלמה ונבוכדנצר. ניתן להבחין כי בתנ׳״ך ישנם שני אבות טיפוס לחלום: ׳״חלום חידה׳״ ו׳״חלום נבואה׳״. בעוד בחלום החידה האדם רואה מראות וסמלים ואינו עומד על מובנם עד למציאת הפתרון להם, הרי שבחלום הנבואה האלוהי מתגלה לאדם בצורה מפורשת וגלויה והוא אינו נדרש למצוא פתרון למובן לו. במקראות נמצא מקרים רבים של חלום נבואי, דוגמת חלומות אבימלך ויעקב, בלעם ושלמה, אך לא נמצא ולו פותר חלומות חידה אחד, מלבד יוסף (הנקרא בידי פרעה ׳״צָפְנַת פַּעְנֵחַ׳״ הודות לפענוחיו את צופני החלומות) ודניאל שפעלו בחצרות מלכי הגויים: יוסף, פותר את חלומות פרעה ושריו בארץ החרטומים ודניאל את חלומות נבוכדנצר בארץ הכשדים. ׳״אין אנו מוצאים שום זכר לדבר שהיו בישראל פותרי חלומות מומחים ושקיימת היתה ספרות של פתרון-חלומות, מעין זו שאנו מוצאים בבבל׳״.3
בשונה מכך, הרי שבדברי חז׳״ל, שבימיהם כבר פסקה הנבואה וחלומות הנבואה, נמצא כר רחב לפתרון חלומות חידה. הם אף הקדישו לפתרונות מעין אלו חלק ניכר מהפרק החותם את המסכת הראשונה, מסכת ברכות, העוסק בשלושה נושאים: דיונים תיאורטיים על מקורו של החלום, מפגשים בין חולמים ופותרים, ומילון ממיין של סמלי חלום ומשמעותם.4 חלומות החידה יכולים להיות מבעיתים והללו אף מכריחים לא פעם התנקוּת בדמות התענית (ואף הותר להתענות לשם כך אף בשבת שנאסרה בה התענית).5 בתלמוד אף מופיע תיאור של אחד מאמוראי בבל שהיה יושב כל השנה בתענית בשל חלומות עגומים שחלם.6
כאמור, אין עוד נבואה וחלומות נבואה בתקופת המשנה והתלמודים, אך אלו מלאים גילויים שונים שהתגלו לתנאים ולאמוראים בחלומותיהם.7 חכמינו ראו בהם צורת דיבור של התקופה שלאחר החורבן,8 יזמו שאלות חלום,9 ודנו בצדדיהם השונים - האם יש בהם ממש או שמא רק שווא וזיוף ידבֵּרו, האם יש בהם רכיב אובייקטיבי או שמא אינם אלא השלכה ישירה מלבו של אדם. וכן עסקו במעמדם ההלכתי של ׳״גרי חלומות׳״ - לא-יהודים שהתגיירו משום ש׳״בעל חלומות אמר להם להתגייר׳״.10
אצל פוסקי ההלכה, לעתים נמצא גילויים הלכתיים בחלום, לעתים הסכמה על פסקי ההלכה שפסקו במהלך היום, ולעתים גילויי דרשנות הכרוכים במשא ומתן ההלכתי.11
בספר הזהר יש ערך רב לגילויי החלום של הצדיק, ואף נאמר בו כי ׳״אשרי הצדיקים שמגלה להם הקב׳״ה סודותיו בחלום׳״.12 מקובלי צפת בני המאה ה-16 ראו בו מדיום מרכזי לתקשורת עם עולמות עליונים והאר׳״י הקדוש ראה בשינה הצעה רוחנית, וכתב: ׳״כי גם בעת השינה עובד את בוראו בסוד 'בכל דרכיך דעהו'׳״.13 הוא אף זכה לגילויים רבים, ׳״דברים נפלאים׳״ בשעת השינה.14 אחד מהספרים הייחודיים שהתחברו באותה תקופה הוא ׳״ספר החזיונות׳״ שחיבר ר' חיים ויטל, בו הוא מספר על המשך קשריו עם רבו המנוח, האר׳״י, באמצעות החלומות, וריבוי שאלותיו בנוגע לגלגוליו הקודמים. גם אצל המקובלים בדורות מאוחרים יותר נמצא עיסוק בחלומות, ואף ייחודים מיוחדים כדי ׳״לבטל חלום רע׳״.15
חלומות וחלומות חסידיים
המתנגדים התנגדו לייחוס חשיבות לחלומות. הגר׳״א דחה את המגידים השמימיים הרבים שבאו אליו וביקשו למסור לו סודות קבליים ללא כל עמל, ׳״ואחד מן המגידים הפציר בו מאד. עם כל זאת לא הביט אל מראהו הגדול׳״.16 אף על ר' חיים מוולוז'ין מסופר כי לא ייחס כל חשיבות לחלומות וזלזל בהם במופגן.17 אולם החסידים הרבו לעסוק בחלומות. פעמים התגלה לצדיק ביאור וחידוש תורה בחלומו,18 פעמים בא ביאור עניין סתום,19 פעמים התגלה צדיק מנוח לצדיק חי וביאר לו את תיקוני הנשמות שהוא עושה אף לאחר פטירתו,20 ופעמים הוא חידש תורות והמשיך להדריך את הקשורים אליו, בין שהכירו אותו ובין שלא, בעבודת ה' או בצרכים גשמיים דחופים.21
בראשית ימי החסידות אנו מוצאים כמה חולמים. הבעש׳״ט חולם שהוא הולך בשדה ומרחוק הוא מבחין בערפל,22 וכן שואל בחלומו שאלה הלכתית בעניין אכילה מתבואת החדש בחוץ לארץ.23 גיטל, אשת ר' אברהם המלאך, בן המגיד ממזריטש, חולמת חלום שבו מתגלה אליה חותנה ומספר לה שספרי בעלה, הלא הוא בנו של המגיד, עתידים להישרף.24 כן מצויה חטיבה מסודרת של חלומות באחרית הספר ׳״דגל מחנה אפרים׳״, שכתב נכדו של הבעל-שם-טוב, ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, שעיקרה הוא תיאור התגלויות שמתגלה אליו זקנו, המהוות בעבורו אישור לערכו הרוחני.
בדורות מאוחרים יותר אנו נתקלים בפנקסי חלומות שלמים של צדיקים חסידיים. נזכיר כאן שניים מהם: האחד - ׳״מגילת סתרים - ספר חזיונות׳״ שכתב ר' יצחק יהודה יחיאל ספרין מקומרנא,25 בו הוא רושם חלומות על חייו שלו ומציין צדיקים חסידיים שונים שראה בחלומותיו. האחר הוא ׳״קונטרס דברי חלומות׳״ שכתב ר' צדוק הכהן מלובלין, בו הוא פורס סודות וחזיונות תורניים עמוקים שנתגלו לו בחלומותיו.26 רבים מחלומות אלו נחלמו בעת שהותו אצל רבו, בעל ׳״מי השילוח׳״ באיזביצ'ה. ר' צדוק מאדיר את המפגש בין התורה לחלום וכותב על מעלתו של זה ׳״הזוכה להשיג דברי תורה אמתיים בחלום׳״,27 ומתקן בכך את חלומות הלילה הנפולים והשבורים שלו. כן נמצא בכתביו העצמת ההשגות המופיעות לאדם בשנתו, ׳״שיוכל להשיג בשינה מה שלא יכול להשיג בהקיץ בשום אופן׳״.28
המודחק של המודחק
ר' נחמן מברסלב היה אולי היוצר החופשי ביותר שקם מתוך תנועת החסידות. תורתו, מעשיותיו ושיחותיו הקדימו להכיל את התודעה המודרנית, את משבר הזהות הפנימי שהובילה תודעה זו, ואף את הפירוק הנמשך שמייצרת התודעה הפוסט-מודרנית והתפיסה הנרטיבית באדם ובעולם. הוא חווה את המשברים העתידים לבוא על הנפשות מאתיים שנים אחרי לכתו מן העולם וביקש לתת להם שפה, אולי אפילו מעט מענה.
מובן שחלומותיו שונים בתכלית מהחלומות החסידיים הנזכרים. אין בהם חיבור וזיקה אל החיים הריאליים של החולם וגם לא התגלויות תורניות או מציאותיות, אלא דווקא קריעת צוהר לעולם סימבולי המתרחש כולו בתוך החלום. אלו אינם באים לחדש בדברי תורה או לסייע למְהלכים בעולם הזה בשדר רוחני ממרומים, אלא מתפקדים כביטוי למתרחש בחדריו הפנימיים והנסתרים של החולם. יש בהם סערות רבות ושיתוף במצבי קצה של מצבי בושה וחרדה כמו גם רצון עז להכרה ולאשרור דמותו ובעיקר דרכו החסידית החדשה והמהפכנית שבה הוא צועד.
יש במחזות הלילה הללו פחדים ורגעי ייאוש וגם דוק של אינטימיות, אולי אפילו חוט של שמחה. אך מעבר להכול רוחש בהם הספק. הספק בעצמו, במשפחתו ובבני בריתו והספק בכל הניסיון שנקרא הקיום האנושי. וגם ספק בכל הניסיון המיותר הזה של המילים לומר משהו, לכפֵּר בגיבובי אותיות על קשיי התקשורת התשתיתיים שלנו - בין אדם לעצמו, בין אדם לאדם ובין אדם לקב׳״ה. ומהספק הזה ומהחסרונות, משאלות התוחלת וחוסר הפשר של המשחק הנקרא ׳״חיים׳״, כמו גם מרגעי הייאוש וההתפרקות הבאים בעקבותיהם, הוא מייצר - בדרך הפרדוקסלית שהיא רק שלו - אמונה ודבקות דתית.
פעמים הוא הגיבור המרכזי של חלומותיו הוא, כך שהמספר והמחבר הביוגרפי הופכים לאחד, פעמים הוא מתפקד בהם רק כדמות שולית ומשנית, מעין רפלקסיה פנימית ומאוחרת לרוחש בתוכם. ופעמים יש לקרוא בהם פעם ועוד פעם ורק אז ניתן להבחין שהדמויות כולן אינן אלא ייצוג של אישיותו הסוערת ורבת הניגודים התרה לה, ללא הצלחה רבה, אחר מקום מנוחה. יהיו חלומותיו אשר יהיו - אין בקריאה בהם ולו רגע אחד של נינוחות ושל אינטימיות עם המציאות המוכרת, אלא דווקא איבוד והזרה שלה ומפגש חד עם התת-מודע שלו ועם הטורד את גלעין קיומו ואיננו מניח. אם אנסה לתמצת את תחושתי בעקבות העיסוק בחלומותיו אומר כי אם החסידות נגעה במודחק היהודי ור' נחמן נגע במודחק החסידי, הרי שהחלומות שלו הם המודחק של המודחק היהודי כולו; שֶׁ׳״סִפֵּר לָנוּ שֶׁחָלַם לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַפֵּרוּשׁ׳״.29
ההיחשפות לחלומות הללו היא שותפות לתת-מודע של התת-מודע היהודי לדורותיו. אחר עשרות דורות של כיבוש פנימי, הנה הוא מתגלה בשלל המרחבים העולים בחלומותיו: במקומות המטונפים וביצרים, בשיגעון ובתחושת האשמה הקיומית, במרחב הנשי המודחק ובבית הניצב אל מול בית הכנסת, במוות האורב ומתערב ללא הרף בחיים, בחיפוש הפנימי כמו גם ברצון לשינוי הלבוש.
שותפות לחלומות והתלות בפרשנות
גם שהחלום מורכב וקשה, יש בעצם היותו עלייה מעולם התוהו ויצירת זיקה אל עולם התיקון, אל השפה, אל החוזק והבריאות. כך, המילה העברית חלום משמעה חוזק,30 ובארמית אף בריאות.31 שכן ההפך מחלום טוב אינו חלום רע או סיוט, אלא חלום שאינו יכול להיחלם, טראומה שאינה יכולה להיחלץ אל המרחב הנחלם: ׳״מה שעשוי היה להפוך לחלום נותר תלוי ועומד לנצח בארץ שממה, שבה אין דמיון ואין מציאות, אין שכחה ואין זיכרון, אין שינה ואין התעוררות׳״.32
חלום איננו שיח חד-משמעי. לעולם הוא תלוי בשיח האנושי ובפרשנות הדינמית הניתנת לו, וכבר קבעו חז׳״ל כי ׳״כל החלומות הולכים אחר הפה׳״,33 אחר האופן שבו מספרים אותו, וכי חלום שלא נפתר הרי הוא ׳״כאגרת שלא נקראה׳״.34 הפרשנות לחלום היא שמשלימה אותו, שמביאה את המכתב ליעדו. היא האפשרות להשיב את מערך הסמלים המתים הללו שנראו בחלום אל ממשות החיים ואף לגרד ולחשוף מתוכם את אזורי הלא-מודע. הפרשנות אפוא איננה שובר המצוי מחוץ למרחב הטבעי של החלום אלא חלק אינטגרלי ממנו. כך החולם ופותר החלום נעשים שותפים להתרחשות אחת. החלום אמנם נחלם בראשו של החולם, אך הוא רלוונטי אף אצל הפותר והמבקש להטיב אותו: ׳״שעניין החלום שייך גם כן להמטיבין. שאותן שמטיבין להחולם יש להם צד נגיעה בהחלום. נמצא יש הרבה פתרונים בחלום אחד׳״.35
עיקרו של ספר זה הוא ניסיון להיות שותף ללילותיו של ר' נחמן ולמתגלה בחלומותיו ובחזיונותיו, תוך מציאת הזיקה בינם לבין תורותיו ושיחותיו. הספר מבקש לבאר את חלומותיו מלאי הסערה ולתת להם פשר ומשמעות, אך אינו מסתפק בכך. הוא מבקש לבוא אל המצוקות האנושיות, הקיומיות והחברתיות ובעיקר הדתיות והזהותיות של יהודי שחי היום.
חלקו הארי של הספר עוסק בחלומותיו של ר' נחמן. כאן נעסוק בשמונה מתוכם,36 לפי סדר חלימתם - משנת תקס׳״ג (1803) ועד אחרית שנת תק׳״ע (1810), סמוך לפטירתו בסוכות תקע׳״א (1810).37 מומלץ לקרוא אותם ובהם שוב ושוב שכן אין בחלומותיו אמירות סתמיות, דמויות מיותרות או הערות חסרות משמעות - הכול בנוי למופת כעלילה נפלאה, רבת תחכום ותהפוכות.
באחרית הספר צירפתי עוד שני סיפורים המהווים בעיניי גבולות גזרה נאים לעולם החלומות. האחד עוסק באדם מלא ריצות היום-יום השוכח להביט ולו לרגע אל השמים, והאחר שייך למרחב הכוכבים והלילה ולשיגעון הנראה באופקם. ובשתי הממלכות הללו יש עולם מלא סחרור שכבר איבד את האפשרות לחלום ולהשתהות, ושניהם מבקשים לגעת בסיכוי להתגבֵּה מעט מעל שגרת היום-יום והשיגעון המלווה אותה ולהזכיר לנו את הגעגוע, את הכיסופים.
חלומותיו של ר' נחמן אמנם רדפו אחרַי בשנים האחרונות אך גם שימשו לי מקלט ובית מצודות. תודה לחולם הגדול שהביאני חדריו; לבתי המדרש שבהם אני זוכה ללמד וללבן את הדברים וללומדי החבורה שיחד אנחנו הולכים דרך ארוכת שנים. אודה לרעַי עוז בלומן, איתן הולנדר, אריאל הורוביץ, מוישי ויינשטוק, סער ולדנברג, חננאל רוס, חננאל רוזנברג ואלחנן שילה, שקראו והעירו. כן אודה לעידו ולק על ההגהה, לרועי כדורי על המפתח ולחמותי, אמונה, שהאירה מחוכמתה וליוותה את הכתיבה. אודה לחברי רועי הורן שבחוכמתו ובישרותו ערך ודייק ולא ויתר. לאנשי ׳״ידיעות ספרים׳״ - עמיחי ברהולץ, רונית מיכליס ונחמה שפילמן, שהיטיבו להוציא את הדברים לאור. ועל כולם לאשת בריתי, שרה, שנותנת בי כל השנים אדמה ואוויר לחלומות.
לפני ט׳״ו שנים, בעת שירותי הצבאי נכנסתי עם חברַי לצוות לרמאללה כחלק מעצירת גלי הפיגועים שהיו אז, בהם נרצחו מאה ושלושים יהודים בחודש אחד. זו היתה שעת בוקר מאוחרת של ר׳״ח ניסן תשס׳״ב, עת צלף-אויב כיוון לעברי את נשקו וכמרחק חצי-אצבע היה בין הכדור ללבי. הספר הזה הוא הזדמנות בעבורי להודות ליוצר-כול שהחזיר בי נשמתי בחמלה רבה.
