גלי מארגנת מסיבות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי מארגנת מסיבות

גלי מארגנת מסיבות

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

אם מישהו היה אומר לי שבחופש הגדול אני אעבוד- הייתי מציעה לו להתכופף ולהרים את הבורג שנפל לו מהשכל. שאני אעבוד? בחופש? הרי בחופש חובה לנוח, להתבטל ולישון. ענת, החברה הכי טובה שלי, הכתיבה לי את "תקנון העייפים" והסבירה לי שבחופש, המנוחה היא לא רק חובה, אלא מצווה. אבל במקרה, לגמרי במקרה, הכרתי את שוקי-בקבוקי, הליצן הנודע, ובלי שהרגשתי מצאתי את עצמי בתפקיד העוזרת שלו, שמפעילה ומרקידה. וזה היה חופש מצחיק ומדליק, שבו נסעתי בג`יפ, ממסיבה אחת לשנייה, לפעמים מפתיעה את בעלי השמחה ולפעמים, בסתר, מוחה דמעה. רק דבר אחד העיב על השמחה: העובדה שהסתרתי מענת את הסוד שלי. אבל תסמכו עליה. היא גילתה. דרך אגב, זה הספר העשירי בסדרה שלי. נכון סיבה למסיבה?

פרק ראשון

1

בְּקוֹנְצֶרְט שֶׁל פִּהוּקִים כָּתַבְתִּי אֶת "תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים"

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל רָצִיתִי לִישֹׁן לְפָחוֹת עַד שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם וְאִם אֶפְשָׁר - אָז עַד אַחַת.
"רָצִיתִי", עָלַי לְהוֹדוֹת, הִיא לֹא הַמִּלָּה הֲכִי מַתְאִימָה וַהֲכִי מְדֻיֶּקֶת. כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁעוֹן בַּבֶּטֶן, וְשֶׁהוּא גּוֹרֵם לִי לְהַשְׁכִּים קוּם גַּם בְּיָמִים שֶׁבָּהֶם לֹא חַיָּבִים לְמַהֵר לְבֵית-הַסֵּפֶר, כְּמוֹ שַׁבָּת. אֲבָל דַּקָּה אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה עִם הַתְּעוּדָה, וְאַחֲרֵי שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאִמָּא עֶשֶׂר נְשִׁיקוֹת, הִסְתַּגַּרְתִּי בְּחַדְרִי עִם עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, וְהִתְחַלְנוּ לְתַכְנֵן אֶת הַחֻפְשָׁה.
"גַּלִי, אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָךְ", עֲנָת הִשְׂתָּרְעָה עַל הַשָּׁטִיחַ וְהִתְמַתְּחָה, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל כִּסֵּא נוֹחַ בִּשְׂפַת הַיָּם וּמִתְמַכֶּרֶת לַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימָה.
חִיַּכְתִּי.
"וַאֲנִי מַזְהִירָה אוֹתָךְ!" עֲנָת נוֹפְפָה מוּלִי בְּאֶצְבָּעָהּ.
"אֲנִי מַמָּשׁ נִבְהֶלֶת", גִּחַכְתִּי מִתַּחַת לָאַף. "כֻּלִּי רוֹעֶדֶת. הַגּוּף שֶׁלִּי כְּבָר מִתְנַדְנֵד כְּמוֹ לוּלָב".
"גָּלִי, אֲנִי רְצִינִית!" עֲנָת הִתְיַשְּׁבָה וְהִזְהִירָה אוֹתִי שֶׁלֹּא אָעֵז לְצַלְצֵל אֵלֶיהָ מָחָר, בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי פּוֹקַחַת אֶת הָעֵינַיִם, וְשֶׁלֹּא אֶתְעַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לָהּ הַשְׁכָּמָה.
"זֶה חֹפֶשׁ!" הִיא הִזְכִּירָה לִי, "וּבַחֹפֶשׁ צָרִיךְ לִישֹׁן. נְקֻדָּה!"
"וְאִם אַתְּ תָּקוּמִי לְפָנַי?" שָׁאַלְתִּי.
"זֶה לֹא יִקְרֶה", הָיְתָה תְּשׁוּבָתָהּ.
"וְאִם, בְּמִקְרֶה, תָּקוּמִי לְפָנַי", חָזַרְתִּי, "לֹא תְּצַלְצְלִי אֵלַי?"
"אַל תִּדְאֲגִי", עֲנָת צָחֲקָה, "אֲנִי חוֹתֶמֶת לָךְ שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה. אֵין מַצָּב. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל חוֹבָה לִישֹׁן לְפָחוֹת עַד אַחַת".
"חוֹבָה?" הִקְשֵׁיתִי. "וְאִם הַבֶּטֶן שֶׁלִּי תְּקַרְקֵר? וְאִם אֲנִי אֶהְיֶה רְעֵבָה?"
עֲנָת מָשְׁכָה בִּכְתֵפֶיהָ, כְּאִלּוּ שֶׁזֶּה מִתַּחַת לִכְבוֹדָהּ לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָה כֹּה מוּזָרָה.
"אִם הַבֶּטֶן שֶׁלִּי תְּקַרְקֵר כְּמוֹ לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלוֹת וּכְבָר בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר אֲנִי אֶתְעוֹרֵר, בִּגְלַל הַקּוֹלוֹת", הִמְשַׁכְתִּי, "אֲנִי חַיֶּבֶת לִמְשֹׁךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה עַד לַצַּוָּאר וּלְהִשָּׁאֵר בַּמִּטָּה?"
עֲנָת צִחְקְקָה.
"מַה, אָסוּר לִי לָרֶדֶת לַמִּטְבָּח?" הִקְשֵׁיתִי. "אָסוּר לִי לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ קָטָן, קְטַנְטַן, וְלַחְזֹר לַמִּטָּה?"
"גָּלִי", עֲנָת נָעֲצָה בִּי מַבָּט מְאַיֵּם, "בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת. אִם אַתְּ רוֹצָה לָנוּחַ בֶּאֱמֶת, אָז תּוֹצִיאִי גַּם אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ לְחֻפְשָׁה".
"אֵיךְ?" שָׁאַלְתִּי - וּמִיָּד נָשַׁכְתִּי אֶת הַלָּשׁוֹן. לֹא רָצִיתִי לְהַרְגִּיז אוֹתָהּ בִּשְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֵיךְ אוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי לְחֹפֶשׁ, הֲרֵי הָרֹאשׁ הוּא לֹא מְנוֹרָה שֶׁאֶפְשָׁר לְכַבּוֹת.
"בַּחֹפֶשׁ", עֲנָת שִׁוְּתָה לְקוֹלָהּ נִימָה סַמְכוּתִית, כְּמוֹ שֶׁל מוֹרָה, "צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַחַיִּים לְאַט לְאַט".
"לְאַט לְאַט", חָזַרְתִּי אַחֲרֶיהָ.
"בְּלִי חוֹבוֹת וּבְלִי הִתְחַיְּבֻיּוֹת", הִיא פִּהֲקָה.
"בְּלִי חוֹבוֹת וּבְלִי..." נִשְׁמַעְתִּי כְּמוֹ הַהֵד שֶׁלָּהּ.
"בַּחֹפֶשׁ", אָמְרָה עֲנָת וּלְפֶתַע הֶחְרִישָׁה וּבְעֵינֶיהָ נִצַּת זִיק שׁוֹבָב.
"מַה קָּרָה?" נִדְרַכְתִּי.
"גָּלִי", הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי סָקְרָה אוֹתִי בְּמַבָּט חַשְׁדָנִי, "אַתְּ מַכִּירָה אֶת 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'?"
"תַּקְּנוֹן הַמָּה?" שָׁאַלְתִּי.
"יָדַעְתִּי! יָדַעְתִּי!" עֲנָת צָהֲלָה.
"מָה?" הִתְבַּלְבַּלְתִּי, "מַה יָּדַעְתְּ?"
יָשַׁבְתִּי בַּחֶדֶר שֶׁלִּי, עַל הָרִצְפָּה, מְרוֹקֶנֶת אֶת הַיַּלְקוּט - עֲנָת טָעֲנָה שֶׁכְּדַאי לִגְמֹר אֶת הַמְּשִׂימָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים כְּדֵי שֶׁהַיָּדַיִם שֶׁלִּי לֹא יֵאָלְצוּ לָגַעַת בּוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁמוֹנַת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁל הַחֻפְשָׁה - וְלֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג מַה גָּרַם לָהּ לִפְרֹץ בִּתְרוּעוֹת שִׂמְחָה.
"סוֹף סוֹף אֲנִי מְבִינָה אוֹתָךְ!" עֲנָת קָרְאָה.
"אַתְּ מְבִינָה אוֹתִי?" לֹא הֵבַנְתִּי.
"כֵּן", עֲנָת הִנְהֲנָה. "סוֹף סוֹף אֲנִי מְבִינָה לָמָּה הִתְעוֹרַרְתְּ כָּל בֹּקֶר כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת וְלָמָּה אַף פַּעַם לֹא אִחַרְתְּ לְבֵית-הַסֵּפֶר".
"לָמָּה?" לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לְהִסְתַּקְרֵן.
"זֶה בִּגְלַל שֶׁלֹּא הֶעֱתַקְתְּ לַיּוֹמָן שֶׁלָּךְ אֶת 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'!" הִיא חָגְגָה אֶת נִצְחוֹנָהּ. "זֶה בִּגְלַל שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתְּ עַל 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'. נָכוֹן שֶׁאַתְּ אֲפִלּוּ לֹא יוֹדַעַת מַה זֶּה?"
"נָכוֹן", הוֹדֵיתִי בָּאַשְׁמָה.
"אָז קְחִי דַּף וְתַתְחִילִי לִכְתֹּב", עֲנָת נֶעֶמְדָה וְשִׁלְּבָה יָדֶיהָ עַל הֶחָזֶה, כְּמוֹ שֶׁהַמּוֹרָה שֶׁלָּנוּ נוֹהֶגֶת לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁהִיא פּוֹקֶדֶת עַל הַתַּלְמִידִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ וּמְחַכָּה לִרְאוֹת אֵיךְ הֵם מְמַלְּאִים אֶת פְּקֻדָּתָהּ.
"לִכְתֹּב?" נֶאֱנַחְתִּי, "עַכְשָׁו?"
"כֵּן", עֲנָת נִשְׁמְעָה תַּקִּיפָה, "מָה הַבְּעָיָה?"
"אַתְּ רוֹצָה לְהַכְתִּיב לִי אֶת הַתַּקָּנוֹן הַזֶּה עַכְשָׁו? בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים? כְּשֶׁהַשֵּׂכֶל שֶׁלִּי כְּבָר בְּחֹפֶשׁ?"
"כֵּן", עֲנָת לֹא וִתְּרָה. "אִם אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי, אָז חֲבָל מְאוֹד שֶׁהַתַּקָּנוֹן הַזֶּה לֹא הוֹפִיעַ בַּיּוֹמָן שֶׁלָּךְ בְּמַהֲלַךְ שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, אֲבָל בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ..."
"אֵיזֶה חָלָב? מָה אַתְּ רוֹצָה מִמֶּנִּי?" נִסִּיתִי לְבַטֵּל אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.
"גָּלִי!" עֲנָת קָרְאָה אוֹתִי לְסֵדֶר, "מוּטָב מְאֻחָר מֵאֲשֶׁר בִּכְלָל לֹא! קְחִי עֵט וְדַף וַאֲנִי אַכְתִּיב לָךְ אֶת 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'. חֲבָל מְאוֹד שֶׁהוּא לֹא לִוָּה אוֹתָךְ בְּמֶשֶׁךְ שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, אֲבָל חוֹבָה שֶׁהוּא יְלַוֶּה אוֹתָךְ בְּמֶשֶׁךְ הַחֻפְשָׁה".
בִּתְנוּעוֹת כְּבֵדוֹת הִתְרוֹמַמְתִּי מֵהָרִצְפָּה, בְּכוֹחוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים, תָּלַשְׁתִּי דַּף מִמַּחְבֶּרֶת הַתּוֹרָה וּבְהַבָּעָה שֶׁל לִימוֹן חָמוּץ הוֹצֵאתִי עֵט. וְאִלּוּ עֲנָת, שֶׁעָמְדָה מוּלִי כְּמוֹ מְפַקֶּדֶת קְשׁוּחָה, הָיְתָה בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ מִמֶּנִּי - תּוֹסֶסֶת, נִמְרֶצֶת, מְלֵאַת שִׂמְחַת חַיִּים. אִלּוּ מִישֶׁהוּ זָר הָיָה נִכְנָס לַחֶדֶר וְרוֹאֶה אוֹתָנוּ כָּכָה, הוּא הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהִתְחַלַּפְנוּ בַּתַּפְקִידִים. שֶׁעֲנָת הִיא הַתַּלְמִידָה הֶחָרוּצָה, שֶׁמִּדֵּי בֹּקֶר מְזַנֶּקֶת מִמִּטָּתָהּ בִּצְעָדִים קְלִילִים, וְאִלּוּ אֲנִי הַתַּלְמִידָה הָעֲיֵפָה, שֶׁמַּקְפִּידָה לְמַלֵּא אֶת כָּל עֲשֶׂרֶת הַסְּעִיפִים שֶׁל "תַּקְּנוֹן הָעֲיֵיפִים".
שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן סִיַּמְתִּי לִכְתֹּב אֶת הַשּׁוּרָה הָעֲשִׂירִית, הָאַחֲרוֹנָה חֲבִיבָה, וּבְקוֹנְצֶרְט שֶׁל פִּהוּקִים קָרָאתִי אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁל הַתַּקָּנוֹן הֲכִי מַרְדִּים:
נוֹלַדְנוּ עֲיֵפִים וַאֲנַחְנוּ חַיִּים כְּדֵי לָנוּחַ.
הָעֲבוֹדָה הִיא כָּל חַיֵּינוּ, אַךְ לֹא בִּשְׁבִילֵנוּ.
הָעֲבוֹדָה הִיא בְּרִיאוּת, וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מַשְׁאִירִים אוֹתָהּ לַחוֹלִים.
כְּדַאי לָנוּחַ בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִישֹׁן טוֹב בַּלַּיְלָה.
כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה מִישֶׁהוּ נָח - עֲזֹר לוֹ.
מִמְּנוּחָה רַבָּה מִדַּי אַף אֶחָד עוֹד לֹא מֵת. אֲבָל מֵעֲבוֹדָה רַבָּה מִדַּי...
הֲפֹךְ אֶת הַמְּנוּחָה לְמִנְהָג קָבוּעַ - יֵשׁ לָנוּחַ כָּל הַשָּׁבוּעַ.
כְּשֶׁבָּא לְךָ לַעֲבֹד, שֵׁב וְחַכֵּה עַד שֶׁזֶּה יַעֲבֹר לְךָ.
אַל תִּדְחֶה לְמָחָר אֶת מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִדְחוֹת לְמָחֳרָתַיִם.
אִם לֹא תַּרְבֶּה בַּעֲבוֹדָה וּבְמַאֲמַצִּים תִּחְיֶה עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים.

"כָּל הַכָּבוֹד!" עֲנָת עָקְבָה אַחֲרֵי הָאִישׁוֹנִים שֶׁלִּי, שֶׁנָּעוּ עַל הַדַּף, וּמָחֲאָה כַּפַּיִם כְּשֶׁבְּסוֹף הַתַּקָּנוֹן שִׁחְרַרְתִּי פִּהוּק רָחָב. "מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?" שָׁאֲלָה.
"אֲנִי אוֹמֶרֶת..." נָשַׁכְתִּי אֶת זְנַב הָעֵט, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמִּלִּים, "אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יוֹתֵר מַתְאִים לִשְׁנַת הַלִּמּוּדִים".
"מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?!" עֲנָת לֹא נִפְגְּעָה. "בָּרוּר שֶׁהַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יוֹתֵר מַתְאִים לִשְׁנַת הַלִּמּוּדִים! הֲרֵי הִמְצִיאוּ אוֹתוֹ בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִיל תַּלְמִידִים כָּמוֹךְ, שֶׁלּוֹקְחִים אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר יוֹתֵר מִדַּי בִּרְצִינוּת וְשֶׁלֹּא מַרְשִׁים לְעַצְמָם לְאַחֵר לַכִּתָּה".
"אֲנִי לֹא לוֹקַחַת אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר יוֹתֵר מִדַּי בִּרְצִינוּת", הִתְגּוֹנַנְתִּי.
"אַתְּ כֵּן!" הִיא פָּסְקָה, "אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַתְחִיל אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל בְּוִכּוּחִים. מַה שֶּׁהָיָה - הָיָה. הַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יְשַׁמֵּשׁ אוֹתָךְ בִּשְׁנַת הַלִּמּוּדִים הַבָּאָה".
"בְּסֵדֶר", הִשְׁפַּלְתִּי רֹאשִׁי בִּכְנִיעָה.

 

"וּמַה שֶּׁחָשׁוּב לֹא פָּחוֹת", עֲנָת הִמְשִׁיכָה בְּבִטָּחוֹן, "הַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יְשַׁמֵּשׁ אוֹתָךְ גַּם בְּמַהֲלַךְ הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל. אִם בְּמֶשֶׁךְ שְׁנַת הַלִּמּוּדִים חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַרְבּוֹת בִּמְנוּחָה, אָז בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל..."
וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁסִּיְּמָה אֶת הַמִּשְׁפָּט הִיא הֵרִימָה אֶת יַלְקוּטָהּ וְנוֹפְפָה לִי לְשָׁלוֹם.
"אַל תִּשְׁכְּחִי", אָמְרָה לִפְנֵי שֶׁיָּצְאָה.
"מָה?"
"לָנוּחַ. וְלֹא לְצַלְצֵל אֵלַי לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מְצַלְצֶלֶת אֵלַיִךְ. וְלֹא לְהָעִיר אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה".
"בְּסֵדֶר".
"גָּלִי, אֲנִי רְצִינִית", עֲנָת הִתְעַכְּבָה עוֹד חֲצִי דַּקָּה לְיַד הַדֶּלֶת, "אִם אַתְּ רוֹצָה לָנוּחַ בֶּאֱמֶת אָז תּוֹצִיאִי גַּם אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ לְחֹפֶשׁ".
"בְּסֵדֶר", הִבְטַחְתִּי לָהּ - וְגַם לְעַצְמִי. בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל אֲנִי אֲמַלֵּא בַּאֲדִיקוּת אֶת כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁל "תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים". אֲפִלּוּ אִם מִישֶׁהוּ יְנַסֶּה לִגְרֹר אוֹתִי מֵהַמִּטָּה, אֲפִלּוּ אִם מִישֶׁהוּ יַצִּיעַ לִי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ מַלְהִיב וּמְרַתֵּק וְנִפְלָא, אֲנִי אַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב כְּמוֹ בּוּל עֵץ, וּבְנִגּוּד לְבוּל עֵץ מֻשְׁלָם אָנִיד רֹאשִׁי לִשְׁלִילָה.
"אֲנִי נָחָה", אֶנְחַר לוֹ בַּפַּרְצוּף, "אֲנִי מַה-זֶּה עֲיֵפָה..."
בַּלַּיְלָה, לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמִּטָּה, דָּאַגְתִּי לְהָגִיף אֶת הַתְּרִיסִים בְּחַדְרִי כְּדֵי שֶׁאַף קֶרֶן שֶׁמֶשׁ לֹא תִּסְתַּנֵּן לְעֵבֶר הַכָּרִית וְהַשְּׂמִיכָה. וְהוֹדַעְתִּי לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁמָּחָר, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, אֲנִי מִתְכּוֹנֶנֶת לִישֹׁן עַד הַצָּהֳרַיִם וְלָכֵן הֵם מִתְבַּקְּשִׁים לִשְׁמֹר עַל הַשֶּׁקֶט וְלֹא לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁעָלוּל לְהַשְׁבִּית אֶת שְׁנָתִי הַשְּׁלֵוָה. וּמֵרֹב שֶׁהִתְאַמַּצְתִּי לְחַקּוֹת אֶת עֲנָת הִסְבַּרְתִּי לָהֶם שֶׁבַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל הַשֵּׁנָה הִיא לֹא חוֹבָה, אֶלָּא מִצְוָה.
אֲבָל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, כְּשֶׁהַחֶדֶר שֶׁלִּי הָיָה חָשׁוּךְ וּבַבַּיִת שָׂרְרָה דְּמָמָה נְעִימָה, הִתְהַפַּכְתִּי בְּמִטָּתִי כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל קוֹצִים. כְּבָר לֹא הָיִיתִי עֲיֵפָה, וְעוֹד לֹא הָיִיתִי רְעֵבָה, וְלַמְרוֹת זֹאת לֹא הִצְלַחְתִּי לֵהָנוֹת מֵהַבַּטָּלָה. מָה עוֹשִׂים בְּמִקְרֶה כָּזֶה? הִרְהַרְתִּי. וְאֵיךְ זֶה שֶׁ"תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים", בֶּן עֲשֶׂרֶת הַסְּעִיפִים, לֹא מִתְיַחֵס לְמַצָּב כֹּה מֵבִיךְ?
שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְפַּתַּלְתִּי בַּמִּטָּה, מִתְהַפֶּכֶת מֵהַגַּב לַבֶּטֶן וּמֵהַבֶּטֶן לַגַּב, וּכְבָר לֹא הָיָה לִי נָעִים. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לָקוּם, לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, לִבְדֹּק מַה קּוֹרֶה, לְחַפֵּשׂ לִי עִסּוּקִים.
בַּחֲצִי-עַיִן פָּזַלְתִּי לְעֵבֶר הַשָּׁעוֹן שֶׁעוֹמֵד עַל הַשִּׁדָּה. הַמָּחוֹג הַקָּטָן הִצְבִּיעַ עַל הַסִּפְרָה שְׁמוֹנֶה. אִם אֲחַיֵּג אֶל עֲנָת בְּשָׁעָה כָּזֹאת הִיא תִּכְעַס עָלַי, וּבְצֶדֶק. הִיא תַּגִּיד שֶׁאֲנִי הוֹרֶסֶת לָהּ אֶת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ, וְשֶׁאִם הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּהּ מַתְחִיל בְּרֶגֶל שְׂמֹאל - בְּאַשְׁמָתִי, כַּמּוּבָן - גַּם הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁלּוֹ יֵהָרֵס - בְּאַשְׁמָתִי, כַּמּוּבָן, וְאֵיזֶה מִין חֹפֶשׁ יִהְיֶה לִי כְּשֶׁהַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי תְּשַׂחֵק אִתִּי בִּבְרֹגֶז?
יָרַדְתִּי מֵהַמִּטָּה עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְגִלִּיתִי שֶׁכֻּלָּם עוֹד יְשֵׁנִים. בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט הָלַכְתִּי לַמִּטְבָּח, שָׁתִיתִי שׁוֹקוֹ קַר, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה בְּלִי לְהָעִיר אֶת דַּפְנָה, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, וְאֶת בֵּן, אָחִי הַקָּטָן, הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת לָרְחוֹב. שָׁם, יָדַעְתִּי, לֹא אַפְרִיעַ לְאַף אֶחָד. הַתְּנוּעָה כְּבָר זוֹרֶמֶת, הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים גַּם בְּיוּלִי-אוֹגוּסְט כְּבָר קָמוּ לַעֲמַל יוֹמָם וַחֲתוּלֵי הַזֶּבֶל לֹא יִכְעֲסוּ עַל שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לָהֶם הַשְׁכָּמָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ.
מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הֵם אֲפִלּוּ יְקַדְּמוּ אֶת פָּנַי בִּ"מְיָאוּ מְיָאוּ" שֶׁל שִׂמְחָה.

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

גלי מארגנת מסיבות סמדר שיר

1

בְּקוֹנְצֶרְט שֶׁל פִּהוּקִים כָּתַבְתִּי אֶת "תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים"

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל רָצִיתִי לִישֹׁן לְפָחוֹת עַד שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם וְאִם אֶפְשָׁר - אָז עַד אַחַת.
"רָצִיתִי", עָלַי לְהוֹדוֹת, הִיא לֹא הַמִּלָּה הֲכִי מַתְאִימָה וַהֲכִי מְדֻיֶּקֶת. כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁעוֹן בַּבֶּטֶן, וְשֶׁהוּא גּוֹרֵם לִי לְהַשְׁכִּים קוּם גַּם בְּיָמִים שֶׁבָּהֶם לֹא חַיָּבִים לְמַהֵר לְבֵית-הַסֵּפֶר, כְּמוֹ שַׁבָּת. אֲבָל דַּקָּה אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה עִם הַתְּעוּדָה, וְאַחֲרֵי שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאִמָּא עֶשֶׂר נְשִׁיקוֹת, הִסְתַּגַּרְתִּי בְּחַדְרִי עִם עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, וְהִתְחַלְנוּ לְתַכְנֵן אֶת הַחֻפְשָׁה.
"גַּלִי, אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָךְ", עֲנָת הִשְׂתָּרְעָה עַל הַשָּׁטִיחַ וְהִתְמַתְּחָה, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל כִּסֵּא נוֹחַ בִּשְׂפַת הַיָּם וּמִתְמַכֶּרֶת לַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימָה.
חִיַּכְתִּי.
"וַאֲנִי מַזְהִירָה אוֹתָךְ!" עֲנָת נוֹפְפָה מוּלִי בְּאֶצְבָּעָהּ.
"אֲנִי מַמָּשׁ נִבְהֶלֶת", גִּחַכְתִּי מִתַּחַת לָאַף. "כֻּלִּי רוֹעֶדֶת. הַגּוּף שֶׁלִּי כְּבָר מִתְנַדְנֵד כְּמוֹ לוּלָב".
"גָּלִי, אֲנִי רְצִינִית!" עֲנָת הִתְיַשְּׁבָה וְהִזְהִירָה אוֹתִי שֶׁלֹּא אָעֵז לְצַלְצֵל אֵלֶיהָ מָחָר, בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי פּוֹקַחַת אֶת הָעֵינַיִם, וְשֶׁלֹּא אֶתְעַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לָהּ הַשְׁכָּמָה.
"זֶה חֹפֶשׁ!" הִיא הִזְכִּירָה לִי, "וּבַחֹפֶשׁ צָרִיךְ לִישֹׁן. נְקֻדָּה!"
"וְאִם אַתְּ תָּקוּמִי לְפָנַי?" שָׁאַלְתִּי.
"זֶה לֹא יִקְרֶה", הָיְתָה תְּשׁוּבָתָהּ.
"וְאִם, בְּמִקְרֶה, תָּקוּמִי לְפָנַי", חָזַרְתִּי, "לֹא תְּצַלְצְלִי אֵלַי?"
"אַל תִּדְאֲגִי", עֲנָת צָחֲקָה, "אֲנִי חוֹתֶמֶת לָךְ שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה. אֵין מַצָּב. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל חוֹבָה לִישֹׁן לְפָחוֹת עַד אַחַת".
"חוֹבָה?" הִקְשֵׁיתִי. "וְאִם הַבֶּטֶן שֶׁלִּי תְּקַרְקֵר? וְאִם אֲנִי אֶהְיֶה רְעֵבָה?"
עֲנָת מָשְׁכָה בִּכְתֵפֶיהָ, כְּאִלּוּ שֶׁזֶּה מִתַּחַת לִכְבוֹדָהּ לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָה כֹּה מוּזָרָה.
"אִם הַבֶּטֶן שֶׁלִּי תְּקַרְקֵר כְּמוֹ לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלוֹת וּכְבָר בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר אֲנִי אֶתְעוֹרֵר, בִּגְלַל הַקּוֹלוֹת", הִמְשַׁכְתִּי, "אֲנִי חַיֶּבֶת לִמְשֹׁךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה עַד לַצַּוָּאר וּלְהִשָּׁאֵר בַּמִּטָּה?"
עֲנָת צִחְקְקָה.
"מַה, אָסוּר לִי לָרֶדֶת לַמִּטְבָּח?" הִקְשֵׁיתִי. "אָסוּר לִי לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ קָטָן, קְטַנְטַן, וְלַחְזֹר לַמִּטָּה?"
"גָּלִי", עֲנָת נָעֲצָה בִּי מַבָּט מְאַיֵּם, "בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת. אִם אַתְּ רוֹצָה לָנוּחַ בֶּאֱמֶת, אָז תּוֹצִיאִי גַּם אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ לְחֻפְשָׁה".
"אֵיךְ?" שָׁאַלְתִּי - וּמִיָּד נָשַׁכְתִּי אֶת הַלָּשׁוֹן. לֹא רָצִיתִי לְהַרְגִּיז אוֹתָהּ בִּשְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֵיךְ אוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי לְחֹפֶשׁ, הֲרֵי הָרֹאשׁ הוּא לֹא מְנוֹרָה שֶׁאֶפְשָׁר לְכַבּוֹת.
"בַּחֹפֶשׁ", עֲנָת שִׁוְּתָה לְקוֹלָהּ נִימָה סַמְכוּתִית, כְּמוֹ שֶׁל מוֹרָה, "צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַחַיִּים לְאַט לְאַט".
"לְאַט לְאַט", חָזַרְתִּי אַחֲרֶיהָ.
"בְּלִי חוֹבוֹת וּבְלִי הִתְחַיְּבֻיּוֹת", הִיא פִּהֲקָה.
"בְּלִי חוֹבוֹת וּבְלִי..." נִשְׁמַעְתִּי כְּמוֹ הַהֵד שֶׁלָּהּ.
"בַּחֹפֶשׁ", אָמְרָה עֲנָת וּלְפֶתַע הֶחְרִישָׁה וּבְעֵינֶיהָ נִצַּת זִיק שׁוֹבָב.
"מַה קָּרָה?" נִדְרַכְתִּי.
"גָּלִי", הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי סָקְרָה אוֹתִי בְּמַבָּט חַשְׁדָנִי, "אַתְּ מַכִּירָה אֶת 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'?"
"תַּקְּנוֹן הַמָּה?" שָׁאַלְתִּי.
"יָדַעְתִּי! יָדַעְתִּי!" עֲנָת צָהֲלָה.
"מָה?" הִתְבַּלְבַּלְתִּי, "מַה יָּדַעְתְּ?"
יָשַׁבְתִּי בַּחֶדֶר שֶׁלִּי, עַל הָרִצְפָּה, מְרוֹקֶנֶת אֶת הַיַּלְקוּט - עֲנָת טָעֲנָה שֶׁכְּדַאי לִגְמֹר אֶת הַמְּשִׂימָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים כְּדֵי שֶׁהַיָּדַיִם שֶׁלִּי לֹא יֵאָלְצוּ לָגַעַת בּוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁמוֹנַת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁל הַחֻפְשָׁה - וְלֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג מַה גָּרַם לָהּ לִפְרֹץ בִּתְרוּעוֹת שִׂמְחָה.
"סוֹף סוֹף אֲנִי מְבִינָה אוֹתָךְ!" עֲנָת קָרְאָה.
"אַתְּ מְבִינָה אוֹתִי?" לֹא הֵבַנְתִּי.
"כֵּן", עֲנָת הִנְהֲנָה. "סוֹף סוֹף אֲנִי מְבִינָה לָמָּה הִתְעוֹרַרְתְּ כָּל בֹּקֶר כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת וְלָמָּה אַף פַּעַם לֹא אִחַרְתְּ לְבֵית-הַסֵּפֶר".
"לָמָּה?" לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לְהִסְתַּקְרֵן.
"זֶה בִּגְלַל שֶׁלֹּא הֶעֱתַקְתְּ לַיּוֹמָן שֶׁלָּךְ אֶת 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'!" הִיא חָגְגָה אֶת נִצְחוֹנָהּ. "זֶה בִּגְלַל שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתְּ עַל 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'. נָכוֹן שֶׁאַתְּ אֲפִלּוּ לֹא יוֹדַעַת מַה זֶּה?"
"נָכוֹן", הוֹדֵיתִי בָּאַשְׁמָה.
"אָז קְחִי דַּף וְתַתְחִילִי לִכְתֹּב", עֲנָת נֶעֶמְדָה וְשִׁלְּבָה יָדֶיהָ עַל הֶחָזֶה, כְּמוֹ שֶׁהַמּוֹרָה שֶׁלָּנוּ נוֹהֶגֶת לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁהִיא פּוֹקֶדֶת עַל הַתַּלְמִידִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ וּמְחַכָּה לִרְאוֹת אֵיךְ הֵם מְמַלְּאִים אֶת פְּקֻדָּתָהּ.
"לִכְתֹּב?" נֶאֱנַחְתִּי, "עַכְשָׁו?"
"כֵּן", עֲנָת נִשְׁמְעָה תַּקִּיפָה, "מָה הַבְּעָיָה?"
"אַתְּ רוֹצָה לְהַכְתִּיב לִי אֶת הַתַּקָּנוֹן הַזֶּה עַכְשָׁו? בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים? כְּשֶׁהַשֵּׂכֶל שֶׁלִּי כְּבָר בְּחֹפֶשׁ?"
"כֵּן", עֲנָת לֹא וִתְּרָה. "אִם אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי, אָז חֲבָל מְאוֹד שֶׁהַתַּקָּנוֹן הַזֶּה לֹא הוֹפִיעַ בַּיּוֹמָן שֶׁלָּךְ בְּמַהֲלַךְ שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, אֲבָל בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ..."
"אֵיזֶה חָלָב? מָה אַתְּ רוֹצָה מִמֶּנִּי?" נִסִּיתִי לְבַטֵּל אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.
"גָּלִי!" עֲנָת קָרְאָה אוֹתִי לְסֵדֶר, "מוּטָב מְאֻחָר מֵאֲשֶׁר בִּכְלָל לֹא! קְחִי עֵט וְדַף וַאֲנִי אַכְתִּיב לָךְ אֶת 'תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים'. חֲבָל מְאוֹד שֶׁהוּא לֹא לִוָּה אוֹתָךְ בְּמֶשֶׁךְ שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, אֲבָל חוֹבָה שֶׁהוּא יְלַוֶּה אוֹתָךְ בְּמֶשֶׁךְ הַחֻפְשָׁה".
בִּתְנוּעוֹת כְּבֵדוֹת הִתְרוֹמַמְתִּי מֵהָרִצְפָּה, בְּכוֹחוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים, תָּלַשְׁתִּי דַּף מִמַּחְבֶּרֶת הַתּוֹרָה וּבְהַבָּעָה שֶׁל לִימוֹן חָמוּץ הוֹצֵאתִי עֵט. וְאִלּוּ עֲנָת, שֶׁעָמְדָה מוּלִי כְּמוֹ מְפַקֶּדֶת קְשׁוּחָה, הָיְתָה בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ מִמֶּנִּי - תּוֹסֶסֶת, נִמְרֶצֶת, מְלֵאַת שִׂמְחַת חַיִּים. אִלּוּ מִישֶׁהוּ זָר הָיָה נִכְנָס לַחֶדֶר וְרוֹאֶה אוֹתָנוּ כָּכָה, הוּא הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהִתְחַלַּפְנוּ בַּתַּפְקִידִים. שֶׁעֲנָת הִיא הַתַּלְמִידָה הֶחָרוּצָה, שֶׁמִּדֵּי בֹּקֶר מְזַנֶּקֶת מִמִּטָּתָהּ בִּצְעָדִים קְלִילִים, וְאִלּוּ אֲנִי הַתַּלְמִידָה הָעֲיֵפָה, שֶׁמַּקְפִּידָה לְמַלֵּא אֶת כָּל עֲשֶׂרֶת הַסְּעִיפִים שֶׁל "תַּקְּנוֹן הָעֲיֵיפִים".
שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן סִיַּמְתִּי לִכְתֹּב אֶת הַשּׁוּרָה הָעֲשִׂירִית, הָאַחֲרוֹנָה חֲבִיבָה, וּבְקוֹנְצֶרְט שֶׁל פִּהוּקִים קָרָאתִי אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁל הַתַּקָּנוֹן הֲכִי מַרְדִּים:
נוֹלַדְנוּ עֲיֵפִים וַאֲנַחְנוּ חַיִּים כְּדֵי לָנוּחַ.
הָעֲבוֹדָה הִיא כָּל חַיֵּינוּ, אַךְ לֹא בִּשְׁבִילֵנוּ.
הָעֲבוֹדָה הִיא בְּרִיאוּת, וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מַשְׁאִירִים אוֹתָהּ לַחוֹלִים.
כְּדַאי לָנוּחַ בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִישֹׁן טוֹב בַּלַּיְלָה.
כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה מִישֶׁהוּ נָח - עֲזֹר לוֹ.
מִמְּנוּחָה רַבָּה מִדַּי אַף אֶחָד עוֹד לֹא מֵת. אֲבָל מֵעֲבוֹדָה רַבָּה מִדַּי...
הֲפֹךְ אֶת הַמְּנוּחָה לְמִנְהָג קָבוּעַ - יֵשׁ לָנוּחַ כָּל הַשָּׁבוּעַ.
כְּשֶׁבָּא לְךָ לַעֲבֹד, שֵׁב וְחַכֵּה עַד שֶׁזֶּה יַעֲבֹר לְךָ.
אַל תִּדְחֶה לְמָחָר אֶת מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִדְחוֹת לְמָחֳרָתַיִם.
אִם לֹא תַּרְבֶּה בַּעֲבוֹדָה וּבְמַאֲמַצִּים תִּחְיֶה עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים.

"כָּל הַכָּבוֹד!" עֲנָת עָקְבָה אַחֲרֵי הָאִישׁוֹנִים שֶׁלִּי, שֶׁנָּעוּ עַל הַדַּף, וּמָחֲאָה כַּפַּיִם כְּשֶׁבְּסוֹף הַתַּקָּנוֹן שִׁחְרַרְתִּי פִּהוּק רָחָב. "מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?" שָׁאֲלָה.
"אֲנִי אוֹמֶרֶת..." נָשַׁכְתִּי אֶת זְנַב הָעֵט, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמִּלִּים, "אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יוֹתֵר מַתְאִים לִשְׁנַת הַלִּמּוּדִים".
"מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?!" עֲנָת לֹא נִפְגְּעָה. "בָּרוּר שֶׁהַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יוֹתֵר מַתְאִים לִשְׁנַת הַלִּמּוּדִים! הֲרֵי הִמְצִיאוּ אוֹתוֹ בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִיל תַּלְמִידִים כָּמוֹךְ, שֶׁלּוֹקְחִים אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר יוֹתֵר מִדַּי בִּרְצִינוּת וְשֶׁלֹּא מַרְשִׁים לְעַצְמָם לְאַחֵר לַכִּתָּה".
"אֲנִי לֹא לוֹקַחַת אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר יוֹתֵר מִדַּי בִּרְצִינוּת", הִתְגּוֹנַנְתִּי.
"אַתְּ כֵּן!" הִיא פָּסְקָה, "אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַתְחִיל אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל בְּוִכּוּחִים. מַה שֶּׁהָיָה - הָיָה. הַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יְשַׁמֵּשׁ אוֹתָךְ בִּשְׁנַת הַלִּמּוּדִים הַבָּאָה".
"בְּסֵדֶר", הִשְׁפַּלְתִּי רֹאשִׁי בִּכְנִיעָה.

 

"וּמַה שֶּׁחָשׁוּב לֹא פָּחוֹת", עֲנָת הִמְשִׁיכָה בְּבִטָּחוֹן, "הַתַּקָּנוֹן הַזֶּה יְשַׁמֵּשׁ אוֹתָךְ גַּם בְּמַהֲלַךְ הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל. אִם בְּמֶשֶׁךְ שְׁנַת הַלִּמּוּדִים חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַרְבּוֹת בִּמְנוּחָה, אָז בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל..."
וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁסִּיְּמָה אֶת הַמִּשְׁפָּט הִיא הֵרִימָה אֶת יַלְקוּטָהּ וְנוֹפְפָה לִי לְשָׁלוֹם.
"אַל תִּשְׁכְּחִי", אָמְרָה לִפְנֵי שֶׁיָּצְאָה.
"מָה?"
"לָנוּחַ. וְלֹא לְצַלְצֵל אֵלַי לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מְצַלְצֶלֶת אֵלַיִךְ. וְלֹא לְהָעִיר אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה".
"בְּסֵדֶר".
"גָּלִי, אֲנִי רְצִינִית", עֲנָת הִתְעַכְּבָה עוֹד חֲצִי דַּקָּה לְיַד הַדֶּלֶת, "אִם אַתְּ רוֹצָה לָנוּחַ בֶּאֱמֶת אָז תּוֹצִיאִי גַּם אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ לְחֹפֶשׁ".
"בְּסֵדֶר", הִבְטַחְתִּי לָהּ - וְגַם לְעַצְמִי. בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל אֲנִי אֲמַלֵּא בַּאֲדִיקוּת אֶת כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁל "תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים". אֲפִלּוּ אִם מִישֶׁהוּ יְנַסֶּה לִגְרֹר אוֹתִי מֵהַמִּטָּה, אֲפִלּוּ אִם מִישֶׁהוּ יַצִּיעַ לִי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ מַלְהִיב וּמְרַתֵּק וְנִפְלָא, אֲנִי אַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב כְּמוֹ בּוּל עֵץ, וּבְנִגּוּד לְבוּל עֵץ מֻשְׁלָם אָנִיד רֹאשִׁי לִשְׁלִילָה.
"אֲנִי נָחָה", אֶנְחַר לוֹ בַּפַּרְצוּף, "אֲנִי מַה-זֶּה עֲיֵפָה..."
בַּלַּיְלָה, לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמִּטָּה, דָּאַגְתִּי לְהָגִיף אֶת הַתְּרִיסִים בְּחַדְרִי כְּדֵי שֶׁאַף קֶרֶן שֶׁמֶשׁ לֹא תִּסְתַּנֵּן לְעֵבֶר הַכָּרִית וְהַשְּׂמִיכָה. וְהוֹדַעְתִּי לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁמָּחָר, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, אֲנִי מִתְכּוֹנֶנֶת לִישֹׁן עַד הַצָּהֳרַיִם וְלָכֵן הֵם מִתְבַּקְּשִׁים לִשְׁמֹר עַל הַשֶּׁקֶט וְלֹא לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁעָלוּל לְהַשְׁבִּית אֶת שְׁנָתִי הַשְּׁלֵוָה. וּמֵרֹב שֶׁהִתְאַמַּצְתִּי לְחַקּוֹת אֶת עֲנָת הִסְבַּרְתִּי לָהֶם שֶׁבַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל הַשֵּׁנָה הִיא לֹא חוֹבָה, אֶלָּא מִצְוָה.
אֲבָל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, כְּשֶׁהַחֶדֶר שֶׁלִּי הָיָה חָשׁוּךְ וּבַבַּיִת שָׂרְרָה דְּמָמָה נְעִימָה, הִתְהַפַּכְתִּי בְּמִטָּתִי כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל קוֹצִים. כְּבָר לֹא הָיִיתִי עֲיֵפָה, וְעוֹד לֹא הָיִיתִי רְעֵבָה, וְלַמְרוֹת זֹאת לֹא הִצְלַחְתִּי לֵהָנוֹת מֵהַבַּטָּלָה. מָה עוֹשִׂים בְּמִקְרֶה כָּזֶה? הִרְהַרְתִּי. וְאֵיךְ זֶה שֶׁ"תַּקְּנוֹן הָעֲיֵפִים", בֶּן עֲשֶׂרֶת הַסְּעִיפִים, לֹא מִתְיַחֵס לְמַצָּב כֹּה מֵבִיךְ?
שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְפַּתַּלְתִּי בַּמִּטָּה, מִתְהַפֶּכֶת מֵהַגַּב לַבֶּטֶן וּמֵהַבֶּטֶן לַגַּב, וּכְבָר לֹא הָיָה לִי נָעִים. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת לָקוּם, לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, לִבְדֹּק מַה קּוֹרֶה, לְחַפֵּשׂ לִי עִסּוּקִים.
בַּחֲצִי-עַיִן פָּזַלְתִּי לְעֵבֶר הַשָּׁעוֹן שֶׁעוֹמֵד עַל הַשִּׁדָּה. הַמָּחוֹג הַקָּטָן הִצְבִּיעַ עַל הַסִּפְרָה שְׁמוֹנֶה. אִם אֲחַיֵּג אֶל עֲנָת בְּשָׁעָה כָּזֹאת הִיא תִּכְעַס עָלַי, וּבְצֶדֶק. הִיא תַּגִּיד שֶׁאֲנִי הוֹרֶסֶת לָהּ אֶת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ, וְשֶׁאִם הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּהּ מַתְחִיל בְּרֶגֶל שְׂמֹאל - בְּאַשְׁמָתִי, כַּמּוּבָן - גַּם הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁלּוֹ יֵהָרֵס - בְּאַשְׁמָתִי, כַּמּוּבָן, וְאֵיזֶה מִין חֹפֶשׁ יִהְיֶה לִי כְּשֶׁהַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי תְּשַׂחֵק אִתִּי בִּבְרֹגֶז?
יָרַדְתִּי מֵהַמִּטָּה עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְגִלִּיתִי שֶׁכֻּלָּם עוֹד יְשֵׁנִים. בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט הָלַכְתִּי לַמִּטְבָּח, שָׁתִיתִי שׁוֹקוֹ קַר, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה בְּלִי לְהָעִיר אֶת דַּפְנָה, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, וְאֶת בֵּן, אָחִי הַקָּטָן, הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת לָרְחוֹב. שָׁם, יָדַעְתִּי, לֹא אַפְרִיעַ לְאַף אֶחָד. הַתְּנוּעָה כְּבָר זוֹרֶמֶת, הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים גַּם בְּיוּלִי-אוֹגוּסְט כְּבָר קָמוּ לַעֲמַל יוֹמָם וַחֲתוּלֵי הַזֶּבֶל לֹא יִכְעֲסוּ עַל שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לָהֶם הַשְׁכָּמָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ.
מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הֵם אֲפִלּוּ יְקַדְּמוּ אֶת פָּנַי בִּ"מְיָאוּ מְיָאוּ" שֶׁל שִׂמְחָה.