שעה ויום ושבוע וחודש ועונה ושנה וכל הדברים האלה, יש להם בכלל משמעות? חשבנו שהבעיות הישנות ייעלמו עם האחד בספטמבר, שבסוף היה השמונָה כי המורים שבתו - ייעלמו לא בגלל שהשתניתי או שמישהו אחר השתנה או שמשהו השתנה, אלא סתם, בלי שום סיבה, פשוט בגלל שבאה שנה חדשה והיא אמורה להעיף לעזאזל את כל מה שהיה. איזה טעם אחר יש בחוצצי זמן, אם לא בשביל לפתור את כל מה שאין שום דרך אחרת לפתור אותו? אם העניינים נשארים אותו דבר גם אחרי שעוברים את הגבולות האלה, אולי כבר עדיף שנהיה בתנועה בלי הפסקה? אבל כמו איזה ילד בר-מצווה, שמתגלה בפעם הראשונה בלי שאומרים לו איך, כל הזיפים נשארים, רק שמיום ליום הם יותר ויותר בולטים ויותר מציקים.
ושוב זאת מירב מורג, הוי מירב מורג מירב מורג מירב מורג. גיבורה ראשית באופרת סבון. היא מתאהבת בעומר, שהיה חבר שלה שלוש קדנציות לפני שנתיים, יום אחרי שהוא חוזר מטיול של חודש בחוף המערבי, והם נעשים חברים, שוב. יום אחר-כך במסי״ק (מסיבה קטנה) היא מתאהבת בגיא, החבר הכי טוב של עומר, שהיה חבר שלה ארבע קדנציות שנה שעברה והם נפרדו בתחילת הקיץ, והוא משכנע אותה שחוץ ממנו אף אחד בעולם לא מבין אותה, ואף אחד לא אומר כלום לעומר. יום אחרי זה היא הולכת לעומר, והוא מלקק לה את הפטמות, ואף אחד לא אומר כלום לגיא. יומיים אחרי זה היא גומרת עם עומר, והשתיקה הארוכה שלה, שנמשכת ארבעה ימים, מסתיימת כשהיא עושה נאג עם דניאלה, החברה הכי טובה שלה, ועם אלון, החבר הכי טוב של גיא, ואף אחד לא אומר כלום לגיא, ואף אחד לא אומר כלום לעומר, אבל בסוף, כרגיל, כולם מגלים הכול.
אם לא מספיק לכם חמישה אנשים שמעורבים בסיפור הזה, אפשר להגיד שגם ערן הוא חלק ממנו, כי הוא עשה את המסי״ג (מסיבה גדולה) שממנה יצאו דניאלה ואלון ומירב, ואורי מוזס טוען שגם הוא חלק מהעניין, למרות שכל מה שהוא עשה היה לארגן את היציאה ההמונית, שעומר ומירב היו בה רק בורג קטן. אבל אורי מוזס אוהב לדחוף את עצמו לכל דבר, אולי כי אין לו חיים משלו, מה פתאום אולי, בטוח. האמת היא שגם אני יכול לדחוף את עצמי לעסק, חבר טוב של עומר וחבר טוב של מירב ומי ששיכנע את מירב לדבר עם עומר ואת עומר לדבר עם מירב, אבל אני לא מספר את זה למי שלא יודע, ולא מזכיר את זה למי שיודע ובטח שכח בגלל כל המהומה, כדי להישאר נייטרלי. אני נהנה מאוד מהנייטרליות הזאת, עכשיו, שעומר לא מדבר איתה, וגיא לא מדבר איתה, ואלון לא מדבר איתה, וכמובן שגם גיא לא מדבר עם אלון. רק אני מדבר איתה ומדבר עם כולם ואף אחד לא כועס עלי ואני לא כועס על אף אחד. אז מה הבעיה שלי? טוב, לפני שאני עובר לשם, לא באמת חשבתם שאני עומד נקי וחלק ומצחקק מהצד, אף אחד בעולם לא עומד נקי וחלק ומצחקק מהצד, אתם בטח נורא מאוכזבים שאני לא מפרט יותר על הנאג, אז אני אחזור אחורה, והפעם אספר לכם כל מה שקרה. במסי״ג של ערן, אלון ומירב ודניאלה דיברו בלה בלה וצחקו חה חה ושתו גלוּ גלוּ אבל לא יותר מדי. ואז אלון אמר, אולי תבואו אלי. והן, ששייכות לזן ההדוניסטי המתוקן, שתמיד תמיד אומר כן, באו אליו. ואז הם שתו גלוּ גלוּ גלוּ בסלון, אבל יותר מדי. וכששותים יותר מדי בסלון, מייד עוברים לחדר שינה, זה שאפשר לנעול את הדלת שלו, כדי שהאבא או האחות לא ייכנסו בטעות, ויש בו מיטה גדולה, עם מזרון נוח וסדין וכריות ומקום לקרנבלים, ולפני שמספיקים להגיד ג׳ק, הן כבר רק עם מכנסיים, ואז הן מנשקות אותו על הפה ואז לשון שלהן בלשון שלו ואז מנשקות לו את החזה ואת הבטן ופותחים ריצ׳רץ והתחתונים נופלים במורד הרגליים והן חותכות לו את שקית החלב והוא מוריד להן את השרוואלים והג׳ינס ואת תחתוני התחרה ומלקק להן את הקיווי ואז ואז! ואז! הקטע הסוער באמת: מירב עושה לדניאלה ודניאלה עושה למירב, כמו איזה זוג רוקריות. אחרי זה אני לא יודע מה הם עשו, כי שכחתי לשאול ואין לי מושג מה עושים אחרי נאגות כי עוד לא הייתי בנאג. למחרת הכול מתגלה במסי״ג נוסף (הרבה אירועים, ככה זה בתחילת השנה, עם כל החגים), ועומר ומירב וגיא ואלון אומרים הרבה דברים לא יפים, ויש דחיפות וקללות ודמעות ותחינות ובעיקר איומים שלא מתממשים ובסוף כל החמישה נשארים בלי אהבה ובלי חבר טוב או שניים. עכשיו לזה אני קורא הימים הנוראים! עתה סיימתי עם סיפור הנאג, ואני פנוי לענות על השאלה, אז מה הבעיה שלך?
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
