הנבואה
דִיַאפּרָפָּרס הוא אחד מבין שנים-עשר בניו הראשונים של פוסידון, אל הים במיתולוגיה היוונית. הוא הצעיר בחבורה, בן הזקונים.
סיפור חייו אינו מפואר. הוא נולד לים, או יותר נכון לשולט עליו, פוסידון, ולאישה יפהפייה בשם קליטו. את חייו היה אמור לבלות באטלנטיס האבודה שבאותו זמן הייתה קיימת עוד, אך אז קרה משהו ששינה את גורלו לעד.
אם כן, נתחיל את הסיפור מההתחלה.
בתחילה התקיים הכאוס. לא היה כלום, תוהו ובוהו אם תרצו. עד שלפתע הגיחו מתוכו האדמה, החלל, הימים, התהום והאהבה. לכל אחד מהם שם אחר. האדמה נקראה גאיה; השמים (או החלל) — אוראנוס; התהום ששכנה בבטן האדמה, או אם תרצו בבטנה של גאיה, נקראה טרטרוס; והאהבה, שהייתה שונה מן השאר בגלל היותה מופשטת ולא גשמית, נקראה בשם ארוס.
עברו הימים, והאדמה והחלל נפגשו והולידו את הטיטאנים הגדולים והיפים, את הקאטונכרים בעלי מאה הזרועות ואת הקיקלופים בעלי העין האחת.
גדולים היו הטיטאנים ושמחים לחיות על פני האדמה. הם השתמשו בהרים שהעניקה להם אימא אדמה ככיסאות וכמחסה. אך אוראנוס, החלל, התבייש בילדיו הפגומים, הקאטונכרים והקיקלופים, והשליכם לבטן האדמה, לתהום, הלוא היא טרטרוס. שם הם חיו, בעוד הטיטאנים חיים על פני האדמה בשלווה.
גאיה, שסלדה ממעשיו של אוראנוס, עזרה לכרונוס, בנה האהוב והצעיר בטיטאנים, לבנות כלי נשק, חרמש שבכוחו לגרש את אוראנוס. כך, חשבה, יהיה נבון לעשות, שכן ברגע שיגורש אוראנוס לא יהיה מלך על הטיטאנים, הקאטונכרים והקיקלופים — והיא תוכל להשיב את בניה אל האדמה.
אך לאחר שחתך את אשכיו של אוראנוס אביו והבריחו מעל פניו, התעוררה בכרונוס חמדה לכס המלכות. שכן, כך חשב, אוראנוס לא הציב יורש נאות למלך. ללא התרעה מוקדמת ולמורת רוחה של גאיה, אימא אדמה, עלה כרונוס על כס המלכות, לקח לאישה את הטיטאנית ריה אחותו, והכריז על עצמו כמלך.
גאיה המאוכזבת ניבאה לכרונוס כי יום יבוא, ובנו הקטן ביותר יפיל אותו מכיסאו.
חושש, חשב כרונוס מה יעשה. לבסוף, בפחד ובלית ברירה, החליט לאכול את ילדיו ברגע שיצאו מבטנה של ריה אשתו. אלה היו הסטיה, פוסידון, האדס, דמטר והרה. אך ריה סלדה ממעשיו והחביאה את זאוס, בנם הצעיר ביותר, במערה. במקומו הגישה לכרונוס אבן עטופה בד, והוא בלע אותה במחשבה שזהו הילד שעתיד להדיחו מכס המלכות.
עברו שנים רבות ומייגעות בספירה. פוסידון ואחיו, בני האלמוות, בגרו והפכו לאלים בבטן אביהם. זאוס גם הוא גדל והתחזק, עד לרמת כוחו הכבירה ביותר. הוא תכנן נקמה, הרג. אך בשביל להרוג את המלך רקם תוכנית שתקרב אותו אליו, ולפיכך התחזה למשרתו של אביו. ואמנם, כרונוס למד לחבב את המשרת, ובעת שסעד שפך זאוס / המשרת לתוך הנקטר ששתה חומר מעורר הקאה. וכמו שהבנתם, הטיטאן הקיא את האלים בשלמותם.
מלחמה עקובה מדם פרצה. הטיטאנים יצאו כנגד בניהם, ולמרבה ההפתעה הדור הצעיר יותר ניצח. רבים מהטיטאנים נכלאו בכלאי ארד בלתי חדירים, וחלקם הועבר לטרטרוס, המקום הנמוך בשאול. הטיטאנים, אשר סייעו לאלים במלחמה, נשארו בחיים ונחשבו לפשוטי העם. הקיקלופים והקאטונכרים, אחיהם הנבגדים של הטיטאנים שנכלאו בידי כרונוס ואחיו ובידי אביהם אוראנוס, עבדו כנפחים וכשומרים אצל האלים הצעירים.
והיו גם בני האדם. כיצד הם נוצרו? כמה סיפורים וסיטואציות מנסים לתאר מעמד זה, וכולם מסתכמים בכך שלבני האדם היו ארבעה תורות (תקופות או דורות): תור הברזל, תור הארד, תור הכסף ותור הזהב.
בתור הברזל בני האדם היו ברברים. הם פשעו והרגו את זה את זה, עד להכחדה כללית;
תור הארד היה ניסיונם של האלים לייצר בני אדם טובים יותר מכפי שהיו בתור הברזל, אך ניסיון זה כשל לאחר שאנשי תור הארד התגלו כטיפשים באופן יוצא דופן;
תור הכסף כלל רק גברים, שיצר פרומתיאוס בעצמו. בתקופה זו הצטרפה למין האנושי האישה הראשונה, ומאז כללה האנושות את שני הזוויגים;
בתור הזהב התמזגו האלים ובני האדם לכדי יצור אחד, כפי שהיה דִיַאפּרָפָּרס בעצמו יציר הזדווגות של האל ושל האדם. היו רבים מהם, כי האל הרבה להזדווג עם האדם. האנשים שנוצרו מחיבור זה נקראו גם "חדי רואי". הם יכלו לראות דברים שאנשי תור הברזל לא יכלו, ומדי פעם בפעם נולדו עם כוחות מיוחדים שירשו מאמם או מאביהם האלוהיים.
אבל כפי שחזתה גאיה, ניצת בנכדהּ הקטן, זאוס, הרצון העז למלוך במקום אביו המובס, כרונוס. ללא פרומתיאוס, הטיטאן החכם, עלולה הייתה לפרוץ בין האלים הצעירים מלחמה, שכן על פי דבריו של פוסידון על האח הבכור לשלוט, אך זאוס טען כי הוא, ששחרר והציל את האחים מבטנו של אביהם, יקבל את השליטה בעולם כולו. מנגד, על פי דבריו של האדס, שאר האחים הוכיחו עוז וגבורה במלחמה, ולכן לכולם מגיע תחום אחריות ולא רק לזאוס או לפוסידון.
אך פרומתיאוס היה חכם, וחשב לפני שהחליט. הוא העלה הצעה באוזני האלים, ולפיה השלטון יחולק בין שלושת האחים (אחיותיהם כמובן לא היו מועמדות למלוך): זאוס, שנלחם בגבורה והציל את אחיו מבטנו של כרונוס, יקבל את השמים וימלוך על האלים; פוסידון, שנלחם בעוז והוא האח הבכור, יקבל את הים ויהיה אחראי לרעידות האדמה, שכן מזגו היה חם והוא התאים לתפקיד זה; האדס, שגם הוא נלחם בגבורה, יקבל את השליטה על השאול.
אך אחיותיהם של השלושה התעקשו גם הן לקבל תפקיד, שכן הן נלחמו לא פחות מהזכרים. ובגלל שאימא אדמה עיְיפה מן המלחמה, דמטר הטילה על עצמה את תפקיד שמירת היבול, אחראית התבואה והפריון. הבאה הייתה הֵרה, שקיבלה על עצמה את האחריות לנשיות, להיריון ולנישואים. ואחרונה, הסטיה, שנאכלה ראשונה והייתה הגדולה מכולם, קיבלה עליה את האחריות על האח, על האש החמימה שמחזיקה את המשפחה.
אם כך, הכול טוב ויפה. אך לאלים הצעירים הייתה בעיה נוספת: איפה ישבו? מהיכן ימלכו?
כל אחד מהם יצא לחפש מקום נאות למלוך ממנו, במקום הנוח לו ביותר. זאוס חיפש במקומות הגבוהים ביותר. הסטיה בחמימים ביותר והאדס באלה הקרובים לאדמה. פוסידון, לעומתם, חיפש בים. הוא מצא מקום מושלם למלוכה, במרכז הים האטלנטי של ימינו. באותו זמן, במקום ים הייתה שם יבשה. מדבר סהרה לא היה בנמצא, ואירופה ואפריקה היו מחוברות זו לזו. בואו נגיד שהאל הצעיר עשה שם כמה סידורים... הוא שבר את הקרקע והקיף את הגבעה הגבוהה ביותר ביבשה ברצועות של ים ואדמה.
אך על הגבעה המדוברת גרה אישה יפהפייה בשם קליטו, ובנקודה זו מתחיל סיפורו של דִיַאפּרָפָּרס. פוסידון התאהב בקליטו וזו ילדה לו שישה זוגות של תאומים, שהיו שנים-עשר ילדיו הראשונים: אטלס וקאדיס, גאדירוס ואיומלוס, אפריס ואואימון, מניסוס ואוטוכטון, אלאיסיפוס ומסטור, אזאיס ודִיַאפּרָפָּרס.
באותה עת מצא זאוס מקום למלוכה גם הוא. היה זה הר האולימפוס. בגלל היותו מלך לאלים מקומו היה הנבחר, ופוסידון החליט להקדיש את האי לשנים-עשר בניו. הוא שינה אותו שוב כדי שיתאים להם, אך אז הגיעה הבשורה הנוראית בדבר הנבואה התלויה בגורלו שלו ובגורל העולם. לפיה מיועד ילדו השנים-עשר, דִיַאפּרָפָּרס, להציל את העולם או להחריבו כליל. זהו הילד שייזכר בהיסטוריה בשל מעשיו וגדולתו, זהו הילד שיביא שלום ושלווה. הילד שינצח את הכאוס.
