העמק הנסתר

פתח דבר והקדשה

קורא/ה יקר/ה,

 

אבקש להקדים ולהתוודות בפניך שלא ביום אחד קמתי והחלטתי לכתוב סיפורים. עוד בילדותי ידעתי שהערך המוסף של עיסוקיי יהיה קשור בכתיבה. האגדות, סיפורי המקרא וסיפורים בכלל היו קסומים בעיניי מן המפגש הראשון שלי איתם. עם זאת, שנים רבות שבהן עסקתי בעבודה משרדית לא פעלו, במקרה שלי, לטובת היצירתיות אף על פי שהעבודה עצמה הייתה מעניינת וקשורה באמנויות. העיסוק בממשי דחק את הדמיון לשוליים והעניק לי בתמורה מרחב ביטחון שעם השנים מתרגלים אליו. בנוסף למדתי ספרות, תנ”ך ולימודי דתות והמשכתי הלאה בלימודיי.

אבל בנקודת מפנה, לא מן הטובות שבחיי, בחרתי להסתכן בבלתי ניתן לחיזוי שבכתיבה ספרותית — על זה תמהה עליי מישהי מחבריי לעבודה ואמרה לי — אז גם את חטאת? חזרתי לאגדות. לאגדות יש נטייה, להתחיל במקומות הקשים ביותר של החיים ולהוביל את הגיבורים למקומות הטובים ביותר שלהם. ואכן, את שני ספריי הראשונים רקמתי סביב אגדות. גם את הסיפור הזה ייעדתי לילדים, אבל הסיפור לקח חירות לעצמו והתפתח לסיפור עלילתי למבוגרים. עם זאת, הוא נוגע לילדים בשאלות שהוא מעלה לא פחות מאשר למבוגרים. ביסודותיו שרדו הכוונה וההשתדלות שהתיאורים שלו יזרמו באפיק שיפתח ויעצים את החוויה. באופן הטבעי לי — ומתוך הכרה ששום תיאור לא משתווה בדרכי הביטוי שלו לתיאור של המקרא בראשוניותו ובעוצמתו — פניתי לסיפור המקראי כמטאפורה.

מטאפורות כידוע הן דו כיווניות. מצד אחד הן מאצילות מהמשמעויות שלהן למה שמתואר בזיקה אליהן, ומצד אחר הן גם מקבלות הארה נוספת מן המתואר עצמו. ולזה כיוונתי במיוחד כשעירבתי אזכורים מסיפורי המקרא בנובלה שלי “העמק הנסתר”.

עם כל החשיבות שאני מייחסת לכל עיסוק באמנות, החשיבות שלי כאישה, אם לשתי בנות וסבתא לארבעה נכדים, היא המשמעותית ביותר. ולהם מוקדש סיפורי זה.

 

בנוסף תודתי נתונה למי שתרם לנובלה הזאת:

לקרן דור שהציעה לי לכתוב פתח דבר;

לשרון גריינג’ שערכה אותו ונתנה לי אינספור רעיונות בנוסף;

לנויה הורוביץ שהעירה הערות עריכה לסיפור;

ולנסים על הסבלנות שהפגין במהלך הכתיבה.