על כנפי מלאך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
על כנפי מלאך
מכר
מאות
עותקים
על כנפי מלאך
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

על כנפי מלאך

5 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

בקה פיצפטריק

בקה פיצפטריק היא סופרת אמריקאית שספרה "מלאך משמיים", הפך לרב מכר של הניו-יורק טיימס. 
 
פיצפטריק נולדה וגדלה בעיירה נורת' פלט, נברסקה. בשנת 2001 סיימה תואר בבריאות הציבור מאוניברסיטת בריגהאם יאנג, ובמשך תקופה עבדה כמזכירה, מורה ורואת חשבון בבית ספר אלטרנטיבי בפרובו. 
 
בפברואר 2003, לכבוד יום הולדתה ה-24, בעלה רשם אותה לסדנת כתיבה. שם החלה פיצפטריק לכתוב את ספרה "מלאך משמיים" - ומאז לא הפסיקה לכתוב.
 
כשהיא אינה כותבת, מספרת פיצפטריק, היא רצה, מחטטת במדפי סיילים בחיפושים אחר נעליים חדשות, או מטיילת. היא מתגוררת עם משפחתה בקולורדו.

תקציר

נורה גריי אינה זוכרת מה אירע בחמשת החודשים האחרונים. אחרי ההלם שחוותה כשהתעוררה בבית־קברות, ואחרי שאמרו לה שהיא נעלמה למשך שבועות, היא מנסה להשיב לעצמה את חייה כפי שהיו קודם. היא הולכת לבית־הספר, מבלה עם חברתה הטובה וִי ומתחמקת מהחבר המשונה החדש של אמה. אבל מאי שם, ממעמקי הזיכרון, עולים קול שהיא כמעט יכולה לגעת בו ומראות של כנפי מלאך וייצורים שמימיים, שאין להם ולא כלום עם חייה כפי שהיא מכירה אותם. יש לה תחושה קשה שחלק כלשהו בתוכה חסר. ואז היא נתקלת בו. בזר שאליו היא מרגישה קשר מהפנט. נראה שהוא מחזיק בידו את כל התשובות... וגם את ליבה. בכל רגע שהיא מבלה איתו נעשית הרגשתה חזקה יותר ויותר עד שהיא מבינה שהיא עלולה להתאהב. שוב.

פרק ראשון

הקדמה
 
קולדווטר, מיין 
לפני שלושה חודשים
 
אאודי שחורה ואלגנטית נעצרה במגרש החניה המשקיף אל בית־הקברות, אבל לשלושת היושבים בה לא היתה כל כוונה לחלוק כבוד למתים. השעה היתה אחרי חצות והמתחם כבר נסגר רשמית. ערפל קיץ מוזר ריחף באוויר, דק ועגמומי כמחרוזת רוחות רפאים. אפילו הירח, סהר מתמלא דקיק, הזכיר עפעף צונח. עוד לפני שהספיק אבק הדרך לשקוע, זינק הנהג החוצה ומיהר לפתוח את שתי הדלתות האחוריות.
בלייקלי יצא ראשון. גבה קומה, שערו מאפיר ופניו רבועות וקשות – כמעט בן שלושים בשנות אנוש, אך מבוגר בהרבה לפי ספירת הנפילים. בעקבותיו יצא נפיל שני בשם האנק מילר. גם מילר היה גבוה בצורה יוצאת דופן, שערו בלונדיני, עיניו כחולות ונוקבות, ומראהו נאה ומושך. הוא האמין ב״צדק מעל רחמים״, וזה, בשילוב הטיפוס המהיר שלו בשנים האחרונות לעמדת כוח בעולם הנפילים, הִקנו לו את הכינויים ״אגרוף הצדק״, ״אגרוף הברזל״, והמוכר מכולם, ״היד השחורה״. אנשיו ראו בו מנהיג בעל חזון, מושיע, אך בחוגים פנימיים חשאיים נהגו לכנות אותו בסתר ״יד הדמים״. קולות מהוסים ליחשו לא על גואל, אלא על עריץ חסר מעצורים. הקולות הללו שיעשעו את האנק; לעריץ אמיתי יש כוח מוחלט ואין לו מתנגדים. הוא קיווה שיום אחד יוכל באמת לענות על ההגדרות הללו.
האנק התרחק, הדליק סיגריה ושאף ממנה ממושכות. ״האנשים שלי התכנסו?״
״עשרה אנשים ביערות מעלינו,״ השיב בלייקלי. ״עשרה נוספים בכלי רכב בשתי היציאות. חמישה מסתתרים במקומות שונים בתוך בית־הקברות, שלושה בתוך מבנה המוזוליאום, ושניים לאורך הגדר. יותר מאלה כבר יסגירו אותנו. האדם שאתה פוגש הערב בוודאי יגיע עם תגבורת משלו.״
האנק חייך בחשכה. ״אה, אני מפקפק בכך.״
בלייקלי מיצמץ. ״הבאת עשרים וחמישה מלוחמי הנפילים המובחרים שלך להתייצב מול אדם בודד?״
״לא אדם,״ הזכיר לו האנק. ״אני לא רוצה ששום דבר ישתבש הלילה.״
״נורה מוחזקת אצלנו. אם הוא יעשה לך בעיות, תן לו לדבר איתה בטלפון. אומרים שמלאכים לא מרגישים מגע, אבל רגשות זה סיפור אחר. אני בטוח שכשהיא תצרח, הוא ירגיש את זה. דָאגֶר מוכן לפעולה.״
האנק פנה אל בלייקלי וחייך אליו באיטיות. ״דאגר שומר עליה? הוא לא שפוי במיוחד.״
״אמרת שאתה רוצה לשבור את רוחה.״
״זה באמת מה שאמרתי, הא?״ הירהר האנק. חלפו ארבעה ימים בלבד מאז לקח אותה בשבי מביתן התחזוקה שבפארק השעשועים דלפיק, אבל הוא כבר החליט בדיוק אילו לקחים היא צריכה ללמוד. ראשית, לעולם לא לערער על סמכותו מול אנשים. שנית, להפגין נאמנות למוצאה הנפילי. ואולי, חשוב מכול, להתייחס לאביה בכבוד.
בלייקלי נתן להאנק מכשיר חשמלי קטן, שבאמצעו כפתור שזרח באור כחלחל שלא מן העולם הזה. ״שים את זה בכיס. כשתלחץ על הכפתור, האנשים שלך יסתערו מכל כיוון.״
״תיגברתם אותו במאגיה שחורה?״ שאל האנק.
הנהון. ״הוא מתוכנן לשתק זמנית את המלאך ברגע ההפעלה. אני לא יכול לומר לכמה זמן. זה אב־טיפוס, ולא בחנתי אותו כמו שצריך.״
״דיברת על זה עם מישהו?״
״ציווית עלי לא לעשות זאת, אדוני.״
האנק הכניס את המכשיר לכיסו בשביעות רצון. ״תאחל לי הצלחה, בלייקלי.״
ידידו טפח על כתפו. ״אתה לא צריך איחולים.״
האנק העיף את הסיגריה הצידה וירד במדרגות האבן המובילות לבית־הקברות, חלקת אדמה אפופה ערפל שביטל את היתרון בעמדת תצפית מוגבהת. הוא קיווה לראות את המלאך מראש, מלמעלה, אבל התנחם בידיעה שאנשיו המיומנים שנבחרו בקפידה מגבים אותו.
כשהגיע לתחתית המדרגות הציץ האנק בזהירות מבעד לצללים. גשם קל החל לזרזף ושטף את הערפל. הוא הבחין במצבות מיתמרות ובעצים מתפתלים בפראות. צמחיית בית־הקברות גדלה פרא ושיוותה לו מראה דמוי מבוך כמעט. לא פלא שבלייקלי הציע את המקום הזה. הסבירות שעין אנוש תשזוף במקרה את התרחשויות הלילה היתה נמוכה.
שם. מלפנים. המלאך נשען על מצבה אבל הזדקף כשהבחין בהאנק. בבגדיו השחורים כולם, כולל מעיל אופנוענים מעור, היה קשה להבחין בו בצללים. הוא לא התגלח כמה ימים, שערו היה פרוע ומוזנח, וקווי דאגה הסתמנו סביב שפתיו. מתאבל על אובדן חברתו? עוד יותר טוב.
״אתה נראה קצת בלוי... פאץ', נכון?״ אמר האנק ונעצר במרחק כמה מטרים ממנו.
המלאך חייך, אבל חיוכו לא היה נעים. ״ואני עוד חשבתי שאולי גם עליך עברו כמה לילות נטולי שינה. הרי היא דמך ובשרך. אבל נראה שזכית לשנת היופי שלך. ריקסון תמיד אמר שאתה בחור יפה.״
האנק התעלם מהעלבון. ריקסון היה מלאך שנפל, שנהג להשתלט על גופו מדי שנה בחודש חשוון, וכעת היה משול למת. כעת, משהסתלק, לא נותר בעולם שום דבר שיפחיד את האנק. ״נו? מה יש לך בשבילי? וכדאי שזה יהיה מוצלח.״
״ביקרתי בבית שלך, אבל אתה התחבאת לך עם הזנב בין הרגליים ולקחת איתך את המשפחה שלך,״ אמר המלאך בקול נמוך ובנימה שהאנק לא הצליח לעמוד על טיבה. משהו בין בוז ל... לעג.
״כן, חשבתי שאולי תעשה משהו פזיז. אתם, המלאכים שנפלו, דוגלים בעין תחת עין, לא?״ האנק לא היה בטוח אם התנהגותו השלווה של המלאך מרשימה או מרגיזה אותו. הוא ציפה למצוא את המלאך היסטרי ונואש, או לכל הפחות קיווה לעורר אותו לאלימות. כל תירוץ להזעיק את אנשיו יתאים. מרחץ דמים הוא דרך מצוינת לבנות אחוות לוחמים. ״בוא נדלג על דברי הנימוסים. תגיד לי שהבאת לי משהו שימושי.״
המלאך משך בכתפיו. ״למלא בשבילך את תפקיד המלשין נראה לי חשוב פחות מאשר לגלות איפה הסתרת את הבת שלך.״
השרירים בלסתו של האנק נדרכו. ״זה לא היה ההסכם.״
״אני אשיג לך את המידע שאתה מחפש,״ השיב המלאך כמעט בנינוחות, אבל עיניו נצצו בקור. ״אבל קודם כול שחרר את נורה. תתקשר לאנשים שלך עכשיו.״
״אני צריך להיות בטוח שתמשיך לשתף פעולה בטווח הרחוק. היא תישאר בחזקתי עד שתמלא את חלקך בעסקה.״
פיו של המלאך התרומם בפינותיו, אבל לא היה מדובר בחיוך; הרושם שהתקבל היה מאיים ביותר. ״לא באתי לכאן לנהל משא ומתן.״
״אתה לא בעמדה לעשות זאת.״ האנק שלח יד לכיס חולצתו ושלף את הטלפון שלו. ״נגמרה לי הסבלנות. אם ביזבזת את זמני הלילה, לחברה שלך יהיה לילה מאוד לא נעים. שיחה אחת, והיא תרעב...״
לפני שהספיק להוציא את האיום לפועל, הרגיש האנק שהוא נופל לאחור. זרועותיו של המלאך הונפו, וריאותיו של האנק התרוקנו מאוויר באחת. ראשו פגע במשהו מוצק, וגלים שחורים עירפלו את ראייתו.
״ככה זה יעבוד מעכשיו,״ סינן המלאך. האנק ניסה לצעוק, אבל המלאך לפת את גרונו בידו. האנק בעט ברגליו, אבל ללא הועיל; המלאך היה חזק מדי. הוא ניסה להגיע אל כפתור המצוקה שבכיסו, אבל אצבעותיו לא נענו לו. המלאך עצר את זרימת החמצן שלו. נקודות אדומות הופיעו מאחורי עיניו, וחזהו כאב כאילו התגלגל עליו סלע.
בפרץ השראה פתאומי פלש האנק למוחו של המלאך, פיצל את חוטי מחשבותיו והתמקד רק בהסטת כוונותיו של המלאך לכיוון אחר ובהחלשת כוח הרצון שלו, תוך שהוא מדקלם בלחישה מהפנטת, שחרר את האנק מילר, שחרר אותו מייד...
״תרגילי מחשבות?״ ליגלג המלאך. ״אל תטרח. תתקשר,״ פקד. ״אם היא תשתחרר בשתי הדקות הבאות, אהרוג אותך מהר. כל דבר מעבר לזה יגרום לי לקרוע אותך לגזרים, חתיכה אחרי חתיכה. ותאמין לי שאני איהנה מכל צרחה וצרחה שתשמיע.״
״לא־יכול־להרוג־אותי!״ השתנק האנק.
כאב צורב התפשט בלחייו. הוא שאג, אבל הקול לא עזב את שפתיו. קנה הנשימה שלו נמעך ונמחץ באגרופו של המלאך. הכאב העז הלך והתעצם, והאנק הריח ריח דם מעורב בזיעתו שלו.
״חתיכה אחרי חתיכה,״ סינן המלאך ונופף חומר דמוי נייר, ספוג נוזל כהה, מעל שדה הראייה המתערפל של האנק.
עיניו של האנק נפערו. העור שלו!
״תתקשר לאנשים שלך,״ פקד המלאך, ונשמע מעט פחות סבלני.
״לא־יכול־לדבר!״ גירגר האנק. אם רק יצליח להגיע לכפתור המצוקה...
הישבע שתשחרר אותה מייד, ואתן לך ללכת, נשמע קולו המאיים של המלאך בתוך ראשו של האנק.
אתה טועה טעות מרה, בחור, הגיב האנק בכעס. אצבעותיו נתקלו בכיסו וחמקו פנימה. הוא לפת את מכשיר המצוקה.
המלאך השמיע נחרת קוצר רוח, תלש את המכשיר וזרק אותו לערפל. תישבע או שהיד שלך תהיה הבאה בתור.
אני אקיים את ההסכם המקורי שלנו, השיב האנק. אני אחוס על חייה ואזנח את כוונתי לנקום את מותו של צ'ונסי לאנז'ה, אם תשיג לי את המידע שאני מבקש. עד אז, אני נודר לנהוג בה באופן אנושי...
המלאך הטיח את ראשו של האנק בקרקע. בין בחילה לכאב הוא שמע אותו אומר, אני לא משאיר אותה איתך חמש דקות נוספות, ובטח לא עד שאצליח להשיג את מה שאתה רוצה.
האנק ניסה להציץ מעל כתפו של המלאך, אבל ראה רק שורת מצבות. המלאך הצמיד אותו לקרקע והסתיר אותו מעין. אנשיו לא יכולים לראות אותו. הוא לא האמין שהמלאך יכול להרוג אותו – הוא בן אלמוות – אבל הוא לא התכוון להמשיך לסבול את ההתעללות עד שייראה כמו גופה.
הוא עיווה את שפתיו והישיר מבט לעיניו של המלאך. אני בחיים לא אשכח כמה חזק היא צרחה כשגררתי אותה משם. אתה יודע שהיא צעקה את שמך? שוב ושוב. היא אמרה שתבוא להציל אותה. זה היה בימים הראשונים, כמובן. אני חושב שהיא מתחילה סוף־סוף לקבל את זה שאתה לא יכול לי.
הוא ראה שפני המלאך התכהו כאילו נמלאו דם. כתפיו רעדו ועיניו התרחבו בזעם. ואז התרחש פרץ של כאב מטורף. רגע אחד עמד האנק להתעלף מהכאב המלובן בבשרו המוכה, ובמשנהו הביט באגרופיו של המלאך, המכוסים בדמו שלו.
זעקה מחרישת אוזניים בקעה מגופו של האנק. הכאב שהתפוצץ בקרביו כמעט גרם לו לאבד הכרה. ממקום מרוחק כלשהו שמע את חייליו הנפילים מתקרבים בריצה.
״תורידו־אותו־ממני!״ חירחר כשהמלאך קרע את גופו. כל העצבים בגופו בערו באש. חום וייסורים ניגרו מנקבוביותיו. הוא הבחין בידו, אבל לא היה עליה בשר – רק עצם כתושה. המלאך עמד לקרוע אותו לגזרים. הוא שמע אנקות מאמץ מצד אנשיו, אבל המלאך עדיין היה מעליו, וידיו העבירו אש בכל מקום שנגעו בו.
האנק קילל בלהט. ״בלייקלי!״
״תורידו אותו מייד!״ פקד בלייקלי בזעף על אנשיו.
המלאך נתלש מעליו סוף־סוף, והאנק שכב על הרצפה, מתנשם, מכוסה כולו בדם, והכאב דוקר בגופו כמחתות מלובנות. הוא הרחיק את ידו המושטת של בלייקלי ונעמד במאמץ על רגליו כשהוא מרגיש לא יציב, מתנודד ומטושטש מייסורים. מעיניהם הלטושות באימה של אנשיו הבין האנק שמראהו מחריד ביותר. לנוכח חומרת הפציעות, ייקח לו שבוע שלם להחלים – אפילו בסיוע מאגיה שחורה.
״לקחַת אותו מכאן, אדוני?״
האנק הצמיד ממחטה לשפתו השסועה, שהשתלשלה מפניו כעיסה. ״לא. הוא לא יביא לנו תועלת כשהוא כלוא. תגיד לדאגר שהנערה תקבל רק מים למשך ארבעים ושמונה שעות.״ נשימתו היתה קטועה. ״אם הבחור שלנו לא ישתף פעולה, היא תשלם את המחיר.״
בלייקלי הינהן, הִפנה את גבו להתרחשות וחייג בטלפון שלו.
האנק ירק שן מכוסה דם, בחן אותה בדממה, והכניס אותה לכיסו. אחר כך הביט במלאך, שרק אגרופיו הקפוצים העידו על זעמו. ״שוב, תנאי ההסכם שלנו, כדי שלא יהיו אי הבנות נוספות. קודם כול, אתה תזכה שוב באמונם של המלאכים הגדולים, ותחבור שוב לשורותיהם...״
״אני אהרוג אותך,״ אמר המלאך באזהרה שקטה. הוא הוחזק על ידי חמישה אנשים, אך הפסיק להיאבק ועמד דומם כמוות, עיניו בוערות בנקמה שחורה. לרגע הרגיש האנק נקיפת פחד ניצתת כגפרור בבטנו.
הוא התאמץ לשדר אדישות צוננת. ״...אחר כך אתה תרגל אחריהם ותדווח מה הם עושים ישירות אלי.״
״בי נשבעתי,״ אמר המלאך, נשימתו מדודה אך מואצת, ״ואנשים אלה עדיי, שלא אשקוט ולא אנוח עד שתמות.״
״בזבוז של אוויר. אתה לא יכול להרוג אותי. אולי שכחת ממי יורשים הנפילים את היותם בני אלמוות?״
מלמול משועשע חלף בין אנשיו של האנק, אך הוא סימן להם לשתוק.
״כשאחליט שסיפקת לי מספיק מידע כדי להצליח למנוע ממלאכים שנפלו להשתלט על גופי נפילים בחשוון הקרוב...״
״כל מכה שתנחית עליה, אנקום עשרות מונים.״
פיו של האנק התעוות בצל חיוך. ״רגש מיותר, אתה לא חושב? כשאני אגמור איתה, היא לא תזכור איך קוראים לך.״
״תזכור את הרגע הזה,״ אמר המלאך בלהט קר. ״הוא עוד יחזור לרדוף אותך.״
״מספיק עם זה,״ התפרץ האנק, סימן בידיו בגועל ופנה לחזור אל המכונית. ״קחו אותו לפארק השעשועים דלפיק. אנחנו רוצים שהוא יחזור אל בין הנופלים כמה שיותר מהר.״
״אתן לך את הכנפיים שלי.״
האנק נעצר במקומו ולא היה בטוח ששמע את המלאך נכון. הוא פלט צחוק קטוע. ״מה?״
״תישבע שתשחרר את נורה מייד, והן שלך.״ המלאך נשמע מותש, ולראשונה ניכרו בקולו סימני תבוסה שנעמו לאוזניו של האנק כמוזיקה ערבה.
״מה יש לי לעשות עם הכנפיים שלך?״ השיב בנועם, אבל המלאך זכה בתשומת ליבו. עד כמה שידיעתו מגעת, אף נפיל מעולם לא תלש את כנפיו של מלאך. הם עשו זאת בינם לבין עצמם מדי פעם, אבל המחשבה שלנפיל יהיה כוח כזה היתה בגדר חידוש. בהחלט מפתה. השמועה על מעלליו תשטוף את בתי הנפילים בן־לילה.
״אתה כבר תחשוב על משהו,״ אמר המלאך בעייפות גוברת.
״אני אשבע לשחרר אותה לפני חשוון,״ הציע האנק, שהסתיר כל זכר ללהיטות בקולו, בידיעה שאל לו לגלות את שמחתו.
״זה לא מספיק טוב.״
״הכנפיים שלך אולי יהיו פרס נחמד, אבל יש לי דברים גדולים יותר על סדר היום. אשחרר אותה עד סוף הקיץ, הצעה אחרונה.״ הוא הסתובב והתחיל להתרחק משם, מרסן את חמדנותו השוקקת.
״מוסכם,״ קיבל המלאך את הדין בשקט, והאנק שיחרר נשיפה איטית.
הוא הסתובב. ״איך זה ייעשה?״
״אנשיך יתלשו אותן.״
האנק פער את פיו להתווכח, אבל המלאך קטע את דבריו. ״הם חזקים מספיק. אם לא איאבק, תשעה או עשרה יכולים לעשות זאת ביחד. אני אחזור לחיות מתחת לדלפיק ואספר שהמלאכים הגדולים תלשו את כנפיי. אבל כדי שזה יעבוד, אסור שיהיה שום קשר ביני ובינך,״ הזהיר.
האנק מיהר להגיר כמה טיפות דם מידו המושחתת אל העשב שלרגליו. ״אני נשבע בזאת לשחרר את נורה לפני סוף הקיץ. אם אפר את נדרי, מי ייתן ואמות ואשוב אל העפר שממנו נוצרתי.״
המלאך משך את חולצתו מעל ראשו וייצב את ידיו על ברכיו. גופו עלה וירד עם כל נשימה, והוא אמר, באומץ שקט שעורר בהאנק תיעוב והערצה כאחד, ״בואו נגמור עם זה.״
האנק היה רוצה לזכות בכבוד בעצמו, אבל זהירותו גברה עליו. הוא היה בטוח שלא נותרו עליו עקבות של מאגיה שחורה. אם נקודת החיבור בין הכנפיים לגבו של המלאך רגישה כפי שמספרים, מגע אחד עלול להסגיר אותו. הוא עבד קשה מכדי להרוס זאת בשלב כה מתקדם.
הוא החניק את צערו ופנה אל אנשיו. ״תלשו את כנפיו של המלאך ונקו אחריכם. אחר כך השליכו את גופו בשערי הדלפיק, שם בוודאי ימצאו אותו. והקפידו לא להיראות.״ הוא היה שמח לצוות עליהם לצרוב את המלאך בסימנו – אגרוף קפוץ – סימן מובהק לנצחון, שבוודאי ירומם את מעמדו בקרב הנפילים באשר הם, אבל המלאך צדק בדבריו. כדי שזה יעבוד, אסור להותיר ראיות לקשר ביניהם.
כשהיה במכונית השקיף האנק אל בית־הקברות. האירוע כבר הסתיים. המלאך היה שרוע על הקרקע, מובס, בלא חולצה, שני פצעים פתוחים לאורך גבו. הוא אמנם לא הרגיש כלל כאב, אבל נראה שגופו נתקף הלם בשל האובדן. האנק גם שמע שצלקות הכנפיים של מלאך שנפל הן עקב אכילס שלו. נראה שהשמועות הללו נכונות.
״שנגמור ללילה הזה?״ שאל בלייקלי כשהגיע מאחוריו.
״עוד שיחת טלפון אחת,״ אמר האנק בשמץ אירוניה. ״לאמה של הנערה.״
הוא חייג והצמיד את הטלפון לאוזנו, כיחכח בגרונו ודיבר בקול מתוח ומודאג. ״בליית, מותק, בדיוק שמעתי את ההודעה שלך. הייתי עם המשפחה בחופשה ואני בדרך לשדה התעופה עכשיו. אעלה על הטיסה הראשונה. ספרי לי הכול. מה זאת אומרת נחטפה? את בטוחה? מה אמרו במשטרה?״ הוא השתתק והאזין ליפחותיה הכאובות. ״תקשיבי לי,״ אמר לה בקול תקיף. ״אני כאן בשבילך. אני אנצל את כל המשאבים שברשותי, אם זה מה שצריך. אם נורה שם בחוץ, אנחנו נמצא אותה.״

בקה פיצפטריק

בקה פיצפטריק היא סופרת אמריקאית שספרה "מלאך משמיים", הפך לרב מכר של הניו-יורק טיימס. 
 
פיצפטריק נולדה וגדלה בעיירה נורת' פלט, נברסקה. בשנת 2001 סיימה תואר בבריאות הציבור מאוניברסיטת בריגהאם יאנג, ובמשך תקופה עבדה כמזכירה, מורה ורואת חשבון בבית ספר אלטרנטיבי בפרובו. 
 
בפברואר 2003, לכבוד יום הולדתה ה-24, בעלה רשם אותה לסדנת כתיבה. שם החלה פיצפטריק לכתוב את ספרה "מלאך משמיים" - ומאז לא הפסיקה לכתוב.
 
כשהיא אינה כותבת, מספרת פיצפטריק, היא רצה, מחטטת במדפי סיילים בחיפושים אחר נעליים חדשות, או מטיילת. היא מתגוררת עם משפחתה בקולורדו.

עוד על הספר

על כנפי מלאך בקה פיצפטריק
הקדמה
 
קולדווטר, מיין 
לפני שלושה חודשים
 
אאודי שחורה ואלגנטית נעצרה במגרש החניה המשקיף אל בית־הקברות, אבל לשלושת היושבים בה לא היתה כל כוונה לחלוק כבוד למתים. השעה היתה אחרי חצות והמתחם כבר נסגר רשמית. ערפל קיץ מוזר ריחף באוויר, דק ועגמומי כמחרוזת רוחות רפאים. אפילו הירח, סהר מתמלא דקיק, הזכיר עפעף צונח. עוד לפני שהספיק אבק הדרך לשקוע, זינק הנהג החוצה ומיהר לפתוח את שתי הדלתות האחוריות.
בלייקלי יצא ראשון. גבה קומה, שערו מאפיר ופניו רבועות וקשות – כמעט בן שלושים בשנות אנוש, אך מבוגר בהרבה לפי ספירת הנפילים. בעקבותיו יצא נפיל שני בשם האנק מילר. גם מילר היה גבוה בצורה יוצאת דופן, שערו בלונדיני, עיניו כחולות ונוקבות, ומראהו נאה ומושך. הוא האמין ב״צדק מעל רחמים״, וזה, בשילוב הטיפוס המהיר שלו בשנים האחרונות לעמדת כוח בעולם הנפילים, הִקנו לו את הכינויים ״אגרוף הצדק״, ״אגרוף הברזל״, והמוכר מכולם, ״היד השחורה״. אנשיו ראו בו מנהיג בעל חזון, מושיע, אך בחוגים פנימיים חשאיים נהגו לכנות אותו בסתר ״יד הדמים״. קולות מהוסים ליחשו לא על גואל, אלא על עריץ חסר מעצורים. הקולות הללו שיעשעו את האנק; לעריץ אמיתי יש כוח מוחלט ואין לו מתנגדים. הוא קיווה שיום אחד יוכל באמת לענות על ההגדרות הללו.
האנק התרחק, הדליק סיגריה ושאף ממנה ממושכות. ״האנשים שלי התכנסו?״
״עשרה אנשים ביערות מעלינו,״ השיב בלייקלי. ״עשרה נוספים בכלי רכב בשתי היציאות. חמישה מסתתרים במקומות שונים בתוך בית־הקברות, שלושה בתוך מבנה המוזוליאום, ושניים לאורך הגדר. יותר מאלה כבר יסגירו אותנו. האדם שאתה פוגש הערב בוודאי יגיע עם תגבורת משלו.״
האנק חייך בחשכה. ״אה, אני מפקפק בכך.״
בלייקלי מיצמץ. ״הבאת עשרים וחמישה מלוחמי הנפילים המובחרים שלך להתייצב מול אדם בודד?״
״לא אדם,״ הזכיר לו האנק. ״אני לא רוצה ששום דבר ישתבש הלילה.״
״נורה מוחזקת אצלנו. אם הוא יעשה לך בעיות, תן לו לדבר איתה בטלפון. אומרים שמלאכים לא מרגישים מגע, אבל רגשות זה סיפור אחר. אני בטוח שכשהיא תצרח, הוא ירגיש את זה. דָאגֶר מוכן לפעולה.״
האנק פנה אל בלייקלי וחייך אליו באיטיות. ״דאגר שומר עליה? הוא לא שפוי במיוחד.״
״אמרת שאתה רוצה לשבור את רוחה.״
״זה באמת מה שאמרתי, הא?״ הירהר האנק. חלפו ארבעה ימים בלבד מאז לקח אותה בשבי מביתן התחזוקה שבפארק השעשועים דלפיק, אבל הוא כבר החליט בדיוק אילו לקחים היא צריכה ללמוד. ראשית, לעולם לא לערער על סמכותו מול אנשים. שנית, להפגין נאמנות למוצאה הנפילי. ואולי, חשוב מכול, להתייחס לאביה בכבוד.
בלייקלי נתן להאנק מכשיר חשמלי קטן, שבאמצעו כפתור שזרח באור כחלחל שלא מן העולם הזה. ״שים את זה בכיס. כשתלחץ על הכפתור, האנשים שלך יסתערו מכל כיוון.״
״תיגברתם אותו במאגיה שחורה?״ שאל האנק.
הנהון. ״הוא מתוכנן לשתק זמנית את המלאך ברגע ההפעלה. אני לא יכול לומר לכמה זמן. זה אב־טיפוס, ולא בחנתי אותו כמו שצריך.״
״דיברת על זה עם מישהו?״
״ציווית עלי לא לעשות זאת, אדוני.״
האנק הכניס את המכשיר לכיסו בשביעות רצון. ״תאחל לי הצלחה, בלייקלי.״
ידידו טפח על כתפו. ״אתה לא צריך איחולים.״
האנק העיף את הסיגריה הצידה וירד במדרגות האבן המובילות לבית־הקברות, חלקת אדמה אפופה ערפל שביטל את היתרון בעמדת תצפית מוגבהת. הוא קיווה לראות את המלאך מראש, מלמעלה, אבל התנחם בידיעה שאנשיו המיומנים שנבחרו בקפידה מגבים אותו.
כשהגיע לתחתית המדרגות הציץ האנק בזהירות מבעד לצללים. גשם קל החל לזרזף ושטף את הערפל. הוא הבחין במצבות מיתמרות ובעצים מתפתלים בפראות. צמחיית בית־הקברות גדלה פרא ושיוותה לו מראה דמוי מבוך כמעט. לא פלא שבלייקלי הציע את המקום הזה. הסבירות שעין אנוש תשזוף במקרה את התרחשויות הלילה היתה נמוכה.
שם. מלפנים. המלאך נשען על מצבה אבל הזדקף כשהבחין בהאנק. בבגדיו השחורים כולם, כולל מעיל אופנוענים מעור, היה קשה להבחין בו בצללים. הוא לא התגלח כמה ימים, שערו היה פרוע ומוזנח, וקווי דאגה הסתמנו סביב שפתיו. מתאבל על אובדן חברתו? עוד יותר טוב.
״אתה נראה קצת בלוי... פאץ', נכון?״ אמר האנק ונעצר במרחק כמה מטרים ממנו.
המלאך חייך, אבל חיוכו לא היה נעים. ״ואני עוד חשבתי שאולי גם עליך עברו כמה לילות נטולי שינה. הרי היא דמך ובשרך. אבל נראה שזכית לשנת היופי שלך. ריקסון תמיד אמר שאתה בחור יפה.״
האנק התעלם מהעלבון. ריקסון היה מלאך שנפל, שנהג להשתלט על גופו מדי שנה בחודש חשוון, וכעת היה משול למת. כעת, משהסתלק, לא נותר בעולם שום דבר שיפחיד את האנק. ״נו? מה יש לך בשבילי? וכדאי שזה יהיה מוצלח.״
״ביקרתי בבית שלך, אבל אתה התחבאת לך עם הזנב בין הרגליים ולקחת איתך את המשפחה שלך,״ אמר המלאך בקול נמוך ובנימה שהאנק לא הצליח לעמוד על טיבה. משהו בין בוז ל... לעג.
״כן, חשבתי שאולי תעשה משהו פזיז. אתם, המלאכים שנפלו, דוגלים בעין תחת עין, לא?״ האנק לא היה בטוח אם התנהגותו השלווה של המלאך מרשימה או מרגיזה אותו. הוא ציפה למצוא את המלאך היסטרי ונואש, או לכל הפחות קיווה לעורר אותו לאלימות. כל תירוץ להזעיק את אנשיו יתאים. מרחץ דמים הוא דרך מצוינת לבנות אחוות לוחמים. ״בוא נדלג על דברי הנימוסים. תגיד לי שהבאת לי משהו שימושי.״
המלאך משך בכתפיו. ״למלא בשבילך את תפקיד המלשין נראה לי חשוב פחות מאשר לגלות איפה הסתרת את הבת שלך.״
השרירים בלסתו של האנק נדרכו. ״זה לא היה ההסכם.״
״אני אשיג לך את המידע שאתה מחפש,״ השיב המלאך כמעט בנינוחות, אבל עיניו נצצו בקור. ״אבל קודם כול שחרר את נורה. תתקשר לאנשים שלך עכשיו.״
״אני צריך להיות בטוח שתמשיך לשתף פעולה בטווח הרחוק. היא תישאר בחזקתי עד שתמלא את חלקך בעסקה.״
פיו של המלאך התרומם בפינותיו, אבל לא היה מדובר בחיוך; הרושם שהתקבל היה מאיים ביותר. ״לא באתי לכאן לנהל משא ומתן.״
״אתה לא בעמדה לעשות זאת.״ האנק שלח יד לכיס חולצתו ושלף את הטלפון שלו. ״נגמרה לי הסבלנות. אם ביזבזת את זמני הלילה, לחברה שלך יהיה לילה מאוד לא נעים. שיחה אחת, והיא תרעב...״
לפני שהספיק להוציא את האיום לפועל, הרגיש האנק שהוא נופל לאחור. זרועותיו של המלאך הונפו, וריאותיו של האנק התרוקנו מאוויר באחת. ראשו פגע במשהו מוצק, וגלים שחורים עירפלו את ראייתו.
״ככה זה יעבוד מעכשיו,״ סינן המלאך. האנק ניסה לצעוק, אבל המלאך לפת את גרונו בידו. האנק בעט ברגליו, אבל ללא הועיל; המלאך היה חזק מדי. הוא ניסה להגיע אל כפתור המצוקה שבכיסו, אבל אצבעותיו לא נענו לו. המלאך עצר את זרימת החמצן שלו. נקודות אדומות הופיעו מאחורי עיניו, וחזהו כאב כאילו התגלגל עליו סלע.
בפרץ השראה פתאומי פלש האנק למוחו של המלאך, פיצל את חוטי מחשבותיו והתמקד רק בהסטת כוונותיו של המלאך לכיוון אחר ובהחלשת כוח הרצון שלו, תוך שהוא מדקלם בלחישה מהפנטת, שחרר את האנק מילר, שחרר אותו מייד...
״תרגילי מחשבות?״ ליגלג המלאך. ״אל תטרח. תתקשר,״ פקד. ״אם היא תשתחרר בשתי הדקות הבאות, אהרוג אותך מהר. כל דבר מעבר לזה יגרום לי לקרוע אותך לגזרים, חתיכה אחרי חתיכה. ותאמין לי שאני איהנה מכל צרחה וצרחה שתשמיע.״
״לא־יכול־להרוג־אותי!״ השתנק האנק.
כאב צורב התפשט בלחייו. הוא שאג, אבל הקול לא עזב את שפתיו. קנה הנשימה שלו נמעך ונמחץ באגרופו של המלאך. הכאב העז הלך והתעצם, והאנק הריח ריח דם מעורב בזיעתו שלו.
״חתיכה אחרי חתיכה,״ סינן המלאך ונופף חומר דמוי נייר, ספוג נוזל כהה, מעל שדה הראייה המתערפל של האנק.
עיניו של האנק נפערו. העור שלו!
״תתקשר לאנשים שלך,״ פקד המלאך, ונשמע מעט פחות סבלני.
״לא־יכול־לדבר!״ גירגר האנק. אם רק יצליח להגיע לכפתור המצוקה...
הישבע שתשחרר אותה מייד, ואתן לך ללכת, נשמע קולו המאיים של המלאך בתוך ראשו של האנק.
אתה טועה טעות מרה, בחור, הגיב האנק בכעס. אצבעותיו נתקלו בכיסו וחמקו פנימה. הוא לפת את מכשיר המצוקה.
המלאך השמיע נחרת קוצר רוח, תלש את המכשיר וזרק אותו לערפל. תישבע או שהיד שלך תהיה הבאה בתור.
אני אקיים את ההסכם המקורי שלנו, השיב האנק. אני אחוס על חייה ואזנח את כוונתי לנקום את מותו של צ'ונסי לאנז'ה, אם תשיג לי את המידע שאני מבקש. עד אז, אני נודר לנהוג בה באופן אנושי...
המלאך הטיח את ראשו של האנק בקרקע. בין בחילה לכאב הוא שמע אותו אומר, אני לא משאיר אותה איתך חמש דקות נוספות, ובטח לא עד שאצליח להשיג את מה שאתה רוצה.
האנק ניסה להציץ מעל כתפו של המלאך, אבל ראה רק שורת מצבות. המלאך הצמיד אותו לקרקע והסתיר אותו מעין. אנשיו לא יכולים לראות אותו. הוא לא האמין שהמלאך יכול להרוג אותו – הוא בן אלמוות – אבל הוא לא התכוון להמשיך לסבול את ההתעללות עד שייראה כמו גופה.
הוא עיווה את שפתיו והישיר מבט לעיניו של המלאך. אני בחיים לא אשכח כמה חזק היא צרחה כשגררתי אותה משם. אתה יודע שהיא צעקה את שמך? שוב ושוב. היא אמרה שתבוא להציל אותה. זה היה בימים הראשונים, כמובן. אני חושב שהיא מתחילה סוף־סוף לקבל את זה שאתה לא יכול לי.
הוא ראה שפני המלאך התכהו כאילו נמלאו דם. כתפיו רעדו ועיניו התרחבו בזעם. ואז התרחש פרץ של כאב מטורף. רגע אחד עמד האנק להתעלף מהכאב המלובן בבשרו המוכה, ובמשנהו הביט באגרופיו של המלאך, המכוסים בדמו שלו.
זעקה מחרישת אוזניים בקעה מגופו של האנק. הכאב שהתפוצץ בקרביו כמעט גרם לו לאבד הכרה. ממקום מרוחק כלשהו שמע את חייליו הנפילים מתקרבים בריצה.
״תורידו־אותו־ממני!״ חירחר כשהמלאך קרע את גופו. כל העצבים בגופו בערו באש. חום וייסורים ניגרו מנקבוביותיו. הוא הבחין בידו, אבל לא היה עליה בשר – רק עצם כתושה. המלאך עמד לקרוע אותו לגזרים. הוא שמע אנקות מאמץ מצד אנשיו, אבל המלאך עדיין היה מעליו, וידיו העבירו אש בכל מקום שנגעו בו.
האנק קילל בלהט. ״בלייקלי!״
״תורידו אותו מייד!״ פקד בלייקלי בזעף על אנשיו.
המלאך נתלש מעליו סוף־סוף, והאנק שכב על הרצפה, מתנשם, מכוסה כולו בדם, והכאב דוקר בגופו כמחתות מלובנות. הוא הרחיק את ידו המושטת של בלייקלי ונעמד במאמץ על רגליו כשהוא מרגיש לא יציב, מתנודד ומטושטש מייסורים. מעיניהם הלטושות באימה של אנשיו הבין האנק שמראהו מחריד ביותר. לנוכח חומרת הפציעות, ייקח לו שבוע שלם להחלים – אפילו בסיוע מאגיה שחורה.
״לקחַת אותו מכאן, אדוני?״
האנק הצמיד ממחטה לשפתו השסועה, שהשתלשלה מפניו כעיסה. ״לא. הוא לא יביא לנו תועלת כשהוא כלוא. תגיד לדאגר שהנערה תקבל רק מים למשך ארבעים ושמונה שעות.״ נשימתו היתה קטועה. ״אם הבחור שלנו לא ישתף פעולה, היא תשלם את המחיר.״
בלייקלי הינהן, הִפנה את גבו להתרחשות וחייג בטלפון שלו.
האנק ירק שן מכוסה דם, בחן אותה בדממה, והכניס אותה לכיסו. אחר כך הביט במלאך, שרק אגרופיו הקפוצים העידו על זעמו. ״שוב, תנאי ההסכם שלנו, כדי שלא יהיו אי הבנות נוספות. קודם כול, אתה תזכה שוב באמונם של המלאכים הגדולים, ותחבור שוב לשורותיהם...״
״אני אהרוג אותך,״ אמר המלאך באזהרה שקטה. הוא הוחזק על ידי חמישה אנשים, אך הפסיק להיאבק ועמד דומם כמוות, עיניו בוערות בנקמה שחורה. לרגע הרגיש האנק נקיפת פחד ניצתת כגפרור בבטנו.
הוא התאמץ לשדר אדישות צוננת. ״...אחר כך אתה תרגל אחריהם ותדווח מה הם עושים ישירות אלי.״
״בי נשבעתי,״ אמר המלאך, נשימתו מדודה אך מואצת, ״ואנשים אלה עדיי, שלא אשקוט ולא אנוח עד שתמות.״
״בזבוז של אוויר. אתה לא יכול להרוג אותי. אולי שכחת ממי יורשים הנפילים את היותם בני אלמוות?״
מלמול משועשע חלף בין אנשיו של האנק, אך הוא סימן להם לשתוק.
״כשאחליט שסיפקת לי מספיק מידע כדי להצליח למנוע ממלאכים שנפלו להשתלט על גופי נפילים בחשוון הקרוב...״
״כל מכה שתנחית עליה, אנקום עשרות מונים.״
פיו של האנק התעוות בצל חיוך. ״רגש מיותר, אתה לא חושב? כשאני אגמור איתה, היא לא תזכור איך קוראים לך.״
״תזכור את הרגע הזה,״ אמר המלאך בלהט קר. ״הוא עוד יחזור לרדוף אותך.״
״מספיק עם זה,״ התפרץ האנק, סימן בידיו בגועל ופנה לחזור אל המכונית. ״קחו אותו לפארק השעשועים דלפיק. אנחנו רוצים שהוא יחזור אל בין הנופלים כמה שיותר מהר.״
״אתן לך את הכנפיים שלי.״
האנק נעצר במקומו ולא היה בטוח ששמע את המלאך נכון. הוא פלט צחוק קטוע. ״מה?״
״תישבע שתשחרר את נורה מייד, והן שלך.״ המלאך נשמע מותש, ולראשונה ניכרו בקולו סימני תבוסה שנעמו לאוזניו של האנק כמוזיקה ערבה.
״מה יש לי לעשות עם הכנפיים שלך?״ השיב בנועם, אבל המלאך זכה בתשומת ליבו. עד כמה שידיעתו מגעת, אף נפיל מעולם לא תלש את כנפיו של מלאך. הם עשו זאת בינם לבין עצמם מדי פעם, אבל המחשבה שלנפיל יהיה כוח כזה היתה בגדר חידוש. בהחלט מפתה. השמועה על מעלליו תשטוף את בתי הנפילים בן־לילה.
״אתה כבר תחשוב על משהו,״ אמר המלאך בעייפות גוברת.
״אני אשבע לשחרר אותה לפני חשוון,״ הציע האנק, שהסתיר כל זכר ללהיטות בקולו, בידיעה שאל לו לגלות את שמחתו.
״זה לא מספיק טוב.״
״הכנפיים שלך אולי יהיו פרס נחמד, אבל יש לי דברים גדולים יותר על סדר היום. אשחרר אותה עד סוף הקיץ, הצעה אחרונה.״ הוא הסתובב והתחיל להתרחק משם, מרסן את חמדנותו השוקקת.
״מוסכם,״ קיבל המלאך את הדין בשקט, והאנק שיחרר נשיפה איטית.
הוא הסתובב. ״איך זה ייעשה?״
״אנשיך יתלשו אותן.״
האנק פער את פיו להתווכח, אבל המלאך קטע את דבריו. ״הם חזקים מספיק. אם לא איאבק, תשעה או עשרה יכולים לעשות זאת ביחד. אני אחזור לחיות מתחת לדלפיק ואספר שהמלאכים הגדולים תלשו את כנפיי. אבל כדי שזה יעבוד, אסור שיהיה שום קשר ביני ובינך,״ הזהיר.
האנק מיהר להגיר כמה טיפות דם מידו המושחתת אל העשב שלרגליו. ״אני נשבע בזאת לשחרר את נורה לפני סוף הקיץ. אם אפר את נדרי, מי ייתן ואמות ואשוב אל העפר שממנו נוצרתי.״
המלאך משך את חולצתו מעל ראשו וייצב את ידיו על ברכיו. גופו עלה וירד עם כל נשימה, והוא אמר, באומץ שקט שעורר בהאנק תיעוב והערצה כאחד, ״בואו נגמור עם זה.״
האנק היה רוצה לזכות בכבוד בעצמו, אבל זהירותו גברה עליו. הוא היה בטוח שלא נותרו עליו עקבות של מאגיה שחורה. אם נקודת החיבור בין הכנפיים לגבו של המלאך רגישה כפי שמספרים, מגע אחד עלול להסגיר אותו. הוא עבד קשה מכדי להרוס זאת בשלב כה מתקדם.
הוא החניק את צערו ופנה אל אנשיו. ״תלשו את כנפיו של המלאך ונקו אחריכם. אחר כך השליכו את גופו בשערי הדלפיק, שם בוודאי ימצאו אותו. והקפידו לא להיראות.״ הוא היה שמח לצוות עליהם לצרוב את המלאך בסימנו – אגרוף קפוץ – סימן מובהק לנצחון, שבוודאי ירומם את מעמדו בקרב הנפילים באשר הם, אבל המלאך צדק בדבריו. כדי שזה יעבוד, אסור להותיר ראיות לקשר ביניהם.
כשהיה במכונית השקיף האנק אל בית־הקברות. האירוע כבר הסתיים. המלאך היה שרוע על הקרקע, מובס, בלא חולצה, שני פצעים פתוחים לאורך גבו. הוא אמנם לא הרגיש כלל כאב, אבל נראה שגופו נתקף הלם בשל האובדן. האנק גם שמע שצלקות הכנפיים של מלאך שנפל הן עקב אכילס שלו. נראה שהשמועות הללו נכונות.
״שנגמור ללילה הזה?״ שאל בלייקלי כשהגיע מאחוריו.
״עוד שיחת טלפון אחת,״ אמר האנק בשמץ אירוניה. ״לאמה של הנערה.״
הוא חייג והצמיד את הטלפון לאוזנו, כיחכח בגרונו ודיבר בקול מתוח ומודאג. ״בליית, מותק, בדיוק שמעתי את ההודעה שלך. הייתי עם המשפחה בחופשה ואני בדרך לשדה התעופה עכשיו. אעלה על הטיסה הראשונה. ספרי לי הכול. מה זאת אומרת נחטפה? את בטוחה? מה אמרו במשטרה?״ הוא השתתק והאזין ליפחותיה הכאובות. ״תקשיבי לי,״ אמר לה בקול תקיף. ״אני כאן בשבילך. אני אנצל את כל המשאבים שברשותי, אם זה מה שצריך. אם נורה שם בחוץ, אנחנו נמצא אותה.״