נא להכיר: אחי הצעיר רפאל.
בבקרים הוא עובד בחצי משרה בתור שודד ים. מבצע מעשי שוד זעירים ברכוש של אחותי הקטנה.
מדובר בעבֵרות קלות - גנֵבה של חצי בננה, חטיפה של רבע תפוח קלוף. ביום של מזל - תלישה של יהלום פלסטיק מתחפושת של נסיכה.
אחרי הצהריים הוא מתנדב בתפקיד מאבטח בגינה ליד הבית. בודק בתיקים אם מישהו שכח בטעות שקית חטיפים פתוחה או אגס.
זאת הנשדדת הצעירה זָהֳרָה. כבר מבינה הכול, אבל לא תמיד מסוגלת להלשין. אם מדובר בעוגייה בסכנת הכחדה, היא נלחמת בשיניים.
לפעמים שודד הים יוצא לחופשה
זאת אוֹרְיָנה. היא מתכננת להיות אדריכלית. היא גם משתעשעת ברעיון לפתוח בלוג אָפנה של בגדים יד שנייה.
אימא שלנו מכוּרה למִחזוּר, אז היא שכנעה את אוריינה שהכול אצלה בארון וינטֶג' אמִתי. מה זה אומר בעצם?
שאוריינה לובשת בגדים שהגיל שלהם כמו של אימא ובטוחה שהיא הכי מגניבה בעולם.
וזה אחי. לא, לא התבלבלנו בתמונה. זה יותם, אחי הצעיר. אנחנו תאומים זהים. נולדתי חמש דקות לפניו.
ספרתם נכון, לאימא ולאבא שלי יש חמישה ילדים. אימא אומרת שאנחנו משפחה גדולה ומיוחדת, ואני חושב שאנחנו משפחה משונה וענקית.
בכלל, חשיבה של מוח מבוגר זה דבר מוזר. הנה דוגמה לחוסר היגיון ברור. כולנו מסכימים ששוד הוא פשע נתעב. אז איך זה יכול להיות שלתת לילד בן שלוש וחצי להתחפש כל בוקר לשודד ים זה חמוד?! תחשבו על זה...
לתת לגדולים לספר את הסיפור שלנו זה דבר לא אחראי. אז לפני שיהיה מאוחר מדי ולפני שהילדוּת שלנו תחלוף בלי שום תיעוד, החלטתי לקחת את העניינים לידיים.
אם לא אני אז מי?
