דן שומרון - מנהיגות שקטה

מבוא

 

רא״ל דן שומרון, הרמטכ״ל ה־13 של מדינת ישראל, שירת בצה״ל במשך 35 שנה. הוא התחיל את דרכו כלוחם בגדוד 890 של הצנחנים בשנות החמישים, וסיים כרמטכ״ל בימי האינתיפאדה הראשונה ומלחמת המפרץ הראשונה ב־1991.

לוּ היה דן שומרון עמנו היום, לא היה מרשה לי בשום צורה ואופן לכתוב ספר על אודותיו. דן היה צנוע במעשיו ומיעט בדיבורים. רחַק מיחסי ציבור ומתקשורת ודבַק בעשייה.

לא אחת, כאשר הפצירו בו פקודיו לערוך כנס מורשת ולהוציא לאור את סיפורי התעוזה והגבורה של לוחמי חטיבה 401, דן העדיף ש״ההיסטוריה תשפוט״. לאחר ״מבצע יונתן״, שעליו פיקד דן שומרון, לחילוץ החטופים מאנטבה, חזרה ועלתה הבקשה. מפקדים ולוחמים שלקחו חלק במבצע ביקשו את דן להעלות את זיכרונותיו על הכתב. להוציא לאור, ממקור ראשון, את מהלך התכנון והביצוע של אחת הפעולות ההרואיות בתולדות מדינת ישראל. דן שומרון השיב כי איננו חושש שהאמת תיעלם או תסולף בידי פוליטיקאים ומנכסי ההיסטוריה. ״ההיסטוריה תשפוט״, כך היה חוזר ואומר.

דן שומרון היה אדם תמים ונאיבי, נתן אמון בבני אדם, חלַק סמכויות ותמך במפקדי המשנה שלו. הוא עודד מחשבה מקורית, יוזמה ויצירתיות, ולא ייחס חשיבות לדרגת המפקדים. הוא ידע למנף את היוזמה והתעוזה של מפקדי יחידות העילית של צה״ל ולגבש אותן לכדי תוכנית אופרטיבית העומדת במבחן המציאות, תוך לקיחת סיכון מחושב. עד שלא נפגע באופן אישי, לא היה מוכן לשמוע על אלו הטובים במלאכת השיווק והפרסום, המנכסים לעצמם עלילות גבורה והילה של אחרים. דן טען כי ״מי שבורח מהכבוד - הכבוד רודף אחריו״, וכאן טעה טעות מרה.

כשדן שומרון דיבר על ההיסטוריה, מתוך ההנחה שהאמת תצא לאור ביום מן הימים, הוא לא ידע ולא הבין עד כמה המושג ״היסטוריה״ הוא מושג חמקמק. אומרים ש״אין היסטוריה, יש היסטוריונים״, ולכל היסטוריון - ההיסטוריוגרפיה שלו. התהילה - פנים רבות לה, ואבות רבים להצלחה.

לקחתי על עצמי את כתיבת הביוגרפיה של דן שומרון מתוך תחושת אחריות ומתוך רצון לעשות צדק היסטורי עם פועלו ותרומתו לביטחון מדינת ישראל. חובה עלי להציג גילוי נאות. שֵירתִּי כמ״פ תחת פיקודו של דן שומרון בהיותו מג״ד 890 במלחמת ההתשה. לימים, כמפקד חטיבה, שירתִּי תחת פיקודו כשהיה אלוף פיקוד הדרום. שמרתי על קשר ולעתים רחוקות נפגשנו. בכל שיחה דיברנו על ציונות, על ההיסטוריה של עם ישראל, דנו בלקחי קרבות ובעתידה של מדינת ישראל מבחינה מדינית וביטחונית. אני מודה - נהניתי מאותן שיחות גלויות ופתוחות. דן היה אדם פשוט, לא מתנשא ולא יהיר. היו לו תמיד פנאי ורצון לשמוע, סבלנות להקשיב ולרדת לעומקם של דברים. דן שומרון נשאר כשהיה - קיבוצניק של פעם. איש עבודה ועשייה, ממעט בדיבורים, נותן אמון בבני אדם, נוח לבריות ועניו. הוא ייצג עבורי רוח של תקופה: של חלוציות, התנדבות ודוגמה אישית. דמות הצבר הישראלי שנולד וגדל במרחבי עמק הירדן. איש שטח ומנהיג שספג את הוויית הביטחון משחר נעוריו, נטוע ומושרש בחברה ובתרבות הישראלית. הוא אהב את שירי ארץ ישראל, היה רקדן וספורטאי מצטיין, אבל יותר מכול הוא אהב והעריך את חיי הצבא, שלהם הקדיש את מיטב שנותיו.

עבודת המחקר לכתיבת הספר ערכה כחמש שנים. כהיסטוריון, ביקשתי לתאר את דמותו של דן שומרון השזורה באירועים ההיסטוריים המרכזיים, מאז ראשית שנות המדינה ועד לסיום מלחמת המפרץ והאינתיפאדה הראשונה.

מטבע הדברים, המחקר עסק במלחמות ישראל, בפעולות המיוחדות ובפעילות הביטחון השוטף, שבהן היה דן שומרון מעורב ומוביל במשך עשרות שנים.

סיפור חייו של דן שומרון מתחיל בבית ההורים, מחלוצי ההתיישבות בקיבוץ אשדות יעקב. דן צמח בקיבוץ כפי שהיה פעם: בין אידיאליסטים, מהפכנים, יוצרי ״האדם החדש״. הוריו של דן נטעו בו את הערכים שבבסיס אישיותו, שאפיינו את מעשיו במשך כל חייו: מרדנות ועצמאות מחשבתית, בצד יכולת הקשבה וקבלה, צניעות והסתפקות במועט, ומעל לַכול - ההתמדה והעקשנות. ״פרד״ היה כינויו של דן מאז ילדותו ובכל תפקידיו בצה״ל.

פרקי חייו הבוגרים של דן שלובים באירועים המרכזיים בביטחון ישראל, מאז פעולות התגמול בשנות החמישים, דרך מלחמת סיני ב־1956. עם שובו לצה״ל לאחר תקופה קצרה בקיבוץ, דן שירת בגדוד 202 של הצנחנים ולקח חלק בפעולות הגמול של שנות השישים המוקדמות. כבר בפעולות אלה התגלה כמנהיג ומפקד קר רוח, נועז ובעל יכולת התמצאות וניווט יוצאת דופן.

במלחמת ששת הימים ב־1967 היה דן שומרון הראשון להגיע לתעלת סואץ כמפקד כוח החוד של אוגדת ישראל טל בצפון סיני. הוא קיבל את עיטור המופת על אומץ לב ויוזמה קרבית, בקרבות ההבקעה במערך המצרי באל־עריש.

במלחמת ההתשה מוּנה למג״ד 890, פיקד על פשיטות אחדות בעומק שטח האויב, הוביל את חטיבת הצנחנים ב״פעולת כראמה״, השתתף במרדפים בבקעת הירדן ובלחימה בקו התעלה. בשנים אלו התגלה דן שומרון כמפקד שׂדה מהטובים שגדלו בצה״ל, ושמו הלך לפניו.

לאחר שכיהן כראש ענף מבצעים במטכ״ל, עבר הסבה לשריון וקיבל את הפיקוד על חטיבת שריון. במלחמת יום הכיפורים פיקד על חטיבה 401, שהיתה אחראית לבלימת הכוחות המצריים בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. החטיבה צלחה בהמשך המלחמה את התעלה, כיתרה את ארמיה 3 המצרית וכבשה את נמל עדבייה.

ב־1974 מוּנה דן שומרון לקצין חי״ר וצנחנים ראשי וזכה לתהילת העולם עת פיקד על ״מבצע יונתן״, מבצע חילוץ בני הערובה מאנטבה. היה זה המבצע המזהיר בתולדות מדינת ישראל ודוגמה ליכולתו המבצעית של צה״ל. דן היטיב אז לבנות תוכנית פעולה שעמדה במבחן הביקורת הקפדנית של ראש הממשלה יצחק רבין והרמטכ״ל מרדכי (מוטה) גור. הוא השׂכיל להוביל ולמקד את היוזמה תוך מינוף היצירתיות של הדרג הזוטר. במנהיגותו, בקור רוחו ובביטחון שהִשרה על מקבלי ההחלטות, היה זה דן שומרון שהוציא את ״מבצע יונתן״ לדרך, שחרר את החטופים והשיב אותם הביתה. הוא שהחזיר את הביטחון והכבוד לצה״ל ולמדינת ישראל.

לאחר סיום תפקידו כקחצ״ר, ויתר על תפקיד אלוף פיקוד המרכז ודרש להתמנות למפקד אוגדה משוריינת, שאיגדה תחת כנפיה את כל קורסי הפיקוד של חיל השריון. גם כאן הוא יזם, חידש ובנה את תורת הקרב של חיל השריון על רקע לקחי מלחמת יום הכיפורים. במסגרת אימוני יחידות השריון עסק דן באופן יסודי ברמה הטכנו־טקטית של לוחמת השריון, והביא לשינויים מהותיים בתפעול המקצועי של כוחות החַיל.

ב־1978 מוּנה לאלוף פיקוד הדרום והיה אחראי על פינוי סיני והתארגנות בסיסי צה״ל במרחבי הנגב. בתקופה זו ניתן לבחון את התפתחותו האישית של דן כמפקד בעל ראייה רחבה וארוכת טווח, ובה היטיב במיוחד לשלב היבטים מדיניים וצבאיים בתוכניות הפיקוד - כמו גם בראייה הביטחונית הכוללת.

דן היה זה שהניח את היסודות למִפקדת חֵילות השׂדה (מפח״ש), שהפכה ברבות הימים לזרוע היבשה. בתפקידו זה היה אחראי לבניית תורת הלחימה, הארגון וההצטיידות של חֵילות השׂדה ולהפעלתם בלחימה המשולבת בשדה הקרב המודרני. הנחישות והעקשנות של דן שומרון הן שאפשרו את העמדת הבסיס ויציקת היסודות לזרוע היבשה העתידית של צה״ל. מלאכת הקמת המפח״ש היתה עבודה סיזיפית, מלוּוה בעימותים ובדיונים אין־סופיים. דן היה אדם מנוסה וידע להבין את סירובם של אלופי המטכ״ל לוותר על סמכויות וכוח. גם מפקדי החֵילות הכפופים למפח״ש נאבקו ככל יכולתם לשמר את סמכויותיהם ועצמאותם.

רק מפקד מרחיק ראוּת, חסר אֶגו וצנוע יכול היה לעמוד במאבק המתמשך להקמת מִפקדת חֵילות השׂדה, נגד כל הסיכויים. עבודה עקשנית של הנחת יסודות לזרוע היבשה העתידית, תוך הבנה ברורה כי את הפירות יקצרו מפקדי צה״ל בדורות הבאים.

במשך שנה וחצי כסגן הרמטכ״ל, תחת פיקודו של משה לוי (משה וחצי), הכין דן את תוכנית העבודה הרב־שנתית ואת הקיצוצים הכבדים שנדרשו מצה״ל. באותה תקופה נכנס לעובי הקורה של תקציב מערכת הביטחון וצה״ל והבין את הצורך בהקמת ״צבא קטן וחכם״.

לא יכול הייתי להימנע מלכתוב על המלחמה הקשה ביותר בחייו של דן שומרון, ה״קרב״ על תפקיד הרמטכ״ל. דן שומרון, הנאיבי, לא רצה להאמין כי בצה״ל ינקטו את השיטות השפלות והנקלות ביותר במאבק על כס הרמטכ״ל. דומני שלא ניתן - ואף אסור - למחוק ולהסתיר את הפרשה המסואבת הזו מההיסטוריה של הפיקוד הבכיר של צה״ל. העלילה שנרקמה נגד דן שומרון, במטרה למנוע את מינויו לרמטכ״ל, היתה השפֵלה שבמעשים שנעשו במאבקי הכוח בצמרת צה״ל עד היום. אני נמנה עם אלה המצדדים באמירה של ברל כצנלסון: ״בזכות המבוכה ובגנות הטיוח״. פרק מביך זה - ראוי שיראה אור ולא יוסתר מעיני הציבור באמתלות כוזבות ושקריות.

בסופו של אותו מאבק, באפריל 1987, התמנה דן שומרון לרמטכ״ל ה־13 של צה״ל. בתקופת כהונתו נבנה הבסיס לשינויים הגדולים בצבא היבשה, ובהתפתחות החימוש המונחה המדויק (חמ״מ) של צה״ל. דן שומרון היה הכוח המניע לקפיצת הדרך של צבא היבשה בכל המִתארים, ובכך הוצב צה״ל כצבא מודרני ומשוכלל, בעל יכולות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם.

האינתיפאדה הראשונה שפרצה בסוף שנת 1987, העמידה תחת ביקורת חריפה את הרמטכ״ל ואת צה״ל כולו, בהתמודדות עם גילויי האלימות בהתקוממות של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. מנהיגותו השקטה, קור רוחו ועמידתו מול עמדות פוליטיות קיצוניות, מימין ומשמאל, מנעו הסלמה והידרדרות בצה״ל ובחברה הישראלית כולה. דן שומרון הצליח לשמור על אופיו של צה״ל כצבא בעל רמת מוסר ונורמות התנהגות גבוהות, כמרכיב מרכזי בהסכמה הלאומית. עם זאת הצליח צה״ל תחת פיקודו למגר את ההתקוממות העממית - ולמזער את הישגיה.

בתקופת כהונתו של דן שומרון כרמטכ״ל הצליח צה״ל למנוע את פעילות הטרור לאורך גבולות המדינה, ובמיוחד בגבול הצפון. בצד הכישלון של ״ליל הגלשונים״, פעל צה״ל נגד ארגוני המחבלים וחיסל את חוליות המחבלים שניסו לחדור ולפגֵע בתוך ישראל. דן הוביל אסטרטגיה תוקפנית של לחימה ופגיעה בבסיסי המחבלים על ידי פשיטות ביבשה, מהאוויר ומהים, בעומק שטח האויב. יחידות צה״ל פשטו על בסיסי חיזבאללה בתוך לבנון ולא אפשרו לאנשי הארגון להתארגן ולפעול גם בביתם. בארבע שנות כהונתו כרמטכ״ל לא נהרג אף אזרח בישראל מפעילות טרור.

בזמן מלחמת המפרץ, בשנה האחרונה לתפקידו, היה על דן שומרון להתארגן ולתת תשובות לירי טילי הסקאד מעיראק על מרכזי האוכלוסייה בישראל. צה״ל הכין תשובה לתקיפת אתרי משגרי הטילים, על ידי מטוסי חיל האוויר וכוחות מיוחדים. מלחמת המפרץ הציבה בפני קברניטי צה״ל את מגבלות הכוח. האילוצים המדיניים תמיד גברו על שיקולי הצבא, אך היה זה מקרה ראשון שבו צה״ל לא הגיב במשך ארבעים ימי המלחמה, כשנפלו טילים על ישראל. ביטחון הציבור בצה״ל התערער, כמו גם יכולת ההרתעה נגד אויבים מרחוק ומקרוב. ולמרות הכול, דן שומרון פעל באופן שקול ואחראי, בשיתוף פעולה מלא עם ראש הממשלה יצחק שמיר, למרות הפגיעה בצה״ל ובו אישית כרמטכ״ל. כפי שציינו בפנַי שלושה רמטכ״לים לשעבר וכמה אלופים: ״בזכותו של דן שומרון לא נגררנו להרפתקה צבאית, חסרת היגיון, במדבר המערבי״. דן היה מנהיג שקט ואחראי, נטול אֶגו ויצרים, שהעמיד בראש סדר העדיפויות את טובת המדינה וביטחונה.

כתיבת ביוגרפיה מסוג זה מחייבת לנבור בארכיונים, לחפש סטנוגרמות של דיוני מטכ״ל, פקודות מבצע, סיכומים ותחקירים, לאורך שנים רבות. היה חשוב לי לבחון גם חומרים משנִיים, כמו ספרים ומאמרים, שנכתבו בעקבות מלחמות ישראל ואירועים ביטחוניים. דפי העיתונות היומית, כמו גם מגזינים שבועִיים וחודשִיים, שפכו אור לא פעם והוסיפו גוון וטעם למסמכי הארכיון היבשים. חדשות ותוכניות טלוויזיה גם הן סיפקו חומרים מעניינים. כמאה ראיונות אישיים עם בני משפחתו, חברי ילדוּתו, מפקדיו ופקודיו סייעו בידִי לפענח את דמותו, ערכיו, רגשותיו והחלטותיו בתפקידיו המגוּונים לאורך שירותו הצבאי.

חיפשתי לחשוף את דמותו האנושית מתוך מדי הצבא, שהפכו למדי חייו. דן היה איש צבא בכל ישותו, וקשה היה לחדור לתוך מעטה השריון שגונן עליו. הוא היה איש מופנם, שמר על פרטיותו ועל משפחתו. הוא התרחק מפוליטיקה ומפוליטיקאים. הוא לא היה חבר של אנשי תקשורת ואנשי יחסי ציבור. דן שומרון היה שייך לדור שלא הפגין רגשות. כאשר נפגשו בבית הקברות, היו המפקדים מסירים את משקפי השמש מעיניהם, למען יראה הציבור כי חיילים אינם בוכים. הם בוכים בלב פנימה, אך שומרים על זקיפוּת קומה וחוסן אישי גם בשעות הקשות. ביקורת רבה הוטחה בדן שומרון על דעותיו בנושא זה. זאת היתה דמותו של דן שומרון, זה היה אופיו וזו היתה דרך חייו. מנהיגות שקטה, מאופקת, המקרינה עוצמה וכוח, היודעת לעשות וחוסכת במילים.

ובכל זאת, דמותו האנושית והמגוּונת נחשפת מעט, מתוך המקורות, המכתבים, הראיונות והחומרים הרבים שבבסיסו של מחקר זה.

וכך אמרה ענת, בתו של דן שומרון, בעת שנשאה דברים בטקס קריאת בסיס צאלים על שם אביה, 27.7.2011:

...אם יקדישו החיילים קצת זמן להכיר אותו (את אבא - ז״ד) יגלו איש צבא קשוח שגם אוהב לטייל ולראות פריחה ולצייר, ימצאו גבר בכל רמ״ח איבריו שסבור שלנשים יש יתרונות יחסיים ברורים בתחומים רבים ולכן יש להרחיב את טווח המקצועות הצה״ליים הפתוחים בפניהן, ימצאו אדם חילוני שמאמין בכל מהותו בחשיבותה של היהדות בעיצובה של המדינה מיום היווסדה ועד היום, ימצאו מפקד שדוגל בתכנון מדוקדק אך מותיר מקום רב לשיקול דעת בשטח ואף לאלתור בעת הצורך, אדם שבכל הווייתו הוא הצבר הישראלי, אך שייך ומחויב בכל עומק לבו לעם היהודי.

באפריל 1991 סיים דן את שירותו בצה״ל והתמנה ליו״ר מועצת המנהלים של התעשייה הצבאית. לימים היה בין מייסדי ״הדרך השלישית״, תנועה פוליטית, שדן לא מצא בה את דרכו. אופיו ותכונותיו של דן שומרון לא התאימו לחיים הפוליטיים. כאדם ישר ואמיץ לב, הבין כי איננו פוליטיקאי ופרש מכל עשייה פוליטית.

בפברואר 2008 לקה דן שומרון בשבץ מוחי ופוּנה לבית החולים איכילוב בתל אביב. הוא נפטר ב־26 בפברואר 2008. בן שבעים היה במותו.