פסטיבל מסרחיד והתאטרון הערבי

הקדמה

 

ב-1992 ייסד אוּסַמַה מַסְרִי את פסטיבל התאטרון מַסְרַחִיד, שהחל את דרכו בתאטרון בית הגפן בחיפה ופעל שם במשך שנתיים. הנהלת התאטרון ראתה בו "עבודה נוספת" (מסרי 2011: 1), משום ש"לתאטרון בית הגפן יש אג'נדה ממסדית, שתכליתה להציג הצגות בפני בתי הספר שפתחו את דלתותיהם בפניו. מערכת החינוך במגזר הערבי — הקניין הראשי של הצגות תאטרון במגזר הערבי, שתלוי במידה רבה בממסד — קיבלה את התאטרון הזה בזרועות פתוחות" (ג'בריין 2008: 33). הנהלת בית הגפן ראתה בפסטיבל מסרחיד נטל כלכלי, וכן פלטפורמה פוליטית פלסטינית העלולה לסבך אותה עם הממסד הישראלי אשר תומך בתאטרון כספית, וככזה שולט גם בתכנים של הצגותיו בפרט ובפעילות התאטרונית שלו בכלל. לכן הפסיקה את פעילותו של מסרחיד. ב-2001 הועבר הפסטיבל לעכו. המילה מסרחיד מורכבת משתי מילים: מַסְרַח (مسرح), שמשמעותה "תאטרון", וחִיד, מילת קיצור לוַחִיד (وحيد), שמשמעותה "יחיד". על כן המונח מסרחיד מקביל למושג מונודרמה; והוא ייחודי לפסטיבל עכו. מסרחיד הוא אירוע התאטרון היחיד שבו מוצגות מונודרמות בערבית בלבד.

בכל שנה מאז נוסד מסרחיד מתפרסם קול קורא להגשת הצעות למונודרמות שישתתפו בפסטיבל. התחרות מתחילה בתהליך של סינון ההצגות המועמדות, ומסתיימת בהחלטות השופטים ובחלוקת פרסים. יוזמי הפסטיבל והנהלתו מזמינים להקות דוברות שפות אחרות להשתתף בפסטיבל, במטרה להפכו לפסטיבל בינלאומי. לפסטיבל מוזמנים אמני תאטרון פלסטינים מהשטחים הכבושים, ואמנים ערבים ממדינות ערב כמו ירדן, מרוקו ומצרים (המרוקאים הם היחידים שנענו להזמנה, ב-2009). הופעות הפסטיבל מתקיימות בעכו, ומשכן ההנהלה שלו נמצא ב״מרכז לתאטרון עכו״. עיריית עכו תומכת במימון הפעילות לצד משרד המדע, התרבות והספורט, אולם משרד התרבות הודיע ב-2009 כי בכוונתו לצמצם את התמיכה, דבר שיקשה על המשך קיום הפסטיבל, למרות שמסרחיד גרם לתנופה בעולם התאטרון הערבי בישראל.

במחקר זה אבדוק אם וכיצד תרם הפסטיבל להתפתחות התאטרון במגזר הערבי מבחינה אמנותית, איכותית וכמותית (מספר אנשי התאטרון ועובדי הבמה בכל מגוון תחומי הבמה), וכן אם נוצרו קשרים בינו ובין קהל צופיו, ואם כן — מה טיבם. המחקר יבדוק את השאלה עד כמה הגשים הפסטיבל את מטרותיו ואת מטרות הגורמים המנהלים אותו. מטרות אלה, אם לשפוט על פי קטלוג הפסטיבל השמיני ב-2009, הן מעורפלות ומגויסות לצרכים פוליטיים. המחקר יבחן את נסיבות הקמתו של מסרחיד, ויעסוק בעבודת ההכנה ודרכי היישום, הניהול, הפרסום, השיווק, הסינון והשיפוט של הפסטיבל, וכן בתקצובו. המחקר יבדוק את סגנון הכתיבה, הדמויות המוצגות, הנושאים הנדונים ותגובות הקהל והביקורת, ויסקור את מעלותיו וחסרונותיו של הפסטיבל. כמו כן תיבדק מידת השפעתו של מסרחיד מחוץ לתחום התאטרון בנושאים כמו קירוב לבבות בין עמים, עידוד תיירות ותשומות כלכליות לתושבי העיר עכו.

א. התזה

לטענתי, המטרה המוצהרת שלשמה הוקם מסרחיד — קידום השחקן הערבי — מעורפלת. מן הצד האחד עומדים מארגני הפסטיבל, המנסים להגדיל את מספר הלהקות הבינלאומיות והלהקות מהעולם הערבי המשתתפות במסרחיד; ומן הצד האחר יש גורמים אינטרסנטיים המנצלים את הפסטיבל לצרכיהם, למען קידום פונקציות כלכליות ופוליטיות ולא אמנותיות. אני אטען כי אקט כזה מסיט את מסרחיד מהגשמת מטרותיו וכי יש לבדוק את עקרונות הסינון והשיפוט שעל פיהם נבחרים להקות וצוותי תאטרון חדשים — היום נראה כי הבחירה נעשית משיקולים של פופולריות ומשיכת קהל. אטען כי קיימת בעיה באופן הפרסום והשיווק של הפסטיבל, וכי מספר המבקרים המגיעים לפסטיבל הוא מועט ובלתי מספק. אטען כי רמת התקצוב לא הולמת את גודל הפסטיבל וכי הכוונות לקצץ בתקציבו ידחקו אותו לכדי סכנה קיומית. חלק גדול מהנהלת הפסטיבל רואה בו מקור לקירוב לבבות בין העמים; אטען כי לפסטיבל יש אמנם תשומות לוואי חיוביות, כמו עידוד התיירות בעיר עכו ורווחה כלכלית לסוחרים ולבתי מלון, אולם מכאן ועד קירוב לבבות בין עמים — הדרך עוד ארוכה.

אטען כי מסרחיד לא מנצל את מלוא הפוטנציאל שברשותו, וכי ביכולתו להשפיע לחיוב על התאטרון הערבי במדינה, בין השאר מבחינה מספרית — הגדלת מספר עובדי התאטרון בתפקידים השונים בכל תחומי עבודת הבמה: שחקנים, תפאורנים, מאפרים, עובדי תאורה ומלבישים, וכמו כן השפעה על מספר הנשים העוסקות בתאטרון, אם בבימוי ואם בתפקידים אחרים.

אטען כי הרפרטואר של מסרחיד, הצליח להחדיר תכנים חדשים המכילים ביקורת על החברה הערבית ומדיניות הממשלה, כמו אלה של הצד האפל של הירח והרצל אמר, אך עם זאת נכשל בהכנסת תכנים נועזים יותר, כמו אלה של המורה בנזונה. אטען כי על אף שהדמויות בהצגות המועלות בפסטיבל הן לרוב דמויות מסורתיות של גיבור לאומי פלסטיני, חלה התפתחות בהצגת הדמויות, והיום הן מאופיינות בתכונות עממיות ואוניברסליות, כמו בהצגות לא ספינת נוח ובישר. אטען כי סגנונות המשחק של הלהקות לא השתנו ולא עברו שכלולים תאטרוניים חזותיים, וכי לא חל שיפור אמנותי נועז מאז הקמת מסרחיד. אטען כי הנהלת הפסטיבל לא מנצלת כראוי את העובדה שמופע היחיד קרוב יותר לצרכיו ולתרבותו של הקהל הערבי מאשר מופע מרובה שחקנים, עובדה שעשויה להגדיל את קהל צופי הפסטיבל.

ב. מטרות המחקר

• לחקור את מידת יישום המטרות המוצהרות של צוות הנהלת פסטיבל מסרחיד (קרי: פיתוח התאטרון והשחקן הערבי) לעומת הערפול ביעדיו של הפסטיבל, בהסתמך על נאומיהם של צוות ההנהלה של מסרחיד ועל סמך קווי המיתאר שהם רושמים לעתיד.

• לחקור את האסטרטגיות העתידיות של מסרחיד, על פי כוונותיהם של חברי הנהלת הפסטיבל, ותוכניותיהם לעתיד.

• לחקור ולחדד את תרומתו של מסרחיד לתאטרון הערבי המקומי.

• לחקור את הדרכים שבאמצעותן אפשר להציג מונודרמות נועזות כך שיותאמו לאופי הקהל המסורתי ולא יעוררו בו אנטגוניזם.

• לחקור את הדרכים שבאמצעותן אפשר יהיה להגדיל את מספר מבקרי מסרחיד.

• לחקור את האסטרטגיה של מנהלי מסרחיד לשימור אופיו הערבי של הפסטיבל.

ג. מסרחיד — תיאור כללי

במטרות המוצהרות של מסרחיד ניכר ערפול המתגלה בדברי חברי ההנהלה, וכי עד כה הושג רק חלק קטן מהמטרות הנוגעות לקידום השחקן הערבי; זאת כתוצאה ממעורבותם של גורמים פוליטיים כמו עיריית עכו ומשרד התיירות, המנצלים את מסרחיד לטובת האינטרסים הפוליטיים שלהם, מה שעלול לשנות את אופי הפסטיבל ותכני ההצגות. אניח שעד כה הצליחו מארגני מסרחיד בהכנות לפסטיבל, אך ניכרת בעייתיות באופני הסינון והשיפוט שלו. בעייתיות זו מתבטאת הן בהיעדרם של קריטריונים מקצועיים והן בקיומם של אינטרסים זרים בקרב ועדת השופטים וגורמים מעורבים נוספים; כך גם לגבי השיפוט בבחירת הזוכים. הפסטיבל אינו מכסה את הוצאותיו, והקיצוץ האפשרי בתקציב מאיים על קיומו. אניח כי השתתפותן של להקות בינלאומיות, פלסטיניות וערביות בממדים רחבים יותר (שאליה שואפים מארגני מסרחיד) תתרום להשגת מטרותיו.

במחקר זה אניח כי מסרחיד נתן במה לאנשי תאטרון ערבים וסיפק לנשים הזדמנות לעסוק בתפקידים תאטרליים כמו משחק, בימוי, מחזאות, שירה, ריקוד, טכנאות, תפאורה, תאורה ומוזיקה.

ד. תכנים, סגנונות וקהל

מסרחיד סלל דרך להצגת תכנים חדשים, חברתיים, בנוסף לתכנים הפוליטיים המסורתיים. בפסטיבל האחרון הועלו הצגות נועזות בנושאים זרים לצופה הערבי, כמו המורה בנזונה, ובנושאים המנוגדים למוסכמות ולערכי החברה הערבית, כמו הצד האפל של הירח. התאטרון הערבי הציג תמיד דמויות של גיבורים לאומיים פלסטינים מדוכאים, המתמרדים נגד הכובש והופכים לגיבורים. לעומת זאת במופעי מסרחיד מוצגות דמויות בעלות תכונות אנושיות של אדם בשר ודם, שיכול לבכות ולהיות חלש, להרגיש בכעס, להרגיש בשמחה, להרגיש בודד, מנודה, אדם שיש לו טעויות ותהיות, כמו בהצגות לא ספינת נוח ובישר. עם זאת, לא ניכר שהתחרות הביאה לעליה באיכות ההצגות.

אניח כי הקהל הערבי נוטה להעדיף את מופע היחיד בתאטרון על פני ההצגות מרובות השחקנים, אולם קיים חשש כי קהל זה ידיר את רגליו מהצגות מסוימות שמכילות הפרות של המוסכמות תרבותיות וטקסטים הזרים לו, כמו בהצגה המורה בנזונה, או שימוש במילים שקיים איסור תרבותי להשמיען בפומבי, כגון שיום אברי מין. אחקור אם אפשר לשפר מבחינה בימתית את האמירות ולהציג סצנות "לא מקובלות", או שמהלך כזה יגרום ללהקות התאטרון לאבד קהל רב.

ה. שיטת המחקר

המחקר לא יתבסס על שיטת מחקר אחידה היות שאופן עיבוד הנתונים, ההשערות והנחות היסוד משתנים מנושא לנושא. נושאים מסוימים ייחקרו במחקר איכותי המושתת על ראיונות אישיים עם חלק מהנהלת מסרחיד, עם שחקנים שהשתתפו בפסטיבל ועם במאים ובעלי תפקידים אחרים שהיו מעורבים בהפקות. חלק מן הראיונות יהיו מובנים וחלקם פתוחים, כדי לאפשר גמישות בהתאם להתפתחות הראיון, שמטרתו היא הבנת התפתחות התהליך של יישום מטרות הפסטיבל. כנדבך נוסף אשתמש גם בשיטות מחקר כמותיות, כאשר יהיו נתונים המדידים לבדיקה כמותית. יש טענות והנחות יסוד שידרשו שילוב של שתי השיטות, הכמותית והאיכותית. הטענה והנחת היסוד שלפיה קיים ערפול בהגדרת המטרות של מסרחיד ויישומן תיחקר בשיטת המחקר האיכותי, כאשר האינפורמציה תושתת על ראיונות עם שלושה במאים, שלושה שחקנים וארבעה מחברי ההנהלה הציבורית של הפסטיבל, וכן על טורי ביקורת. באותה שיטה אחקור את הטענה לגבי טיב הניהול, הארגון, היישום, הסינון, השיפוט, הפרסום והשיווק. הטענה בדבר רמת התקצוב הנמוכה תיחקר בשתי שיטות: האחת כמותית, כדי לבדוק את גודל התקציב של מסרחיד, מאזניו והיחס להתפתחותו לאורך השנים; השנייה איכותית, והאינפורמציה תישאב מתוך ראיונות עם ארבעה מחברי הנהלת מסרחיד. הטענה כי שילוב קבוצות בינלאומיות, פלסטיניות וערביות ישנה את ייעודו ומטרותיו של מסרחיד תיחקר בשיטת המחקר האיכותי, כאשר האינפורמציה תושתת על ארבעה ראיונות עם מייסדי מסרחיד וחברי ההנהלה הציבורית, ועם שלושה במאים ושלושה שחקנים. לבדיקת הטענות שלפיהן הפסטיבל מביא עימו תשומות לוואי חיוביות כמו עידוד התיירות ורווחה כלכלית לסוחרים ולבתי מלון, וכי מסרחיד תורם לחיים משותפים של תושבי העיר עכו, אשתמש בשיטת המחקר האיכותי, כאשר האינפורמציה תושתת על ראיונות עם ארבעה ממייסדי מסרחיד וחברי ההנהלה הציבורית, ועל טורי ביקורת וקטלוגי מסרחיד. בסקירת מספר המבקרים אשתמש בשיטה הכמותית, כדי לחקור את הטענה שבשנותיו המועטות, מסרחיד השפיע לחיוב על התאטרון הערבי והגדיל את מספר עובדי התאטרון בכל תחומי עבודת הבמה, כמו גם את מספר השחקנים והשחקניות הערבים. באותה שיטה תיחקר גם ההנחה בדבר מספר הנשים שקיבלו תפקידי מפתח בתאטרון בתחומים שונים כגון תפאורה, תאורה, מוזיקה, משחק ובימוי. באותה שיטה תיחקר גם ההנחה שסדנת כתיבת המחזות שיזם מסרחיד בפסטיבל השמיני בעכו (שהתקיים בשנת 2009), היא פריצת דרך עבור עולם התאטרון במגזר הערבי. הטענה כי הרפרטואר של מסרחיד השתכלל וכולל בהדרגה הצגות נועזות יותר ותכנים חברתיים תיחקר בשיטה פרונטלית, שתושתת על קריאת הטקסטים של 8–12 מחזות מכל שנות הפסטיבל, ניתוחם והסקת מסקנות בדבר התפתחות הנושא, המבנה, אוצר המילים, הסגנון וכיוצא באלה, וכן על טורי ביקורת וקטלוגי מסרחיד. באותה שיטה תיחקר הטענה כי חלה התפתחות בהצגת הדמויות, מדמויות של גיבור פלסטיני לדמויות בעלות אופי חברתי. הטענה כי סגנונות המשחק לא השתכללו ולא חל שיפור אמנותי-חזותי תיחקר בשיטה האיכותית, כאשר האינפורמציה תושתת על ראיונות עם שלושה במאים ושלושה שחקנים, ועל טורי ביקורת וקטלוגי מסרחיד. באותה שיטה אחקור גם את הטענה שמופע היחיד קרוב לצרכיו ולתרבותו של הקהל הערבי יותר מאשר מופע מרובה שחקנים, ואת האפשרות לשפר מבחינה בימתית את האמירות ולהציג סצנות "לא מקובלות", בלי ששיפור כזה יגרום ללהקות התאטרון לאבד קהל.

מפאת חוסר מקורות אקדמיים בנושא, במחקר זה אשתמש במחקרים על פסטיבלים דומים ובמקורות הקשורים להנחות היסוד שלי. רוב המחקר נשען על ראיונות שערכתי עם מנהלי פסטיבל מסרחיד, במאים, שחקנים ומחזאים שההשתתפו בפסטיבל. הציטוטים מהראיונות יכילו את שם המרואיין, את שנת עריכת הראיון (כל הראיונות נערכו בין ינואר לאוגוסט 2011), ואת מספרי השאלות שעליהן הוא משיב. השאלות שהמרואיינים נשאלו מצויות בנספחים 4 ו-5. נספח 4 מכיל את השאלות שנשאלו חברי הנהלת הפסטיבל, ונספח 5 מכיל את השאלות שנשאלו אחרים. הרחבה על אודות הרקע התאורטי נמצאת במבוא.

ו. מבנה המחקר

פרק 1: פסטיבל מסרחיד — מסגרת היסטורית, חברתית ותאטרלית ישמש כעוגן התאורטי של המחקר הנוכחי. לאחר הצגת ספרות המחקר הרלבנטית, אסקור את מקומו של הפסטיבל על רקע תולדות התאטרון הפלסטיני ומעמדו של תאטרון בחברה פלסטינית ועל רקע המדיניות התרבותית של הרשויות בישראל. הפרק מכיל גם סקירה תאורטית ופרקטית של צמיחת ז׳אנר המונודרמה על רקע התפתחויות בתאטרון המערבי במאה ה-20.

פרק 2: הפעילות השוטפת של פסטיבל מסרחיד יחקור את הרציונל העומד מאחורי הקמת מסרחיד דרך סקירת המטרות שהציבו מייסדיו, הערפול הקיים ביישום אותן מטרות, דרכי ההכנות למסרחיד ואופן תקצובו וניהולו, שיטות הפרסום והשיווק שלו ודרכי הסינון והשיפוט של ההצגות המשתתפות. כמו כן יסקור הפרק את ההתפתחויות שחלו במשך שנות קיומו של הפסטיבל מבחינת פרסים, השתתפות פלסטינית, כלל-ערבית ובינלאומית, ותשומות לוואי כמו תיירות ורווח כלכלי.

פרק 3: התפתחות הפונקציות התאטראליות בפסטיבל מסרחיד יחקור את מידת יישום המטרה העיקרית שלשמה הוקם מסרחיד, ויסקור את מגוון המקצועות והתפקידים בתחום המיצג והבמה כגון שחקנים, במאים, מחזאים, תפאורנים, תאורנים, מאפרים ועובדי במה אחרים. הפרק ידון הן בהתפתחות הכמותית של בעלי התפקידים האלה והן בהתפתחות הביצועים ואיכות הפונקציות שהם עוסקים בהן במהלך שנות קיומו של מסרחיד. הפרק ידון גם בתשומות הנלוות לפסטיבל כמו תשומות סוציו-אקונומיות, קהל, מחזאים/ות, שחקנים/ות, במאים/ות, עובדי הפקה אחרים, פרסים, השתתפות ערבית ובינלאומית, קירוב לבבות ועידוד התיירות.

פרק 4: תמות, דמויות, סגנונות וקהל בפסטיבל מסרחיד ימשיך את חקירת יישום מטרות מסרחיד ויעסוק ברפרטואר הפסטיבל ובהצגות שהועלו בו במשך השנים, כדי לבחון את ההתפתחות שחלה בתכנים, בדמויות, בסגנונות המשחק והבימוי, בכתיבה התאטרלית ובאופיו של קהל הצופים.

הסיכום יתמקד במידת יישום מטרותיו ויעדיו של מסרחיד, בתרומתו לתאטרון הערבי ובכיוונים שאליהם הוא עתיד להתפתח.