אורות התורה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אורות התורה

אורות התורה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2016
  • קטגוריה: יהדות
  • מספר עמודים: 256 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 16 דק'

אברהם יצחק הכהן קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ה'תרכ״ה-ה'תרצ״ה (1865-1935), היה אחד מגדולי הרוח שעמדו לעם ישראל ולאנושות בדורות האחרונים. משנתו מקיפה עולם ומלואו - כלל ופרט, חומר ורוח, קודש וחול. הרב קוק חידש מבט אמוני בתורת ישראל תוך כדי זיקה לתהליכים הרוחניים וההיסטוריים העוברים על האנושות ועל האומה הישראלית בעידן המודרני. באישיותו הגאונית התמזגו כישרונות רבים - פוסק הלכה ואיש מחשבה, הרב הראשי הראשון לארץ ישראל ומשורר, פילוסוף ומקובל.
אחד מהיסודות הבולטים במשנתו של הרב קוק הוא הגישה ההרמונית ביחס למציאות ולתרבות האנושית. הרב קוק שאף למצוא בכל זרם וגישה את נקודת האמת המחייה אותם, ואת תפקידם כחלק אורגאני מן המציאות כולה, ההולכת ומתקדמת.
כמי שבקי בפילוסופיה הכללית, התייחס הרב קוק בהרחבה אל הזרמים השונים, וניסה לאגד את כולם במבט אחדותי.
הרב קוק ראה בשיבתו של עם ישראל לארץ ישראל בדורות האחרונים חלק מתהליך הגאולה וסלל דרך רוחנית, עמוקה ומקורית, המתאימה לתפיסה זו.
ככל שעוברות השנים, תורתו וכתביו הופכים לרלוונטיים יותר ויותר, והשפעתו הרוחנית והתרבותית הולכת וגדלה.

תקציר

כמאה שנים לאחר שהעלה הרב אברהם יצחק הכהן קוק את הגותו על הכתב, זרם המתעניינים בכתביו רק הולך וגובר. הרב קוק, שהיה מענקי הרוח של היהדות בדורות האחרונים, הותיר חותם על דורות שלמים אחריו; ומשנתו, שמשמשת עד היום עוגן לרבים, מעוררת התעניינות בקרב חוגים רחבים. משנתו של הרב קוק מתייחדת בהצעת מבט אמוני-יהודי כולל על כל תחומי החיים המודרניים והדילמות הכרוכות בהם - יחסי תורה ושלטון, המתח בין החברה והפרט, פילוסופיה, היסטוריוסופיה, פסיכולוגיה, מדע, אמנות ועוד. הגותו יצרה סינתזה מופלאה בין העולם הכללי לבין ערכי התורה ומסורת ישראל. כתבי הרב קוק זכו למחקרים רבים ולביאורים שונים. עם זאת, בשל תוכנם המופשט ולשונו הייחודית של הרב, בעבור לא מעטים הספרים עצמם נותרו סתומים. כדי למלא חסר זה, שם לו מפעל הראי"ה קוק המבואר למטרה להנגיש את כתביו של הרב קוק לציבור הרחב באמצעות ביאור בהיר ושיטתי לכתביו, בשפה קולחת וצמודת טקסט.
 
בכרך זה של הסדרה מבואר הספר אורות התורה, המכיל שלושה-עשר פרקים על אודות ערך התורה, לימודה, הדרכתה ומקומה המיוחד בארץ ישראל. הרב קוק חושף בלשונו הייחודית את ההרמוניה הקיימת בין התורה ובין האדם הפרטי, עם ישראל, האנושות והקוסמוס כולו. הספר אף כולל הדרכות מעשיות ללימוד התורה המותאמות לאדם בן זמננו, החי בתרבות המודרנית, על שלל מורכבויותיה.
 
הרב חגי לונדין, ר"מ בישיבת שדרות ובמכון מאיר, וראש בית המדרש החברתי בקריה האקדמית אונו, הוא כיום אחד הרבנים הבולטים בביאור ובהנגשת משנת הרב קוק. מחבר "עיין ערך יהדות" (ידיעות ספרים) וסדרת "מאמרי ליבה במשנת הרב קוק", ונמנה עם עורכי "חומש הראי"ה". מרצה ליהדות לציבור הרחב במסגרות שונות ובאתרי מדיה פופולריים.

פרק ראשון

הראי״ה קוק המבואר
 
בשבח והודאה לבורא עולם אנו שמחים להגיש לקורא את סדרת הספרים 'הראי״ה קוק המבואר'.
כמאה שנים לאחר שהעלה הרב אברהם יצחק הכהן קוק את תורתו על הכתב, זרם המתעניינים במשנתו הולך וגובר. הרב קוק היה מענקי הרוח של היהדות בדורות האחרונים ומשנתו משמשת עד היום כבסיס רוחני לרבים, ומעוררת התעניינות רבה בחוגים רחבים. משנתו של הרב קוק מתייחדת במבט אמוני־יהודי על כל תחומי החיים המודרניים - יחסי תורה ומדינה, החברה והפרט, פילוסופיה, היסטוריוסופיה, פסיכולוגיה, מדע ואומנות ועוד - מתוך נאמנות בלתי מתפשרת לערכי התורה ומסורת ישראל.
על הגותו של הרב קוק נכתבו ספרים רבים - חלקם מעמיקי חקר, וחלקם שמו למטרה לבאר את עיקרי משנתו לציבור הרחב. עם זאת, ספרי הרב קוק עצמם נותרו עבור רבים מהציבור כספר חתום, מפני תוכנם המופשט ולשונו הייחודית. במהלך השנים יצאו אי אלו ספרי ביאור על חלקים מספריו, אולם רוב רובם של הכתבים נותר ללא ביאור.
החזון של מפעל 'הראי״ה קוק המבואר' הוא להנגיש את כתביו של הרב קוק לציבור הרחב באמצעות ביאור בהיר ושיטתי לכתביו, בשפה קולחת וצמודת טקסט.
כדי להקל על שטף הקריאה ועל ההבנה נערכו הכתבים, פוסקו ונוקדו מחדש, בתוספת ציוני מקורות לציטוטים מחז״ל. כל פסקה מובאת בשלמות באופן רציף בראש העמוד, ונשזרת פעם נוספת (בשלמות) תוך כדי ביאור הדברים. המלצתנו למבקשים להיכנס אל שדה משנתו של הרב קוק היא אפוא לקרוא את הדברים בבחינת ״שניים מקרא ואחד תרגום״ - לקרוא את הדברים ברצף במקורם, לאחר מכן לעיין בפירוש, ולאחר מכן לחזור ולראות כיצד הדברים מקופלים בלשונו התמציתית על ידי קריאה חוזרת של רצף הפסקה.
בנוסף, לכל ספר נוספה הקדמה קצרה על תוכנו, מבנה הפרקים ורקע היסטורי ועריכתי.
הביאור נערך ועוצב באופן המתאים ללימוד יומיומי במסגרת 'פסקה יומית', ובעתיד אנו מקווים שגם יתורגם לשפות זרות, כך שבעזרת ה' סדרה זו תוכל להרחיב משמעותית את מעגל לומדי משנת הרב.
כאן המקום להודות לעשרות אנשים שסייעו למפעל זה מי ברוח ומי בחומר, ולולא הם לא היה המפעל יכול לצאת אל האור:
חברי צוות הייעוץ - הרבנים נעם חלמיש, בועז אופן ואוריאל עיטם, שליוו בעצתם הטובה את הפרויקט במשך שנים; הרב דוד פנדל ובית ישיבת ההסדר שדרות ששימשו כאכסניה למפעל; הרב שלמה אבינר שסייע בהכוונה רוחנית לאורך כל הדרך; הרב זאב קרוב שכתב את ההקדמה לספר; מר ישראל זעירא, הרב יובל פרוינד, הרב ערן טננבאום ובית 'ראש יהודי' שנעזרנו רבות בסדרת ספרי הביאור שלהם לספרי הרב קוק; ל'בית הרב קוק' בירושלים בניהולם של הרב יוחנן פריד והרב אברהם טייץ על העצה והסיוע במהלך השנים; הרב דב גולדשטיין שנעזרנו בתוכנת כתבי הרב קוק שהוציא; הרבנים הראל כהן, רן שריד וצביקי הירש שתרמו מניסיונם ומחכמתם; לרבנים אוריאל בנר, אברהם שרייבר, ישראל אוחיון, יצחק קרומביין, עידו קפלן, דני ארגמן, יגאל ללום, בניה כהן, צחי מויאל, עומר בבאי, משה טרבלסי, יותם גדסי, אור ניסני ואביב אזולאי - שעסקו בכתיבת הביאור הראשוני.
לאנשי המעשה הנפלאים שנתנו את הדחיפה הראשונית וסייעו לאורך כל הדרך: מר מיכאל סימן־טוב, מנכ״ל ישיבת ההסדר שדרות; חבר הכנסת מר ניסן סלומינסקי ויועצו מר אלדד עוזרי; עו״ד מר אלעד ברדוגו שהופקד על המלאכה המורכבת של הנושא המשפטי; לעו״ד גברת נעמה טייב ושופט בית משפט השלום מר גל טייב על סיוע ועצה משפטית; מר נרי לוי על עיצוב חוברת הפרסום; לעדי צור על עיצוב הכריכה; לקותי טפר וצוותו על העימוד; לאנשי הוצאת 'ידיעות ספרים': מר דובי איכנולד, מר עמיחי ברהולץ; אנשי הוצאת 'דברי שיר': מר מיכאל לב, מר תומר עולמי; ולעוד רבים רבים שסייעו בעידוד ובעצה טובה.
לסיום, תודה אישית ומיוחדת לאשתי אפרת, שהטתה כתף במשך שנים בעזרה ובתמיכה. אין מילים לתאר את המאמצים שנדרשו מצידה, יחד עם עבודתה וגידול חמשת בנינו - יצחק, דוד, יהודה, ישי ורועי - על מנת שאוכל להתפנות למפעל הביאור. בתקווה שהדברים יביאו תועלת לפרט ולכלל.
ישוטטו רבים ותרבה הדעת
לישועתך קיויתי ה'.
 
חגי לונדין
שדרות, ניסן תשע״ו
שמונים שנה לפטירת הרב קוק זצ״ל
 
פֶּרֶק א: 
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
 
א
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָנוּ מְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַצִּיּוּר** הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְיוֹתֵר מַקִּיף שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ. אָנוּ מַרְגִּישִׁים מִקִּרְבָּהּ אֶת הַבְהָקַת תִּפְאֶרֶת הָאוֹרָה הַחַיָּה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל הַיְקוּם. דּוֹאִים1 אָנוּ עַל יָדָהּ לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל, חָשִׁים אָנוּ רוּחַ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל
**. צינור - בכתי״ק.
 
א
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָנוּ מְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְיוֹתֵר מַקִּיף שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ - לקליטת תכני הנבואה המצויים בתורה שבכתב (ספרי התנ״ך), אנו משתמשים בצדדים היותר עליונים, נסתרים ועמוקים שבנשמתנו. אָנוּ מַרְגִּישִׁים מִקִּרְבָּהּ אֶת הַבְהָקַת תִּפְאֶרֶת הָאוֹרָה הַחַיָּה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל הַיְקוּם - בשעה שאנו לומדים את התורה שבכתב אנו מרגישים כיצד היא מבטאת תפיסת־חיים מבהיקה, המקיפה את המציאות כולה. דּוֹאִים אָנוּ עַל יָדָהּ לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל, חָשִׁים אָנוּ רוּחַ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל
לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ. הָאוֹר מַבְהִיק, נוֹצֵץ וְחוֹדֵר בַּכֹּל, ״תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ״2 (איוב לז, ג). לֹא רוּחַ הָאֻמָּה חוֹלְלָה אוֹר גָּדוֹל זֶה - רוּחַ אֱלֹהִים יוֹצֵר־כֹּל יְצָרָהּ, תּוֹרַת חַיִּים זֹאת יְסוֹד יְצִירַת כָּל הָעוֹלָמִים כֻּלָּם.
בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָנוּ יוֹרְדִים כְּבָר אֶל הַחַיִּים. אָנוּ חָשִׁים שֶׁהִנְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה בַּצִּנּוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּנְּשָׁמָה, בַּצִּנּוֹר הַמִּתְקָרֵב לְחַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה.
 
לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ - באמצעות לימוד התורה שבכתב אנו מתרוממים מעל גבי הקרקע ('דואים'), מאמצים מבט עליון המצוי מעבר לחשיבה האנושית הרגילה, ומרגישים כיצד אנו מוארים באורה אלוהית המגיעה מעל חיינו ומרוממת אותם. הָאוֹר מַבְהִיק, נוֹצֵץ וְחוֹדֵר בַּכֹּל - אור התורה שבכתב חודר לכל פינה בחיינו, כדברי הפסוק: ״תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ״ - אורו של ה' מצוי ('שרוי') בכל פינה תחת השמיים. לֹא רוּחַ הָאֻמָּה חוֹלְלָה אוֹר גָּדוֹל זֶה - רוּחַ אֱלֹהִים יוֹצֵר־כֹּל יְצָרָהּ, תּוֹרַת חַיִּים זֹאת יְסוֹד יְצִירַת כָּל הָעוֹלָמִים כֻּלָּם - התורה שבכתב אינה תוצר של האומה הישראלית (בניגוד לתורה שבעל פה, הנוצרת מהמפגש בין דבר ה' לבין השכל האנושי של עם־ישראל לדורותיו), אלא דבר ה' באופן ישיר. התורה שבכתב היא הרוח העומדת בבסיס המציאות כולה, עוד לפני ההתפרטות והמורכבות של העולם הזה.
בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָנוּ יוֹרְדִים כְּבָר אֶל הַחַיִּים - התורה שבעל פה, הכוללת את הספרות התורנית שהתעצבה לאורך השנים ביד חכמי ישראל (משנה, תלמוד וכדומה), לעומת זאת, נוגעת לחיים הארציים. אָנוּ חָשִׁים שֶׁהִנְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה בַּצִּנּוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּנְּשָׁמָה, בַּצִּנּוֹר הַמִּתְקָרֵב לְחַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה - אנו נפגשים עם דבר ה' בשתי דרכים: 'הצינור' הראשון בו אנו קולטים את דבר ה' הוא כאמור התורה שבכתב, המרוממת אותנו מעבר לעולם הזה; 'הצינור' השני הוא התורה שבעל פה, הלוקחת את התכנים הנבואיים, מעמתת אותם עם המישור הארצי ומדריכה לאורם את חייו המעשיים של האדם.
אָנוּ חָשִׁים, שֶׁרוּחַ הָאֻמָּה, הַקְּשׁוּרָה כְּשַׁלְהֶבֶת בְּגַחֶלֶת בְּאוֹר תּוֹרַת אֱמֶת, הִיא גָּרְמָה בְּאָפְיָהּ הַמְיֻחָד, שֶׁתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹצְרָה בְּצוּרָתָהּ הַמְיֻחָדָה. וַדַּאי כְּלוּלָה הִיא תּוֹרַת הָאָדָם הַזֹּאת בְּתוֹרַת ד' - תּוֹרַת ד' הִיא גַּם הִיא. הָעַיִן הַפְּקוּחָה שֶׁל צוֹפֶה בָּאַסְפַּקְלַרְיָה3 הַמְאִירָה, 'הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ד'' (על פי במדבר יב, ז) לֹא אֶפְשָׁר שֶׁמִּמֶּנָּה תִּהְיֶה נֶעֱלֶמֶת שִׁפְעַת־חַיִּים זֹאת לְכָל פִּתּוּחֶיהָ. 'גַּם מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי' (על פי מגילה יט, ב).
וּשְׁנֵי אוֹרִים הַלָּלוּ עוֹשִׂים עוֹלָם שָׁלֵם, שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ יִשְּׁקוּ בְּתוֹכוֹ.
 
אָנוּ חָשִׁים, שֶׁרוּחַ הָאֻמָּה, הַקְּשׁוּרָה כְּשַׁלְהֶבֶת בְּגַחֶלֶת בְּאוֹר תּוֹרַת אֱמֶת, הִיא גָּרְמָה בְּאָפְיָהּ הַמְיֻחָד, שֶׁתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹצְרָה בְּצוּרָתָהּ הַמְיֻחָדָה - התורה שבעל פה נוצרה בתבנית אופייה של האומה הישראלית, משום שהיא נולדה מהמפגש בין התורה שבכתב לבין רוח האומה הישראלית (היונקת בפנימיותה מהאמת התורנית כשם ששלהבת עולה מגחלת). וַדַּאי כְּלוּלָה הִיא תּוֹרַת הָאָדָם הַזֹּאת בְּתוֹרַת ד' - תּוֹרַת ד' הִיא גַּם הִיא - למרות שהתורה שבעל פה היא תוצר הלימוד של עם ישראל לדורותיו, היא כלולה בתורת ה'. הָעַיִן הַפְּקוּחָה שֶׁל צוֹפֶה בָּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְאִירָה, הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ד', לֹא אֶפְשָׁר שֶׁמִּמֶּנָּה תִּהְיֶה נֶעֱלֶמֶת שִׁפְעַת־חַיִּים זֹאת לְכָל פִּתּוּחֶיהָ - משה רבנו, בעל המבט ('אספקלריה') האלוהי הבהיר ביותר, הוריד לעולם את התורה שבכתב. המבט המקיף של משה כולל את מלוא שפע החיים המתפרט ('מפותח') של התורה שבעל פה, שנוצר במהלך הדורות; כדברי חכמים: גַּם מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי - כל ההתפרטות העתידית של התורה שבעל פה גנוזה (באופן גולמי) בתורתו של משה.
וּשְׁנֵי אוֹרִים הַלָּלוּ עוֹשִׂים עוֹלָם שָׁלֵם, שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ יִשְּׁקוּ בְּתוֹכוֹ - החיבור בין התורה שבכתב והתורה שבעל פה יוצר עולם המאחד שמיים וארץ.
ב
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מֻנַּחַת בְּעֶצֶם אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁמָּצְאָה אֶת בִּרְכָתָהּ עַל יְדֵי הַגִּלּוּי הַשְּׁמֵימִי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ4 הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם5 הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם,
ב
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מֻנַּחַת בְּעֶצֶם אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁמָּצְאָה אֶת בִּרְכָתָהּ עַל יְדֵי הַגִּלּוּי הַשְּׁמֵימִי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב - התורה שבעל פה קשורה בטבורה לאופי האומה הישראלית, שנפגש עם התוכן האלוהי המוחלט של התורה שבכתב. בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם - מהצד הגלוי נראה שהתורה שבעל פה מצויה במדרגה נמוכה יותר מן התורה שבכתב (מפני שהתורה שבכתב היא המקור העליון והמוחלט שמעבר לעולם הזה, עמו האומה הישראלית נפגשת ויוצרת את התורה שבעל פה). אולם מהצד הפנימי יש בעם ישראל תכונה ('סגולה') המותאמת לתורה, והיא זו שגרמה לנתינתה מאת ה'.
וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, ״חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה״ (ירושלמי עבודה זרה ב, ז).
 
ג
יְנִיקַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בִּגְנִיזוּ6 מִן הַשָּׁמַיִם וּבְגִלּוּי מֵהָאָרֶץ. וּצְרִיכָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּנוּיָה וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ מְסֻדָּרִים בְּכָל סִדְרֵיהֶם, מִקְדָּשׁ וּמַלְכוּת, כְּהֻנָּה וּנְבוּאָה, שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים וְכָל תַּכְסִיסֵיהֶם, אָז חָיָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכָל זִיו תִּפְאַרְתָהּ, פּוֹרַחַת וּמַעֲלָה נִצָּהּ7
וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב - התורה שבעל פה (תוצר רוח האומה הישראלית המקושרת ישירות לאלוהות), עליונה יותר - במובן מסוים - מהתורה שבכתב, כדברי חכמים: ״חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה״ - יש צד בו דברי חכמי ישראל ('סופרים') קרובים יותר לה' מאשר דברי הנבואה המצויים בתורה שבכתב.
ג
יְנִיקַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בִּגְנִיזוּ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְגִלּוּי מֵהָאָרֶץ - התורה שבעל פה נוצרת במהלך הדורות מהמפגש בין דברי התורה שבכתב (התנ״ך) לשכל האנושי של עם ישראל. לכן, מתבטא הרב קוק כי שורשה הפנימי ('הגנוז') של התורה שבעל פה הוא התוכן השמימי של דברי הנבואה. אולם מהצד הגלוי, היא מתפתחת בידי אנשים בשר ודם (מציאות 'ארצית'). וּצְרִיכָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּנוּיָה וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ מְסֻדָּרִים בְּכָל סִדְרֵיהֶם, מִקְדָּשׁ וּמַלְכוּת, כְּהֻנָּה וּנְבוּאָה, שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים וְכָל תַּכְסִיסֵיהֶם, אָז חָיָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכָל זִיו תִּפְאַרְתָהּ, פּוֹרַחַת וּמַעֲלָה נִצָּהּ
וּמִתְחַבֶּרֶת לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתָהּ. בַּגָּלוּת נִפְרְדוּ הַתְּאוֹמִים, נִתְעַלְּתָה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לִמְרוֹמֵי קְדֻשָּׁה, וְיָרְדָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּעֹמֶק תַּחְתִּית, וּמִכָּל מָקוֹם הִיא מְקַבֶּלֶת יְנִיקָה חֲשָׁאִית מֵאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מִסְּפִיחַ הֶעָבָר, הַמַּסְפִּיק לְהַעֲמִידָהּ בְּחַיִּים מְצֻמְצָמִים. וְהִיא יוֹרֶדֶת וְנוֹפֶלֶת בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד אֲשֶׁר יָפוּחַ הַיּוֹם8 וְאוֹר חַיִּים יָבוֹא מֵאוֹצַר גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, וְיִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה חַיִל, יִנָּטַע עַל אַרְצוֹ וִישַׂגְשֵׂג בְּכָל הֲדַר סְדָרָיו. אָז תָּחֵל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִצְמֹחַ מֵעֹמֶק שָׁרְשָׁהּ, תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה,
וּמִתְחַבֶּרֶת לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתָהּ - מכיוון שהתורה שבעל פה מתפתחת באמצעות עם ישראל, ככל שהאומה הישראלית תופיע בחיים מלאים יותר בארצה בכל המובנים (בית־מקדש, מלכות וכדומה) - כך תפרח התורה שבעל פה, תגדל פרחים ('ניצנים') ותתחבר יותר אל שורשה, התורה שבכתב. בַּגָּלוּת נִפְרְדוּ הַתְּאוֹמִים, נִתְעַלְּתָה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לִמְרוֹמֵי קְדֻשָּׁה, וְיָרְדָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּעֹמֶק תַּחְתִּית, וּמִכָּל מָקוֹם הִיא מְקַבֶּלֶת יְנִיקָה חֲשָׁאִית מֵאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מִסְּפִיחַ הֶעָבָר, הַמַּסְפִּיק לְהַעֲמִידָהּ בְּחַיִּים מְצֻמְצָמִים - בעת הגלות, בה נחרבו החיים הלאומיים של עם ישראל, הפכו התכנים העליונים שבתנ״ך לרעיונות נשגבים שנדמים כלא שייכים לניהול החיים הארציים; ואילו תכני התורה שבעל פה התמקדו בצדדים הפרטיים והמעשיים של המציאות. אולם גם בזמן הגלות מקבלת התורה שבעל פה יניקה נסתרת מהעבר, בו התקיים איחוד מלא בין התורות; יניקה זו מאפשרת לה הופעה מצומצמת. וְהִיא יוֹרֶדֶת וְנוֹפֶלֶת בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד אֲשֶׁר יָפוּחַ הַיּוֹם וְאוֹר חַיִּים יָבוֹא מֵאוֹצַר גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, וְיִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה חַיִל, יִנָּטַע עַל אַרְצוֹ וִישַׂגְשֵׂג בְּכָל הֲדַר סְדָרָיו. אָז תָּחֵל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִצְמֹחַ מֵעֹמֶק שָׁרְשָׁהּ, תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה,
וְאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יַזְרִיחַ עָלֶיהָ קַרְנֵי אוֹרָה מֵחָדָשׁ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. וְהַדּוֹדִים יִתְאַחֲדוּ בִּנְוֵה אַפִּרְיוֹנָם,9 וְאוֹר נִשְׁמַת אֵל חֵי הָעוֹלָמִים, הַמִּתְגַלֶּה בִּתְחִיַּת יִשְׂרָאֵל וּבְרוּם קַרְנוֹ, יָאִיר בְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל אוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַלְּבָנָה גַּם יַחַד, וְהָיָה אוֹרָם יָשָׁר חוֹדֵר וּמוֹשֵׁךְ מִזֶּה לְזוֹ, וְעוֹנֶה אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הָעָם בְּכָל יִפְעַת10 חַיִּים.
 
וְאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יַזְרִיחַ עָלֶיהָ קַרְנֵי אוֹרָה מֵחָדָשׁ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים - ככל שמעמיקה הגלות, תהליך צמצום התורה שבעל פה הולך ומתגבר (העיסוק בה הופך להיות ליותר פרטי ומעשי, רחוק משאר־הרוח של דברי הנבואה), וכך הדברים יידרדרו עד העת בה עם ישראל ייגאל (יסתיים 'יום' הגלות) ויחדש את חייו בארצו. כאשר יתחדשו החיים הלאומיים של עם ישראל, תתחיל לצמוח מחדש התורה שבעל פה בזיקה למקורה העמוק, תעלה מדרגה אחר מדרגה, ותוּאר מחדש מן התוכן השמימי של התורה שבכתב, כבוקר המתחדש. וְהַדּוֹדִים יִתְאַחֲדוּ בִּנְוֵה אַפִּרְיוֹנָם, וְאוֹר נִשְׁמַת אֵל חֵי הָעוֹלָמִים, הַמִּתְגַלֶּה בִּתְחִיַּת יִשְׂרָאֵל וּבְרוּם קַרְנוֹ, יָאִיר בְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל אוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַלְּבָנָה גַּם יַחַד, וְהָיָה אוֹרָם יָשָׁר חוֹדֵר וּמוֹשֵׁךְ מִזֶּה לְזוֹ, וְעוֹנֶה אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הָעָם בְּכָל יִפְעַת חַיִּים - בעת הגאולה, הקרובים ('הדודים') - היינו התורה שבכתב והתורה שבעל פה - יתחברו במשכנם המשותף ('נווה אפיריונם') בארץ ישראל. ודבר ה', המתגלה בחזרת עם ישראל לחייו הממלכתיים, יופיע באור עליון של חיבור התורה שבכתב (הנמשלת לשמש מפני שהיא מקור האור של התורה שבעל פה) יחד עם התורה שבעל פה (הנמשלת לירח המקבל את אור השמש). באותה עת התורות ישפיעו זו על זו באופן הדדי, ויספקו מענה לחיי העם בארצו בכל עוצמת החיים;
״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא״ (ישעיהו ל, כו).
כדברי הפסוק: ״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא״ - לעתיד לבוא, ביום בו יחבוש וירפא ה' את מכותיו של עם ישראל, תתגבר האורה בעולם, הן של הלבנה (הנמשלת כאמור לתורה שבעל פה) והן של החמה (הנמשלת כאמור לתורה שבכתב).
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ה'תרכ״ה-ה'תרצ״ה (1865-1935), היה אחד מגדולי הרוח שעמדו לעם ישראל ולאנושות בדורות האחרונים. משנתו מקיפה עולם ומלואו - כלל ופרט, חומר ורוח, קודש וחול. הרב קוק חידש מבט אמוני בתורת ישראל תוך כדי זיקה לתהליכים הרוחניים וההיסטוריים העוברים על האנושות ועל האומה הישראלית בעידן המודרני. באישיותו הגאונית התמזגו כישרונות רבים - פוסק הלכה ואיש מחשבה, הרב הראשי הראשון לארץ ישראל ומשורר, פילוסוף ומקובל.
אחד מהיסודות הבולטים במשנתו של הרב קוק הוא הגישה ההרמונית ביחס למציאות ולתרבות האנושית. הרב קוק שאף למצוא בכל זרם וגישה את נקודת האמת המחייה אותם, ואת תפקידם כחלק אורגאני מן המציאות כולה, ההולכת ומתקדמת.
כמי שבקי בפילוסופיה הכללית, התייחס הרב קוק בהרחבה אל הזרמים השונים, וניסה לאגד את כולם במבט אחדותי.
הרב קוק ראה בשיבתו של עם ישראל לארץ ישראל בדורות האחרונים חלק מתהליך הגאולה וסלל דרך רוחנית, עמוקה ומקורית, המתאימה לתפיסה זו.
ככל שעוברות השנים, תורתו וכתביו הופכים לרלוונטיים יותר ויותר, והשפעתו הרוחנית והתרבותית הולכת וגדלה.

עוד על הספר

  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2016
  • קטגוריה: יהדות
  • מספר עמודים: 256 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 16 דק'
אורות התורה אברהם יצחק הכהן קוק
הראי״ה קוק המבואר
 
בשבח והודאה לבורא עולם אנו שמחים להגיש לקורא את סדרת הספרים 'הראי״ה קוק המבואר'.
כמאה שנים לאחר שהעלה הרב אברהם יצחק הכהן קוק את תורתו על הכתב, זרם המתעניינים במשנתו הולך וגובר. הרב קוק היה מענקי הרוח של היהדות בדורות האחרונים ומשנתו משמשת עד היום כבסיס רוחני לרבים, ומעוררת התעניינות רבה בחוגים רחבים. משנתו של הרב קוק מתייחדת במבט אמוני־יהודי על כל תחומי החיים המודרניים - יחסי תורה ומדינה, החברה והפרט, פילוסופיה, היסטוריוסופיה, פסיכולוגיה, מדע ואומנות ועוד - מתוך נאמנות בלתי מתפשרת לערכי התורה ומסורת ישראל.
על הגותו של הרב קוק נכתבו ספרים רבים - חלקם מעמיקי חקר, וחלקם שמו למטרה לבאר את עיקרי משנתו לציבור הרחב. עם זאת, ספרי הרב קוק עצמם נותרו עבור רבים מהציבור כספר חתום, מפני תוכנם המופשט ולשונו הייחודית. במהלך השנים יצאו אי אלו ספרי ביאור על חלקים מספריו, אולם רוב רובם של הכתבים נותר ללא ביאור.
החזון של מפעל 'הראי״ה קוק המבואר' הוא להנגיש את כתביו של הרב קוק לציבור הרחב באמצעות ביאור בהיר ושיטתי לכתביו, בשפה קולחת וצמודת טקסט.
כדי להקל על שטף הקריאה ועל ההבנה נערכו הכתבים, פוסקו ונוקדו מחדש, בתוספת ציוני מקורות לציטוטים מחז״ל. כל פסקה מובאת בשלמות באופן רציף בראש העמוד, ונשזרת פעם נוספת (בשלמות) תוך כדי ביאור הדברים. המלצתנו למבקשים להיכנס אל שדה משנתו של הרב קוק היא אפוא לקרוא את הדברים בבחינת ״שניים מקרא ואחד תרגום״ - לקרוא את הדברים ברצף במקורם, לאחר מכן לעיין בפירוש, ולאחר מכן לחזור ולראות כיצד הדברים מקופלים בלשונו התמציתית על ידי קריאה חוזרת של רצף הפסקה.
בנוסף, לכל ספר נוספה הקדמה קצרה על תוכנו, מבנה הפרקים ורקע היסטורי ועריכתי.
הביאור נערך ועוצב באופן המתאים ללימוד יומיומי במסגרת 'פסקה יומית', ובעתיד אנו מקווים שגם יתורגם לשפות זרות, כך שבעזרת ה' סדרה זו תוכל להרחיב משמעותית את מעגל לומדי משנת הרב.
כאן המקום להודות לעשרות אנשים שסייעו למפעל זה מי ברוח ומי בחומר, ולולא הם לא היה המפעל יכול לצאת אל האור:
חברי צוות הייעוץ - הרבנים נעם חלמיש, בועז אופן ואוריאל עיטם, שליוו בעצתם הטובה את הפרויקט במשך שנים; הרב דוד פנדל ובית ישיבת ההסדר שדרות ששימשו כאכסניה למפעל; הרב שלמה אבינר שסייע בהכוונה רוחנית לאורך כל הדרך; הרב זאב קרוב שכתב את ההקדמה לספר; מר ישראל זעירא, הרב יובל פרוינד, הרב ערן טננבאום ובית 'ראש יהודי' שנעזרנו רבות בסדרת ספרי הביאור שלהם לספרי הרב קוק; ל'בית הרב קוק' בירושלים בניהולם של הרב יוחנן פריד והרב אברהם טייץ על העצה והסיוע במהלך השנים; הרב דב גולדשטיין שנעזרנו בתוכנת כתבי הרב קוק שהוציא; הרבנים הראל כהן, רן שריד וצביקי הירש שתרמו מניסיונם ומחכמתם; לרבנים אוריאל בנר, אברהם שרייבר, ישראל אוחיון, יצחק קרומביין, עידו קפלן, דני ארגמן, יגאל ללום, בניה כהן, צחי מויאל, עומר בבאי, משה טרבלסי, יותם גדסי, אור ניסני ואביב אזולאי - שעסקו בכתיבת הביאור הראשוני.
לאנשי המעשה הנפלאים שנתנו את הדחיפה הראשונית וסייעו לאורך כל הדרך: מר מיכאל סימן־טוב, מנכ״ל ישיבת ההסדר שדרות; חבר הכנסת מר ניסן סלומינסקי ויועצו מר אלדד עוזרי; עו״ד מר אלעד ברדוגו שהופקד על המלאכה המורכבת של הנושא המשפטי; לעו״ד גברת נעמה טייב ושופט בית משפט השלום מר גל טייב על סיוע ועצה משפטית; מר נרי לוי על עיצוב חוברת הפרסום; לעדי צור על עיצוב הכריכה; לקותי טפר וצוותו על העימוד; לאנשי הוצאת 'ידיעות ספרים': מר דובי איכנולד, מר עמיחי ברהולץ; אנשי הוצאת 'דברי שיר': מר מיכאל לב, מר תומר עולמי; ולעוד רבים רבים שסייעו בעידוד ובעצה טובה.
לסיום, תודה אישית ומיוחדת לאשתי אפרת, שהטתה כתף במשך שנים בעזרה ובתמיכה. אין מילים לתאר את המאמצים שנדרשו מצידה, יחד עם עבודתה וגידול חמשת בנינו - יצחק, דוד, יהודה, ישי ורועי - על מנת שאוכל להתפנות למפעל הביאור. בתקווה שהדברים יביאו תועלת לפרט ולכלל.
ישוטטו רבים ותרבה הדעת
לישועתך קיויתי ה'.
 
חגי לונדין
שדרות, ניסן תשע״ו
שמונים שנה לפטירת הרב קוק זצ״ל
 
פֶּרֶק א: 
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
 
א
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָנוּ מְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַצִּיּוּר** הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְיוֹתֵר מַקִּיף שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ. אָנוּ מַרְגִּישִׁים מִקִּרְבָּהּ אֶת הַבְהָקַת תִּפְאֶרֶת הָאוֹרָה הַחַיָּה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל הַיְקוּם. דּוֹאִים1 אָנוּ עַל יָדָהּ לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל, חָשִׁים אָנוּ רוּחַ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל
**. צינור - בכתי״ק.
 
א
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָנוּ מְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַצִּיּוּר הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְיוֹתֵר מַקִּיף שֶׁבְּנִשְׁמָתֵנוּ - לקליטת תכני הנבואה המצויים בתורה שבכתב (ספרי התנ״ך), אנו משתמשים בצדדים היותר עליונים, נסתרים ועמוקים שבנשמתנו. אָנוּ מַרְגִּישִׁים מִקִּרְבָּהּ אֶת הַבְהָקַת תִּפְאֶרֶת הָאוֹרָה הַחַיָּה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל הַיְקוּם - בשעה שאנו לומדים את התורה שבכתב אנו מרגישים כיצד היא מבטאת תפיסת־חיים מבהיקה, המקיפה את המציאות כולה. דּוֹאִים אָנוּ עַל יָדָהּ לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל, חָשִׁים אָנוּ רוּחַ אֱלֹהִים עֶלְיוֹן מְרַחֶפֶת עָלֵינוּ, נוֹגַעַת וְאֵינָהּ נוֹגַעַת, טָסָה עַל פְּנֵי חַיֵּינוּ מִמַּעַל
לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ. הָאוֹר מַבְהִיק, נוֹצֵץ וְחוֹדֵר בַּכֹּל, ״תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ״2 (איוב לז, ג). לֹא רוּחַ הָאֻמָּה חוֹלְלָה אוֹר גָּדוֹל זֶה - רוּחַ אֱלֹהִים יוֹצֵר־כֹּל יְצָרָהּ, תּוֹרַת חַיִּים זֹאת יְסוֹד יְצִירַת כָּל הָעוֹלָמִים כֻּלָּם.
בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָנוּ יוֹרְדִים כְּבָר אֶל הַחַיִּים. אָנוּ חָשִׁים שֶׁהִנְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה בַּצִּנּוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּנְּשָׁמָה, בַּצִּנּוֹר הַמִּתְקָרֵב לְחַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה.
 
לָהֶם וּמַזְרַחַת אוֹתָם בְּאוֹרָהּ - באמצעות לימוד התורה שבכתב אנו מתרוממים מעל גבי הקרקע ('דואים'), מאמצים מבט עליון המצוי מעבר לחשיבה האנושית הרגילה, ומרגישים כיצד אנו מוארים באורה אלוהית המגיעה מעל חיינו ומרוממת אותם. הָאוֹר מַבְהִיק, נוֹצֵץ וְחוֹדֵר בַּכֹּל - אור התורה שבכתב חודר לכל פינה בחיינו, כדברי הפסוק: ״תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ״ - אורו של ה' מצוי ('שרוי') בכל פינה תחת השמיים. לֹא רוּחַ הָאֻמָּה חוֹלְלָה אוֹר גָּדוֹל זֶה - רוּחַ אֱלֹהִים יוֹצֵר־כֹּל יְצָרָהּ, תּוֹרַת חַיִּים זֹאת יְסוֹד יְצִירַת כָּל הָעוֹלָמִים כֻּלָּם - התורה שבכתב אינה תוצר של האומה הישראלית (בניגוד לתורה שבעל פה, הנוצרת מהמפגש בין דבר ה' לבין השכל האנושי של עם־ישראל לדורותיו), אלא דבר ה' באופן ישיר. התורה שבכתב היא הרוח העומדת בבסיס המציאות כולה, עוד לפני ההתפרטות והמורכבות של העולם הזה.
בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָנוּ יוֹרְדִים כְּבָר אֶל הַחַיִּים - התורה שבעל פה, הכוללת את הספרות התורנית שהתעצבה לאורך השנים ביד חכמי ישראל (משנה, תלמוד וכדומה), לעומת זאת, נוגעת לחיים הארציים. אָנוּ חָשִׁים שֶׁהִנְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הָאוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה בַּצִּנּוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּנְּשָׁמָה, בַּצִּנּוֹר הַמִּתְקָרֵב לְחַיֵּי הַמַּעֲשֶׂה - אנו נפגשים עם דבר ה' בשתי דרכים: 'הצינור' הראשון בו אנו קולטים את דבר ה' הוא כאמור התורה שבכתב, המרוממת אותנו מעבר לעולם הזה; 'הצינור' השני הוא התורה שבעל פה, הלוקחת את התכנים הנבואיים, מעמתת אותם עם המישור הארצי ומדריכה לאורם את חייו המעשיים של האדם.
אָנוּ חָשִׁים, שֶׁרוּחַ הָאֻמָּה, הַקְּשׁוּרָה כְּשַׁלְהֶבֶת בְּגַחֶלֶת בְּאוֹר תּוֹרַת אֱמֶת, הִיא גָּרְמָה בְּאָפְיָהּ הַמְיֻחָד, שֶׁתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹצְרָה בְּצוּרָתָהּ הַמְיֻחָדָה. וַדַּאי כְּלוּלָה הִיא תּוֹרַת הָאָדָם הַזֹּאת בְּתוֹרַת ד' - תּוֹרַת ד' הִיא גַּם הִיא. הָעַיִן הַפְּקוּחָה שֶׁל צוֹפֶה בָּאַסְפַּקְלַרְיָה3 הַמְאִירָה, 'הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ד'' (על פי במדבר יב, ז) לֹא אֶפְשָׁר שֶׁמִּמֶּנָּה תִּהְיֶה נֶעֱלֶמֶת שִׁפְעַת־חַיִּים זֹאת לְכָל פִּתּוּחֶיהָ. 'גַּם מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי' (על פי מגילה יט, ב).
וּשְׁנֵי אוֹרִים הַלָּלוּ עוֹשִׂים עוֹלָם שָׁלֵם, שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ יִשְּׁקוּ בְּתוֹכוֹ.
 
אָנוּ חָשִׁים, שֶׁרוּחַ הָאֻמָּה, הַקְּשׁוּרָה כְּשַׁלְהֶבֶת בְּגַחֶלֶת בְּאוֹר תּוֹרַת אֱמֶת, הִיא גָּרְמָה בְּאָפְיָהּ הַמְיֻחָד, שֶׁתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹצְרָה בְּצוּרָתָהּ הַמְיֻחָדָה - התורה שבעל פה נוצרה בתבנית אופייה של האומה הישראלית, משום שהיא נולדה מהמפגש בין התורה שבכתב לבין רוח האומה הישראלית (היונקת בפנימיותה מהאמת התורנית כשם ששלהבת עולה מגחלת). וַדַּאי כְּלוּלָה הִיא תּוֹרַת הָאָדָם הַזֹּאת בְּתוֹרַת ד' - תּוֹרַת ד' הִיא גַּם הִיא - למרות שהתורה שבעל פה היא תוצר הלימוד של עם ישראל לדורותיו, היא כלולה בתורת ה'. הָעַיִן הַפְּקוּחָה שֶׁל צוֹפֶה בָּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְאִירָה, הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ד', לֹא אֶפְשָׁר שֶׁמִּמֶּנָּה תִּהְיֶה נֶעֱלֶמֶת שִׁפְעַת־חַיִּים זֹאת לְכָל פִּתּוּחֶיהָ - משה רבנו, בעל המבט ('אספקלריה') האלוהי הבהיר ביותר, הוריד לעולם את התורה שבכתב. המבט המקיף של משה כולל את מלוא שפע החיים המתפרט ('מפותח') של התורה שבעל פה, שנוצר במהלך הדורות; כדברי חכמים: גַּם מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ הַכֹּל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי - כל ההתפרטות העתידית של התורה שבעל פה גנוזה (באופן גולמי) בתורתו של משה.
וּשְׁנֵי אוֹרִים הַלָּלוּ עוֹשִׂים עוֹלָם שָׁלֵם, שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ יִשְּׁקוּ בְּתוֹכוֹ - החיבור בין התורה שבכתב והתורה שבעל פה יוצר עולם המאחד שמיים וארץ.
ב
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מֻנַּחַת בְּעֶצֶם אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁמָּצְאָה אֶת בִּרְכָתָהּ עַל יְדֵי הַגִּלּוּי הַשְּׁמֵימִי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ4 הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם5 הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם,
ב
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מֻנַּחַת בְּעֶצֶם אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁמָּצְאָה אֶת בִּרְכָתָהּ עַל יְדֵי הַגִּלּוּי הַשְּׁמֵימִי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב - התורה שבעל פה קשורה בטבורה לאופי האומה הישראלית, שנפגש עם התוכן האלוהי המוחלט של התורה שבכתב. בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם - מהצד הגלוי נראה שהתורה שבעל פה מצויה במדרגה נמוכה יותר מן התורה שבכתב (מפני שהתורה שבכתב היא המקור העליון והמוחלט שמעבר לעולם הזה, עמו האומה הישראלית נפגשת ויוצרת את התורה שבעל פה). אולם מהצד הפנימי יש בעם ישראל תכונה ('סגולה') המותאמת לתורה, והיא זו שגרמה לנתינתה מאת ה'.
וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, ״חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה״ (ירושלמי עבודה זרה ב, ז).
 
ג
יְנִיקַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בִּגְנִיזוּ6 מִן הַשָּׁמַיִם וּבְגִלּוּי מֵהָאָרֶץ. וּצְרִיכָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּנוּיָה וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ מְסֻדָּרִים בְּכָל סִדְרֵיהֶם, מִקְדָּשׁ וּמַלְכוּת, כְּהֻנָּה וּנְבוּאָה, שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים וְכָל תַּכְסִיסֵיהֶם, אָז חָיָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכָל זִיו תִּפְאַרְתָהּ, פּוֹרַחַת וּמַעֲלָה נִצָּהּ7
וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב - התורה שבעל פה (תוצר רוח האומה הישראלית המקושרת ישירות לאלוהות), עליונה יותר - במובן מסוים - מהתורה שבכתב, כדברי חכמים: ״חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה״ - יש צד בו דברי חכמי ישראל ('סופרים') קרובים יותר לה' מאשר דברי הנבואה המצויים בתורה שבכתב.
ג
יְנִיקַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בִּגְנִיזוּ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְגִלּוּי מֵהָאָרֶץ - התורה שבעל פה נוצרת במהלך הדורות מהמפגש בין דברי התורה שבכתב (התנ״ך) לשכל האנושי של עם ישראל. לכן, מתבטא הרב קוק כי שורשה הפנימי ('הגנוז') של התורה שבעל פה הוא התוכן השמימי של דברי הנבואה. אולם מהצד הגלוי, היא מתפתחת בידי אנשים בשר ודם (מציאות 'ארצית'). וּצְרִיכָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּנוּיָה וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ מְסֻדָּרִים בְּכָל סִדְרֵיהֶם, מִקְדָּשׁ וּמַלְכוּת, כְּהֻנָּה וּנְבוּאָה, שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים וְכָל תַּכְסִיסֵיהֶם, אָז חָיָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכָל זִיו תִּפְאַרְתָהּ, פּוֹרַחַת וּמַעֲלָה נִצָּהּ
וּמִתְחַבֶּרֶת לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתָהּ. בַּגָּלוּת נִפְרְדוּ הַתְּאוֹמִים, נִתְעַלְּתָה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לִמְרוֹמֵי קְדֻשָּׁה, וְיָרְדָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּעֹמֶק תַּחְתִּית, וּמִכָּל מָקוֹם הִיא מְקַבֶּלֶת יְנִיקָה חֲשָׁאִית מֵאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מִסְּפִיחַ הֶעָבָר, הַמַּסְפִּיק לְהַעֲמִידָהּ בְּחַיִּים מְצֻמְצָמִים. וְהִיא יוֹרֶדֶת וְנוֹפֶלֶת בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד אֲשֶׁר יָפוּחַ הַיּוֹם8 וְאוֹר חַיִּים יָבוֹא מֵאוֹצַר גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, וְיִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה חַיִל, יִנָּטַע עַל אַרְצוֹ וִישַׂגְשֵׂג בְּכָל הֲדַר סְדָרָיו. אָז תָּחֵל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִצְמֹחַ מֵעֹמֶק שָׁרְשָׁהּ, תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה,
וּמִתְחַבֶּרֶת לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתָהּ - מכיוון שהתורה שבעל פה מתפתחת באמצעות עם ישראל, ככל שהאומה הישראלית תופיע בחיים מלאים יותר בארצה בכל המובנים (בית־מקדש, מלכות וכדומה) - כך תפרח התורה שבעל פה, תגדל פרחים ('ניצנים') ותתחבר יותר אל שורשה, התורה שבכתב. בַּגָּלוּת נִפְרְדוּ הַתְּאוֹמִים, נִתְעַלְּתָה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לִמְרוֹמֵי קְדֻשָּׁה, וְיָרְדָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּעֹמֶק תַּחְתִּית, וּמִכָּל מָקוֹם הִיא מְקַבֶּלֶת יְנִיקָה חֲשָׁאִית מֵאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מִסְּפִיחַ הֶעָבָר, הַמַּסְפִּיק לְהַעֲמִידָהּ בְּחַיִּים מְצֻמְצָמִים - בעת הגלות, בה נחרבו החיים הלאומיים של עם ישראל, הפכו התכנים העליונים שבתנ״ך לרעיונות נשגבים שנדמים כלא שייכים לניהול החיים הארציים; ואילו תכני התורה שבעל פה התמקדו בצדדים הפרטיים והמעשיים של המציאות. אולם גם בזמן הגלות מקבלת התורה שבעל פה יניקה נסתרת מהעבר, בו התקיים איחוד מלא בין התורות; יניקה זו מאפשרת לה הופעה מצומצמת. וְהִיא יוֹרֶדֶת וְנוֹפֶלֶת בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד אֲשֶׁר יָפוּחַ הַיּוֹם וְאוֹר חַיִּים יָבוֹא מֵאוֹצַר גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, וְיִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה חַיִל, יִנָּטַע עַל אַרְצוֹ וִישַׂגְשֵׂג בְּכָל הֲדַר סְדָרָיו. אָז תָּחֵל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִצְמֹחַ מֵעֹמֶק שָׁרְשָׁהּ, תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה,
וְאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יַזְרִיחַ עָלֶיהָ קַרְנֵי אוֹרָה מֵחָדָשׁ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. וְהַדּוֹדִים יִתְאַחֲדוּ בִּנְוֵה אַפִּרְיוֹנָם,9 וְאוֹר נִשְׁמַת אֵל חֵי הָעוֹלָמִים, הַמִּתְגַלֶּה בִּתְחִיַּת יִשְׂרָאֵל וּבְרוּם קַרְנוֹ, יָאִיר בְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל אוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַלְּבָנָה גַּם יַחַד, וְהָיָה אוֹרָם יָשָׁר חוֹדֵר וּמוֹשֵׁךְ מִזֶּה לְזוֹ, וְעוֹנֶה אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הָעָם בְּכָל יִפְעַת10 חַיִּים.
 
וְאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יַזְרִיחַ עָלֶיהָ קַרְנֵי אוֹרָה מֵחָדָשׁ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים - ככל שמעמיקה הגלות, תהליך צמצום התורה שבעל פה הולך ומתגבר (העיסוק בה הופך להיות ליותר פרטי ומעשי, רחוק משאר־הרוח של דברי הנבואה), וכך הדברים יידרדרו עד העת בה עם ישראל ייגאל (יסתיים 'יום' הגלות) ויחדש את חייו בארצו. כאשר יתחדשו החיים הלאומיים של עם ישראל, תתחיל לצמוח מחדש התורה שבעל פה בזיקה למקורה העמוק, תעלה מדרגה אחר מדרגה, ותוּאר מחדש מן התוכן השמימי של התורה שבכתב, כבוקר המתחדש. וְהַדּוֹדִים יִתְאַחֲדוּ בִּנְוֵה אַפִּרְיוֹנָם, וְאוֹר נִשְׁמַת אֵל חֵי הָעוֹלָמִים, הַמִּתְגַלֶּה בִּתְחִיַּת יִשְׂרָאֵל וּבְרוּם קַרְנוֹ, יָאִיר בְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל אוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַלְּבָנָה גַּם יַחַד, וְהָיָה אוֹרָם יָשָׁר חוֹדֵר וּמוֹשֵׁךְ מִזֶּה לְזוֹ, וְעוֹנֶה אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הָעָם בְּכָל יִפְעַת חַיִּים - בעת הגאולה, הקרובים ('הדודים') - היינו התורה שבכתב והתורה שבעל פה - יתחברו במשכנם המשותף ('נווה אפיריונם') בארץ ישראל. ודבר ה', המתגלה בחזרת עם ישראל לחייו הממלכתיים, יופיע באור עליון של חיבור התורה שבכתב (הנמשלת לשמש מפני שהיא מקור האור של התורה שבעל פה) יחד עם התורה שבעל פה (הנמשלת לירח המקבל את אור השמש). באותה עת התורות ישפיעו זו על זו באופן הדדי, ויספקו מענה לחיי העם בארצו בכל עוצמת החיים;
״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא״ (ישעיהו ל, כו).
כדברי הפסוק: ״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא״ - לעתיד לבוא, ביום בו יחבוש וירפא ה' את מכותיו של עם ישראל, תתגבר האורה בעולם, הן של הלבנה (הנמשלת כאמור לתורה שבעל פה) והן של החמה (הנמשלת כאמור לתורה שבכתב).