1
קזנובה:
אלילות האהבה
קאטארינה היתה מרהיבה! התשוקה לראות כיצד היא מותירה את רישומה סייעה לי לדכא את הקנאה שהחלה לעלות בי חרף רצוני. דאגתי להפנות את השיחה לנושאים אשר ידעתי כי היא מצויה בהם, וכך העמדתי אותה במצב שבו תוכל להפגין את חכמתה הטבעית.
מלאת שבחים, מחמאות והתלהבות לאחר שראתה את הסיפוק השפוך על פניי, הותירה קאטארינה רושם על מסייה דה ברניס כאילו היתה עילוי. ואני — אבוי לסתירה שבלב האדם! — חגגתי את ניצחונה בעודי רועד מפחד שמא הוא יתאהב בה. איזה פרדוקס! אני עצמי עשיתי כמיטבי על מנת להשיג אותו הדבר אשר בגללו עלול אני להרוג אדם אחר.
בילינו יחדיו חמש שעות נפלאות. נדמה היה כי השגריר היה המאושר מכולנו. את מריה מדלנה אפפה אווירה של אדם המרוצה מיגיע כפיו, ואני השקפתי על הכל באהדה. קאטארינה נראתה מלאת אושר על כי השביעה את רצוננו, ויכולתי לראות כי היא גאה מעצם היותה המטרה העיקרית לתשומת לבי של השגריר. בחצות הלילה פנינו לדרכנו. מסייה דה ברניס הודה למריה מדלנה על שהעניקה לו את ארוחת הערב הנעימה ביותר שהיתה לו בחייו וביקש ממנה לשוב ולהעניק לו טובה זו יומיים לאחר מכן, ושאל אותי מתוך נימוס אם גם אני נהניתי באותה המידה כמותו. נפרדנו לדרכינו מתוך הסכמה מלאה.
כאשר הרהרתי למחרת על אותו ערב יוצא דופן, לא היה לי כל קושי לחזות מראש כיצד יסתיים סיפור זה. ברור היה כי השגריר מאוהב נואשות בקאטארינה, ואף ידעתי כי אין הוא האיש אשר יסתפק בהתבוננות בעיניה היפות. הייתי משוכנע כי זה מכבר היתה בראשו תכנית וכי מריה מדלנה, על אף נאמנותה לי, הסכימה להוציא אותה לפועל. אף על פי שלא חשתי כל נטייה להמשיך ולהפגין את אדיבותי מעבר לתחום סביר, צפיתי שבמוקדם או במאוחר קאטארינה האומללה שלי תיפול קורבן למזימה ערמומית. מתוך אי יכולת להביא עצמי לכלל החלטה אם עליי להסכים לתכנית באדיבות או להניח מכשולים לאורך הדרך, העדפתי להשקיט את מצפוני במחשבה שיודע אני עד כמה קשה לפתות את קאטארינה.
איזו מחשבה מטופשת! יהירותי וגאוות הסרק שלי מנעו ממני לעשות שימוש בהגיון הבריא שלי.
כאשר הגעתי אל הקזינו מצאתי שם את מריה מדלנה ואת קאטארינה כשהן ישובות בסמוך לאח.
״ערב טוב לכן, אלילות שלי״, אמרתי. ״היכן הוא הצרפתי המקסים שלנו?״
״הוא טרם הגיע״, אמרה מריה מדלנה.
חלפה עלינו שעה שלמה בשיחת חולין, על אף הלהט שלי לא הענקתי לעצמי כל סיפוק, אמנם מריה מדלנה משכה אותי יותר מאשר קאטארינה אך לא עלה בדעתי לפגוע בקאטארינה בעד כל הון שבעולם. כאשר מריה מדלנה החלה להראות סימנים של דאגה עקב איחורו של מסייה דה ברניס הגיעה השוערת והביאה עמה מכתב ממנו:
השליח אשר הגיע לפני כשעתיים מנע ממני את האושר אשר נכון היה לי הלילה, מאחר שנאלץ אני להקדיש זמן מה בכתיבת תשובות לשדרים שקיבלתי. תקווה אני כי תסלחו לי על כך ואף יהיו רחמים בלבכם עליי. האם יותר לי לקוות כי תעניקו לי ביום שישי הנאה זו שנגזלה ממני היום? שלחו לי את תשובתכם מחר.
״שלושתנו עדיין יכולים ליהנות מארוחת ערב יחדיו״, אמרה מריה מדלנה. ״האם תבוא גם ביום שישי?״
״כן, בעונג רב... אך מה הדבר, קאטארינה? מדוע עצבו פניך?״
״לא, אין אני עצובה, אלא מצרה אני על מריה מדלנה הואיל ומעולם לא פגשתי אדם מנומס וטוב כמותו״.
״שמח אני כי הנך מעריכה אותו״.
״אינני יודעת כיצד ניתן שלא להעריך אותו!״
״כמוני כמוך. אמרי לי, האם הנך מאוהבת בו?״
״אם אכן כך המצב אין פירושו שאלך ואומר לו כדברים האלה. לבד מזאת, בטוחה אני כי מאוהב הוא במריה מדלנה״.
היא נעמדה על רגליה, ניגשה אל מריה מדלנה והתיישבה בחיקה. הן החלו ללטף זו את זו באופן אשר שעשע אותי עד מאוד. לא היה בכוונתי להפריע למעשיהן ואף עודדתי אותן על מנת שאוכל ליהנות ממראה עיניים, אשר מוכר היה לי מזה זמן רב.
מריה מדלנה נטלה בידה ספר ובו תגליפים המתארים את התנוחות התאוותניות ביותר והביטה בי במבט מלא משמעות.
״האם עליי לבקש כי יבעירו עבורנו את האח בחדר השינה בעל החדרון הקטן?״
״כן, המיטה שם גדולה דיה לשלושתנו״, השבתי, וידעתי מה עולה במחשבתה. היא חששה שמא אחשוד כי השגריר יהיה מעוניין לצפות בשלושתנו בעת מעשה; על פי הצעתה היא הפיגה חשש זה בלא שיהיה לה צורך להסביר עצמה באופן מפורש יותר.
שולחן נערך בחדר השינה, ארוחת הערב הוגשה ואכלנו מכל הלב. בעוד מריה מדלנה מלמדת את חברתה כיצד מכינים פונץ', אני התבוננתי כיצד התפתח יופייה של קאטארינה.
״השדיים שלך בוודאי הגיעו לשלמותם המלאה בתשעה החודשים האחרונים״, אמרתי.
״הם בדיוק כמו שדיי״, אמרה מריה מדלנה. ״האם ברצונך להשוותם בעצמך?״
לא סירבתי להצעתה. היא פרמה את שרוכיה של קאטארינה, אשר לא הביעה כל התנגדות. לאחר מכן פרמה את שרוכיה שלה, וכעבור שתי דקות עיניי היו נעוצות בשני צמדי יריבים אשר עשויים להציב אתגר בפניו של פאריס עצמו על מנת שיחליט ללא משוא פנים מי מביניהם יפה יותר. האם יש צורך לתאר בפניכם את האש אשר המראה המהפנט הזה שלח בכל איבריי ובכל עורקיי? מיד הנחתי על השולחן עותק של הספר ״האקדמיה לגברות״ והראיתי למריה מדלנה את אחת התנוחות. היא הבינה מה חשקה נפשי.
״האם יש ברצונך כי נממש את מעשיה של קבוצה זו?״ היא שאלה את קאטארינה.
קאטארינה ענתה במבט מלא הסכמה. זמן קצר לאחר מכן מצאנו עצמנו יחדיו בין הסדינים בלבוש שחנן אותנו הטבע.
בתחילה אך התבוננתי במאבקן העקר של שתי היריבות שלי. נהניתי לצפות במאמציהן ולהבחין בניגוד שביניהן, האחת היתה בהירת שיער והשניה בעלת שיער חום. אך במהרה הוצתה אף בי אש הלהט החושני. השלכתי עצמי אל בין זרועותיהן והענקתי להן חוויות עזות של אהבה ואושר, בזו אחר זו. מותש וחסר יכולת להמשיך במעשיי הזמנתי אותן למנוחה קצרה. ישנו עד אשר עוררנו השעון המעורר אותו כיוונתי לשעה ארבע לפנות בוקר. עשינו שימוש מלא בשעתיים שנותרו לנו ונפרדנו לדרכנו עם עלות השחר, מלאי סיפוק זה מזה ומשתוקקים לחדש את ההנאות הללו פעם נוספת.
