אוהבי העיר אמסטרדם חלוקים בדעתם בשאלה אם הכיכר היפה והמרשימה ביותר בעיר היא כיכר ליידספליין המשקיפה על המוזאון הלאומי וגדושה תיירים וידוענים מכל העולם או כיכר דאם שבמרכז העיר השוקקת בני נוער. אני אהבתי תמיד את כיכר רמברנדטפליין המטופחת, המשופעת בתי קפה וברים, וקרובים אליה האתרים החשובים של העיר.
מוריס קרנסה, בעל בית המלון קרנסה שבמרכז כיכר רמברנדט, נהג לשבת בכל בוקר בבית הקפה שלו שבכניסה למלון, להשקיף על העוברים ושבים ולקרוא את פולקסקרנט, העיתון היומי. תמיד נראה נינוח להפליא, מתענג על העיתון ועל הקפה ומעשן סיגר. לאחר מכן היה הולך אל משרדו שברחוב וורמיר ליד הרייקסמוזאון.
הוא נחשב לכריש נדל"ן. את הונו עשה בעסקאות בהולנד ובבלגיה. כינו אותו מיינהיר [אדון] קרנסה, כי אהב את החיים הטובים. תמיד נראה לבוש בחליפות שחורות של מיטב המעצבים ועניבות משי צבעוניות.
הבוקר היה שגרתי ואפרורי, וקרנסה עשה את דרכו במכונית הסיטרואן היקרה שלו לאורך ההרנחרכט. לפתע חסמה את דרכו מכונית טרנזיט. שני בריונים התנפלו עליו, ובתוך שניות אזקו אותו, חסמו את פיו, כיסו את עיניו ודחפו אותו לטרנזיט. המכונית דהרה במהירות רבה עד שהגיעה לשכונה שקטה, ושם העבירו אותו החוטפים לרכב מילוט קטן יותר. אחרי נסיעה קצרה הבין קרנסה את מצבו: הוא נחטף, וחוטפיו מובילים אותו למקום מסתור באזור הנמל של העיר.
במהירות רבה הכניסו אותו למכולה, וכשדלת הברזל הכבדה סגרה עליו, הוא נותר שם מבוהל בחשכה.
מהדורות החדשות פתחו בסיפור החטיפה. הכול ידעו שמוריס קרנסה הוא איש ישר והגון ולא קשור לפלילים. בלשים וחוקרים תחקרו את עובדי המלון ועוברי אורח. מומחים לענייני חטיפות ציפו שבחלוף יממה יגיעו דרישות החוטפים. ואכן, למחרת כבר הציגו אותן העיתונים 'האט פרול' ו'פולקסקרנט'. החוטפים דרשו כופר של חמישה־עשר מיליון גולדן, והודיעו שאם לא ישולם, יוצא קרנסה להורג.
כל ניסיונות המשטרה לאתר את החוטפים או לגלות את זהותם עלו בתוהו. המשטרה, האינטרפול וגופים אחרים הקימו מרכז שליטה, הפעילו סוכנים ומלשינים, אך העלו חרס בידם. המשפחה הבינה שלא תיוושע מהמשטרה ושלחה לחוטפים מסר שתשלם את הכופר, ובלבד שלא יאונה למוריס כל רע. העיתונים לעגו למשטרת אמסטרדם ולא חסכו בדיחות וקריקטורות על אזלת ידה.
ידיעה ששלחו החוטפים למערכות העיתונים הביכה את הממשלה. הם הבטיחו עוד חטיפות ודיווחו שהם משתייכים לבריגדות האדומות, קבוצת אנרכיסטים שדגלה במלחמה בקפיטליזם ובמתעשרים החדשים שעשו את הונם על חשבון דלת העם.
ראש הממשלה יופ דאן אויל הופיע בטלוויזיה והודיע שהוקצו המשאבים הדרושים כדי ללכוד את החוטפים. הוא דרש מכוחות הביטחון לפענח את המקרה במהירות ובכל מחיר. אבל למשטרה לא היה רסיס מידע. בתום חמישה ימים עקרים הציע שר המשפטים פרס של שלושה מיליון גולדן תמורת מידע שיביא ללכידת החוטפים.
בערב הגיעה למטה החיפושים של המשטרה שיחת טלפון מוזרה. מפראו־פאן־דה־פלדא, פאראפסיכולוגית ומתקשרת עם עולם הרוחות, אמרה שהיא יכולה לאתר את החטוף. המשטרה גיחכה. אבל הזמן אזל, תוקף האולטימטום עמד לפוג, ומעמדה של המשטרה בעיני הציבור היה בשפל. המשטרה החליטה להיענות לפנייה. ניידת נשלחה לביתה של המתקשרת, ובתוך דקות היא ישבה בחזית המכונית בעיניים מכוסות והנחתה את הנהג לאן לנסוע.
ראשית היא ביקשה שיובילו אותה למלון קרנסה. אחר כך ביקשה לפנות מערבה לעבר התחנה המרכזית, ומשם צפונה. מדי פעם בפעם ביקשה מהשוטרים לדומם את המנוע כדי שתוכל להיכנס לטרנס ולקלוט מסרים מהחטוף. כעבור זמן קצר לחשה: "אני מריחה אותו, הוא במקום חשוך ואטום, הוא מתקשה בנשימה, אני שומעת גלים, אני רואה אניות. קחו אותי לנמל." השוטרים קרצו זה לזה בזלזול וצייתו להוראה.
מדי פעם בפעם חזרה המתקשרת על בקשותיה לנסוע לאט ולעצור. כעבור דקות אחדות הגיעו לאזור הטעינה של המכולות. טורי מכולות מילאו את הרחבה. המתקשרת ביקשה מהשוטרים לפנות שמאלה לקצה המזח, ובקול בוכים לחשה: "אני מאבדת אותו, משהו ענקי אטום מפריע לי לתקשר אתו." על פי בקשתה היא ירדה והלכה ברגל. כשהגיעה למכולה אפורה המיועדת למשלוח לאינדונזיה, הקיפה אותה והזדקפה. "הוא באזור הזה! תחפשו אותו כאן ברדיוס של עשרה מטרים," אמרה והורידה את הכיסוי מעל עיניה, הסדירה את נשימתה ושבה לביתה. לשוטרים לא נותר אלא להציב מארב על גג המכולה.
בחצות הלילה הגיעו החוטפים למקום. הם רצו לצלם את החטוף כדי להסדיר את עניין הכופר, והופתעו להיתקל בכוחות המשטרה.
העיתונאים גיחכו על כך שמגדת עתידות היא שפתרה את התעלומה. הם הכירו את כל פרטי הסיפור של המתקשרת מפראו־פאן־דה־פלדא שהביאה את החוקרים למרחק של מטרים מהחטוף. היו שהציעו להפקיד את שמירת החוק בידי מתקשרים ובידי קוראים בקפה. המשטרה יצאה מהפרשה בבושת פנים ובאוזניים מקוטפות.
במשך שבועות עסקה העיתונות בפרשת חטיפתו של מוריס קרנסה. כוחה ושמה של מפראו־פאן־דה־פלדא הגיע למרחקים. ידוענים רבים פקדו את ביתה. היא כיכבה במדורי הרכילות והפכה לגיבורת תרבות.
