הספר מתחיל בפרק 20.
פרק 20
האיש שתום העין
ויגו רץ בינות לעצים בחושך. יש משהו ביער. יצור בעל טפרים חדים כסכין. הם ראו את עקבותיו ויודעים שהוא בקרבת מקום. הפחד מתפתל כמו נחש בבטנו. אחיו אלריק רץ בעקבותיו.
היכן אסטריד ומאגנר? ויגו מעיף מבט מעבר לכתפו. הם משתרכים מאחור. הם מבוגרים יותר. לא רצים מהר כל כך. נפתח ביניהם פער. אבל כעת הם רואים את הבקתה השייכת לאחיהם של אסטריד ומאגנר.
הו, הלוואי שמישהו יהיה שם ויפתח להם.
סוף־סוף הם מגיעים. מאגנר מניח את כפות ידיו על ברכיו ומתנשף. אסטריד דופקת על הדלת, אך איש לא פותח.
ויגו מביט מסביבו. חפצים ישנים מושלכים בכל מקום. מקררים מקולקלים, מכוניות ללא צמיגים, חלקי מתכת שמוטלים כמו שלדים בדשא הצומח פרא וצמיגים שחורים גדולים הנערמים זה על זה. אנדרלמוסיה שלמה.
ויגו מסתקרן וכמעט שוכח לפחד. הוא ממשש חפץ משונה שנראה כמו המצאה, אף שאין כל דרך להבין לְמה היא משמשת.
בקתה נוספת שוכנת במרחק מטרים אחדים, ולידה חונה טרקטור. ויגו חושב שאם יוכל לטפס על הצמיג, סביר להניח שיצליח לעלות על הטרקטור ואולי משם לקפוץ אל גג הבקתה. כלומר, בהנחה שאתה טוב בלטפס ולקפוץ, כמובן. וּויגו טוב בזה. למעשה, אפילו מצטיין. הוא מחליט לנסות ופותח בריצה קלילה לעבר הבית האחר.
״אף אחד לא גר שם,״ אומרת אסטריד.
״אני רק עושה סיבוב,״ משיב ויגו ומקיף את הטרקטור.
לפתע משהו מבליח בזווית עינו. על פני מה הוא חלף בזה הרגע?
הוא מסתובב בחדות. מישהו מסתתר בצללים שבין ערימת לבנים ומחרשה חלודה. מישהו שחובש ברדס. הפנים לא אנושיות! אין בהן עיניים! רק שני חורים.
היצור מושיט יד גרומה אל ויגו, וצליל צרוד נפלט מפיו.
״גרששש!״
ויגו מנסה לצעוק אבל לא מצליח להפיק שום קול. הוא לא מסוגל לנשום.
היצור נטול העיניים מתקרב אליו. ויגו נחלץ מהשיתוק ופורץ בצרחות אימה. הוא צועק וצועק. אסטריד, מאגנר ואלריק מתייצבים לצידו תוך רגע. גם אסטריד צורחת, אבל לא מתוך פחד אלא בזעם.
״הנרי,״ היא רושפת. ״מה לכל הרוחות אתה עושה?״
היא מסירה במשיכה את הברדס מעל ראשו של האיש. ויגו משתתק. כעת הוא רואה שמדובר באיש בן גילם של אסטריד ומאגנר. ארובת עינו האחת באמת חלולה, אך העין האחרת רגילה לגמרי, אף שהזקן צייר סביבה משהו שחור. כשהוא עוצם את עינו האחרת, נראה שאין לו עיניים בכלל.
״הרשו לנו להציג בפניכם את אחינו הנרי,״ אומר מאגנר. ״אנשים קוראים לו היי־הנרי כי...״
״היי, היי,״ אומר הנרי.
״...כי אתה תמיד אומר 'היי, היי,'״ ממשיך מאגנר ומניח יד על כתפו של אחיו.
״תחזיר את העין למקום, הנרי,״ פוקדת עליו אסטריד.
הנרי מעביר יד על ראשו הקירח ונראה מבויש. הוא משחיל את ידו לכיס, דולה עין זכוכית וטומן אותה בארובה החלולה.
ויגו נועץ בו את עיניו.
״היי, היי,״ אומר הנרי שוב. ״סליחה, ילד. לא התכוונתי להפחיד אותך. או שאולי בעצם כן. נהגתי בפזיזות.״
״אולי תנסה פעם,״ נוזפת בו אסטריד, ״לא לנהוג בפזיזות.״
״זקן מגעיל אחד!״ צועק ויגו לפתע. ״זקן מגעיל ומסריח!״
״ויגו,״ מנסה מאגנר להרגיע, אך ויגו לא מתכוון להירגע.
״נהנית מזה?״ הוא צועק. ״אתה אוהב להפחיד ילדים?״
מעליהם בוקע קול צורמני ומרוגש.
״ככןןןן! להפחיד ילדים! כיף!״
צעדים מהירים מטופפים על הגג מעליהם. זה נשמע כמו חולדות גדולות שמטפסות על הרעפים.
״מה זה?״ נחרד אלריק.
״שדונים!״ מתנשף מאגנר.
שלושת השדונים מופיעים על הגג. גודלם כגודל חתול והם מתרוצצים על שתי רגליים, כמו בני־אדם.
הם נתמכים בזרועותיהם הארוכות שמשתלשלות עד כפות רגליהם. צליל טופריהם החורקים והשורטים את הרעפים גורם לשְׂער־עורם של ויגו ואלריק לסמור. ראשיהם פחוסים ועיני הכפתור שלהם שחורות ומרושעות. אין להם אוזניים או אפים. רק חורים חלולים. עכשיו הם צווחים במקהלה:
״אתם תהפכו לארוחת ערב!״
״הוא יהרוג אתכם!״
ויגו אחוז האימה מביט מסביבו. האם הם מתכוונים ליצור מהיער? התאורה מחוץ לבקתות לא מאירה למרחקים. הירח אמנם מטיל את אורו, אבל בינות לעצים העלטה מוחלטת. האם השדונים רואים משהו שהוא לא מסוגל לראות? או שאולי הם מריחים את ריחה של המפלצת?
״דם!״ מייללים השדונים. ״דםםםםםם!״
הם מחליקים על בטנם במורד הרעפים ומתמקמים בתעלה, חושפים את שיניהם החדות ומנסים לשרוט את ויגו שעומד קרוב ביותר לקיר. הוא מנתר אחורה בבהלה.
״טינופת,״ נוהם מאגנר.
״אם הם ימשיכו ליילל ככה היצור, או מה שזה לא יהיה, יגיע הנה תוך זמן קצר,״ מתריעה אסטריד חרש.
״שדון בודד יכול לחסל כלב קטן,״ אומר מאגנר. ״אבל בקבוצה הם מסוכנים. לא הייתי רוצה להיתקל בשלושתם לבדי. לא כשאיני חמוש.״
״אבל מה זה?״ שואל היי־הנרי.
״שדון,״ מתחיל מאגנר, ״זה...״
דבריו נקטעים כשחפץ כבד נוחת מאחורי אלריק. אחד השדונים השליך לעברו לבֵנה והחמיץ במילימטר.
״תיזהר,״ צועק ויגו, כי באותו רגע שדון אחר מנתק לבנה נוספת ומשליך גם אותה.
כעת השדונים עובדים בצוות. אחד מהם מזרים לבנים לשניים האחרים, שהתמקמו בתעלה ומשם הם מיידים אותן. הם צוחקים וצווחים. זנבותיהם הדקים מצליפים בחדווה באוויר.
לפתע נשמע קול פיצוח, ואחד השדונים מאוושש באוויר ונוחת על האדמה. אסטריד הצליחה לשים ידיה על מקל ארוך כתום, מסוג המקלות שנועצים בשלג לצד הכביש כדי לסמן למכוניות את שולי התעלה. אם יש משהו שאסטריד מצטיינת בו, זו לוחמה באמצעות מקלות וענפים. ויגו ואלריק כבר ראו אותה בפעולה.
המקל מסתובב בידיה של אסטריד, כמו מדחף של מסוק.
בלאפ! והנה, לפני שהאחרים מספיקים למצמץ היא פוגעת בשדון נוסף. שני שדונים מוטלים ללא רוח חיים על האדמה.
השדון השלישי יוצא מטווח הפגיעה של אסטריד. הוא מטפס בזריזות על הארובה, אבל בשלב הזה אלריק כבר מספיק להתאושש. הוא מרים שני שברים של לבנה מרוסקת וזורק אותם לעבר השדון.
בול פגיעה! השדון נופל מצידו האחר של הגג ונוחת על הקרקע. אסטריד מקיפה את הבית בריצה.
האחרים ממהרים אחריה. הם מגיעים בדיוק ברגע שאסטריד מוחצת את השדון תחת מגף העבודה הגס שלה.
ויגו מרגיש שמישהו נוקש על כתפו. כשהוא מסתובב הוא מוצא את עצמו מביט היישר לתוך פניו של שדון. שנייה לפני שהוא פולט צעקה, הוא מספיק לראות שזה רק היי־הנרי שהרים את אחד השדונים בעורפו.
״חה, חה!״ צוחק הנרי. ״מה זה, חבר שלך או מה? הוא כמעט שרט אותך, נכון? ואז היית הופך להיות שתום עין כמוני, אה?״
היי־הנרי פותח את הפה כדי לומר דבר מה נוסף, אבל ויגו דוחף אותו בחוזקה בחזה. אלריק מבחין בדמעות בעיניו של ויגו. ואז ויגו מסתובב ונמלט משם.
״לא!״ צועק אלריק. ״אתה לא יכול... זה עלול להיות מסוכן! חכה!״
טיפוסי כל כך לוויגו פשוט להימלט. האם הוא שכח את היצור במעמקי היער? לפני זמן קצר הוא ריטש צבי. הוא מסוגל לרצוח ילד קטן תוך שניות!
״זו אשמתך,״ הוא מסנן להיי־הנרי. ואז שועט בעקבות אחיו. רץ כמה שיותר מהר. הוא לא מעז לצעוק. מי יודע מה אורב לו מאחורי גזעי העצים העבים?
