לימה, פרו,
אוקטובר 1997
התוכי העירום נראה כמו עובּר אנושי שהוכלא עם תרנגולת כשרה. הוא היה כה זקן, עד שאיבד את כל נוצותיו עד לאחרונה שבהן, אפילו את הפלומה, ועורו הסומר והמוצהב היה מנומר ברשת של ורידים כחולים צמיגיים.
״פתולוגי,״ מילמל סוויטרס, ולא התכוון רק לתוכי אלא לסצנה בכללותה, כולל הזקנה הצפודה שבעקבותיה פסעה הציפור בדבקות עיקשת שעה שהסתובבה בתוך הווילה החשוכה. ציפורניו הנוקשות של התוכי השמיעו קול חיכוך יבש כשניסו להיאחז באריחי הטרה–קוטה של הרצפה, ומפעם לפעם, כשאיבדה הציפור את אחיזתה והחליקה למרחק כמה סנטימטרים, בקעה מפיה צווחה כה רועדת וחלושה עד שדומה היה שהחונק מבוסטון מלטף את ראשה. בכל פעם שהתוכי קירקר, ציקצקה הזקנה בלשונה, אך לא היתה כל דרך לדעת אם היה זה צקצוק של אהדה או של גינוי, שכן הזקנה לא פנתה ולו פעם אחת לעבר בן–לווייתה המסור, אלא נדדה בפיזור נפש מרהיט עתיק אחד למשנהו, עטופה בשמלה שחורה חסרת צורה.
סוויטרס העמיד פנים שהוא מעריך את התמונה, אך למעשה חש סלידה, תחושה שהתעצמה בשל העובדה שחואן–קרלוס, שעמד לידו בפאטיו והציץ גם הוא בחלונה של האלמנה, קרן בגאווה ובסיפוק. סוויטרס חבט בידו ביתושים שניקבו את פלג גופו העליון, וקילל כל שערה ושערה על יד הגורל שגררה אותו לדרום–אמריקה הארורה והססגונית מדי.
בוקיצ'יקוס, פרו,
נובמבר 1997
עש ענקי, שנמשך אל אור המנורה שחילחל דרך הרפפות, התדפק על התריסים כמו סוּפה. סוויטרס הביט בו כאחוז קסם בשעה שחיכה לנערים שיביאו את מטענו מהנהר. העש הזה לא היה פרפר, זה בטוח. הוא היה יצור לילי וניחן במסתורין של יצורי הלילה.
פרפרים הם עדינים ושבריריים, אבל לעש הזה היו כוח ומשקל. כנפיו הכבדות היו מאובקות כמו פניה של שחקנית זקנה. פרפרים אמורים להיות חופשיים מכל דאגה. עשים הם עבדים לתשוקה יוקדת. פרפרים נראים לא מזיקים. עשים נראים... ארוטיים איכשהו. האבק על כנפי העש היה אבק ארוטי. הרטט שעבר בעש היה רטט ארוטי. סוויטרס נגע לפתע בגרונו ונאנק. הוא נאנק כיוון שהבין לפתע עד כמה דומה העש לדגדגן עם כנפיים.
ססגוני.
אנקות נשמעו על השביל מאחוריו, ואינְטי הגיח מהיער כשהוא נושא בחשש מסוים את מזוודת עור התמסח של סוויטרס. רגע לאחר מכן הופיעו שני הנערים עם שאר הציוד. הגיעה השעה לבחון את המגורים במלון בוקיצ'יקוס. הוא התיירא מפני מה שעלול היה למצוא מעבר לתריסים המוגפים, לדלתות הרשת הכפולות, אך סימן לנערים להיכנס אחריו למלון. ״בואו נלך. החרק הזה...״ - הוא הניד בראשו לעבר העש הגדול, שלמרות כל נפנופי הכנפיים לא הצליח להניע את הנזיד הירוק המהביל שמשמש פעמים רבות כאוויר באמזונס - ״החרק הזה גורם לי להרגיש...״ סוויטרס היסס לבטא את המילה, אף כי ידע שאינטי אינו מבין יותר מתריסר הברות פשוטות באנגלית. ״החרק הזה גורם לי להרגיש ליבידינלי.״
