דוקטור, מה עושים?

כאבי ראש ותחושת חולי

 

1

ד"ר, יש לי כאב ראש. מה עושים?

[כאבי ראש]

 

כשמונים אחוזים מהאוכלוסייה סובלים לפחות פעם אחת בשנה מכאב ראש, עשרים אחוזים סובלים מכאב ראש מדי יום, ואילו שישה־עשר אחוזים מהמבוגרים וארבעה אחוזים מהילדים סובלים מהתקפי מיגרנה (צִלחה, בעברית).

 

המיגרנה שכיחה יותר בקרב נשים ונחשבת למחלה תורשתית. מיגרנה מאובחנת על סמך הסימנים הבאים: כאב שנמשך בין ארבע שעות לשבעים ושתיים שעות; כאב מרוכז בצד אחד של הראש ומתגבר במאמץ; לעתים הכאב מלווה בבחילות ו/או בהקאות או באי־סבילות לאור או לרעש; שלשול; הזעה מרובה ועוד תופעות.

 

התקף מיגרנוטי מתחיל כשמתרחשת ירידה בפעילות באזור מסוים בקליפת המוח, שיכולה להתפשט לאזורים אחרים, ובהמשך לגרום להתרחבות ולתגובה דלקתית בכלי הדם. זו הסיבה שכחמישה־עשר אחוזים מהסובלים ממיגרנות חווים תופעה הנקראת "אאורה", שמתבטאת בהבזקי אור או בטשטוש ראייה, ולעתים גם בהפרעה בדיבור ובחולשה. בדרך כלל, ההתקף דועך כעבור כמה ימים והמוח חוזר לפעילותו הרגילה.

 

התרחבות ומצב דלקתי בכלי הדם מתחוללים כנראה גם בכאבי ראש שאינם מיגרנוטיים, אך ללא התופעות הנִלוות. כאבי ראש יכולים להופיע בגלל מחלת חום (ראו שאלה 4), דלקת בסינוסים (ראו שאלה 15), פגיעה במפרק הלסת (ראו שאלה 29) ומסיבות נוספות.

 

ישנם מספר סוגי כאב: הנפוץ שבהם הוא הכאב התעוקתי, שמורגש בשני צִדי הראש ומלווה בתחושה של לחץ על הגולגולת. הגורמים לכאב ראש תעוקתי יכולים להיות מתח נפשי או מתח בשרירי הצוואר (ראו שאלה 82), כמו גם שינויים בהרגלי השינה והקימה, למשל בשבתות ובחגים.

 

כאב ראש מקובץ אופייני לגברים ומופיע בצד אחד של הראש, סביב העין והרקה. הוא נמשך בין שעה לשעתיים, מלווה בדמעות ובנזלת ועלול להתרחש כשלוש פעמים במהלך היממה. הכאב נקרא כך משום שהוא מופיע בדרך כלל בפרקי זמן קבועים, למשל אחת לחודש או אחת לשלושה חודשים, כנראה כתוצאה משיבוש של השעון הביולוגי.

 

יש כאבים שמופיעים בצד אחד של הראש, נמשכים כעשר דקות, אבל חוזרים מספר פעמים ביום; יש כאבי ראש נקודתיים שמפלחים בצורה חדה למשך דקה או שתיים; יש כאבים שמקורם בעצבי הפנים (נויראלגיה); והם מעין זרם חשמלי שנמשך שניות בודדות, ויש כאבי ראש שמקורם בצוואר והם יכולים להיגרם מלחץ על העצב האוקסיפיטאלי, כתגובה לחבלה מסוג צליפת שוט.

 

כיצד מטפלים?

הטיפול בכאבי ראש ובמיגרנות כולל תרופות להקלה על הכאב בעת התקף ותרופות המיועדות למניעת הכאב. לטיפול בהתקפי מיגרנה מציעים תרופות ייעודיות ממשפחת הטריפטנים. למניעת התקפים משתמשים בתרופות מסוג חוסמי בטא, תרופות נוגדות דיכאון, נוגדות אפילפסיה ועוד. התרופות במרשם. כנגד כאבי ראש שאינם מיגרנה משתמשים במשככי כאבים (ללא מרשם), נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (חלקם במרשם) תרופות נוגדות סרוטונין (במרשם) ועוד. הטיפול המונע כולל תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות דלקת או נוגדות אפילפסיה.

 

טיפולים משלימים:

£ ליטול כמוסות של צמח המרפא בן חרצית.

£ ללעוס עלי מנתה ונענע, שנחשבים ל"מקררים", על פי הרפואה הסינית. לעסות את הרקות בשמן מנתה.

£ ליטול מגנזיום, ויטמין B קומפלקס, חומצת שומן אומגה 3, חומצה פולית, ויטמין B12 וברזל. לגבי מינונים יש להתייעץ במטפל מוסמך.

 

המלצות נוספות:

£ להיעזר בשיטת ביו־פידבק, לשליטה בכאבים.

£ לקבל עיסוי בצוואר ובצדי הראש להרפיית השרירים.

המלצות תזונתיות:

£ לנסות להוציא מהתפריט בננות, אגוזים, בוטנים, גבינות קשות, נקניקים, אלכוהול ומזונות מתועשים שמכילים תוספים שונים.

£ לאכול מזונות ירוקים וחמוצים או לשתות חצי לימון מהול בכוס מים כשמתחילים לחוש בהתקף מיגרנה.

£ יש שממליצים להימנע מקפה ויש שממליצים לשתות קפה כשהראש כואב. קפאין מגביר את השפעתן של תרופות (ללא מרשם) לטיפול בכאב ויש תרופות שאף מכילות קפאין.

 

 

ד"ר יש לי סחרחורת ותחושת אי־יציבות. מה עושים?

[סחרחורת ועילפון]

כחמישים אחוזים מהאוכלוסייה עלולים לסבול בחייהם מסחרחורת (Vertigo או Dizziness), וכעשרים וחמישה אחוזים עלולים לחוות במהלך החיים עילפון (סינקופה). אצל כשליש התופעה תחזור על עצמה.

 

ישנן מספר סיבות לסחרחורת:

£ ליקוי במערכת שיווי המשקל (המערכת הווסטיבולרית), הממוקמת באוזן הפנימית. דלקת אוזניים, למשל, עלולה לגרום לליקוי זמני במערכת הווסטיבולרית ולסחרחורת שתחלוף מעצמה תוך כמה ימים.

£ "מחלת ים" או "מחלת הנסיעה", שנגרמת בגלל מידע סותר שמגיע ממראה העיניים, מתחושת הגוף ומתנועת הנוזלים באוזן הפנימית.

£ הצטברות גבישים באוזן הפנימית, שנעים בתעלות מערכת שיווי המשקל. התופעה נקראת סחרחורת תנוחתית.

£ אי־סבילות לעמידה, שהיא תסמונת המתרחשת בזמן עמידה, ומלוּוָה בדפיקות לב, בכאבים בחזה ועוד. התסמונת אופיינית לנשים, והיא שכיחה לאחר מחלה נגיפית, שלשול, לידה, דימום ועוד.

שילוב בין סחרחורת, לחצים באוזניים וטנטון (ראו שאלה 17) הוא לרוב סימן למחלת מנייר (Meniere's Disease). המחלה שכיחה אצל גברים ונגרמת מהצטברות של נוזלים באוזן הפנימית, שלוחצים על מערכת שיווי המשקל ועל איברי השמיעה.

 

לעומת זאת, עילפון הוא אובדן הכרה זמני, מלווה בהרפיית שרירים ובנפילה. עילפון נמשך שניות אחדות, כשהמוח אינו מקבל באופן זמני אספקת דם וחמצן בכמות מספקת, מסיבות שונות.

 

בכעשרה אחוזים מהמקרים נגרם עילפון מטרשת בעורקים (ראו שאלה 39) המובילים דם לחלקו האחורי של המוח. זו גם סיבה שכיחה לסחרחורת, אחרי גיל שישים. סיבות נוספות יכולות להיות שינויים בלחץ הדם (ראו שאלה 38), הפרעה בקצב הלב (ראו שאלה 40) או במסתמי הלב. שכיחותן של סיבות אלה עולה עם הגיל, ומדובר במצבים מסכני חיים שדורשים בירור רפואי ובדיקות שונות, ביניהן אק"ג, מבחן מאמץ ובדיקת הולטר.

 

סיבה נוספת לעילפון היא מצב שנקרא תת־לחץ דם תנוחתי, שאופייני לחמישה אחוזים מהאוכלוסייה, במיוחד בגיל מבוגר, אצל חולי פרקינסון וסוכרת, חולים הנוטלים תרופות להורדת לחץ דם, תרופות פסיכיאטריות, או חולים הסובלים מבעיות בבלוטת הערמונית (ראו שאלה 55).

 

בגיל צעיר סחרחורת ועילפון יכולים להיגרם בשל התקף חרדה (ראו שאלה 103), שגורם לנשימה מהירה (היפרוונטילציה), שמביאה להתכווצות ולירידה באספקת הדם למוח. סיבה שכיחה נוספת נקראת התסמונת הוואזו־ואגלית. סימניה הם סחרחורת, חולשה, זיעה קרה ועוד. לָרוב התופעות חולפות מעצמן וללא טיפול, והנזק היחיד שעלול להיגרם הוא חבלות בגלל הנפילה הפתאומית (ראו שאלה 83).

 

כיצד מטפלים?

לסובלים מ"מחלת הנסיעה" מומלץ להביט החוצה או לעצום עיניים כדי למנוע את המידע הסותר המגיע למוח. אפשר גם להיעזר במדבקות שמצמידים אל העור שמאחורי האוזניים או בתרופות (במרשם) נגד בחילה.

 

הטיפול במחלת מנייר הוא באמצעות תרופות נגד בחילות, תרופות אנטי־היסטמיניות, תרופות להרחבת כלי דם, תרופות נוגדות חרדה, סטרואידים או תרופות משַתנות. התרופות במרשם. כמו כן מומלץ להימנע מקפאין, מאלכוהול, מניקוטין וממלח.

בסחרחורת תנוחתית ניתן לטפל בסדרת תרגילים שמסייעים בהחזרת הגבישים למקומם.

 

כשמדובר בתסמונות אי־סבילות לעמידה והוואזו־ואגלית, אפשר להסתפק בשתיית מים ובהעלאת כמות המלח בתפריט, כדי להעלות את לחץ הדם. עוד מומלץ להפחית בשתיית משקאות המכילים קפאין ולחזק את שרירי הרגליים, כדי לסייע בהחזרת הדם ללב ולריאות. כמו כן, כדאי להכיר את התסמינים ולשכב כשמבחינים בהם. במקרים מסוימים ניתן להיעזר בתרופות שמעלות את רמת הסרוטונין, בתרופות שמעלות את לחץ הדם או בתרופות שמעלות את נפח הדם. התרופות במרשם. לעתים יש צורך בשימוש בקוצב לב.

 

בעילפון שנגרם מתת־לחץ דם תנוחתי מטפלים בגורמים או משנים את מינון התרופות. אם לא ידועה הסיבה, יומלץ על תרופות מרשם להעלאת לחץ הדם.

 

בעילפון מסיבה לבבית או של כלי הדם יש לטפל באופן מיידי, בהתאם לאבחנה.

 

 

 

ד"ר, יש לי עייפות כרונית. מה עושים?

[אנמיה, תשישות וחולשה]

תשישות, חולשה ועייפות יכולות להיגרם מסיבות שונות. אצל נשים זוהי תופעה נפוצה ביותר, שסיבותיה השכיחות הן אנמיה מחוסר ברזל ומחסור בוויטמין B12 ובחומצה פולית, בעקבות הריונות או בשל דימומים בעקבות לידות ווסת. איתור החוסרים יתבצע באמצעות בדיקות דם.

 

גם הפרעות בתפקוד בלוטת התריס (ראו שאלה 95) הן גורם מרכזי לעייפות ולתשישות. הבירור יתבצע בבדיקות דם לרמת ההורמון TSH.

 

אצל גברים יעלה חשד מיידי לאנמיה שנגרמת מדימום בחלקה התחתון של מערכת העיכול. בגברים מעל גיל חמישים הסיבה השכיחה ביותר לדימומים היא פוליפים ונגעים טרום־סרטניים או סרטניים במעי הגס. הבירור יתחיל בבדיקת דם. אם יימצאו רמות נמוכות של ברזל והמוגלובין, יומלץ על המשך בירור באמצעות בדיקת דם סמוי בצואה או באמצעות קולונוסקופיה. אם לא נמצא דבר, ייבדק חלקה העליון של מערכת העיכול באמצעות גסטרוסקופיה, או בבדיקה חדישה שנקראת PillCam, שכרוכה בבליעת מצלמה זעירה שבוחנת ממצאים בקיבה ובמעי הדק. מטרת הבדיקות היא לאתר גם מחלות דלקתיות במעיים (כמו קרוהן או קוליטיס, ראו שאלה 51) או צליאק (ראו שאלה 48).

 

אצל גברים צעירים הדימום יכול להיגרם מטחורים או מפיסורה (ראו שאלה 52).

 

סיבות נוספות לעייפות ולחולשה, בשני המינים, הן מחלות נגיפיות, כמו מחלת הנשיקה. הסימן הבולט לכך הוא חום (ראו שאלה 4).

חולשה ועייפות המופיעות בשילוב עם יובש בפה, צימאון והשתָנה מרובה יכולים להעיד על סוכרת. האבחנה היא בבדיקת רמת הסוכר בדם (ראו שאלה 36).

 

חולשה ועייפות המופיעות בשילוב עם תחושת נמלול, קשיים בתנועה והתכווצות שרירים יכולות להעיד על רמות חריגות של סידן בדם (ראו שאלה 94).

 

עייפות שנגרמת כתוצאה של אנמיה עלולה להעיד על צליאק (ראו שאלה 48).

השילוב בין כאבים ועייפות יעלה חשד לפיברומיאלגיה ולתסמונת התשישות הכרונית. שתי התסמונות שכיחות בעיקר בנשים ותסמיניהן דומים, כך שייתכן כי רופא אחד יאבחן את האחת, בעוד האחר יאבחן את האחרת. ייתכן אף מצב שבו אדם עלול ללקות בשתיהן בו זמנית.

 

פיברומיאלגיה ("דאבת השרירים") משתייכת למשפחת המחלות הראומטיות. המחלה מאובחנת בעקבות תלונות על כאבים מפושטים מציקים במשך שלושה חודשים לפחות, וכשניתן לאתר באמצעות לחיצה, רגישות באחת־עשרה מתוך שמונה־עשרה נקודות רגישות (Tender Points). תסמינים אופייניים נוספים יכולים להיות נוקשות, קשיים בריכוז ובזיכרון, תחושות נִמלול בידיים, רגישות לאור, לרעש, לריח ועוד. לעתים קרובות חולי פיברומיאלגיה סובלים גם מתסמונת המעי הרגיש (ראו שאלה 48), מתסמונות מפרק הלסת (ראו שאלה 29), מכאבי ראש (ראו שאלה 1), מהפרעות שינה ועוד.

 

תסמונת העייפות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome), ידועה גם בכינוי "מחלת היאפים". התסמין העיקרי לתסמונת הוא תשישות בלתי מוסברת הנמשכת כשישה חודשים או יותר ואינה חולפת לאחר מנוחה, בשילוב עם סימנים נוספים, כגון ירידה בזיכרון ובריכוז, כאב גרון, בלוטות לימפה מוגדלות (ראו שאלה 98), כאבי פרקים או שרירים, כאבי ראש, הפרעות בשינה וחום נמוך.

 

כיצד מטפלים?

החשוב ביותר הוא לבצע את הבדיקות המתאימות על מנת לקבל אבחנה ודאית. לכל אחת מהאפשרויות שהוזכרו מוקדשות בספר זה שאלות ותשובות, ובהן פירוט מגוון הטיפולים האפשריים.

 

הטיפול בפיברומיאלגיה ובתסמונת העייפות הכרונית דומה, והוא נועד להקל על התסמינים, אך הוא אינו מרפא את המחלות. בין השאר, יומלץ על שימוש במשככי כאבים (ללא מרשם), תרופות שינה ותרופות נוגדות דיכאון (במרשם), פיזיותרפיה ופעילות גופנית אירובית או התעמלות במים (הידרותרפיה) וטיפולים בשיטה קוגניטיבית־התנהגותית, להתמודדות עם הכאב ותחושת החולי.

טיפולים משלימים:

 

לתסמונות העייפות הכרונית ופיברומיאלגיה מומלצים טיפולי דיקור סיני, ביו־פידבק וטבילה במרחצאות חמים, שעשויה להקל על הכאבים.

 

 

ד"ר, יש לי חום. מה עושים?

[תחושת חולי (חום)]

בדרך כלל חום איננו מחלה בפני עצמו והוא לא מסוכן, למעט מקרים בהם הוא מטפס מעל ל־41 מעלות, ולרוב הוא תוצאה של מחלה חיידקית או נגיפית. אולם, מאחר שמחלת חום עלולה להסתבך, מומלץ לגשת לבדיקת רופא.

 

בדרך כלל, מחלות חום נגיפיות חולפות מעצמן במהירות ללא כל טיפול, אולם ישנן שלוש מחלות נגיפיות שלהן תופעות לוואי וסיבוכים שיכולים להיות קשים ומסוכנים: שפעת, מחלת הנשיקה ו־CMV.

 

שפעת מתחילה בחום גבוה, כאבי שרירים וראש, ומלווה בהרגשה כללית רעה מאוד. הסיבוכים האופייניים: דלקת ריאות, דלקת קרום המוח או דלקת במעטפת הלב. סימניה המרכזיים של מחלת הנשיקה (מונונוקליאוזיס) הם חום, כאבי גרון והגדלת בלוטות לימפה בצוואר. לעתים יתלוו סימנים נוספים, כמו פריחה, בחילות וחוסר תיאבון, צהבת ופגיעה בכבד, הגדלה של בלוטות הלימפה בגוף (ראו שאלה 98) ושל הטחול, וכן תשישות שעלולה להימשך גם מספר חודשים אחרי חלוף המחלה. בתשעים אחוזים מהמקרים הגורם הוא נגיף אפשטיין באר (Epstein-Barr Virus ובקיצור EBV), ובעשרה אחוזים מהמקרים הנותרים הגורמים למחלה הם נגיפים אחרים, ובהם נגיף ציטומגלווירוס (CMV). זהו נגיף שכיח, הגורם למחלת חום קלה, בעיקר בילדים, אבל כשאישה הרה נדבקת בנגיף הוא עלול לחדור לשליה, ובמקרים מסוימים להדביק את העובר ולגרום לו נכויות קשות (ראו שאלה 74).

 

מחלות חום בגלל זיהומים חיידקיים שכיחות פחות, אך תוצאותיהן עלולות להיות חריפות יותר. בדרך כלל המחלה מלווה בחום גבוה ובצמרמורת. לכל זיהום יש סימנים ייחודיים, כמו צריבה במתן שתן כשמדובר בדלקת בדרכי השתן (ראו שאלה 56), או כאבי ראש, נזלת וליחה בסינוסיטיס (ראו שאלה 15). שיעול יכול להעיד על דלקת ריאות; כאבי גרון יכולים להעיד על דלקת גרון (ראו שאלה 18) וכדומה.

 

כאשר החום לא יורד במשך תקופה ארוכה יש לבצע בדיקות דם כדי לשלול או לאשר חשד שהגורם למחלה אינו נגיף, אלא משהו חמור יותר, כמו סרטן הדם או סרטן בבלוטות הלימפה

 

כשמדובר בילדים, בדרך כלל אין צורך לפנות לרופא, בעיקר אם הילד אוכל, שותה ובמצב רוח טוב. סביר להניח שהמחלה תחלוף מעצמה. אבל אם הילד אדיש, ישנוני וחלש, ייתכן שמדובר במחלה חיידקית מסכנת חיים (דלקת ריאות או דלקת קרום המוח, למשל). אם מתפשטים על גופו כתמים כחולים, אלה יכולים להיות סימן למחלה שנגרמה על ידי חיידק טורף. במקרים אלה יש להגיע לרופא, ומיד! כך גם כאשר הילד מקיא ו/או משלשל (ראו שאלה 53), ובעיקר כשמתגלים סימני התייבשות.

 

כשמדובר בתינוקות מתחת לגיל חודשיים יש לגשת לבדיקה רפואית בכל מקרה שהחום עולה.

 

כיצד מטפלים?

הטיפול בשפעת הוא בתרופות ייעודיות, שיעילות רק בשעות הראשונות להופעת המחלה (במרשם), וכן בתרופות לשיכוך כאבים והורדת חום (ללא מרשם). כמו כן כדאי לנוח ולהרבות בשתייה, גם במקרים של מחלות נגיפיות אחרות. מומלץ להתחסן נגד שפעת ולחזור על החיסון מדי שנה.

הטיפול בזיהומים חיידקיים הוא באנטיביוטיקה המותאמת לסוג החיידק, ואפשר להשתמש גם בתרופות להורדת חום ולשיכוך כאבים (ללא מרשם).

 

טיפולים משלימים:

£ יש שממליצים לעסות נקודות דיקור מסוימות או ללחוץ עליהן. הנקודות הן: לאורך הגב, במותנית או בצידה הפנימי של אמת היד.

אפשר גם לעסות את השפה העליונה, ממש מתחת לאף. כדאי לקבל הדרכה ממטפל מוסמך.

£ לצבוט ו"לסחוט" בין עצם הקרסול וגיד הנשה (אכילס) ברגל אחת, ואחר כך בשנייה או בשתי הרגליים בעת ובעונה אחת.

£ להוריד את טמפרטורת הגוף ברחצה במקלחת, באמבטיה או בניגוב באמצעות מטליות לחות.

£ להוסיף למי הרחצה שמנים אתריים שנחשבים למקררים, כמו שמן מליסה, ברגמוט, מנטה, אקליפטוס ולבנדר.