למהדורה השנייה
מנחם־מנדל אינו גיבור של רומן, ובוודאי אינו דמות בדויה. זה יהודי פשוט, לדאבוננו, שהמחבר הכיר מקרוב ובאופן אישי. הוא הלך אתו כברת דרך של עשרים שנה כמעט. לאחר שנפגשנו בשנת 1892 ב ״בורסה הקטנה ״ של אודסה, עברנו יחד, יד ביד, שבעה מדורי גיהנום בבורסה של יהופץ. אתו ״הלכתי ״ יחד לפטרבורג ולוורשה, עמדנו בהרבה משברים, עברנו מפרנסה אחת לאחרת, ואבוי, לא מצאנו את מזלנו בשום מקום. בסופו של דבר נאלצנו לעשות מה שכל היהודים עושים — להגר לאמריקה. שם, אומרים, לא רע ליהודים. בכך נוכל להיווכח ממכתביו הבאים מאמריקה.
בינתיים אספתי את כל מכתביו, שכתב במרוצת שמונה־עשרה השנים בזמנים שונים ושהדפסתי בכל מיני מקומות, אל אשתו שיינה־שיינדל, וכן את המכתבים של אשתו אליו. ערכתי מהם ספר, שאפשר כמעט לקרוא לו: איגרון.
אכן איגרון1, הנחלק לשישה חלקים. ויש בזה כוונת מכוון: סוחר יהודי שירצה לכתוב מכתב לאשתו, למשל מאודסה — יחפש בפרק ״לונדון ״. ספסר של יקנה ״ז2 בבורסה של מניות וסחורות דומות — ימצא דוגמה בפרק השני, ״ניירות ״, או בפרק השלישי — ״מיליונים ״. מתווך, שדכן או סוכן — יחפש בהמשך. בקיצור, כל אחד ימצא את מבוקשו. ומאחר שעסקים יהודיים דומים זה לזה בכל מקום, ברוך השם — דהיינו הם מתחילים תמיד לגמרי לא רע, באמונה שלמה ובתקוות גדולות, ונגמרים בדרך כלל בביש מזל, כמו במקרה של מנחם־מנדל — לכן אין צורך לטרוח יתר על המידה בכתיבת מכתב. אפשר להעתיק אותו ככתבו וכלשונו. ואם יימצא אחד מאלף שעסקיו מצליחים היטב לעת עתה, הרי הוא יכול להיות סמוך ובטוח שלא לעולם חוסן. כל מה שנבנה באוויר עתיד ליפול בסופו של דבר. לא נעים, אך זו האמת, והרי את האמת אוהבים כולם...
1איגרון (ביידיש: בריוונשטעלער): אוסף מכתבים לדוגמה, שעל־פיו אפשר היה ללמוד איך לכתוב מכתב. איגרונים רבים היו נפוצים בעולם היידיש וכללו מליצות וביטויים בלשון הקודש.
2יקנה ״ז: ראשי תיבות של יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן (ברכת שהחיינו) — המציינים את סדר ההבדלה במוצאי שבת שחל בליל חג. כאן, בהשאלה: יין ונרות, אבל גם דברים בטלים.
בעת איסוף המכתבים למהדורה השנייה קיצרתי מאוד הרבה מכתבים, ומכתבים רבים זרקתי. מי שהפסידו היו המדפיסים, ורק הם. מחבר הספר מאמין שיצירה, ככל שהיא קצרה — כך היא טובה יותר. מי שימצאו שהיא עדיין ארוכה מדי יכולים להיות בטוחים שאם ירצה השם, במהדורות הבאות יתקצר הספר עוד ועוד, עד שיגיע למצב האידיאלי: ״סייג לחוכמה — שתיקה. ״
שלום עליכם
נרווי (איטליה), ערב חנוכה תר ״ע
