פרולוג
הגעתי לעולם הזה במקרה. תקראו לזה מזל, תקראו לזה טעות, תקראו לזה איך שאתם רוצים – אבל אני כאן, כמו כל אחד מהמיליארדים שכבר היו פה, כמו כל אחד מאלה שעוד יבואו.
בצורתי הנוכחית אני זכר לבן בעל אינטליגנציה ממוצעת, מצויד במשאף ונטולין, טוסטוס לפקקים של תל-אביב וכמה חולצות סיני. אני חיי בדור הזה. בדור הפלאפונים וההודעות האלקטרוניות, בדור שנולד לתוכניות בשחור לבן עם בתיה עוזיאל והולך לישון בצבע עם איזה פרק טוב של 'סיינפלד'. דור שבדרך כלל יודע הרבה יותר מההורים שלו, דור שהשתחרר לא מזמן מהצבא ולמזלו לא השתתף במלחמה, דור שעוד הספיק לשחק באטרי, דור שקונה כרטיסי טיסה, נעלי הרים, בנזניה ולפעמים קצת חומר למסיבה. דור שמאכלס את מצעדי האהבה, את השנטיפי, את בראשית ואת הסטרטאפים בהרצליה –פיתוח. דור שבן-גוריון חלם עליו, שהרצל יכול היה רק לדמיין.
הדור הזה כאן. עומד בפקקים של איילון כל בוקר, רוקד במסיבות בקו-פנגן ומטפס על ההרים בהימליה.
הדור הזה כאן, מתעורר כל בוקר ושואל את עצמו לאן?
ימינה, שמאלה ואולי פשוט ישר. אולי שלום ואולי מלחמה, אולי לברוח, אולי להישאר, אולי היום , אולי מחר, אולי להודו, אולי לדרום אמריקה, אולי הגעתי לעולם הזה במקרה. תקראו לזה מזל, תקראו לזה טעות, תקראו לזה איך שאתם רוצים – אבל אני כאן, כמו כל אחד מכם. ואין זה משנה מי אני, איך אני נראה ואיפה אני גר. אני מתעורר כל בוקר ושואל את עצמי לאן?
