השקופים - חוק מס. 5 אל תפשל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השקופים - חוק מס. 5 אל תפשל

השקופים - חוק מס. 5 אל תפשל

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

אני וחברי, עֲמָשָׂא, הגענו אליכם מעולם הרוחות, ובעיקרון כבר היינו צריכים להתמצא בענייני המאה ה-21. הבעיה היא שאף אחד לא הכין אותנו לאפשרות שפתאום יחליטו שכל תלמיד צריך להכין עבודת שורשים. ומה בדיוק אכתוב להם בעבודת השורשים, שההורים שלי מתו לפני 2,700 שנה ושאני רוח רפאים?
אז ניסיתי לאמץ לעצמי כל מיני שורשים, ולשנות אותם לטובתי, אבל בדרך האשימו אותי שהרגתי את אמא שלי. אני הרגתי את אמא שלי? אני??? ותגידו לי, מה הקטע הזה של אשכנזים וספרדים? אצלנו היו שבטים, וזהו. אז איך פתאום יש עדות, ומי שנולד במקום מסוים לא יכול להיות שייך לעדה מסוימת? מי בדיוק פישל כאן? אם קראתם את הספרים הקודמים בסדרה, אתם בטוח יודעים מי אני ואיך הגעתי אל העולם שלכם. אם לא קראתם אותם, תוכלו להשלים את החסר בעזרת ההקדמה המפורטת שהכנתי לכם. רוצים להיות במתח? רוצים להתפקע מצחוק מקטעים הזויים של ילד מתקופת התנ"ך, שצריך להבין את כל התופעות החדשות שקיימות בעולם המופרע שלכם? רוצים לשמוע על רוח רפאים שיוצאת במופע סטנד-אפ קורע? אם התשובה שלכם חיובית, אחים ואחיות שלי, זה הספר בשבילכם!

פרק ראשון

הקדמה
 
המיועדת לכל מי שלא קרא את הספר הראשון
 
טוב, אז אני אוּרִיָה בן אֲמיתַי, אבל השם שלי בתקופה שלכם הוא אורי רן, ומהשמות אתם כבר יכולים לנחש שאני לא ממש שייך לימים האלה. אם ניחשתם את זה, צדקתם. אני, כלומר אוריה בן אמיתי, שייך לתקופת בית–המקדש הראשון, לימי חזקיהו מלך יהודה, שהיה אביו של מנשה שהומלך אחריו. אני ועֲמָשָׂא, חברי הטוב, שבתקופה שלכם נקרא עמי, היינו נעריו של מנשה שהומלך בגיל 12. בניין שנהרס קבר אותנו תחתיו, וככה הגענו אל עולם המתים.
 
בתקופה האחרונה, כלומר ממש בימים האלה, קמו בעולם המתים כמה סוכנויות, שמציעות לרוחות הרפאים כל מיני דילים לתקופות אחרות בעולם החיים, למשל נופשונים, טיולים מאורגנים וגם ביקורים ארוכים יותר. הביקורים הארוכים יותר מיועדים רק לילדים ולבני נוער, וכדי להתקבל למסגרת הזאת, המועמדים חייבים לא רק לשלם מחיר יקר אלא גם לעבור אודישן. עמשא ואני הצלחנו גם לשלם וגם לעבור אודישן, והתקבלנו.
 
אני שמחתי שהתקבלנו בעיקר מפני שתיכננתי להתאהב. לצערי, הבניין שהתמוטט בתקופת המלך מנשה קבר אותנו תחתיו לפני שהספקתי להגיע לגיל שבו מתאהבים, וזו הרגשה לא כל כך טובה להיות רוח רפאים שלא ידעה אהבה מימיה.
 
חוץ מזה, כלומר מלבד ההתאהבויות, רוחות שחזרו מארץ החיים סיפרו סיפורים מרתקים על כל מיני המצאות, כמו למשל מכוניות, רכבות ומטוסים, חשמל, מחשב וטלוויזיה וגם אייפון-4 (זה היה לפני שהמציאו את האייפון-6 שעדיין אין לי), ונורא רציתי לראות במו עיניי את כל החידושים האלה.
 
אחרי שהתקבלנו, עמשא ואני עברנו קורס הכנה. קודם כול הגענו אל מחסן הגופים, ושם כל אחד מאיתנו קיבל גוף חדש. אחר כך עברנו אל מחסן הבגדים ובחרנו בגדים. עמשא התעקש לקבל גוף ארוך במיוחד, כי הוא רצה להיות גבוה, וזה למרות שהזהירו אותנו שכשנגיע לעולם החיים, אסור לנו להתבלט.
 
כבר בסיור הראשון שנערך במסגרת קורס ההכנה, התאהבתי בדניאל גירון. ראיתי אותה כשריחפנו בחדר שלה. היא כמובן לא ראתה אותי, כי באותו ריחוף עוד הייתי רוח רפאים שקופה. את הגוף שכבר קיבלנו לפני הריחוף השארנו בלוֹקֶרים מיוחדים במחנה המעבר.
 
המדריך שלנו בקורס ההכנה היה יניב. יניב נהרג בתאונת דרכים ממש זמן קצר לפני שהתקבלנו, ולכן הוא היה מעודכן בכל מה שקורה בתקופת ההווה, התקופה שאנחנו אמורים להגיע אליה. רק מעודכנים יכולים להכניס אחרים לעניינים. הצרה איתו היתה שהוא לא סבל אותי. כל השאלות ששאלתי אותו, כי רציתי לרדת לפרטים, עיצבנו אותו וגרמו לו לקרוא לי אהבל.
 
אני לא מתכוון להתעכב כאן על התוכנית המרושעת של יניב לפגוע בי, כי כל זה מתואר בספר הראשון. אבל חשוב לי שלפני שאתם מתחילים לקרוא, תדעו שזו היתה התוכנית שלו, ושהוא התכוון להוציא אותה לפועל באמצעות רוח רפאים שקופה אחרת, שתחזור לעולם החיים ותגרום לי להתבלט עד כדי כך שאיענש ואצטרך לחזור לעולם המתים.
 
חשוב שתדעו שהחוק הראשון של רוחות הרפאים הוא: אל תתבלט! כי מי שמתבלט עלול להביא רעידת אדמה על העיר שאליה הוא מגיע. ואני הגעתי לירושלים.
 
החוק השני של רוחות הרפאים (זה חוק שאני חוקקתי) הוא: אל תתאהב! כי כשאתה מתאהב, אתה מאבד את שיקול הדעת שלך. אהובתך הופכת להיות חשובה לך יותר מכל דבר אחר, ואתה מוכן להביא אסון על העיר שבה אתה חי, ובלבד שתזכה בתשומת ליבה. וכאילו לא די בזה, אם אתה איכשהו מצליח, כלומר גורם לאהובתך להתעניין בך, ייתכן שהיא תתעניין בך יותר מדי ואפילו תעקוב אחריך. אם היא תעקוב אחריך, היא עלולה לגלות שאתה יוצא דופן ובעצם שקוף. אם היא תגלה שאתה יוצא דופן, היא עלולה לחשוד שאתה לא בן–אדם רגיל, ובסופו של דבר היא אפילו עלולה להעלות השערה שאתה רוח רפאים.
 
החוק השלישי שלנו, רוחות הרפאים שהגיעו לעולם החיים, הוא: אל תצטיין! לא תאמינו כמה זה יכול לשבש את החיים של האורחים בעולם שלכם... זה משבש אפילו את השיבושים, תאמינו לי.
 
טוב, אני לא הולך לספר פה על כל החוקים (החוק הרביעי הוא אל תתערב!), כי חייבים להתקדם. העיקר שהבנתם את הרעיון של החוקים. אם הבנתם, אני יכול לחזור לקטע של יניב. אם לא הבנתם, תתחילו לאמץ את המוח שלכם, או תקראו את הספרים הראשונים בסדרה, כי אני לא יכול לעשות את זה במקומכם.
 
הדבר הטוב היחיד שאני יכול להגיד לכם על יניב זה שהוא הסכים לשלוח אותי לבית משפחת תבור–לוי–גירון–ביכמן, שזה הבית של דניאל אהובתי. גם שאר רוחות הרפאים הגיעו אל בתים של משפחות, אבל לא לכל המשפחות האלה היו ארבעה שמות משפחה כמו למשפחה שלי. אם אתם רוצים להבין את המקור לכל אחד מארבעת שמות המשפחה שלי, תצטרכו לקרוא את הספר הראשון. זה כמובן במקרה שלא קראתם אותו עד עכשיו.
 
אם קראתם אותו ולא הבנתם, אין לי ברירה אלא לבקש מכם לקרוא אותו שוב.
 
ואם קראתם והבנתם - סבבה.
 
האמת? גם עמשא הגיע למשפחה מעניינת, משפחה שיש בה שני אבות ואין בה אמא. על משפחות כאלה לא שמעתי בתקופה של חזקיהו המלך, אבל כנראה הרבה מאוד דברים השתנו מאז.
 
כדי שבני המשפחות המארחות שלנו לא יחשדו שאנחנו רוחות רפאים, קיבלנו סיפורי כיסוי. לפי סיפור הכיסוי של עמשא ושלי, היינו כאילו תלמידי פנימייה מאילת. הפנימייה שלנו כביכול נשרפה, ועד שישקמו אותה (כביכול, כמובן) פיזרו אותנו אצל מתנדבים בכל הארץ.
 
עכשיו בקשר למשפחה שהגעתי אליה: גלעד תבור הוא האבא. רינת תבור–לוי היא האמא. עופרי תבור הוא הבן של גלעד, אבל מאשתו הקודמת ששמה יונית אלמליח. הוא גר איתנו רק חצי שבוע, בחצי השבוע האחר הוא גר עם אמא שלו, כי לאבא ולאמא שלו יש משמורת משותפת עליו.
 
דניאל גירון, כלומר אהובתי, כלומר זו שהיתה אהובתי לפני שקלטתי את החוק השני שאומר שאסור להתאהב, היא בתו של אבנר גירון, שהיה הבעל הראשון של רינת תבור–לוי. ינון ביכמן הוא הבן של מייק ביכמן, שהיה הבעל השני של רינת תבור–לוי. שון תבור הוא הילד היחיד המשותף של האבא גלעד והאמא רינת במשפחה המוזרה הזאת. אבל ישנו עוד ילד אחד ששמו נמרוד, והוא אח–למחצה של עופרי, כלומר הבן של אמא שלו אבל מהבעל החדש שלה. הוא לא גר איתנו, אבל לפעמים הוא דורש להיות שייך.
 
ישנם עוד כמה פרטים חשובים שאתם אמורים לדעת לפני שאתם מתחילים לקרוא את הסיפור הזה. קודם כול חשוב לזכור כל הזמן שלרוחות רפאים אסור להתגלות. כמו שאמרתי, עיר שבה נחשפת רוח רפאים תעבור רעידת אדמה קשה. לכן הוזהרנו מראש לא להתבלט, כדי שלא נעורר חשד.
 
הפרט השני שחשוב שתדעו הוא שאש שורפת רוחות רפאים וממיסה את הגוף שלהן וגם חום חזק מזיק להן. לכן הוזהרנו מראש שלא להתקרב לאש וגם לא לחום עז.
 
הפרט החשוב השלישי שעליכם לדעת הוא שאם רוח רפאים בוכה, העיניים שלה נהיות כחולות מאוד, ואז היא מסוגלת לראות את המחשבות של האנשים סביבה כשהן כתוּבות על הקיר מאחוריהם.
 
ופרט אחרון, בינתיים: רוחות רפאים לא מרגישות כאב, כי הגוף שהן קיבלו אינו באמת הגוף שלהן. לכן, בספר הראשון, כשרדפתי אחרי המחבל שהתכוון לדקור אנשים בקניון והוא דקר אותי, לא נפצעתי ולא הרגשתי כאב, מה שעורר את חשדה של דניאל שמשהו לא בסדר איתי.
 
זהו בערך. נראה לי שקיבלתם די פרטים כדי שתבינו מי אני ומה הסיפור שלי, ואם בכל זאת שכחתי כמה דברים חשובים, אני מבטיח שאסביר אותם תוך כדי מהלך העלילה שבפתיחתה אנחנו נמצאים עכשיו.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

השקופים - חוק מס. 5 אל תפשל גלילה רון־פדר עמית
הקדמה
 
המיועדת לכל מי שלא קרא את הספר הראשון
 
טוב, אז אני אוּרִיָה בן אֲמיתַי, אבל השם שלי בתקופה שלכם הוא אורי רן, ומהשמות אתם כבר יכולים לנחש שאני לא ממש שייך לימים האלה. אם ניחשתם את זה, צדקתם. אני, כלומר אוריה בן אמיתי, שייך לתקופת בית–המקדש הראשון, לימי חזקיהו מלך יהודה, שהיה אביו של מנשה שהומלך אחריו. אני ועֲמָשָׂא, חברי הטוב, שבתקופה שלכם נקרא עמי, היינו נעריו של מנשה שהומלך בגיל 12. בניין שנהרס קבר אותנו תחתיו, וככה הגענו אל עולם המתים.
 
בתקופה האחרונה, כלומר ממש בימים האלה, קמו בעולם המתים כמה סוכנויות, שמציעות לרוחות הרפאים כל מיני דילים לתקופות אחרות בעולם החיים, למשל נופשונים, טיולים מאורגנים וגם ביקורים ארוכים יותר. הביקורים הארוכים יותר מיועדים רק לילדים ולבני נוער, וכדי להתקבל למסגרת הזאת, המועמדים חייבים לא רק לשלם מחיר יקר אלא גם לעבור אודישן. עמשא ואני הצלחנו גם לשלם וגם לעבור אודישן, והתקבלנו.
 
אני שמחתי שהתקבלנו בעיקר מפני שתיכננתי להתאהב. לצערי, הבניין שהתמוטט בתקופת המלך מנשה קבר אותנו תחתיו לפני שהספקתי להגיע לגיל שבו מתאהבים, וזו הרגשה לא כל כך טובה להיות רוח רפאים שלא ידעה אהבה מימיה.
 
חוץ מזה, כלומר מלבד ההתאהבויות, רוחות שחזרו מארץ החיים סיפרו סיפורים מרתקים על כל מיני המצאות, כמו למשל מכוניות, רכבות ומטוסים, חשמל, מחשב וטלוויזיה וגם אייפון-4 (זה היה לפני שהמציאו את האייפון-6 שעדיין אין לי), ונורא רציתי לראות במו עיניי את כל החידושים האלה.
 
אחרי שהתקבלנו, עמשא ואני עברנו קורס הכנה. קודם כול הגענו אל מחסן הגופים, ושם כל אחד מאיתנו קיבל גוף חדש. אחר כך עברנו אל מחסן הבגדים ובחרנו בגדים. עמשא התעקש לקבל גוף ארוך במיוחד, כי הוא רצה להיות גבוה, וזה למרות שהזהירו אותנו שכשנגיע לעולם החיים, אסור לנו להתבלט.
 
כבר בסיור הראשון שנערך במסגרת קורס ההכנה, התאהבתי בדניאל גירון. ראיתי אותה כשריחפנו בחדר שלה. היא כמובן לא ראתה אותי, כי באותו ריחוף עוד הייתי רוח רפאים שקופה. את הגוף שכבר קיבלנו לפני הריחוף השארנו בלוֹקֶרים מיוחדים במחנה המעבר.
 
המדריך שלנו בקורס ההכנה היה יניב. יניב נהרג בתאונת דרכים ממש זמן קצר לפני שהתקבלנו, ולכן הוא היה מעודכן בכל מה שקורה בתקופת ההווה, התקופה שאנחנו אמורים להגיע אליה. רק מעודכנים יכולים להכניס אחרים לעניינים. הצרה איתו היתה שהוא לא סבל אותי. כל השאלות ששאלתי אותו, כי רציתי לרדת לפרטים, עיצבנו אותו וגרמו לו לקרוא לי אהבל.
 
אני לא מתכוון להתעכב כאן על התוכנית המרושעת של יניב לפגוע בי, כי כל זה מתואר בספר הראשון. אבל חשוב לי שלפני שאתם מתחילים לקרוא, תדעו שזו היתה התוכנית שלו, ושהוא התכוון להוציא אותה לפועל באמצעות רוח רפאים שקופה אחרת, שתחזור לעולם החיים ותגרום לי להתבלט עד כדי כך שאיענש ואצטרך לחזור לעולם המתים.
 
חשוב שתדעו שהחוק הראשון של רוחות הרפאים הוא: אל תתבלט! כי מי שמתבלט עלול להביא רעידת אדמה על העיר שאליה הוא מגיע. ואני הגעתי לירושלים.
 
החוק השני של רוחות הרפאים (זה חוק שאני חוקקתי) הוא: אל תתאהב! כי כשאתה מתאהב, אתה מאבד את שיקול הדעת שלך. אהובתך הופכת להיות חשובה לך יותר מכל דבר אחר, ואתה מוכן להביא אסון על העיר שבה אתה חי, ובלבד שתזכה בתשומת ליבה. וכאילו לא די בזה, אם אתה איכשהו מצליח, כלומר גורם לאהובתך להתעניין בך, ייתכן שהיא תתעניין בך יותר מדי ואפילו תעקוב אחריך. אם היא תעקוב אחריך, היא עלולה לגלות שאתה יוצא דופן ובעצם שקוף. אם היא תגלה שאתה יוצא דופן, היא עלולה לחשוד שאתה לא בן–אדם רגיל, ובסופו של דבר היא אפילו עלולה להעלות השערה שאתה רוח רפאים.
 
החוק השלישי שלנו, רוחות הרפאים שהגיעו לעולם החיים, הוא: אל תצטיין! לא תאמינו כמה זה יכול לשבש את החיים של האורחים בעולם שלכם... זה משבש אפילו את השיבושים, תאמינו לי.
 
טוב, אני לא הולך לספר פה על כל החוקים (החוק הרביעי הוא אל תתערב!), כי חייבים להתקדם. העיקר שהבנתם את הרעיון של החוקים. אם הבנתם, אני יכול לחזור לקטע של יניב. אם לא הבנתם, תתחילו לאמץ את המוח שלכם, או תקראו את הספרים הראשונים בסדרה, כי אני לא יכול לעשות את זה במקומכם.
 
הדבר הטוב היחיד שאני יכול להגיד לכם על יניב זה שהוא הסכים לשלוח אותי לבית משפחת תבור–לוי–גירון–ביכמן, שזה הבית של דניאל אהובתי. גם שאר רוחות הרפאים הגיעו אל בתים של משפחות, אבל לא לכל המשפחות האלה היו ארבעה שמות משפחה כמו למשפחה שלי. אם אתם רוצים להבין את המקור לכל אחד מארבעת שמות המשפחה שלי, תצטרכו לקרוא את הספר הראשון. זה כמובן במקרה שלא קראתם אותו עד עכשיו.
 
אם קראתם אותו ולא הבנתם, אין לי ברירה אלא לבקש מכם לקרוא אותו שוב.
 
ואם קראתם והבנתם - סבבה.
 
האמת? גם עמשא הגיע למשפחה מעניינת, משפחה שיש בה שני אבות ואין בה אמא. על משפחות כאלה לא שמעתי בתקופה של חזקיהו המלך, אבל כנראה הרבה מאוד דברים השתנו מאז.
 
כדי שבני המשפחות המארחות שלנו לא יחשדו שאנחנו רוחות רפאים, קיבלנו סיפורי כיסוי. לפי סיפור הכיסוי של עמשא ושלי, היינו כאילו תלמידי פנימייה מאילת. הפנימייה שלנו כביכול נשרפה, ועד שישקמו אותה (כביכול, כמובן) פיזרו אותנו אצל מתנדבים בכל הארץ.
 
עכשיו בקשר למשפחה שהגעתי אליה: גלעד תבור הוא האבא. רינת תבור–לוי היא האמא. עופרי תבור הוא הבן של גלעד, אבל מאשתו הקודמת ששמה יונית אלמליח. הוא גר איתנו רק חצי שבוע, בחצי השבוע האחר הוא גר עם אמא שלו, כי לאבא ולאמא שלו יש משמורת משותפת עליו.
 
דניאל גירון, כלומר אהובתי, כלומר זו שהיתה אהובתי לפני שקלטתי את החוק השני שאומר שאסור להתאהב, היא בתו של אבנר גירון, שהיה הבעל הראשון של רינת תבור–לוי. ינון ביכמן הוא הבן של מייק ביכמן, שהיה הבעל השני של רינת תבור–לוי. שון תבור הוא הילד היחיד המשותף של האבא גלעד והאמא רינת במשפחה המוזרה הזאת. אבל ישנו עוד ילד אחד ששמו נמרוד, והוא אח–למחצה של עופרי, כלומר הבן של אמא שלו אבל מהבעל החדש שלה. הוא לא גר איתנו, אבל לפעמים הוא דורש להיות שייך.
 
ישנם עוד כמה פרטים חשובים שאתם אמורים לדעת לפני שאתם מתחילים לקרוא את הסיפור הזה. קודם כול חשוב לזכור כל הזמן שלרוחות רפאים אסור להתגלות. כמו שאמרתי, עיר שבה נחשפת רוח רפאים תעבור רעידת אדמה קשה. לכן הוזהרנו מראש לא להתבלט, כדי שלא נעורר חשד.
 
הפרט השני שחשוב שתדעו הוא שאש שורפת רוחות רפאים וממיסה את הגוף שלהן וגם חום חזק מזיק להן. לכן הוזהרנו מראש שלא להתקרב לאש וגם לא לחום עז.
 
הפרט החשוב השלישי שעליכם לדעת הוא שאם רוח רפאים בוכה, העיניים שלה נהיות כחולות מאוד, ואז היא מסוגלת לראות את המחשבות של האנשים סביבה כשהן כתוּבות על הקיר מאחוריהם.
 
ופרט אחרון, בינתיים: רוחות רפאים לא מרגישות כאב, כי הגוף שהן קיבלו אינו באמת הגוף שלהן. לכן, בספר הראשון, כשרדפתי אחרי המחבל שהתכוון לדקור אנשים בקניון והוא דקר אותי, לא נפצעתי ולא הרגשתי כאב, מה שעורר את חשדה של דניאל שמשהו לא בסדר איתי.
 
זהו בערך. נראה לי שקיבלתם די פרטים כדי שתבינו מי אני ומה הסיפור שלי, ואם בכל זאת שכחתי כמה דברים חשובים, אני מבטיח שאסביר אותם תוך כדי מהלך העלילה שבפתיחתה אנחנו נמצאים עכשיו.