מניפסט האסלאם הרדיקלי

 

האנושות ניצבת היום על עברי פי פחת. כל זאת לא בשל איום הכליה התלוי מעל ראשה — זהו תסמין המחלה אך אינו החולי עצמו — אלא בשל התרוקנותה מהערכים ההכרחיים לצמיחה תקינה ולהתפתחות נאותה. הדבר ברור לחלוטין ביחס לעולם המערבי, ששוב לא נותרו לו ערכים להעניק לאנושות, גם לא כדי לשכנע את מצפונו–הוא בזכותו להתקיים. הדמוקרטיה הגיעה למה שנראה כפשיטת רגל, עד כדי כך שהחלה אט אט לשאול ולאמץ משיטות הגוש המזרחי, במיוחד ממוסדותיו הכלכליים, תחת שם הסוציאליזם. כך המצב גם בגוש המזרחי. התיאוריות הסוציאליסטיות, ובראשן המרקסיזם, משכו בראשית ימיהן רבים מבני המזרח ומבני המערב כאידיאולוגיה המבוססת על אמונה. כיום הן נסוגו במידה ניכרת מבחינה רעיונית, והן מוגבלות למעשה למדינה ולמוסדותיה, הרחוקים מרחק רב משורשיהן האידיאולוגיים. תיאוריות אלה עומדות בדרך כלל בסתירה לטבע האנושי ולצרכיו, ואינן יכולות לצמוח אלא בסביבה מנוונת, או כזו שהורגלה לאורך זמן למשטר דיקטטורי. אפילו בסביבות כגון אלו החל להתגלות כישלונה של השיטה החומרנית הכלכלית — ההיבט שעליו הן מתבססות ושבו הן מתגאות. ברוסיה, המייצגת את פסגת המשטרים הקומוניסטיים, יבולי המזון שהיו בשפע בימי הצארים הולכים ומתמעטים היום. היא מייבאת חיטה ומוצרי מזון, ומוכרת את הזהב שברשותה כדי להשיגם. אלה תוצאות כישלון החוות הקולקטיביות וכישלון השיטה הסותרת את הטבע האנושי.

יש צורך בהנהגה חדשה לאנושות. הנהגת האנושות בידי האדם המערבי עומדת לחלוף מן העולם, לא מכיוון שהציוויליזציה המערבית פשטה את הרגל מבחינה חומרית או מכיוון שתש כוחה הצבאי והכלכלי, אלא מכיוון שהסתיים תפקידו של הסדר המערבי. אין לו יותר באמתחתו מלאי של ערכים שיאפשרו לו להיות המנהיג. יש צורך בהנהגה שתוכל לשמר ולפתח את ההישגים החומריים של גאונות היצירה האירופית ובצד זאת תצייד את האנושות בערכים חדשים, רציניים ושלמים, שונים מאלו המוכרים עד היום, בדרך מבוססת, חיובית ומעשית. האסלאם בלבד הוא בעל ערכים אלה ודרך זו. התחייה המדעית, אשר ראשיתה בימי הרנסנס במאה ה–16 ושיאה במאות ה–18 וה–19, סיימה את תפקידה. שוב לא נותרה בה כל רוח התחדשות. גם הפטריוטיות והלאומיות1 והאיחודים האזוריים בכלל שקמו בתקופה זו סיימו את תפקידם. אין להם יותר מה להציע. בסופו של דבר נכשלו הן המשטרים האינדבידואליסטיים והן הקולקטיביסטיים.

1. סייד קוטב משתמש בשני מונחים מרכזיים בשיח הלאומי הערבי: ״וטניה״ — תפיסה המדגישה את הלאומיות והפטריוטיות של כל מדינה ומדינה ואת הזיקה לטריטוריה מסוימת. ״וקומיה״ — מושג המתאר את הלאומיות העל–טריטוריאלית, השואפת לאחדות ערבית כוללת, תוך כדי התעלמות מהחלוקה למדינות שאותן יצר המערב (כל הערות השוליים מעתה ואילך הן של המתרגמת).

 

בשעה זו של מצוקה, מבוכה ובלבול שלא היו כמותם, הגיע תור האסלאם ותור האומה המוסלמית. האסלאם אינו מתכחש להמצאות החומריות. הוא רואה בהן חלק ממשימתו הראשונה של האדם מאז הפקיד בידיו האל את השלטון בארץ ומחשיבן, בתנאים מסוימים, כעבודת האל והגשמה של מטרות הקיום האנושי: ״כאשר אמר ריבונך למלאכים: הנני ממנה בארץ ממלא מקום״ (2, 30). ״ולא בראתי את השדים ואת בני האנוש כי אם למען יעבדוני״ [51, 56].2 הגיע תור ״האומה המוסלמית״ להגשים את רצון האל בהקימו אותה: ״אתם הטובה שבאומות שניתנה לאנשים, אתם מצווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באלוהים״ [3, 110]. ״כך עשינו אתכם אומה מן המיטב,3 למען תעידו על מעשי האנשים ולמען יעיד השליח על מעשיכם אתם״ [2, 143].

2. הציטוטים מהקוראן הם בהתאם לתרגומו של אורי רובין (תל אביב, 2005), תוך כדי שינויים שנדרשו כדי להתאים את הכתוב להקשר. כל ההפניות בסוגריים להלן הן לקוראן.

 

3. מילולית: אומה ממוצעת, ויש מפרשים שהממוצע הוא הטוב ביותר, שאינו נוטה לשום קיצוניות שהיא.

 

ברם, האסלאם לא יוכל למלא את תפקידו אלא אם כן יהיה מיוצג באופן ממשי בחברה, כלומר באומה. האנושות — במיוחד בימים אלה — לא תטה אוזן לאמונה מופשטת שאינה ניתנת לבחינה בחברה שניתן לצפות בה. יש הסבורים כי קיום האומה המוסלמית נקטע לפני מאות רבות. אך הלא האומה המוסלמית אינה שטח הארץ שבה התקיים האסלאם ולא עם שאבותיו חיו בתקופה היסטורית זו או אחרת על פי משטר אסלאמי. היא קיבוץ של אנשים שחייהם, השקפותיהם, מצבם, ארגוניהם, ערכיהם, אמות המידה שלהם — כולם נובעים מהדרך האסלאמית.4 קיומה של האומה שאלה מאפייניה אכן נקטע מאז חדל השלטון על פי השריעה5 להתקיים על פני האדמה. חובה לשוב ולקיים אומה זו כדי שהאסלאם יוכל למלא את התפקיד שיועד לו בהנהגת האנושות. חובה להחיות את אותה אומה, אשר נקברה תחת גלי הדורות, התפיסות, הנסיבות והמשטרים שאין להם כל קשר אל האסלאם ולדרכו, גם אם ממשיכים לטעון שהם מתקיימים במה שמכונה עולם האסלאם.

4. קוטב משתמש במונח ״מנהג״, המתאר שיטה, דרך ברורה מקיפה (לתורה, למדע ולאורח חיים), תוכנית.

 

5. שריעה — ההלכה המוסלמית המקיפה כל פרט ופרט בחיי המוסלמי.

 

אני יודע מה רב המרחק בין שלב הניסיון לעורר ״תחייה״ לבין ״נטילת ההנהגה״. האומה המוסלמית חדלה למעשה להתקיים מזה זמן רב ביותר. אידיאולוגיות אחרות ואומות אחרות בעלות תפיסות ושיטות אחרות החזיקו בידיהן לאורך תקופה ארוכה את הנהגת האנושות. הגאונות האירופית המציאה מלאי רב של מדע, תרבות, משטרים ויצירה חומרית, שעל פסגתו ניצבת האנושות. אין לנהוג קלות ראש בהישגים אלה, במיוחד כשמה שמכונה ״העולם האסלאמי״ חסר כמעט לגמרי את היופי הזה. אולם חרף כל השיקולים הללו, ויהא אשר יהא המרחק בין התחלת התחייה ובין נטילת ההנהגה, עדיין הניסיון לעורר תחייה אסלאמית הוא צעד ראשון שאין לוותר עליו.

על מנת להבהיר את העניין, מן הראוי שנבין ונגדיר במדויק את כישוריה של האומה הזאת להנהיג את האנושות, כדי שלא נחטיא את יסודותיה כבר בשלב התחייה הראשון. האומה המוסלמית אינה יכולה כיום, וגם לא נדרש ממנה, להציג בפני האנושות המצאות טכנולוגיות יוצאות דופן שתוכחנה את מצוינותה ותשבנה לה בדרך זו את עמדת ההנהגה בעולם. הגאונות האירופית הקדימה אותה בתחום זה במידה ניכרת. אין לצפות לכך שהאומה המוסלמית תעלה עליה בתחומים אלה, לפחות לא במהלך המאות הבאות. דרושים אפוא כישורים אחרים שאין לציוויליזציה האירופית. אין פירושו של דבר שעלינו לזנוח את ההמצאות החומריות. מחובתנו להשקיע בכך את מאמצינו, לא ככישור שיקדם אותנו לעבר הנהגת האנושות, אלא כצורך אישי של קיומנו וכחובה שהטילה עלינו ״התפיסה האסלאמית״ שהעלתה את האדם לדרגת ממלא מקום האל עלי אדמות. בעיני האסלאם, זו למעשה, בתנאים מסוימים, עבודת האל והגשמת תכלית הבריאה.

כדי לקבל את הנהגת האנושות חייב להיות לנו כישור אחר להציעו, זולת החדשנות החומרית. כישור זה אינו אלא האמונה והדרך, אשר יאפשרו לאנושות לשמר את הישגי הגאונות החומרית תחת פיקוחה של תפיסה שונה שתענה על הצרכים האנושיים הבסיסיים כשם שהטכנולוגיה ענתה על דרישות הרווחה החומרית. או אז תבואנה האמונה והדרך לידי ביטוי מוחשי בחברה אנושית, כלומר בחברה מוסלמית.

העולם חי היום כולו בתקופת הג'אהלייה6 מבחינת השורש שממנו נובעים יסודות החיים ומשטריהם. הנוחיות החומרית העצומה וההמצאות המעולות אינן מפחיתות ממנה מאומה. הג'אהלייה הזו מתבססת על יציאה נגד שלטון האל עלי אדמות ונגד התכונה הייחודית ביותר של האלוהות, כלומר הריבונות.7 הג'אהלייה העבירה לבני האדם את הריבונות והעניקה להם את השלטון זה על זה. כל זאת לא באופן הראשוני הפרימיטיבי שאותו הכירה תקופת הג'אהלייה הראשונה, אלא מתוך יומרה להיות בעלי הזכות לקבוע תפיסות וערכים, הלכות וחוקים, ארגונים והתנהגות, במנותק ובניגוד לדרך שהתווה האל לחיים. מהתקפה זו על שלטון האל נובע דיכוי ברואיו. השפלת האדם ככלל במשטרים הקולקטיביסטיים וניצול יחידים ועמים תחת שלטון הקפיטליזם והאמפריליזם אינם אלא תוצאות לוואי של ההתקפה על שלטון האל והתכחשות לכבוד האדם, אשר הוענק לו על ידי האל.

6. ג'אהלייה — בורות. כינוי לתקופה שלפני בוא האסלאם. החברה באותה עת מתוארת כמשוללת ערכים כמו מתינות, איפוק, ריסון יצרים ואי–ידיעת האל האחד. עם זאת אי–ידיעת האל היא רק היבט אחד של הבורות, שעיקרה: דפוסי התנהגות לא נאותים על פי אמות המידה של האסלאם.

 

7. חאכמיה — שפיטה, שלטון, שליטה. חכמי הדת, ה״עלמא״ משתמשים בו לתיאור שלטון האל.

 

זהו ייחודה של הדרך האסלאמית. בכל משטר אחר האנשים משועבדים זה לזה בצורה זו או אחרת. רק בדרך האסלאמית ישתחררו האנשים כולם מעבודה לזולתם באמצעות העבודה לאל לבדו, הקבלה ממנו בלבד והכניעה לו. זה צומת הדרכים וזו גם התפיסה החדשה שיש ביכולתנו להעניק לאנושות, זו התפיסה וההשפעות העמוקות על החיים האנושיים הריאליים הנובעים ממנה. זהו האוצר שאין לאנושות, מכיוון שאין הוא תוצר של הציוויליזציה המערבית ולא של הגאונות האירופית, המזרחית או המערבית. ללא ספק, יש בידינו דבר חדש לחלוטין שהאנושות אינה מכירה ושאין ביכולתה ל״יצרו״. אבל, כאמור, הדבר החדש הזה צריך להתממש במציאות מעשית. האומה חייבת לנהל את חייה לפיו. לכך דרושה פעולת ״תחייה״ בעולם האסלאמי, שבעקבותיה תבוא, במוקדם או במאוחר, קבלת הנהגה של האנושות.

כיצד, אם כן, תתחיל פעולת התחייה האסלאמית? יש צורך בחיל חלוץ שיצא לדרך בהחלטה נחושה ויחצה את אוקינוס הג'אהלייה שהיכתה שורשים בכל רחבי תבל. הוא יצעד בה תוך כדי מידה של התנתקות מהג'אהלייה שמסביבו מחד גיסא, אך גם תוך כדי קשר כלשהו אליה מאידך גיסא. אנשי החלוץ הנחושים הללו זקוקים ל״ציוני הדרך״, שמהם יבינו את אופי תפקידם, מהות שליחותם, קושי מטרתם ונקודת הזינוק במסעם הארוך. מ״ציוני הדרך״ ילמדו גם מהי העמדה שעליהם לנקוט ביחס לג'אהלייה המכה שורשים בכל רחבי הארץ, היכן עליהם לשתף פעולה עם אנשיה ומתי להתרחק מהם, מהן התכונות המיוחדות להם עצמם ומה מאפיין את אנשי הג'אהלייה שבסביבתם, כיצד לדבר אל אנשי הג'אהלייה הזו בשפת האסלאם ועל מה לדבר עמם, ולבסוף, על אנשי החלוץ לדעת מאין ובאיזה אופן יקבלו הדרכה. את ציוני הדרך הללו יש לשאוב מהמקור הראשון לאמונתנו, הוא הקוראן, מהוראותיו הבסיסיות ומהתפיסה שנטע בנפשות הקבוצה הנבחרת. זו [קבוצת המוסלמים הראשונים] שבאמצעותה עשה אלוהים בארץ כחפצו, ושכבר התוותה פעם את מהלך ההיסטוריה בכיוון שבו רצה האל.

למען חיל חלוץ זה, אשר לו אנו מקווים ומצפים, כתבתי את ציוני הדרך. ארבעה פרקים מתוכו נלקחו מספרי בצילו של הקוראן,8 תוך כדי שינויים ותוספות הולמות לנושא הספר ציוני הדרך. שמונה פרקים אחרים — בנוסף להקדמה זו — נכתבו בפרקי זמן שונים, בהתאם לרעיונות שעלו במוחי כאשר הגיתי בדרך האלוהית המוצגת בקוראן הנכבד. המשותף לכולם, חרף ההבדלים, הוא היותם ציוני דרך, כפי שזה בא לידי ביטוי בכל דרך אשר נותנים בה ציונים/סימנים. יחד הם מהווים קובץ ראשון של ציוני הדרך שלנו, ואני מקווה שיבואו בעקבותיו קבצים נוספים של רעיונות, כשם שהנחני האל בציוני הדרך האלה. ההצלחה היא בעזרת האל!

8. ספר הפרשנות לקוראן שחיבר קוטב בשבתו בכלא.