אדמה אדמתי, ארצי ארצי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אדמה אדמתי, ארצי ארצי
הוספה למועדפים

אדמה אדמתי, ארצי ארצי

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 258 עמ' מודפסים

בת־ציון ימיני

ד"ר בת-ציון ימיני היא מרצה בכירה במכללת לוינסקי לחינוך; בעבר עמדה בראש החוג ללשון העברית. חוקרת סגנון, רטוריקה, לשון ומגדר. הוציאה חמישה ספרי לימוד ללשון. ספרה "אדמה-אדמתי, ארצי, ארצי, לשון ומגדר בשירה העברית המודרנית" ראה אור בהוצאת רסלינג (2013).

תקציר

האם יש הבדל בין שירים שכתבו נשים לשירים שכתבו גברים? ספרה של בת-ציון ימיני דן בשאלה האם קיימים הבדלים מגדריים בלשון השירה בדור של שלונסקי בהתבסס על מחקר  שבו נבחרו שישה משוררים – מחציתם גברים ומחציתם נשים. השירים שנבדקו היו שירים ליריים שכתבו המשוררים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואלכסנדר פן, לצד המשוררות בנות דורם: לאה גולדברג, יוכבד בת מרים וזלדה.
 
המחקר העלה שלושה קווי לשון סגנוניים התואמים את ההתייחסות הסטריאוטיפית של אותו דור לבני שני המינים. בהשוואה בין מאפיינים אלה לאותם מאפיינים בשירי משוררים צעירים יותר, שכתבו את שיריהם ארבעים שנה מאוחר יותר, נמצא שההבדלים בין כתיבת הגברים לכתיבת הנשים היטשטשו. המחברת מראה שהסיבה לכך נובעת מהשינויים החברתיים-תרבותיים שעברה החברה הישראלית בעקבות המפנה הפמיניסטי והשינוי שחל במעמד האישה בעקבותיו. 
 
בשל מעמדה הנחות של האישה בדור של שלונסקי הרגישו המשוררות שהן חייבות לכתוב כמצופה מהן כנשים, כדי שלא יודרו מהקהילה הספרותית. לעומתן, הגברים שלא רצו לשוות לשיריהם אופי של שירה נשית, ביטאו את הריגושיות של השיר הלירי בדרך אחרת – חדשנית יותר. בינתיים עברה החברה הישראלית שינויים ותמורות שהבולט שבהם הוא המהפכה הפמיניסטית. שינויים אלה נתנו את אותותיהם גם בתחום היצירה והתרבות, והמשוררים הצעירים החלו לכתוב את שיריהם לא בדרך הסטריאוטיפית המקובלת. המשוררות הצעירות כבר אינן כותבות כפי שמצפים מכתיבה נשית, והמשוררים הצעירים אינם חוששים עוד לתדמיתם הגברית ומשלבים בשיריהם סממני כתיבה שאפיינו בעבר רק כתיבה נשית.
 
 
ד"ר בת-ציון ימיני היא חוקרת סגנון, מרצה במכללת אשקלון ובמכללת תלפיות, עורכת לשונית ומחברת ספרי לימוד בלשון ובהבעה. 

פרק ראשון

הקדמה
 
עוד בימי בראשית, כשנבראה האישה מצלעו של הגבר, הגדיר אותה הבורא ״עזר כנגדו״. האישה נתפסה משנית בחשיבותה בהשוואה לגבר שנברא ראשון, וכשחטאו שניהם באָכלם מן הפרי האסור, קילל אותם האל קללה שהבליטה עוד יותר את ההבדלים ביניהם. על הבעל הוטל להיות מפרנס המשפחה, ועל האישה ללדת ולשאת בעול גידול הילדים וניהול הבית.
 
משחר ההיסטוריה במשך אלפי שנים חייתה החברה האנושית לאור התפיסה הדואלית המתייחסת לגבר ולאישה בצורה סטריאוטיפית: הגבר נתפס עצמאי וכוחני ואילו האישה תלותית ורגשנית. מאז עברה החברה המערבית כברת דרך, והיום השתנה מעמד האישה לבלי היכר. נשאלת השאלה האם השפיע יחסה של החברה השמרנית כלפי נשים גם על יצירתן, והאם נשים שחיו בתקופה שבה היה יחס החברה אליהן סטריאוטיפי כתבו כתיבה נשית? גם אם נצא מתוך הנחה שיש הבדל בין כתיבת הנשים לכתיבת הגברים, עדיין יש מקום לשאלה האם הבדל זה קיים גם בשירה הלירית, שאופייה לרוב ריגושי יותר. על שאלה זו אנסה לענות במחקר זה.
 
מטרת החיבור הזה היא לבדוק אם יש הבדל בין לשונם של משוררים ללשונן של משוררות בכתיבה השירית. מובן שכאשר מדובר בשירה לירית לא צפוי הבדל בין שירי המשוררים לשירי המשוררות מבחינת עוצמת הריגושיות שהם מעניקים לשיר, אך ייתכנו הבדלים ביניהם בשימוש באמצעי הלשון המשַווים לשיר אופי ריגושי.1 כדי לברר שאלה זו השוויתי את מאפייני הסגנון בשיריהם של גברים כנגד מאפייני הסגנון בשירי נשים.
 
1. אמנם בשירה המודרנית, שהיא נושא החיבור, יש גם שירים ליריים שכלתניים ומאופקים כדוגמת שיריהם של נתן זך ויהודה עמיחי, אך ענייננו הוא בשירה הלירית המודרנית לפני שירת דור המדינה, שנשמת אפה היא ההשתפכות וביטוי הרגש.
לצורך המחקר בחרתי שישה משוררים: מחציתם גברים ומחציתם נשים. עם המשוררים הגברים נמנים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואלכסנדר פן. כנגדם בחרתי את המשוררות בנות דורם לאה גולדברג, יוכבד בת–מרים וזלדה. ששת המשוררים שנבחרו היו דמויות מפתח בשירה העברית הארץ–ישראלית שהחלה להתפתח משנות ה–20 של המאה ה–20. על שלונסקי, אלתרמן וגולדברג אומר הלל ברזל כי ״לאישיותם ולפועלם של משוררים אלה יש חשיבות רבה לא רק בתולדות השירה העברית אלא גם בדברי ימי העם והמדינה, והם מצטרפים אל שורת היוצרים הראשונים במעלה בספרות העברית לדורותיה״.2 גם שלושת המשוררים האחרים נחשבו ליוצרים בעלי שיעור קומה שהשפיעו על התפתחות השירה העברית. הם פעלו ויצרו בצדם של המשוררים שהזכרתי ובאו מאותו רקע חברתי–תרבותי (לבד מזלדה שהייתה אישה דתית).3
 
2. הלל ברזל, שירת ארץ ישראל, תל אביב: עקד, תשס״א, עמ' 670.
3. ראו להלן הסעיף ״המשוררים ששירתם היא נושא המחקר״.
 
בהשוואה שערכתי בין מאפייני הסגנון בשיריהם של הגברים לבין מאפייני סגנון מקבילים בשירי הנשים, בדקתי את האמצעים הלשוניים הבאים: כינויי הגוף, ש' הזיקה, כ' הדמיון, ו' החיבור, שאלות, משפטים כוללים, משפטים מורכבים, שמות תואר, סוגי הפעלים, צורות הסביל, צורות הציווי ומשפטים חד–איבריים. המאפיינים שנמצאו בהם הבדלים משמעותיים שייכים לתחומי התחביר והצורות (מורפולוגיה). בתחום התחביר השוויתי את השימוש בשם התואר שעושים המשוררים והמשוררות בשיריהם, והממצאים הראו הבדלים בהיקף השימוש בשם התואר ובאיכותו. אמצעי לשוני נוסף בתחום התחביר שנתגלה כבר–משמעות הוא המשפט החד–איברי. גם כאן עלו ממצאים הקשורים לתפוצת המשפטים החד–איבריים ולאופן השימוש בהם בשירי המשוררים ובשירי המשוררות. בתחום הצורני–סמנטי, הקשור גם הוא לתחביר, בדקתי את דרכי השימוש בצורות הציווי בשירי המשוררים, וגם בנושא זה נמצאו הבדלים משמעותיים מבחינת היקף השימוש בציוויים וטיבם.
 
ההבדלים המגדריים בלשון המשוררים והמשוררות מחייבים לבדוק שאלה נוספת הנוגעת למהותו של המחקר, והיא - האם הבדלים אלה מייחדים רק את משוררי דור שלונסקי או שמא הם קיימים גם בשיריהם של משוררים ומשוררות בתקופה מאוחרת יותר? אם יתברר שקווי הלשון המגדריים מאפיינים גם את הדור המאוחר יותר, יש להניח שמדובר בהבדלים טבעיים הנובעים מעצם כתיבת המשורר כגבר או כאישה; אולם אם יראה המחקר אחרת, אנסה לבדוק את ההנחה שמקור ההבדלים המגדריים הוא ברקע החברתי–תרבותי ובחינוך לתפיסת ההבדלים בין המינים בחברה הישראלית.
 
נושא החיבור נוגע בשלושה היבטים מרכזיים: היבט חברתי, היבט ספרותי והיבט לשוני, ולכן לפני הצגת הממצאים שעלו במחקר אתן סקירת רקע לכל אחד מן ההיבטים האלה במבוא שלהלן. השירים בקורפוס הנבחן הם שירים ליריים שכתבו ששת המשוררים בשיא תקופת פעילותם - החל משנות ה–30 וה–40 ועד לתחילת שנות ה–70 - סוף תקופת יצירתם. מתוך המבחר של השירים הליריים שעמדו לרשותי בחרתי מדגם מייצג המכיל 1,500 מילים משיריו של כל משורר. אלה הספרים שמהם נלקחו השירים:
- שירי אברהם שלונסקי מתוך ספרו על מלאת (1947).
- שירי נתן אלתרמן מתוך ספרו כוכבים בחוץ (1928).
- שירי אלכסנדר פן מתוך היה או לא היה - מבחר שירים שפורסמו בעיתונות משנות ה–20 עד שנות ה–50 ושירים שפורסמו לאחר מותו בעריכת יוסי גמזו (1975).
- שירי לאה גולדברג מתוך הספרים שיבולת ירוקת העין (1940) ומביתי הישן (1944).
- שירי יוכבד בת–מרים מתוך הספר שירים - אסופת שירים שכתבה ברוסיה, ארץ מוצאה, עד שנת 1929, ושירים שכתבה לאחר עלייתה ארצה עד שנת 1963.
- שירי זלדה (שניאורסון–מישקובסקי) מתוך אסופת השירים שירי זלדה (1985). באסופה זו שירים שכתבה זלדה מסוף שנות ה–30.
כדי שהבדיקה תהיה מהימנה ככל האפשר, נלקחו מהחלק הראשון של הספר שליש מהשירים שנבחרו לקורפוס של כל משורר, שליש מהחלק האמצעי ושליש מחלקו האחרון. רק כאשר התקשיתי למצוא שיר שסכום מילותיו משלים את 1,500 המילים שנקבעו לכל משורר, חרגתי מדרך זו וחיפשתי את השיר המשלים לאורך כל הספר. בספרו של אלכסנדר פן לא יכולתי לנהוג בדרך שהצגתי מאחר שהסתמכתי על קובץ השירים המקיף ביותר של שיריו. בקובץ זה יש בצד השירים הליריים גם שירים מז'אנרים אחרים, ולכן הוצאתי כמעט את כל השירים הליריים שהיו בספר.
 
הגישה לחיבור היא תיאורית ביסודה, אקלקטית בשיטתה ומובנית. העבודה היא סגנונית ועוסקת בהיבטים לשוניים בהקשר המגדרי של הטקסט הספרותי, ועל כן היא בין–תחומית, ומצריכה ריבוי היבטים. בעיקר אימצתי את הכיוון שהתוו אלריק רינל,4 נילס אריק אנקויסט,5 ג'פרי ליץ',6 ג'פרי ליץ' ומיכאל שורט,7 ובעקבותיהם מאיה פרוכטמן,8 רינה בן–שחר9 ואחרים. הגישה הבין–תחומית הולכת ופושטת לאחרונה בעבודות מחקר בלשניות, וכדברי פרוכטמן, העיון הלשוני בטקסט הספרותי אינו קשור רק בבלשנות, אלא גם בחקר הספרות ובתחומי מחקר ותת–תחומי מחקר נוספים העוסקים בתורת הסגנון ובחקר השיח, בתקשורת ובאמצעיה המילוליים וכן בפרגמטיקה ובהשפעת החברה, מושגיה ותרבותה על הלשון.10 שיטת בדיקת הסגנון ששימשה אותי במחקר זה היא השיטה הכמותית, שלפיה השוויתי את ההיקרויות של פריטים לשוניים בטקסט אחד להיקרויות של פריטים לשוניים מקבילים בחמשת הטקסטים האחרים.11
 
4. Rynell Alarik, ״Parataxis and Hypotaxis as a Criterion of Syntax and Style״, in: Band 48. no. 3, Lunds Universitets Årsskrift (N.F.), 1952, pp. 3-59
5. Enkvist Nils Erik, ״On Defining Style: An Essay in Applied Linguistics״, in: Spencer John Walter (ed.), Linguistics and Style, London: Oxford University Press, 1964
6. Leech Geoffrey, A Linguistic Guide to English Poetry, London: Longman Group Limited, 1969, pp. 5-9
7. Leech Geoffre and Short Michael, Style and Fiction: A Linguistic Introduction to English Prose, 1982, London: Longman
8. פרוכטמן מאיה, ״האיחוי והשעבוד כבוחן לסגנונם של טיפוסי כתיבה״, בלשנות עברית חפ״שית 2 (תש״ל): 45-29; פרוכטמן מאיה, לומר זאת אחרת: עיוני סגנון ולשון בשירה העברית בת ימינו, באר שבע: אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, תש״ס.
9. בן–שחר רינה, ״על לשון הרומן 'בתו' ליורם קניוק ועל מגמות סגנוניות בסיפורת הישראלית של שנות ה–80״, לשון ועברית 4 (1990): 44-36.
10. פרוכטמן, לומר זאת אחרת, עמ' 11.
11. דרך זו נקט קדרי בתיאור סגנונו של עגנון. ראו קדרי מנחם צבי, ש״י עגנון רב סגנון, רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן, תשמ״א. לבד מהשיטה הכמותית הלך קדרי גם לפי השיטה ההתרשמותית. ראו שם, עמ' 10.
 
על מנת לבסס את ממצאי המחקר בחרתי טקסט אחר הקרוי טקסט נורמה. הטקסט מורכב משיריהם של שלושה משוררים ושלוש משוררות שחיו ויצרו בתקופתם של המשוררים שבמחקר ואפילו מעט לפניהם. המשותף לכל שנים עשר המשוררים האלה הוא תקופת יצירתם שהחלה בראשית התגבשות המרכז הספרותי–היהודי בארץ ישראל ונמשכה אחריה. המשוררים בטקסט הנורמה הם אורי צבי גרינברג, יונתן רטוש ואבות ישורון. כנגדם בחרתי את המשוררות רחל, אסתר ראב ואלישבע (שם עט).12 בטקסט הנורמה, שמנה 400 מילים משיריו של כל משורר, ערכתי בדיקה זהה של פריטים לשוניים בטקסט, והשוויתי את ממצאיה לממצאי הבדיקה של קורפוס המחקר. ממצאים אלה יוצגו מיד לאחר הצגת הממצאים שעלו מבדיקת השירים שבקורפוס.
 
12. שמה האמיתי היה יֶליזבֶטָה איוואנובה ז'ירקובה–ביחוֹבסקי.
 
מחקרים רבים נכתבו במשך שנים על שירי המשוררים שבמחקר ובטקסט הנורמה. בחיבור זה הסתמכתי על מחקרים אלו לצורך הבנת משמעות השיר. נעזרתי רבות גם בתיאור סגנונם של סופרים, בעיקר במחקריהם של ליץ', ליץ' ושורט,13 מנחם צבי קדרי,14 פרוכטמן,15 מירי ברוך ופרוכטמן16 ועוד. כמו כן ישמשו אותי מחקרים שנכתבו על שם התואר, על צורות הציווי ועל המשפט החד–איברי.
 
13. Leech, A Linguistic Guide to English Poetry; Leech Geoffre and Short Michael, Style and Fiction, p. 3
14. קדרי, ש״י עגנון רב סגנון.
15. פרוכטמן מאיה, ״השפעתם של המקורות הקדומים והספרות החדשה על לשונו של אהרן מגד ב'החי על המת'״, הספרות א (תשכ״ח):725-723; פרוכטמן מאיה, לשונה של ספרות, אבן יהודה: רכס, תש״ן/א; פרוכטמן מאיה, ״יחסי השיח והשירה המודרנית: כיוון סגנוני״, בתוך: קדרי מנחם צבי ושרביט שמעון (עורכים), מחקרים בלשון העברית ובספרות התלמודית - ספר זיכרון למ' מורשת, רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן, תש״ן/ב, עמ' 152-149; פרוכטמן מאיה, ״שינויי סדר במשפט ומבני אקסטראפוזיציה בסיפוריה של דבורה בארון״, בתוך: גלוסקא יצחק וקיסר צמח (עורכים), ספר שבטיאל, רמת גן: האגודה לטיפוח חברה ותרבות, עמותת אפיקים, תשנ״ב, עמ' 168-160; פרוכטמן, לומר זאת אחרת.
16. ברוך מירי ופרוכטמן מאיה, לכל שיר יש שם, תל אביב: פפירוס, תשמ״ג.
בנושא הבדלי לשון בין גברים לבין נשים נעזרתי בעבודת הדוקטור של מלכה מוצ'ניק17 שערכה מחקר דומה על לשון העיתונות העברית, במאמריה ובספרה. אמנם המחקר בודק את לשון הספרות, אך שיטת העבודה שלה והרקע החברתי–פסיכולוגי שנתנה במבוא לעבודתה סייעו לי בהבנת הנושא ובדרכי המחקר. בתחום הספרות נעזרתי בספריו של ברזל.18
17. מוצ'ניק מלכה, הבדלי לשון בין גברים לבין נשים בעיתונות העברית (עבודת דוקטור), רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן, 1992. במאמריה: מוצ'ניק מלכה, ״האם לשון העיתונאיות שונה מלשון העיתונאים?״, פתו״ח 2 (תשנ״ד): 35-17; מוצ'ניק מלכה, ״גבר מול אישה - תקשורת שונה״, בלשנות עברית 42-41 (תשנ״ז): 86-79; מוצ'ניק מלכה, ״משמעות אורך המשפטים בשתי נובלות מאת יהודית קציר״, תלפיות יא (תש״ס): 220-211; מוצ'ניק מלכה, לשון חברה ותרבות, כרך ב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס״ב/א, עמ' 76-9; מוצ'ניק מלכה, ״טובין ותקינין (פוליטית)״, חלקת לשון, 34-33 (תשס״ב/ב): 94-74; מוצ'ניק מלכה, ‫״סטריאוטיפים מגדריים בלשונו של דויד גרוסמן״, ‫ חלקת לשון 38-37 (2006): 60-49; מוצ'ניק מלכה, ״הבדלי מגדר כמסר חברתי בביטויי סלנג״, סוגיות חברתיות בישראל: כתב עת לנושאי חברה 3 (תשס״ז): 20-5.
18. ברזל הלל, משוררים על שירה, תל אביב: עקד, תש״ל; ברזל הלל, משוררים בגדולתם, תל אביב: יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, תשל״ט; ברזל הלל, שירה צעירה - מבוא, תל אביב: עקד, תשמ״א; ברזל הלל, משוררי בשורה: משוררים בגדולתם, תל אביב: יחדיו, תשמ״ג; ברזל הלל, שירה ופואטיקה, תל אביב: יחדיו, תש״ן; ברזל הלל, שירת ארץ ישראל, תל אביב: ספריית פועלים, תשס״א.
בחקר ספרות הנשים סייעו לי רבות מחקריהם של יפה ברלוביץ,19 לילי רתוק,20 רות קרטון בלום,21 שחקרה רבות גם את שירת בת–מרים, ודן מירון.22
19. ברלוביץ יפה, ״ספרות העלייה הראשונה״, בתוך: אליאב מרדכי (עורך) ספר העלייה הראשונה, ירושלים: יד יצחק בן–צבי, תשמ״ב, עמ' 464-447; ברלוביץ יפה (עורכת) סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה, תל אביב: משרד הביטחון, תשמ״ה; ברלוביץ יפה, ״האישה בספרות הנשים של העלייה הראשונה״, קתדרה 54 (תש״ן): 124-107; ברלוביץ יפה, להמציא ארץ להמציא עם, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ״ו, עמ' 79-47; ברלוביץ יפה, ״רחל מורפורגו: התשוקה אל המוות, התשוקה אל השיר. לטיבה של המשוררת העברית הראשונה בעת החדשה״, בתוך: שמיר זיוה (עורכת), סדן: מחקרים בספרות עברית, כרך ב: פרקים נבחרים בשירת נשים עברית, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ״ז, עמ' 40-11. ברלוביץ יפה, ״החיפוש אחר דיוקן הארץ–ישראלית בספרות הנשים בתקופת היישוב״, ביקורת ופרשנות 34 (תש״ס/א): 113-91; ברלוביץ יפה, ״רות מגדות הוולגה״, מעריב, מאמר מיום ה' בסיון תש״ס, 8.6.2000; ברלוביץ יפה, סיפורי נחמה פוחצ'בסקי, הרצאה מיום 18.1.01, רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן.
20. רתוק לילי, ״דיוקן האישה כמשוררת ישראלית״, מאזניים סב (3-2) (1988/א): 62-56; רתוק לילי, ״הדיוקן החסר״, מאזניים סב (6-5) (1988/ב): 86-80; רתוק לילי, (עורכת), הקול האחר, סיפורת נשים עברית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994; רתוק לילי, ״כמו מים חוצבת: מוטיבים בשירת הנשים העברית״, בתוך: שמיר זיוה (עורכת), מחקרים בספרות עברית, עמ' 202-165; רתוק לילי, מלאך האש - על שירת יונה וולך, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ״ז/ב.
21. קרטון–בלום רות, ״בין שבילי חלום ותוחלת״, מאזניים לג, חוברת א (1971): 41-30; קרטון בלום רות, ״על משמעותם של תוארי צבע בשירת יוכבד בת–מרים״, בתוך: פליישר עזרא (עורך), מחקרי ספרות מוגשים לשמעון הלקין, ירושלים: מאגנס, תשל״ג, עמ' 223-205; קרטון–בלום רות, במרחק הנעלם, עיונים בשירת יוכבד בת־מרים, גבעתיים: אגודת הסופרים העברים בישראל ליד מסדה, 1977/א; קרטון–בלום רות, ״על מקל ועל אור: עיוני סגנון בשירתה של בת–מרים״, בתוך: שמיר זיוה (עורכת), מחקרים בספרות עברית - סדן ב, 1977/ב, עמ' 152-145; קרטון–בלום רות, שירה בראי עצמה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1982.
22. מירון דן, אימהות מייסדות, אחיות חורגות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ״א; מירון דן, האדם אינו אלא... עיונים בשירה, תל אביב: זמורה–ביתן, תשנ״ט.
 
עבודה נוספת שהאירה את המחקר מן הצד הספרותי היא עבודת הדוקטור של פנינה שירב, זהות נשית וביטוייה התמטיים והתבניתיים בפרוזה של מספרות ישראליות משנות ה־50 ועד שנות ה־80.23 בהיבט הספרותי נעזרתי רבות גם בקורס של פרופ' טובה כהן ״נשים כותבות בספרות העברית - שירה״ שהתקיים בשנת תשס״א באוניברסיטת בר–אילן.
23. שירב פנינה, זהות נשית וביטוייה התמטיים והתבניתיים בפרוזה של מספרות ישראליות משנות ה־50 ועד שנות ה־80 (עבודת דוקטור), ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשנ״ד.

בת־ציון ימיני

ד"ר בת-ציון ימיני היא מרצה בכירה במכללת לוינסקי לחינוך; בעבר עמדה בראש החוג ללשון העברית. חוקרת סגנון, רטוריקה, לשון ומגדר. הוציאה חמישה ספרי לימוד ללשון. ספרה "אדמה-אדמתי, ארצי, ארצי, לשון ומגדר בשירה העברית המודרנית" ראה אור בהוצאת רסלינג (2013).

עוד על הספר

  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 258 עמ' מודפסים
אדמה אדמתי, ארצי ארצי בת־ציון ימיני
הקדמה
 
עוד בימי בראשית, כשנבראה האישה מצלעו של הגבר, הגדיר אותה הבורא ״עזר כנגדו״. האישה נתפסה משנית בחשיבותה בהשוואה לגבר שנברא ראשון, וכשחטאו שניהם באָכלם מן הפרי האסור, קילל אותם האל קללה שהבליטה עוד יותר את ההבדלים ביניהם. על הבעל הוטל להיות מפרנס המשפחה, ועל האישה ללדת ולשאת בעול גידול הילדים וניהול הבית.
 
משחר ההיסטוריה במשך אלפי שנים חייתה החברה האנושית לאור התפיסה הדואלית המתייחסת לגבר ולאישה בצורה סטריאוטיפית: הגבר נתפס עצמאי וכוחני ואילו האישה תלותית ורגשנית. מאז עברה החברה המערבית כברת דרך, והיום השתנה מעמד האישה לבלי היכר. נשאלת השאלה האם השפיע יחסה של החברה השמרנית כלפי נשים גם על יצירתן, והאם נשים שחיו בתקופה שבה היה יחס החברה אליהן סטריאוטיפי כתבו כתיבה נשית? גם אם נצא מתוך הנחה שיש הבדל בין כתיבת הנשים לכתיבת הגברים, עדיין יש מקום לשאלה האם הבדל זה קיים גם בשירה הלירית, שאופייה לרוב ריגושי יותר. על שאלה זו אנסה לענות במחקר זה.
 
מטרת החיבור הזה היא לבדוק אם יש הבדל בין לשונם של משוררים ללשונן של משוררות בכתיבה השירית. מובן שכאשר מדובר בשירה לירית לא צפוי הבדל בין שירי המשוררים לשירי המשוררות מבחינת עוצמת הריגושיות שהם מעניקים לשיר, אך ייתכנו הבדלים ביניהם בשימוש באמצעי הלשון המשַווים לשיר אופי ריגושי.1 כדי לברר שאלה זו השוויתי את מאפייני הסגנון בשיריהם של גברים כנגד מאפייני הסגנון בשירי נשים.
 
1. אמנם בשירה המודרנית, שהיא נושא החיבור, יש גם שירים ליריים שכלתניים ומאופקים כדוגמת שיריהם של נתן זך ויהודה עמיחי, אך ענייננו הוא בשירה הלירית המודרנית לפני שירת דור המדינה, שנשמת אפה היא ההשתפכות וביטוי הרגש.
לצורך המחקר בחרתי שישה משוררים: מחציתם גברים ומחציתם נשים. עם המשוררים הגברים נמנים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואלכסנדר פן. כנגדם בחרתי את המשוררות בנות דורם לאה גולדברג, יוכבד בת–מרים וזלדה. ששת המשוררים שנבחרו היו דמויות מפתח בשירה העברית הארץ–ישראלית שהחלה להתפתח משנות ה–20 של המאה ה–20. על שלונסקי, אלתרמן וגולדברג אומר הלל ברזל כי ״לאישיותם ולפועלם של משוררים אלה יש חשיבות רבה לא רק בתולדות השירה העברית אלא גם בדברי ימי העם והמדינה, והם מצטרפים אל שורת היוצרים הראשונים במעלה בספרות העברית לדורותיה״.2 גם שלושת המשוררים האחרים נחשבו ליוצרים בעלי שיעור קומה שהשפיעו על התפתחות השירה העברית. הם פעלו ויצרו בצדם של המשוררים שהזכרתי ובאו מאותו רקע חברתי–תרבותי (לבד מזלדה שהייתה אישה דתית).3
 
2. הלל ברזל, שירת ארץ ישראל, תל אביב: עקד, תשס״א, עמ' 670.
3. ראו להלן הסעיף ״המשוררים ששירתם היא נושא המחקר״.
 
בהשוואה שערכתי בין מאפייני הסגנון בשיריהם של הגברים לבין מאפייני סגנון מקבילים בשירי הנשים, בדקתי את האמצעים הלשוניים הבאים: כינויי הגוף, ש' הזיקה, כ' הדמיון, ו' החיבור, שאלות, משפטים כוללים, משפטים מורכבים, שמות תואר, סוגי הפעלים, צורות הסביל, צורות הציווי ומשפטים חד–איבריים. המאפיינים שנמצאו בהם הבדלים משמעותיים שייכים לתחומי התחביר והצורות (מורפולוגיה). בתחום התחביר השוויתי את השימוש בשם התואר שעושים המשוררים והמשוררות בשיריהם, והממצאים הראו הבדלים בהיקף השימוש בשם התואר ובאיכותו. אמצעי לשוני נוסף בתחום התחביר שנתגלה כבר–משמעות הוא המשפט החד–איברי. גם כאן עלו ממצאים הקשורים לתפוצת המשפטים החד–איבריים ולאופן השימוש בהם בשירי המשוררים ובשירי המשוררות. בתחום הצורני–סמנטי, הקשור גם הוא לתחביר, בדקתי את דרכי השימוש בצורות הציווי בשירי המשוררים, וגם בנושא זה נמצאו הבדלים משמעותיים מבחינת היקף השימוש בציוויים וטיבם.
 
ההבדלים המגדריים בלשון המשוררים והמשוררות מחייבים לבדוק שאלה נוספת הנוגעת למהותו של המחקר, והיא - האם הבדלים אלה מייחדים רק את משוררי דור שלונסקי או שמא הם קיימים גם בשיריהם של משוררים ומשוררות בתקופה מאוחרת יותר? אם יתברר שקווי הלשון המגדריים מאפיינים גם את הדור המאוחר יותר, יש להניח שמדובר בהבדלים טבעיים הנובעים מעצם כתיבת המשורר כגבר או כאישה; אולם אם יראה המחקר אחרת, אנסה לבדוק את ההנחה שמקור ההבדלים המגדריים הוא ברקע החברתי–תרבותי ובחינוך לתפיסת ההבדלים בין המינים בחברה הישראלית.
 
נושא החיבור נוגע בשלושה היבטים מרכזיים: היבט חברתי, היבט ספרותי והיבט לשוני, ולכן לפני הצגת הממצאים שעלו במחקר אתן סקירת רקע לכל אחד מן ההיבטים האלה במבוא שלהלן. השירים בקורפוס הנבחן הם שירים ליריים שכתבו ששת המשוררים בשיא תקופת פעילותם - החל משנות ה–30 וה–40 ועד לתחילת שנות ה–70 - סוף תקופת יצירתם. מתוך המבחר של השירים הליריים שעמדו לרשותי בחרתי מדגם מייצג המכיל 1,500 מילים משיריו של כל משורר. אלה הספרים שמהם נלקחו השירים:
- שירי אברהם שלונסקי מתוך ספרו על מלאת (1947).
- שירי נתן אלתרמן מתוך ספרו כוכבים בחוץ (1928).
- שירי אלכסנדר פן מתוך היה או לא היה - מבחר שירים שפורסמו בעיתונות משנות ה–20 עד שנות ה–50 ושירים שפורסמו לאחר מותו בעריכת יוסי גמזו (1975).
- שירי לאה גולדברג מתוך הספרים שיבולת ירוקת העין (1940) ומביתי הישן (1944).
- שירי יוכבד בת–מרים מתוך הספר שירים - אסופת שירים שכתבה ברוסיה, ארץ מוצאה, עד שנת 1929, ושירים שכתבה לאחר עלייתה ארצה עד שנת 1963.
- שירי זלדה (שניאורסון–מישקובסקי) מתוך אסופת השירים שירי זלדה (1985). באסופה זו שירים שכתבה זלדה מסוף שנות ה–30.
כדי שהבדיקה תהיה מהימנה ככל האפשר, נלקחו מהחלק הראשון של הספר שליש מהשירים שנבחרו לקורפוס של כל משורר, שליש מהחלק האמצעי ושליש מחלקו האחרון. רק כאשר התקשיתי למצוא שיר שסכום מילותיו משלים את 1,500 המילים שנקבעו לכל משורר, חרגתי מדרך זו וחיפשתי את השיר המשלים לאורך כל הספר. בספרו של אלכסנדר פן לא יכולתי לנהוג בדרך שהצגתי מאחר שהסתמכתי על קובץ השירים המקיף ביותר של שיריו. בקובץ זה יש בצד השירים הליריים גם שירים מז'אנרים אחרים, ולכן הוצאתי כמעט את כל השירים הליריים שהיו בספר.
 
הגישה לחיבור היא תיאורית ביסודה, אקלקטית בשיטתה ומובנית. העבודה היא סגנונית ועוסקת בהיבטים לשוניים בהקשר המגדרי של הטקסט הספרותי, ועל כן היא בין–תחומית, ומצריכה ריבוי היבטים. בעיקר אימצתי את הכיוון שהתוו אלריק רינל,4 נילס אריק אנקויסט,5 ג'פרי ליץ',6 ג'פרי ליץ' ומיכאל שורט,7 ובעקבותיהם מאיה פרוכטמן,8 רינה בן–שחר9 ואחרים. הגישה הבין–תחומית הולכת ופושטת לאחרונה בעבודות מחקר בלשניות, וכדברי פרוכטמן, העיון הלשוני בטקסט הספרותי אינו קשור רק בבלשנות, אלא גם בחקר הספרות ובתחומי מחקר ותת–תחומי מחקר נוספים העוסקים בתורת הסגנון ובחקר השיח, בתקשורת ובאמצעיה המילוליים וכן בפרגמטיקה ובהשפעת החברה, מושגיה ותרבותה על הלשון.10 שיטת בדיקת הסגנון ששימשה אותי במחקר זה היא השיטה הכמותית, שלפיה השוויתי את ההיקרויות של פריטים לשוניים בטקסט אחד להיקרויות של פריטים לשוניים מקבילים בחמשת הטקסטים האחרים.11
 
4. Rynell Alarik, ״Parataxis and Hypotaxis as a Criterion of Syntax and Style״, in: Band 48. no. 3, Lunds Universitets Årsskrift (N.F.), 1952, pp. 3-59
5. Enkvist Nils Erik, ״On Defining Style: An Essay in Applied Linguistics״, in: Spencer John Walter (ed.), Linguistics and Style, London: Oxford University Press, 1964
6. Leech Geoffrey, A Linguistic Guide to English Poetry, London: Longman Group Limited, 1969, pp. 5-9
7. Leech Geoffre and Short Michael, Style and Fiction: A Linguistic Introduction to English Prose, 1982, London: Longman
8. פרוכטמן מאיה, ״האיחוי והשעבוד כבוחן לסגנונם של טיפוסי כתיבה״, בלשנות עברית חפ״שית 2 (תש״ל): 45-29; פרוכטמן מאיה, לומר זאת אחרת: עיוני סגנון ולשון בשירה העברית בת ימינו, באר שבע: אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, תש״ס.
9. בן–שחר רינה, ״על לשון הרומן 'בתו' ליורם קניוק ועל מגמות סגנוניות בסיפורת הישראלית של שנות ה–80״, לשון ועברית 4 (1990): 44-36.
10. פרוכטמן, לומר זאת אחרת, עמ' 11.
11. דרך זו נקט קדרי בתיאור סגנונו של עגנון. ראו קדרי מנחם צבי, ש״י עגנון רב סגנון, רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן, תשמ״א. לבד מהשיטה הכמותית הלך קדרי גם לפי השיטה ההתרשמותית. ראו שם, עמ' 10.
 
על מנת לבסס את ממצאי המחקר בחרתי טקסט אחר הקרוי טקסט נורמה. הטקסט מורכב משיריהם של שלושה משוררים ושלוש משוררות שחיו ויצרו בתקופתם של המשוררים שבמחקר ואפילו מעט לפניהם. המשותף לכל שנים עשר המשוררים האלה הוא תקופת יצירתם שהחלה בראשית התגבשות המרכז הספרותי–היהודי בארץ ישראל ונמשכה אחריה. המשוררים בטקסט הנורמה הם אורי צבי גרינברג, יונתן רטוש ואבות ישורון. כנגדם בחרתי את המשוררות רחל, אסתר ראב ואלישבע (שם עט).12 בטקסט הנורמה, שמנה 400 מילים משיריו של כל משורר, ערכתי בדיקה זהה של פריטים לשוניים בטקסט, והשוויתי את ממצאיה לממצאי הבדיקה של קורפוס המחקר. ממצאים אלה יוצגו מיד לאחר הצגת הממצאים שעלו מבדיקת השירים שבקורפוס.
 
12. שמה האמיתי היה יֶליזבֶטָה איוואנובה ז'ירקובה–ביחוֹבסקי.
 
מחקרים רבים נכתבו במשך שנים על שירי המשוררים שבמחקר ובטקסט הנורמה. בחיבור זה הסתמכתי על מחקרים אלו לצורך הבנת משמעות השיר. נעזרתי רבות גם בתיאור סגנונם של סופרים, בעיקר במחקריהם של ליץ', ליץ' ושורט,13 מנחם צבי קדרי,14 פרוכטמן,15 מירי ברוך ופרוכטמן16 ועוד. כמו כן ישמשו אותי מחקרים שנכתבו על שם התואר, על צורות הציווי ועל המשפט החד–איברי.
 
13. Leech, A Linguistic Guide to English Poetry; Leech Geoffre and Short Michael, Style and Fiction, p. 3
14. קדרי, ש״י עגנון רב סגנון.
15. פרוכטמן מאיה, ״השפעתם של המקורות הקדומים והספרות החדשה על לשונו של אהרן מגד ב'החי על המת'״, הספרות א (תשכ״ח):725-723; פרוכטמן מאיה, לשונה של ספרות, אבן יהודה: רכס, תש״ן/א; פרוכטמן מאיה, ״יחסי השיח והשירה המודרנית: כיוון סגנוני״, בתוך: קדרי מנחם צבי ושרביט שמעון (עורכים), מחקרים בלשון העברית ובספרות התלמודית - ספר זיכרון למ' מורשת, רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן, תש״ן/ב, עמ' 152-149; פרוכטמן מאיה, ״שינויי סדר במשפט ומבני אקסטראפוזיציה בסיפוריה של דבורה בארון״, בתוך: גלוסקא יצחק וקיסר צמח (עורכים), ספר שבטיאל, רמת גן: האגודה לטיפוח חברה ותרבות, עמותת אפיקים, תשנ״ב, עמ' 168-160; פרוכטמן, לומר זאת אחרת.
16. ברוך מירי ופרוכטמן מאיה, לכל שיר יש שם, תל אביב: פפירוס, תשמ״ג.
בנושא הבדלי לשון בין גברים לבין נשים נעזרתי בעבודת הדוקטור של מלכה מוצ'ניק17 שערכה מחקר דומה על לשון העיתונות העברית, במאמריה ובספרה. אמנם המחקר בודק את לשון הספרות, אך שיטת העבודה שלה והרקע החברתי–פסיכולוגי שנתנה במבוא לעבודתה סייעו לי בהבנת הנושא ובדרכי המחקר. בתחום הספרות נעזרתי בספריו של ברזל.18
17. מוצ'ניק מלכה, הבדלי לשון בין גברים לבין נשים בעיתונות העברית (עבודת דוקטור), רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן, 1992. במאמריה: מוצ'ניק מלכה, ״האם לשון העיתונאיות שונה מלשון העיתונאים?״, פתו״ח 2 (תשנ״ד): 35-17; מוצ'ניק מלכה, ״גבר מול אישה - תקשורת שונה״, בלשנות עברית 42-41 (תשנ״ז): 86-79; מוצ'ניק מלכה, ״משמעות אורך המשפטים בשתי נובלות מאת יהודית קציר״, תלפיות יא (תש״ס): 220-211; מוצ'ניק מלכה, לשון חברה ותרבות, כרך ב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס״ב/א, עמ' 76-9; מוצ'ניק מלכה, ״טובין ותקינין (פוליטית)״, חלקת לשון, 34-33 (תשס״ב/ב): 94-74; מוצ'ניק מלכה, ‫״סטריאוטיפים מגדריים בלשונו של דויד גרוסמן״, ‫ חלקת לשון 38-37 (2006): 60-49; מוצ'ניק מלכה, ״הבדלי מגדר כמסר חברתי בביטויי סלנג״, סוגיות חברתיות בישראל: כתב עת לנושאי חברה 3 (תשס״ז): 20-5.
18. ברזל הלל, משוררים על שירה, תל אביב: עקד, תש״ל; ברזל הלל, משוררים בגדולתם, תל אביב: יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, תשל״ט; ברזל הלל, שירה צעירה - מבוא, תל אביב: עקד, תשמ״א; ברזל הלל, משוררי בשורה: משוררים בגדולתם, תל אביב: יחדיו, תשמ״ג; ברזל הלל, שירה ופואטיקה, תל אביב: יחדיו, תש״ן; ברזל הלל, שירת ארץ ישראל, תל אביב: ספריית פועלים, תשס״א.
בחקר ספרות הנשים סייעו לי רבות מחקריהם של יפה ברלוביץ,19 לילי רתוק,20 רות קרטון בלום,21 שחקרה רבות גם את שירת בת–מרים, ודן מירון.22
19. ברלוביץ יפה, ״ספרות העלייה הראשונה״, בתוך: אליאב מרדכי (עורך) ספר העלייה הראשונה, ירושלים: יד יצחק בן–צבי, תשמ״ב, עמ' 464-447; ברלוביץ יפה (עורכת) סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה, תל אביב: משרד הביטחון, תשמ״ה; ברלוביץ יפה, ״האישה בספרות הנשים של העלייה הראשונה״, קתדרה 54 (תש״ן): 124-107; ברלוביץ יפה, להמציא ארץ להמציא עם, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ״ו, עמ' 79-47; ברלוביץ יפה, ״רחל מורפורגו: התשוקה אל המוות, התשוקה אל השיר. לטיבה של המשוררת העברית הראשונה בעת החדשה״, בתוך: שמיר זיוה (עורכת), סדן: מחקרים בספרות עברית, כרך ב: פרקים נבחרים בשירת נשים עברית, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשנ״ז, עמ' 40-11. ברלוביץ יפה, ״החיפוש אחר דיוקן הארץ–ישראלית בספרות הנשים בתקופת היישוב״, ביקורת ופרשנות 34 (תש״ס/א): 113-91; ברלוביץ יפה, ״רות מגדות הוולגה״, מעריב, מאמר מיום ה' בסיון תש״ס, 8.6.2000; ברלוביץ יפה, סיפורי נחמה פוחצ'בסקי, הרצאה מיום 18.1.01, רמת גן: אוניברסיטת בר–אילן.
20. רתוק לילי, ״דיוקן האישה כמשוררת ישראלית״, מאזניים סב (3-2) (1988/א): 62-56; רתוק לילי, ״הדיוקן החסר״, מאזניים סב (6-5) (1988/ב): 86-80; רתוק לילי, (עורכת), הקול האחר, סיפורת נשים עברית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994; רתוק לילי, ״כמו מים חוצבת: מוטיבים בשירת הנשים העברית״, בתוך: שמיר זיוה (עורכת), מחקרים בספרות עברית, עמ' 202-165; רתוק לילי, מלאך האש - על שירת יונה וולך, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ״ז/ב.
21. קרטון–בלום רות, ״בין שבילי חלום ותוחלת״, מאזניים לג, חוברת א (1971): 41-30; קרטון בלום רות, ״על משמעותם של תוארי צבע בשירת יוכבד בת–מרים״, בתוך: פליישר עזרא (עורך), מחקרי ספרות מוגשים לשמעון הלקין, ירושלים: מאגנס, תשל״ג, עמ' 223-205; קרטון–בלום רות, במרחק הנעלם, עיונים בשירת יוכבד בת־מרים, גבעתיים: אגודת הסופרים העברים בישראל ליד מסדה, 1977/א; קרטון–בלום רות, ״על מקל ועל אור: עיוני סגנון בשירתה של בת–מרים״, בתוך: שמיר זיוה (עורכת), מחקרים בספרות עברית - סדן ב, 1977/ב, עמ' 152-145; קרטון–בלום רות, שירה בראי עצמה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1982.
22. מירון דן, אימהות מייסדות, אחיות חורגות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ״א; מירון דן, האדם אינו אלא... עיונים בשירה, תל אביב: זמורה–ביתן, תשנ״ט.
 
עבודה נוספת שהאירה את המחקר מן הצד הספרותי היא עבודת הדוקטור של פנינה שירב, זהות נשית וביטוייה התמטיים והתבניתיים בפרוזה של מספרות ישראליות משנות ה־50 ועד שנות ה־80.23 בהיבט הספרותי נעזרתי רבות גם בקורס של פרופ' טובה כהן ״נשים כותבות בספרות העברית - שירה״ שהתקיים בשנת תשס״א באוניברסיטת בר–אילן.
23. שירב פנינה, זהות נשית וביטוייה התמטיים והתבניתיים בפרוזה של מספרות ישראליות משנות ה־50 ועד שנות ה־80 (עבודת דוקטור), ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשנ״ד.