ירושלים של קדושה ושיגעון

 

הנושא המרכזי בספר זה הוא ירושלים. מעטות הערים ברחבי העולם שכבשו את דמיונם ועוררו את רגשותיהם של חוקרי דתות, ארכיאולוגים, סופרים, משוררים, ציירים, מדינאים, פוליטיקאים ובני־אדם רגילים מהיישוב כפי שעשתה העיר הזו. מרבית המקומות הקדושים בעולם מקודשים לדת אחת בלבד, ואילו היא מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם. לכל אחת מהן נרטיב שונה שמסביר למאמיניה את קדושת העיר. הספר עוסק בדרכים שבהן מבקרים שונים חוו, תפסו והמשיגו את העיר — מ״ירושלים של מעלה״ שהם חזו בדמיונם, עד ״ירושלים של מטה״ שהם חוו בחושיהם. החוויה של חלקם לא הייתה אלא ״שבר״ שנוצר בין השתיים. כשני פסיכיאטרים, הגענו לכתיבת הספר בעקבות מחקרים שערכנו ברבע האחרון של המאה הקודמת, שעסקו במבקרים שהגיעו לירושלים מכל קצות תבל והפגינו מגוון התנהגויות מוזרות, שהמשותף להן הוא הקשר לייחודה של העיר. מקרה לדוגמה הוא ״המעשה הנורא״ שקרה בעיר הקודש בשנות השמונים של המאה הקודמת:

תייר רץ ערום ברחוב דוד בעיר העתיקה!

והמעשה הינו בתייר מאמריקה שפנה לסוחר עתיקות והציע למוכר להחליף את חליפתו ובגדיו בתמורה לחרב גדולה ומפוארת שראה בחנות. המוכר מתוך נימוס ומה שפירש כדברי הומור ענה, ״בבקשה,״ ולהפתעתו כהרף עין פשט התייר את בגדיו וחליפתו, חטף את החרב וכשהוא ערום כביום היוולדו החל לרוץ ברחוב דוד כשהוא זועק, ״פנו דרך למלך דוד, מלך המשיח.״ לבסוף כשהגיע לשער יפו נדרשו מספר שוטרים מצוידים בשמיכה להשתלט עליו ולרסנו בטרם נשלח להסתכלות בבית החולים הפסיכיאטרי.

מקרים אלו זכו לכינוי ״תסמונת ירושלים״, שהתייחסה לאובדן שפיות הדעת של צליינים ותיירים שמגיעים לעיר הקודש והופכים להוזים שרואים בעצמם משיחים או דמויות דתיות מיסטיות אחרות. במחקר היסטורי שיתואר בפרק 9 מצאנו כי התופעה הייתה ידועה כבר בדורות הקודמים: בספרות עולי הרגל לירושלים ישנם תיאורים רבים של צליינים אשר בהגיעם לעיר חשו עצמם כ״מביאי בשורה״ לאנושות או בעלי שליחות ייחודית.

כדי להבין לעומק את מהות התופעה העמקנו לחקור את הקשרים הפסיכולוגיים הנטווים בין אדם לבין מקום טעון משמעות, ואת הרקע הדתי והתרבותי לקשירת קשרים כאלה. הללו מובאים במעטפת הרחבה יותר של תוכני הספר. ראינו חשיבות רבה לצייד את הקוראים ב״מפתח קודים״ — ידע שיאפשר להם להבין את פשר ההתנהגות יוצאת הדופן של מבקרים ייחודיים אלו, ואת הרקע ההיסטורי וההקשרים התרבותיים והגיאוגרפיים לביקורם. מצאנו כי אמונות מילנריסטיות ומשיחיות הן הכוח העיקרי שמניע את גיבורי ספרנו, ולכן אנו מייחדים את פרק 2 לסקירתן. עניינו של פרק 3 הוא העלייה לרגל ביהדות ובנצרות — הדתות שהספר מתמקד בהן. בפרק 4 יתוארו השינויים בזירה הגיאוגרפית — המהפכה שהתרחשה בירושלים בעת החדשה ובמיוחד במאה התשע־עשרה, שהפכה את העיר מאתר זנוח בשולי האימפריה העות'מאנית למקום מרכזי שעיני העולם נשואות אליו. בפרק 5 תתואר התפתחותה של התשתית התיירותית שאִפשרה להפוך את העלייה לרגל לעיר ממסע של צליינים בודדים לתנועה עממית המונית. הקשר המיוחד שנטווה בין המבקר לבין ירושלים הוא חלק מתופעה רחבה יותר, ופרקים 6 ו־7 יעסקו בהקשר הרחב של המושג ויתארו סוגים מגוונים של קשרים בין אדם לבין מקומות טעוני משמעות. יתוארו בו תופעות פסיכיאטריות שמתרחשות ברחבי העולם, כגון ״תסמונת הבית הלבן״ בוושינגטון, ״תסמונת סטנדל״ בפירנצה, והתסמונת הקרויה ״מוות בוונציה״. בהמשך לתיאורים אלו ננסה לבחון מהו מקום קדוש וכיצד הוא נוצר. פרק 8 ינסה להמחיש ניסיון ליצור מקום קדוש, וכדוגמה יתואר בו קבר הגן בירושלים, שנבחר על־ידי הנוצרים הפרוטסטנטים כאלטרנטיבה למסורת הנוצרית־קתולית והאורתודוקסית בנוגע למקום הצליבה והקבורה של ישו. במרכז פרק זה יעמוד הגנרל צ'ארלס גורדון שבאמצעותו נדגים מוטיב מרכזי נוסף שמלווה את תוכני ספרנו — הגבול הדק שבין קדושה לשיגעון. גורדון יוצב כאב־טיפוס לשורה ארוכה של נשים וגברים שבאו לירושלים מלאי תוכניות וחזון — חלקם חדורי חזון משיחי לא מציאותי, וחלקם בחיפוש אחר זהותם העצמית. דמויות אלו יתוארו בפרקים 9 עד 17. שלושה מפרקי הספר (18 עד 20) יוקדשו לביקוריהם בעיר של כמה מגדולי הסופרים. ננסה להאיר את משברי נפשם, את הסיבה להגעתם לעיר ואת השפעת הביקור עליהם ועל יצירתם. פרק 21 מתאר את דמותו המסתורית והמרתקת במיוחד של גריגורי רספוטין והתעלומה שמאחורי ביקורו בירושלים. פרק 22 מתאר קבוצה קיצונית ומיליטנטית במהותה אשר זכתה בפינו לכינוי ״להבה משיחית״. מדובר באלו שניסו, באלימות ותוך שימוש באמצעי לחימה (גם בני קבוצה זו מצויים בגבול הדק שבין שיגעון לקדושה) להביא לעולם את הגאולה, כך לתפיסתם כמובן, ואם חלילה היו מצליחים בתוכניותיהם לא רק שלא היו מביאים גאולה, אלא היו ממיטים הרס וחורבן. פרק 23 יוקדש לתיאור מחקרינו בתסמונת ירושלים במאה העשרים ופרק 24 מתאר תופעה ייחודית בתוך קבוצה זאת, שאנו מכנים ״הרעב הקדוש״. היא מאפיינת מבקרים אשר מתוך אמונה פנימית עזה בוחרים לצום עד מוות דווקא בירושלים, וזאת במטרה להביא גאולה לעולם או לנפשם.

יחתום את ספרנו פרק 25 שמתאר דברים שבמבט לאחור נראים כיום מעט מגוחכים. מדובר באווירה שנוצרה ולוּבתה לקראת בוא המילניום השלישי. בפרק זה יובאו התפיסות האפוקליפטיות והחרדות שנבעו מהן, הציפייה לקץ העולם בשנת 2000, והפחד מפני ״אפידמיה של צלייני קודש״ שיציפו את העיר, ומפני מעשי טירוף קיצוניים של קבוצות מאמינים אפוקליפטיות. כמי שהחלו לחקור את תופעת ״תסמונת ירושלים״ תקופה ארוכה לפני הופעת ״החרדות האפוקליפטיות של שנת 2000״, לא היססנו להסתייג ממבול ההצהרות והראיונות בתקשורת, שכן כאז כן עתה, לא ראינו קשר בין אותם עניינים של בהלת המונים לבין התופעה הייחודית שמתוארת בדפי ספרנו. ״תסמונת ירושלים״ מגלמת בתוכה חוויה אישית מאוד, כפי שעולה מקורותיה הייחודיים של כל דמות ודמות. ואולם, במרקם התכנים והתיאורים שמובאים על־ידנו, יגלו הקוראים שהדמות המרכזית והעיקרית בספר היא ירושלים עצמה, כפי שהיא משתקפת בתודעתם של המבקרים בה, בחוויותיהם, ובחותם שהותירה על כל מהלך חייהם מרגע שמבטם נח על מראותיה ורגליהם פסעו באתריה.