והמלך לא ידעה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
והמלך לא ידעה
מכר
מאות
עותקים
והמלך לא ידעה
מכר
מאות
עותקים

והמלך לא ידעה

4.3 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: אריה ניר, מודן
  • תאריך הוצאה: אפריל 2014
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 208 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 28 דק'

חוה עציוני הלוי

חוה עציוני-הלוי (נולדה ב-21 במרץ 1934) היא פרופסור אמריטה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וסופרת העוסקת בכתיבת רומנים תנ"כיים.

בשנת 1955 קיבלה תואר ראשון. בשנת 1969 קיבלה תואר שני. בשנת 1971 קיבלה באוניברסיטת תל אביב תואר דוקטור. בשנת 1978 עברה לאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. בשנת 1989 חזרה לישראל ומונתה לפרופסור באוניברסיטת בר-אילן, שם היא כעת פרופסור אמריטה. באותה עת חזרה בתשובה. 

כתבה ספרים ומאמרים בסוציולוגיה. תחומי העניין שלה הם ליברליזם, דמוקרטיה, אליטות, סוציולוגיה פוליטית, בירוקרטיה וארגונים, שינוי חברתי והחברה הישראלית.  עוסקת גם בכתיבת רומנים תנ"כיים, שבמרכזם נשות המקרא. נשואה לצבי ולה שלושה ילדים. מתגוררת בתל אביב.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3nmrwj5x

תקציר

אבישג, נערה יפהפייה מהכפר שונם, נקראת אל מיטת המלך דוד הנוטה למות, כדי לשכב בחיקו ולחמם אותו. בלית ברירה נענית אבישג להצעה, לאחר שמובטח לה שהמלך לא ידע אותה. האומנם תוכל לשכב במיטת המלך עז היצרים לילה אחר לילה בלי לאבד את בתוליה?
בארמון נקלעת אבישג למאבקי הירושה האכזריים בין שני בני המלך, אדוניהו ושלמה, מאבקים המסכנים גם את חייה שלה. האם תצליח להיחלץ מהם בעזרת חוכמתה ונשיותה?
האם יסכים שלמה, שלאחר המלכתו בידיו הכוח להחליט על גורלה, לתת אותה לאישה לאליפלט, אהוב לבה, אף שהוא עצמו חושק בה?
על רקע המזימות בחצר המלך דוד, רוקמת חוה עציוני-הלוי עלילה פרובוקטיבית אך עם זאת נאמנה לרוח התנ"ך. גיבוריה, ובהם המלכים רבי התהילה דוד ושלמה, מוצגים כבעלי פנים רבות: קדושים וחוטאים, עזי נפש ומוגי לב, קרי רוח אך גם נשלטים על ידי תשוקות סוערות.
 
חוה עציוני-הלוי היא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, ומחברת הרומנים התנ"כיים אשת לפידות, אפר על ראשה, ולו שתי נשים ואל איש תלכי.

פרק ראשון

פתח דבר
 
בעיצומו של הסתיו, בעת בציר הענבים בכרמים, ירד החורף על חייה. בעוד ציפורי השיר משמיעות את מנגינותיהן, נדם השיר בלבה. בבוקר הייתה בטוחה שחייה יתנהלו על מי מנוחות. בערב ידעה שיעברו עליה טלטלות קשות שסופן מי ישורנו.
המפולת לא התרחשה באשמתה, בזאת הייתה בטוחה. שניהם גם יחד לא היו מושלמים בכול. הוא היה שחום עור ושחור עיניים ובעיניה היה יפה מראה, אך אם קרה דבר־מה שלא נשא חן בעיניו היה ממהר לכעוס. ועל פי תוכחות אמה יולדתה, ידעה כי היא עצמה אינה נוהגת תמיד בענווה הראויה, ולעתים היא אף מפגינה עזות מצח שאינה יאה לנערה צעירה. אבל מגרעותיהם לא מנעו מהם לאהוב זה את זה ולתכנן את חייהם ביחד.
לא עלה בדעתה שהוא ינטוש אותה לפתע רק כדי לצבור כסף, והיא תישאר עזובה וגלמודה. ואולי גמר אומר לאחוז ביד המושטת לו ולנסוע לירושלים מפני שהחיים בעיר הגדולה והשוקקת קוסמים לו יותר מהחיים המנומנמים בכפר שונם, שבו כל הימים דומים זה לזה כמו חלוקי נחל.
לאחר מכן לא זכרה אם הזילה דמעות או לא, ורק זכרה כמה אומללה הייתה לנוכח נטישתו הצפויה. היא, שהכול כינו אותה ״היפה בבנות״, הרגישה כמכוערת שביניהן. בזאת שהסכים לחבור לצבא המלך החונה בירושלים הפגין לעיני כול שמוכן הוא להשליך אותה מאחורי גוו ככלי אין חפץ בו, כדי שייטב לו.
הן גם לה הוצע לנסוע לעיר המלוכה ולהיות מוקפת במותרות ובכל טוב. היא סירבה להיפרד מעליו ומאמה וממשפחתה, ולהמיר את כל אלה בעתיד הלוטה בערפל. ולעומתה היה הוא מוכן להינתק ממנה בלא ייסורי מצפון.
אבל אותו זקן קירח, השליח מטעם המלך, היה עיקש, והוסיף לשבת בביתה ולדבר על לבה הדואב. והבזיק בה הרעיון שאולי יהיה הוא מקור הישועה, זה שיקומם את הריסות חייה. ואולי להפך, האיש בא כדי להחריב אותם אף יותר?
הייתכן כי הפרי חסר השם שהניף מול עיניה, שלדבריו טעמו מתוק כדבש, בתוך־תוכו הנו מר כלענה? היא כבר יכלה לחוש בפיה את טעמה המר של הפרידה מאמה ומכל היקר לה, הפרי שאותו תאכל אם תלך עמו. ומי יודע מה הועיד לה המלך, והאם לא יתנכלו לה נשיו ובניו בבואה שמה או לאחר מותו הבלתי נמנע? הפיתוי והחרדה מהלא נודע נאבקו זה בזה בקרבה, והיא לא ידעה מי מהם יצא כמנצח.

חוה עציוני הלוי

חוה עציוני-הלוי (נולדה ב-21 במרץ 1934) היא פרופסור אמריטה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וסופרת העוסקת בכתיבת רומנים תנ"כיים.

בשנת 1955 קיבלה תואר ראשון. בשנת 1969 קיבלה תואר שני. בשנת 1971 קיבלה באוניברסיטת תל אביב תואר דוקטור. בשנת 1978 עברה לאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. בשנת 1989 חזרה לישראל ומונתה לפרופסור באוניברסיטת בר-אילן, שם היא כעת פרופסור אמריטה. באותה עת חזרה בתשובה. 

כתבה ספרים ומאמרים בסוציולוגיה. תחומי העניין שלה הם ליברליזם, דמוקרטיה, אליטות, סוציולוגיה פוליטית, בירוקרטיה וארגונים, שינוי חברתי והחברה הישראלית.  עוסקת גם בכתיבת רומנים תנ"כיים, שבמרכזם נשות המקרא. נשואה לצבי ולה שלושה ילדים. מתגוררת בתל אביב.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3nmrwj5x

עוד על הספר

  • הוצאה: אריה ניר, מודן
  • תאריך הוצאה: אפריל 2014
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 208 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 28 דק'
והמלך לא ידעה חוה עציוני הלוי
פתח דבר
 
בעיצומו של הסתיו, בעת בציר הענבים בכרמים, ירד החורף על חייה. בעוד ציפורי השיר משמיעות את מנגינותיהן, נדם השיר בלבה. בבוקר הייתה בטוחה שחייה יתנהלו על מי מנוחות. בערב ידעה שיעברו עליה טלטלות קשות שסופן מי ישורנו.
המפולת לא התרחשה באשמתה, בזאת הייתה בטוחה. שניהם גם יחד לא היו מושלמים בכול. הוא היה שחום עור ושחור עיניים ובעיניה היה יפה מראה, אך אם קרה דבר־מה שלא נשא חן בעיניו היה ממהר לכעוס. ועל פי תוכחות אמה יולדתה, ידעה כי היא עצמה אינה נוהגת תמיד בענווה הראויה, ולעתים היא אף מפגינה עזות מצח שאינה יאה לנערה צעירה. אבל מגרעותיהם לא מנעו מהם לאהוב זה את זה ולתכנן את חייהם ביחד.
לא עלה בדעתה שהוא ינטוש אותה לפתע רק כדי לצבור כסף, והיא תישאר עזובה וגלמודה. ואולי גמר אומר לאחוז ביד המושטת לו ולנסוע לירושלים מפני שהחיים בעיר הגדולה והשוקקת קוסמים לו יותר מהחיים המנומנמים בכפר שונם, שבו כל הימים דומים זה לזה כמו חלוקי נחל.
לאחר מכן לא זכרה אם הזילה דמעות או לא, ורק זכרה כמה אומללה הייתה לנוכח נטישתו הצפויה. היא, שהכול כינו אותה ״היפה בבנות״, הרגישה כמכוערת שביניהן. בזאת שהסכים לחבור לצבא המלך החונה בירושלים הפגין לעיני כול שמוכן הוא להשליך אותה מאחורי גוו ככלי אין חפץ בו, כדי שייטב לו.
הן גם לה הוצע לנסוע לעיר המלוכה ולהיות מוקפת במותרות ובכל טוב. היא סירבה להיפרד מעליו ומאמה וממשפחתה, ולהמיר את כל אלה בעתיד הלוטה בערפל. ולעומתה היה הוא מוכן להינתק ממנה בלא ייסורי מצפון.
אבל אותו זקן קירח, השליח מטעם המלך, היה עיקש, והוסיף לשבת בביתה ולדבר על לבה הדואב. והבזיק בה הרעיון שאולי יהיה הוא מקור הישועה, זה שיקומם את הריסות חייה. ואולי להפך, האיש בא כדי להחריב אותם אף יותר?
הייתכן כי הפרי חסר השם שהניף מול עיניה, שלדבריו טעמו מתוק כדבש, בתוך־תוכו הנו מר כלענה? היא כבר יכלה לחוש בפיה את טעמה המר של הפרידה מאמה ומכל היקר לה, הפרי שאותו תאכל אם תלך עמו. ומי יודע מה הועיד לה המלך, והאם לא יתנכלו לה נשיו ובניו בבואה שמה או לאחר מותו הבלתי נמנע? הפיתוי והחרדה מהלא נודע נאבקו זה בזה בקרבה, והיא לא ידעה מי מהם יצא כמנצח.