הקדמת המתרגם
״ספרי נועד בראש ובראשונה להנאתם של ילדים וילדות, אבל אני מקווה שלא יהיה בכך כדי לגרום לגברים ולנשים להימנע ממנו, שכן חלק מכוונתי היה לנסות להזכיר בנועם למבוגרים כיצד נראו פעם הם־עצמם, כיצד הרגישו וחשבו ודיברו, ואֵילו מפעלות מוזרות העסיקו אותם מדי פעם.״
טום סוייר הוא אכן ספר נעורים, על נעורים ולבני נעורים, ובתור שכזה קריאתו — ותִרגומו — הם מקור להנאה גדולה. כיוון שנכתב בידי מארק טוויין, ההנאה ממנו על־זמנית; דורות של ילדים ובני־נוער גדלו עליו והוא היה לספר נצחי, שלא נס ליחו גם אחרי 130 שנה. פרקים רבים מתוכו נותרו משעשעים, מרגשים ורעננים כשהיו. פרשיית צביעת הגדר הייתה זה מכבר לפנינה ספרותית מיתולוגית; הנקמה במחנך, המנמנם על כס הנצרים הרחב והגבוה שלו, לאחר ש״רחש הלימוד המרדים הפיל עליו שינה״, עדיין מעוררת הזדהות ושמחה לאיד בלבם של ילדים שסבלו כמו טום מהתעמרויות של מורים; אינג'ן ג'ו לא נעשה מפחיד פחות ברבות השנים, וגם נשימתם של מבוגרים נעתקת כשהאק שומע מה מתכוון בן התערובת לעולל לאלמנה: ״אתה חותך לה ת'נחיריים — אתה חורץ לה ת'אוזניים כמו חזירה!״; אהבתם של טום ובקי שניצתה ״כשראה שתי צמות ארוכות של שיער זהוב... שזיהה הודות למשיכתה המחשמלת של האהבה״, עדיין מעבירה בקוראים צמרמורות של התרגשות; והנשיקה המסיימת את סצנת האירוסין שלהם, שבימיו של טוויין נחשבה נועזת ביותר בספר לילדים ולבני־נוער, מעלה חיוך שובב גם על פניהם של מבוגרים.
לקורא העברי מוגשת כאן מהדורה ייחודית בתרגום חדש ומוער של טום סוייר. ייחודית, כי בשונה מספרו המופתי האחר של מארק טוויין, הרפתקאותיו של האקלברי פין, הנחשב לתאומו, טום מעולם לא יצא במהדורה מוערת עממית באנגלית. האק הודפס בשלל מהדורות מוערות (מהן זו בתרגומי לעברית) והוליד תלי־תלים של פרשנויות ופולמוסים חינוכיים, חברתיים ואחרים. הרפתקאותיו של טום סוייר, לעומת זאת, נתפש בדרך כלל כפחות ״רציני״, ועל כן כספר שאינו זקוק לביאורים.
הספר נטוע ומושרש היטב בקרקע ההיסטורית והחברתית של ארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה־19. כל המתרחש בו, כפי שכותב טוויין בהקדמה שלו לספרו, אירע ״שלושים או ארבעים שנה״ לפני כתיבתו, ובפרט, הספר קשור בעבותות לילדותו של מארק טוויין עצמו בעיירה הנידחת הניבּל שעל גדות הנהר הכביר מיסיסיפי: ״רוב ההרפתקאות שהועלו על הכתב בספר זה התרחשו במציאות; אחת או שתיים מהן חוויתי בעצמי, ואת השאר חוו ילדים שלמדו איתי בבית הספר. האק פין צויָר מן החיים; טום סוייר גם הוא, אבל לא מִילד יחיד — הוא שילוב דמויותיהם של שלושה ילדים שהכרתי...״
בהניבל טרחו היטב לשמר את זכרם של טוויין ושל יצירי רוחו טום והאק. מוזיאון יפהפה הוקם שם, ומובאות מהספרים שכתב ופרטים אותנטיים מחייו של טוויין נטווים בו לרקמה אחת. במרכז העיירה ״שוחזרו״ בתיהם של טום ושל בקי, וסיורים יוצאים משם אל המערה, מערת נטיפים אחת מני אחדות שמתיימרות להיות זו האמיתית שבה הלכו טום ובקי לאיבוד; וכשעומדים על ״גבעת קרדיף״ ומביטים אל ״האי של ג'קסון״ (שנשחק ונסחף בינתיים במורד הנהר), ורואים את זרמי המיסיסיפי, אפשר לראות בנקל מאין שאב טוויין את השראתו, ואפילו להאמין בקלות שכל הדברים שסיפר אכן קרו באמת ובתמים.
הקריאה בטום סוייר כיום מעוררת אינספור שאלות ותהיות שאין להן תשובה פשוטה ומפורשת בגוף הספר. מהם למשל ״מכסים של תנור״ במשפט המתאר איך הדודה פולי מסתכלת דרך משקפיה: ״באותה מידה יכולה הייתה להביט דרך זוג מכסים של תנור״? כיצד נראה לוח הצִפחה שעליו כותב טום בבית הספר? מהן ״רטיות משלפְּחות״, ולמה לפושעים לברוח מאֵימת החוק אל טקסס דווקא? לשאלות אלה מצטרף שפע גדול של התייחסויות, חלקן מפורשות, חלקן עקיפות, ליצירות ספרות אחרות, לתופעות תרבותיות, לאמונות טפלות, לאישים, למנהגים — וגם לתולדות חייו של טוויין.
כקורא סקרן — ולאו דווקא כמתרגם — נשביתי בקסמי החיפוש אחר פתרונות לחידות האלה. את התשובות המעניינות ביותר ביקשתי לחלוק עם הקוראים. מכאן יובן כי ההערות שבשולי הספר אינן של חוקר ספרות אלא של קורא אוהד מן השורה. לכן לא יימצאו כאן ניתוחי דמויות ומבנה ועלילה, אלא רק תוספות שנועדו להעשיר את חוויית הקריאה ועשויות להוסיף עוד נדבך של עניין לאמנות הסיפור הנפלאה של מארק טוויין.
הלשון הדיאלוגית בטום סוייר, המורכבת מעגות שונות, מסלנג מקומי וזמני, וממשלבים שונים, בהחלט אינה מקלה את מלאכתו של המתרגם. הקושי אמנם אינו גדול כמו בהרפתקאותיו של האקלברי פין, שם טוויין מודיע לקורא כי עשה שימוש בשבע עגות שונות לערך; ובכל זאת, גם כאן העניין המרכזי התבטא בשאיפה להעביר את הדיבור הכתוב של טוויין לעברית שוטפת שתישמע לקורא טבעית ככל האפשר, מתוך הבנה שאי־אפשר לתרגם מילה מול מילה ושיבוש מול שיבוש. מבחנו האמיתי של הטקסט שלפניכם יהיה אפוא בקריאה בעל פה.
•
כאמור, לא עמדה לפניי מהדורה מוערת אנגלית של טום סוייר (כדוגמת המהדורה המפוארת והלמדנית של האקלברי פין של הוצאת נורטון, 2001, אשר שימשה בסיס למהדורה המוערת העברית מ־2004). לכן כיתתּי אצבעותיי וניצלתי את שפע המידע האדיר שמציע האינטרנט כדי לקבץ יחדיו עובדה לעובדה ופרט לפרט.
השתמשתי גם בפרקי האוטוביוגרפיה של טוויין, שפרסם עוד בחייו, בהמשכים, במגזין הספרותי North American Review (http://www.gutenberg.org/etext/1987), במכתביו של טוויין (http://www.marktwainproject.org) ובהערותיו של מייקל פטריק הרן מאותה מהדורת נורטון להאקלברי פין. סייעה בידי גם המהדורה המוסמכת של כל כתבי טום סוייר (Gerber, John C., Baender, Paul, and Firkins, Terry (eds.). The Works of Mark Twain: The Adventures of Tom Sawyer; Tom Sawyer Abroad; Tom Sawyer, Detective. Berkeley: Iowa Center for Textual Studies and University of California Press, 1980), על הערות ההסבר המובאות בסופה.
יניב פרקש
