פתרונות רוחניים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פתרונות רוחניים
מכר
מאות
עותקים
פתרונות רוחניים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

פתרונות רוחניים

4.8 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: נורית לוינסון
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: רוחניות
  • מספר עמודים: 202 עמ' מודפסים

תקציר

מדוע מערכות יחסים מגיעות למבוי סתום? איך נחלצים ממצב של חולשה והופכים אותו לאנרגיה ולבריאות? וכיצד ניתן לנתב כישרונות להצלחה מקצועית ולצמיחה אישית? התשובה לכל אלה היא אחת: מודעות.
 
לכל אדם שלוש רמות מודעות: מודעות מצומצמת, שבה אנו מתמקדים לעיתים קרובות בבעיות ובקשיים, ומתמודדים כמיטב יכולתנו עם תערובת של פחד, כעס, מצבי רוח משתנים ומאבק יומיומי.
 
כאשר אנו מצליחים להגיע למודעות מורחבת, וממנה למודעות טהורה, אנו מסוגלים לשאול את השאלות הנכונות, לראות את הקושי כאתגר ולקחת אחריות על רגשותינו, על מעשינו ועל תוצאותיהם.
 
כל בעיה, בכל תחום של חיינו, פתוחה לפתרון רוחני שנמצא בהרחבת המודעות. התהליך מתחיל בהבנה של רמת המודעות שבה אנו פועלים, ומתקדם משם למציאת פתרון המאפשר לנו למצוא את התשובה לבעיה בתוכנו.
 
בספר המסכם שנים רבות של עבודה כרופא וכיועץ רוחני, צ’ופרה מציג בפנינו כלים להתמודדות רוחנית עם אתגרי החיים בארבעה תחומים: מערכות יחסים, בריאות, הצלחה וצמיחה אישית.
 
דיפאק צ’ופרה הוא מחברם של ספרים רבים בנושאי ההתפתחות הרוחנית, ביניהם ‘גוף ונפש לנצח’, ‘דרכו של הקוסם’, ‘הדרך לבריאות מושלמת’, ‘כוחם של צירופי מקרים’, ‘רוח המנהיגות’ ועוד רבים אחרים, כולם יצאו לאור בעברית בהוצאת מודן.

פרק ראשון

איש לא יחלוק על כך שהחיים מביאים עימם אתגרים, אבל צעדו לרגע צעד אחד אחורה ושאלו את השאלה העמוקה מזו, שהיא למה. למה החיים כל כך קשים? בלי קשר ליתרונות שאיתם נולדתם - כסף, אינטליגנציה, אישיות כובשת, השקפת עולם אופטימית או קשרים חברתיים טובים - אף אחד מאלה לא יספק מפתח קסם לקיום נוח וקל. החיים מצליחים איכשהו להעלות בעיות קשות, שהן הסיבות לסבל ולמאבק בל יתוארו. איך אתם מתמודדים עם האתגרים שלכם - זהו הדבר שמבדיל בין הבטחת ההצלחה לבין הפחד מכישלון. האם יש לכך סיבה, או שמא החיים הם פשוט סדרה אקראית של אירועים שמשבשים את האיזון שלנו וכמעט אינם מאפשרים לנו להתמודד?
הרוחניות מתחילה בתשובה מכרעת לשאלה הזאת. היא אומרת שהחיים אינם אקראיים. שיש דפוס ומטרה בכל קיום. הסיבה לכך שאתגרים צצים היא פשוטה: כדי להגביר את המודעות שלכם למטרתכם הפנימית.
אם התשובה הרוחנית נכונה, חייב להיות פתרון רוחני לכל בעיה - ואכן יש פתרון כזה. התשובה אינה נמצאת ברמת הבעיה, אף על פי שרוב בני האדם ממקדים את האנרגיות שלהם ברמה הזאת. הפתרון הרוחני נמצא מעבר לרמה הזאת. כשאתם מצליחים להוציא את המודעות שלכם מחוץ למקום שבו המאבק קיים בכל עת, קורים שני דברים בו זמנית: המודעות שלכם מתרחבת, ואיתה מתחילות להופיע תשובות חדשות. כשהמודעות מתרחבת, אירועים שנראים אקראיים מתגלים כבלתי אקראיים. מטרה גדולה מנסה להתגלות דרככם. כשאתם נעשים מודעים למטרה הזאת - שהיא ייחודית לכל אדם - אתם כמו האדריכל שהגיש את התוכניות. במקום להניח לבֵנים ולשלב צינורות באופן אקראי, יכול עכשיו האדריכל להתקדם בביטחון שהוא יודע איך אמור הבניין להיראות ואיך לבנות אותו.
הצעד הראשון בתהליך הזה הוא ההבנה מאיזו רמה של מודעות אתם פועלים עכשיו. בכל פעם שאתם נתקלים באתגר, בין אם מדובר במערכות יחסים, בעבודה, במעברים אישיים או במשבר שדורש פעולה, קיימות שלוש רמות של מודעות. אם תהיו מודעים להן תצעדו צעד ענקי לקראת מציאת תשובה טובה.
רמה ראשונה: מודעות מצומצמת
זוהי הרמה של הבעיה, ולכן היא מושכת מייד את תשומת ליבכם. משהו השתבש. הציפיות לא התממשו. אתם נתקלים במכשולים שאינם רוצים לזוז. כשההתנגדות מתגברת, מצבכם עדיין אינו משתפר. אם תבדקו את רמת הבעיה, תמצאו בדרך כלל את הגורמים הבאים:
• הרצונות שלכם אינם מתגשמים. משהו שאתם רוצים בו נתקל בהתנגדות.
• אתם מרגישים כאילו כל צעד קדימה הוא מאבק.
• אתם ממשיכים לעשות את מה שמעולם לא הצליח מלכתחילה.
• חרדה מלווה אתכם ואיתה חשש מכישלון.
• מוחכם אינו צלול. שוררים בו מבוכה וסכסוך פנימי.
• כשגובר התסכול, פוחתת האנרגיה. הרגשת תשישות משתלטת עליכם.
תדעו לומר אם נתקעתם ברמת המודעות המצומצמת על פי מבחן אחד פשוט: ככל שאתם משתדלים להשתחרר מהבעיה, אתם נלכדים בה יותר.
רמה שנייה: מודעות מורחבת
זוהי הרמה שבה הפתרונות מתחילים להופיע. הראייה שלכם משתרעת מעבר לבעיה ומאפשרת לכם בהירות נוספת. לרוב בני האדם רמה זו אינה זמינה מיידית, כי תגובתם הראשונה למשבר היא התכווצות. הם מתחילים להתגונן ונהיים זהירים ופחדנים. אם תרשו לעצמכם להתרחב, תגלו כי הגורמים הבאים נכנסים למודעותכם:
• הצורך להיאבק הולך ופוחת.
• אתם מתחילים לשחרר.
• עוד אנשים מתחברים אליכם. אתם מאפשרים להם לתת יותר.
• אתם מגיעים להחלטות בתחושת ביטחון.
• אתם מטפלים בפחד באופן ריאליסטי והוא מתחיל להיחלש.
• כשהחזון מתבהר, אינכם נבוכים ואינכם מסוכסכים עוד.
תדעו לומר שהגעתם לרמת המודעות הזאת כשכבר לא תרגישו תקועים: התהליך החל. ככל שגוברת ההתרחבות, באים לעזרתכם כוחות נעלמים. אתם נעים קדימה בהתאם למה שאתם רוצים מחייכם.
רמה שלישית: מודעות טהורה
זוהי הרמה שבה בעיות אינן קיימות. כל אתגר הוא הזדמנות יצירתית. אתם מרגישים מתואמים לחלוטין עם כוחות הטבע. מה שמאפשר זאת הוא יכולתה של המודעות להתרחב ללא גבולות. אף שנראה כי דרוש ניסיון רב במסלול הרוחני כדי להגיע למודעות טהורה, האמת הפוכה לגמרי. בכל רגע המודעות הטהורה נמצאת בקשר איתכם ושולחת אותות יצירתיים. מה שחשוב הוא עד כמה אתם פתוחים לתשובות המוצגות בפניכם. כשתהיו פתוחים לגמרי, יופיעו הגורמים הבאים:
• אין שום מאבק.
• רצונות מתגשמים באופן ספונטני.
• הדבר הבא שתרצו הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות. אתם מתגמלים את עצמכם ואת הסובבים אתכם.
• העולם החיצוני משקף את מה שקורה בעולמכם הפנימי.
• אתם מרגישים בטוחים לחלוטין. היקום הוא ביתכם.
• אתם רואים את עצמכם ואת העולם בחמלה ובהבנה.
להיות במצב של מודעות טהורה זו הארה, מצב של אחדות עם כל דבר קיים. לפיכך, כל יצור חי נע בכיוון הזה. גם בלי להשיג את המטרה הסופית, תוכלו לדעת שאתם בקשר עם המודעות הטהורה אם תרגישו את מהותכם האמיתית במצב של שלווה וחירות.
כל אחת מן הרמות האלה מביאה איתה סוג של חוויה. אפשר לראות זאת בקלות כאשר יש ניגוד חד או שינוי פתאומי. אהבה ממבט ראשון מעבירה אדם ללא אזהרה ממודעות מצומצמת למודעות מורחבת. במקום להתייחס באופן החברתי הרגיל, פתאום אתם רואים משיכה מיידית, ואפילו שלמות, באדם אחר. בעבודה יצירתית יש חוויה של ״אהָה!״. במקום להיאבק בדמיון חסום, פתאום מגיעה התשובה מעצמה, רעננה וחדשה. איש אינו מטיל ספק בכך שהתגלויות כאלה קיימות. הן יכולות לשנות חיים, כמו חוויית השיא, שבה המציאות מוצפת אור וחיזיון מתגלה. אנשים אינם מבינים כי מודעות מורחבת אמורה להיות המצב הרגיל שלנו, ולא רגע של שוני יוצא דופן. הפיכת המצב הזה לנורמלי היא מטרת החיים הרוחניים.
כשמקשיבים לאנשים המספרים על הבעיות, המכשולים, הכישלון והתסכול שלהם - על קיום לכוד במודעות מצומצמת - מבינים עד כמה חשוב להגיע לחזון חדש. קל מדי ללכת לאיבוד בפרטים. הקשיים שבהתמודדות עם כל אתגר מבלבלים לעיתים קרובות. לא חשוב באיזו עוצמה אתם חווים את מצבכם, שיש לו קשיים ייחודיים משלו; אם תסתכלו ימינה ושמאלה תראו אחרים שלכודים בדיוק כמוכם בקשיים שלהם. התעלמו מן הפרטים, ומה שנשאר הוא סיבה כללית לסבל: היעדר מודעות. כשאני אומר היעדר איני מתכוון לכישלון אישי. כל עוד לא מלמדים אתכם איך להרחיב את מודעותכם, אין לכם ברירה אלא לחוות אותה במצבה המצומצם.
כמו גוף המתכווץ כשהוא נתקל בכאב פיזי, למוח יש רפלקס הגורם לו לסגת כשהוא נתקל בכאב מנטלי. גם כאן, רגע של ניגוד פתאומי מקל עלינו לחוות את תחושת ההתכווצות. דמיינו את עצמכם באחד המצבים הבאים:
• את אֵם צעירה, שלקחה את ילדה לגן השעשועים. את משוחחת לרגע עם אם אחרת, וכשאת מסתובבת חזרה, אינך רואה את ילדך.
• אתה יושב בעבודה מול המחשב שלך כשמישהו מזכיר דרך אגב שעומדים להיות פיטורים, והבוס רוצה לראות אותך.
• אתה פותח את תיבת הדואר שלך ומוצא מכתב ממס הכנסה.
• תוך כדי נהיגה אתה מתקרב לצומת, ופתאום מכונית מאחוריך עוקפת אותך ונוסעת באור אדום.
• את נכנסת למסעדה ורואה את בן זוגך יושב עם בת לוויה מושכת. הם רוכנים זה אל זה ומדברים בקולות נמוכים.
אין צורך בדמיון רב כדי לחוש את השינוי הפתאומי במודעות שמעוררים המצבים האלה. בהלה, חרדה, כעס וחשש מציפים את מוחכם. כל אלה הם תוצאות של שינויים מוחיים שמתרחשים כשהמוח הקטן גובר על המוח הגדול ומשחרר אדרנלין כחלק ממערך תגובות גופניות הידועות כתגובת דחק. כל רגש הוא גם מנטלי וגם גופני. המוח מייצג באופן מדויק את מה שאנחנו חווים ויוצר צירופים אינסופיים של אותות אלקטרו־כימיים העוברים דרך מאה מיליארד נוירונים. חוקרי מוח יכולים להצביע בדיוק הולך וגובר על האזורים המייצרים את השינויים הללו. אך מה שאי־אפשר לראות ב-MRI הוא האירוע המנטלי שחולל את כל השינויים האלה, כי המחשבה מתפקדת ברמה הבלתי נראית של המודעות, או התודעה. אנחנו יכולים להתייחס אל שני המונחים האלה כמילים נרדפות, אבל תחילה נחקור אותם קצת.
הרוחניות עוסקת במצב המודעות שלנו. היא אינה דומה לרפואה וגם לא לטיפול נפשי. הרפואה עוסקת בהיבטים הפיזיים שבהם מתחוללים השינויים הגופניים. הפסיכותרפיה עוסקת בקושי מסוים כמו חרדה, דיכאון או מחלת נפש. הרוחניות עוסקת במודעות באופן ישיר; היא נועדה ליצור תודעה גבוהה. בחברה שלנו זה נחשב לאמצעי הרבה פחות ממשי מדרכים אחרות להתמודדות עם בעיות. בזמני מצוקה אנשים מתמודדים כמיטב יכולתם עם תערובת של פחד, כעס, מצבי רוח משתנים ומאבק יומיומי. אפילו לא עולה על דעתם לזווג את שתי המילים ״פתרון״ ו״רוחני״ באותו משפט. זה מצביע על ראייה מוגבלת של הרוחניות, ושל הדברים שהיא יכולה לעשות.
אם הרוחניות יכולה לשנות את המודעות, אין דבר מעשי ממנה.
המודעות אינה סבילה. היא מובילה ישירות לפעולה (או לחוסר פעולה). הדרך שבה אתם רואים בעיה תשתלב באופן בלתי נמנע עם הדרך שבה אתם מנסים לפתור את הבעיה. כולנו היינו בקבוצות שבהן התבקשנו לבצע מטלה, ועם תחילת הדיון הציג כל משתתף היבטים של המודעות שלו. אחד בוחן את הרצפה ודורש תשומת לב. אחר יושב בשקט. קולות מסוימים זהירים ופסימיים, וקולות אחרים מנוגדים להם. המשחק הזה והצגת הגישות, הרגשות, משחק התפקידים וכן הלאה, מסתכמים במודעוּת. כל מצב עשוי להביא להרחבת המודעות שלכם. המילה הרחבה אין פירושה שהמודעות מתנפחת כמו בלון. אפשר לפרק מודעות לכמה תחומים ספציפיים. כשאתם נכנסים למצב מסוים, אתם מגיבים בהיבטים הבאים של המודעות שלכם:
תפיסות
אמונות
הנחות
ציפיות
רגשות.
ברגע שאתם משנים את ההיבטים האלה - או רק כמה מהם - מתחולל שינוי בתודעה. כצעד ראשון להשגת פתרון, חשוב לפרק כל בעיה עד שמגיעים לאותם היבטים במודעות שמזינים את הבעיה.
תפיסות: כל מצב נראה שונה בעיני אנשים שונים. מה שנראה לי כאסון, אתם עשויים לראות כהזדמנות. מה שנראה לכם כאובדן, אני עשוי לראות כשחרור של נטל. תפיסה אינה דבר קבוע; היא אישית מאוד. לכן שאלת המפתח, כשניגשים לרמת המודעות, אינה: ״איך הדברים נראים?״ אלא ״איך הדברים נראים לי?״ הטלת ספק בתפיסתכם מאפשרת לכם להתרחק מבעיה, ועם המרחק מגיעה האובייקטיביות. אלא שאובייקטיביות מוחלטת אינה קיימת. כולנו רואים את העולם דרך משקפיים צבועים, ואם תחשבו בטעות כי מה שאתם רואים זו המציאות, זה בסך הכול הצבע שמתיימר להיות צלול.
אמונות: מכיוון שהן מסתתרות מתחת לפני השטח, נראות האמונות כאילו הן ממלאות תפקיד סביל. כולנו מכירים אנשים הטוענים שאין להם דעות קדומות - גזעיות, דתיות, פוליטיות, או אישיות - ומתנהגים כמי שהדעות הקדומות שולטות בהם. קל להדחיק את האמונות, אבל באותה מידה קל לא להכיר בהן. הדבר שהפסיכולוגים קוראים לו אמונות ליבה, יכול להיות הדבר שהכי קשה לנו לזהות בעצמנו. בעבר, למשל, שררה אמונת ליבה שהנשים נחותות מן הגברים. הנושא אפילו לא עלה לדיון, ולא עורר שום ספק, אבל כשהנשים דרשו זכות בחירה, והדבר הביא לצמיחתה של תנועה פמיניסטית גדולה, גילו הגברים שאמונת הליבה שלהם נחשפה. איך הם הגיבו? כאילו הותקפו באופן אישי, מכיוון שאמונותיהם היו חלק מזהותם. ״זה אני״ קרוב מאוד ל״זה הדבר שבו אני מאמין״. כשאתם מגיבים על אתגר בכך שאתם מתייחסים אליו באופן אישי מדי - בהתגוננות, בכעס, בעקשנות עיוורת - בדרך כלל זה מעיד על כך שפגעו לכם באמונת ליבה כלשהי.
הנחות: מכיוון שהן משתנות לפי המצב שבו אתם נמצאים, ההנחות גמישות יותר מן האמונות, אבל הן בלתי בדוקות באותה מידה. אם ניידת משטרה מורה לכם לעצור בצד הכביש, האם אינכם מניחים שעשיתם משהו לא בסדר ומנסים להתגונן? קשה להיות רחב אופקים במידה מספקת ולהניח שהשוטר עשוי להציע משהו חיובי. כך פועלות ההנחות. הן באות למלא חלל של חוסר ודאות. מפגשים חברתיים לעולם אינם ריקים. כשאתה פוגש חבר לארוחת ערב, אתה מביא איתך הנחות על איך יתפתח הערב, וההנחות האלה שונות מן ההנחות שאתה מביא לפגישה עיוורת. כמו באמונות - אם תאתגר הנחות של מישהו, סביר שהתוצאה תהיה הפכפכה. אף על פי שההנחות שלנו משתנות כל הזמן, איננו אוהבים בדרך כלל שאומרים לנו שהן צריכות להשתנות.
ציפיות: מה שאתם מצפים מאחרים קשור לרצון או לפחד. ציפיות חיוביות נשלטות על ידי הרצון, בכך שאנחנו רוצים משהו ומצפים שהוא יתגשם. אנחנו מצפים שבני זוגנו יאהבו אותנו ויחבבו אותנו. אנחנו מצפים שתמורת עבודה שאנחנו עושים ישלמו לנו. ציפיות שליליות נשלטות על ידי פחד, כמו במקרה של אנשים הצופים את התרחישים הגרועים ביותר. חוק מרפי, האומר שאם משהו יוכל להשתבש הוא ישתבש, מספק דוגמה טובה לכך. היות שהרצון והפחד נמצאים קרוב לפני השטח של המוח, הציפיות שלכם פעילות יותר מן האמונות וההנחות. מה שאתם מאמינים בקשר למעביד שלכם זה דבר אחד; כשאומרים לכם שהמשכורת שלכם קוצצה זה דבר אחר. כשמונעים מאנשים את הדבר שהם מצפים לו, זה מאתגר באופן ישיר את האופן שבו הם חיים.
רגשות: עד כמה שננסה להסתיר אותם, הרגשות שלנו נמצאים על פני השטח; אחרים רואים אותם או חשים אותם ברגע שהם פוגשים אותנו. לכן אנחנו מבזבזים הרבה מאוד זמן במלחמה נגד רגשות בלתי רצויים, או רגשות שאנחנו מתביישים בהם ונשפטים בגללם באופן שלילי. עבור רבים, עצם העובדה שיש רגש היא בלתי רצויה. הם רואים את עצמם כחשופים ופגיעים. הרגשנות נחשבת שוות ערך לחוסר שליטה (שהוא בעצמו רגש בלתי רצוי). להיות מודע לכך שיש לכם רגשות זה צעד לקראת מודעות גוברת, שאחריו יש צעד נוסף, שעשוי להיות קשה בהרבה, של השלמה עם הרגשות וקבלתם. עם ההשלמה באה האחריות. כשאדם מכיר בעובדה שיש לו רגשות, במקום להאשים אחרים, זה סימן שהוא עבר ממודעות מצומצמת למודעות מורחבת.
אם אתם מסוגלים לבחון את מצב המודעות שלכם, חמשת הגורמים האלה יופיעו. כשמישהו באמת מודע לעצמו, תוכלו לשאול אותו שאלה ישירה על הרגשתו, על הנחותיו, על ציפיותיו מכם ועל אמונות הליבה שלו. בתשובה לא תקבלו תגובה מתגוננת. יאמרו לכם את האמת. אם מודעות היא דבר בריא כפי שהיא נשמעת, למה זה נחשב לרוחני? מודעות עצמית אינה דומה לתפילה, לאמונה בניסים, או לתחינה לחסדי האל. החזון שתיארתי כאן הוא רוחני בגלל הרמה השלישית של המודעות, שקראתי לה מודעות טהורה.
זוהי הרמה שהמאמינים הדתיים מכירים כנשמה או כרוח. כשאתם מבססים את חייכם על המציאות של הנשמה, אתם בעלי אמונות רוחניות. כשאתם ממשיכים ומגיעים לרמת הנשמה כבסיס החיים - הבסיס לכל קיום - הופכת הרוחניות לעיקרון פעיל. הנשמה מתעוררת. במציאות, הנשמה לעולם אינה ישֵנה, מכיוון שמודעות טהורה משפיעה על כל מחשבה, על כל רגש ועל כל פעולה. אנחנו עשויים להסתיר את העובדה הזאת מעצמנו. סימפטום אחד של מודעות מצומצמת הוא, בעצם, דחייה מוחלטת של מציאות ״גבוהה״. דחייה זו מבוססת לא על עיוורון עיקש, אלא על היעדר ניסיון. מוח שנחסם על ידי פחד, חרדה, כעס, טינה או סבל מכל סוג שהוא, אינו מסוגל לחוות מודעות מורחבת, ובוודאי שלא מודעות טהורה.
אילו פעל המוח כמו מכונה, הוא לא היה מסוגל להתאושש ממצב של סבל. כמו גלגלי שיניים הנשחקים מרוב חיכוך, המחשבות שלנו היו נהיות גרועות יותר ויותר עד שהסבל היה מנצח לגמרי. אינספור בני אדם מרגישים שכאלה בדיוק הם החיים, אבל הפוטנציאל להחלים אינו נמוג לחלוטין לעולם; שינוי והתחדשות הם זכותכם המוּלדת, המובטחת לא על ידי אלוהים, אמונה או ישועה, אלא על סמך הבסיס הקיים ועומד של החיים, שהוא המודעות הטהורה שלנו. לחיות פירושו להשתנות באופן תמידי. גם כשאנחנו מרגישים תקועים, התאים שלנו עדיין מעבדים ללא הרף את החומרים הבסיסיים של החיים. רגשות של קהות וייאוש עשויים לעורר בנו הרגשה שהחיים נעצרו. גם אובדן פתאומי וכישלון יכולים לעשות זאת. עם זאת, בלי קשר לעוצמת ההלם או לעיקשותו של המכשול, המצב הבסיסי של הקיום אינו מושפע מהם וגם אינו ניזוק.
בדפים הבאים תפגשו אנשים שמרגישים תקועים, מתוסכלים ומובסים. סיפוריהם נראו להם ייחודיים, וכך הם חוו אותם, אבל הדרך קדימה אינה ייחודית. היא כוללת טיפול במצב המודעות שלהם. למי שמסרב לנוע יש להראות איך לזוז. זו סיבה נוספת לכך שהפתרונות המוצעים הם פתרונות רוחניים: הם כרוכים קודם כול בהבנה, בהתעוררות, בהיפתחות לתפיסות חדשות. הדרך המעשית ביותר להגיע לפתרון היא רוחנית, מכיוון שאפשר לשנות רק את מה שמבינים. אין אויב גרוע מאויב שאתם עיוורים לקיומו.
אנחנו חיים בעידן חילוני, לכן השקפת החיים שהצעתי זה עתה רחוקה מן הנורמה. למען האמת, היא כמעט מנוגדת לנורמה. אף שכל אדם יסכים שבניינים זקוקים לתוכניות, החיים נתפסים ככאלה שאינם זקוקים להן. החיים נתפסים כסדרה של אירועים בלתי צפויים שאנחנו מתאמצים לשלוט בהם. רכושו של מי יעוקל ומי יאבד את משרתו? איזו משפחה תיפגע בגלל תאונות, התמכרות או גירושים? אין לכאורה שום היגיון מאחורי האירועים האלה. דברים קורים. מכשולים צצים מעצמם, או במקרה. כל אחד מאיתנו מצדיק את המודעות המצומצמת שלו בכך שהוא משלים עם אמונות כאלה, והן הולכות ומעמיקות. האופי האנושי, אנחנו אומרים לעצמנו, מלא מניעים שליליים כמו אנוכיות, תוקפנות וקנאה. טוב שיש לנו שליטה חלקית לפחות על המניעים האלה כשהם עולים בתוכנו. אין לנו שום שליטה על הצדדים השליליים של הזולת, ולכן כל יום מביא עימו מאבק נגד סיכוי אקראי ונגד בני אדם המנסים להשיג את מה שהם רוצים, גם אם מעשיהם מעוררים אצלנו בעיות, או אפילו אובדן. כדי להתחיל בהרחבת המודעות, עליכם לאתגר את השקפת העולם הזאת, גם אם היא הנורמה החברתית. נורמלי אינו בהכרח נכון.
האמת היא שכל אחד מאיתנו מעורב בעולם שאנחנו קוראים לו ממשי. המוח אינו רוח רפאים. הוא חלק ממצב שלם שאתם מוצאים את עצמכם בתוכו. כדי להבין איך זה פועל, בטלו תחילה את ההפרדה בין המחשבה לבין תאי המוח שהמחשבה מעוררת, לתגובת הגוף כשהוא מקבל מסרים מן המוח, ולפעילות שאתם מחליטים לבחור בה. כל אלה הם חלקים מאותו תהליך מתמשך. גם בקרב הגנטיקאים, שעשרות שנים טענו כי הגנים קובעים כמעט כל היבט בחיים, מקובלת אמרת כנף: גֶנים אינם שמות עצם, אלא פעלים. הדינמיות היא תכונה אוניברסלית.
אתם גם אינכם מרחפים בסביבה נטולת דעה. הסביבה שלכם מושפעת ממה שאתם אומרים ועושים. למילים ״אני אוהב אותך״ יש השפעה שונה לחלוטין מזו של המילים ״אני שונא אותך״. חברה שלמה מתחשמלת לשמע המילים ״האויב תוקף״. ברמה המורחבת ביותר, כל כדור הארץ מושפע מחילופי המידע הגלובליים; אתם מהווים חלק מן המוח הגלובלי בכך שאתם שולחים דוא״ל או מצטרפים לרשת חברתית. למה שאתם אוכלים בדרך במסעדת מזון מהיר יש השפעות הקשורות לכל הביוספרה, כפי שמנסים שומרי הסביבה להוכיח לנו.
הרוחניות החלה תמיד בשלמות. כשאנחנו הולכים לאיבוד בעולם של פרטים, אנחנו שוכחים כי בידוד הוא מיתוס. החיים שלכם ברגע זה הם תהליך מורכב המשלב מחשבות, רגשות, כימיקלים של המוח, תגובות של הגוף, מידע, פעולות גומלין חברתיות, מערכות יחסים ואקולוגיה. לכן, כשאתם מדברים ופועלים, אתם יוצרים אדווה שמורגשת בזרם החיים. הרוחניות מרחיקה מעבר לתיאור הזה; היא גם מציעה את הדרך הטובה ביותר להשפיע על זרימת החיים.
היות שמודעות טהורה קיימת בבסיסו של כל דבר, הדרך היעילה ביותר לשנות את חייכם תתחיל במודעות שלכם. כשהתודעה שלכם תשתנה, ישתנה מצבכם. כל מצב הוא גם נראה וגם בלתי נראה. החלק הנראה הוא הדבר שרוב בני האדם נלחמים נגדו, מכיוון שהוא נמצא שם, נגיש לחמשת החושים. הם שונאים להתמודד עם ההיבט הבלתי נראה של מצבם, מכיוון שהוא קיים בפנים, במקום שבו אורבים סכנות ופחדים בלתי נראים. בחזון הרוחני של החיים, ה״פנים״ וה״חוץ״ קשורים זה בזה באינספור חוטים; מארג הקיום ארוג מהם.
שני חזונות מנוגדים מתחרים ביניהם. האחד מבוסס על חומרנות, אקראיות וחיצוניות; האחר מבוסס על תודעה, מטרה ואחדות הפנימי והחיצוני. לפני שתוכלו למצוא פתרון לאתגרים שמולם אתם עומדים היום, ברגע זה, עליכם לבחור ברמה עמוקה יותר באיזה חזון חיים אתם בוחרים. ההשקפה הרוחנית מובילה לפתרונות רוחניים. ההשקפה הבלתי רוחנית מובילה לשפע של פתרונות אחרים. ברור שזו בחירה חשובה, כי בין אם אתם מבינים זאת ובין אם לא, חייכם מתנהלים על פי הבחירות שבחרתם באופן לא מודע, מוכתבים על ידי רמת המודעות שלכם.
התיאור הזה של מה שיכול להשיג פתרון רוחני עשוי להישמע זר מאוד לאנשים רבים. רובנו נמנעים מעימותים עם עצמנו; איננו מסוגלים להגדיר חזון. במקום זה, אנחנו פוגשים את החיים כפי שהם מתנהלים, מתמודדים כמיטב יכולתנו, סומכים על טעויות מן העבר ועל עצות מחברים ומבני משפחה, ומקווים. בסופו של דבר אנחנו נכנעים כשאין לנו ברירה אחרת ונצמדים למה שנדמה לנו שאנחנו רוצים. אז במה כרוך אימוץ חזון רוחני של חייכם? בספר הזה לא נלך במסלול המקובל של הדת. אין לשלול את התפילה והאמונה, גם אם הן אינן חיוניות לחזון שאמור להתגלות. אם אתם דתיים ומוצאים נחמה ועזרה בפנייה אל האל, אתם רשאים לבחור בגרסה משלכם לחיים רוחניים. אולם בספר הזה אנו מציעים מסורת רחבה בהרבה מכל דת הקיימת בעולם, מסורת המגלמת את החוכמה המעשית של הוגי המזרח והמערב, שהעמיקו להתבונן במצב האנושי.
אם ישנו חלק אחד של חוכמה מעשית שהפרקים הבאים עוסקים בו, הרי הוא זה: החיים ממחזרים את עצמם ללא הרף ומתפתחים בו בזמן. זה חייב להיות נכון גם בקשר לחייכם. כשתצליחו להבין שכל המאבקים והתסכולים שלכם לא איפשרו לכם להצטרף לזרם האבולוציה, תהיה לכם סיבה טובה להפסיק להיאבק. אני מקבל השראה מחכם הודי מפורסם, שאמר כי החיים הם כמו נהר הזורם בין שתי גדות של כאב וסבל. הכול זורם באופן מושלם כל עוד אנחנו נשארים בנהר, אבל אנחנו מתעקשים להיאחז בכאב ובסבל כשאנחנו חולפים על פניהם, כאילו הגדות מציעות לנו ביטחון ומקלט.
החיים זורמים מבפנים, והתעכבות על כל סוג של מצב נוקשה או מקובע מנוגדת לחיים. ככל שתרבו לשחרר, יוכל העצמי האמיתי שלכם לבטא את רצונו להתפתח. ברגע שהתהליך מתחיל, הכול משתנה. העולם הפנימי והחיצוני משקפים זה את זה בלי בלבול או סכסוך. היות שפתרונות עולים עכשיו מרמת הנשמה, הם אינם נתקלים בשום התנגדות. כל רצונותיכם מוליכים לתוצאה הטובה ביותר עבורכם ועבור הסובבים אתכם. בסופו של דבר, האושר מבוסס על מציאות, ואין דבר ממשי יותר משינוי והתפתחות. ספר זה נכתב בתקווה שכל אדם יוכל למצוא דרך לקפוץ לתוך הנהר.

עוד על הספר

  • תרגום: נורית לוינסון
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: רוחניות
  • מספר עמודים: 202 עמ' מודפסים
פתרונות רוחניים דיפאק צ'ופרה
איש לא יחלוק על כך שהחיים מביאים עימם אתגרים, אבל צעדו לרגע צעד אחד אחורה ושאלו את השאלה העמוקה מזו, שהיא למה. למה החיים כל כך קשים? בלי קשר ליתרונות שאיתם נולדתם - כסף, אינטליגנציה, אישיות כובשת, השקפת עולם אופטימית או קשרים חברתיים טובים - אף אחד מאלה לא יספק מפתח קסם לקיום נוח וקל. החיים מצליחים איכשהו להעלות בעיות קשות, שהן הסיבות לסבל ולמאבק בל יתוארו. איך אתם מתמודדים עם האתגרים שלכם - זהו הדבר שמבדיל בין הבטחת ההצלחה לבין הפחד מכישלון. האם יש לכך סיבה, או שמא החיים הם פשוט סדרה אקראית של אירועים שמשבשים את האיזון שלנו וכמעט אינם מאפשרים לנו להתמודד?
הרוחניות מתחילה בתשובה מכרעת לשאלה הזאת. היא אומרת שהחיים אינם אקראיים. שיש דפוס ומטרה בכל קיום. הסיבה לכך שאתגרים צצים היא פשוטה: כדי להגביר את המודעות שלכם למטרתכם הפנימית.
אם התשובה הרוחנית נכונה, חייב להיות פתרון רוחני לכל בעיה - ואכן יש פתרון כזה. התשובה אינה נמצאת ברמת הבעיה, אף על פי שרוב בני האדם ממקדים את האנרגיות שלהם ברמה הזאת. הפתרון הרוחני נמצא מעבר לרמה הזאת. כשאתם מצליחים להוציא את המודעות שלכם מחוץ למקום שבו המאבק קיים בכל עת, קורים שני דברים בו זמנית: המודעות שלכם מתרחבת, ואיתה מתחילות להופיע תשובות חדשות. כשהמודעות מתרחבת, אירועים שנראים אקראיים מתגלים כבלתי אקראיים. מטרה גדולה מנסה להתגלות דרככם. כשאתם נעשים מודעים למטרה הזאת - שהיא ייחודית לכל אדם - אתם כמו האדריכל שהגיש את התוכניות. במקום להניח לבֵנים ולשלב צינורות באופן אקראי, יכול עכשיו האדריכל להתקדם בביטחון שהוא יודע איך אמור הבניין להיראות ואיך לבנות אותו.
הצעד הראשון בתהליך הזה הוא ההבנה מאיזו רמה של מודעות אתם פועלים עכשיו. בכל פעם שאתם נתקלים באתגר, בין אם מדובר במערכות יחסים, בעבודה, במעברים אישיים או במשבר שדורש פעולה, קיימות שלוש רמות של מודעות. אם תהיו מודעים להן תצעדו צעד ענקי לקראת מציאת תשובה טובה.
רמה ראשונה: מודעות מצומצמת
זוהי הרמה של הבעיה, ולכן היא מושכת מייד את תשומת ליבכם. משהו השתבש. הציפיות לא התממשו. אתם נתקלים במכשולים שאינם רוצים לזוז. כשההתנגדות מתגברת, מצבכם עדיין אינו משתפר. אם תבדקו את רמת הבעיה, תמצאו בדרך כלל את הגורמים הבאים:
• הרצונות שלכם אינם מתגשמים. משהו שאתם רוצים בו נתקל בהתנגדות.
• אתם מרגישים כאילו כל צעד קדימה הוא מאבק.
• אתם ממשיכים לעשות את מה שמעולם לא הצליח מלכתחילה.
• חרדה מלווה אתכם ואיתה חשש מכישלון.
• מוחכם אינו צלול. שוררים בו מבוכה וסכסוך פנימי.
• כשגובר התסכול, פוחתת האנרגיה. הרגשת תשישות משתלטת עליכם.
תדעו לומר אם נתקעתם ברמת המודעות המצומצמת על פי מבחן אחד פשוט: ככל שאתם משתדלים להשתחרר מהבעיה, אתם נלכדים בה יותר.
רמה שנייה: מודעות מורחבת
זוהי הרמה שבה הפתרונות מתחילים להופיע. הראייה שלכם משתרעת מעבר לבעיה ומאפשרת לכם בהירות נוספת. לרוב בני האדם רמה זו אינה זמינה מיידית, כי תגובתם הראשונה למשבר היא התכווצות. הם מתחילים להתגונן ונהיים זהירים ופחדנים. אם תרשו לעצמכם להתרחב, תגלו כי הגורמים הבאים נכנסים למודעותכם:
• הצורך להיאבק הולך ופוחת.
• אתם מתחילים לשחרר.
• עוד אנשים מתחברים אליכם. אתם מאפשרים להם לתת יותר.
• אתם מגיעים להחלטות בתחושת ביטחון.
• אתם מטפלים בפחד באופן ריאליסטי והוא מתחיל להיחלש.
• כשהחזון מתבהר, אינכם נבוכים ואינכם מסוכסכים עוד.
תדעו לומר שהגעתם לרמת המודעות הזאת כשכבר לא תרגישו תקועים: התהליך החל. ככל שגוברת ההתרחבות, באים לעזרתכם כוחות נעלמים. אתם נעים קדימה בהתאם למה שאתם רוצים מחייכם.
רמה שלישית: מודעות טהורה
זוהי הרמה שבה בעיות אינן קיימות. כל אתגר הוא הזדמנות יצירתית. אתם מרגישים מתואמים לחלוטין עם כוחות הטבע. מה שמאפשר זאת הוא יכולתה של המודעות להתרחב ללא גבולות. אף שנראה כי דרוש ניסיון רב במסלול הרוחני כדי להגיע למודעות טהורה, האמת הפוכה לגמרי. בכל רגע המודעות הטהורה נמצאת בקשר איתכם ושולחת אותות יצירתיים. מה שחשוב הוא עד כמה אתם פתוחים לתשובות המוצגות בפניכם. כשתהיו פתוחים לגמרי, יופיעו הגורמים הבאים:
• אין שום מאבק.
• רצונות מתגשמים באופן ספונטני.
• הדבר הבא שתרצו הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות. אתם מתגמלים את עצמכם ואת הסובבים אתכם.
• העולם החיצוני משקף את מה שקורה בעולמכם הפנימי.
• אתם מרגישים בטוחים לחלוטין. היקום הוא ביתכם.
• אתם רואים את עצמכם ואת העולם בחמלה ובהבנה.
להיות במצב של מודעות טהורה זו הארה, מצב של אחדות עם כל דבר קיים. לפיכך, כל יצור חי נע בכיוון הזה. גם בלי להשיג את המטרה הסופית, תוכלו לדעת שאתם בקשר עם המודעות הטהורה אם תרגישו את מהותכם האמיתית במצב של שלווה וחירות.
כל אחת מן הרמות האלה מביאה איתה סוג של חוויה. אפשר לראות זאת בקלות כאשר יש ניגוד חד או שינוי פתאומי. אהבה ממבט ראשון מעבירה אדם ללא אזהרה ממודעות מצומצמת למודעות מורחבת. במקום להתייחס באופן החברתי הרגיל, פתאום אתם רואים משיכה מיידית, ואפילו שלמות, באדם אחר. בעבודה יצירתית יש חוויה של ״אהָה!״. במקום להיאבק בדמיון חסום, פתאום מגיעה התשובה מעצמה, רעננה וחדשה. איש אינו מטיל ספק בכך שהתגלויות כאלה קיימות. הן יכולות לשנות חיים, כמו חוויית השיא, שבה המציאות מוצפת אור וחיזיון מתגלה. אנשים אינם מבינים כי מודעות מורחבת אמורה להיות המצב הרגיל שלנו, ולא רגע של שוני יוצא דופן. הפיכת המצב הזה לנורמלי היא מטרת החיים הרוחניים.
כשמקשיבים לאנשים המספרים על הבעיות, המכשולים, הכישלון והתסכול שלהם - על קיום לכוד במודעות מצומצמת - מבינים עד כמה חשוב להגיע לחזון חדש. קל מדי ללכת לאיבוד בפרטים. הקשיים שבהתמודדות עם כל אתגר מבלבלים לעיתים קרובות. לא חשוב באיזו עוצמה אתם חווים את מצבכם, שיש לו קשיים ייחודיים משלו; אם תסתכלו ימינה ושמאלה תראו אחרים שלכודים בדיוק כמוכם בקשיים שלהם. התעלמו מן הפרטים, ומה שנשאר הוא סיבה כללית לסבל: היעדר מודעות. כשאני אומר היעדר איני מתכוון לכישלון אישי. כל עוד לא מלמדים אתכם איך להרחיב את מודעותכם, אין לכם ברירה אלא לחוות אותה במצבה המצומצם.
כמו גוף המתכווץ כשהוא נתקל בכאב פיזי, למוח יש רפלקס הגורם לו לסגת כשהוא נתקל בכאב מנטלי. גם כאן, רגע של ניגוד פתאומי מקל עלינו לחוות את תחושת ההתכווצות. דמיינו את עצמכם באחד המצבים הבאים:
• את אֵם צעירה, שלקחה את ילדה לגן השעשועים. את משוחחת לרגע עם אם אחרת, וכשאת מסתובבת חזרה, אינך רואה את ילדך.
• אתה יושב בעבודה מול המחשב שלך כשמישהו מזכיר דרך אגב שעומדים להיות פיטורים, והבוס רוצה לראות אותך.
• אתה פותח את תיבת הדואר שלך ומוצא מכתב ממס הכנסה.
• תוך כדי נהיגה אתה מתקרב לצומת, ופתאום מכונית מאחוריך עוקפת אותך ונוסעת באור אדום.
• את נכנסת למסעדה ורואה את בן זוגך יושב עם בת לוויה מושכת. הם רוכנים זה אל זה ומדברים בקולות נמוכים.
אין צורך בדמיון רב כדי לחוש את השינוי הפתאומי במודעות שמעוררים המצבים האלה. בהלה, חרדה, כעס וחשש מציפים את מוחכם. כל אלה הם תוצאות של שינויים מוחיים שמתרחשים כשהמוח הקטן גובר על המוח הגדול ומשחרר אדרנלין כחלק ממערך תגובות גופניות הידועות כתגובת דחק. כל רגש הוא גם מנטלי וגם גופני. המוח מייצג באופן מדויק את מה שאנחנו חווים ויוצר צירופים אינסופיים של אותות אלקטרו־כימיים העוברים דרך מאה מיליארד נוירונים. חוקרי מוח יכולים להצביע בדיוק הולך וגובר על האזורים המייצרים את השינויים הללו. אך מה שאי־אפשר לראות ב-MRI הוא האירוע המנטלי שחולל את כל השינויים האלה, כי המחשבה מתפקדת ברמה הבלתי נראית של המודעות, או התודעה. אנחנו יכולים להתייחס אל שני המונחים האלה כמילים נרדפות, אבל תחילה נחקור אותם קצת.
הרוחניות עוסקת במצב המודעות שלנו. היא אינה דומה לרפואה וגם לא לטיפול נפשי. הרפואה עוסקת בהיבטים הפיזיים שבהם מתחוללים השינויים הגופניים. הפסיכותרפיה עוסקת בקושי מסוים כמו חרדה, דיכאון או מחלת נפש. הרוחניות עוסקת במודעות באופן ישיר; היא נועדה ליצור תודעה גבוהה. בחברה שלנו זה נחשב לאמצעי הרבה פחות ממשי מדרכים אחרות להתמודדות עם בעיות. בזמני מצוקה אנשים מתמודדים כמיטב יכולתם עם תערובת של פחד, כעס, מצבי רוח משתנים ומאבק יומיומי. אפילו לא עולה על דעתם לזווג את שתי המילים ״פתרון״ ו״רוחני״ באותו משפט. זה מצביע על ראייה מוגבלת של הרוחניות, ושל הדברים שהיא יכולה לעשות.
אם הרוחניות יכולה לשנות את המודעות, אין דבר מעשי ממנה.
המודעות אינה סבילה. היא מובילה ישירות לפעולה (או לחוסר פעולה). הדרך שבה אתם רואים בעיה תשתלב באופן בלתי נמנע עם הדרך שבה אתם מנסים לפתור את הבעיה. כולנו היינו בקבוצות שבהן התבקשנו לבצע מטלה, ועם תחילת הדיון הציג כל משתתף היבטים של המודעות שלו. אחד בוחן את הרצפה ודורש תשומת לב. אחר יושב בשקט. קולות מסוימים זהירים ופסימיים, וקולות אחרים מנוגדים להם. המשחק הזה והצגת הגישות, הרגשות, משחק התפקידים וכן הלאה, מסתכמים במודעוּת. כל מצב עשוי להביא להרחבת המודעות שלכם. המילה הרחבה אין פירושה שהמודעות מתנפחת כמו בלון. אפשר לפרק מודעות לכמה תחומים ספציפיים. כשאתם נכנסים למצב מסוים, אתם מגיבים בהיבטים הבאים של המודעות שלכם:
תפיסות
אמונות
הנחות
ציפיות
רגשות.
ברגע שאתם משנים את ההיבטים האלה - או רק כמה מהם - מתחולל שינוי בתודעה. כצעד ראשון להשגת פתרון, חשוב לפרק כל בעיה עד שמגיעים לאותם היבטים במודעות שמזינים את הבעיה.
תפיסות: כל מצב נראה שונה בעיני אנשים שונים. מה שנראה לי כאסון, אתם עשויים לראות כהזדמנות. מה שנראה לכם כאובדן, אני עשוי לראות כשחרור של נטל. תפיסה אינה דבר קבוע; היא אישית מאוד. לכן שאלת המפתח, כשניגשים לרמת המודעות, אינה: ״איך הדברים נראים?״ אלא ״איך הדברים נראים לי?״ הטלת ספק בתפיסתכם מאפשרת לכם להתרחק מבעיה, ועם המרחק מגיעה האובייקטיביות. אלא שאובייקטיביות מוחלטת אינה קיימת. כולנו רואים את העולם דרך משקפיים צבועים, ואם תחשבו בטעות כי מה שאתם רואים זו המציאות, זה בסך הכול הצבע שמתיימר להיות צלול.
אמונות: מכיוון שהן מסתתרות מתחת לפני השטח, נראות האמונות כאילו הן ממלאות תפקיד סביל. כולנו מכירים אנשים הטוענים שאין להם דעות קדומות - גזעיות, דתיות, פוליטיות, או אישיות - ומתנהגים כמי שהדעות הקדומות שולטות בהם. קל להדחיק את האמונות, אבל באותה מידה קל לא להכיר בהן. הדבר שהפסיכולוגים קוראים לו אמונות ליבה, יכול להיות הדבר שהכי קשה לנו לזהות בעצמנו. בעבר, למשל, שררה אמונת ליבה שהנשים נחותות מן הגברים. הנושא אפילו לא עלה לדיון, ולא עורר שום ספק, אבל כשהנשים דרשו זכות בחירה, והדבר הביא לצמיחתה של תנועה פמיניסטית גדולה, גילו הגברים שאמונת הליבה שלהם נחשפה. איך הם הגיבו? כאילו הותקפו באופן אישי, מכיוון שאמונותיהם היו חלק מזהותם. ״זה אני״ קרוב מאוד ל״זה הדבר שבו אני מאמין״. כשאתם מגיבים על אתגר בכך שאתם מתייחסים אליו באופן אישי מדי - בהתגוננות, בכעס, בעקשנות עיוורת - בדרך כלל זה מעיד על כך שפגעו לכם באמונת ליבה כלשהי.
הנחות: מכיוון שהן משתנות לפי המצב שבו אתם נמצאים, ההנחות גמישות יותר מן האמונות, אבל הן בלתי בדוקות באותה מידה. אם ניידת משטרה מורה לכם לעצור בצד הכביש, האם אינכם מניחים שעשיתם משהו לא בסדר ומנסים להתגונן? קשה להיות רחב אופקים במידה מספקת ולהניח שהשוטר עשוי להציע משהו חיובי. כך פועלות ההנחות. הן באות למלא חלל של חוסר ודאות. מפגשים חברתיים לעולם אינם ריקים. כשאתה פוגש חבר לארוחת ערב, אתה מביא איתך הנחות על איך יתפתח הערב, וההנחות האלה שונות מן ההנחות שאתה מביא לפגישה עיוורת. כמו באמונות - אם תאתגר הנחות של מישהו, סביר שהתוצאה תהיה הפכפכה. אף על פי שההנחות שלנו משתנות כל הזמן, איננו אוהבים בדרך כלל שאומרים לנו שהן צריכות להשתנות.
ציפיות: מה שאתם מצפים מאחרים קשור לרצון או לפחד. ציפיות חיוביות נשלטות על ידי הרצון, בכך שאנחנו רוצים משהו ומצפים שהוא יתגשם. אנחנו מצפים שבני זוגנו יאהבו אותנו ויחבבו אותנו. אנחנו מצפים שתמורת עבודה שאנחנו עושים ישלמו לנו. ציפיות שליליות נשלטות על ידי פחד, כמו במקרה של אנשים הצופים את התרחישים הגרועים ביותר. חוק מרפי, האומר שאם משהו יוכל להשתבש הוא ישתבש, מספק דוגמה טובה לכך. היות שהרצון והפחד נמצאים קרוב לפני השטח של המוח, הציפיות שלכם פעילות יותר מן האמונות וההנחות. מה שאתם מאמינים בקשר למעביד שלכם זה דבר אחד; כשאומרים לכם שהמשכורת שלכם קוצצה זה דבר אחר. כשמונעים מאנשים את הדבר שהם מצפים לו, זה מאתגר באופן ישיר את האופן שבו הם חיים.
רגשות: עד כמה שננסה להסתיר אותם, הרגשות שלנו נמצאים על פני השטח; אחרים רואים אותם או חשים אותם ברגע שהם פוגשים אותנו. לכן אנחנו מבזבזים הרבה מאוד זמן במלחמה נגד רגשות בלתי רצויים, או רגשות שאנחנו מתביישים בהם ונשפטים בגללם באופן שלילי. עבור רבים, עצם העובדה שיש רגש היא בלתי רצויה. הם רואים את עצמם כחשופים ופגיעים. הרגשנות נחשבת שוות ערך לחוסר שליטה (שהוא בעצמו רגש בלתי רצוי). להיות מודע לכך שיש לכם רגשות זה צעד לקראת מודעות גוברת, שאחריו יש צעד נוסף, שעשוי להיות קשה בהרבה, של השלמה עם הרגשות וקבלתם. עם ההשלמה באה האחריות. כשאדם מכיר בעובדה שיש לו רגשות, במקום להאשים אחרים, זה סימן שהוא עבר ממודעות מצומצמת למודעות מורחבת.
אם אתם מסוגלים לבחון את מצב המודעות שלכם, חמשת הגורמים האלה יופיעו. כשמישהו באמת מודע לעצמו, תוכלו לשאול אותו שאלה ישירה על הרגשתו, על הנחותיו, על ציפיותיו מכם ועל אמונות הליבה שלו. בתשובה לא תקבלו תגובה מתגוננת. יאמרו לכם את האמת. אם מודעות היא דבר בריא כפי שהיא נשמעת, למה זה נחשב לרוחני? מודעות עצמית אינה דומה לתפילה, לאמונה בניסים, או לתחינה לחסדי האל. החזון שתיארתי כאן הוא רוחני בגלל הרמה השלישית של המודעות, שקראתי לה מודעות טהורה.
זוהי הרמה שהמאמינים הדתיים מכירים כנשמה או כרוח. כשאתם מבססים את חייכם על המציאות של הנשמה, אתם בעלי אמונות רוחניות. כשאתם ממשיכים ומגיעים לרמת הנשמה כבסיס החיים - הבסיס לכל קיום - הופכת הרוחניות לעיקרון פעיל. הנשמה מתעוררת. במציאות, הנשמה לעולם אינה ישֵנה, מכיוון שמודעות טהורה משפיעה על כל מחשבה, על כל רגש ועל כל פעולה. אנחנו עשויים להסתיר את העובדה הזאת מעצמנו. סימפטום אחד של מודעות מצומצמת הוא, בעצם, דחייה מוחלטת של מציאות ״גבוהה״. דחייה זו מבוססת לא על עיוורון עיקש, אלא על היעדר ניסיון. מוח שנחסם על ידי פחד, חרדה, כעס, טינה או סבל מכל סוג שהוא, אינו מסוגל לחוות מודעות מורחבת, ובוודאי שלא מודעות טהורה.
אילו פעל המוח כמו מכונה, הוא לא היה מסוגל להתאושש ממצב של סבל. כמו גלגלי שיניים הנשחקים מרוב חיכוך, המחשבות שלנו היו נהיות גרועות יותר ויותר עד שהסבל היה מנצח לגמרי. אינספור בני אדם מרגישים שכאלה בדיוק הם החיים, אבל הפוטנציאל להחלים אינו נמוג לחלוטין לעולם; שינוי והתחדשות הם זכותכם המוּלדת, המובטחת לא על ידי אלוהים, אמונה או ישועה, אלא על סמך הבסיס הקיים ועומד של החיים, שהוא המודעות הטהורה שלנו. לחיות פירושו להשתנות באופן תמידי. גם כשאנחנו מרגישים תקועים, התאים שלנו עדיין מעבדים ללא הרף את החומרים הבסיסיים של החיים. רגשות של קהות וייאוש עשויים לעורר בנו הרגשה שהחיים נעצרו. גם אובדן פתאומי וכישלון יכולים לעשות זאת. עם זאת, בלי קשר לעוצמת ההלם או לעיקשותו של המכשול, המצב הבסיסי של הקיום אינו מושפע מהם וגם אינו ניזוק.
בדפים הבאים תפגשו אנשים שמרגישים תקועים, מתוסכלים ומובסים. סיפוריהם נראו להם ייחודיים, וכך הם חוו אותם, אבל הדרך קדימה אינה ייחודית. היא כוללת טיפול במצב המודעות שלהם. למי שמסרב לנוע יש להראות איך לזוז. זו סיבה נוספת לכך שהפתרונות המוצעים הם פתרונות רוחניים: הם כרוכים קודם כול בהבנה, בהתעוררות, בהיפתחות לתפיסות חדשות. הדרך המעשית ביותר להגיע לפתרון היא רוחנית, מכיוון שאפשר לשנות רק את מה שמבינים. אין אויב גרוע מאויב שאתם עיוורים לקיומו.
אנחנו חיים בעידן חילוני, לכן השקפת החיים שהצעתי זה עתה רחוקה מן הנורמה. למען האמת, היא כמעט מנוגדת לנורמה. אף שכל אדם יסכים שבניינים זקוקים לתוכניות, החיים נתפסים ככאלה שאינם זקוקים להן. החיים נתפסים כסדרה של אירועים בלתי צפויים שאנחנו מתאמצים לשלוט בהם. רכושו של מי יעוקל ומי יאבד את משרתו? איזו משפחה תיפגע בגלל תאונות, התמכרות או גירושים? אין לכאורה שום היגיון מאחורי האירועים האלה. דברים קורים. מכשולים צצים מעצמם, או במקרה. כל אחד מאיתנו מצדיק את המודעות המצומצמת שלו בכך שהוא משלים עם אמונות כאלה, והן הולכות ומעמיקות. האופי האנושי, אנחנו אומרים לעצמנו, מלא מניעים שליליים כמו אנוכיות, תוקפנות וקנאה. טוב שיש לנו שליטה חלקית לפחות על המניעים האלה כשהם עולים בתוכנו. אין לנו שום שליטה על הצדדים השליליים של הזולת, ולכן כל יום מביא עימו מאבק נגד סיכוי אקראי ונגד בני אדם המנסים להשיג את מה שהם רוצים, גם אם מעשיהם מעוררים אצלנו בעיות, או אפילו אובדן. כדי להתחיל בהרחבת המודעות, עליכם לאתגר את השקפת העולם הזאת, גם אם היא הנורמה החברתית. נורמלי אינו בהכרח נכון.
האמת היא שכל אחד מאיתנו מעורב בעולם שאנחנו קוראים לו ממשי. המוח אינו רוח רפאים. הוא חלק ממצב שלם שאתם מוצאים את עצמכם בתוכו. כדי להבין איך זה פועל, בטלו תחילה את ההפרדה בין המחשבה לבין תאי המוח שהמחשבה מעוררת, לתגובת הגוף כשהוא מקבל מסרים מן המוח, ולפעילות שאתם מחליטים לבחור בה. כל אלה הם חלקים מאותו תהליך מתמשך. גם בקרב הגנטיקאים, שעשרות שנים טענו כי הגנים קובעים כמעט כל היבט בחיים, מקובלת אמרת כנף: גֶנים אינם שמות עצם, אלא פעלים. הדינמיות היא תכונה אוניברסלית.
אתם גם אינכם מרחפים בסביבה נטולת דעה. הסביבה שלכם מושפעת ממה שאתם אומרים ועושים. למילים ״אני אוהב אותך״ יש השפעה שונה לחלוטין מזו של המילים ״אני שונא אותך״. חברה שלמה מתחשמלת לשמע המילים ״האויב תוקף״. ברמה המורחבת ביותר, כל כדור הארץ מושפע מחילופי המידע הגלובליים; אתם מהווים חלק מן המוח הגלובלי בכך שאתם שולחים דוא״ל או מצטרפים לרשת חברתית. למה שאתם אוכלים בדרך במסעדת מזון מהיר יש השפעות הקשורות לכל הביוספרה, כפי שמנסים שומרי הסביבה להוכיח לנו.
הרוחניות החלה תמיד בשלמות. כשאנחנו הולכים לאיבוד בעולם של פרטים, אנחנו שוכחים כי בידוד הוא מיתוס. החיים שלכם ברגע זה הם תהליך מורכב המשלב מחשבות, רגשות, כימיקלים של המוח, תגובות של הגוף, מידע, פעולות גומלין חברתיות, מערכות יחסים ואקולוגיה. לכן, כשאתם מדברים ופועלים, אתם יוצרים אדווה שמורגשת בזרם החיים. הרוחניות מרחיקה מעבר לתיאור הזה; היא גם מציעה את הדרך הטובה ביותר להשפיע על זרימת החיים.
היות שמודעות טהורה קיימת בבסיסו של כל דבר, הדרך היעילה ביותר לשנות את חייכם תתחיל במודעות שלכם. כשהתודעה שלכם תשתנה, ישתנה מצבכם. כל מצב הוא גם נראה וגם בלתי נראה. החלק הנראה הוא הדבר שרוב בני האדם נלחמים נגדו, מכיוון שהוא נמצא שם, נגיש לחמשת החושים. הם שונאים להתמודד עם ההיבט הבלתי נראה של מצבם, מכיוון שהוא קיים בפנים, במקום שבו אורבים סכנות ופחדים בלתי נראים. בחזון הרוחני של החיים, ה״פנים״ וה״חוץ״ קשורים זה בזה באינספור חוטים; מארג הקיום ארוג מהם.
שני חזונות מנוגדים מתחרים ביניהם. האחד מבוסס על חומרנות, אקראיות וחיצוניות; האחר מבוסס על תודעה, מטרה ואחדות הפנימי והחיצוני. לפני שתוכלו למצוא פתרון לאתגרים שמולם אתם עומדים היום, ברגע זה, עליכם לבחור ברמה עמוקה יותר באיזה חזון חיים אתם בוחרים. ההשקפה הרוחנית מובילה לפתרונות רוחניים. ההשקפה הבלתי רוחנית מובילה לשפע של פתרונות אחרים. ברור שזו בחירה חשובה, כי בין אם אתם מבינים זאת ובין אם לא, חייכם מתנהלים על פי הבחירות שבחרתם באופן לא מודע, מוכתבים על ידי רמת המודעות שלכם.
התיאור הזה של מה שיכול להשיג פתרון רוחני עשוי להישמע זר מאוד לאנשים רבים. רובנו נמנעים מעימותים עם עצמנו; איננו מסוגלים להגדיר חזון. במקום זה, אנחנו פוגשים את החיים כפי שהם מתנהלים, מתמודדים כמיטב יכולתנו, סומכים על טעויות מן העבר ועל עצות מחברים ומבני משפחה, ומקווים. בסופו של דבר אנחנו נכנעים כשאין לנו ברירה אחרת ונצמדים למה שנדמה לנו שאנחנו רוצים. אז במה כרוך אימוץ חזון רוחני של חייכם? בספר הזה לא נלך במסלול המקובל של הדת. אין לשלול את התפילה והאמונה, גם אם הן אינן חיוניות לחזון שאמור להתגלות. אם אתם דתיים ומוצאים נחמה ועזרה בפנייה אל האל, אתם רשאים לבחור בגרסה משלכם לחיים רוחניים. אולם בספר הזה אנו מציעים מסורת רחבה בהרבה מכל דת הקיימת בעולם, מסורת המגלמת את החוכמה המעשית של הוגי המזרח והמערב, שהעמיקו להתבונן במצב האנושי.
אם ישנו חלק אחד של חוכמה מעשית שהפרקים הבאים עוסקים בו, הרי הוא זה: החיים ממחזרים את עצמם ללא הרף ומתפתחים בו בזמן. זה חייב להיות נכון גם בקשר לחייכם. כשתצליחו להבין שכל המאבקים והתסכולים שלכם לא איפשרו לכם להצטרף לזרם האבולוציה, תהיה לכם סיבה טובה להפסיק להיאבק. אני מקבל השראה מחכם הודי מפורסם, שאמר כי החיים הם כמו נהר הזורם בין שתי גדות של כאב וסבל. הכול זורם באופן מושלם כל עוד אנחנו נשארים בנהר, אבל אנחנו מתעקשים להיאחז בכאב ובסבל כשאנחנו חולפים על פניהם, כאילו הגדות מציעות לנו ביטחון ומקלט.
החיים זורמים מבפנים, והתעכבות על כל סוג של מצב נוקשה או מקובע מנוגדת לחיים. ככל שתרבו לשחרר, יוכל העצמי האמיתי שלכם לבטא את רצונו להתפתח. ברגע שהתהליך מתחיל, הכול משתנה. העולם הפנימי והחיצוני משקפים זה את זה בלי בלבול או סכסוך. היות שפתרונות עולים עכשיו מרמת הנשמה, הם אינם נתקלים בשום התנגדות. כל רצונותיכם מוליכים לתוצאה הטובה ביותר עבורכם ועבור הסובבים אתכם. בסופו של דבר, האושר מבוסס על מציאות, ואין דבר ממשי יותר משינוי והתפתחות. ספר זה נכתב בתקווה שכל אדם יוכל למצוא דרך לקפוץ לתוך הנהר.