יומני הסודי ביותר - ספר 2 שנה שנייה / הממש-נחמדים הם ממש-מעצבנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יומני הסודי ביותר - ספר 2 שנה שנייה / הממש-נחמדים הם ממש-מעצבנים

יומני הסודי ביותר - ספר 2 שנה שנייה / הממש-נחמדים הם ממש-מעצבנים

4.7 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: מיכל אסייג
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: אפריל 2016
  • קטגוריה: ילדים ונוער, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 128 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 8 דק'

ג'ים בנטון

גִ'ים בֶּנְטוֹן הוא לא תלמידה בבית־הספר. אבל זה לא באשמתו. בכל אופן, הוא הצליח למצוא דרך להתפרנס מלהיות מצחיק. הוא היוצר של מותגים רבים, חֶלקם נועדו לילדים גדולים, חלקם לילדים קטנים וחלקם למבוגרים. ואם לדבר בכֵנות, גם המבוגרים האלה בטח מתנהגים ממש כמו ילדים קטנים.
הוא יצר סִדרת טלוויזיה לילדים, עיצב בגדים וכתב ספרים. אתם בטח מכירים את סדרת "יומני הסודי ביותר", שבה יש 12 ספרים, אחד לכל חודש מהחודשים בשנה. אם לא — חפשו את הספרים בסדרה הזאת שראתה אור בעברית בהוצאת "מטר".
ג'ים בנטון גר במישיגֶן שבארצות־הברית עם אשתו וילדיו המדהימים. אין להם כלב, וּודאי שאין להם כלב בִּיגֶל נקמני.

תקציר

יומני הסודי ביותר,
אני הייתי זו שהגיע לה להתנצל בנחמדוּת בפני בְּרֶנְטְפוֹרְד, אבל אַנגֶ'לִינָה איכשהו זכתה להערכה על ההתנצלות בלי שהיא בכלל טרחה לבצע את הפשע.
לאַנגֶ'לִינָה יש בעיה שגורמת לה להיות מעצבנת. הרופאים מתייחס לזה כאל מחלת הנֶחְמָדִיזְם, או נֶחְמָדֶדֶת, ואנחנו די בטוחים שאין מַרְפֵּא למחלה הזאת. הבעיה נוצרת כשהרופאים מנסים לרפא את החולים, והחולים אסירי תודה כל-כך עד שהם נותנים לרופאים סלסילות קטנות מלאות במתנות ואז – בּוּם! – עכשיו הם הרבה יותר נחמדים משהיו קודם לכן.
האמת היא שזה טרגי.
 
לא משנה מה אתם עושים, אל תקראו את שאר היומנים של גֵ'יימִי קֶלִי...

פרק ראשון

מי־שזה־לא־יהיה־שקורא־את־יומני־הסודי־ביותר, שלום,
 
יש לכם מושג עד כמה אתם נראים גסי רוח כשהאף שלכם תקוע ביומן סודי של מישהו אחר? מה לדעתכם אנחנו אמורים לחשוב עליכם ועל האף שלכם? ברור לגמרי שלעולם לא נזמין אתכם להריח משהו מנומס, כמו זר ורדים או אוֹפֶּרָה.
בכנות, איך לדעתכם זה נראה בעיני אחרים? נראה לכם שזה נחמד? (היי, תשבו ישר.)
ולא משנה מה שתעשו, אל תתחילו להתנצל על זה, כי לדעתנו גם זה די מעצבן.
מומחי נִימוּסִיוּת ברחבי העולם מסכימים שקריאה ביומן סודי של מישהו אחר זה לא כמו ללעוס בפה פתוח, אלא זה כמו ללעוס בפה פתוח כשאתם לבושים בתחתונים עם הרגליים יחפות בתוך קערת המרק ואצבע תקועה באף, ומה שאתם לועסים זה פיסת עוף חי עטופה בדף נייר ממחברת ישנה שעליו כתובה בדיחה מגעילה בכתב יד לא קריא.
על החתום,
גֵ'יימִי קֶלִי
נ"ב: אני יודעת שאסור לקרוא לאנשים בשמות כמו "שמן" או "מגעיל" או "טיפש", אבל לא קראתי לאף אחד בשמות האלה. כתבתי אותם. ואם ההורים שלי יענישו אותי על זה, אני אדע שהם קראו ביומן שלי, שזה מעשה לא מנומס שאין עליו מחילה.

ג'ים בנטון

גִ'ים בֶּנְטוֹן הוא לא תלמידה בבית־הספר. אבל זה לא באשמתו. בכל אופן, הוא הצליח למצוא דרך להתפרנס מלהיות מצחיק. הוא היוצר של מותגים רבים, חֶלקם נועדו לילדים גדולים, חלקם לילדים קטנים וחלקם למבוגרים. ואם לדבר בכֵנות, גם המבוגרים האלה בטח מתנהגים ממש כמו ילדים קטנים.
הוא יצר סִדרת טלוויזיה לילדים, עיצב בגדים וכתב ספרים. אתם בטח מכירים את סדרת "יומני הסודי ביותר", שבה יש 12 ספרים, אחד לכל חודש מהחודשים בשנה. אם לא — חפשו את הספרים בסדרה הזאת שראתה אור בעברית בהוצאת "מטר".
ג'ים בנטון גר במישיגֶן שבארצות־הברית עם אשתו וילדיו המדהימים. אין להם כלב, וּודאי שאין להם כלב בִּיגֶל נקמני.

עוד על הספר

  • תרגום: מיכל אסייג
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: אפריל 2016
  • קטגוריה: ילדים ונוער, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 128 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 8 דק'
יומני הסודי ביותר - ספר 2 שנה שנייה / הממש-נחמדים הם ממש-מעצבנים ג'ים בנטון
מי־שזה־לא־יהיה־שקורא־את־יומני־הסודי־ביותר, שלום,
 
יש לכם מושג עד כמה אתם נראים גסי רוח כשהאף שלכם תקוע ביומן סודי של מישהו אחר? מה לדעתכם אנחנו אמורים לחשוב עליכם ועל האף שלכם? ברור לגמרי שלעולם לא נזמין אתכם להריח משהו מנומס, כמו זר ורדים או אוֹפֶּרָה.
בכנות, איך לדעתכם זה נראה בעיני אחרים? נראה לכם שזה נחמד? (היי, תשבו ישר.)
ולא משנה מה שתעשו, אל תתחילו להתנצל על זה, כי לדעתנו גם זה די מעצבן.
מומחי נִימוּסִיוּת ברחבי העולם מסכימים שקריאה ביומן סודי של מישהו אחר זה לא כמו ללעוס בפה פתוח, אלא זה כמו ללעוס בפה פתוח כשאתם לבושים בתחתונים עם הרגליים יחפות בתוך קערת המרק ואצבע תקועה באף, ומה שאתם לועסים זה פיסת עוף חי עטופה בדף נייר ממחברת ישנה שעליו כתובה בדיחה מגעילה בכתב יד לא קריא.
על החתום,
גֵ'יימִי קֶלִי
נ"ב: אני יודעת שאסור לקרוא לאנשים בשמות כמו "שמן" או "מגעיל" או "טיפש", אבל לא קראתי לאף אחד בשמות האלה. כתבתי אותם. ואם ההורים שלי יענישו אותי על זה, אני אדע שהם קראו ביומן שלי, שזה מעשה לא מנומס שאין עליו מחילה.