יש טעם
במלחמת יום הכיפורים אבי גויס למילואים כמפקד גדוד טנקים ונשלח להילחם בחזית המצרית. ביום השני למלחמה נפל בשבי יחד עם כמה מפקודיו, לאחר שרבים מחבריהם הלוחמים נהרגו בקרבות על גדות התעלה. הייתי אז נערה צעירה. ימים ולילות חששתי לו ושאלתי את עצמי איך יחזיק מעמד בעינויים ובתלאות השבי. כשחזר, כחוש, גבו מעוטר בדם קרוש, בצלקות ובסימני הצלפות שוט, גופו מכוסה חבורות כחולות ושנתו הטרופה מלווה בחלומות בעתה, המשכתי לתהות: איך יתמודד? איך יתגבר? האם ימצא מחדש משמעות לחייו?
לאחר שחרורו מהשבי נאלץ אבי להתמודד עם חזרה לחיי שגרה עם המשפחה והחברים, ובעבודה. כמו רבים וטובים שחוו את מוראות המלחמה על בשרם, ליוותה אותו כל חייו אשמה עמוקה על כך שנותר בחיים בעוד רבים וטובים לא שבו ממנה. הוא חיפש ללא לאות תשובה לשאלה: למה דווקא אני? ולבסוף מצא. הוא ניסח את משמעות חייו. מאז ניכר הדבר בתחושת שליחות שליוותה את דרכו, רוחו נמלאה חיוניות ותכניות ומטרות גדשו את סדר יומו. בזכותו הבנתי עד כמה התשובה איננה מובנת מאליה ועד כמה מציאתה חיונית לאיכות חיים בריאה.
זה היודע מהי משמעות חייו מבין מדוע הוא קם בבוקר, מאמין שהוא איננו מבזבז את שעות הערות שלו, ושוכב לישון בתחושת שלמות. חיים בעלי משמעות הם ההפך מחיים סתמיים. הם היצירה שאנו יוצרים. יצירת חיינו. הם מורכבים מזהות עצמית ומתפיסת עולם, מהדרך הייחודית שבה אנו חיים ומהדברים שבהם אנו מאמינים ולהם אנו מחויבים. חיים בעלי משמעות אינם מבטיחים אושר במובן של עונג והנאה. אולי אפילו להפך. אבל אם נגזר עלינו לבחור בין השניים עדיף שנבחר במשמעות, שכן האושר המענג חולף עובר ואילו המשמעות לעולם נשארת.
כל אדם זקוק למשמעות בחייו, אבל לא כולם יוצרים לעצמם חיים בעלי משמעות. כל אחד רוצה שחייו יבטאו את בחירותיו, אבל רבים תופסים את עצמם כקרבן של נסיבות חייהם. כל אחד זקוק לדעת שלא חי לשווא, אבל רבים מתנסים בטעמה המר של חוסר משמעות ובהכרה שחייהם חסרי כל ערך. איש אינו רוצה לחיות סתם, ללא תכלית, יעד, פשר או מטרה. איש אינו רוצה לפספס את חייו, לבזבז אותם, להופיע על במת העולם מבלי להטביע חותם ואז להיעלם בלי להותיר זכר.
רבים נמצאים היכן שהוא באמצע, בין חיים משמעותיים לבין חיים חסרי משמעות. חייהם של רבים בעלי משמעות במידה מסוימת, מי יותר ומי פחות. אבל לא רבים יאמרו בלב שלם שהם חיים את החיים שהם מבקשים לחיות, או שהם חיים את הגרסה הטובה ביותר של חייהם. אמנות המשמעות נועדה לתת מענה לקושי הזה – ומטרתה שאדם יוכל לקבוע: אלו הם חיי, והם המשמעותיים ביותר שיכולתי ליצור.
בשמונה השנים האחרונות אני מלמדת באוניברסיטת תל אביב קורס על משמעות בחיים. לקורס ביקוש רב בקרב צעירים ומבוגרים, ואף שהוא מתקיים בפקולטה למדעי הרוח נרשמים אליו גם סטודנטים ממדעים מדויקים, כלכלה, משפטים, פסיכולוגיה, קולנוע ומחשבים. השתתפותם הערה של הנוכחים, וגם המשובים, מלמדים עד כמה שאלת המשמעות היא עניין ממשי, חיוני ורלוונטי לחייהם של אנשים חושבים. ספר זה אינו קורס בפילוסופיה, אך התכנים וההוגים שרעיונותיהם נזכרים בו הם אלו שנדונים במסגרת השיעורים באוניברסיטה.
לפני חמש עשרה שנים כתבתי עבודת מאסטר בנושא משמעות חיים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטור שלי, שנכתבה אף היא בתל אביב, התמקדה בפילוסוף הדני, סרן קירקגור, שהצהיר ביומנו כשהיה בן עשרים וארבע, "מה שחסר לי בעצם הוא לברר לעצמי מה עלי לעשות [...] שומה עלי להבין את ייעודי [...] החשוב הוא למצוא אמת שתהיה אמת עבורי, למצוא את האידאה אשר למענה ארצה לחיות ולמות". ההתפתחות הרוחנית הגבוהה ביותר, שלב שאליו כיוון קירקגור עצמו את חייו, היא במוקד המחקר האקדמי שלי. על משמעות חיים זו כתבתי ספרי עיון, פרסמתי מאמרים בכתבי עת בארץ ובחו"ל ואני מרצה בכנסים אקדמיים. בעשר השנים האחרונות אני מקדמת את הנושא גם מחוץ לכותלי האוניברסיטה. מטרתי היא להציג בגובה העיניים את הרעיונות בדרך של פילוסופיה ומעשה, חיבור בין מחשבה לפעולה. המטרה הזו מקודמת בפעילויות מגוונות, הכוללות סדרות של הרצאות והרצאות בודדות, תכניות רדיו, פרסום מאמרים בעיתונות ובאתרי אינטרנט, וכן העברת סדנאות והדרכות.
במפגשים האישיים אני מנחה כיצד לחפש ולמצוא את ההגדרה המדויקת ביותר למשמעות בחיים. ניתוח המשמעות נעשה דרך סיפור החיים, וכולל ארבע שאלות: 1. מהי משמעות חייך? 2. מה חשוב בסיפור? 3. מדוע זה חשוב?
4. מהו הערך המבטא את המשמעות? התהליך המרתק של גילוי המשמעות ותוצאותיו מפתיעים אותי בכל פעם מחדש והוא משיג יותר ממה שיכולתי לקוות לו. כדי להמחיש כיצד נערך הבירור של משמעות בחיים שולבו בספר ראיונות אישיים. בחרתי בנשים וגברים בעלי ניסיון חיים עשיר, שעברו את גיל הארבעים וזהותם העצמית ותפיסת עולמם הבשילו והתגבשו. השמות שונו על פי רוב, וכל אחד מהמרואיינים אישר את התיאור ונתן את הסכמתו לחשיפת משמעות חייו.
החשיבות של מציאת משמעות בחיים תופסת מקום הולך וגדל במרחב הייעוץ והטיפול הנפשי, והיא בולטת במיוחד בפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית. משמעות בחיים מדייקת את ההבנה העצמית, ומסייעת לאדם לנווט את דרכו בכיוון שהוא שואף אליו; היא נעשית למעין כוכב הצפון ומצביעה על הכיוון המסמן את מטרת מסעו. ספר זה נועד למחפשי המשמעות, למלוויהם ולמייעצים להם. אני מאמינה כי הגישה המוצגת בו עשויה לסייע להם להשיג פריצת דרך בחיפושיהם.
ערכים משמעותיים מרכזיים מוצגים בכל פרק יחד עם כלים לחיפוש ומציאת משמעות. יש כאלה שנושא המשמעות בוער בעצמותיהם, והם אינם חדלים מלשאול, לחקור, להתלבט ולחפש. אחרים מעדיפים להתמקד בפעולה ולא לבזבז זמן על תהיות. ההזמנה לעיסוק במשמעות בחיים מופנית לאלו ולאלו; לאנשי המחשבה ולאנשי המעשה. כמו ברפואה מונעת, הרעיון הוא להקדים תרופה למכה, ללוות את החיים בעין בוחנת ויד מעצבת, כדי לא להתעורר בוקר אחד ולגלות שבזבזנו את המתנה יקרת הערך שקיבלנו וכבר אין בידנו לשנות.
משמעות היא ערך חשוב ביותר. עד כדי כך חשוב שאפשר לקבוע שהמשמעות היא מהות. היא תכונת היסוד של חיים ראויים. היא התשובה לשאלה מדוע לחיות. כשאנו שואלים מהו הדבר החשוב ביותר בחיים, הדבר שלמענו ראוי להקדיש את החיים ואולי אף למות, אנו שואלים למעשה מהי משמעות בחיים. המשמעות והחתירה אליה עושות את כל ההבדל בין חיים ששווה לחיותם לבין חיים חסרי טעם. אנשים רבים, אולי רוב האנשים בעולם, מעדיפים, לפחות בשלב מסוים, משמעות על פני אושר המתבטא בעונג והנאה. הולדת ילדים היא דוגמה לכך. ילדים הם לא שמחה – מכל מקום לא כל הזמן ואפילו לא מרבית הזמן – אבל הם משמעות. כך גם בתחומי חיים אחרים, כמו עיסוק מקצועי ותחביבים, משפחה, זוגיות, חיי חברה ועוד – הבחירה באושר מענג תהיה משנית לבחירה במשמעות.
אז מה זה אדם?
האם הוא מה שאמר אתמול,
או מה שהוא בוכה עכשיו,
או מה שישתוק בעוד רגע?
האם הוא הזכרונות שלו, האם הוא התקוות שלו, האם הוא מה שהוא עושה, האם הוא מה שעושים לו, האם הוא הצעקה האחרונה שהוא צועק על ערש מותו, או הצעקה הראשונה בין רגלי יולדתו? האם הוא כל הערבוביה הנוראה, המגוחכת בין שתי הצעקות האלה? אם ככה, איפה החוט המקשר בין הכול, איפה החוט, ומהי פה המשמעות?
האדם הוא יצור המחפש משמעות. אדם החותר למשמעות ואף משיג אותה, מספק מענה לשאלת הלמה של החיים, וכשהוא מצויד בידיעה הזאת הוא מסוגל להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים לו. הפילוסוף פרידריך ניטשה כתב שמי שיש לו למה יכול לשאת כל איך. הפסיכיאטר ויקטור פראנקל, מגבה תפיסה זו בניסיון חייו ממחנות הריכוז, שם, לדבריו, מי שאיבד את הטעם והמשמעות לחייו גזר את דינו למוות, בעוד שמי ששמר על מטרה ותכלית הצליח להתמודד עם הנורא מכול.
אדם שיש בחייו משמעות יודע מדוע הוא חי, והוא משוכנע שאינו מבזבז את חייו. משמעות בחיים היא סינתזה של זהות עצמית ותפיסת עולם. זהות עצמית היא התמונה שאדם בונה על אודות עצמו במהלך חייו, והמענה שלו לשאלות – מי אני? מאין באתי? לאן אני הולך? עבר-הווה¬-עתיד שלובים בה יחדיו. תפיסה זו אינה קבועה וסגורה, אלא היא דינמית ומנוסחת שוב ושוב בהתאם לנסיבות החיים ולהקשר החברתי והתרבותי. תפיסת עולם היא בראש ובראשונה נקיטת עמדה בנוגע לערכים הגבוהים בחיים, ניסוח הסיבות שבגללן ראוי לחיות, וסימון המטרות העיקריות שלמימושן יש לחתור. תפיסת עולם היא תשובה לחידת החיים. זהות עצמית מגובשת ותפיסת עולם מנוסחת היטב הנמצאות בהלימה מכוננות משמעות מְרבית בחיים.
כדי שמשמעות זו תגיע למיצויה המלא, המשימה במרחב הזהות העצמית תהיה להתקדם בנתיב המוביל לאינדבידואציה – לייחודיות אישית. לתפוס את העצמי כיחיד, מיוחד וחד¬-פעמי, ולתפוס את החיים באופן מודע דרך הבחירות שמקבלים. במרחב תפיסת העולם, הנתיב המזמֵּן משמעות מעוגן בחוויית אחדות עם העולם. במרחב זה תהיה משימתו של המחפש לזהות את מה שגורם לו התרגשות עזה, טלטלה נפשית, רטט והתפעמות – תחושות המשקפות חוויית אחדות עם העולם שמחוצה לו. האדם מזדמן מפעם לפעם בחייו למרחבים ולנתיבים אלו, וכשהוא מצליח לעצבם לגבשם ולצרור אותם יחדיו הם מתפקדים כדבק רעיוני וקיומי. זוהי משמעות בחיים, המבטיחה חיים משמעותיים.
מבנה המשמעות המוצג כאן אנלוגי במידה מסוימת למבנה המוח האנושי. ההמיספרות הימנית והשמאלית במוח מתפקדות בצורה זהה, אך לכל אחת מהן ההתמחות שלה. ההמיספרה השמאלית חושבת במילים ומתכננת תכניות; היא מתמחה בשפה ובעיבוד לינארי של היגיון, ניתוח וארגון נתונים, תכנון ושיטתיות. ההמיספרה הימנית אחראית על התפיסה רגשית, האינטואיציה, היצירתיות והדמיון; היא מתמחה בעיבוד מקבילי וממונה על הראייה ההוליסטית. כך, הזהות העצמית, המתבטאת ביכולת לומר "אני" ולדעת במי ובמה מדובר, משויכת להמיספרה השמאלית, המבחינה ביני לבין מה שאינו אני, המנסחת במילים את תכונות האופי שלי ואת מטרותיי בחיים. תפיסת עולם, היוצאת מתוך חוויית האחדות, משויכת להֶמיספרה הימנית, המאפשרת לגבולות העצמי להיטשטש ולאני לזרום ולהיבלע בתוך המרחב. כמו במוח האנושי כך בשאלת המשמעות, שני הדברים יחד וכל אחד לחוד חיוניים לקבלת תמונה שלמה ומלאה.
יחד ולחוד, התשובות לשאלות "מי אני" ו"במה אני מאמין" מרכיבות את משמעות חיינו. כשאדם שואל "מי אני?" הוא מתבונן פנימה מתוך רצון להכיר את דחפיו ותשוקותיו, צרכיו ורצונותיו, כמיהותיו, חלומותיו ומטרותיו. מתוך ההתבוננות הזו עולה ומתרקמת זהותו העצמית ומתעצבת ייחודיותו האישית. כשהוא שואל "במה אני מאמין?" או, "מה הכי חשוב שם בחוץ?" הוא מברר לעצמו מהו הדבר החשוב ביותר בחיים, מהו הערך שראוי לחיות למענו, להקדיש לו את החיים, להילחם עבורו, ולעתים אף להיהרג בגללו.
ערך כזה יכול להיות צדק, חופש, שוויון, חכמה ודעת. הוא יכול להיות אושר במובן של מימוש וצמיחה, חברות, יופי, אהבה, הצלחה, שליטה, מודעות, אמונה, אמנות. ערכים, בניגוד לעובדות, הם תוצר של יצירה אנושית, המעניקה חשיבות לדברים מסוימים, או משמעות חיובית לרעיונות מסוימים. ביצירת תפיסת עולם, המעוגנת בחוויה המיוחדת של אחדות בין האדם לעולם, מתקבלת התשובה לשאלה במה אני מאמין. ואולם התשובות הללו מבטאות משמעות חיים ספציפית של אדם מסוים או כמה אנשים, אך הן אינן מספקות מענה למשמעות החיים.
משמעות החיים ומשמעות בחיים
משמעות החיים ומשמעות בחיים הם שני עניינים שונים. בעיסוק במשמעות החיים מנסים לברר מהי התמונה הגדולה של היקום וכל מה שבו, ואילו משמעות בחיים עוסקת בחיפוש אחר תשובות הנוגעות לתחומי עולמו וחייו של הפרט. בראשון החיפוש הוא מנקודת מבט חיצונית, מנוכרת לשואל, ואילו בשני נקודת המבט היא אישית. בראשון עובדות לידתי ומותי יכולות להיתפס כמקריות וחסרות חשיבות. בשני, עובדת לידתי היא בעלת חשיבות מרכזית ומותי הצפוי חשוב לא פחות. משמעות החיים היא אובייקטיבית לחלוטין. משמעות בחיים תלויה בזהות השואל, במטרת החיפוש שלו, ובנקודה שבה הוא יסתיים לכשייקבע כי נמצאה משמעות לחייו.
בשאלות העוסקות במשמעות, האדם חורג למעשה מהמצב הטבעי. אם נבקש לאמץ את תשובת הביולוגיה – היינו שהמשותף לכל היצורים החיים הוא הרצון להתרבות ולהתמיד בקיומם – נגלה שהתשובה הזו אינה מספקת מענה למי שמבקש להבין מהי תכלית חייו. תשובת הביולוגיה איננה פוגשת את שאלת הלמה, ואין היא עונה לתהייה "מדוע לשרוד ולהתרבות". היא מלמדת על מכנה עובדתי משותף ותו לא. היא אינה מבינה את הבעיה במונחים של ערכים, ועל כן בהקשר של משמעות החיים ומשמעות בחיים היא הופכת להיות חלק מהבעיה ואינה מציעה פתרון.
בפילוסופיה, בירור משמעות החיים מכוון למובנם של החיים, בבחינת היותם עובדה. נושא הדיון הוא משמעות העובדה שיש חיים, שיש עולם, ובמוקד הבירור נבחנת המשמעות הערכית של העובדה שהיקום ישנו ולא איננו. הפילוסופיה מחפשת תשובה אחת, אובייקטיבית, רציונלית, אוניברסלית וכללית, המסבירה את החוקיות והתכלית של כל תופעות החיים. תשובה כללית זו אמורה לתת מענה לפשר הקיום הפרטי, מתוך הנחה שתשובה נכונה עבור מכלול תופעות החיים, ובכלל זה כל בני האדם, תהיה נכונה גם במקרה הפרטי – היינו שקיימת חפיפה בין המקרו למיקרו.
בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ובגישות מתחום הפסיכולוגיה מוצעות תאוריות על משמעות בחיים. הן מתמקדות באדם כיחיד או בנפש האדם, ומתחקות אחרי תכלית או סיבה, טעם או פשר, מובן, מטרה או דבר הראוי לבחירה בחייו. הדגש הוא על תשובה סובייקטיבית, שיכולה להיות גם תשובה "אובייקטיבית", כאשר מדובר בתשובה שהיא של הפרט אך גם של אנשים אחרים. למשמעות בחיים תשובות מגוונות, ולאורך חיי האדם תיתכן יותר ממשמעות אחת. יש דרגות למשמעות, בטווח שבין חוסר משמעות בחיים לבין חיים בעלי משמעות רבה. טיפוח משמעות בחיים יכול להביא לפסגה שבה האדם חווה את קיומו כמשמעותי והדבר אף ניכר בחייו, בזְכּוֹתו בהכרה והוקרה של אחרים ובשמשו השראה לדורות הבאים.
משמעות בחיים כפי שמציג ספר זה היא תוצאת השילוב של שני תהליכי לימוד – אינדבידואציה וחוויית אחדות – שני נתיבים במסעו של אדם בתוּרו אחר מענה לשאלות "מי אני" ו"במה אני מאמין". זוהי משמעות ברוח הסיפור החסידי שבו אומר הרב לתלמידיו:
כל אחד מכם צריך שיהיו לו שני כיסים, כדי שיוכל להשתמש בזה או בזה לפי הצורך. בכיס הימני מונח המאמר: "בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין פרק ד', משנה ה'), ובכיס השמאלי: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית י"ח, כ"ז).
מבנה הספר
הספר ערוך כחקירה פילוסופית, פסיכולוגית ואישית. מפות חשיבה המופיעות בתחילת כל פרק ובפתח הספר משמשות כתוכן עניינים, ומסייעות לתפוס במבט אחד את מהלך הדיון. כמעט כל פרק נפתח בשיר הממקד את הדיון בפרספקטיבה מתאימה. לכך מתווספים תיאורי מקרים של מי שמחפשים ומוצאים משמעות בחייהם, וכן נקודת מבטי, המבקשת לראות באיזו דרך אני מתמודדת עם חוסר משמעות בחיי.
התפתחות עצמית בשני נתיבים משמשת עיקרון מנחה למציאת משמעות בחיים. על מבקש המשמעות ללמד את עצמו ללכת בנתיב האינדבידואציה מזה, ובנתיב האחדות מזה. האינדבידואציה חיונית כדי שידע שאת חייו הוא חי; חוויית האחדות חיונית להקניית משמעות לקיומו, החורגת מעל ומעבר לעצמו. אמנות המשמעות מגיעה לשיאה בניסוח תשובה אחת, ברורה ושלמה למשמעות בחיים.
הפרק הראשון מראה כיצד לחלץ מתוך סיפור חיים את משמעות החיים ולהציגה למחפש ולאחרים בצורה הטובה ביותר האפשרית. הפרק השני מציע שתי תשובות המבקשות להשיב על השאלה באובייקטיביות, או לכל הפחות באופן הרציונלי והכללי ביותר. בחקירה הפילוסופית של משמעות החיים מגיע הדיון למבוי סתום. הפרק השלישי שואל על גבולות ומגבלות החקירה הזו. עמדה אירונית, מפוכחת, בעלת השלכות מעשיות על חיפוש ומציאת משמעות מוצגת בו. בהעדר תשובה אובייקטיבית-¬מדעית לשאלה נמשך החיפוש בכל זאת, שכן שאלת המשמעות היא כזו שגם כשאין יכולת להשיב עליה, אי אפשר לוותר עליה. הדגש מוסט מהמשמעות האוניברסלית של החיים אל משמעות שבני אדם מוצאים בחייהם שלהם. בפרק הרביעי מוצגת גישה אופטימית, הרואה במשמעות מטרה ותכלית בפני עצמה. המשמעות לפי גישה זו מתקיימת בכל מצב ובכל תנאי, והיא רלוונטית להתמודדות עם מצוקות ואתגרי החיים ולכל הבחירות וההחלטות הגדולות שאדם עושה בחייו.
בפרק החמישי יוצאת שאלת המשמעות ממצוקה וסבל שהקיום עצמו מזמן לכל אדם במידה כזו או אחרת. "להיות או לא להיות, זו השאלה". השאלה אינה רק פילוסופית-תאורטית, אלא קיומית ממש – וכך גם התשובה. בפרק השישי ניווכח כי הסבל הוא התשובה לשאלת המשמעות. כל עוד הסבל הוא הבעיה – הפתרון הוא ההפך מסבל, כלומר הפתרון הוא אושר. משמעות שהיא אושר מציעות האגדות. התשובה הפילוסופית מציעה לא לסמוך על האושר ולא על המזל הטוב, אלא ללמד את עצמנו לחיות עם הסבל. בפרק השביעי מוצגת התפיסה שאי אפשר לוותר על השאיפה לאושר בחיים, על אף הכישלון להשיג בהם אושר מתמשך ורצוף.
הפרק השמיני מסיט את הדיון בסבל ובאושר לטובת התשובה שאהבה היא המשמעות הבריאה היחידה לקיום האנושי. אהבה היא תחום שיש ללמוד אותו, בדיוק כמו כל דבר אחר שבו נבקש להשיג מיומנות. באהבה יש ללמוד, מצד אחד, להיעשות אינדבידואל ייחודי, בודד ומובחן מבני אדם אחרים, ומצד אחר, נחוץ ללמוד כיצד לחוות אחדות עם העולם ועם בני אדם אחרים. בפרק התשיעי מוצגת דרך ליצירת אינדבידואציה. בפרק העשירי מוצגת דרך ליצירת חווית אחדות. בנקודת השיא של חוויות האחדות ניצבת החוויה הדתית, החורגת מעבר לזמני וליחסי אל הנצחי והמוחלט. בפרק האחד עשר מוסבר מדוע חוויית האחדות הדתית אינה מיסטית ועל-¬טבעית, וכיצד אפשר להציגה באופן רציונלי. הפרק השנים עשר עוסק בכסף בתור משמעות בחיים. הכסף מוחזק כערך שראוי לחיות למענו כאשר מצליחים לשלב בין כוחות פנימיים לחיצוניים, בין שליטה עצמית לבין ראיית הכסף ככוח על-¬אנושי, בין אינדבידואציה לאחדות.
ההנחה בספר היא שהשאיפה למשמעות טבועה באדם, ושאנו נדרשים לעסוק בה בלי יכולת ממשית לוותר עליה. עם השלמת המהלך של אינדבידואציה ושל אחדות מקבלת המשמעות בחיים את מובנה המלא. זהות עצמית מגובשת ותפיסת עולם מפורשת מבטאים משמעות כזאת. אמנות המשמעות היא הזמנה לקורא לחפש את משמעות חייו, לחוות את קסם החיים ולהתמודד עם
חידת המשמעות.
