דבר העורכת
...כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם. (בראשית כ"א י"ז)
נחשוב לרגע על המשולש – 'התנערות' 'נערות', 'נעורים'. נזכור שנַעֲרוּת מתייחסת ליחידה ברצף עברי המתאר את שלבי הגדילה והצמיחה – ינקות, ילדות, נערות, שחרות, בגרות. קל לקשור ינקות ליניקה, וילדות ללידה. 'נערות' מתקשרת גם לניעור וגם להתנערות. כשקושרים אותה לניעור, השאלה היא מי מנער את מי; כשקושרים אותה ל'התנערות', נותרת השאלה מי מתנער ממי.
מן הידועות היא שגיל ההתבגרות מביא אתו לעתים מרד בעולם המבוגרים ורצון להתנער ממוסכמות החברה. פחות מדוברת היא הנטייה של החברה להתנער מאחריותה כלפי בני נוער רבים, ובמיוחד האופן שבו החברה מנערת בני נוער מודרים, אלה שבתקשורת לא יכנו אותם 'בני טובים'.
קובץ צנוע זה בא לתאר מעשה חברתי חינוכי של קבוצה, שלא זו בלבד שלא הסכינה לקבל את ההתנערות מבני הנוער המודרים – לעתים קרובות בני שכונות מוחלשות, דור שלישי למצוקה – אלא אף בחרה להציע להם בית חם, מסגרת חברתית ושיתופית המהווה מרחב להיות בו באופן מלא, על שלל הזהויות המרכיבות את עולמו של הנער, כהזדמנות לצמיחה ולהתפתחות.
המעשה של 'האבות המייסדים' היה לעלות ארצה מצרפת כקבוצה, ולהקים רשת של מועדונים לנוער במצבי הדרה וסיכון שיישענו הן על עקרונות חברתיים ביקורתיים והן על עקרונות טיפוליים פסיכואנליטיים, לאור גישות שהתפתחו באירופה בתקופה זו. לעומת הרעיון המנוכר קמעא של "מועדון נוער מניעתי", כוונת הגרעין המייסד הייתה לא להסתפק במניעת התנהגויות סיכון דוגמת שיטוט ברחובות בחוסר מעש או חיי עבריינות; חבריו ראו במועדונים מקום חברתי-טיפולי המהווה תיקון חברתי שיאפשר לכל נערה ונער למצוא לעצמם מקום חם בחברה, ולחברה למלא את מחויבותה כלפי כל נערה ונער. המועדונים נועדו להציע מקום חם שישמש גם גשר למעבר מן השוליים המודרים אל חברה בריאה ויצרנית, חברה שבתוכה יוכלו לחלום, להגשים את מאווייהם ולממש את אזרחותם באופן שוויוני ומלא.
מאמריהם של מובילי הקבוצה המייסדת של מועדוני "בית חם" בישראל – הנרי כהן-סולל ודומיניק ריבידי – שוטחים את האני מאמין שהביא אותם לעשות מעשה.
ממשיכיהם ילידי הארץ שפיתחו פרקטיקות מעוגנות בחיים החברתיים בישראל מתארים את צמיחתן ואת ההתנסויות שלהם בשדה – שחר תימור-שלוין וצביה ולדן, חגית גריילסמר, יוסי חקלאי ודנה בניה.
כמו בארגונים רבים, הגיעה גם רשת המועדונים לשלב, שבו רצתה להבטיח הן את ההמשכיות של המפעל הן את העיגון האקדמי שלו. כמתנדבת בעמותת ידידי בית חם וכמי שמאמינה במסגרות שיתופיות טיפוליות, קרי בגישה פסיכו-חברתית-חינוכית ממוקדת שותפות של מייסדיה, קיבלתי על עצמי למצוא ליזמה בית באוניברסיטת בן גוריון בנגב בשיתוף עם העמותה. על הצורך לעסוק בלימודי נוער באקדמיה, על גלגוליו ועל תולדותיו – בעיקר במכללות – נסובה סקירתם המשותפת של ד"ר מני מלכה ופרופ' מיכל קרומר-נבו – מרצים במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, שנושא הנוער קרוב ללבם.
המדריכים במועדונים של בית חם – חלקם נערים שגדלו במועדונים וחזרו אליהם כבוגרים – רכשו ניסיון שחשוב לשמור עליו. נדרשה אקדמיזציה של המקצוע הן על מנת לשַמֵּר ולהמשיג אותו הן כדי למַנֵּף את התחום. אקדמיזציה מהותית לא רק להכשרת דור המשך, אלא גם ליצירת אופק לקידום שיביא עתודה של כוחות מחויבים ואיכותיים לשדה של עבודת נוער.
למהלך העיגון באוניברסיטה היו שלושה שלבים.
בשלב הראשון, בשנת 2008, התקיימה תכנית פָּרה-אקדמית, התכנית להכשרת מדריכים חברתיים טיפוליים רב-תחומיים. היא פעלה במשך שלוש שנים, והעמידה כחמישים בוגרים. דנה בניה, ד"ר אפרי בר-נדב, ד"ר ארנה בראון, הנרי כהן-סולל, ד"ר מיה לביא-אג'אי, דומיניק ריבידי, נור שמעי, ינון שרם, שחר תימור-שלוין ואנוכי (צביה ולדן) לימדנו בתכנית זאת. להתנסות מיוחדת זאת בהוראה הקדישה מיה לביא-אג'אי פרק.
בשלב השני קמה החטיבה ללימודי נוער, ששילבה לימודי נוער עם לימודי חינוך לתואר ראשון. היא פעלה במשך חמש שנים (שלושה מחזורים מלאים), והעמידה כשבעים בוגרים. במסגרת לימודי החטיבה הצטרפו לצוות המורים גם עו"ד תומר אוריינוב, ד"ר ימית אלפסי, ד"ר פנינה דולברג, עינת וגר-אטיאס, נתי מושליון, ד"ר מני מלכה, עו"ד שרון ציונוב, עו"ד שירן רייכנברג, ואבי תפילין.
החטיבה נהנתה מהמרצים של החוג לחינוך באוניברסיטה וזכתה לליווי צמוד ותומך, והסטודנטים התברכו באוזן הקשבת ובמסירות של ד"ר עדית כ"ץ ופרופ' חנוך פלום.
בשלב השלישי, הנוכחי, נקלטים מדי שנה במסגרת המחלקה לעבודה סוציאלית שלושים וחמישה סטודנטים המכשירים עצמם ללמוד את נושא העבודה עם נוער לצד הכשרה מלאה כעובדים סוציאליים לכל דבר (המחזור הראשון נפתח בשנה"ל תשע"ד). בכך תהיה לדרום הארץ תוספת משמעותית בכוח אדם מקצועי לעבודה עם נוער מדי שנה, שכן סטודנט המכשיר עצמו להיות עובד סוציאלי מחויב ליומיים מלאים בשבוע במשך שנתיים של הכשרה מעשית בשדה. הסטודנטים מופנים לקשת רחבה של מוסדות שעיסוקם בבני נוער, וההכשרה מלווה על-ידי מנחים שהם עובדים סוציאליים המצויים במיוחד בתחום הנוער.
כל הפעילויות שתוארו התממשו בזכות שיתוף הפעולה של חברי סגל רבים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. במיוחד מדובר בראשי המחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר – פרופ' עליאן אל-קרינאווי, פרופ' לאה קסן, פרופ' יונתן אנסון, פרופ' יוליה מירסקי, וכיום ד"ר דורית סגל-אנגלצ'ין שליוותה את היזמה מראשית דרכה – וכן בעמיתים מהחוג לחינוך שנזכרו לעיל. תמיכתה הבלתי מסויגת של הנשיאה פרופ' רבקה כרמי, עזרתו של מי שהיה סגנה לקשרי חוץ – פרופ' עמוס דרורי ועזרתה של אליז דונאט – והתגייסות ההנהלה כולה, כל אלה עודדו וטיפחו את המפעל – יבואו כולם על הברכה.
מטעם עמותת ידידי בית חם ליוו את היזמה הגברת מיקי מנדלבאום ומר שמואל לסרי, בצניעות ובחכמה. ד"ר יאיר רונן ופרופ' ורד סלונים-נבו עזרו להם ולורד ג'ורנו – רכזת לימודי הנוער – לטפל במלגות הרבות שהוענקו לסטודנטים שלנו על-ידי אגודת צבע – לכולם תודה על ההתגייסות.
מימוש היזמה ובמסגרתה גם הוצאתו לאור של קובץ זה התאפשרו הודות לתרומות נדיבות. בראש ובראשונה שלוחה תודתנו לסם פינטו, אז נשיא עמותת ידידי בית-חם, וכיום יו"ר כי"ח (כל ישראל חברים), וכן למרק אייזנברג ולמוריס בידרמן חברי האגודה של ידידי אוניברסיטת בן גוריון בצרפת.
מטבע הדברים יש בקובץ חזרות, שכן אותם עקרונות מנוסחים ומודגמים על-ידי מספר עמיתים בהקשרים שונים. סדר הפרקים הוא מעין מפת דרכים, ונועד לאפשר לקוראים להתיידד עם הגישה המתוארת בהם לפרטיה ולהכיר את השפה שלה. מראי המקום קובצו לרשימה אחת, כחלק מארון הספרים המשותף.
הקובץ הנקרא התנערות – עבודה עם נוער מודר במצבי סיכון הוא מצע ותשתית למקום ולשפה ממוקדי שותפות. הוא מבטא שאיפה לנער את האבק מגישות המטילות על בני נוער מודרים את האחריות למצבם, ולא להתנער מאחריותנו המשותפת לגבש ולהבטיח בחברה, בקהילה ובמדינה, גם מקום ראוי לכל נער ונערה הגדלים בה וגם שפה ראויה לכבד בה אלה את אלה.
