הספר הטוב ביותר של חוויאר מריאס, מבין אלו שתורגמו לעברית, הוא לטעמי 'מחר בקרב חשוב .'עליי הרומן הגדול הזה נפתח בסצינה גאונית: גבר מתחיל עם אישה נשואה, כשמטרתם המוצהרת היא סטוץ ותו לא. הם מגיעים לדירתה של האישה והיא מתה בעיצומו של המשגל. הגבר מוצא את עצמו נוכח ברגע האינטימי הגדול בחייה של אישה זרה, אינטימי יותר מהמין שהתרחש ביניהם - מותה. אבל העניינים מורכבים אף יותר, כיוון שבחדר הסמוך הוא שומע את בכי התינוק של שותפתו לסטוץ המתקררת והולכת. מה עליו לעשות? איך הוא יכול להפקיר את המתה ואת התינוק? ומצד שני, כיצד יתרץ את נוכחותו בביתה בעיני הבעל או משפחתה? זו סצינה גאונית, כיוון שהיא מזנקת משיא הניכור - או ליתר דיוק, אי־המחויבות - לשיא האינטימיות והמעורבות עד צוואר. בהמשך הרומן, הגבר הופך להיות אובססיבי ביחס לאישה שבקושי הכיר ועו־ קב אחר בני משפחתה, מנסה להבין מי היא הייתה וכיצד נראו חייה. הוא הופך להיות מעין בן זוג של רוח רפאים, שותפתו לסקס לשעבר.
','התאהבויות ספרו החדש בעברית של הסופר הספרדי החשוב, נפתח בנקודה דומה, אם כי פחות מקורית ומסעירה. המספרת, מריה דולס, שעוב־ דת כעורכת זוטרה בבית הוצאה במדריד, נוהגת לעקוב להנאתה אחר זוג בגיל העמידה שפוקד כל בוקר את בית הקפה שלה. שיחותיהם, מחוותיהם זו כלפי זה, ומראם ביחד ואף לחוד, קוסמים לה. בינה לבינה היא מכנה אותם "הזוג המושלם." אלא שטרגדיה פוקדת את הזוג, כפי שמלמדות כבר שורות הפתיחה של הרו־ מן: "הפעם האחרונה שראיתי את מיגל ד ֶ סוֶ ורן או ד ֶ וֶ ורנֶ ה, הייתה גם הפעם האחרונה שראתה אותו אשתו, לואיסה, עובדה משונה ואולי אף לא הוגנת, שהרי היא הייתה כאמור אשתו, ואני לעומת זאת הייתי זרה ומעולם לא החלפתי איתו מילה."
מיגל דסוורן נדקר על ידי הומלס מטורף ואשתו נותרה אלמנה. בדומה למה שקורה לגיבור ב'מחר בקרב חשוב ,'עליי מריה נדחפת בעקבות המוות השרירותי הזה להכיר טוב יותר את האל־ מנה ואת בני משפחתו של הנפטר. היכרותה עם סביבתם הקרובה מובילה אותה להתאהבות חד־ כיוונית בחוויאר ידיד המשפחה, ואז לספקולציות שונות ביחס לשאלה האם מותו של מיגל אכן היה ביש מזל או רצח שתוכנן והוסתר בקפידה.
ייחודו של מריאס נעוץ בשי־ לוב הנדיר שיש בכתיבתו בין ה"מה" - עיסוק בנושאים יצריים, אהבה ותשוקה ואף תשוקה נטולת אהבה, לבין ה"איך" - סגנון כתיבה סמיך ומפותל, משפטים מורכבים וארוכים הנעים קדימה באיטיות וביסודיות, כמו מבקשים למצות את כל האפשרויות, ההשתמעויות והניואנסים מהרגע העלילתי הנתון, וחוזרים על עצמם בוואריאציות שונות, כמו ביצירה מוזיקלית.
מריאס משלב בדרך כלל גם התייחסויות לי־ צירות ספרות גדולות, של שייקספיר והפעם גם של בלזק, שאליהן חוזרים הגיבורים במחשבתם ומטמיעים אותן בעלילת חייהם. גם זה תורם לני־ חוח ה"תרבותי" העולה מספריו. השידוך הזה בין סופר משכיל, שמודע למדיום שבו הוא כותב, אמן של שפה, ובין סופר שעוסק בנושאים ארציים, מחוספסים, הוא שילוב נדיר. סופרים אינטלקטואלים ואמני הלשון האנינים מפיקים פעמים רבות פרוזה חיוורת מבחינה יצרית, ואילו סופרים שיש להם הרבה מה לספר לא תמיד מקפידים על האיך, כמו מריאס. במובן מסוים, הסיטואציה הבסיסית של ','התאהבויות ויותר מזה של 'מחר בקרב חשוב ,'עליי היא מטפורה לאמנותו של מריאס עצמה: יחסי אנוש שטחיים הופכים אט־אט לרשת צפופה וסמיכה של רגשות, כמו שהפרוזה שלו, שעוסקת לכאורה ביצרים בסיסיים, נכתבת בשפה עתירת עיטורים, פיתולים ודקויות.
ועם זאת, 'התאהבויות' נופל ממיטב יצירתו של מריאס, משום שהאמיתות בכל הנוגע למותו של מיגל דסוורן לא לגמרי אמינות ומשכנעות. כדאי, לפיכך, לקרוא בספר הזה לא בזכות העלי־ לה, אלא למרות העלילה. בזכות הדרך היפה והמפותלת של מריאס לספר סיפור ובזכות התובנות המעניינות שלו – בין היתר על אהבה, תשוקה, שנאה, אובדן וזיכרון.
כבונוס, משורטטת בספר באופן קומי שנאתה של מריה לעולם המו"לות ולסופרים היומרניים והנפוחים שהיא נאלצת לעבוד איתם: "הסופר היה טיפוס של אפודת מעוינים, משקפיים של פורע חוק או משוגע, ומראה של מישהו מתוסבך, שבאופן בלתי מוסבר הייתה לו חברה נחמדה שנראית טוב והוא מכר די הרבה ספרים – תרמית יומרנית, כל אחד מהם ."
עוד 3 ספרים של חוויאר מריאס:
כל הנשמות 1989 <
לב לבן כל כך 1992 <
מחר בקרב חשוב עליי 1994 <
עיניים זרות
'התאהבויות' הוא הוכחה נוספת לייחודו ואיכותו של חוויאר מריאס, גם אם הוא נופל מספריו הגדולים
הספר הטוב ביותר של חוויאר מריאס, מבין אלו שתורגמו לעברית, הוא לטעמי 'מחר בקרב חשוב .'עליי הרומן הגדול הזה נפתח בסצינה גאונית: גבר מתחיל עם אישה נשואה, כשמטרתם המוצהרת היא סטוץ ותו לא. הם מגיעים לדירתה של האישה והיא מתה בעיצומו של המשגל. הגבר מוצא את עצמו נוכח ברגע האינטימי הגדול בחייה של אישה זרה, אינטימי יותר מהמין שהתרחש ביניהם - מותה. אבל העניינים מורכבים אף יותר, כיוון שבחדר הסמוך הוא שומע את בכי התינוק של שותפתו לסטוץ המתקררת והולכת. מה עליו לעשות? איך הוא יכול להפקיר את המתה ואת התינוק? ומצד שני, כיצד יתרץ את נוכחותו בביתה בעיני הבעל או משפחתה? זו סצינה גאונית, כיוון שהיא מזנקת משיא הניכור - או ליתר דיוק, אי־המחויבות - לשיא האינטימיות והמעורבות עד צוואר. בהמשך הרומן, הגבר הופך להיות אובססיבי ביחס לאישה שבקושי הכיר ועו־ קב אחר בני משפחתה, מנסה להבין מי היא הייתה וכיצד נראו חייה. הוא הופך להיות מעין בן זוג של רוח רפאים, שותפתו לסקס לשעבר.
','התאהבויות ספרו החדש בעברית של הסופר הספרדי החשוב, נפתח בנקודה דומה, אם כי פחות מקורית ומסעירה. המספרת, מריה דולס, שעוב־ דת כעורכת זוטרה בבית הוצאה במדריד, נוהגת לעקוב להנאתה אחר זוג בגיל העמידה שפוקד כל בוקר את בית הקפה שלה. שיחותיהם, מחוותיהם זו כלפי זה, ומראם ביחד ואף לחוד, קוסמים לה. בינה לבינה היא מכנה אותם "הזוג המושלם." אלא שטרגדיה פוקדת את הזוג, כפי שמלמדות כבר שורות הפתיחה של הרו־ מן: "הפעם האחרונה שראיתי את מיגל ד ֶ סוֶ ורן או ד ֶ וֶ ורנֶ ה, הייתה גם הפעם האחרונה שראתה אותו אשתו, לואיסה, עובדה משונה ואולי אף לא הוגנת, שהרי היא הייתה כאמור אשתו, ואני לעומת זאת הייתי זרה ומעולם לא החלפתי איתו מילה."
מיגל דסוורן נדקר על ידי הומלס מטורף ואשתו נותרה אלמנה. בדומה למה שקורה לגיבור ב'מחר בקרב חשוב ,'עליי מריה נדחפת בעקבות המוות השרירותי הזה להכיר טוב יותר את האל־ מנה ואת בני משפחתו של הנפטר. היכרותה עם סביבתם הקרובה מובילה אותה להתאהבות חד־ כיוונית בחוויאר ידיד המשפחה, ואז לספקולציות שונות ביחס לשאלה האם מותו של מיגל אכן היה ביש מזל או רצח שתוכנן והוסתר בקפידה.
ייחודו של מריאס נעוץ בשי־ לוב הנדיר שיש בכתיבתו בין ה"מה" - עיסוק בנושאים יצריים, אהבה ותשוקה ואף תשוקה נטולת אהבה, לבין ה"איך" - סגנון כתיבה סמיך ומפותל, משפטים מורכבים וארוכים הנעים קדימה באיטיות וביסודיות, כמו מבקשים למצות את כל האפשרויות, ההשתמעויות והניואנסים מהרגע העלילתי הנתון, וחוזרים על עצמם בוואריאציות שונות, כמו ביצירה מוזיקלית.
מריאס משלב בדרך כלל גם התייחסויות לי־ צירות ספרות גדולות, של שייקספיר והפעם גם של בלזק, שאליהן חוזרים הגיבורים במחשבתם ומטמיעים אותן בעלילת חייהם. גם זה תורם לני־ חוח ה"תרבותי" העולה מספריו. השידוך הזה בין סופר משכיל, שמודע למדיום שבו הוא כותב, אמן של שפה, ובין סופר שעוסק בנושאים ארציים, מחוספסים, הוא שילוב נדיר. סופרים אינטלקטואלים ואמני הלשון האנינים מפיקים פעמים רבות פרוזה חיוורת מבחינה יצרית, ואילו סופרים שיש להם הרבה מה לספר לא תמיד מקפידים על האיך, כמו מריאס. במובן מסוים, הסיטואציה הבסיסית של ','התאהבויות ויותר מזה של 'מחר בקרב חשוב ,'עליי היא מטפורה לאמנותו של מריאס עצמה: יחסי אנוש שטחיים הופכים אט־אט לרשת צפופה וסמיכה של רגשות, כמו שהפרוזה שלו, שעוסקת לכאורה ביצרים בסיסיים, נכתבת בשפה עתירת עיטורים, פיתולים ודקויות.
ועם זאת, 'התאהבויות' נופל ממיטב יצירתו של מריאס, משום שהאמיתות בכל הנוגע למותו של מיגל דסוורן לא לגמרי אמינות ומשכנעות. כדאי, לפיכך, לקרוא בספר הזה לא בזכות העלי־ לה, אלא למרות העלילה. בזכות הדרך היפה והמפותלת של מריאס לספר סיפור ובזכות התובנות המעניינות שלו – בין היתר על אהבה, תשוקה, שנאה, אובדן וזיכרון.
כבונוס, משורטטת בספר באופן קומי שנאתה של מריה לעולם המו"לות ולסופרים היומרניים והנפוחים שהיא נאלצת לעבוד איתם: "הסופר היה טיפוס של אפודת מעוינים, משקפיים של פורע חוק או משוגע, ומראה של מישהו מתוסבך, שבאופן בלתי מוסבר הייתה לו חברה נחמדה שנראית טוב והוא מכר די הרבה ספרים – תרמית יומרנית, כל אחד מהם ."
עוד 3 ספרים של חוויאר מריאס:
כל הנשמות 1989 <
לב לבן כל כך 1992 <
מחר בקרב חשוב עליי 1994 <
אריק גלסנר
7 לילות
03/05/2013
לקריאת הסקירה המלאה >
