דור ה-Y

1 

מבוא

 

הרקע למחקר

"הדור הבא ישן בחדר הסמוך / אני שומע את נשימתו" (אהוד מנור, 'דור', 1985)

אנחנו שנינו "מאותו הכפר". נולדנו בחיפה להורים ילידי ישראל ואת ילדותנו ובחרותנו בילינו על רכס הכרמל, בסביבה שבה התגוררה "אצולת היישוב" החיפאית. נפגשנו בתנועת הצופים ובבית־הספר הריאלי העברי ונעשינו זוג מאוהב בגיל שבע־עשרה. התחתנו בראשית שנות השמונים, מייד לאחר השירות הצבאי, ועוד לפני שהקמנו בית יצאנו לטיול הגדול במזרח הרחוק. התסיסה החברתית והפוליטית בישראל היתה אז בשיאה והתחושה שלנו ושל בני דורנו היתה שהמובן מאליו עובר טלטלה. התמימות של פעם החלה להתפוגג באוויר, והעידן הפוסט־לאומי והגלובלי כבר היה בפתח. אהבנו והערכנו את הקוד הערכי שהורישו לנו הורינו ומורינו, אבל חשנו מפוכחים יותר ושאפנו להיות טובים מהם, מכל הבחינות.

במחצית שנות השמונים נולדו שני ילדינו. גידלנו אותם על ברכי הציונות, אבל החינוך שהענקנו להם כבר הושפע ממודלים מערביים יותר, של ביקורתיות, פמיניזם ורגישות לצורכי היחיד ולמצוקותיו. ביחד איתם עברנו את המאורעות הדרמטיים של התקופה: התפתחות כלכלית מטאורית מצד אחד (קניונים, נסיעות לחו"ל, מחשבים, סלולרי ועוד), וחוסר יציבות וחוסר ביטחון מצד שני (פיגועי טרור, מתקפות טילים, זעזועים ומתחים פוליטיים, קריסת מערכת החינוך וכדומה).

את התואר הראשון, השני והשלישי עשינו שכם אל שכם ונכנסנו פחות או יותר באותו זמן לעולם האקדמיה: עוז בתחום הסוציולוגיה של החברה הישראלית ותמר בתחום המחשבים בהוראה ובלמידה. ב-1997 יצא לאור הספר 'הצבר - דיוקן' ושבע שנים אחר כך הספר 'פרידה משרוליק - שינוי ערכים באליטה הישראלית' (2004). את הספרים, שעסקו בשכבה הצעירה־משכילה בישראל, כתב עוז, אבל תהליך הכתיבה היה משותף וכלל אינספור שיחות ודיונים מקדימים בינינו. העבודה המשותפת נבעה לא רק מאופי הקשר הזוגי ומהמקצוע המשותף, אלא גם מהעובדה שבעקיפין אלה ספרים אוטוביוגרפיים, לאמור: הסיפור הקולקטיבי של דורנו - דור התפר הישראלי.

לפני כחמש שנים, כאשר אנו כבר בני חמישים ואחרי קילומטרז' ארוך באוניברסיטה, החלו השיחות המקצועיות בינינו לקבל גוון חדש. מצאנו את עצמנו מקטרים פעם אחר פעם על הסטודנטים שלנו. נוכחנו בצער שהמוסדות מסביב מדחיקים בעיה אמיתית שהולכת ותופחת. משנה לשנה הרמה האקדמית הידרדרה וחשנו שאנחנו עובדים במוסד שבהדרגה מחליף את ההשכלה הגבוהה במכירת תארים. בצעירותנו הנחנו שבעקבות ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה והעמקת התרבות הדמוקרטית, תופעת פערי הדורות עומדת לעבור מהעולם. מסתבר שטעינו. במובנים רבים הפער בין הדור שלנו לדור של הורינו קטן מהפער שנפער בין הדור של ילדינו לדור שלנו.

אינספור פעמים עלתה השאלה: אולי אנחנו מגזימים? אולי לקינו בתסמונת הטיפוסית של התפלצות זקנים מהדור הצעיר? התחלנו לקרוא ספרים, מאמרים ושיחות אינטרנטיות שהתמקדו בצעירים בני התקופה. פתאום התחוור שהתחושה שלנו אינה סובייקטיבית ואינה מקרית ושיש כאן תופעה אוניברסלית, שבאה לידי ביטוי בשטחים מגוונים. הם באמת "לא כמונו". עד כמה הם שונים? במה הדבר מתבטא? מדוע זה קרה? ומה ההשלכות של השינוי הזה? על השאלות הללו החלטנו לענות במחקרנו המשותף, שהוא במידה רבה פרק ג' במחקר חיים פרטי מתמשך.

עידן הדמדומים

אנו חיים היום בתקופת מעבר - עידן דמדומים, שבו מוסכמות ומבנים ארוכי שנים כבר אינם מתאימים כבעבר, וגדל הצורך בבניית מערכות מעודכנות המותאמות לרוח הזמן. גופים וארגונים ציבוריים ופרטיים מגששים דרכם לעתיד, בודקים אפשרויות, מתנסים, טועים ומתקנים "תוך כדי תנועה". רבים ממקבלי ההחלטות ברמה האסטרטגית מעצבים מדיניות המושתתת על אקסיומות חברתיות שאחיזתן רופפת. הם אינם מודעים מספיק לעובדה שבשנים האחרונות צמח דור צעיר שיש לו שפה תרבותית אחרת, קודים אחרים של התנהגות ושאיפות חדשות, המושפעות מסביבת הגידול שלו. מחאת האוהלים בקיץ 2011, שהונהגה על ידי צעירים מרירים, המחישה את פער הדורות ההולך וגדל ואת הבעיות ההולכות ומעמיקות, כתוצאה ממבנה חברתי מיושן שאינו עונה על הצרכים המשתנים. זו תקופה שבה נדרש "בדק בית" אמיץ ומעמיק, שהתשתית שלו היא היכרות עם מאפייני הדור הצעיר ועם צרכיו.

כאשר יצאנו למחקר הזה שיערנו שדור הצעירים הנוכחי משנה את צביונה של התרבות הישראלית בהיבטים רבים: מערכת הקשרים הבין־אישית, היחסים בתוך המשפחה, השאיפות ומטרות היסוד בחיים, תרבות הפנאי, תרבות העבודה ועוד. אבל לא שיערנו עד כמה השינוי עמוק ועד כמה הוא יוצר קשיים ומשברים תפקודיים בכל מערכות החיים, החל בבתי־הספר, דרך השירות בצה"ל ומערכות ההשכלה הגבוהה, וכלה במערכות התעסוקה והכלכלה.

דורות בחברה

במחצית המאה השמונה־עשרה, עם התפתחות המהפכה התעשייתית ועידן הנאורות באירופה, הופיעו לראשונה ההבחנה וההכרה בתבניות תודעתיות וחברתיות שונות על בסיס שכבות גיל. ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות גרמו לכך שיותר צעירים בחברה המודרנית גדלו בסביבות טכנולוגיות ורוחניות שונות מאלה של הוריהם, ונוצרו לראשונה פערים ומתחים בין־דוריים משמעותיים. פער הדורות הפך עם הזמן לאחד מסימני העידן החדש.

החוקרים העוסקים בחקר הדורות תמימי דעים כי קשה לקבוע מסמרות לחלוקת ההיסטוריה הרציפה לדורות, ועוד יותר מכך, להגדרת המאפיינים המדויקים המבחינים בין דור אחד למשנהו. עם זאת, נראה כי החלוקה הזו - גם אם היא שרירותית במידת מה - תורמת מאוד להבנת ההתפתחות ההיסטורית של תפיסות עולם וסגנונות תרבותיים ואמנותיים.

מוסכם גם על רוב החוקרים שהתודעה הדורית מעוּצבת לעיתים בפרץ געשי - על ידי אירועים חברתיים פתאומיים וטראומתיים, כגון מלחמות או משברים כלכליים. כך נוצרת תחושה של שותפות־גורל ונצרב הזיכרון הקולקטיבי.

אולם מכנה משותף ותודעה דורית מתפתחים גם, ואולי בעיקר, באופן הדרגתי־אבולוציוני. המהפכה הדורית "השקטה" מתהווה בעיקר על ידי זרימה מתמדת של חידושים טכנולוגיים (בתחומי הכלכלה, הרפואה, הבידור וכו') ואינטלקטואליים (תיאוריות ורעיונות חדשים), הגוררים בעקבותיהם שינויים בהרגלי הצריכה, בטעם האמנותי ובתפיסות חברתיות.

כאשר נוצרת שכבה דורית מובחנת היא בדרך כלל זוכה לכינוי קליט, שהופך לתו הזהות הסוציולוגי שלה. כך למשל, "דור הבייבי־בּוּמרס" או "דור ילדי הפרחים".

מאז שהפך המושג דור למושג מפתח בתקשורת המערבית ובמדעי החברה והרוח, נעשו ניסיונות רבים לפילוח היסטורי של דורות. מטבע הדברים, חלוקת הדורות היא סכמטית והגבולות רכים. אנשים רבים נכללים בתחומי הביניים ומשתייכים - הן מבחינת תאריך הולדתם והן מבחינת הייחוס התרבותי שלהם - לשתי קטגוריות. קיימים גם הבדלים קלים בין ארצות המערב השונות בכל הנוגע לחלוקה הדורית, שנובעים מחוויות מעצבות שונות.

החלוקה הדורית בישראל

ישראל היא חברה רווּיַת אירועים הרי־גורל, אשר יצרו תחלוּפה דורית מהירה. העובדה שמדי עשור (פחות או יותר) פרצה כאן מלחמה, יצרה מצב שבו הבנים (בעיקר אלה שלחמו כחיילים וכקצינים זוטרים בקו־האש) עברו במַצְרֵף שונה מזה של הוריהם ופיתחו תודעה דורית ייחודית. השכול ההמוני של תש"ח היה שונה במהותו משיכרון־הכוח של מִבצע קדש, מתחושת פעמי המשיח של מלחמת ששת הימים, מהשבר של יום הכיפורים, ממשבּר הזהוּת של האינתיפאדה ומתחושת העלבון וחוסר־האונים של מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. להלן הדורות בישראל (בדגש על חלוקה תרבותית):

• דור הפלמ"ח וראשית המדינה (הסבים של דור ה-Y)

אלה הם מעצבי מודל הצבר - ילידי שנות העשרים, השלושים והארבעים (גילאי 65 ומעלה), אשר נולדו בארץ או עלו ארצה בגיל צעיר (הם דומים בכמה ממאפייניהם הבסיסיים ל"דור השקט" ול"דור הבייבי־בומרס" בעולם המערבי). החוויות המעצבות בביוגרפיה המשותפת שלהם נחוו בתקופת המנדט והמאבק לאוטונומיה יהודית (מחתרות) ובראשית המדינה: שואת היהודים באירופה, ההגירה לישראל, התהוות הפער הדורי במשפחות המהגרים (המתח שהתהווה בין פליטי שואה ופליטים מארצות ערב לבין ילדיהם), מלחמת העצמאות, ילדות במסגרות הצבריות הבראשיתיות (תנועות נוער, גימנסיות, קיבוצים, וכו') וחינוך חלוצי, העלייה ההמונית, התהוות הפערים בחברה הישראלית, תקופת הצנע, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה (שבהן לחמו כמפקדים בכירים או כחיילי מילואים).

רבים מבני הדור הזה, שהם הסבים של דור ה-Y, חשים תסכול ואכזבה מהמציאות הישראלית העכשווית. התחושה הזאת נובעת מהניגוד בין עידן התמימות לעידן הציני העכשווי, מהיעדר פרספקטיבה ומדיס־פרופורציה - האופיינית לקבוצה שגדלה בבועה ומתקשה להבין תהליכים חברתיים, ומקיטורים והתמרמרויות המאפיינים דורות של מבוגרים בכל העולם. אבל כמובן, יש כאן גם ביטוי להבדלים שהולכים ונפערים בין הדורות, ושמקצתם מטרידים מאוד (ובצדק) אנשים מבוגרים.

• דור ה-X הישראלי (הורי דור ה-Y)

אלה ילידי שלהי שנות החמישים ושנות השישים (גילאי 45-65), שדומים בכמה ממאפייניהם הבסיסיים לדור ה-X בעולם המערבי. זה הדור שמיסד את מהפכות הסקס והפמיניזם, ובעיקר המציא ופיתח את מודל היאפי והקים את תעשיית ההיי־טק והתקשורת הדיגיטלית. המונח דור ה-X הפך לשגור בזכות ספר פופולרי בשם 'דור האיקס', שכתב דאגלס קופלנד (Coupland) בשנת 1991, ובו תיאר את החרדה הקיימת בקרב דור האיקס ואת תחושת חוסר השייכות של הדור הזה.

זה דור שרובו נולד והתחנך בישראל, רגלו האחת בתנועות הנוער והשנייה במחשב הנייד. הוא חונך על ידי הוריו על פי קודים לאומיים־ציוניים וחינך את ילדיו לערכים אוניברסליים יותר. כפי שצוין לעיל, המטמורפוזה שהוא עבר סוקרה בהרחבה בספר 'פרידה משרוליק - שינוי ערכים באליטה הישראלית'.

החוויות המעצבות בביוגרפיה המשותפת שלהם כוללות: מתח בין־דורי במשפחות מהגרים, חינוך ציוני־חלוצי, מלחמת ששת הימים (כילדים), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה (הם לחמו במלחמות הללו כחיילים צעירים או כמפקדים זוטרים), המהפך הפוליטי ועליית הליכוד, התרחבות השסעים החברתיים והתפרצותם מעל לפני השטח, מהפכת התקשורת, עיצוב חוויית התרמילאות (הם הראשונים שיצאו למזרח הרחוק ולדרום אמריקה), הופעת המחשב וההיי־טק (רוב היזמים החלוציים בתעשייה הזאת הם בני הדור הזה), התפתחות העידן הפוסט־ציוני (דור זה הוביל את הגישה הביקורתית בכל התחומים).

• דור התפר (דור ה-XY)

אלה צעירים שנולדו בשנות השבעים, כלומר בתפר שבין דור ה-X לדור ה-Y. זוהי קטגוריה שהוכנסה במהלך המחקר, כיוון שהתחוור לנו שקיימת שכבת תפר המציגה דגם ביניים - רגל אחת שלהם נטועה בערכים ובסגנון חיים המאפיין את דור ה-X ואילו הרגל האחרת נטועה בערכים ובסגנון חיים המאפיין את דור ה-Y.

• הדור הפוסט צברי (דור ה-Y הישראלי)

המושג "דור ה-Y" מתכתב עם ספרו של דאגלס קופלנד 'דור האיקס' ומסמן את יורשיו הביולוגיים והתרבותיים של דור ה-X. בראשית המילניום נעשה נפוץ המושג דור ה-Y בתקשורת האמריקנית ואחר כך התפשט בהדרגה למדינות נוספות. הדור הזה זכה להגדרות ולכינויים לרוב: דור המילניום, דור הרשת/האינטרנט, הדור הגלובלי, הדור הלא־מרדני, דור העצמי/האני, הדור האבוד ועוד.

דור ה-Y הישראלי הוא שכבה של צעירים חילונים שנולדו בשנים 1980-1995 (גילאי 21-35), ונמצאים כעת בעשור הראשון לחייהם כבוגרים עצמאיים. כיוון שהחוויות המעצבות שלהם דומות לחוויות המעצבות של צעירים ברחבי העולם, הם דומים במאפייניהם לצעירים בני גילם במדינות המערב.

הם גדלו ועוצבו בעידן הערוצים המסחריים, מהפכת המחשב האישי, האינטרנט והסלולרי, התפתחות תרבות הפמיניזם, זכויות האזרח והאינדיבידואליזם, מתקפת הטילים מעיראק, רצח רבין, כלכלת השפע והיזמות, פיגועי ההתאבדות והמלחמה בטרור, משבר המנהיגות, מהפכת הפנאי והבידור, הנורמליזציה של הנסיעה לחו"ל, התפתחות המעמד הבינוני הרחב האשכ־מזרחי (צמצום הפערים העדתיים), מלחמת לבנון השנייה והמבצעים למיגור הטרור בגדה המערבית ובעזה. השפעת הדור הזה על החברה הישראלית היא עצומה, והפרופיל התרבותי שלו מעלה שאלות קשות.

• הדורות שאחרי דור ה-Y

קשה לדעת מתי יתעצב דור חדש שיהיה שונה במאפייניו מדור ה-Y. בינתיים ניתנה תווית דורית טנטטיבית לשתי שכבות גיל, שמאפייניהם התרבותיים טרם נבדקו:

דור ה-Generation Z) Z): אנשים שנולדו מאמצע שנות התשעים ועד שנת 2009. אלה האחים הצעירים של בני דור ה-Y. דור האלפא (Generation Alpha): אנשים שנולדנו משנת 2010 ואילך, חלקם לזוגות מדור ה-Y.

אוכלוסיית המחקר

בערב יום העצמאות השישים וחמישה (שנת 2013) מנתה אוכלוסיית ישראל כשמונה מיליון אישה ואיש. המחקר שלנו מתמקד בצעירים וצעירות מהמגזר היהודי הלא־דתי.

נדגיש כי מחקרנו אינו כולל צעירים מהמגזרים הערבי, הדרוזי, החרדי והדתי־לאומי (כיפות סרוגות), משלוש סיבות: א. לא יכולנו להקיף את כל המגזרים בחברה הישראלית ובחרנו להתמקד במגזר הגדול והמשפיע ביותר. ב. השכבה שחקרנו דומה יותר מכל שכבה אחרת בישראל לשכבות הדומיננטיות בעולם המערבי (היא גם המושפעת ביותר מתרבות המערב). ג. אנו משערים (בין השאר על סמך שיחות שהיו לנו עם אנשים מהמגזרים שאינם יהודים־חילונים), שרבים ממאפייני דור ה-Y מצויים גם במגזרים אחרים. עם זאת, כיוון שמדובר במגזרים שמרניים, ההשפעה ה-Yניקית ככל הנראה מתונה יותר.

אוכלוסיית המגזר היהודי הלא־דתי כוללת כ-3.4 מיליון ילידי הארץ או כאלה החיים בה לפחות עשרים שנה, וכן כמיליון עולים חדשים (אלה שעלו במהלך עשרים השנים האחרונות). לכן, סך האוכלוסייה החילונית־מסורתית בישראל היא כ-4.5 מיליון נפש.

אוכלוסיית המחקר שלנו כוללת את גילאי 21 (אחרי צבא) עד 35 (ילידי שנת 1980) כלומר חמישה־עשר שנתונים. לפי חישוב המתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גודלו של כל שנתון עומד על כ-57,500 איש. כך שאוכלוסיית המחקר כוללת כ-860 אלף צעירים, רובם בוגרי שתים־עשרה שנות לימוד מלאות.

שיטת המחקר

• הדוח המקוצר

המחקר התבסס על שיטות אמפיריות משולבות - כמותניות ואיכותניות כאחד. מירב המידע הושג באמצעות קבוצות מיקוד, סקרים, ראיונות מקיפים עם Yניקים מרקע מגוון ועם אנשים שבאים במגע הדוק עם בני הדור: הורים, מורים, מדריכים, מפקדים, מרצים, מעבידים ומומחים בשטחים שונים (כלכלה, ביטחון, חינוך, בידור, ייעוץ פסיכולוגי ותעסוקתי ועוד). כמו כן ניתחנו טקסטים ממגוון מקורות: בלוגים, פורומים, דפי פייסבוק, מאמרי עיתונות, טוקבקים, רומנים ספרותיים, שירים ופזמונים, ביטויי סלנג, הצגות תיאטרון, סדרות טלוויזיה, קטעי וידאו וסרטי קולנוע. נעזרנו גם בתצפיות משתתפות בריכוזים של Yניקים (אזורי מגורים ובילוי, מקומות עבודה, אוניברסיטאות ומכללות, מרכזי תרמילאים ועוד) וכן באלפי תמונות שצולמו על ידינו ועל ידי צלמים אחרים.

כיוון שמדובר בשכבת גיל שמאפייניה דומים במדינות רבות, יכולנו להיעזר גם במאות מאמרים וספרים מדעיים, עיוניים ופובליציסטיים ובאלפי דוחות ונתונים סטטיסטיים ואחרים שהתפרסמו בעיתונות הזרה, בבמות מדעיות ובדוחות של מוסדות מחקר ברחבי העולם.

כדי לתקף את ממצאינו ואת התובנות שהסקנו מהם, העלנו את פרקי המחקר לאינטרנט, כטיוטות, מייד לאחר כתיבתם. כך התאפשר לנו לקבל משובים מהציבור בזמן אמת, להוסיף, לתקן ולכייל את ממצאי המחקר תוך כדי התקדמותו. ראיונות שנערכו איתנו בכלי התקשורת השונים הגדילו את החשיפה לתוצאות הביניים של המחקר והוסיפו לנו משובים של קוראים, מאזינים וצופים. כמו כן נפגשנו לשיחות עם קבוצות של צעירים (בעיקר סטודנטים) ושל אנשים רמי דרג ממגוון תחומים בשירות הציבורי והפרטי: בכירים בכוחות הביטחון, מנהלי כוח אדם ומנכ"לים בתחום העסקי, יועצי זוגיות והורות, סגל מנהלי ואקדמי במוסדות להשכלה גבוהה, מורים ומנהלים בבתי־ספר תיכוניים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועוד. המפגשים הללו, שלרוב לוו בהרצאה על ממצאי המחקר, איפשרו לנו לחוש את הדופק בשטח, לקבל ביקורות והמחשות ולהבהיר עובדות ותובנות. המחקר וכתיבתו ארכו כשלוש שנים, שהיו עבורנו מסע מפרך אבל גם מרתק.

עד היום טרם נכתב בעולם, ובכלל זה בישראל, מחקר אינטגרטיבי - כמותני ואיכותני כאחד - המשרטט את כל מכלול המאפיינים וסגנון החיים של דור ה-Y. מבחינה זו מחקרנו הוא ראשון מסוגו.

הספר שלפניכם הוא למעשה קיצור של דוח המחקר. כדי להנגיש את החומר לאוכלוסייה רחבה, קיצרנו את הטקסט המקורי והשמטנו את האפראט המדעי המלא: הפניות ומראי מקום, נתונים סטטיסטיים, ציטוטים, גרפים וטבלאות, צילומים ורשימה ביבליוגרפית. מי שחפץ לקרוא את דוח המחקר במלואו, ובכלל זה הממצאים האמפיריים שעליו מתבססות מסקנותינו, מוזמן לגלוש לאתר 'אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית', שנתמך על ידי מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון.

• באיזו מידה אנו רשאים להכליל?

אחת השאלות המתבקשות במחקר דורי היא: עד כמה ניתן להכליל מהממצאים, או עד כמה המאפיינים שמצאנו באמת מייצגים את כלל השכבה הדמוגרפית הנדונה? התשובה לשאלה הזאת מורכבת ואינה חד־משמעית. כפי שפורט לעיל, החיישנים שהפעלנו במחקר מגוונים ונועדו להצליב עדויות ולאשש ככל הניתן השערות, התרשמויות בלתי אמצעיות ותחושות בטן. לא העלינו על הכתב מאפיין דורי לפני שחשנו שאנו עומדים על קרקע מוצקה מבחינת העדויות שנאספו.

עם זאת, חשוב להדגיש שרוב כלי האיסוף במחקר זה הם איכותניים במהותם, כלומר מדובר במה שמכונה במדע "מחקר רך". יתר על כן, הממצאים שלנו "רכים" גם משום שמדובר בשכבה דמוגרפית מאוד רחבה (מאות אלפי אנשים), שכוללת אינספור ניואנסים ותתי־קבוצות שחורגות מהכלל.

היומרה האמפירית שלנו היא צנועה: ניסינו לזהות מגמות כלליות ומאפיינים, שיש להם נוכחות ממשית (בולטת ולא מקרית) בהוויה של הצעירים החילונים בארץ. מהבחינה הזאת, המספרים הסטטיסטיים המדויקים חשובים פחות. השתדלנו גם להתמקד במאפיינים שנראו לנו ייחודיים ביחס לדורות שקדמו לדור ה-Y.

אנו לא מתיימרים לטעון שכל צעיר או צעירה יהודי/ת־חילוני/ת בישראל מתנהג/ת על פי כל המאפיינים הדוריים ששירטטנו. הפרופיל של כל אחת ואחד תלוי כמובן בהשפעות פרטיקולריות (החינוך בבית ובבית־הספר, סביבת המגורים, המעמד הסוציו־אקונומי ועוד), ולעיתים השפעות מקומיות גוברות על השפעות כלליות של רוח הזמן.

המחקר שלנו עוסק אפוא במאפיינים השכיחים והבולטים, כלומר בכאלה שעלו שוב ושוב בשדות מגוונים. מה המשקל של כל אחד מהמאפיינים שאנחנו משרטטים בעיצוב דיוקנו של דור ה-Y? לכך אין לנו בינתיים תשובה אמפירית וספק אם היא נחוצה. כי בסופו של דבר לא המאפיינים הבודדים הם העיקר, אלא הפאזל התרבותי שהם מרכיבים יחדיו.

• עד כמה דור ה-Y שונה מדורות קודמים?

חשוב לנו להדגיש לקוראים, שהמחקר אינו מתמקד בשאלה אם ובמה דור ה-Y שונה מהוריו. המטרה שלנו היתה לאפיין את תפיסת העולם וסגנון החיים של הדור הזה, על שלל מרכיביהם. לכן גם בחרנו בחזית מחקרית רחבה וחתרנו לאתר מאפיינים דוריים בתחומי התעסוקה, הפנאי, המשפחה, הזוגיות, הפוליטיקה, ההשכלה ועוד.

ברור שקנה המידה האמיתי להשוואה בין־דורית הוא על פני רצף של זמן. כלומר, השוואה בין הערכים ותפיסות העולם של דורות קודמים, בעת היותם בגיל של דור ה-Y, לבין הערכים ותפיסות העולם של צעירים היום. אין לנו כלים אמפיריים מעשיים לעשות זאת, כיוון שמעולם לא נעשה מחקר דורי דומה לשלנו. המחקרים המקיפים ביותר על דור הבייבי־בומרס (דור הפלמ"ח והמדינה בישראל) ועל דור ה-X (דור המהפך ומלחמת לבנון) מופיעים בספרים שכתב עוז, 'הצבר - דיוקן' ו'פרידה משרוליק - שינוי ערכים באליטה הישראלית'. אבל אלה מחקרים שנעשו בעיקר על בסיס ניתוח טקסטים וכוללים מבט רטרוספקטיבי. המחקר שלנו, לעומת זאת, נעשה בזמן אמת - בעת התהוותו של דור ה-Y, והוא כולל בסיס רחב יותר של כלי מחקר ושל נתונים: כמותניים ואיכותניים כאחד.

ההשוואות בין דור ה-Y לבין דורות קודמים עולות למעשה במרומז ובמשתמע והן מובנות יותר לאותם אנשים שחוו על בשרם את שתי התקופות, כלומר לישראלים ותיקים בגילאי חמישים ומעלה. לשם המחשה, אין מחקר שבדק כמה מקומות עבודה החליפו צעירים בשנות השבעים והשמונים במהלך העשור הראשון שאחרי השירות הצבאי. היום אנחנו יודעים שצעירים בגיל הזה נוטים להחליף שלוש עד תשע עבודות במהלך העשור. לכן אנחנו יכולים רק לשער (על בסיס אינטואיציה, היגיון וראיונות עם מעסיקים ואנשי כוח אדם מדורות מבוגרים יותר), שמדובר כאן במפנה אמיתי בשוק התעסוקה ולמעשה בתמורה תרבותית עמוקה, שיוצרת שוני דורי. במילים אחרות, אנחנו משאירים לקוראים להחליט בעצמם, מתוך הנתונים שאנחנו מציגים לפניהם, עד כמה צעירי דור ה-Y שונים מצעירים בתקופות קודמות.

אחד הממצאים המעניינים ובמידה רבה גם המפתיעים שעלו בסקרים זה דווקא הדמיון שקיים היום בין ה-Yניקים להוריהם בכל הנוגע להשקפת העולם הבסיסית (ערכי יסוד). אפשר להסביר את התופעה בחשיפה המשותפת של כולם - צעירים ומבוגרים כאחד - למדיה שעוטפת אותנו, וביחסים ההדוקים והפתוחים בתוך המשפחה הישראלית הטיפוסית. הם גורמים לכך שהשינוי ברוח הזמן (הקודים התרבותיים) ניכר בכל שדרת הגילאים.

הדמיון הערכי בין ההורים לילדים נובע גם מהעובדה שההורים בישראל (ולמעשה בעולם המערבי כולו) נוטים ליישר קו עם ילדיהם. יתרה מזאת, ישראל, כמו מדינות מערביות אחרות, היא גם חברה מאוד מובּילית (המאפשרת ניידות מעמדית) והמחקר מוכיח שבמשפחות כאלה הצעירים מכתיבים בדרך כלל את הטון.

עם זאת, נראה כי קוד הערכים המאפיין את תקופתנו בולט ודינמי יותר בשכבה הצעירה - זו שגדלה לתוכו ופיתחה אותו. במלים אחרות, לצעירי התקופה חסרים ה"בלמים" התרבותיים או ה"עכבות" של מי שגדל על ברכי הקוד הישן, כלומר בעידן הפרה דיגיטלי־צרכני־גלובלי. בהקשר זה אפשר לומר: גם אם כולנו "דור ה-Y", הצעירים יותר "Y" מאיתנו. לכן אפשר בהחלט לראות במחקר דור ה-Y לא רק מחקר של דור אלא גם מחקר של עידן חדש בעת התהוותו.

אף שלא בדקנו זאת באופן אמפירי, אנו מתרשמים כי ההבדלים המהותיים ביותר בין דור ה-X (ההורים) לדור ה-Y (ילדיהם) מתבטאים יותר ברמה המעשית (יישומית) ופחות בהשקפות הערכיות התיאורטיות על המותר והרצוי בחיים. לדוגמה, הן דור ה-Y והן דור ה-X שחוקים מהעבודה ומייחלים לעצמם "שחרור מבית הכלא". אבל בעוד דור ה-X עדיין נוטה לשמור על מקום העבודה היציב שלו (לרוב עד גיל הפרישה הרשמי), גם כאשר נקעה נפשו ממנו, דור ה-Y יהסס פחות לנטוש, גם אם אין לו חלופות זמינות.

אחת הטענות ששמענו במפגשים שקיימנו היא שממצאי המחקר תלויי גיל ופחות תלויי תרבות ("הם עוד יתבגרו וישתנו"). אכן אפשר לשער שמקצת המאפיינים של הדור הצעיר ישתנו ככל שהם יתבגרו, שכן הגיל הביולוגי והניסיון עושים את שלהם. אולם, יש לא מעט מאפיינים דוריים שנוצרו בשלב מוקדם בחיי הצעירים. הם הטביעו חותם כה עמוק שקשה להניח שישתנו באופן מהותי. וגם אם ישתנו, זה יהיה שינוי מנקודת התחלה מסוימת, כמו למשל בתחום צריכת הגירויים ויצירת קשרים עם הסביבה. עד כמה המאפיינים הייחודיים של הדור יישארו לאורך זמן ויובילו ליצירת תרבות חדשה? ימים יגידו.

חשוב לנו לחדד נקודה מהותית נוספת: מחקר דורי עוסק באוכלוסייה רחבה מאוד הכוללת תת־קבוצות, שלעיתים השוני ביניהן עולה על השוני בין דור אחד למשנהו. כך למשל, הבדלים בין המגדרים, בין קבוצות מוצא, בין מעמדות סוציו־אקונומיים ואפילו בין שכבת גיל צעירה יותר (21-27) לשכבת גיל מבוגרת יותר (28-35). מחקרנו אינו עוסק בהבדלים הללו אלא במכנים המשותפים הרחבים ביותר, כלומר במה שמכונה בסוציולוגיה "הגרעין הדורי".