פרולוג
6 בדצמבר
צג השעון האלקטרוני שעמד על-גבי שולחן הכתיבה האיר באור ירקרק עמום את חדר השינה החשוך. ליאור פקח את עיניו והביט בשעון שהראה על השעה שתיים חמישים ושלוש דקות.
"הגיע הזמן לעזוב..." חשב ופזל לעברה של טלי ששכבה על צדה השמאלי כשגבה אליו, מכורבלת בשמיכת פלַנל דקה. ליאור השהה את מבטו על קימורי גופה שבלטו תחת השמיכה במשך רגע ארוך. גלי תשוקה החלו להציף אותו שוב.
"אולי אשאר עוד קצת..." חשב, "עוד יום אחד. אולי יומיים, או..." הוא שאף עמוקות את האוויר הרווי ניחוח לבנדר וקרמל שנדף משערה המפוזר על הכרית וקם בחדות.
הוא התיישב בזהירות על המיטה. מתוך מגירת השידה הוא שלף בקבוקון קטנטן ולחץ. קילוח התרסיס המרדים נטול הריח הרווה את האוויר המתוק שבחדר.
ליאור לבש את מכנסיו, את גרביו ואת חולצתו ואחר נעל את נעלי הספורט. הוא הוציא את תיק הנסיעה מן הארון והחל לארוז לתוכו את חפציו המעטים. גם את בקבוקון השינה הקטן תחב לאחד מכיסי התיק. כשהתיק בידיו פסע לחדר האמבטיה ואסף לתוכו מכונת גילוח, דאודורנט ומברשת שיניים.
בסלון, הסיט את הווילון כדי שתאורת הרחוב תחדור פנימה. תיק המחשב שלו, שהספיק לארוז בערב, נח על הספה. ליאור הוציא מכיסו הימני של התיק את מכשיר הטלפון המשוכלל, הביט בצג ותחב לכיס מכנסיו. מכיסו השמאלי שלף דף מקופל, פרש ויישר את צדדיו, ואחר הניחוֹ על שולחן הקפה.
מן הכיס הקדמי של התיק שלף את ארנקו, הוציא עשרה שטרות של מאתיים שקלים כל אחד והניח ליד הדף.
המכשיר רטט בכיסו וסימן לו על כך שממתינים לו בחוץ.
ליאור העמיס את תיק הנסיעה על כתפו, אחז בידו את תיק המחשב ויצא מן הסלון. ליד מפתן הדלת של חדר השינה הוא נעצר והביט שוב בטלי הישנה עמוקות. היא הסתובבה בשנתה ופניה הופנו אליו. הוא הוריד את תיק הנסיעה בזהירות והתקרב למיטה. היה נדמה לו שזיהה חיוך זעיר על שפתיה ובלי לשים לב, השתהה דקה ארוכה, מתענג על המראה. מחשבות רוויות תשוקה הציפו שוב את ראשו, אך רטט נוסף בכיסו גרם לו להתעשת. הוא הרים במהירות את התיק, פסע אל דלת הכניסה ויצא החוצה. הוא נעל אותה מבחוץ והניח את המפתח מעל לשעון החשמל.
מבלי להדליק את האור בחדר המדרגות ירד בשקט, כגנב המתרחק ממקום הפריצה.
